ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דרור גבאי נגד פליקס טייב :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי-אב"ד
נציג ציבור (עובדים) מר יוסף שטח
התובע
דרור גבאי
-
הנתבעת
פליקס טייב - חברת סנונית בע"מ

פסק דין

1. בפנינו תביעה שהגיש התובע ביום 16.12.2013, להשלמת שכר.

טוען התובע כי פגש במנהל הנתבעת ("הנתבע") מספר פעמים, ביחס לעבודה בבריכה בבית זית, כי ב- 6.7.2013 נפגשו והתובע העלה על הכתב את עיקרי ההסכם, כשהתגלעה חוסר הסכמה לתקופת הצינון שלו.

על סמך הסכמות אלה החל לעבוד ב- 8.5.2013 וב- 12.5.2013, ואחר כך היתה הפסקה.
לאחר מכן שוב התקשר אליו הנתבע, והתובע טוען כי עבד מ- 26.5.2013 ועד 30.5.2013, ברצף.

ב- 31.5.2013 נפתחה הבריכה למתרחצים, ומאז פתח וסגר כל יום הבריכה, כמפעיל ומנהל הבריכה, ברצף עד 6 יוני 2013.

בשבוע האחרון טען הנתבע כי ההסכם יקר לו מדי, והתובע הציע כי יחפש עבודה במקום אחר, ביקש לצורך כך יום חופש, והנתבע השיב כי אינו יכול לשחררו ושיגיע רגיל לעבודה. כשהגיע למחרת לעבודה, ביקש ממנו הנתבע את המפתחות ואמר שסיים לעבוד אצלו.

הצדדים ישבו וחישבו את החלק היחסי של עבודתו, הסכימו על 9,000 ₪, שישולמו בשכר מאי, והנתבע תיעד כך ביומנו.

רק ב- 11.8.2013 קיבל שכר בסך 5,000 ₪ בלבד. בכל התקופה ייעץ לנתבע מנסיונו.

התובע עותר ליתרת 4,000 ₪ ולסך 16,000 ₪ בגין הלנה והפרת הסכם.
(בגין 6 ימי עבודה טרם העונה X 500 ₪ = 3,000 ₪; מפתיחת העונה ועד סופה בספטמבר 90,000 ₪: 120 ימים = 750 ₪ X 8 ימים = 6,000 ₪; התובע ויתר על יומיים ב- 2.6.2013 וב- 9.6.2013).

לתביעתו צירף התובע הדפסה של "עיקרי הסכם שכר", טיוטת הסכם בינו לבין הנתבע בכתב ידו, ותלוש 5/2013.

2. בהגנתו מ- 5.6.2014 עתר הנתבע לדחיית התביעה.

התובע נשכר לשמש כמנהל ומפעיל בבריכת בית זית (להלן- "הבריכה") לקיץ 2013, על סמך הצהרתו כי ברשותו תעודת מציל בריכות, תעודת מפעיל בריכות ותעודת עזרה ראשונה, כולן בתוקף.

התובע ציין כי יש בידיו הרענונים הדרושים על מנת שרשיון המציל שלו (מ- 1983) יהיה תקף. כך, חרף בקשותיו החוזרות עד לפתיחת הבריכה ב- 9.6.2013, התחמק התובע בתרוצים שונים, כשבכל הימים האלה נאלץ הנתבע להיות נוכח במקום (משבהעדר אישורים לתובע – מדובר בהפעלת בריכה ללא מציל ומפעיל מוסמך), מה שגרם לו נזק משמעותי.

לפי ייעוץ משפטי, העסקתו של התובע היתה על סמך תרמית מצד התובע, ולפחות על סמך הטעיה. למרות זאת, שילם לו על הימים שעבד, ומשהוברר שאינו מציל מוסמך, ממילא, אינו זכאי לשכר כמפעיל ומציל.

הכחיש המסמך שכונה "טיוטת הסכם", שנוסח על ידי התובע, ולטענתו אינו משקף הסכמה. כן הכחיש טענות התובע שהוא פתח וסגר את הבריכה – וטען כי הוא עצמו פתח וסגר, ונכח לפני ואחרי שעות הפעילות, וכן במהלכן.
כן הכחיש הטענות כאילו אמר לתובע שההסכם יקר. סיבת הפסקת עבודתו של התובע היא העדר ריענונים.

3. ביום 8.6.2014 התקיים דיון מוקדם. הנתבע אישר כי עד 31.5.2013 סוכם כי התובע יקבל 500 ₪ ליום לעבודות כלליות. התובע טען כי יש לו את תעודות הריענון.

ניתנה הסכמת הצדדים להצעת ביה"ד, לפיה הנתבע ישלם לתובע 4,000 ₪, ככל שיוצגו בפניו 4 מסמכים: אישור רפואי שהיה כשיר לעבוד כמציל נכון ל- 31.5.2013; בדיקת עיניים לפי קובץ תקנות מצילים; ריענון בהצלה (אחת לשנתיים); ריענון בעזרה ראשונה למציל.

4. משלא הושגה הסכמה נשמעו בפנינו הצדים ביום 31.3.2015 (לאחר שהנתבע לא התייצב לדיון מ- 13.1.2015 ומשהתובע עמד על זכותו להלנה, ולפיכך, נקבע דיון הוכחות נוסף).

בתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם.

5. ולהכרעתנו –

א. הנתבע טען כי הוא ובני משפחתו מנהלים עסק של הפעלת בריכות מזה למעלה מ- 25 שנה (ראה: כתב ההגנה).

על רקע זה – קשה לקבל הטענה כי טיוטת ההסכם משקפת הסכמה בין הצדדים, משניכר בה כי נוסחה על ידי התובע ואין בה איז שהי הצהרה מצדו, מחויבות כלשהי כלפי הנתבעת, ואפילו לא צויין כי ההסכם עמה (אלא עם הנתבע), הגם שהתביעה הוגשה נגדה.

טיוטת ההסכם כוללת אך התחייבויות של הנתבעת (הנתבע?) כלפי התובע בלבד. ההתחייבות היחידה של התובע כעובד, כלפי הנתבעת – מחוקה.

לכך נוסיף כי ממש לא התרשמנו כי הנתבע כה תמים וחסר נסיון עד כי חתם על הסכם כמפורט בטיוטה, ואכן אליבא ד'צדדים – אין עסקינן בהסכם חתום.

ב. לא שוכנענו כי ההסכם הינו כמופיע בטיוטה.

נציין כי לפי סעיף 1 לטיוטה מדובר בהעסקה סך הכל ל- 4 חודשים, כשהתובע מציין תשלום בסך 90,000 ₪(!), סכום שישולם ב- 6 תשלומים(??), ממאי עד אוקטובר (הקדמת תשלום לחודש עבודה?).
כך אין הלימה בין הנטען בסעיף 1 לנטען בסעיף 4 לטיוטה (חודש מאי).

רבות התהיות ביחס לטיוטה, וציינו אך מעט מהן.

משכך, איננו נדרשים ליותר מכך, וכל שנתייחס הוא לזכאות הנטענת. אגב כך, אין חולק כי על התקופה שקדמה לפתיחת העונה, לחודש מאי, קיבל התובע תשלום בתלוש שצירף, ובפועל אינו מבהיר את פער התשלומים בין ימי העבודה שטען להם, בטרם פתיחת העונה, בלא שציין אם עבד בשישי-שבת, סה"כ 7 ימים (8.5.2013, 12.5.2013, 26-30.5.2013), כשלטענתו מדובר בשישה ימים וכולל יום פתיחת העונה (סה"כ 8 ימים), ומנגד על יוני, בהפחתת יומיים, עתר לפי 8 ימים, והכיצד יקבל תשלום על עבודתו ביוני בתלוש מאי, כשטוען הוא להסכמה על החלק היחסי של עבודתו ל- 9,000 ₪, וכי קיבל 5,000 ₪.

מכל מקום, מעניין לציין כי הצדדים אינם חלוקים כי ככל שזכאי התובע לסכום כלשהו, הסכום הוא 4,000 ₪.

ג. התובע הגיש ביום 26.6.2014 תעודות שונות, תוך שהוסיף והסביר כי הנתבע טען כי הריענון חסר 10 ימים, נגמר ב- 1.6.2013, ולכך השיב התובע כי "אין לכך כל משמעות", כי לא נשכר לעבודה כמציל, ולראיה הטיוטה, מה גם שהנתבע יכול להעביר לו רענון, וכי כשראה שהנתבע "לא מרוצה" הסכים לשחררו מהחוזה, וכי זו חוצפה שלא לשלם לו על ימי העבודה, ועל כך צריך הנתבע להענש.
בהתאם להחלטה, הגיב הנתבע וטען כי התעודות לא הוצגו בפניו במועד, מה שמנע המשך העסקתו של התובע, וכי רק עתה זכה לראותן, מה שמלמד על חוסר תום לבו של התובע.

עיון בתעודות הריענון מלמד כי ב- 1.6.2013 רישיונו של התובע עמד לפקוע (רישיון מ- 1.6.2011), עת נפתחה העונה, וזו הסיבה שהסתיר מפני הנתבע עובדה זו, ביודעו כי לא יועסק ללא רשיון בתוקף. מדובר בתרמית של ממש.

גם מועד ביצוע הריענון אינו מקרי, 10.6.2013, מיד לאחר שהודיע לו הנתבע שאין בכוונתו להמשיך ולהעסיקו.

לאור האמור, עתר הנתבע לדחיית התביעה.

ד. בפועל, בחקירה נגדית, אישר התובע כי הציג לנתבע תעודות כ"מציל, מפעיל, חובש, כל התעודות הרלוונטיות" – ללמדך, שהצדק עם הנתבע, שטען כך מלכתחילה. כך , גם בהמשך טען התובע "אני בעל כל התעודות הרלוונטיות".

לא בכדי עומת התובע עם טענתו, מחד, כי נתן את התעודות שבתוקף לפני פתיחת העונה (עמ' 6 שורות 25-26), כשאחר כך אישר כי ביצע הרענון לאחר שהסתיימה העסקתו (עמ' 6 שורה 27 עד עמ' 7 שורה 3).

לא נוכל לקבל טענתו (החדשה), כביכול "מעביר" הוא האחריות/ האפשרות להעברת הרענון לנתבע, כביכול עליו היה לבצע הרענון לתובע.

כלל וכלל לא שוכנענו כי כך היה צריך להיות, כי כך סוכם (אף התובע לא טוען כך), ובפועל, איננו מקבלים טענת התובע כי עסקינן בענין "פעוּט".

בפועל, משטען התובע כי הציג כל ההסמכות הרלוונטיות, כאלה שהוצגו בפנינו, ממילא ברי כי במועד הרלוונטי להליך לא היתה לו כל "הסמכה" בת תוקף, משרענון הצלה נעשה ביום הפסקת העבודה (כנטען בכתב התביעה).

תמוה עיתוי זה גם לאור הרענון שביצע בעזרה ראשונה (ולא רק משאין חתימה כנדרש, כדוגמת הרענון שנתיים קודם), אלא ובעיקר, משמצא התובע לבצע (גם) הרענון חודש טרם הסתיים רענון קודם.

ובענייננו, לא ביצע רענון כאמור, ודאי וודאי כך מששני הריענונים בוצעו אצל אותו גורם, ודאי יכול היה יום לפני/אחרי רענון עזרה ראשונה באפריל 2013, לבצע הרענון בהצלה.

עוד נזכיר כי לא נוכל להתייחס לאישור הרפואי מ- 6/2014 ולפיו, לפי התיק הרפואי מ- 2013 היה בריא ולא היתה שום מניעה כי יעבוד (לא צוין באיזה מקצוע/תפקיד; ודאי לא אוזכר מצב עיניו- ראייתו).

גם מצרוף האישור בהקשר זה (כשבדיון מוקדם נתבקשה "בדיקת ראיה") נמצאנו למדים כי חרף טענות התובע, ומשנתן הסכמתו להצגת ההסמכות/ריענונים הנזכרים, כנדרש על-פי תקנות המצילים (כמפעיל/מציל), ומשהציג המסמכים – משמע, אף הוא קיב ל על עצמו כי אכן נדרש היה להציג את כל אלה.

בהתאם, משברי כי לא הוצגו בעת הרלוונטית, משהוצגו אך במהלך הדיון, ומשאין חולק כי באשר לרענון הצלה לא היה כזה בתוקף בעת העסקתו – מקבלים אנו טענות הנתבע ודוחים טענות התובע.
אין מדובר לטעמנו בענין פעוט או סתמי.

בל נשכח כי התובע לא הוכיח כי לא נדרש לאלה לצורך העסקתו כמפעיל או כמפעיל-מציל, כטענת הנתבע.

ה. בהתאם לכל אלה ומשאין חולק כי התובע הועסק, כאמור, ומשלא הוכיח כי הועסק לפי תנאי העסקתו, כמופיע בטיוטא – לטעמנו, זכאי התובע לתקופה הנדונה לשכר יום שקיבל בגין עבודתו, כטענתו, קודם לכן, כשאין חולק כי בתלוש השכר שולם לו גם בגין עבודו ביוני (לאור הסכום, כשלטענתו היה זכאי בחודש מאי רק ל- 3,000 ₪ וקיבל 5,000 ₪, קרי: עוד 2,000 ₪).

בנסיבות אלה ומששוכנענו כי לוּ הציג האסמכתאות היה זכאי ל- 4,000 ₪, ומאידך, אלה לא הוצגו ולא נסתר כי הנתבע נכח בבריכה בימי עבודתו של התובע, מצאנו לחלוק הזכאות הנותרת, באופן שיהא התובע זכאי לסך של 3,000 ₪ לעבודתו מפתיחת הבריכה, ביוני 2013.

מנגד, משבנסיבות ברי כי מחלוקת כנה בין הצדדים – אין מקום לפיצויי הלנה כלל וכלל.

נזכיר כי לא הוכח אף כי את שכר מאי קיבל באיחור, מחד ומאידך, חישוביו לסכום ההלנה שתבע לא הובהרו.

ו. הנתבעת תשלם איפוא לתובע סך 3,000 ₪ בתוך 30 יום, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ- 1.2.2013 ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ה, (12 מאי 2015), בהעדר הצדדים וי שלח אליהם.

נ.צ.(עובדים): עו"ד י. שטח

שרה מאירי, שופטת-אב"ד

נחתם על ידי נציג ציבור ביום 12.5.15

קלדנית: שולי הרפז


מעורבים
תובע: דרור גבאי
נתבע: פליקס טייב
שופט :
עורכי דין: