ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מועצה מקומית ירכא נגד החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע"מ :

בפני כבוד השופטת אביגיל זכריה

התובעת:

מועצה מקומית ירכא
ע"י ב"כ עו"ד עאדל עלי

נגד

הנתבעת:

החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע"מ
ח.פ. 520027749
ע"י ב"כ עו"ד רונן ברק

פסק-דין

לפניי בקשת התובעת להורות על מחיקת התביעה לרבות הבקשה לסעד הזמני וזאת ללא צו להוצאות .
לבקשת התובעת - אני מורה על מחיקת התביעה וממילא על מחיקת הבקשה לסעד הזמני.

לעניין ההוצאות -
התובעת עותרת למחוק התביעה ללא צו להוצאות וזאת לאור האופן והשלב המוקדם בו הסתיים ההליך.

הנתבעת כבר בישיבה ביום 11.3.15 הודיעה כי תעמוד על חיוב התובעת בהוצאות ריאליות ובמיוחד בשים לב לכך שנדרשה להגשת תגובה ארוכה ומפורטת לבקשה לסעד הזמני ולהתייצבות לדיון שהתקיים ביום 11.3.15.
עוד עמדה הנתבעת על כך שממילא הבקשה לסעד הזמני הוגשה שלא במסגרת סמכותו העניינית של בית המשפט וכי התביעה עצמה הינה חסרת בסיס. ב"כ הנתבעת טען כי מרשתו נשאה בהוצאות בסך כולל של 20,000 ₪ ועתר לפסיקת הוצאות ריאליות.
עוד מצא ב"כ הנתבעת להדגיש את אופן התנהלות התובעת הן במסגרת הבקשה לסעד הזמני והן במסגרת ניהול ההליך בכללותו.

פסיקת הוצאות לבעל דין שזכה בריבו - הכלל
רוח הפסיקה הנושבת מבית המשפט העליון בכלל, ובשנים האחרונות בפרט, הינה כי בעל דין שזכה בריבו זכאי לפסיקת הוצאות ריאליות, מידתיות, סבירות והכרחיות אשר יביאו בחשבון את העלויות בהן נשא בפועל, או התחייב לשאת בהן, במסגרת ניהול ההליך על ידו או כנגדו.

בבג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא-משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (פורסם בנבו, החלטה מיום 30.6.05) פרש כבוד השופט מרזל את השיקולים שצריכים להנחות את בית המשפט בבואו לפסוק הוצאות לבעל הדין הזוכה בזו הלשון:
"כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטרחה וההוצאות שהוצאו בפועל הן אפוא נתון רלבנטי במסגרת פסיקת ההוצאות אולם לא נתון בלעדי (השוו ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק (טרם פורסם). הוצאות המשפט אינן פרס או בונוס לצד הזוכה אלא החזר הוצאות נדרשות וראויות בהליך (השוו Crains הנ"ל, בעמ' 488). לפיכך, אין בהכרח לשפות על כל הוצאה שהוצאה בפועל אם אין היא הכרחית לניהול ההליך וכל יסודה הוא בזהירות יתר של בעל הדין (השוו Rechberger הנ"ל, בעמ' 71). ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ומהותו שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות יתר על המפסיד להליך כמו גם עידוד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה (השוו Lownds v Home Office, [2002] 1 W.L.R. 2450, הלורד Woolf). פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה מבוססת היא אפוא על הפעלת שיקול דעת אובייקטיבי בכל מקרה על פי נסיבותיו".

ובהמשך:
"נקודת המוצא לפיה ההוצאות שיפסקו יהיו הוצאות ריאליות מקדמת את הצדק כלפי הצד שזכה בדינו ויש בה כדי לשמור על קניינו כמו גם לקדם במידה מסוימת ניהול יעיל של הליכי אמת בבתי המשפט. יחד עם זאת, הכפפת נקודת מוצא זו לדרישות של סבירות, הכרחיות ומידתיות בהתחשב בכלל נסיבות העניין, באה למנוע מצב בו ההוצאות שיוטלו יהיו גבוהות יתר על המידה תוך הרתעת יתר של בעלי הדין, יצירת חוסר שוויון, ייקור מיותר של ההליכים המשפטיים ופגיעה בזכות הגישה לערכאות. שנית, לשון התקנות אינה קובעת אמנם את שיעור ההוצאות שיש לפסוק אולם הן בתקנה 512 והן בתקנה 513 יש יסוד לרעיון לפיו אין הכרח כי שיעור ההוצאות שיפסק יהיה תמיד השיעור המלא. כך, תקנה 512(א) מפנה את היושב בדין לשיעור שכר הטרחה המינימלי הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין; תקנה 513(2) קובעת כי שיעור ההוצאות שיפסק יהא ההוצאות שהוצאו בפועל "אם היה סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט". שלישית, נדמה כי פסיקת בית משפט זה לאורך השנים תומכת להלכה בכלל זה. בע"א 541/63 הנ"ל ציין השופט ברנזון כי "בהיעדר סיבה מיוחדת שתצדיק אי פסיקת הוצאות או פסיקת הוצאות מופחתות לבעל דין שזכה במשפט, מן הראוי לפסוק לו הוצאות מלאות שלא יגרמו לו חסרון כיס" (שם, בעמ' 127). על גישה זו חזרו בפסקי דין נוספים (ראו ע"א 208/66 בנק הפועלים בע"מ נ' עזבון מוחמד קלי, פ"ד כ(4) 169, 170; ע"א 600/67 פקיד השומה חיפה נ' ברגר, פ"ד כב(2) 490, 491; ע"א 300/77 רוזנר ואח' נ' בנייני ט.ל.מ. חברה לבניין בע"מ, פ"ד לב(3) 682, 689; ע"א 3769/97 דהן שמעון (פסול דין) נ' אביבה דני, פ"ד נג(5) 581, 598). בה בעת, הוכפף עקרון יסוד זה לאמת המידה של סבירות...".

עוד נפסק כי גם אם בעבר היה מקובל לראות בתעריף המינימאלי המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין כתעריף סביר, הרי שישנם מקרים או נסיבות מיוחדות אשר יצדיקו חריגה מכלל זה למעלה או למטה.
על הלכה זו שב וחזר בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין.

מן הכלל אל הפרט
כעולה מהפסיקה שהוצגה לעיל ומההלכות המנחות לעניין זה, בית המשפט נדרש לבחון מהן ההוצאות שהוצאו בפועל אולם בבדיקה זו לא די. נדרשת גם בחינה לגופו של עניין תוך הפעלת שיקול דעת בדבר מידתיות ההוצאות וסבירותן אל מול סוג התביעה, אופי ההליך, אופי ניהולו ותוצאתו כאשר כללי לשכת עורכי הדין מעמידים רף של סבירות ממנו רשאי בית המשפט לסטות לכאן או לכאן.

אזכיר כי ההליך החל בהגשת בקשה לסעד זמני בכל הנוגע לשמירת קבצים שונים האוצרים בתוכם מידע הנוגע לתושבי הרשות ללא כתב טענות עיקרי בצמוד לה. רק בעקבות החלטה שניתנה הוגש כתב טענות עיקרי ובמסגרתו תביעה כספית על סך 100,000 ₪.
בתיק הוגש כתב הגנה וכן תגובה מפורטת בבקשה לסעד הזמני המחזיקה עמודים רבים המעלות טענות משפטיות מפורטות.
ביום 11.3.15 התקיים דיון בנוכחות ב"כ הצדדים שלאחריו ביקשה התובעת למחוק תביעתה.
בהקשר זה רא וי לציין בזהירות המתבקשת כי התנהלות התובעת כפי שהוצפה הן מכתבי הטענות והן מיתר הבקשות שהוגשו הייתה מוקשית בעיניי החל מהגשת בקשה לסעד זמני שספק רב אם מצויה בסמכותו העניינית של בית משפט זה ועד הגשת כתב טענות בתביעה כספית שממילא אין בה כדי ליצוק תוכן לתוך הסעד הזמני שהתבקש.

הגם שטוב עשתה התובעת שהסכימה למחיקת תביעתה בשלב מוקדם ללא צורך בהליכים נוספים וחסכה בכך זמן שיפוטי, הליכים והוצאות נוספות, הרי שאין בנתון זה לבדו כדי לשלול מהנתבע ת את ההוצאות ושכר טרחת עורכי הדין ההולם בשים לב להוצאות שנגרמו לה עד כה, לגובה סכום התביעה ולבקשה לסעד הזמני - אל מול תוצאת ההליך על כל המשתמע מכך.
אביא בחשבון לטובת התובעת את סיום ההליך בשלב מוקדם תוך חיסכון בזמן שיפוטי ובהוצאות נוספות ואת העובדה כי מדובר ברשות ציבורית שכספיה הם כספי ציבור .

הגם שאני ערה לסכומים בהם נשאה הנתבעת לטענתה ועל אף התנהלות התובעת, עליה כבר עמדתי, הרי שלא מצאתי כי זה המקרה למצות את הדין עם התובעת עד תום והיקף ההוצאות ייקבע בשים לב להוצאות סבירות ומידתיות בנסיבות העניין בשים לב לסוג התובענה ואופייה, לכתבי הטענות שהוגשו ולכך שהתקיימה ישיבה אחת בלבד.

סוף דבר -
בשים לב לכל השיקולים שפורטו לעיל, להוצאות שהוצאו בפועל, לתוצאת ההליך ולנסיבות העניין בכללותו אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 8,000 ₪ (שמונת אלפים ₪).

הסכום שנפסק ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ה, 12 מאי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מועצה מקומית ירכא
נתבע: החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע"מ
שופט :
עורכי דין: