ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מנחם אברהם נגד צד ג' :

בפני כבוד השופטת יסכה רוטנברג

תובע

מנחם אברהם

נגד

נתבעת

צד ג'

כלל חברה לביטוח בע"מ

נגד

פאדי חסן עיראקי
הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה על פי פוליסה לתשלום תגמולי ביטוח, מכוח פוליסה לביטוח מקיף לרכב ("הפוליסה").

ההליך
1. התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובע. לטענת התובע, בתאריך 28.04.09 היה רכבו מעורב בתאונת דרכים שאירעה בעיר טירה, ובה היו מעורבים שני כלי רכב ("התאונה"). התובע טוען שהתאונה נגרמה כתוצאה מסטיית הרכב המעורב לנתיב נסיעתו, ומכאן שהאחריות לתאונה רובצת על נהג הרכב המעורב (צד ג'1 "עיראקי"). בתחילה פנה התובע למבטחת הרכב המעורב ("הפניקס" או "צד ג2"), לאחר שזו דחתה דרישתו פנה למבטחת רכבו ("הנתבעת" או "כלל"), ומשדחתה גם הנתבעת את הדרישה, הוגשה התביעה.

2. התביעה הוגשה נגד מבטחת הרכב וזו הגישה הודעה לצד שלישי נגד עיראקי והפניקס בטענה שככל שהיא תחויב בתשלום תגמולי ביטוח, על הצדדים השלישיים לשפותה. עיראקי מודה שסטה עם רכבו לנתיב נסיעת רכב התובע, אך טוען שעשה כן כדי להימנע מפגיעה בהולך רגל שחצה את הכביש, ובנסיבות אלו אין לייחס לו כל התרשלות. ומכל מקום, יש להפנות את התביעה למבטחת רכבו, הפניקס.

3. שתי המבטחות, כלל והפניקס, דחו את התביעה בטענה שלפי ממצאיהן נמסרו להן פרטים שאינם נכונים אודות אירוע התאונה והנזק שנגרם, והן פטורות מהחבות הביטוחית. זו גם עמדת המבטחות בהליך זה.

4. ואלו העדים שהעידו: מטעם התובע העידו התובע עצמו (תצהיר ת/2), מר חיים משעל, חבר שהיה עם התובע ברכב ("משעל", תצהיר ת/6) ובוחן תנועה שהגיש חוות דעת מומחה (ת/1, "בוחן התובע"). מטעם הנתבעת העיד חוקר פרטי (תצהיר נ/15, "חוקר כלל"). עיראקי העיד בעצמו (תצהיר ת/4), ומטעם הפניקס העידו שלושה עדים: בוחן תנועה שהגיש חוות דעת מומחה (נ/11 "בוחן הפניקס"), שמאי שהגיש חוות דעת שמאית (נ/13 "שמאי הפניקס") וחוקר (תצהיר נ/17 "חוקר הפניקס").

העדויות והראיות
5. הרכב נשוא התביעה הוא רכב אאודי 6 A שנת ייצור 2000 והוא היה בבעלות התובע החל מיום 02.03.08 (סעיפים 2 – 3 לתצהיר התובע ת/2 ורישיון הרכב נספח א לתצהיר). התובע העיד שלפי המלצת חברו משעל, הוא החליט לנסוע לעיר טירה כדי לרכוש פנסים לרכב של אחותו במחיר מוזל. הוא עצמו לא הכיר את העיר, ומשעל התלווה אליו לנסיעה והדריכו לאן לנסוע. בדרכם חזרה, הגיח מולם הרכב המעורב, שכדי להימנע מפגיעה ברכב שחסם את נתיב נסיעתו, סטה לנתיב נסיעתם. כתוצאה מכך נפגע רכבם פגיעה חזיתית שגרמנזקים כבדים עד כדי השבתתו (תצהיר ת/2; חוות דעת שמאי נספח ו לתצהיר התובע; הודעה נ/2; עמ' 2 שורה 19 ואילך; פרוטוקול עמ' 22 שורה 23 ואילך; עמ' 30 שורות 4 – 9).

התובע העיד שאף שהנתבעת כופרת כיום בחבות הביטוחית, לאחר התאונה נגרר הרכב למוסך הסדר (ת/5), הנתבעת העמידה לרשותו רכב חלופי בהתאם לתנאי הפוליסה (ת/3) והשמאי שבדק את הרכב והחליט להשביתו היה שמאי הנתבעת (סעיפים 10, 14 לתצהיר). אמנם בהתאם לחוות דעת השמאי שרידי הרכב אמורים להימכר לפירוק תמורת 2,700 ₪ שיימסרו לתובע, אולם בפועל התובע לא נטל חלק בהחלטה על מכירת שרידי הרכב והוא גם לא קיבל תמורתם (עמ' 1 לחוות דעת השמאי; סעיפים 16 – 18 לתצהיר).

6. משעל, החבר, העיד שהוא היה עם התובע ברכב בעת התאונה, השניים נסעו לעיר טירה כדי לקנות פנסים לרכב של אחות התובע, ובדרכם חזרה הגיח מולם רכב הנהוג בידי עיראקי (ת/6; עמ' 43 שורות 30 – 32).

עד נוסף מטעם התובע, הוא בוחן תנועה מר בן עזרי. חוות דעתו ניתנה בתגובה לחוות דעת מומחי הפניקס, והיא תובא להלן.

7. מטעם הנתבעת העיד החוקר שהגיש תצהיר לו צורף דו"ח חקירה (נ/15). החוקר מפרט בתצהירו את הפעולות בהן נקט, את ממצאיו ואת הנימוקים בגינם הסיק כי גרסת התובע אינה אמת, והמליץ על דחיית התביעה (נ/15).

בחקירתו הנגדית העיד החוקר כי לא מצא מניע לביום התאונה (עמ' 66 שורות 19 – 20), כי לא מצא אינדיקציה להיכרות מוקדמת בין שני הנהגים (עמ' 66 שורות 21 – 23; אם כי מסקנה זו ניתנה בהסתייגות מאחר ולא נמסרו לחוקר תדפיסי שיחות טלפון למועד התאונה), כי לא מצא שהתובע ניסה למכור רכבו טרם האירוע (עמ' 67 שורות 12 – 13), כי לא מצא אינדיקציה למצב כלכלי בעייתי (עמ' 67 שורות 14 – 17), וכי למעשה לא מצא הסבר ממשי לביום התאונה (עמ' 68). עם זאת ולמרות זאת, החוקר עמד על עמדתו כי מכלול הנסיבות שולל את גרסת התובע.

8. עיראקי, נהג הרכב המעורב, מודה כי סטה לנתיב נסיעת רכב התובע, אך בנסיבות שונות מהנסיבות להן טוען התובע. לגרסתו, הוא הסיט רכבו לנתיב נגדי כדי להימנע מפגיעה בהולך רגל שחצה את הכביש שלא במעבר חציה (סעיף 2 לתצהיר ת/4; עמ' 35 שורה 25 ואילך; עמ' 37 שורה 7).

אף שעיראקי מודה באחריותו לתאונה, הוא אינו מאשר את תמונות הנזק, וטוען שלאחר התאונה הוא לא הבחין בנזקים הנראים בתמונות (עמ' 40 שורות 15 – 16).

9. בוחן תנועה מטעם הפניקס, וולמרק, הגיש חוות דעת מומחה (נ/11). חוות דעת זו מבוססת על בחינת מסמכים ותמונות ולא על בדיקת רכבים או חקירת נהגים (עמ' 3 לחוות הדעת נ/11; עמ' 50 שורות 10 - 11). וולמרק בחן את ההתאמה בין הנזקים בשני הרכבים המעורבים, והגיע למסקנה שהנזקים ברכב התובע לא נגרמו בתאונה דנן (עמ' 6 לחוות הדעת נ/11). מסקנתו מבוססת על כך שמתמונות הנזק עולה שלרכב התובע נגרם נזק כבד ואילו לרכב המעורב נגרם נזק קל בלבד. לאור זאת ובהתחשב בכך שרכב התובע הוא רכב גדול, חזק וכבד ומשקלו שני טון לערך, ואלו הרכב המעורב הוא רכב קל שמשקלו כ - 1.3 טון, לא יתכן שהנזקים הכבדים ברכב התובע נגרמו כתוצאה מפגיעת הרכב המעורב בו . מסקנתו היא שאף שאין לשלול את עצם אירוע התאונה (עמ' 55 שורות 1 – 8), לא יתכן שהתאונה גרמה לנזקים הנטענים (עמ' 6 לחוות הדעת).

10. מומחה נוסף הוא שמאי הרכב מר שאלתיאל (חוות דעת נ/13). שאלתיאל אינו חולק על הערכת הנזק של שמאי התובע (עמ' 57 שורה 25), אך גם הוא סבור שאין כל התאמה בין נזקי שני הרכבים, ושהנזקים הכבדים שמצא שמאי התובע, לא יכולים היו להיגרם בתאונה.

11. בנוסף למומחים, העיד מטעם הפניקס גם החוקר גונן. בתצהירו ובעדותו פרט גונן על שום מה המליץ לפניקס לדחות את התביעה.

12. בתגובה לחוות דעת מומחי הפניקס, הגיש התובע חוות דעת בוחן תנועה (ת/1). גם מומחה התובע לא בדק את הרכבים ולא חקר את הנהגים המעורבים, וגם חוות דעתו נסמכת על ניתוח מסמכים ותצלומים (עמ' 3 לחוות הדעת; עמ' 10 שורות 26 - 31). המומחה חולק על המסקנה בדבר העדר התאמה בנזקים. לדעתו הנזקים ברכב התובע אינם כה משמעותיים, ועלות התיקון הגבוהה נובעת מכך שניזוקו חלקי פלסטיק עדינים ויקרים הנוטים להיפגע אף ממכה קלה, ומצויים בחזית הרכב. מאידך, אין כל הוכחה מה היה היקף הנזק שנגרם לרכב המעורב מאחר והנזקים תוקנו במלואם מבלי שתועדו, ויש להניח שנזקים הנראים כיום ברכב נגרמו לאחר מכן (עמ' 3 - 4 לחוות הדעת ת/1).

מעבר לכך, אופי הנזקים ברכב תומך דווקא בגרסת התובע, מאחר והם מעידים שהתאונה היתה תאונה חזיתית, כגרסת התובע (עמ' 5 סעיף 3; עמ' 10 לחוות הדעת ת/1). אומנם לא כל הנזקים נגרמו בתאונה, אך ככל הנראה בעת אחסנת הרכב נגרמו נזקים נוספים (כגון פגיעה בשמשה הקדמית, פגוש קדמי ואביזרים נוספים, עמ' 5 לחוות הדעת).

נטל ההוכחה
13. בהתאם להלכה הפסוקה, בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח, על המבוטח הנטל להוכיח את קרות מקרה הביטוח ועל המבטח הנטל להוכיח קיומם של חריגים הפוטרים מחבות (למשל רע"א 143/98 דיב נ. הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ; ע"א 391/89 וייסנר נ. אריה חברה לביטוח בע"מ רע"א 3260/10 חתמי לוידס נ. סלוצקי). במסגרת הנטל המוטל על המבוטח להוכיח תביעתו, עליו להוכיח לא רק את עצם קרות מקרה הביטוח אלא גם את שיעור הנזק שנגרם בעקבותיו (למשל רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. מוריאנו; ע"א 10199/09 אוריון נ' המגן חברה לביטוח בע"מ; ע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ. אריה חברה לביטוח בע"מ).

לאור זאת, אין לקבל את טענת התובע בסיכומיו כי ככל שהנתבעת טוענת שלא כל הנזקים הנתבעים נגרמו בתאונה, עליה להוכיח בדיוק איזה נזק נגרם בתאונה ואיזה נזק לא נגרם, ואם כשלה בכך, לא הרימה את הנטל המוטל עליה (סעיף 24 לסיכומים). טענת הנתבעת, אינה לפטור מחבות ביטוחית בשל חריג לפוליסה; טענתה היא כי אין קשר סיבתי בין הנזק הנתבע לאירוע התאונה. לאור זאת, ובמסגרת הנטל המוטל על התובע להוכיח תביעתו, עליו להוכיח גם קיומו של קשר סיבתי בין הנזק הנטען לאירוע התאונה.

הכרעה

14. בחנתי את חומר הראיות ושקלתי בטענות הצדדים. הגעתי למסקנה כי התובע לא הוכיח תביעתו מאחר והוא לא הוכיח נזקיו. אמנם הטענה כי הרכב היה מעורב בתאונה לא נסתרה ולפיכך הוכח קיומו של מקרה ביטוח. עם זאת, לא הוכח מה הנזק שנגרם כתוצאה מאותה תאונה, אם בכלל .

גרסת התובע רצופת סתירות ותהיות. גם אם אין בהן כדי לשלול את האפשרות שרכבו ניזוק בתאונה, עולה מהן שהנזק שנתבע, כולו או חלקו, לא נגרם בתאונה. משמעות הדבר אינה רק שהתובע לא הוכיח תביעתו, אלא גם שצל כבד מוטל על גרסתו. בסופו של דבר, ולאור המסקנה אליה הגעתי, לא מצאתי צורך לבחון אם תביעת התובע עולה כדי מרמה בתביעת תגמולים. עם זאת, ודאי שלא ניתן לדעת אלו מהנזקים הנתבעים הם תוצאת התאונה, ואלו מהם נגרמו בנסיבות אחרות. בנסיבות אלו התובע לא הוכיח תביעתו, ויש לדחותה.

15. אלו הנימוקים המבססים מסקנה זו.

נימוק ראשון - נזק לשמשה הקדמית של הרכב. התובע כולל בתביעתו את עלות החלפת השמשה הקדמית ברכב (עמ' 6 לחוות דעת השמאי). כך, למרות שאין מחלוקת שהשמשה הקדמית לא ניזוקה בתאונה (עדות התובע עמ' 27 שורות 3 – 5; עדות משעל בעמ' 45 שורות 5 – 6; חוות דעת מומחה התובע ת/1). ולא רק שהשמשה לא ניזוקה בתאונה, אלא שכל המומחים, אף מומחה התובע, מסכימים שיש בשמשה שני מוקדי נזק נפרדים, שאופי הנזק מעיד שהשמשה נופצה מבחוץ פנימה ושנראה שמדובר בנזק מכוון שנעשה על ידי גורם זר וללא קשר לתאונה (סעיף 1ב(4) לחוות הדעת; עמ' 16 שורות 5 - 6). נזק זה אומר דרשני.

נימוק שני - נזקים נוספים הנזכרים בחוות דעת שמאי התובע. מהעדויות עולה שנזקים נוספים שמציין השמאי בחוות דעתו אינם קשורים לתאונה, ובכך הודה גם מומחה התובע עצמו, כדבריו: "ש. תסכים שגם לדעתך הנזק שהציגו לך באאודי הוא לא כולו נגרם מהתאונה? ת. מאשר" (עמ' 10 שורות 34 – 35).

בעדותו טען המומחה שחוות דעת שמאי התובע קובעת רק את היקף הנזק שמצא השמאי אך היא אינה קובעת שהנזק שנמצא נגרם בתאונה דווקא, ולא ניתן לשלול כי בעת שהיית הרכב במוסך, נגרמו נזקים נוספים (עמ' 5 סעיף ב(2) לחוות הדעת). ולא רק שחלק מהנזקים ברכב לא נגרמו בתאונה, אלא שחלק מהנזקים הנזכרים בחוות דעת השמאי, כלל אינם קיימים. כדברי המומחה:
"ש. רפידות בגלגלים מפלסטיק?
ת. לא יודע מה הקשר לתאונה עם רפידות של בלם, זה תוספות שהשמאי הוסיף, לא מבין למה.
ש. נפגע כל חלקי המנוע הפנימיים..... מאוור מנוע, להב מאוורר....
ת. מפנה לעמ' 8 לחוות דעתי, שם רואים את מכסה המנוע הפתוח של האאודי, רואים את המנוע, רואים את פח החזית העליון, שום נזק לא נגרם שם. אני כותב פח חזית וכותב מצנן וכותב מנוע, ורואים ששום דבר לא נפגע.
ש. אז למה חוות הדעת מתייחסת אם בתמונות לא רואים נזק?
ת. שמאי שמגיע למוסך לראות אוטו, אני אומר את מה שאני אומר מתוך ניסיון רב, ורואה נזקים ברכב, והם קרובים מאוד למחצית ערך הרכב, בדרך כלל הולכים לנהג ושואלים אם הוא רוצה הורדה מהכביש או שיקום הרכב, והכל תלוי בתשובת הנהג. אם יאמר להוריד הרכב, ינפח מחיר הנזק כדי לעבור 50% מהנזק, וכך יורידו מהכביש.
ש. אתה אומר שהנזקים שכתובים בחוות הדעת של ניב שמאות לא קרו בפועל?
ת. לא כולם, חלקם" (עמ' 18 שורות 5 – 21).

ונשוב ונדגיש. זוהי עדותו של בוחן התובע, הסבור שחלק מהנזקים הנזכרים בחוות דעת שמאי התובע, כלל לא התרחשו.

נימוק שלישי – עדות נהג הרכב המעורב. נהג הרכב המעורב העיד שלאחר התאונה הוא ראה נזק, אך לא את הנזק הנראה בתמונות רכב התובע, כדבריו:
"ש. אני מציג לך נ/1 ושואל אותך אם זה הנזק שראית בתום התאונה?
ת. לא ראיתי דבר כזה כמו שרואים בתמונות. שמתי לב שהיה מכה אבל לא בצורה כזו" (עמ' 40 שורה 15 – 16ׂ).

נימוק רביעי – העדר התאמה בין הנזקים שנגרמו לשני הרכבים. הדעת נותנת שאמורה להיות התאמה בנזקים שנגרמו לשני רכבים המעורבים באותה תאונה, ולכך מסכימים כל המומחים; המחלוקת ביניהם היא בשאלה אם יש או אין התאמה.

לאחר שבחנתי את העדויות הגעתי למסקנה שמסקנות מומחי הפניקס משכנעות יותר ממסקנות בוחן התובע, ויש לקבוע כי אין התאמה בנזקים. לא מצאתי בחוות דעת בוחן התובע מענה לטענת מומחי הפניקס שלא יתכן שבתאונה חזיתית, הרכב הכבד יינזק בצורה כה משמעותית עד כדי אובדן מוחלט, ואילו הרכב הקל יינזק קלות. אינני מקבלת את הטענה שהנזקים ברכב התובע אינם כבדים ורק עלות התיקון גבוהה. תמונות הנזק וחוות דעת השמאי מדברים בעד עצמם ועולה מהם כי נגרם לרכב נזק רב (נ/1; נספח ו לתצהיר). זאת ועוד, טענת הבוחן כי עלות התיקון נובעת מכך שניזוקו חלקי פלסטיק עדינים ויקרים אינה מתיישבת עם האמור בחוות דעת השמאי ממנה עולה כי ניזוקו גם חלקי פח לרבות השלדה, ובעדותו חזר בו הבוחן מטענה זו (עמ' 17 שורה 5 ואילך). אין לקבל גם את הטיעון הנוסף לפיו לא ברור אלו נזקים נגרמו לרכב המעורב מאחר והם תוקנו ללא תיעוד. לדעת המומחים, אם אומנם הרכב המעורב גרם לנזק, הרכב אמור היה להינזק בצורה כה קשה, עד שלא ניתן היה לשקמו. זאת ועוד. מתצהיר עיראקי (ת/4) עולה שהנזקים ברכבו לא היו משמעותיים (סעיף 9 לתצהירׂ) ובעדותו טען שתיקון הרכב לא עלה הרבה (עמ' 37 שורה 22).

16. מכל האמור עולה כי הנזקים הנתבעים, כולם או חלקם, אינם תוצאת התאונה. אני ערה לכך שכתוצאה מהיקף הנזק הושבת הרכב, ולפיכך, התביעה אינה לפי עלות תיקון כל נזק ונזק, אלא לפיצוי לפי שווי הרכב. עם זאת, מאחר ולא ברור מה היקף הנזק שנגרם בתאונה, לא הוכח שזו גרמה להשבתתו.

17. המסקנה לפיה התובע לא הוכיח תביעתו, מקבלת משנה חיזוק נוכח מקבץ הסתירות והתהיות העולות מעדותו, בעטיין אין ליתן אמון בגרסתו. ואציין רק לעיקרי הדברים, אף שיש עוד רבים.

ראשית – נסיבות התאונה, שני הנהגים טוענים שרכב עיראקי סטה לנתיב רכב התובע, אך לכל נהג הסבר אחר לגורם לסטייה: התובע טוען שרכב חונה גרם (עמ' 22 שורה 24 ואילך), ועיראקי טוען שעובר אורח שחצה את הכביש הוא הגורם (סעיף 2 לתצהיר ת/4). לכך יש להוסיף כי גרסת התובע עצמה אינה עקבית, ואף שבתצהירו טען שהרכב המעורב סטה לפתע לנתיב נסיעתו, בעדות העיד שכלל לא ראה את סטיית הרכב, אלא הבחין בו לראשונה כאשר הוא מצוי מולו בנתיב נסיעתו (עמ' 24 שורות 24 – 31).

שנית - נוסעי הרכבים לא נזקקו לטיפול רפואי. למרות עוצמת הפגיעה, איש מהמעורבים לא נזקק לטיפול רפואי, והם לא מצאו לנכון לערב את המשטרה או את מד"א. יש לציין כי בחקירתו הנגד ית העיד התובע שכתוצאה מהתאונה הוא קיבל מכה קטנה ברגל, אף שהדבר לא חייב טיפול רפואי (עמ' 29 שורות 27 – 31), ומשעל העיד שהתובע התלונן על מכה (עמ' 45 שורה 10).

שלישית - נסיבות מילוי טופס ההודעה לפניקס. עיראקי היה מבוטח בפניקס בביטוח צד ג' (נ/8) ולאחר התאונה הוא מסר טופס הודעה (נ/7). נסיבות מילוי הטופס מעוררות תמיהה. מהעדויות עולה כי במקום שעיראקי או מי מטעמו יטפלו במסירת ההודעה למבטחת, היה זה סוכן הביטוח של התובע שמילא את טופס ההודעה בהתאם לפרטים שמסר לו התובע, ולאחר מכן התובע, ביחד עם משעל חברו, נסעו למקום עבודתו של עיראקי והחתימו אותו על טופס ההודעה (עמ' 23; עמ' 25 שורה 30 – עמ' 26 שורה 13). לא ברור מדוע התובע הוא שמטפל במתן ההודעה לפניקס, עוד פחות ברור מדוע סוכן הביטוח של התובע (שלא זומן להעיד) ממלא את טופס ההודעה עבור עיראקי, שלא בנוכחותו ועל יסוד דברי התובע.

ולא רק שהגרסה אינה סבירה, לחבר משעל, גרסה שונה. משעל העיד שהוא והתובע הגיעו בערב למקום עבודתו של עיראקי, היה בידיהם טופס הודעה ריק, והמעביד של עיראקי הוא שמילא את טופס ההודעה לפי דברים שמסר לו עיראקי (עמ' 44 שורות 20 – 29).

רביעית – הנהג המעורב לא נתבע. אף שהתובע היה ער לכך שמבטחת רכבו דחתה תביעתו ואף שעיראקי הודה באחריותו לתאונה, התובע נמנע מלהגיש נגדו כל תביעה והסתפק בהגשת תביעה נגד מבטחת הרכב.

חמישית – מיקום הנזקים (נזק חזיתי) אינו תואם לנסיבות התאונה (סטייה פתאומית). בהתאם לחוות דעת השמאי והבוחנים, התאונה היתה תאונה חזיתית והנזקים מעידים על פגיעה חזיתית. מיקום זה של הנזק אינו סביר שעה שהתאונה נגרמה כתוצאה מסטייה פתאומית של הרכב המעורב לנתיב נסיעת התובע. לעניין זה העיד עיראקי כי הולך הרגל הפתיע אותו, הוא נאלץ לברוח שמאלה (עמ' 35 שורות 25 – 30) ומיד כששבר שמאלה פגע ברכב התובע (עמ' 36 שורות 7 – 8). תיאור זה אינו מתיישב עם פגיעה חזיתית (וראה עדות בוחן התובע כי אם התאונה נגרמה עקב סטייה פתאומית, זו לא תאונה חזיתית והנזקים יהיו שונים לגמרי בעמ' 15 שורות 9 – 10; וכן עדות בוחן הפניקס בעמ' 54 שורות 13 – 14).

שישית, התובע נמנע מלזמן עדים לתמיכה בגרסתו, אף שהיה ער לכך ששתי חברות הביטוח טוענות כי הנזקים להם הוא טוען לא נגרמו בתאונה. כך למשל, למרות שנטען כי סוכן הביטוח מילא את טופס ההודעה, הסוכן לא העיד. גם אחותו של התובע, שלפי הטענה עבורה בוצעה הנסיעה לטירה, לא העידה. לא הובא לעדות גם מי מהמוסך אליו נגרר רכבו של עיראקי, אף שלפי הטענה הרכב תוקן במוסך זה מבלי שהנזקים תועדו.

טענות נוספות
18. התובע טוען שהרכב נגרר למוסך הסדר, כי השמאי שבדק את הרכב הוא שמאי המבטחת, כי ניתן לו רכב חלופי לפי תנאי הפוליסה וכי המבטחת היא שמכרה את הרכב וקיבלה תמורתו. הנתבעת טוענת שהמוסך אליו נגרר הרכב אינו מוסך הסדר, שהשמאי שבדק את הרכב, הוא שמאי התובע ולא שמאי מטעמה, שלא הוכח שניתן לתובע רכב חלופי, שבהתאם לזיכרון דברים שבידה התובע מכר את שרידי הרכב וקיבל תמורתם, וכי היה זה בתאריך 08.06.09 חודשים מספר טרם פנה אליה בדרישה לשלם לו את תגמולי הביטוח (פניה מיום 23.08.09, נספח ה' לתצהיר התובע).

אין צורך להידרש למכלול טענות אלו, שבאות להוכיח את טענת התובע כי הנתבעת הכירה בחבות הביטוחית. כאמור, הגעתי למסקנה שהנזקים הנתבעים, או חלקם, לא נגרמו בתאונה. ממילא, גם אם הנתבעת הכירה בקיומו של מקרה ביטוח, אין בכך כדי לשנות מהתוצאה. אעיר רק כי אין לקבל את הטענה שחוות דעת השמאי הוכנה עבור המבטחת. עיון בה מעלה שהיא נערכה כחוות דעת פרטית עבור התובע (נספח ו לתצהיר התובע).

19. התובע טוען בסיכומיו שאין לקבל את חוות דעת מומחי הפניקס (השמאי שאלתיאל והבוחן וולמרק) מאחר והן נערכו שנים לאחר אירוע התאונה ומבלי לבדוק את הרכבים המעורבים או לבקר במקום התאונה. אלא שחוות דעת בוחן התובע נערכה אף היא באותן נסיבות, מספר שנים לאחר אירוע התאונה, מבלי לבדוק את הרכבים ומבלי לחקור את הנהגים. בנסיבות אלו, לא ברור על מה מלין התובע.

20. הן כלל והן הפניקס טוענות שאין לקבל את גרסת התובע לגבי עצם קרות מקרה הביטוח, וכי שלל הגרסאות, הסתירות והתמיהות, אינן מאפשרות לקבל את טענת התובע לגבי עצם קרות מקרה הביטוח (תאונה).

בחנתי היטב טענות אלו. אכן כן, קיימות סתירות רבות, וכאמור, לא כולן פורטו. עם זאת, אינני סבורה כי יש בכך כדי לשלול את טענת התובע לגבי עצם התרחשות התאונה, ואף מומחי הפניקס לא שללו קיומה של תאונה כלשהיא בין שני הרכבים המעורבים.

יש לציין שלא כל סתירה או תמיהה יורדים לשורשם של דברים. כך למשל, חוסר האחידות בעדויות לגבי מיקום התאונה, יכול גם לנבוע מהערכות מרחק שונות בין אדם לאדם; וכך למשל התיאורים הלא זהים לגבי אופן החלפת הפרטים לאחר התאונה.

עם זאת, מכל הנימוקים שפורטו הגעתי למסקנה שאירוע התאונה לא גרם לנזק הנתבע, ומטעם זה דין התביעה להידחות.

21. אני ערה לטענת התובע לפיה המבטחות לא הצליחו להצביע על מניע לביום תאונה או להעצמת הנזק. אכן כך, אלא שאין בכך כדי להוות תחליף לביסוס התביעה.

מעבר לדרוש אציין שהתובע לא הביא ראיות לגבי מצב הרכב עובר לתאונה, אף שלפי הראיות עולה שמדובר ברכב שנרכש ממגרש לרכבים משומשים (עמ' 32 שורות 22 – 23), שלפי האמור בחוות דעת שמאי התובע, הוא לא יכול היה למדוד את מד האאוץ עקב תקלת חשמל (עמ' 1 לחוות הדעת), שחוקר הפניקס העיד שהרכב היה מוזנח והריפודים קרועים, ושאותה עת היתה בעיית סחירות ברכב אאודי דגם A6 (עמ' 76 שורות 1 – 5).

תוצאה
22. נוכח מסקנתי לפיה התובע כשל בהוכחת נזקי התאונה , לא מצאתי לנחוץ לבחון את הטענה לפיה מדובר במרמה בתביעת תגמולים.

התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות עד הנתבעת כפי שנפסקו ובשכ"ט ב"כ הנתבעת בסכום של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.

משנדחתה התביעה, נדחית גם ההודעה לצדדים שלישיים. בנסיבות העניין, מאחר והוכח שצד ג1 אחראי לתאונה, לא מצאתי לחייב את הנתבעת בהוצאות הצדדים השלישיים, שהם נהג הרכב המעורב ומבטחת הרכב המעורב. עם זאת, יש לחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות עדי צד ג2, כפי שנפסקו ובהוצאות חוקר צד ג'2 בסכום של 700 ₪ בתוספת מע"מ.

כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק פסק הדין.
ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ה, 11 מאי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מנחם אברהם
נתבע: צד ג'
שופט :
עורכי דין: