ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק פרץ נגד קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים :

בפני כבוד השופטת הדסה אסיף
התובע
יצחק פרץ ת.ז. XXXXXX425
ע"י ב"כ עו"ד טרומפ- שהמי

נגד

הנתבעת
קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
ע"י ב"כ עו"ד א. שור ואח'

פסק דין

1. מדובר בתביעה שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

לטענת התובע, הוא נפגע מאופנוע, שזהותו וזהות נהגו אינם ידוע ים לו , ולכן הוגשה התביעה כנגד הנתבעת.

2. הנתבעת מכחישה את עצם קרות התאונה. לחילופין טענה הנתבעת כי התובע אינו זכאי לקבל ממנה פיצוי, מאחר שלא פעל בשקידה סבירה לקבל או לאתר את פרטי האופנוע והנהג. לחילופי חילופין, הכחישה הנתבעת את הנזקים שלהם טען התובע.

3. ביום 21.4.15 וביום 25.5.15 נשמעו הראיות ובתום שמיעת הראיות סיכמו ב"כ הצדדים בע"פ.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי שוב בכל החומר שהוגש על ידי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

4. לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח כי התאונה ארעה באופן ובנסיבות כפי שתוארו על ידו. בגרסת התובע נמצאו סתירות בעניינים רבים ולא ניתן לכן להאמין לעדותו ולגרסתו באשר לאופן ארוע התאונה.

5. בכתב התביעה טען התובע כי התאונה ארעה בעת שישב על שפת המדרכה. לטענתו, הגיע למקום אופנוע ונעצר לידו וכאשר הנהג ירד מהאופנוע הוא לחץ ככל הנראה על ידית הגז והאופנוע "עף קדימה" ופגע לתובע בחזה. התובע טען בכתב התביעה כי נהג האופנוע מיהר לנסוע מהמקום , עוד טרם שהיה סיפק בידי התובע או בידי העדים לתאונה , לקבל ממנו את פרטיו. בתצהיר עדותו הראשית שב התובע על גרסה זו.

לעומת זאת, בעדותו בבית המשפט הודה התובע כי נהג האופנוע כלל לא מיהר לעזוב את המקום אלא שנשאר במקום כ- 10 דקות ורק לאחר מכן עזב את המקום.

בנוסף, בעוד שבכתב התביעה ובתצהיר טען התובע, כאמור, כי נהג האופנוע ירד מהאופנוע, בעדותו בבית המשפט שינה את גרסתו וטען כי נהג האופנוע לא ירד מהאופנוע. התובע אף הדגיש כי לו היה נהג האופנוע יורד ממנו, לא היתה התאונה מתרחשת כלל (עמ' 9 שו' 8).

6. גם גרסת התובע ביחס לשאלה מה עשה ומדוע היה במקום שבו התרחשה, לטענתו, התאונה, היתה רצופת סתירות והותירה רושם בלתי מהימן. התובע טען במקום אחד כי הגיע למקום על מנת לרכוש סחורה למכולת שבה עבד, ובמקום אחר טען כי הגיע למקום סתם כדי לשתות.

7. התובע טען כי עבד כשכיר בחנות מכולת ואולם גם בעניין הזה נמצאו סתירות רבות בין הגרסאות השונות שמסר וכן בין גרסתו לגרסת רוני, העד מטעמו. בעוד שבתצהיר טען התובע כי המכולת היתה של אשתו (סעיף 6 לתצהיר), בבית המשפט טען שהמכולת היתה באותה עת של אחייניתו (עמ' 4 שו' 12). לחוקר מטעמה של הנתבעת אמר התובע כי החנות היא על שם האחיינית אך הוא ואשתו מנהלים אותה בפועל (עמ' 8 שו' 18). העד מטעמו של התובע אמר שלתובע יש חנות בבעלותו (עמ' 15 שו' 28). עדות זו של העד מתיישבת היטב עם הדברים שאמר התובע בבית המשפט ולפיהם הוא שמחליט איזה סחורה לקחת (עמ' 10 שו' 14-16). לפיכך, אינני מאמינה לגרסתו של התובע כאילו עבד כשכיר במכולת שהיתה בבעלות אחרת. גם אם הוצאו לתובע תלושי משכורת, הרושם שעולה ממכלול התשובות שנתן התובע ונתן העד מטעמו, הוא כי המכולת היתה בפועל בבעלות התובע גם אם התובע, משיקוליו, העדיף שתרשם על שם אחר.

לעניין זה השלכה לא רק למהימנותו הכוללת של התובע אלא גם לשאלת גובה הנזק ואתייחס לכך בהמשך.

8. עניין נוסף, שבו נמצאו סתירות בגרסת התובע , הוא בשאלת הפסדי ההשתכרות של התובע – בעוד שבסיכומי ה טענה באת כוחו כי התובע הפסיד שכר של חודשיים, מתצהירו של התובע עולה כי אף שנעדר, לטענתו, חודשיים מהעבודה, הוא קיבל תשלום בגין חודש אחד מכוח פוליסת אבדן כושר עבודה שהיתה לו בחברת מנורה מבטחים (סעיף 5 לתצהיר).

כאילו לא די בסתירה זו, התובע גם נמנע מלהביא כל ראיה נוספת להוכיח את טענתו בעניין הפסד ההשתכרות אף שלכאורה לא צריך היה להיות כל קושי להביא את אשתו או אחייניתו או עדות אחרת מהנהלת החשבונות על מנת להוכיח באמצעותה את טענת התובע לפיה לא עבד חודשיים לאחר התאונה ולא קיבל עבור שכר.

9. כאילו לא די בכל הסתירות שפורטו לעיל ואשר מחזקות את הרושם שהותיר התובע בעדותו ולפיו לא נין להאמין לגירסתו. גם מנגנון הפגיעה שתאר התובע אינו מתיישב עם הפרטים שמסר אודות התאונה. התובע טען, כי בעת שישב על שפת המדרכה הגיע אופנוע ועלה לצידו על המדרכה.

אם אכן כך ארע, ואם האופנוע "עף קדימה" בעקבות פעולה כזו או אחרת של נהג האופנוע, הרי שלא ברור כיצד פגע האופנוע בחזהו של התובע, אם התובע ישב לצד האופנוע ולא מולו. ויודגש, התובע חזר ותאר את התאונה כשהוא טוען שהאופנוע הגיע מהצד, ולא מול התובע. כך ציין התובע בפני החוקר (עמ' 14 שו' 4 – 9) וכך ציין גם בתצהירו ובבית המשפט.

10. גם תשובתו של התובע, כאשר נשאל מדוע לא התרחק מהאופנוע בעת שזה עלה על המדרכה סמוך מאוד אליו, היא תשובה תמוהה מאוד והיא מוסיפה לרושם הכללי, לפיו לא ניתן להאמין לעדות התובע. התובע ציין :
"ש. האופנוע התקרב אליך?
ת. הוא היה ממש קרוב אלי והוא עלה על המדרכה.
ש. למה לא זזת?
ת. ישבתי. האופנוע עלה על המדרכה לחנות. צמוד אלי.
ש. אז למה לא זזת משם?
ת. כי מדרכה זה להולכי רגל."

מדובר בתשובה תמוהה, שכן הדעת נותנת כי אדם שיושב על שפת המדרכה ואליו מתקרב בנסיעה אופנוע, שמתנשא מעליו, יזוז ממקומו על מנת להמנע מפגיעה.

11. בין עדותו של התובע בבית המשפט, לאמור בתצהירו, ולדברים שאמר לחוקר, נמצאו סתירות נוספות ואלה פורטו על ידי ב"כ הנתבעת בטיעוניה בפני.

אין צורך לשוב ולפרט את כל הסתירות האלה. די בדברים שציינתי לעיל על מנת להמחיש כיצד ומדוע הותיר התובע רושם שלילי מאוד בעדותו בבית המשפט, עד שמצאתי כי לא אוכל להאמין לעדותו כלל.

12. גם העובדה שהתובע נמנע מלהביא עדים נוספים, אף שלכאורה יכול היה בקלות להביא כאלה, מערערת מאוד את מהימנותו. התובע נמנע מלהעיד את אשתו או את אחייניתו, אף שהדעת נותנת שלו היה ממש בגרסתו, בפרט אודות הבעלות במכולת והסיבה שבגינה הגיע למקום התאונה, הרי שעדותן יכולה היתה לתמוך בגרסתו.

13. מטעם התובע העיד גם מר רוני ימין, שעל פי הנטען הוא הבעלים של החנות שבסמוך אליה ארעה התאונה. עדותו של רוני לא רק שאינה מועילה לתובע אלא להיפך. בין עדותו של רוני לבין עדות התובע נמצאו סתירות כה רבות עד שלא ניתן להאמין לעדותם.

א. בעוד שרוני טען כי לאחר הפגיעה נהג האופנוע נכנס לחנות לקנות ואז שאל את התובע אם הכל בסדר, טען התובע כי נהג האופנוע כלל לא פנה אליו.

ב. בעוד שהתובע טען כי רוני מכיר את נהג האופנוע ויכול למסור את פרטיו (בעדותו לחוקר), טען רוני כי כבר בסמוך לתאונה אמר לתובע כי אינו מכיר את הנהג.

ג. בעוד שהתובע טען כי ישב על שפת המדרכה, טען רוני כי התובע ישב על מעקה על המדרכה.

ד. בעוד שהתובע טען בתצהירו כי לאחר שנפגע הגיעו למקום הרבה אנשים שעזרו לו להכנס למכולת, טען רוני כי התובע נכנס בעצמו לחנות והלך לכסא (עמ' 15 שו' 22 – 25) .

14. סוף דבר שלא עלה בידי התובע להרים את הנטל ולהוכיח כי התאונה ארעה באופן שטען לו. גרסתו של התובע לא היתה מהימנה וגם עדותו של העד רוני לא הועילה לתובע.

15. אציין, כי גם לו היה מקום להאמין לגרסתו של התובע אודות האופן שבו נפגע, עדיין דינה של התביעה כנגד הנתבעת להידחות.

זאת, מאחר שעל מנת שתביעתו כנגד הנתבעת תתקבל , היה על התובע להוכיח , לא רק ש אינו יודע את פרטי הרכב ופרטי בעל הרכב, אלא גם שלא יכול היה להשיג אותם בשקידה ראויה.
ע"א 502/84 קרנית נ' הורוביץ פדי מא 1 542.
פרופ' י. אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שניה) עמ' 103.

16. במקרה שבפני, ברור מהעדויות כי התובע לא פעל, ולו באופן המינימלי, על מנת לאתר את פרטיו של הנהג והרכב. למעשה, מתברר כי התובע יכול היה בקלות לברר פרטים אלה ורק רשלנות ואזלת יד מצידו גרמו לכך שעזב את המקום, ואיפשר לנהג האופנוע לעזוב את המקום, ללא הפרטים האלה.

17. מעדות התובע עולה שנהג האופנוע נותר במקום כ- 10 דקות לאחר המקרה והתובע הודה, בעדותו בפני החוקר, כי נהג האופנוע אף שאל אותו לשלומו (בעמ' 3 שו' 17, עמ' 10 שו' 23).
יצוין, כי בעדותו בבית המשפט הכחיש התובע כי נהג האופנוע שאל לשלומו (עמ' 11 שו' 31 ועמ' 12 שו' 5 – 6) ומדובר בסתירה נוספת בגרסאות השונות שמסר התובע.

18. רוני, העד מטעמו של התובע, מאשר בעדותו כי נהג האופנוע שאל את התובע לשלומו (עמ' 14 שו' 18) ואף מאשר כי לא היתה כל מניעה לקבל את פרטיו של נהג האופנוע (עמ' 14 שו' 26 – 32) .

19. מעבר לכך, התובע ורוני אישרו כי רוני מכיר את נהג האופנוע ויכול לזהותו. גם מהטעם הזה לא ניתן לקבל את טענת התובע , לפיה לא יכול היה לאתר את פרטיו של נהג האופנוע. למעשה, התובע כלל לא הביא, ולו ראיה קלושה, לכך שניסה בכלל לאתר את פרטיו של בעל האופנוע.

20. לו היה ממש בגרסת התובע לגבי ארוע התאונה והאופן שבו נפגע מהאופנוע, הדעת נותנת כי היה מבקש את פרטיו של בעל האופנוע בעת שזה נותר במקום. בפרט הדבר נכון כאשר התובע אישר שלא איבד את ההכרה ורק ישב לנוח מעט בחנות לפני שהלך משם לביתו.

21. מכל העדויות, הן של התובע והן של רוני, ברור כי אין מדובר במקרה "קלאסי" של תאונת "פגע וברח", שבה הנהג הפוגע נמלט מהמקום ולא ניתן לאתר את פרטיו. להיפך. לפי גרסת התובע והעד מטעמו, הנהג הפוגע נשאר במקום דקות ארוכות ואף שאל לשלומו של התובע.

בנסיבות האלה, משנמנע התובע מלברר את פרטיו של נהג האופנוע, אין הוא זכאי לפיצוי מהנתבעת.

22. אף אם היה מקום לקבוע כי יש לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעת, וזאת חרף כל האמור לעיל, הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח את הנזקים שנטענו על ידו. לפיכך, אף במקרה שבו היה זכאי לפיצוי מהתובעת, לא היה זכאי לפיצוי אלא בגין כאב וסבל, ואף זאת בשיעור נמוך, מאחר שאין נכות כתוצאה מהתאונה הנטענת.

23. בסיכומיה טענה ב"כ התובע למספר ראשי נזק: הפסד השתכרות לעבר, כאב וסבל ופיצוי בגין עזרת הזולת.
ביחס להפסד השתכרות לעבר טענה ב"כ התובע כי לתובע נגרם הפסד בגין שני חודשי עבודה שבהם הוכר לו אובדן כושר עבודה, דבר שלטענתה הוכח במסמכים רפואיים בתלושי שכר.

אכן, התובע צרף לתצהירו אישורי מחלה ואולם בכך אין די. התובע לא הוכיח כי לא קיבל שכר במהלך התקופה שלאחר התאונה, וודאי שלא הוכיח כי לא קיבל שכר לתקופה של חודשיים.

24. התובע טען כי הוא שכיר ובנסיבות כאלה היה עליו להביא ראיה ממעבידו לכך שלא שולם לו שכר בתקופה האמורה. ראיה כזו לא הוגשה, אף שלכאורה לא היה כל קושי להמציאה וזאת לנוכח טענת התובע כי הועסק על ידי אחייניתו שהיא בעלת המכולת.

מעבר לכך, וכפי שכבר צויין לעיל , לעניין הסתירות בגרסתו של התובע, התובע טען בתצהיר עדותו הראשית כי שכר של חודש אחד שולם לו מחברת הביטוח שבה היה לו ביטוח בגין אבדן כושר עבודה.

אין מדובר אפוא בנזק או בהפסד של שכר חודשיים. לכל היותר, לפי גרסה זו, מגיע לתובע פיצוי בגין חודש אחד.

25. מהראיות שהובאו בפני, וממחדלו של התובע, שנמנע מלהביא ראיות שיכול היה להביא ללא כל קושי, נראה כי התובע הינו הבעלים בפועל של חנות המכולת וזאת אף אם זו נרשמה על שם אחר.

התובע עצמו מסר מס' גרסאות באשר לזהות האדם שעל שמו רשומה החנות והדבר מערער מאוד את מהימנות הטענה ומחזק את הרושם לפיו החנות שייכת באמת לתובע ואם הוא מושך ממנה שכר כשכיר, הדבר נעשה משיקולי מס או משיקולים אחרים בלבד.

26. בתצהירו טען התובע שהמכולת של אשתו ואילו בבית המשפט אמר שהיא של אחייניתו (עמ' 4 שו' 12). יחד עם זאת, הודה התובע כי הוא שמנהל את החנות בפועל, ו הוא מחליט איזה סחורה לקנות ומתי לקנות סחורה (עמ' 10 שו' 14- 16).
התובע גם אמר, לחוקר מטעמה של הנתבעת , שהוא ואשתו מנהלים את החנות אף שזו רשומה תחת שמה של האחיינית (עמ' 8 שו' 18 לתמליל).
רוני, שהעיד מטעמו של התובע, העיד גם הוא כי הוא יודע שלתובע יש חנות מכולת (עמ' 15 שו' 28).

27. עדויות אלה, יחד עם העובדה שהתובע נמנע, משיקוליו, מלזמן את האחיינית או את אשתו, שעל שם אחת מהן רשומה, ככל הנראה, החנות, מביאות אותי לכלל מסקנה שמדובר בעסק ששייך לתובע והתובע מנהל אותו. בנסיבות כאלה תלושי המשכורת לבדם אינם יכולים ללמד על אובדן הכנסה והתובע נמנע מלהביא ראיות ממשיות לעניין ההכנסות מהחנות בתקופה האמורה.

לא מצאתי לכן מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר.

28. אשר לעזרת הזולת – התובע טען בתצהירו כי נזקק לעזרת הזולת (סעיף 7 ו- 8 לתצהיר). טענותיו בעניין זה היו, ונותרו, סתמיות והתובע גם נמנע מלזמן בני משפחה להוכיח טענה זו.

עדות התובע בעניין הזה היתה ונותרה לכן עדות יחידה של בעל דין ואין די בה, בפרט לנוכח כל שתואר לעיל לעניין עדות התובע והרושם שהותירה בבית המשפט.

אוסיף, כי פגיעתו של התובע, לפחות לפי מה שעולה מהמסמכים הרפואיים שצירף, לא היתה קשה וגם מהטעם הזה לא מצאתי מקום לפסוק לו פיצוי בגין עזרת הזולת. לא שוכנעתי כי בנסיבות האלה קיבל התובע עזרה במידה החורגת מהמקובל בין בני משפחה וכל שכן שלא שוכנעתי כי יש מקום לפסוק לו בגין ראש נזק זה סכום של 5,000 ₪, כפי שביקשה ב"כ התובע בסיכומיה.

29. נותר לדון בשאלת הכאב והסבל – לו היה התובע זכאי לפיצוי מהנתבעת, היה מקום לפסוק לו פיצוי בגין ראש הנזק הזה, ואולם, זאת על הצד הנמוך, מאחר שהפגיעה לא היתה קשה ולא נותרה לתובע נכות כלשהי בגינה.

מאחר שקבעתי כי דין תביעתו של התובע כנגד הנתבעת להידחות, אין מקום לפסוק לו פיצוי כלל.

30. לפיכך, התביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבעת בגין התביעה ובשכ"ט עו"ד לנתבעת בסכום כולל של 6,500 ₪.

ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ה, 31 מאי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יצחק פרץ
נתבע: קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
שופט :
עורכי דין: