ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בן סמו לימור נגד עיריית מודיעין עילית :

בעניין:

התובעים 1. בן סמו יורם
2. בן סמו לימור

נגד

הנתבעים 1. ליאור מהלל
2. עיריית מודיעין עילית

ובעניין:

התובעים שכנגד 1. ליאור מהלל
(שולחי ההודעה לצד ג') 2. ברכה מהלל

נגד

הנתבעים שכנגד 1. בן סמו יורם
2. בן סמו לימור

נגד

צד ג' 1. יערי רוזן
2. החברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש בע"מ

פסק דין

ן

הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1. עניינן של התביעה והתביעה שכנגד, פיצוי בשל נזקים ודרישה להשבת המצב לקדמותו ביחס לשטח ציבורי פתוח, ברוחב של כ- 2 מטר (להלן – השטח הציבורי) , המצוי בין ביתם של התובעים / הנתבעים שכנגד (להלן – בן סמו) לבין ביתם של הנתבע 1 / התובעים שכנגד (להלן – מהלל), אשר בו אמורה לעבור תשתית ציבורית לניקוז מי הגשמים ותשתיות נוספות .

בתי הצדדים נמצאים בשכנות, ברחוב מהרי"ץ ביישוב חשמונאים.
שני הבתים נמצאים בקצה היישוב, אשר נמצא בתחום שיפוטה המוניציפאלי של הנתבעת 2 (להלן – העירייה).

2. כתב התביעה המקורי של בן סמו הוגש ביום 7.12.09, ובו הוא דרש צו עשה להחזרת המצב לקדמותו וכן פיצוי בסכום של 40,000 ₪.

3. ביום 8.11.10 ערך בית המשפט ביקור במקום, ודו"ח הביקור הוצא ביום 9.11.10 (להלן – הדו"ח).

4. בהסכמת בן סמו ומהלל, ובהתנגדות העירייה, מונה ביום 27.2.11 מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס אחי קליין (להלן – המומחה), לצורך מתן חוות דעת בשאלות שבמחלוקת.
חוות הדעת של המומחה הוגשה ביום 19.5.11.

5. בעקבות חוות דעתו של המומחה, התקבלה ביום 5.6.11 בקשת בן סמו להגשת כתב תביעה מתוקן.
בכתב התביעה המתוקן דורש בן סמו, בנוסף לצו עשה, פיצוי בסכום של 200,000 ש"ח.

התביעה

6. על פי כתב התביעה, הן המקורי והן המתוקן, השטח הציבורי סופח על ידי מהלל בעת רכישת מגרשו בשנת 1996, תוך העלאת טענה מצד מהלל כי הוא רכש את השטח, וכי בריכת הביוב שהייתה קיימת בשטח הועתקה למגרשם של בן סמו.
כתוצאה מכך, נטען על ידי בן סמו כי לא עלה בידי המים להתנקז כראוי לכיוון הוואדי והיער, המצוי מדרום לבתי הצדדים, ונוצרה בפתח ביתם של בן סמו שלולית ענקי ת אשר מנעה מהם שימוש סביר בביתם.

7. עוד נטען, כי מהלל אף השתלט על שטח ציבורי נוסף, לכיוון דרום (לכיוון היער), שפך במקום עפר וסלעים בגובה של 6 מטר, ובכך סיפח למגרשו כ- 250 מ"ר, ועתה גובל מגרשם של בן סמו עם סוללות העפר ולא עם הוואדי (להלן – השטח הנוסף).

8. בן סמו טוענים כי במעשה זה פגע מהלל בנוף הנשקף מדירתם, וכן פגע בפרטיותם שכן עתה ניתן לשבת על השטח הנוסף ולהציץ לתוך ביתם של בן סמו.

9. כלפי העירייה טוענים בן סמו, כי היא לא עשתה דבר בקשר לפעולותיו של מהלל, וכי היא אינה מבצעת את תפקידה בהתאם לדין למניעת ההצפה וכן למניעת הריחות הרעים, היתושים, והלכלוך בביתם של בן סמו, ועל כן עליה לפצות את בן סמו, ביחד ולחוד, עם מהלל.

10. בן סמו דורשים פיצוי, שהועמד לצורכי האגרה על סך של 200,000 ₪, בשל הוצאות להנחת צנרת ניקוז חלופית ועבודות נוספות שבוצעו, בשל חסימת הנוף והפגיעה בפרטיות, בשל עלות הזזת בריכת הביוב הצמודה לקיר התומך של בית סמו והשלמת קיר בטון לאחר הזזת הבריכה, וכן פיצוי בשל נזקים לא ממוניים – כאב וסבל ועוגמת נפש.

11. כמו כן, עותרים בן סמו, כאמור, למתן צו עשה אשר יורה למהלל ולעירייה, ביחד ולחוד, לסלק את המטרד , דהיינו הבניה והתוספות הבלתי חוקיות, ולפנות את השטח עליו השתלט מהלל.

התביעה שכנגד

12. על פי כתב התביעה שכנגד, שהוגש ביום 2.2.10 כחודשיים לאחר שהוגש כתב התביעה המקורי של בן סמו , ביתם של מהלל נבנה בשנת 1998 ואילו ביתם של בן סמו נבנה בשנת 2008, ובמסגרת הבניה בנו בן סמו מרתף והתקינו בו ביוב.

לצורך כך ביצעו בן סמו חפירות ללא ביצוע דיפון, והדבר גרם לערעור הקרקע מתחת לרצפת החניה שבין שני הבתים ולשקיעה לא אחידה של משטח החניה, דבר שגרם לתזוזה של קיר הגובל עם מגרשם של בן סמן (ומשמש גדר בין שני המגרשים) ולסדיקתו, כך שהוא מצוי כיום בסכנת קריסה.
עלות ביצוע העבודות לתיקון הנזקים האמורים מוערכת על ידי מהלל בסכום של 75,700 ₪.

13. עילה נוספת אשר לה טוענים מהלל במסגרת התביעה שכנגד היא, כי בעת בניית המרתף בביתם שפכו בן סמו עפר ופסולת בניה על שתי בריכות ביוב ציבוריות המשרתות את כל הבתים שברחוב, והמצויות מדרום למגרשם (להלן – בריכות הביוב), וכתוצאה מכך אין אפשרות לפתוח את מכסי הבריכות ולשחרר לחצים במקרה של תקלה או סתימה בקו הביוב.
לטענת מהלל, ביום 21.11.08 (ערב שבת) אכן אירעה סתימה בקו הביוב ו מי ביוב פרצו אל תוך ביתם וגרמו להצפה לרבות במרתף, דבר שלווה בסירחון מצחין, וגרם לנזקים רבים.

14. במסגרת התביעה שכנגד דורשים מהלל פיצוי בסכום של 163,650 ₪.

יצוין, כי במסגרת סיכומיהם העמידו מהלל את סכום התביעה שנגד על סך של 161,000 ₪ המורכב כדלקמן:

75,700 ₪ - בשל ראש הנזק המתייחס לקיר המפריד בין שני הבתים;

85,550 ₪ - בשל ראש הנזק המתייחס להצפה, והכולל הפסד דמי שכירות של המרתף בבית מהלל, עלות תיקון הנזקים, וכן עוגמת נפש.

15. ביום 2.2.10 הגישו מהלל הודעה לצד שלישי החברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש בע"מ (להלן – החברה לפיתוח) אשר ממנה רכשו מהלל את מגרשם, על פי הסכם מיום 23.2.96, וכן כנגד מר יערי רוזן.

לטענת מהלל, החברה לפיתוח התחייבה למכור להם מגרש ששטחו לא יפחת מ- 300 מ"ר, כנדרש על פי התב"ע.

מאחר והמגרש שנרכש היה קטן בפועל מ- 300 מ"ר – התחייבה החברה לפיתוח, לטענת מהלל, למכור למהלל יחד עם המגרש שביל ציבורי אשר שטחו, ביחד עם המגרש עולה על 300 מ"ר, ויהיה מתאים לדרישת התב"ע.

מהלל טוענים כי על אף שצד ג' 1 (להלן – רוזן) התחייב לבצע שינוי התב"ע בהתאם – התברר להם ביום 17.6.09 כי התחייבות זו הופרה, ובכך גרמו הצדדים השלישיים להגשת התביעה על ידי בן סמו נגד מהלל.

16. בהחלטה מיום 22.11.12 נקבע כי הדיון בתיק יופרד כך שבשלב הראשון יתקיים דיון בתביעה ובתביעה שכנגד, דהיינו בהליכים שבין בן סמו לבין מהלל והעיריה, ורק לאחר תום הליכים אלה – יתקיים הדיון לגבי ההודעה לצד ג', ככל שיהא צורך בכך.

17. דיון ההוכחות האחרון, שבו נחקר המומחה המהנדס אחי קליין, התקיים ביום 19.11.14 ונקבע כי יוגשו סיכומים בכתב.

18. לפני שהוחל בהגשת הסיכומים מטעם הצדדים, הגיש מהלל בקשה לאפשר למודד מטעמו, מר עמנואל אחדות, למדוד את השיפוע שבין מרתפו לבין בריכת הביוב הציבורית, וזאת בעקבות עדותו של המומחה מטעם בית המשפט, אשר טען כי השיפוע אינו מספיק, וזה מה שגרם להצפת המרתף של מהלל.

הבקשה התקבלה ביום 3.12.14, והודעה על תרשים שיפועים הוגשה ביום 17.12.14.
בהודעה נקבע, כי הפרשי הגובה הם 3.38 מטר.

חוות הדעת של המומחה אחי קליין

19. בחוות דעתו הפריד המומחה בין שלושה נושאים: ניקוז מי הגשם, ביוב, ועבודות שביצעו הצדדים.

20. לגבי ניקוז מי הגשם קבע המומחה , כי מדובר בבעיה תכנונית וביצועית אשר לה אחראית העירייה, ועליה לבצע תכנון הנדסי מפורט, במשולב עם פתרון בעיית הסיפוח של השטח.

עוד נקבע, כי הפתרון הזמני שבוצע על ידי בן סמו היה הכרחי בנסיבות העניין, אולם הוא אינו בא במקום פתרון הנדסי כולל.

21. לגבי הביוב קבע המומחה, כי קווי הביוב הם באחריות העירייה, ועליה לבדוק כל שינוי שנעשה ולהכין מפה מצבית של קווי הביוב הקיימים, לרבות התחברויות לא חוקיות .

המומחה לא מצא קשר סיבתי בין פסולת הבניה של בן סמו לבין ההצפה בבית מהלל.

22. לגבי עבודות הבניה שביצעו הצדדים קבע המומחה , כי בחפירת בן סמו לצורך ביצוע המרתף בביתו קיימת סכנה לערעור הקיר שבנה מהלל.
המומחה העריך את עלות פירוק הקיר ובנייתו, כולל יסוד חדש, בסכום של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.

עם זאת, קבע המומחה, בסעיף 2.31 לחוות דעתו, כי למצבו של הקיר אחראים הן מהלל, (עקב סטנדרט הבניה הנמוך), הן בן סמו (עקב חפירת המרתף), והן העירייה (עקב אי פעולתה לגבי חפירת קו הניקוז על ידי בן סמו).

טענות בן סמו

23. בן סמו טוענים בסיכומיהם כי מהלל ביצעו מטרד ליחיד ולציבור, כמשמעותו בפקודת הנזיקין, בכך שביצעו מעשים ומחדלים שונים המסכנים את הבטיחות, בריאות, ונוחות, וכי העירייה מצאה לנכון להגיש כתב אישום נגד מהלל רק לאחר שהוגשה התביעה, אשר אף הוא נמחק בשל התרשלותה.

24. כמו כן נטען, כי מהלל והעירייה, או מי מהם, הפרו חובות חקוקות בהתאם לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א – 1961 , בהתאם לתקנון המצוי לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 , בהתאם לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, ובהתאם לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד – 1984, שגרמו נזקים לבן סמו, כמפורט בסעיפים 41 - 55 לסיכומיהם.

25. אשר לתביעה שכנגד של מהלל נטען, כי כל הנזקים הנתבעים בה נובעים בשל מעשים בלתי חוקיים שביצעו מהלל עצמם , וכי גם אם יוכח כי השטח הציבורי הינו חלק ממגרשם של מהלל – הפיצוי המגיע להם הינו מינימאלי, וזאת מבלי לפגוע בכך שהמומחה קבע בחוות דעתו כי אין נזק במרתף של מהלל, אשר נבנה בניגוד להיתר הבניה.

טענות מהלל

26. מהלל טוענים באופן כללי כי תביעת בן סמו הוגשה כתוצאה מצרות עין, שנאה, קנאה , ותחרות, ובמקום שירכזו את מאמציהם כנגד העירייה בלבד – בחרו בן סמו לערב את מהלל בבעיות הניקוז של היישוב, אשר הם סובלים בדיוק כמותם מהיעדר תשתית ניקוז עירוני ברחוב.

לטענתם, העירייה לא מילאה את חובתה – בתיהם של התושבים מוצפים במי גשמים, והעירייה לא מספקת פתרונות.

27. כלפי בן סמו באופן ספציפי טוענים מהלל כי בן סמו ידע מראש, לפני שבנה את ביתו, על בעיית הניקוז, וכי מערכת הניקוז שנבנתה על יד י בן סמו היא מערכת א פקטיבית, ועם קצת שיפורים יכולה להוות פתרון מצוין למי הגשמים, אולם בן סמו לא מחפשים פתרונות ניקוז אלא מחפשים עילות תביעה כנגד מהלל וכנגד העירייה, ועל כן סותמים את המערכת ביריעות ניילון.

28. אשר להגבהת השטח הנוסף, בגב הבית של מהלל, נטען כי כל שנעשה הוא הרחקת הגדר הדרומית מספר מטרים לכיוון דרום, עד שהעירייה תעשה פיתוח סביבתי, דבר שירחיק סכנות של תנים, נחשים ומרעין בישין.

לטענת מהלל, אין פגיעה בנוף הנשקף מביתו של בן סמו, ואין פגיעה בפרטיותם, ומכל מקום – אין לבן סמו מעמד לתבוע את סילוק ידו של מהלל מהשטח האמור.

29. לגבי הגדר המפרידה בין הבתים טוענים מהלל, כי בניגוד לטענת בן סמו – הגדר נבנתה לפי התקן, אלא שהחפירה שביצעו בן סמו היא זו ש גרמה להטיה ולשקיעתה של רצפת הבטון.

בסעיפים 7 – 10 לסיכומיהם דוחים מהלל את מסקנת המומחה כי הליקויים שנמצאו ב ריצוף השביל הציבורי אינם קשורים לעבודת הבנייה של בן סמו .

30. לגבי הנזקים הנטענים למרתף ביתם של מהלל עקב ההצפה , נטען, בסעיף 14 לסיכומיהם, כי המומחה לא העריך את הנזקים הואיל וסבר, בטעות, כי לא סביר שהנזקים אירעו בגלל ערימות העפר על בריכת הביוב העירוני.

לטענת מהלל, עמדתו המוטעית של המומחה נבעה מכך שסבר כי הפרש הגבהים בין מרתף מהלל לבין בריכת הביוב קטן מדיי, סברה אשר הופרכה על ידי המודד מטעם מהלל אשר קבע כי הפרש הגבהים הוא תקין ועומד על 3.38 מטר.

טענות העירייה

31. העירייה טוענת כי כתוצאה מחסימת אפיק הניקוז הטבעי על ידי חומת האבן שבנו מהלל – נקוו מי הגשמים והציפו את חצר ביתם של בן סמו.

לטענת העירייה, בן סמו התלוננו לראשונה ביום 14.6.09 על חסימת אפיק הניקוז על ידי מהלל, וכבר ביום 17.6.09 הוצא על ידי העירייה צו הריסה מנהלי, אולם מהלל לא ציית לצו.
לטענתה, תלונתם של בן סמו התייחסה לנושא הניקוז בלבד, ומעולם לא התלוננו בפניה בקשר להגדלת חצר ביתם של מהלל ופגיעה בפרטיותם.

32. העירייה סבורה , ומסתמכת על חוות דעת של המהנדס דוד אילוז מטעמה, כי על מהלל להחזיר את המצב בשטח לקדמותו, ובמקרה כזה אין צורך לתכנן ולבצע פתרון ניקוז תוך התחשבות במצב שבו השטח הציבורי חסום.

לטענתה, הבעיה איננה הניקוז עצמו, שכן הניקוז הטבעי היה תקין לחלוטין, אלא נובעת מחסימתו על ידי מהלל.

33. העירייה טוענת כי פעלה ללא דופי והתייחסה באופן מידי לתלונת בן סמו, ואין כל בסיס משפטי לחיובה בשל מעשיו של מהלל.
לפיכך, לטענתה, כתב התביעה אינו מגלה כל עילה נגדה , ויש לסלק את התביעה על הסף.

34. לגבי טענותיו של מהלל במסגרת ההודעה לצד ג', בדבר הבטחות כביכול מטעם חברת הפיתוח לגבי שינוי התב"ע – טוענת העירייה כי הן אינן מעניינה, והיא מעולם לא אישרה שינוי תב"ע, מה גם שמעולם לא הוגשה לה תכנית לשינוי התב"ע.

לטענת העירייה, גם אם היה מוגש שינוי תב"ע לאישורה – היא הייתה עומדת עמהלל לבדו יישא במלוא העלות של פתרון ניקוז חלופי, שהרי העירייה לא הייתה מוציאה כספי ציבור לצורך השבחת נכס פרטי.

העירייה טוענת כי הואיל והיתר הבניה של מהלל אינו כולל את השטח שבמחלוקת – היה עליו לבנות בהתאם להיתר, והבטחות של החברה היזמית אינן גוברות על הוראות היתר הבניה.

35. לגבי ההליכים הפליליים נגד מהלל טוענת העירייה, כי לאחר שכתב האישום הקודם נמחק מטעמים טכניים, הוגש ביום 17.11.13 נגד מהלל כתב אישום חדש בבית המשפט לעניינים מקומיים (ת.פ. 577/13), אשר קבוע לדיון ביום 21.6.15.

העירייה מציינת כי הגשת כתב האישום אין בה כדי לפטור את מהלל מחובתו להשיב את המצב לקדמותו מכוח המשפט האזרחי.

36. לטענת העירייה היא לא התרשלה כלל ולא הפרה חובה חקוקה, שכן עצם העובדה שמהלל ביצע עבודות בניה תוך ביצוע עבירות – אינה מהווה רשלנות של העירייה.

לטענתה, אם העירייה הייתה מפרה את חובתה להגיש כתב אישום נגד מהלל – ניתן היה לעתור נגדה לסעד מנהלי שיחייבה להגיש כתב אישום ( סעד שממילא איננו בגדר סמכותו של בית משפט זה), אולם לא ניתן לעתור כלפיה לסעד של צו עשה להריסת הקיר הואיל ולא היא זו שבנתה אותו.

37. אשר לסעדים הכספיים אותם דורשים בן סמו, טוענת העירייה, בפרק י"א לסיכומיה, כי בן סמו לא הוכיחו כל נזק כספי ואין לפסוק לזכותם פיצוי כלשהו.

לחלופין נטען, כי ככל שייפסק סעד כספי כלשהו – הרי שמהלל צריך לשאת בו במלואו, הואיל והוא הגורם הבלעדי לנזק, ואלמלא מעשיו – לא היה מתרחש כל נזק מלכתחילה.

דיון והכרעה

אשר לתביעת בן סמו נגד העירייה

38. נקודת המוצא הינה כי העבודות נשוא כתב התביעה בוצעו על ידי מהלל ללא היתר בניה כדין, וכתוצאה מכך תלוי ועומד נגדו כתב אישום (ת.פ. 577/13), שצורף כנספח א' לסיכומי העירייה (להלן – כתב האישום) .

בכתב האישום נאמר , כי מהלל בנה ללא היתר בניה במגרשו "ובשטח ציבורי סמוך אליו שער וקיר פיתוח המקיפים שטח ציבורי בגודל של כ- 205 מ"ר ומחברים את השטח הציבורי, מבחינה פונקציונאלית לנכס", וכי במסגרת זו גידר מהלל שטח ציבורי והתקין בתוך שטח ציבורי "שער חשמלי, הניח ריצוף, ותחם את כל זאת בקיר אחורי, ובכך יצר לעצמו מקום חניה".

על אף התראה שנמסרה למהלל, נאמר בסעיף 4 לכתב האישום, כי הוא "לא הרס ולא תיקן את מה שבנה ללא רישיון ושלא כדין כאמור, ולא השיב את המצב לקדמותו".

39. בית משפט זה ראה את השטחים נשוא כתב האישום במסגרת ביקורו במקום, כמפורט בדו"ח מיום 9.11.10.

40. בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי דין תביעתם של בן סמו כנגד העירייה להידחות, כפי שיפורט להלן.

41. אמנם מנספח ח' לתצהירו של בן סמו עולה כי תלונתו ביוני 2009 התייחסה לכל השטחים נשוא התביעה, וזאת בניגוד לטענת העירייה כי התלונה התייחסה רק לנושא הניקוז.
עם זאת , נספח כ"א לתצהירו של בן סמו עולה כי העירייה הוציאה למהלל צו הריסה מנהלי לגבי השטחים האמורים כבר ביום 17.6.09.

מפעולות אלה, לרבות הגשת כתב האישום, עולה כי העירייה הפעילה את סמכויותיה באופן סביר, ולא הפרה חובות חקוקות המוטלות עליה, וגם לא התרשלה במילוי תפקידיה.

42. כפי שנטען על ידי העירייה, וגם נתמך בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, שורש הבעיה בעניין ניקוז מי הגשמים הוא בחסימת השביל הציבורי על ידי מהלל, אשר גורמת להיקוות כמויות גדולות של מי גשמים באגן הניקוז שמול בתי הצדדים (ראה סעיף 2.5 לחוות דעתו של המומחה).
גם לשיטתו של המומחה, הפתרון הפשוט ביותר הוא הריסת הקיר והשבת המצב לקדמותו על ידי מהלל.

טענה זו לא נסתרה למעשה על ידי מהלל, ואין לקבל את טענותיו כי העירייה לא עשתה תכניות פיתוח, וכי השביל אינו יכול לשמש כשביל ניקוז מי גשמים.

למעלה מן הצורך יצוין, כי גם אם הייתי מקבלת את הטענות האמורות של מהלל – אין בכך כדי להכשיר את פעולותיו של מהלל לגבי השביל הציבורי שבמחלוקת , וכל עוד קובע המומחה כי הפתרון הוא בפתיחת החסימה – על מהלל לעשות זאת בהקדם האפשרי.

43. הואיל ואין מקום למצב לפיו כל אימת שאדם יבצע עבירת בניה תישא הרשות המקומית ב"אחריות מקצועית" לכך, והואיל והדעת אינה סובלת מסקנה לפיה ביצוע עבירת בניה על ידי תושב מהווה רשלנות של הרשות המקומית – דין התביעה נגד העירייה להידחות.

אשר לתביעת בן סמו נגד מהלל

44. הואיל והתביעה כוללת מספר ראשי נזק – אתייחס לכל ראש נזק בנפרד.

45. לגבי עלויות הנחת צינור ניקוז זמני – לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת עדותו של בן סמו, לא שוכנעתי כי בן סמו הצליח להרים את הנטל המוטל עליו להוכחת סכום ראש נזק זה (81,200 ₪).

הקבלות שצורפו לתצהירו של בן סמו נעדרות תוקף ראייתי הואיל ולא הובא לעדות מוציא הקבלות, ואף מעדותו של בן סמו (פרוטוקול עמוד 10 שורות 7 – 33 ועמודים 11 – 12) עולות תמיהות לא מעטות.

הגדיל לעשות בן סמו כאשר בתשובה לשאלה מדוע לא פירט בתצהירו את כל ההוצאות, לרבות המע"מ שהוא דרש על אף שלמעשה לא שולם המע"מ בפועל הואיל ובן סמו לא קיבל חשבוניות מס מהקבלן – ענה:

"אם הייתי מפרט היו יוצאים לי אלפיים דפים" (פרוטוקול עמוד 12 שורה 4).

נראה שכל המוסיף בעניין זה – גורע.

הואיל ובן סמו לא מצא לנכון להביא לעדות את אותו קבלן אשר לטענתו ביצע את העבודה , וגם לא הוכיח את עלויות חומרי הבניה – המסקנה היא שראש נזק זה לא הוכח.

46. אשר לראש הנזק המתייחס לחסימת הנוף ולפגיעה בפרטיות – כפי שנאמר בדו"ח הביקור במקום (בסעיפים 4 – 5), אמנם מי שעומד בקצה החצר (דהיינו, השטח הנוסף) של למהלל יכול להשקיף על בית ו של בן סמו, בעיקר על חלונות הקומה העליונה של הבית שבה מצוי, בין היתר, חדר האמבטיה – אולם בית המשפט טרח ו עלה לחדר האמבטיה עצמו, והתרשם ממראה עיניו כי למעשה אין חסימה של הנוף ואין פגיעה בפרטיות.

לפיכך, דינו של ראש נזק זה להידחות.

47. אשר לראש הנזק המתייחס להזזת בריכת הביוב הצמודה לקיר התומך של בית בן סמו והשלמת קיר הבטון לאחר ההזזה – הואיל ומחוות הדעת של המומחה (סעיף 2.15) עולה כי קיים ספק אם מהלל הוא זה שהעתיק את מיקומה של בריכת הביוב, ולא ברור כיצד נעלמה מעיני פקחי העירייה פעולה זו בעת שנבנה ביתו של בן סמו , לאחר שניתן לו היתר בניה – אין מקום לחייב את מהלל בראש נזק זה, ועל כן דינו להידחות.

48. אשר לנזקים הלא ממוניים בשל כאב וסבל ועגמת נפש, ובשל ההוצאות שנאלץ בן סמו להוציא לניקיון הלכלוך והנזקים לגינה – נראה שלאור הבניה הבלתי חוקית של מהלל בשטח השביל הציבורי, אשר גרמה כאמור לבעיית הניקוז, אכן מגיע לבן סמו פיצוי , אולם לא שוכנעתי , בנסיבות העניין, שיש מקום לקבל את מלוא דרישת בן סמו .

לפיכך, ראיתי להעמיד נזקים אלה על סכום כולל של 20,000 ₪.

49. אשר לצו עשה המבוקש על ידי בן סמו להשבת המצב לקדמותו – התביעה בעניין זה יכולה להתקבל רק לגבי השביל הציבורי , ולא לגבי השטח הנוסף.
משנקבע כי אין בהרחבת החצר (השטח הנוסף) של מהלל משום פגיעה בנוף ובפרטיותם של בן סמו – אין לבן סמו מעמד, במסגרת התביעה דנן, לגבי שטח זה.

אשר לשביל הציבורי – כאמור, יש לקבל את התביעה ולהורות למהלל להשיב את המצב לקדמותו, אולם הואיל והנושא תלוי ועומד במסגרת ההליך הפלילי, ונקבע לדיון לחודש יוני 2015 – נראה שלמען היעילות והחיסכון מוטב להמתין להכרעת בית המשפט בהליך הפלילי בעניין זה.

אשר לתביעה שכנגד

50. לעניין זה ראיתי לקבל את עמדת בן סמו כי כל הנזקים הנתבעים על ידי מהלל נובעים ממעשים בלתי חוקיים שבוצעו על ידי מהלל עצמו, הן לגבי השביל הציבורי והשטח הנוסף והן לגבי מרתף ביתו.
לא יעלה על הדעת כי בשל מעשים בלתי חוקיים של מהלל יחויבו בן סמו בנזק כלשהו.

51. אמנם המומחה מטעם בית המשפט אמר בסופו של דבר כי "זה יכול לקרות שמים יחדרו למרתף" (ראה פרוטוקול מתוקן מיום 19.11.14 עמוד 40 שורה 9), אולם אין בכך כדי להצביע כי חדירת המים היא דווקא עקב פעולותיו של בן סמו.

52. למעלה מן הצורך יצוין, כי מתקבל הרושם שהתביעה שכנגד אכן הוגשה כ"משקל נגד" כנגד תביעת בן סמו , וכי מכל מקום לא הוכיחו מהלל קיומו של נזק שנגרם או קשר סיבתי למעשיו של בן סמו.

אמנם בדו"ח הביקור במקום (בסעיף 8) נאמר כי במרתף של מהלל הורגש בעת הביקור ריח של ביוב, אולם מהלל בחקירתו אישר כי הוא השכיר פעם נוספת את המרתף מבלי לבצע שם תיקונים ו/או השקעות כלשהן (פרוטוקול עמוד 42 שורות 14 – 19).
דבר זה מעיד כי לא נגרם למעשה נזק למרתף, מה גם שהמומחה שלל כל קשר בין הנזקים הנטענים במרתף לבין שפיכת עפר על בריכת הביוב (ראה סעיף 2.17 לחוות דעתו של המומחה).

53. לאור האמור – דין התביעה שכנגד להידחות.

אשר להודעת צד ג'

54. הואיל ולא שוכנעתי כי קיים קשר כלשהו בין הגשת התביעה על ידי בן סמו נגד מהלל ונגד העירייה לבין ההבטחה, כביכול, של צד ג' אשר לטענת מהלל הופרה, הבטחה שממילא לא חייבה את העירייה ואין לה השפעה על העובדה שהבניה אשר נעשתה על ידי מהלל נעשתה ללא היתר – דין הודעת צד ג' להידחות, ואין מקום להמשך הדיון בה.

סוף דבר

55. לאור כל האמור לעיל – אני קובעת כדלקמן:

(א) התביעה של בן סמו נגד העירייה נדחית, כאמור בפסקאות 38 – 43 לעיל.

(ב) התביעה של בן סמו נגד מהלל מתקבלת באופן חלקי בלבד, כאמור בפסקאות 44 – 49 לעיל.

מהלל, ביחד ולחוד, ישלמו לבן סמו, תוך 30 ימים סכום של 20,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה המתוקן ועד לתשלום המלא בפועל.

(ג) התביעה שכנגד של מהלל – נדחית, כאמור בפסקאות 50 – 53 לעיל.

(ד) ההודעה לצד ג' שנשלחה על ידי מהלל – נדחית, כאמור בפסקה 54 לעיל.

56. אשר להוצאות –

(א) בן סמו, ביחד ולחוד ישלמו לעירייה, בשל דחיית התביעה המתוקנת נגדה , הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של 20,000 ₪.

(ב) הואיל ובן סמו הגישו תביעה מתוקנת מנופחת, אשר רק 10% ממנה התקבל, ועל אף שהתביעה שכנגד נדחתה – לא ראיתי ליתן צו להוצאות לגבי ההליכים שבין בן סמו לבין מהלל, וכל צד יישא בהוצאותיו.

(ג) לגבי ההודעה לצד ג' – ישלמו מהלל, ביחד ולחוד, הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של 10,000 ₪.

(ד) הסכומים האמורים בפסקאות (א) ו- (ג) ישולמו תוך 30 ימים, ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ה, 12 מאי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בן סמו לימור
נתבע: עיריית מודיעין עילית
שופט :
עורכי דין: