ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יהודה דויטש נגד הסעות אל עד בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי – אב" ד
נציגת ציבור ( מעסיקים) גב' ברכה ליטבק

התובע
יהודה דויטש
ע"י ב"כ גב' אלה קרסנר, מזכירת איגוד המקצועי
-
הנתבעת
הסעות אל עד בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד שי בנימיני

פסק דין

1. בפנינו כתב תביעה שהגיש התובע, נהג הסעות בנתבעת, בו עתר לתשלום זכויות שלאחר תקופת העבודה.
יצויין מיד כי כתב התביעה נוסח באופן מבולבל, עד כי קשה לד עת מהן טענות העובדה, או להבין החישובים.
עם זאת, נתייחס לעובדות כפי שהוכחו בעדויות שבפנינו ובעיקר, באסמכתאות שהוגשו.

2. הנתבעת הכחישה מכל וכל הנטען בתביעה, הפנתה לחוסרים שבתביעה, שאינה ברורה ובהתאם משעבד ב - 2 תקופות שונות וללא רצף – אין קמה לו זכאות לרכיבים הנטענים ולא ברור חישוב הזכאות.

3. ביום 24.3.15 העיד בפנינו התובע.
מטעם הנתבעת העיד מנהלה, מר מישל אברג'יל ("המנהל").

4. ולהכרעתנו
א. מהמסמכים שבפנינו (ת/3) עולה כי התובע הועסק בנתבע ת ב -2 תקופות מ-2.11.11 ועד יוני 2012 כולל (יצויין כי בתלוש יולי 2012 שולמו הפרשים (18 שעות עבודה – כמצויין ע"ג תלוש 5.12 כי יש לשלם הפרשים כאמור, באישור המנהל); ומ - 26.2.13 ועד 11.13 כולל.
("התקופה הראשונה"; "התקופה השנייה")
אין בפנינו אסמכתא כלשהי לתקופה שביניהם, למעט טענת התובע (כעולה ממכתב ההסתדרות מ - 1.4.14 ; ת/4) כי התובע עבר ניתוח לב ושהה 6 שבועות בחופש ת מחלה. (ונציין – הפער בין התקופות אינו 6 שבועות).
בפנינו לא הוגשה אסמכתא כלשהי להעדרות עקב מחלה בין 2 התקופות וממילא, גם בתלושי השכר צויין בתקופה השנייה, כי החל עבודתו ב - 26.2.13.
בהתאם, לאור תקופת העבודה הראשונה, הפער בינה לתקופה השנייה והעדר אסמכתא "הקושרת" בין התקופות, בין התובע כעובד, לנתבעת כמעסיקה – אין חולק כי עפ"י דין, עס קינן בהעדר רציפות (ס' 2 לחוק פ"פ), משתקופת הנתק היא מעל 6 חודשים ומשהחל התקופה השנייה ב - 26.2.13.
הנה כי כן – ברי כי לתקופה הראשונה יכול שיהא זכא י אך לזכויות הרלוונטיות לתקופה כאמור, בהתאם להקף משרתו.

באשר לתקופה השנייה בה החל לעבוד ב - 26.2.13 וסיים בנובמבר 2013 – הציג התובע תעודת מחלה מ-9.3.14 לתקופת מחלה 7.12.13 - 9.3.14 סה"כ 93 ימי מחלה.
כן הציג התובע אישור רופאה תעסוקתית מ - 7.4.14 (ת/2) ולפיו , אין התובע מסוגל לחזור לעבודתו כנהג מיניבוס.
ויובהר - אין בפנינו גרסת עובדה, מה קרה מחודש נובמבר בו עבד (סה"כ 81 שעות) ועד 7.12.13, עת נקבע (בדיעבד) כי מצוי הוא בחופשת מחלה.
אין דברינו נאמרים "בעצימת עיניים" חלילה – אך לא נד ע מתי לקה באירוע מוחי ומדוע לא עבד, או האם עבד בימים האחרונים של נובמבר עד הימים הראשונים של דצמבר.
בת/4, מכתב ההסתדרות מ - 1.4.14 , נטען כי ב - 4.12.13 אושפז בגין אירוע מוחי (כאן המקום לציין כי "ככל הנראה" כך, משבסעיף 5 שם נטען לחודש 12.12, כשהכוונה, ככל הנראה לדצמבר 2013 !).
הנה כי כן - תקופת העבודה השנייה היא מ - 26.2.13 ועד כולל נובמבר 2013.

משעולה כי יש בפנינו תעודת מחלה כאמור ומשקדמה לחודש דצמבר תקופת עבודה בת 9 חודשים – ממילא, נתייחס אף להלן לזכאות לימי מחלה, כתקופת עבודה רלוונטית.

ב. התובע לא ציין את תאריך לידתו.
מטענות התובע והנתבעת עולה כי החל לעבוד בנתבעת בהיותו בגיל פרישה.
רק מתעודת המחלה (ת/1) למדנו כי במרץ 2014 היה התובע ב ן 71.09 וכי התובע יליד 12.6.1942. משמע , עת החל בעבודתו בנתבעת, גם בתקופה הראשונה, כבר היה שנים אחרי גיל פרישה.
דא עקא, בהקשר זה – טוען התובע (בת/4) כי זכאי הוא לפנסיית חובה. אין בפנינו טענה, ודאי לא אסמכתא, כי התובע אינו זכאי לפנסיה מעבודתו שטרם פרישתו, ולמצער, כי עונה הוא על תנאי הזכאות, לפי גילו.
בהתאם, נכון היה לדחות התביעה, ביחס לכ"א מ- 2 התקופות הנדונות, בהעדר גרסת עובדה רלוונטית מטעמו.
יוער כי הנתבעת טענה כי התובע מקבל פנסיה ממילא, עפ"י צו ההרחבה (כמצוטט ע"י 2 הצדדים), ככל שכך – אינו זכאי להפרשה לפנסיה מהנתבעת.
עם זאת, לאור הנסיבות שבפנינו – משחדלו 2 הצדדים בראיותיהם גם בהקשר זה – מצאנו לקבוע (לחלוק האחריות) כי הת ובע אינו זכאי לתקופה הראשונה והוא זכאי לתקופה השנייה. משבשנת 2013 אחוז ההפרשות לפנסיה עמד על 5% משסה"כ השתכרותו בתקופה זו עמד ע"ס 20,773 ₪ - על הנתבעת לשלם לתובע הסך של 1,038.65 ₪.
ג. מחלה
אין חולק כקביעתנו כי קדמה לתקופת המחלה, בגינה הוגש אישור מחלה, תקופת עבודה, המקימה זכאות סה"כ ל - 13.5 ימי מחלה.
התובע עותר ל - 12 ימי מחלה (לתעודת המחלה שבת/1; וסה"כ ל - 1,598 ₪ ). הנתבעת טענה כי התובע לא עבד אצלה בתקופה הנדונה וכי עזב העבודה בנובמבר 2013 ולא שב אליה.
גם בהקשר זה, ובשל הספק כאמור בדברינו לעיל – תשא הנתבעת בתשלום לימי המחלה שבנדון.
לא נוכל שלא להזכיר כי בתקופה הנדונה עבד התובע בממוצע 18.5 י"ע לחודש, והשתכר בממוצע 2,261.88 ₪ לחודש. (משמע ערך יום הוא 122.26 ₪).
בהתאם, סה"כ זכאות התובע ברכיב זה 1,467.17 ₪.

ד. חופשה
התובע עותר ל - 9 ימי חופשה לתקופה הראשונה, לפי 72 אחוז משרה וסה"כ 1,198.5 ₪ ולשנת 2013 ל - 998 ₪. סה"כ עתר לסכום של 1,587 ₪ פדיון חופשה הגם ש-2 הסכומים הנ"ל מגיעים כדי 2,196 ₪ (חלק מהבלבול בתביעה??).
יצויין, כי התובע ב - 2011 עבד בממוצע 6 ימים בשבוע.
חישובינו העלו כי ב-2011 עבד סה"כ 1,203.92 שעות, ובממוצע בחודש 150.49 שע'. לא ניתן לדעת כי מדובר ב - 6 י"ע (גם לא מהתלושים בהם צויין מספר ימי העבודה). עם זאת, טען התובע ל - 72 אחוז וכאמור, ל - 9 ימי חופשה לשנת 2011.
הנתבעת בהגנתה הכחישה הנטען וטענה כי לא ברור כיצד חושבה התביעה.
בהתאם, משאין בתלושים אסמכתא לתשלום חופשה, ומנגד, אין בפנינו גרסה עובדתית של הנתבעת – זכאי התובע לסכומים שתבע. מנגד, לפי ממוצע עבודתו, כמפורט בחישוב יו ערך יום הוא 133.17 ₪.

משעסקינן ב-1,587 ₪ חופשה שתבע לתקופה ומשפער הסכומים הוא כמפורט ומשהנתבעת לא נתנה כל גרסה בנדון – אנו מחייבות הנתבעת בתשלום פד יון חופשה בסך שנתבע , 1,587 ₪.
קבענו כאמור עפ"י הסכום שנתבע, הגם שסְכִימה נכונה של 2 הסכומים שנקב בהם – גבוהה יותר .

ה. חג והבראה
גם בענין זה לא נהירה דיה התביעה.
התובע עתר ל - 6 ימי חג בסך 599 ₪ (משמע, לפי 99.83 ₪ ליום) . בהבראה עתר ל - 2,052 ₪ וללא כל פירוט.
הנתבעת טענה כי לא עבד שנה ברצף ולכן אינו זכאי להבראה. ביחס לחג נטען כי לא פרט התובע גם רכיב זה.
יש להזכיר כי זכאות לחג קמה רק אחרי 3 חודשי עבודה. כך, ביחס לתקופה הראשונה, מדובר ב - 3 ימי חג. באשר לתקופה השנייה מששולם יום חג (מאי 2013) עתר ל - 3 ימי חג נוספים (ת/5).
בהתאם – נעתרת התביעה לחג , כסכומה.
התביעה להבראה נדחית, משלא הושלמה שנת עבודה באף לא אחת מהתקופות.

ו. הפרשות לפ"פ
משהתביעה עתרה ב - 2 הרכיבים יחדיו (פנסיה ופ "פ) לסך 1,598 ₪, ממילא, הפרשה לפ"פ יכול שתעמוד אך על מחצית מהסכום הנתבע.
משהכחשת הנתבעת סתמית היא ולא נטען עניינית דבר – מצאנו לקבל התביעה ברכיב ולחייב הנתבעת בתשלום 799 ₪ , כהפרשה לפ"פ.
יוער כי התובע אינו זכאי בשל תקופת העבודה לפ"פ, ודאי משלא הוכיח כי פוטר, אף לא הוכח כי התפטר בדין פיטורין באופן שקמה זכות לפ"פ.
כך תמוה כי עתר הן לפ"פ והן להפרשה לפ"פ (ס' 9א/ ס' 39 ).

ז. סיכום

הסכומים שנקבעו לעיל ישלמו ע"י הנתבעת בתוך 30 יום, בצרוף ה"ה וריבית כחוק מיום 1.5.14 ועד לתשלום בפועל.

בנסיבות לא מצאנו לקבוע חיוב בהוצאות.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ה, (12 מאי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ.: גב' ברכה ליטבק, נציגת מעסיקים

נחתם ע"י נ.צ. ביום 12.5.15.

שרה מאירי, שופטת-אב"ד

קלדניות: שני נעמן + א. צריקר.


מעורבים
תובע: יהודה דויטש
נתבע: הסעות אל עד בע"מ
שופט :
עורכי דין: