ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גבריאל נסים חלפון נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת אירית הרמל

המערער
1. גבריאל נסים חלפון
ע"י ב"כ: עו"ד משה גלעד
-
המשיב
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אילת ברעם

פסק דין

1. בפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 24.10.2014, אשר קבעה כי אין החמרה במצבו של המערער.

2. העובדות:
המערער יליד 1957, נגר במקצועו.
המערער נפגע בשתי תאונות דרכים שהוכרו כתאונות עבודה, האחת ביום 25.9.02 והשנייה ביום 2.3.12.
הפגימות שהוכרו בעניינו של המערער הן: ליקוי שמיעה ופגיעות בעמוד שדרה מותני וצווארי.
המערער פנה לוועדה הרפואית בטענה להחמרה בשל במצבו.

3. ועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 24.2.14 קבעה כי אין החמרה במצבו של המערער, כדלקמן:
"מבחינה נוירולוגית- מבחינת הבדיקה הקלינית אין הבדל בין הבדיקה המתועדת ב-2007 לבין בדיקת הוועדה היום. אין הבדל מהותי בין בדיקות ה-EMG המהוות בדיקות עזר בלבד. הוועדה התרשמה מרדיקולופטיה מותנית אך לא צווארית. אין החמרה מבחינה נוירולוגית .
מבחינת א.א.ג- הוועדה דוחה את הערר וקובעת כי אין החמרה במצבו, מאחר ומדובר בנזק, אם בכלל, נקודתי ולא בתהליך פרוגרסיבי שיכול להביא להחמרה כלשהי.
מבחינה אורטופדית- הוועדה דוחה את הערר וקובעת כי לא חלה החמרה במצבו מאחר ועפ"י בדיקת הוועדה לא נמצאו מגבלות המקנות % נכות, הן לע"ש צווארי והן לע"ש מותני.
הוועדה עיינה במכתבו של ד"ר הימלפרב אשר בו ציין % נכות ללא התייחסות למצבו".

4. המערער ערער על החלטה זו ובדיון שהתקיים בין הצדדים ביום 11.11.2014 הגיעו הצדדים להסכמות לגבי חלק מנושאי הערעור, כדלקמן:

"לאחר דיון שהתקיים, מוסכם עלינו כי עניינו של המערער יושב אל הוועדה על מנת שתשקול בשנית את קביעותיה, בכל הנוגע להחמרה הנטענת בירידת השמיעה, בשים לב לתלונות המערער ולבדיקת השמיעה מיום 14.9.09.
המערער חוזר בו מהטענות בכל הנוגע לנכות האורטופדית, נותרנו חלוקים בכל הנוגע לנכות הנוירולוגית ובעניין הזה אנו מבקשים מבית הדין ליתן פסק דין לאחר סיכומים בכתב".

אם כן, נותרה המחלוקת לגבי שאלת החמרת מצבו הנוירולוגי של המערער, אליה אתייחס להלן.

טענות הצדדים
5. לטענת המערער, בין בדיקות הוועדה משנת 2007 לבדיקות הוועדה דנן, נמצאו הבדלים משמעותיים הן בממצאים ההדמייתים והן בבדיקה הקלינית. כך למשל, בוועדה דנן, המערער התלונן על נימולים בגפיים עליונות, לעומת הוועדה בשנת 2007 שבה לא התלונן כלל על נימולים באזור זה. עוד טוען המערער כי ישנו הבדל משמעותי בין ממצאי בדיקת ה-EMG שהונחה בפני הוועדה בשנת 2007 לעומת זו שהונחה בפני הוועדה הנוכחית - לפי פרוטוקולי הוועדות, זו הראשונה העלתה כי אין נזק שורשי ב L5 מימין, וזו האחרונה העלתה ממצאים של נזק שורשי דו צדדי בגבהים L4-L5. נוסף על כך, הונחה בפני הוועדה הנוכחית גם בדיקת EMG צווארי אשר מעיד על רדיקלופתיה צווארית ב C5-C6-C7-C8.
על כן, מבקש המערער כי עניינו יוחזר לדיון מחודש בוועדה, לעניין מצבו הנוירולוגי.

6. לטענת המשיב, לא נפל כל פגם משפטי בקביעתה של הוועדה במישור הנוירולוגי. קביעתה בעניינו של המערער במישור זה, התבססה על שיקול דעתה הרפואי והיא נומקה כדין. הוועדה הסיקה את מסקנותיה מתוך ממצאי הבדיקה הנוירולוגית המקיפה שערכה למערער. לטענת המשיב, צדקה הוועדה בכך שקבעה כי ממצאי הבדיקה הנוירולוגית משנת 2007 אכן זהים לממצאי הבדיקה הנוירולוגית הנוכחית- בשתיהן נמצאה ירידה בתחושות כל הגפה הימנית ויתר הבדיקה הינה תקינה. לעומת תלונותיו של המערער כי הוא סובל מירידה בתחושה, הבדיקה הקלינית שנערכה לו, הניבה ממצאים תקינים לחלוטין. כן טענותיו של המערער לעניין בדיקות ההדמיה דינן להידחות, לאור ההלכה הידועה כי מדובר בבדיקות עזר בלבד.

7. דיון והכרעה:
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין וכן בסיכומים שהגישו הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי:

הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006)).

אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).

מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה התכנסה בהרכב נכון אשר כלל מומחים בתחום הפגימות של המערער ולעניינינו, מומחה בתחום הנוירוכירורגיה. כן נכללו בהרכב הוועדה אורטופד ומומחה אף אוזן וגרון. הוועדה עיינה בחומר שעמד בפניה, נימקה את החלטתה וכן הסתמכה גם על הבדיקה הקלינית שביצעה למערער. הליך הבדיקה וממצאיה פורטו על ידי הוועדה כדלקמן:

"בדיקה נוירולוגית-עצבי גולגולת: מוסר על ירידה בתחושה כולל בקרקפת, פנים, שכמה וזרוע ימין. שאר עצבי הגולגולת תקינים. כוח גס שמור. החזרים סימטריים. תפקודים מוחים תקינים. אין ניסטגמוס, אין גירוי פירמידלי".

הוועדה סיכמה את ממצאיה בכך שמבחינת הבדיקה הקלינית אין הבדל בין הבדיקה המתועדת ב-2007 לבין בדיקת הוועדה היום. הוועדה התרשמה מרדיקולופתיה מותנית אך לא צווארית, לפיכך קבעה הוועדה שאין החמרה מבחינה נוירולוגית.

מהבדיקה הקלינית הנוירולוגית שנערכה למערער, עולה כי אין פגם בקביעתה של הוועדה לפיה אין החמרה במצבו הנוירולוגי של המערער. קביעתה זו מבוססת על ממצאי הבדיקה הקלינית שהינה בהירה ומקיפה, וכן על שיקול דעתה הרפואי שאין בסמכות בית הדין להתערב בו. כחיזוק לצדקת קביעתה, הוועדה אף הוסיפה כי אין הבדל בין הבדיקה המתועדת ב-2007 לבין בדיקתה זו.

בבדיקה הנוירולוגית שנערכה למערער ב-2007, המערער מסר על "ירידה בתחושה בכל גפה ימנית תחתונה". לעומת זאת, במהלך הבדיקה ב-2014 הוא מסר על "ירידה בתחושה כולל בקרקפת, פנים, שכמה וזרוע ימין". אכן ברי כי מהבדיקה של 2014 עולה כי המערער מסר על ירידה בתחושה באזורים נוספים, ממצא שלא עלה כלל במהלך הבדיקה שנערכה ב-2007. עם זאת, בעקבות מידע זה שמסר המערער, הוועדה אכן בדקה את מצבו הנוירולוגי בהתאם למהות תלונתו החדשה והגיעה למסקנה כי "שאר עצבי גולגולת תקינים. כוח גס שמור. החזרים סימטריים. תפקודים מוחים תקינים. אין ניסטגמוס, אין גירוי פירמידלי". הוועדה סיכמה כי התרשמה מרדיקולופתיה מותנית אך לא צווארית.

לעניין ההשוואה בין בדיקות ה-EMG הוועדה דנן קבעה כי " אין הבדל מהותי בין בדיקות ה-EMG". מעיון בפרוטוקולי הוועדות, עולה כי העיון בבדיקת ה-EMG בשנת 2007 העלה כי "לא נמצא קיום נזק שורשי ב L5 מימין ", והעיון בבדיקת ה-EMG בשנת 2014 העלה כי ישנו " נזק שורשי כרוני קל L4-L5 דו צדדי ". אם כן, נראה כי חברי הוועדה אכן היו ערים לשוני שבין ממצאי הבדיקות השונות. עם זאת, קביעתם הסופית כי אין הבדל מהותי בין הבדיקות היא תוצר של שיקול דעת רפואי גרידא, שאין בסמכותי להתערב בו. בית הדין אינו שם עצמו כמומחה לרפואה והוא אינו קובע האם חלה החמרה במצבו של המערער אם לאו. חברי הוועדה לאחר שעיינו בממצאי הבדיקות וציינו את ממצאיהם הגיעו למסקנה כי אין הבדל מהותי בין בדיקות ה EMG, דבר המצוי בתחום מומחיותם.

זאת ועוד, לאור הבדיקה הקלינית שנערכה, יש לציין את ההלכה הפסוקה כי בדיקה קלינית עדיפה על פני ממצאי הדמיה (בר"ע 12391-07-13 חזק נ' המל"ל (ניתן ביום 5.3.14)) ומאחר והועדה מפרטת את ממצאי בדיקתה הקלינית ומנמקת את החלטתה, הרי שלא נפל בהחלטתה כל פגם.

לאור האמור לעיל, עולה כי אין כל יסוד בהחזרת עניינו של המערער בתחום הנוירולוגי, לדיון מחודש בוועדה.

סוף דבר
מבחינה נוירולוגית - הערעור נדחה.

בהתאם להסכמת הצדדים, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשקול בשנית את קביעותיה, בכל הנוגע להחמרה הנטענת בירידת השמיעה, בשים לב לתלונות המערער ולבדיקת השמיעה מיום 14.9.09.
המערער וב"כ יוזמנו לטעון בפני הוועדה.
הוועדה תנמק את החלטתה.

16. מאחר ועניינו של המערער הושב לוועדה בהסכמת הצדדים, אין צו להוצאות.

הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה בתוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ה, (11 מאי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: גבריאל נסים חלפון
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: