ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מיכאל לסלבויים נגד משה יחיאל אמתי :

בפני כבוד השופטת לימור רייך

תובע

מיכאל לסלבויים
באמצעות ב"כ עוה"ד פוגל

נגד

נתבעים

1.משה יחיאל אמתי
2.המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"
באמצעות ב"כ עוה"ד רפפורט

פסק דין

רקע:
לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").
התובע יליד 22.02.1988, נפצע בתאונת דרכים מיום 25.07.10, בעת שהורכב על אופנוע בעל מ.ר 40-914-50, עליו נהג נתבע 1 מר משה אמיתי (להלן: "הנתבע").
נתבעת 2 הינה חברת ביטוח הפועלת כחוק בישראל אשר ביטחה את השימוש באופנוע בכל הזמנים הרלוונטיים לתאונה (להלן: "הנתבעת").
בהתאם לנטען בכתב התביעה, התובע נפגע בבוהן רגל שמאל מעמוד ברזל התוחם את החניון הסמוך לחוף התופים בתל-אביב, בעת שהנתבע התכוון להחנות את האופנוע.
לטענת הנתבעת, הפוליסה המבטחת את השימוש באופנוע של הנתבע הינה מסוג "נהג נקוב בשם" ובהינתן שהתובע לא עמד בנטל להוכיח, כי הנתבע הוא זה שנהג באופנוע במועד התאונה, דין התביעה נגדה להידחות.
הנתבעת כפרה בחבות במסגרת כתב ההגנה והוחלט על-ידי כבוד סגן הנשיא, השופט יחזקאל הראל, לאחר עיון בתצהיר הנסיבות ובדו"ח החקירה, כי אין מקום לפיצול הדיון.
ד"ר אילן כהן, מונה כמומחה מטעם בית המשפט לשם קביעת נכות התובע בתחום האורתופדיה.

המומחה לא נחקר על-ידי הצדדים .

הנתבע הסכים לבצע בדיקת פוליגרף, אך התובע הודיע כי הינו מתנגד להגשת תוצאות בדיקת הפוליגרף לתיק בית המשפט ולפיכך, ניתנה החלטה על הגשת ראיות.

התיק הועבר אל הח"מ בהתאם להחלטת כבוד סגן הנשיא מיום 7/1/14 .
הצדדים הגישו את ראיותיהם והתקיימה ישיבת הוכחות אחת ביום 29.10.14, במסגרתה העידו מר צבי מסיקה- המעסיק של התובע במועד התאונה (חתום על נספח 11 לתצהיר מטעם התובע) , התובע בעצמו ומר משה אמיתי- נתבע 1.
הצדדים חלוקים בשאלת החבות ונזקיו של התובע בעטיה של התאונה, לפיכך אדרש תחילה לשאלת החבות.
טענות הצדדים בשאלת החבות:
תמצית טענות התובע:

  1. הכחשת החבות על-ידי הנתבעת הינה, חסרת כל בסיס ונובעת רק בשל סירוב התובע לבצע בדיקת פוליגרף בהתאם לתנאים שהציבה הנתבעת.
  2. התובע העיד בצורה רציפה, ברורה וקולחת ועדותו לא נסתרה.
  3. הנתבעת לא הגישה ראיות בנושא זה וויתרה על הגשת דוחות החקירה שברשותה.
  4. עדותו של הנתבע הינה בבחינת הודאת בעל דין ומהווה סיוע לגרסת התובע ודי בקבלתה כדי לקבוע את אחריותה של הנתבעת.
  5. בהתאם לגרסת התובע והנתבע, שלא נסתרה, האירוע ארע כאשר הנתבע ביקש לעבור בין שני עמודי ברזל המרוחקים במעט האחד מהשני עם אופנוע בעל נפח מנוע קטן, עליו נוסעים שני בני אדם ומתקבל על הדעת שהאופנוע עלול לטות לצד אחד, כתוצאה מכך עלולה להיפגע כף רגלו של התובע שישב מאחור, הבולטת כלפי חוץ- בדיוק בבוהן, להבדיל מפגיעה בכף רגלו של הנהג, אשר ביכולתו לחזות את הפגיעה, לבלום את האופנוע ולהטות אותו לצד השני.
  6. גרסת התובע נתמכת בראיות חיצוניות ובמסמכים שהונפקו בסמוך למועד התאונה , כך למשל : מוצגים 2 ו-3 - דיווח למשטרה "הודעה על תאונת דרכים" ומוצג 5- תעודה רפואית מיום 26.07.10, במסגרתה נרשם מפיו של התובע, כי נחבל בכף רגל במהלך תאונת אופנוע.

תמצית טענות הנתבעת:

  1. הראיות החיצוניות אליהן מפנה התובע לצורך תמיכה בגרסתו, מעלות ספק רב באשר לנכונות גרסתו; במוצג מס' 2 – הודעת התובע במשטרה, נרשמו תחילה פרטיו של התובע כנהג האופנוע, לרבות כתובתו ומספר הטלפון שלו ורק לאחר מכן שונו פרטיו, מבלי שהתובע ידע לספק הסבר מניח את הדעת, מדוע נרשם בהודעה שהוא הנהג באופנוע.
  2. במסמך אשר הוגש על-ידי התובע בשם סיכום טיפולי פיזיותרפיה, נרשם כי התובע נפגע בתאונת דרכים כרוכב אופנוע ולא כנוסע.
  3. התובע לא נתן הסבר מניח את הדעת, מדוע לא נסע במועד התאונה באופנוע שלו שהינו אופנוע 500 סמ"ק, המתאים יותר לנסיעה בין עירונית מכפר חב"ד לתל-אביב.
  4. מעדותם של התובע והנתבע, ניתן ללמוד כי השניים תיאמו ביניהם גרסאות לצורכי משפט; הינם גרים בשכנות, חברים קרובים הדואגים זה לרווחת זה, הנתבע מבין בביטוח ואף ייעץ לתובע בנושא. הצדדים שוחחו ביניהם לפני החקירה במשטרה ולפני עדותם בבית המשפט על נסיבות התאונה ועל הראיות שקיימות בתיק. (מפנה לעדות התובע - פרוטוקול הדיון מיום 29.10.14, עמוד 17, שורות 26-31, לעדות הנתבע- שם, בעמוד 20, שורות 31-32, עמוד 21, שורות 1-6, עמוד 22, שורות 9-19).
  5. אין כל ראייה חיצונית המאששת את גרסת התובע והנתבע ביחס לנסיבות התאונה. לפיכך, עסקינן בעדות יחידה של בעל דין, אשר הוכחה כלא אמינה לאור תיאום הגרסאות.
  6. הנתבעת הגישה את דו"ח החקירה ביום 13.06.12. אולם, לאור החקירה של התובע והנתבע, במהלכה אישרו השניים את תיאום הגרסאות ביניהם, לא היה טעם בהבאת החוקר שיעיד על הדוח.
  7. בכל שלבי ניהול התיק, עמדה בפני התובע הצעתה של הנתבעת לבצע בדיקת פוליגרף, בחירתו שלא לבצע אותה מדברת בעד עצמה.
  8. העובדה שהתובע פנה לשם קבלת טיפול רפואי למחרת היום מטילה ספק בדבר התרחשות האירוע.

דיון והכרעה- שאלת החבות:
לטענת התובע, רכב על האופנוע ביחד עם חברו, הנתבע כאשר האחרון הוא זה שנהג באופנוע, בעת אירוע התאונה. אין מחלוקת לפיה, במועד האירוע גם לתובע היה אופנוע בבעלותו.

מנגד, תולה הנתבעת את כל יהבה, בסוגיה זו, בשני מסמכים שצורפו על ידי התובע לתצהיר העדות הראשית מטעמו;
האחד, רישום ביומן המשטרה מיום 26/7/10, "הודעה על תאונת דרכים" שמסרו התובע והנתבע, בסמוך לאחר האירוע, בסעיף 4 "פרטי כלי הרכב המעורבים", נרשמו תחת כותרת "פרטי הנהג", שמו של התובע וכן מספר הפלאפון הנייד וכתובתו (ראה נספחים 2 ו- 3 לתצהיר התובע).
השני, רישום של קופת חולים מאוחדת מיום 12/9/10 במסגרת טיפולים בפיזיותרפיה, תחת כותרת "מהלך המחלה הנוכחית" נרשם, שהתובע נפגע בתאונת דרכים "כרוכב אופנוע", במובחן מנוסע (ראה נספח 7 לתצהיר התובע).

לאחר ששמעתי את עדותם של התובע והנתבע, נחה דעתי, כי האירוע אירע באופן שבו הוא תואר על ידי התובע. עדות זו נתמכת בגרסת הנתבע, בראיות חיצוניות, לרבות תיעוד רפואי שניתן בזמן אמת וטפסי הודעות במשטרה.

התובע מסר גרסה סדורה , ברורה וחד משמעית באשר לנסיבות האירוע, על גרסה זו חזר הנתבע אשר נהג באופנוע שבבעלותו ומשכך, אינני סבורה כפי שטוענת הנתבעת, כי עסקינן בעדות יחידה של בעל דין שאין להסתמך עליה, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו.

התובע והנתבע תיארו את השתלשלות העניינים, קרי העובדות עובר לאירוע התאונה, באשר לרצון הנתבע לחנות בקרבת מקום בחוף הים, תוך שהוא עולה עם האופנוע על המדרכה, בין עמודי ברזל, כתוצאה מכך נוטה האופנוע שמאלה וכף רגלו של הנתבע, שהיה רכוב מאחור, בלטה החוצה ופגעה בעמוד.
התובע והנתבע התעכבו בתיאורם על מבנה האופנוע, במיוחד המקום שבו מניחים הנהג והרוכב מאחור את כפות הרגלים, על מנת ליתן הסבר לתוצאה של הפגיעה דווקא בכף רגלו של התובע שישב מאחור, להבדיל מהנתבע שהיה הנהג ונראה כי הסבר זה מתיישב עם הגיונם של דברים והשכל הישר.

לא מצאתי כל פסול בכך שהעדויות היו זהות בנושא זה, ממילא לא ניתן לומר כי עובדה זו מעידה על תיאום גרסאות, כזה שמוביל בהכרח ל"פסילתן" של העדויות, לעיתים דווקא ניתן להתרשם, כי העדויות מחזקות האחת את השנייה.
במקרה שלפני, נתתי אמון בגרסתם של העדים שניהם, באופן תיאור העובדות כהווייתן, עליהן חזרו בכל מקום, גם בפני החוקרים מטעם הנתבעת, בבחינת בחירת מסירת האמת לאמיתה, באשר גם היא אופציה.

תהיות הנתבעת, כך למשל לגבי "בחירתם" של התובע וחברו- הנתבע, לנסוע דווקא באופנוע של האחרון, בעוד לדידה של הנתבעת נסיעה זו מתאימה יותר לאופנוע של התובע וכן פנייתו של התובע לקבלת טיפול רק ביום שלמחרת, נותרו בבחינת תהיות לא מבוססות, שניתן עליהן הסבר מניח את הדעת, אשר לא קרס בחקירה על-ידי הנתבעת.

חיזוק לגרסת התובע והנתבע ניתן למצוא בכך שהנתבעת בחרה שלא להגיש את הדו"ח, מטעמים השמורים עמה ובהתאם לזכותה, ברם מובן מאליו כי לא הייתה בוחרת בדרך זו אם הייתה סבורה, כי יש בדו"ח דבר מה נוסף שיכול לשפוך אור ולהטות את הכף לטובת טענות הנתבעת.

זאת ועוד, עיון בשני המסמכים שצורפו כאמור לעיל לתצהירו של התובע, מעלה כי ככל הנראה, ביחס לטופס ההודעה שנמסר במשטרה, עסקינן לכל היותר בטעות של השוטר שמילא את הטופס ולא חלילה במסירת עדות כוזבת במטרה להוציא דבר במרמה שמסרו התובע והנתבע.
די בעיון בטופס ההודעה על מנת ללמוד על הטעות, כך למשל, בסעיף 2 תחת הכותרת "תיאור התאונה" נרשם בעדות שמסר התובע: " רכבתי מאחור על קטנוע ... השייך למשה אמיתי ..." ובציר הזמן הכרונולוגי של מילוי הטופס, בעת שמי שאמון על מילויו הגיע לסעיף 4 "פרטי כלי הרכב המעורבים", נרשמו בטעות פרטי התובע במקום המיועד לפרטי הנהג ואולם ניכר כי טעות זו תוקנה מיד על ידי מי שמילא את הטופס, כפי שניתן לראות במחיקות על גבי הטופס ומילויו בהתאם לעובדות שנמסרו על ידי התובע.

יוער, כי בטופס ההודעה שנמסר על ידי הנתבע, לאחר שהתובע מסר את הודעתו, מולאו הפרטים באופן נכון, כאשר בסעיף 2 בטופס, במקום המיועד לתיאור התאונה, מציין הנתבע, כי הוא זה שנהג באופנוע והרכיב את התובע.

הנני מקבלת את עדותו של התובע , במסגרתה ציין, כי לא היה ער בזמן אמת, קרי במועד שבו מסר את ההודעה במשטרה וחתם עליה, כי בוצעו תיקונים על גבי טופס ההודעה וכי איננו יכול ליתן הסבר לרישום המוטעה שנרשם לכתחילה על ידי השוטר.

הנתבע חזר על גרסה דומה בעדותו, בכך שמסר, כי רק בסמוך למועד הדיון, למעשה יום קודם לכן, התובע הראה לו את המסמך ואת המחיקות ולדבריו, עסקינן לכל היותר בטעות של השוטר. (ראה פרוטוקול הדיון מיום 29.10.14, עמוד 22, שורות 13-18).

איזה הסבר מצפה הנתבעת שהתובע יספק בקשר עם "טעות" ברישום שלא נטען שבוצעה על ידו ?

עוד העיד התובע, שבמועד האירוע היה לו רישיון לנהוג על אופנוע וכן ביטוח חובה בתוקף, גם הוא נקוב בשם, כפי שהניח שלנתבע היה ביטוח לנהג נקוב בשם. (ראה פרוטוקול הדיון מיום 29.10.14, עמוד 16, שורות 25-33).

בשים לב לנתונים אלו ובהעדר כל אינדיקציה לכך שהתובע הוא זה שנהג, כך למשל מניעה של הנתבע מלנהוג באופנוע שלו ( מצב של שלילה או העדר כיסוי ביטוחי ) ובהינתן כי התובע והנתבע מסרו גרסה אחידה בקשר לנסיבות קרות האירוע בסמוך לאחר שאירע, עליה חזרו בבית המשפט ובפני החוקרים מטעם הנתבעת, מצאתי להעדיף את עדותם של התובע והנתבע, על פני "הפרשנות" שהציעה הנתבעת כך למשל ביחס לטעות בטופס ההודעה, במיוחד יפים הדברים במקרה שבפני, באשר פרשנות זו איננה עולה בקנה אחד עם המסמך בכללותו ועם העובדה שהטעות תוקנה על ידי השוטר שמילא את הטופס לאלתר ולמעלה מכך, עסקינן בעדות סברה שאיננה יכולה להתקבל .

ביחס למסמך הנוסף מקופת החולים, הרי שגם במקרה זה, מציעה הנתבעת פרשנות למילה "רוכב" כאילו עסקינן בנהג דווקא בעוד שמילה זו בראות עיני יכולה לתאר באותה המידה את היותו רוכב כנוסע, לכך יש להוסיף את תיאור המקרה שנמסר על ידי התובע בהזדמנויות נוספות, קודמות ומאוחרות למסמך זה, כפי שהן עולות בתיעוד הרב שצורף, מהן עולה, כי התובע היה מעורב בתאונת אופנוע, מבלי לערוך אבחנה בין "נהג" לבין "נוסע".

סוף דבר;
שוכנעתי לקבל את עדותם של התובע והנתבע מהן עולה בבירור, כי האירוע אירע בעת שהאחרון הוא זה שנהג באופנוע שבבעלותו / חזקתו ולא התובע ולפיכך, חבה הנתבעת באחריות כלפי התובע, כמי שביטחה בעת הרלוונטית את הנתבע בביטוח חובה.
הנכות הרפואית והנכות התפקודית:
ד"ר אילן כהן, קבע בחוות דעתו את נכות התובע כדלקמן:
נכויות זמניות:
100% למשך שישה שבועות מיום התאונה (עד 05.09.10) ו- 30% למשך שישה שבועות נוספים (עד 10.10.10).
נכות צמיתה:
מיום 10.10.10, 10% לפי סעיף 35 (1) ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות").
מחוות הדעת עולה, כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע שני שברונים בבוהן שמאל אשר טופלו שמרנית באמצעות חבישה וטיפולי פיזיותרפיה.
עוד נקבע כי: " נותרו הגבלה משמעותית במפרק 1 MTPJ (=מפרק בסיס הבוהן) והגבלה קלה בתנועת מפרק 1 IPJ (= המפרק הבין גלילי של הבוהן) נמוש כ"כ כאמור אוסטאופיט בגב מפרק 1 MTPJ המעיד על בעיה ניוונית. בצילומים עדכניים ניצפו שינויים ניווניים חד-צדדיים במפרק 1 MTPJ משמאל. מדובר במפרק נושא משקל החשוב לדריכה ולהליכה עם צפי להחמרה עתידית בסבירות גבוהה לאור פרק הזמן הקצר שחלף עד להופעת השינויים הניווניים ולאור גילו הצעיר של הנפגע".

התובע מבקש לקבוע, כי נכותו התפקודית גבוהה משיעור נכותו הרפואית ויש להעריכה ב -20%.
לטענתו, הואיל ונקבע בחוות הדעת, כי קיים צפי להחמרה במצבו הרפואי, הרי שנכותו הרפואית הינה נקודת מוצא להערכת נכותו התפקודית ולמידת הפגיעה בכושר השתכרותו בעתיד.

עוד הוסיף התובע, כי יש ליתן משקל לכך שהינו צעיר בן כ- 26 שנים, בתחילת דרכו המקצועית כהנדסאי-אדריכלות, אשר נדרש להליכה ועמידה ממושכת במסגרת עבודתו.

לטענת התובע, ניתן ביטוי להשלכה התפקודית סמוך למועד התאונה וגם כיום; התובע הצהיר, כי הוא ממשיך לסבול מכאבים ומהגבלה בתנועות הבוהן השמאלית, עבודתו מחייבת יציאה רבה לשטח, לשם ביצוע מדידות באתרי בנייה, הואיל ואתרים אלו נמצאים בשלבי בנייה, בחלקם עדיין לא מותקנת מעלית והוא נתקל בקושי רב לעשות שימוש במדרגות.

התובע העיד, כי גם לאחר התאונה, בתקופת החופשה בין הסמסטרים, הוא ביקש לחזור לעבודה זמנית בתחום הבניין, אך עבד בהיקף מוגבל ונזקק להקלות מצד המעביד. על כך גם העיד המעסיק של התובע, אשר מסר, כי התובע נדרש להפסקות אשר הגבילו את תפוקת העבודה (פרוטוקול הדיון מיום 29.10.14, עמוד 8, שורות 16-2, עמוד 9 שורות 18-19).

מנגד טענה הנתבעת, כי הנכות שנקבעה לתובע בהתאם לתקנות המוסד לביטוח לאומי, הינה נכות בגין השפעה קלה בלבד על כושר הפעולה הכללי של התובע.
הנכויות הזמניות אשר נקבעו על-ידי המומחה, נקבעו ללא ראיות המעידות על אי כושר בפועל.

עוד נטען, כי ככל שלתובע קשיים פיזיים הרי שיש לשייכם לעברו הרפואי הכולל לפי חוות הדעת כאבי ברכיים וכפות רגליים.

עוד הוסיפה הנתבעת, כי בפועל לא נפגע תפקודו של התובע כלל והוא המשיך בחייו ללא כל שינוי, כך עולה מחקירתו, לפיה התובע מרבה לטוס לחו"ל ואף מסר למומחה, כי יצא לטיול עם תרמיל על גבו, עליו הרחיב בחקירתו.

חרף מגבלותיו הנטענות ובחלוף 4 שנים ממועד התאונה, התובע בוחר לעסוק בעבודות פיזיות מטבען כגון: פועל במאפייה, מודד, עבודות גבס וכיוצא בזה. בעוד שהשכלתו, מסלול לימודיו והשלב בו הוא נמצא מבחינת גיל וקריירה, מאפשרים לו לעסוק בעבודה שהינה משרדית במהותה, אך התובע בוחר לעסוק בעבודה פיזית, דבר המלמד על היעדר מגבלה פיזית אמיתית.

במקרה דנן, התובע יכול לבחור מסלול תעסוקתי אשר בו לנכות הרפואית תהיה השלכה מינימאלית אם בכלל על כושר השתכרותו, כל זאת בשונה מצעירים אחרים שהינם בתחילת דרכם המקצועית אשר בעניינם אין ידיעה לגבי עתידם התעסוקתי.

דיון והכרעה:
חזקה היא, כי שיעור הנכות הרפואית משקף גם את שיעור הנכות התפקודית, קרי, משקף את הפסד כושר ההשתכרות. בעניין זה, נקבע בפסיקה, כי ראוי להותיר את הערכת הנכות התפקודית לשיקול דעתו של בית המשפט לאחר בחינת הנתונים האישיים של הניזוק הקונקרטי, ובשים לב לגילו, השכלתו, מקצועו וכיוצא בזה. (ראה פסק דינה של כבוד השופטת יעל וילנר בתא (חי')
966-06, אולגה פינקלשטיין נגד הפול המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, מיום 03.12.13).

התובע היה במועד התאונה כבן 23 שנים וכיום בן 27 שנים. בהתאם לאישור הלימודים אשר צורף כנספח 10 לתצהיר התובע, בשנת 2012 למד במסלול אדריכלות ועיצוב פנים.

התובע לא הביא ראיות לנטען על ידו, מעבר לאמור בתצהירו, הכולל אישורי מעסקים, ותעודות רפואיות. התובע העיד על כך שעבד, במהלך לימודיו, בעבודות מזדמנות, הדורשות ברובן מאמץ פיזי ואולם, גם לדברי התובע בעדותו, בעת שעבד בעבודה הקשורה במקצוע שלמד, אמנם לתקופות קצרות בכל פעם, פוטר ממקום עבודתו לא בשל קושי פיזי בביצוע העבודה, לה טען בהרחבה, אלא על רקע אחר שאינו קשור בנכות.
( ראה פרוטוקול הדיון מיום 29.10.14, עמוד 13, שורות 1-5, 14-20, 27-30).

עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שלתובע נגרמה נכות אורתופדית בכף הרגל ומכך שקיימת מגבלה קלה באיבר שנפגע וכן מהעובדה שעבודתו של התובע, במקצוע שלמד, כרוכה באופן טבעי ביציאה לשטח ובנסיבות אלו, שוכנעתי, כי לנכות השפעה תפקודית אשר הינה זהה לנכותו הרפואית, כפי שנקבעה על ידי המומחה.

נזקי התובע:
הפסד שכר לתקופת העבר:
לטענת התובע, התאונה אירעה במהלך חופשת הקיץ והוא היה עתיד לעבוד עד לאחר חזרתו ללימודים. לפיכך, יש לפסוק פיצוי מלא בגין החודשים אוגוסט עד ספטמבר 2010, בהתאם לנכויות הזמניות ובהתחשב באופי העבודה, בסך של 10,000 ₪, לפי חישוב של 20 ימי עבודה, שכר יומי בסך של 250 ₪.

לטענת הנתבעת, התובע נמנע מלצרף את תלושי השכר בתקופה שבה הועסק ב "מ.צ.מ 2000 " ולפיכך, אין הצדקה לקבל את עדות המעסיק, שהייתה רצופה בסתירות, מקום בו הראייה הטובה ביותר הינה תלושי המשכורת שלא צורפו מסיבות שאינן ברורות.

בכל מקרה, המעסיק אישר במסגרת עדותו, כי התובע עבד בפועל 12 יום בלבד, על בסיס שכר יומי, כאשר הוא שילם לתובע, שהינו עובד חדש וזמני בחברתו, על חשבון המשכורת סך של 4,000 ₪ ומשלא חזר התובע לעבודתו, טען המעסיק בעדותו, כי התובע השיב את ההפרש בין מה שהגיע לו לבין מה ששולם על ידו, במזומן .

עוד טענה הנתבעת, לסתירה בין אישור המעסיק שצורף לתצהיר התובע, לפיו היה עתיד לעבוד בחברה מס' חודשים, לבין עדותו של המעסיק-מר מסיקה, במסגרתה מסר, כי לא ידע שהתובע הגיע לעבוד בחברה לתקופת זמן מוגבלת.

לחילופין, טוענת הנתבעת לכך שבמועד התאונה התובע היה סטודנט, אשר עבד במהלך חופשות הסמסטר בעבודות זמניות, בשכר נמוך, אך גם הפסד זה לא הוכח על ידו.

לתצהיר התובע צורפו המסמכים הבאים:
אישור מעסיק החתום על-ידי מר צבי מסיקה, לפיו התובע עבד ב "מ.צ.מ 2000" מיום 13.07.10 עד ליום 25.07.10 והיה אמור לעבוד בחברה מס' חודשים. השכר שקיבל לתקופה זו 2,500 ₪ ( 250 ₪ ליום).

תלושי שכר מחודש יולי ואוגוסט 2011, ממשרד "חסין דבורצ'יק אדריכלים" מהם עולה כי התובע התקבל לעבודה ביום 25.07.11 בשכר של 22 ₪ לשעה .

אישור העסקה ממשרד "דרור אדריכלים" נושא תאריך 25.08.13, לפיו התובע החל לעבוד במשרד החל מיום 04.08.13.

עולה, כי במועד התאונה וקודם לכן, התובע היה סטודנט ועבד בעבודות מזדמנות בעיקר בחופשות מהלימודים, בשכר שעתי ושכרו החודשי, עובר לתאונה ואף לאחר מכן, עמד על סך של 4,000 ₪.
התובע למד לימודי הנדסאי- אדריכלות במשך 4 שנים במהלכן לא עבד כמעט בכלל למעט תקופות שהסתכמו במצטבר ב- 12 חודשים על פני התואר.

התובע סיים תואר הנדסאי, מאז האירוע ועד למועד הדיון עבד בשני מקומות עבודה בתחום הלימודים, תקופות קצרות בלבד, באחד מהם פוטר לאחר חודשיים בשל ירידה בפרויקטים וצמצום בכוח האדם וכעת מחפש עבודה בתחום עיסוקו.

שוכנעתי, לאחר ששמעתי את עדויות התובע ומר מסיקה, שהעסיק את התובע עובר לאירוע התאונה, כי התובע הועסק על ידו לתקופה מוגבלת של מספר חודשים, עד לחגים כעבודה מזדמנת המתאימה לסטודנטים וכי בעקבות התאונה הופסקה עבודתו, לאחר 10 ימים בלבד, בשכר של 250 ₪ ליום עבודה.

בנסיבות אלו, ובהתבסס על חוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש ותקופות אי הכושר, מוצע בגין העבר פיצוי בשיעור של 10,000 ₪ (בערכו להיום).

הפסד שכר בעתיד:
לטענת התובע, בסיס השכר הממוצע במשק הינו נקודת מוצא להערכת פוטנציאל השתכרותו. התובע טרם החל לכתוב את סיפור חייו התעסוקתיים והצהיר, כי בכוונתו להשתלב במעגל העבודה בתחום האדריכלות גם בעתיד. כמו-כן, הוכח כי הינו צעיר, חרוץ, בעל פוטנציאל השתכרות יוצא דופן, אשר עבד במקביל ללימודיו בשלושה משרדי אדריכלים שונים.

מבוקש להעמיד את בסיס שכרו העתידי לפי 150% מהשכר הממוצע במשק, קרי, 14,206 ₪ ובניכוי מס הכנסה 12,438 ₪ ולחשב את הפיצוי כדלקמן:
12,438 ₪ * 20% * 267.99 (מקדם היוון ל- 37 שנים, בהתחשב בהצהרת התובע לפיה, הוא מבקש להשלים את שירותו הצבאי) ובסה"כ: 666,651 ₪.

הנתבעת טענה, כי לתובע לא נותרה נכות תפקודית כתוצאה מהתאונה. כמו-כן, מקריאת עדות התובע עולה, כי התובע עבד בעבודות זמניות את חלקן עזב מרצונו ומחלקן פוטר על-ידי המעסיק. לא הוזמנו מעסיקיו של התובע אשר יעידו על היכולות שלו ועל תפקודו למעט העד צבי מסיקה.
זאת ועוד, התובע סיים את לימודיו לפני שנה אך מאז ועד היום לא השתלב בעבודה קבועה במקצוע אשר בחר לעצמו והוא העיד על עצמו שהינו תלמיד "ממוצע".
בהעדר צירוף תלושי שכר עדכניים, לא ניתן לומר כי שכרו נגרע.
הנתבעת הציעה לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בסך של 30,000 ₪. בנוסף, טענה כי יש להתחשב בכך שהתובע עתיד להתגייס לצה"ל ולפיכך, יש להפחית 3 שנים מכל סכום שייפסק.

התובע לא הציג תלושי משכורת מעבר למסמכים שצורפו על ידי הנתבעת מטעם המל"ל ולמסמכים אשר צורפו לתצהירו, ניכר כי התובע השקיע בלימודיו במהלך ארבע השנים שבהן למד, עבד במהלך החופשות מהלימודים, דרך טבע בעבודות מזדמנות בשכר ממוצע של כ- 4,000 ₪ לחודש ( עבודות פיזיות ), כשהעובדה שהוא מתגורר בבית הוריו אפשרה לו זאת ואולם, גם לאחר שסיים את לימודיו בציונים סבירים וממוצעים, כפי שהעיד, לא הצליח להתמיד במקום עבודה אחד וכעת מחפש עבודה, במקביל לגיוסו לצה"ל בהקדם.

בהתאם לפסיקה, השכר הממוצע במשק משמש במקרים מסוימים כנקודת מוצא לשם הערכת בסיס השכר של צעירים בתחילת דרכם, בעניין זה ראה ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז [8], בעמ' 587;
"אכן, חישוב אובדן השתכרות בעתיד הוא לעתים – ובמידה רבה – מבוסס על השערות או על נתונים סטטיסטיים לא ודאיים. בעיקר נכון הדבר לגבי צעירים, שדרכם בחיים טרם נסללה, ואין לדעת עתידם ודרכי התפתחותם. בגלל אותם אי-ודאות וחוסר אפשרות לנחש פני העתיד לגבי צעיר, יש שבמקרים מתאימים משמש השכר הממוצע במשק נקודת מוצא" .
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שניהם, מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי בהתאם לשכר הממוצע במשק, אשר עומד נכון להיום על סך של 8,740 ₪ נטו (לאחר שקלול נקודות זיכוי בגין מצב משפחתי), וזאת בשים לב לעדותו של התובע ולגילו הצעיר, לעובדה כי עבד תקופה קצרה במהלך לימודיו בעבודות מזדמנות וסיים את לימודיו המקצועיים זה עתה, כאשר הניסיון התעסוקתי שלו במקצוע שלמד הינו דל ביותר, נוכח פרק הזמן הקצר מאז סיים את לימודיו. כמו-כן, ניתן משקל לכך שהתובע אינו נמנה על אותם המקרים שבהם ניחנו בעלי הדין בכישורים אינטלקטואלים גבוהים במיוחד, בין היתר משום שהוא העיד על כך וממילא לא הונחו בפני ביהמ"ש ראיות אודות ציונים בבחינה הפסיכומטרית, ציונים במהלך הלימודים האקדמאיים, או נשמעה עדות של מרצים וחברים לספסל הלימודים.

הפיצוי יפסק תוך התחשבות בהצהרת התובע, כי בכוונתו להתגייס ולשרת בצה"ל בהקדם, כדלקמן:

8,740 * 10%* 267.9937 (מקדם היוון ל- 37 שנים) * 0.9151 (היוון כפול ל- 3 שנים )= 214,340 ₪.

הפסד פנסיה:
התובע מבקש לפסוק על דרך האומדן סך של 50,000 ₪.
הנתבעת מבקשת לפסוק לתובע פיצוי בסך של 3,600 ₪, 12% מהפיצוי הגלובאלי לעתיד.

בהתאם לפסיקה, זכאי התובע לקבל פיצוי ברכיב זה בשיעור של 12% בגין הפסדי השכר לעבר ולעתיד בסך של 26,920 ₪ .

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד:
התובע עתר לפיצוי בסך של 25,000 ₪, נטען, כי כיום הינו נוטל משככי כאבים ומבצע קומפרסים , כמו כן, לנוכח קביעת המומחה הוא יזדקק לטיפולים רפואיים גם בעתיד.
הנתבעת טענה, כי מדובר בראש נזק מיוחד ולא צורפו ראיות להוכחתו.
בהתאם לתיעוד הרפואי שצורף לתצהיר, התובע השתתף ב- 16 טיפולי פיזיותרפיה ובשים לב לטענות הצדדים ולאמור בחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, דומני כי פסיקת פיצוי בסכום כולל של 5,000 ₪ יהלום ראש נזק זה.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:
התובע טען, כי במשך שלושה חודשים הוריו סייעו לו, בפרט במהלך החודש שבו נזקק לשימוש בקביים. לפיכך, בהתחשב בגובה הנכות ובצפי להחמרה במצבו מבוקש לפסוק פיצוי גלובאלי בסך של 60,000 ₪.

הנתבעת טענה, כי מדובר בראש נזק מיוחד ולא צורפו ראיות להוכחתו.

מעדות התובע עולה, כי לא העסיק עזרה בשכר וזו ניתנה לו על-ידי הוריו בחודש הראשון בלבד, כאשר לאחר חודש הוא שב לרכוב על האופנוע וחזר לעצמאות מלאה, למעט כאבים עזים הנמשכים לדבריו עד היום.

בשים לב לכך שהתובע שבר את האגודל והיה מגובס ברגלו במשך מספר שבועות, במהלכם קיבל עזרה מהוריו, שנראה כי חרגה מהעזרה המצופה מבני משפחתו, מתום תקופת אי הכושר ולעתיד נוכח נכותו התפקודית הקלה, מוצע פיצוי, בגין ראש נזק זה, בשיעור של 30,000 ₪, שהינו סביר בנסיבות.

כאב וסבל:
בהתאם לתקנה 2 (ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) ,תשל"ו- 1967, הנני פוסקת פיצויי בסך של 18,539 ₪.
סוף דבר;
אני פוסקת לתובע פיצויים כמפורט להלן:
הפסד שכר עבר- 10,000 ₪
הפסד שכר לעתיד- 214,340 ₪
פנסיה- 26,920 ₪
הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד- 5,000 ₪
עזרת צד ג' לעבר ולעתיד- 30,000 ₪
כאב וסבל- 18,539 ₪
בסה"כ: 304,799 ₪.

הנתבעת תשלם את סכום הנזק בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בנוסף, תשלם הנתבעת לידי התובע את תשלום האגרה הראשונה ששולמה על ידו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד למועד התשלום המלא בפועל. לסכום זה, יש להוסיף שכ"ט עו"ד על פי הקבוע בחוק וכן שכר בטלה עבור העד, מר צבי מסיקה בסך של 400 ₪ .

המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לבאי כח הצדדים בדואר רשום + א.מ.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ה, 14 מאי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מיכאל לסלבויים
נתבע: משה יחיאל אמתי
שופט :
עורכי דין: