ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יהושע רובין נגד עיריית נצרת עילית :

בפני כבוד הרשם הבכיר ריאד קודסי

התובע

יהושע רובין ת.ז XXXXXX439

נגד

הנתבעת
עיריית נצרת עילית

פסק דין

לפניי תביעה כספית לתשלום סך של 30,000 ש"ח בגין נזקים, לכאורה, שנגרמו לתובע לאחר שהוטל עליו דו"ח חניה שלא כדין, כנטען.

על פי האמור בכתב התביעה, ביום 1.5.09 בסביבות השעה 12.00 החנה התובע, עו"ד במקצועו, רכב מסוג שברולט מ.ר 70-241-57 שהיה בבעלותו (להלן: "הרכב") ליד בית המשפט בנצרת במקום חניה שאינו מוסדר הואיל ולטענתו במועד הרלוונטי, יום שישי בשבוע, החניון המיועד לקהל סגור. לדברי התובע, בצאתו מבית המשפט, כעבור למעלה משעה, הבחין כי רכבו נעלם ולאחר בירור שערך התברר לו כי הרכב נגרר למגרש חניה על ידי "שוהר שירותי חניה בע"מ" (להלן: " שוהר").

כאן המקום להעיר, כי התביעה הוגשה תחילה גם נגד "שוהר", אלא שבמהלך ההתדיינות המשפטית ולבקשת התובע, נמחקה התביעה נגדה מחמת צו הקפאת הליכים שניתן בעניינה.

התובע ממשיך וטוען בכתב התביעה, כי לאחר שהגיע אל מגרש החניה ונאלץ להמתין שם זמן רב, נאלץ לשלם סך של 250 ש"ח על מנת לקבל את הרכב, כמו כן נדרש לשלם דו"ח חניה שהוצמד לרכב בגין החנייתו במקום אסור. התובע , אשר שילם תוך מחאה את הוצאות הגרירה על מנת לקבל את רכבו, פנה לאחר מכן אל "שוהר" בדרישה לביטול הודעת תשלום הקנס ועל פי גרסתו קיבל תשובה טלפונית מהיועצת המשפטית של כי עליו להתעלם מהדו"ח.

לטענת התובע, במהלך שנת 2012 נודע לו כי בגין הדו"ח הנ"ל הטילה הנתבעת עיקול על חשבונו בבנק ע"ס 833 ש"ח וכי נרשם עיקול על הרכב במשרד הרישוי. שוב , על מנת להקטין את נזק יו, שילם התובע את הסכום הנ"ל ולאחר מכן פנה אל הנתבעת , רק אז נודע לו לדבריו , ביום 4.7.12, כי הנתבעת שלחה אליו מכתב תשובה בעניין הדרישה לביטול הדו"ח, אשר דוחה את טענותיו בטענה שבמועד הרלוונטי היה מקום חניה מ וסדר בבית המשפט.

התובע טוען, אם כן, כי התנהלות הנתבעת בנסיבות העניין הייתה שלא כדין, בחוסר תום לב ובאופן פסול, עת פעלה באופן שהכשיל אותו מלפעול למען ביטול הדו"ח, ובכך נגרמו לתובע, כנטען, נזקים ממוניים ולא ממוניים. כן, טוען התובע כי בשל העיקולים שהוטלו עליו שלא כדין, פעלה הנתבעת בניגוד לחוק איסור לשון הרע.

בכתב ההגנה שהוגש, טוענת הנתבעת כי לא בוצע עיקול שלא כדין ואין כל בסיס לטענות שטוען התובע. על פי גרסתה, במהלך ניהול הגבייה של הדו"ח נשוא התביעה, לא בוצע כל עיקול על חשבון הבנק של התובע והדבר אף בלתי אפשרי הואיל וההרכב רשום ע"ש הגב' לימור מונטיצ'ילו, וכי העיקול הוטל במסגרת הליך גבייה של דו"ח אחר שהוטל עליו . עוד טוענת הנתבעת, כי הרכב אשר עוקל במשרד הרישוי הינו ע"ש הגב' לימור ולפיכך לא בוצעה כלפי התובע כל פעולת גבייה, בגינה היא עשויה לחוב ברשלנות. לבסוף טוענת הנתבעת, כי היא פעלה בשקידה ראויה ובסבירות והכל בהתאם להוראות החוק והפסיקה.

ביום 22.9.14 התקיים לפניי דיון במעמד הצדדים. התובע העיד בעצמו ומטעם הנתבעת העידה הגב' רחלי שקולניק.
ב"כ הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם בכתב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על כלל נספחיהם, וכן לאחר ששמעתי את העדויות, הגעתי למסקנה לפיה יש לדחות את התביעה הואיל והתובע לא הוכיח את היסודות הנדרשים בהתאם לכלל "המוציא מחברו עליו הראיה".

התובע מלין כאמור כנגד הנתבעת הואיל ולשיטתו התנהלותה הרשלנית הביאה לכך שנגרמו לו נזקים, זאת כאשר הטילה עליו עיקולים שלא כדין, ובעיקר מאחר ולא קיבל את הודעת הנתבעת מיום 12.10.09 (נספח ה' לכתב התביעה) הדוחה את דרישתו לביטול הדו"ח, בשל כך לא יכול היה להשמיע טענותיו כנגד הדו"ח של טענתו הוטל שלא כדין.

במהלך הדיון נשאל התובע ביחס לעיקולים והוא הודה כי לא בוצע עיקול על חשבונו בבנק וכי הוא טעה לחשוב כך בעת הגשת התביעה (ראה עדותו בעמ' 3 ש' 25-29 ובעמ' 5 ש' 22).

ביחס לעיקול הרכב ברישומי משרד הרישוי, העלה התובע גרסה לפיה למרות שהרכב רשום ע"ש הגב' לימור, הרי שבפועל הרכב שייך לו, ומאחר והנתבעת ידעה על כך, לשיטתו, ה יא הטילה את העיקול שלא בתום לב, תוך התעלמות מכוונת מהעובדה שהוא הבעלים של ה רכב, לדבריו.
מעבר לכך שהתובע לא הוכיח את הטענה לפיה הנתבעת ידעה שהוא הבעלים בפועל של הרכב (מפנה לנספחי כתב התביעה ובפרט לפניות של הנתבעת אל התובע בהם היא מציינת כי הבעלות על הרכב רשומה ע"ש הגב' לימור), הרי שגם אם טענה זו הייתה מוכחת, אין בכך כדי לומר כי הטלת העיקול הייתה מנוגדת לדין, שהרי הוא הוטל כחלק מסמכויותיה של הנתבעת במסגרת הליך לגביית קנסות ביחס לרכב שניתן לגביו דו"ח. כאמור, אין מחלוקת כי הרכב רשום במשרד הרישוי ע"ש הגב' לימור ואין מחלוקת כי במהלך כל התקופה לא נתבקשה הנתבעת להסב את קבלת הדו"ח ע"ש התובע. מטעמים אלה, לא שוכנעתי כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב עת הטילה עיקול ברישום על הרכב נשוא התביעה.

גרסת התובע לפיה קיבל תשובה מהיועצת המשפטית של "שוהר" המורה לו להתעלם מהדו"ח, אף היא טענה שנטענה בעלמא ולכן אין בידי לקבלה הגם, שהסמכות להורות על בטלותו של דו"ח חניה הינה של הנתבעת ולא של "שוהר" , כאשר התובע היה מודע לכך עת הפנה את דרישותיו באותה עת אל רשות החניה בעיריית נצרת עלית (ראה נספחים א' ו-ב' לכתב התביעה).

לא מצאתי אף לקבל את הטענה שהעלה התובע לפיה הנתבעת פע לה בניגוד לחוק איסור לשון הרע. מעבר לכך שטענה זו לא מבוססת כלל , הרי שהתובע הודה כאמור כי לא נרשם עיקול על חשבונו אלא רק עיקול ברישומי משרד הרישוי וזאת שעה שהרכב כלל לא רשום על שמו בנסיבות בהן לא הוכח כאמור כי הנתבעת ידעה שהרכב שייך לתובע.

לאור כל האמור, הואיל והתובע לא הוכיח כי הנתבעת פעלה ברשלנות כלפיו וגרמה לנזקים הנטענים, הרי שאין מנוס מלהורות על דחיית התביעה.

אשר על כן, התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד סך של 4,000 ₪.
הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומם המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ה, 12 מאי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יהושע רובין
נתבע: עיריית נצרת עילית
שופט :
עורכי דין: