ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמ.סי.אי הנדסה מכונות ושינוע בע"מ נגד יהודה גדרות בע"מ :

בפני כבוד הרשמת הבכירה ליאורה וינשטיין

תובעים

אמ.סי.אי הנדסה מכונות ושינוע בע"מ

נגד

נתבעים

יהודה גדרות בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לתשלום סך של 41,669 ₪.
התובעת היא חברה העוסקת בתכנון ובניה של מפעלים, מכונות, אוטומציה, רובוטים ומערכי שינוע והובלה.
הנתבעת היא חברה העוסקת בהתקנת גדרות והזמינה מהתובעת תכנון וביצוע של מכונה לייצור רשת מזוגזגת.
על פי לוח הזמנים שהוצג לי, שלחה התובעת לנתבעת הצעת מחיר לביצוע המכונה בתאריך 1.12.2011.
ב-28 לאותו חודש אישרה הנתבעת את הצעת המחיר של התובעת בסך 75,000 ₪+מע"מ וב5.2.2012 שולמה מקדמה של 25% בסך 21,750 ש"ח . באותו יום העבירה הנתבעת לתובעת את שרטוט הרשת אותה בקשה לייצר באמצעות המכונה אך בתאריך 15.2.12 ביטלה את השרטוט והתחייבה לשלוח שרטוט חדש במקומו ואכן שלחה אותו בתאריך 1.3.2012.
עד כאן מעוכבת היתה התובעת מלפעול, בהמתינה לשרטוט הרשת.
כעת, משקבלה אותו, נפנתה התובעת להכין את תכנון המכונה.
על פי האמור בהצעת המחיר ששלחה התובעת לנתבעת, לוח הזמנים להכנת המכונה הוא כדלקמן:
תחילת עבודה – תוך 3 שבועות ARO,
תחילת הרכבה – תוך 13 שבועות ARO
מסירת העבודה – תוך 15 שבועות ARO
כאשר ARO פירושו AFTER RECEIPT OF ORDER (לאחר קבלת ההזמנה).
אם כן תחילת מנין השבועות האמור לעיל הינו למצער בתאריך 28.12.11 ולכל היותר בתאריך תשלום המקדמה, 5.2.12 - ואם תמצי לומר כי הספירה מתחילה כאשר הדבר אינו תלוי עוד בנתבעת, הרי שתאריך זה הוא ה-1.3.12, מועד המצאת השרטוט. אם נלך לפי תאריך מאוחר זה –
תחילת העבודה בתאריך 22.3.12
תחילת ההרכבה – 31.5.12
מסירת העבודה – 14.6.12.
בתחילת יוני 2012 פנתה התובעת אל הנתבעת על מנת לתאם פגישה להצגת התכנון .
לא ברור מכתב התביעה או מעדות מנהל התובעת, מר עדי זיידנוורם, מדוע רק בתאריך זה, שבועיים לפני תאריך המסירה של המכונה, פנתה לראשונה אל הנתבעת על מנת לקבוע פגישה. על כל פנים ברור מלוח הזמנים שלעיל כי כבר באותם ימים צריכה הייתה להתחיל ההרכבה.
לדבריה של התובעת , לאחר דחיות רבות מצד הנתבעת, תואמה לבסוף פגישה בתאריך 5.11.2012 (ראה מייל הזמנת פגישה לתאריך 5.11.12 בשעה 11:00 - מתא ריך 25.10.2012 - שנשלח מכתובת המייל של מנכ"ל הנתבעת (ע"י מזכירתו, גם שמה, כמו שם מנהל התובעת - עדי) אל המשתתפים בפגישה, עמית לבני, ולדימיר דוכובני ומנהל התובעת – נספח ה' לכתב התביעה – בו היא כותבת "עדי בוקר טוב, מצטערת על השינוי (שוב), האם השינוי אפשרי? המשך יום טוב, עדי" ) אך גם זו נדחתה, לדברי מנהל התובעת, וקוימה לבסוף רק בתאריך 7.11.2012.
לאחר אותה פגישה הועבר סט תכניות למר ולדימיר דוכובני הנ"ל, העובד אצל הנתבעת. בתאריך 2 לדצמבר 2012 וב-24 לאותו חודש הועבר הסט למר דוכובני שנית.
יש להניח שאם כך היה הדבר הרי שהנתבעת "מחלה", באותה שעה, על האיחור או שהוא היה בעטיה או שהוא לא הפריע לה.
ארבעה ימים לאחר מכן הוציאה התובעת חשבונית ע"ס 35% מהתשלום לידי הנתבעת בגין התכנון כאמור בהצעת המחיר שהוא הסכום הנתבע על ידיה בתביעה זו כאמור.
מנהל התובעת הגיש תצהיר בו פרט את השתלשלות העניינים כאמור לעיל. לפי מייל שצרף, בתאריך 10.3. 13 - הודיע מנהל הנתבעת, מר אהוד כהן, לתובעת, כי כדי לבצע את תשלום החשבונית יש לקבל את אישורו של מר דוכובני (נספח ט') .
בסוף יוני אותה שנה התברר לתובעת כי מר כהן עזב את החברה והיא המשיכה לנסות ולברר מה גורל התשלום המגיע לה, לטענתה. בינתיים החליף את מר כהן מר רוזנשטוק ולאחריו החליפו מר הלברשטם. בתאריך 2.1.2014 התאחדה הנתבעת עם חברת ברזלן. באותו תאריך בקשה דורית או ענבל מ-ברזלן - מהתובעת - לבטל את החשבונית שהוציאה כנגד המקדמה ולהוציא חשבונית חדשה כתנאי לתשלום ה-35%. התובעת עשתה כן אך ללא הועיל.
מעולם, טוענת התובעת, בכל התקופה, לא נטען ע"י הנתבעת דבר כנגד ביצוע המוטל על התובעת לפי ההסכם.
לאור זאת, הסכום הנתבע על ידי התובעת מורכב מסך של 30,712 ₪ כולל מע"מ בגין אותם 35% וכן סך של 10,620 ₪ בגין הרווח שהייתה מפיקה מהעסקה , לו שולמה לה במלואה.
מנהל התובעת לא נחקר על תצהירו - למעט לגבי מועד המצאת התכניות - והוא טען כי הסט הראשון הומצא בפגישת יום 7.11.12 והסט הסופי בפברואר 2013.
הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי הסיבה לאי תשלום החשבון הייתה העובדה כי התובעת לא עמדה בלוח הזמנים אליו התחייבה ומשכך לא היה עוד צורך במכונה.
בחקירתו הנגדית טען מנהלה לשעבר, מר אהוד כהן, כי דיבר עם מנהל התובעת פעמים רבות בטלפון, כי הודיע למנהל התובעת טלפונית כי אין להם עוד צורך במכונה. מאידך לא ידע להסביר את המייל מתאריך 10.3. 2013 - נספח ט'.
בחקירתו הודה מנהל הנתבעת כי כנראה לא ציפה לקבל את המכונה בקיץ 2013 (הכוונה כנראה - לפי ההקשר - קיץ 2012) (שורות 18-19 לפרוטוקול בעמ' 5) ולאחר שהשתהה טרם מתן תשובתו, לא ידע להסביר למה לא היה צורך במכונה עוד בנובמבר 2012 כאשר בחודש זה נפגשו הצדדים . לדבריו – "או שהיה שינוי בתכניות העבודה, אבל המכונה כבר ירדה ולא היה צריך אותה, זה לא היה רלוונטי כבר" (שורות 21-22 לפרוטוקול בעמ' 5). כשנשאל מה קבל מהספק כשפנה אליו, ענה: "לא זוכר, עם יד על הלב" (עמ' 5 שורה 32.

דיון והכרעה:
יש להביא בחשבון את העובדה כי מר זיידנוורם לא נחקר על רוב תצהירו ולכן חזקה כי הנתבעת מסכימה עם רוב מה שנאמר בו , על כל פנים כל מה שלא נחקר עליו.
דבר זה נכון גם לגבי אבדן הרווח הנתבע.
מול כתב תביעה מפורט למדי של התובעת, הציגה הנתבעת כתב הגנה המכחיש באופן גורף סעיפים שלמים בכתב התביעה ואינו מציג גירסה נגדית. לדוגמא, מול טענת התובעת כי הנתבעת דרשה ממנה חשבונית חדשה במקום חשבונית המקדמה הקודמת, כתנאי לתשלום החשבונית נשוא כתב התביעה, טענה הנתבעת כי "סעיפים 24 עד 26 (כולל) לכתב התביעה מציינים בעיות חשבוניות שאין להם כל רלוונטיות לתביעה" (סעיף 10 לכתב ההגנה). ומול מה שטענה התובעת לגבי העובדה כי לא נטען נגדה דבר בעניין ביצוע המוטל עליה על פי ההזמנה ותיארה כיצד , משכלו כל הקיצין פנתה אליה באמצעות בא כוחה בדרישה לתשלום - ועוד כהנה וכהנה, הגיבה הנתבעת, לקונית, "סעיפים 27 עד 33 (כולל) מוכחשים בזה – הנתבעת שומרת לעצמה את הזכות לתבוע את התובעת על הנזקים שגרמה לה בשל האיחור בהגשת התכניות" (סעיף 11 לכתב ההגנה).
הנתבעת לא הביאה לעדות את ולדימיר דוכובני וגם לא את המזכירה עדי. אפילו המנכ"ל לשעבר, שהעיד, לא הבין מדוע ("אינני יודע מדוע לא נמצאת כאן"). זאת, על אף שנראה כי לפחות מצד הנתבעת - שניהם - ובמיוחד מר דוכובני , היו הרוח החיה בעסקה זאת. מר דוכובני ערך את השרטוט המקורי, הוא הוזמן לפגישה שהתקיימה בתאריך 7.11.12, הוא זה שהיה צריך לאשר למר כהן את החשבונית שש לחה התובעת. עדי תיאמה את הפגישות בין הצדדים.
למרות זאת לא הוזמנו עדי ומר דוכובני וכלל ידוע הוא מדיני הראיות, שעד שלא הוזמן, חזקה כי עדותו הייתה פועלת לחובת הצד שניתן היה לצפות שיזמינו.
העד שכן הוזמן, מר כהן, לא זכר למה נדחתה הפגישה, לא זכר אם הנתבעת היתה נחושה לגבי סוג השרטוט שהיא צריכה , לא זכר ממתי הפכה המכונה ללא רלוונטית.
בולטת העובדה כי במייל התשובה שלעיל (נספח ט') של מר כהן למר זיידנוורם אין התייחסות לכך שהמכונה כבר אינה נחוצה, דבר שאותו אמור היה המנהל, שהגדיר עצמו בשעת מתן עדותו שהוא זה שעשה את ההזמנה (ראה עמ' 6 שורה 12 לפרוטוקול), לדעת . נראה כי מי שעשה את ההזמנה, דהיינו רצה במכונה בשעת ההזמנה, אמור לדעת שהמכונה כבר לא נחוצה במועד מאוחר יותר בו הוא נדרש לשלם עבורה - ואינו נזקק לשם כך ל "אישורו של" מר דוכובני.
לגבי אבדן הרווח הנתבע, גם על כך לא נחקר מנהל התובעת והנתבעת גם לא הציגה גרסה משלה לסעד נתבע זה.
לאור האמור לעיל אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך 41,669 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (20.10.2014) ועד מועד התשלום בפועל.
כן תשלם הנתבעת את הוצאות התובעת בסך 1,043 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ₪. הסכומים הללו ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.
המזכירות תודיע לצדדים.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ה, 12 מאי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אמ.סי.אי הנדסה מכונות ושינוע בע"מ
נתבע: יהודה גדרות בע"מ
שופט :
עורכי דין: