ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרון שהינו נגד אורי פאר :

בפני כבוד השופטת עמיתה אביבה טלמור

תובעים

שרון שהינו

נגד

נתבעים

אורי פאר

פסק דין

בפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 4.9.14 בצומת הרחובות בן גוריון – גאולה בהוד השרון (להלן "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובע מספר רישוי 64-925-62 נהוג בידי רעייתו, מעיין שהינו (להלן "רכב התובע") ורכב הנתבע מספר רישוי 28-478-52 נהוג בידי הנתבע (להלן "רכב הנתבע").

בתביעתו עתר התובע לחיוב הנתבע בסכום הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה כמפורט להלן:
א. נזק לרכב עפ"י דו"ח שמאי בסך של - 4,956 ₪.
ב. שכ"ט שמאי בסך של - 540 ₪.
ג. ירידת ערך הרכב בסך של - 500 ₪.

להוכחת נזקיו הגיש התובע חוות דעת שמאי, חשבון שכ"ט שמאי מסמכים ותמונות.

התובע העיד כי הוא הבעלים של רכב התובע אשרביום התאונה היה נהוג בידי רעייתו מעיין שהינו. רכב התובע היה מעורב בתאונת דרכים בה פגע רכב הנתבע נהוג בידי הנתבע ברכב התובע ונגרמו נזקים כמפורט במסמכים שצורפו לתביעתו וכדבריו:
" אני הבעלים של רכב שמספרו 6492562. ביום 4/9/14 נהגה ברכב אשתי ששמה מעיין. היא נהגה ברכב ברשותי ובהסכמתי המלאה. היא הודיעה לי שהרכב היה מעורב בתאונה שבה פגע ברכב שלי רכב שמספרו 2847852 ושהיה נהוג על ידי אורי פאר. אני לא הייתי נוכח בתאונה. אני מציין שלרכב שלי נגרמו נזקים. צירפתי לכתב התביעה את כל המסמכים והתמונות המעידים על הנזק. הנזק לרכב הינו בסך של 4,956 ש"ח, שכ"ט שמאי 540 ש"ח וירידת ערך הרכב 500 ש"ח, ובסה"כ אני תובע את הסך של 5,996 ש"ח בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות. את תמונות הצומת והמקום כפי שנראים בתמונות שצורפו לתביעה אני צילמתי, כמובן שלא ביום התאונה שכן לא הייתי נוכח ביום התאונה ורק צילמתי את המקום מזוויות שונות. את השרטוט שצורף לתביעה שמראה את צומת הרחובות בן גוריון וגאולה ואת הבית הפרטי ברחוב בן גוריון 22 - חניה פרטית - אני שרטטתי (נספחים ט'1 ו- ט'2 לתביעה). בתגובה לכתב ההגנה של הנתבע אני רוצה לומר שאם מסתכלים בתמונה נספח ז', שם יש תיעוד של סימני הפגיעה ברכב שלי, ניתן לראות שדלת הנהג נפגעה. רואים בתמונה את הרכב שלי כשהוא פגוע. הנתבע הצהיר שהוא נעמד מאחורי הרכב שלי וצפר וכשלא הייתה תגובה הוא המשיך בנסיעתו ועקף את הרכב שלי. זו הטענה שלו בכתב ההגנה. אני טוען שלא יכול להיות שהוא עצר מאחורי הרכב של אשתי אלא שהוא הגיע במהירות גבוהה כי נזק כפי שגרם בדלת הקדמית שמאלית של הרכב שלי לא היה יכול להיגרם מרכב שעומד מאחוריי ומתחיל לעקוף את הרכב שלי ממהירות אפס. אני מהנדס חשמל במקצועי. אני לא שמאי רכב, אך זו דעתי.מעבר לכך, אני גם רוצה להפנות לכתב ההגנה, אחד הנספחים שאני צילמתי והנתבע השתמש בהם הוא התמונה נספח י'1 שצורף לתביעה שלי. יש סימון שהנתבע סימן על אותה תמונה שהוא צירף לכתב ההגנה שלו - מוגשת ומסומנת א', ואני אומר שהסימון הזה שהוא סימן, המלבן שרואים אותו, מוצג א', מראה את המיקום המשוער לפי טענתו של הרכב שבו נהגה אשתי במקום שהוא עמד לפני הצומת. הוא טוען שהיא נצמדה לימין ואני אומר שהשרטוט שהוא שרטט על מוצג א' לא מייצג את המציאות כי הרוחב של הרכב שלי הוא 1.7 מטר ולא מה שהוא מצייר בשרטוט א', שזה שרטוט ללא מידות. לכן אני טוען שעל פי ההיגיון, הרכב שבו נהגה אשתי תפס את רוחב הנתיב ולא נצמד לצד ימין. כמו כן, בצומת אין קו הפרדה רצוף שמפריד בין הנתיבים. הנתבע מציין שההתנגשות ארעה לפני הצומת, בעוד אני טוען שההתנגשות הייתה בתוך הצומת. אני אכן לא הייתי בעת התאונה, אך כך אני אומר. אני מבקש לדחות את טענות הנתבע ולקבל את גרסתי ולחייב את הנתבע לשלם את סכום התביעה, בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות."

עדה מטעם התובע, רעייתו מעיין שהינו, אשר נהגה ברכב התובע עובר לתאונה ותוצאותיה תארה בעדותה את אופן השתלשלות הארוע וקרות התאונה בציינה הדברים באים:
" ביום 4/9/14 נהגתי ברכב שמספרו 6492562 שהוא בבעלות בעלי שהעיד קודם. נהגתי ברחוב בן גוריון. רחוב בן גוריון הוא רחוב שבו התנועה מתנהלת באופן שהיא דו-כיוונית. הגעתי לצומת בן גוריון ורחוב גאולה. אני מתגוררת ברחוב בן גוריון 22, שזה ממש על הצומת. בתמונה נספח י' רואים את רחוב בן גוריון, רואים את רחוב גאולה ורואים את הבניין שבו אני מתגוררת ואני מסמנת אותו בספרה 1. את רחוב בן גוריון אני מסמנת במילה "בן גוריון" ואת רחוב גאולה אני מסמנת במילה "גאולה". הכניסה לבניין שבו אני מתגוררת ברחוב בן גוריון 22 היא ממש בתוך תחום הצומת ורואים את הכניסה לבניין עם השער האוטומטי לכניסה לבניין זה. כפי שציינתי, נסעתי ברחוב בן גוריון, הגעתי לצומת הרחובות בן גוריון וגאולה ורציתי לפנות שמאלה כיוון נסיעתי כדי להיכנס לחניית בניין מגוריי ברחוב בן גוריון 22. כשהתקרבתי לצומת בן גוריון-גאולה האטתי את מהירות נסיעתי, בדקתי שהצומת פנוי לפנייה שמאלה כיוון נסיעתי, בדקתי במראות, ראיתי את הרכב של הנתבע, שהוא רחוק ממני מאחוריי. התחלתי לפנות שמאלה כיוון נסיעתי לתוך חניית ביתי. בעיצומה של הפנייה שמאלה כיוון נסיעתי, הרכב של הנתבע התנגש ברכב שבו נהגתי באופן שהוא פגע בצד שמאל קדמי בדלת הנהג עם הצד הימני הקדמי שלו. אחרי התאונה כל אחד מאתנו דיבר עם השני מתוך הרכב וקבענו שכל אחד יפנה את הצומת. אני נכנסתי לחנייה של הבניין שבו אני מתגוררת והוא נעצר בכניסה של החנייה בהמשך, יש מקום שאפשר לעמוד, והחלפנו פרטים בתוך החנייה של הבית. אני מציינת, כפי שסיפרתי, שאני האטתי את מהירות הנסיעה שלי לפני הצומת וכשהתקרבתי לצומת הסתכלתי במראות כדי לראות אם הדרך פנויה לכך שאבצע את הפנייה שמאלה וראיתי את רכב הנתבע במרחק כשהוא נוסע מאחורי הרכב שלי ולא אותתי על כוונתי לפנות שמאלה כיוון נסיעתי, אלא פניתי שמאלה כיוון נסיעתי ואז הרכב של הנתבע פגע ברכב שלי כפי שציינתי. לרכב שלי נגרמו נזקים. המסמכים לגבי הנזק צורפו לתביעה. "

בחקירתה הנגדית לשאלה "האם התכוונת לפנות שמאלה כיוון נסיעתך מרחוב בן גוריון בצומת הרחובות בן גוריון וגאולה" השיבה "כן". לשאלה: " אני אומר לך שבתקנות התעבורה מצוין שבכביש דו-סטרי כאשר יש פנייה שמאלה, צריך להיצמד ככל שניתן שמאלה כיוון נסיעתך ואז לבצע את הפנייה שמאלה. האם כך עשית ?" השיבה "כן."

הנתבע אשר נהג ברכב הנתבע עובר לתאונה ותוצאותיה תאר בעדותו את אופן השתלשלות הארוע וקרות התאונה בציינו הדברים הבאים:
" ביום 4/9/14 נהגתי ברכב שמספרו 2847852. נסעתי ברחוב בן גוריון והתקרבתי לצומת הרחובות בן גוריון וגאולה. אני נסעתי אחרי הרכב של התובע לכיוון נסיעתה, מאחוריה, והתקרבנו לצומת הרחובות בן גוריון וגאולה. הנהגת, שנהגה ברכב התובע ושנסעה לפניי, עצרה את הרכב שלה לפני הצומת בצד ימין של הכביש ולא עצרה את הרכב שלה יותר לאמצע הכביש ומבלי לאותת או להראות סימן כלשהו שהיא מתכוונת לפנות שמאלה כיוון נסיעתה, היא כך עצרה בצד ימין הדרך. אני חשבתי שהיא עצרה בצד, אולי היא הייתה עסוקה בדברים אחרים. אז אני צפרתי לעבר הרכב שלה ואח"כ אותתי על כוונתי לסטות שמאלה כיוון נסיעתי כדי לעקוף את הרכב שלה והתחלתי לסטות שמאלה כדי לעקוף את הרכב שבו היא נהגה וממש בתחילת העקיפה שלי היא סטתה שמאלה את הרכב שלה בפתאומיות ובהפתעה ואז כלי הרכב התנגשו זה בזה ונגרמה התאונה. אחרי התאונה פינינו את הצומת, עמדנו בצד והחלפנו פרטים. אני טוען שהאחריות לתאונה מוטלת על הנהגת שנהגה ברכב התובע ולא עלי. " בחקירתו הנגדית לשאלה: " אתה טוען שהרכב שלי שבו נהגה אשתי נעצר לפני הצומת בצד ימין הכביש. מהשרטוט שלך עם הסימון שלך על מוצג ג' אפשר להבין שרכבי נעצר מטרים ספורים ממש על סף הצומת. האם זה נכון?" השיב "נכון. הרכב שבו נהגה אשתך נעצר לא בתוך תחום הצומת אלא ממש בתחילת הצומת." לשאלה: "ם היית יוצא לעקיפה, ויצאת לעקיפה לפני הצומת, האם היה סיכוי שתסיים את העקיפה לפני שאתה נכנס לצומת ?" השיב "כן, כי היא עצרה בצד ולא נסעה. " לשאלה "לפי שרטוט א' שאתה שרטטת את מיקום הרכב שלי שבו הוא עמד כשאשתי נוהגת בו, נראה שהעקיפה שאתה ביצעת הייתה מסתיימת בתוך תחום הצומת ?" השיב: "נכון".

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

מחומר הראיות עולה כי האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת הן על נהגת רכב התובע, מעיין שהינו, והן על הנתבע אשר נהג ברכב הנתבע בחלקים שווים ביניהם.

קובעת אני כי ביום 4.9.14 נהגה נהגת רכב התובע ברכב התובע ברח' בן גוריון בהוד השרון שהוא רחוב דו-סטרי ובו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, והתקרבה בנסיעתה לצומת הרחובות בן גוריון-גאולה שהוא צומת T. (להלן "הצומת"). נהגת רכב התובע, מתגוררת בבית מגורים משותף שברח' בן גוריון 22 בהוד השרון, (להלן "הבנין"), בנין הנמצא בצד שמאל הצומת כיוון נסיעתה, והכניסה לחניון הבניין הינה מצד שמאל הצומת כיוון נסיעת רכב התובע בו נהגה. נהגת רכב התובע אשר נהגה ברכב התובע ברח' בן גוריון-גאולה, רצתה לפנות בצומת שמאלה כיוון נסיעתה לעבר חניון הבנין בו היא מתגוררת, לכן האטה מהירות נסיעתה, הביטה במראות הרכב בו נהגה לבחון אם הדרך פנויה לביצוע הפניה שמאלה כיוון נסיעתה, הבחינה ברכב הנתבע הנוסע מאחורי הרכב בו נהגה כיוון נסיעתה, ולהערכתה היה הוא במרחק מספיק גדול מאחוריה מרחק אשר מאפשר לה לבצע את הפניה שמאלה כיוון נסיעתה בצומת לעבר חניון הבנין בב יטחה, ואז החלה להסיע את רכב התובע בו נהגה שמאלה כיוון נסיעתה. נהגת רכב התובע הסיעה את רכב התובע בו נהגה שמאלה כיוון נסיעתה בצומת, לעבר חניון הבנין מבלי שאותתה על כוונתה לפנות שמאלה כיוון נסיעתה, תוך שנטלה את זכות הדרך ומבלי להבחין ברכב הנתבע שאותה עת נמצא בשלב של עקיפת הרכב בו נהגה.

הנתבע אשר נהג ברכב הנתבע מאחורי רכב התובע הנהוג על ידי נהגת רכב התובע והתקרב לצומת, הבחין ברכב התובע אשר מאט מהירות נסיעתו ועוצר בתחילת הצומת אלא שלא האט מהירות נסיעתו על מנת לבחון מצב התנועה , אצה לו הדרך, והחל לעקוף את רכב התובע הנהוג על ידי נהגת רכב התובע כשהוא עושה כן בתחום הצומת וכשהוא נוטל את זכות הדרך כשבאותה עת נהגת רכב התובע החלה לסטות שמאל כיוון נסיעתה, בצומת לעבר הבנין שבצד שמאלה הצומת כיוון נסיעתה וזאת כאמור מבלי לאותת על כוונתה לסטות שמאלה כיוון נסיעתה ותוך שאצה גם לה הדרך, וכתוצאה מנהיגתם חסרת זהירות הן זו של נהגת רכב התובע והן זו של נהג רכב הנתבע אשר כל אחד מהם נטל את זכות הדרך לעצמו וכל אחד מהם נהג כפי שנהג סביר וזהיר לא היה נוהג בנסיבות הזמן והמקום, ארעה התאונה ותוצאותיה.

העולה מהמקובץ שהאחריות לקרותה תאונה ותוצאותיה מוטלת הן על נהגת רכב התובע והן על הנתבע אשר נהג ברכב הנתבע בחלקים שווים ביניהם.

סיכומו של דבר על הנתבע לשאת במחצית סכום נזקי התובע שהוכחו בפני כדלקמן:
א. נזק לרכב התובע בסך של - 4956 ₪.
ב. שכ"ט שמאי בסך של - 540 ₪.
ג. ירידת ערך רכב התובע בסך של - 500 ₪.

סה"כ נזקי התובע שהוכחו בפני מסתכמים בסך של - 5,996 ₪.

על הנתבע לשאת במחצית הסכום האמור, דהיינו בסך של - 2,998 ₪ וכך אני מורה.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של - 2,998 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום קרות התאונה 4.9.14 ועד התשלום המלא בפועל.

מאחר והן נהגת רכב התובע והן הנתבע אשר נהג ברכב הנתבע אחראים בחלקים שווים ביניהם לקרות התאונה ותוצאותיה – אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי מחוז מרכז-לוד תוך 15 יום.

פסק הדין יישלח לצדדים ע"י המזכירות בדאר רשום בצירוף אישורי מסירה.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ה, 14 מאי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שרון שהינו
נתבע: אורי פאר
שופט :
עורכי דין: