ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ש. שלמה רכב בע"מ נגד דפנה יהודה :

בפני כבוד השופטת רבקה גלט

התובעת

ש. שלמה רכב בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אשכנזי

נגד

הנתבעים

  1. דפנה יהודה
  2. איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד גולדרט

פסק דין

לפניי תביעה לתשלום נזקי רכוש בגין תאונת דרכים.

הצדדים הודיעו כי המחלוקת שביניהם היא משפטית בלבד, ולא נדרשה שמיעת הוכחות.

וזו תמצית המחלוקת:
בין הצדדים התנהלה תביעה מקבילה, בבית משפט השלום בתל אביב בתא"מ 19653-08-14. במסגרת הדיון שם, מסרו הצדדים בפתח הדיון, כדלהלן: "מתנהל תיק מקביל בתא"מ 56927-07-14, שם הגישה הנתבעת 2 תביעה נגד התובעים בהליך דנן, אנו מסכימים כי ההכרעה בתיק זה, תכריע גם בהליך המקביל". בהמשך לאמור שמע בית המשפט שם הוכחות, ובסופו של עניין הסמיכוהו הצדדים להכריע לפי סעיף 79א' לתקנות, ואזי קבע בית המשפט כי יש לחלק את האחריות לתאונה כך שהנתבעת 1 (היינו: התובעת שבפניי) תישא באחריות בשיעור של 90% ואילו נהג התובעת (הנתבע 1 שבפניי), יישא באחריות בשיעור של 10%.
ב"כ התובעת סבור כי בהתאם להסכמה ולאור קביעת בית המשפט בהליך המקביל, יש לפסוק לטובתו פיצוי בשיעור של 10% מסכום תביעתו.
מנגד טוענת ב"כ הנתבעים: "לטענתי יש מקרים שבהם העשרה אחוז או רמת האשם התורם אינה יכולה להקים עילת תביעה. אם בית המשפט יקרא את הפרוטוקול, הראיות- מה קרה בתאונה הזו, לדעתי מה שניתן לגזור שההתנהגות של הנתבעת היא ברמה כזו גבוהה של רשלנות שהעשרה אחוז שמייחסים רשלנות תורמת לנהגת הנתבעת במקרה הזה היא לא זו שיכולה להקים את העילה, להקים זכות תביעה לחברי, כשמדובר בנסיעה בכביש ופגיעה ברכב מאחורה. הטענה כי כי האשם התורם המסוים של הנתבעים אינו מקים בענייננו עילת תביעה לתובעת.

לאחר ששמעתי את הטענות ועיינתי בפסיקה אליה הופניתי, באתי לידי מסקנה שלא ניתן לקבל את טענת הנתבעים, ואבהיר.

ב"כ הנתבעים מפנה להלכות בעניין אשם תורם ומקומו כיוצר חבות. ואמנם, ידוע כי לא בכל מקרה מקים אשם תורם עילת תביעה למזיק , היות שהאשם התורם הוא הפרת חובת הזהירות של צד כלפי עצמו, ואין בו כדי ליצור חבות כלפי הצד השני, אלא אם הוכח שהופרה גם חובת הזהירות כלפי הצד השני.

אלא שבענייננו, לא מצאתי כל בסיס לטענת הנתבעים לפיה המקור לחלוקת האחריות על ידי המותב הנכבד שדן בתביעה המקבילה, היה נעוץ בקיומו של אשם תורם כלשהו מצד הנתבעים שבפניי.

ודוק, בית המשפט קבע שם, ללא הנמקה, כי לדעתו יש לחלק את האחריות. לא הוזכר כלל קיומו של אשם תורם לדעת בית המשפט . לפיכך, ייתכן בהחלט כי מה שהביא להכרעה היה נעוץ בנימוקים אחרים, ולא בקיומו של אשם תורם דווקא.

אינני יכולה לקבל את טענת הנתבעים לפיה עיון בפרוטוקול ההוכחות בתביעה המקבילה, מלמד על אשם תורם, שכן הפרוטוקול הוא עדות מפי השמועה, ולא יעלה על הדעת כי מותב זה יערוך ניתוח של עדויות שנשמעו בהליך אחר, לצורך ההכרעה כאן .

לעומת זה, מה שחשוב הוא כי בית המשפט הכריע בדבר חלוקת האחריות, וזוהי קביעה שיפוטית, המחייבת את הצדדים, על פי הסכמתם המפורשת.

היות שהצדדים הצהירו כי ההכרעה בתיק המקביל תחייב אותם אף לצורך ההכרעה בתיק שבפניי, אינני מוצאת כל עילה לשחרר את הנתבעים מהתחייבותם זו.

מעבר לצורך אביע דעתי, כי גם אילו נקבע בהליך המקביל קיומו של אשם תורם אצל ה נתבעים, אזי ייתכן בהחלט שהיה זה אשם- תורם, היוצר חבות, כיוון שהמדובר במקרה שבו לכאורה חלה על כל אחד מן הצדדים חובת זהירות שווה כלפי רעהו (מכוח חובות הזהירות החלות על נהגים), בהעדר נסיבות חריגות או קיצוניות.

כאמור, בהליך המקביל החליט בית המשפט לחלק את האחריות בין הצדדים (ולא ראה לנכון להטיל אחריות על אחד מהם , תוך הפחתת הפיצוי בשל אשם תורם). מכאן עולה בבירור כי לא ניתן לפרש את פסק הדין שניתן, באופן הפוטר את הנתבעים מאחריות וחבות.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה, תוך שימת הלב להצהרת הצדדים בתביעה המקבילה, ומורה כי הנתבעים יישאו באחריות בשיעור של 10% מסכום התביעה.

הנתבעים ישלמו לתובעת באמצעות הנתבעת 2 את הסכום של 480 ₪, צמוד מיום 21.11.13, וכן אגרת משפט בסך 379 ₪, ושכ"ט בסך 1200 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר.

זכות ערעור כדין.

ניתנה היום, כ"ה אייר תשע"ה, 14 מאי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ש. שלמה רכב בע"מ
נתבע: דפנה יהודה
שופט :
עורכי דין: