ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פידה צרצור נגד אליהו חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד השופט מוחמד חאג' יחיא

התובעת

פידה צרצור

ע"י ב"כ עו"ד אמיר הר ציון

נגד

הנתבעת

אליהו חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד מור יורה

פסק דין

עניינה של התביעה הוא עתירה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים" או " החוק"), בעטיה של תאונת דרכים שאירעה ביום 6.4.10, בה הייתה מעורבת התובעת ( להלן: "התאונה"). הנתבעת ביטחה במועדים הרלבנטיים את רכב התובעת בביטוח חובה.

בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

עיקר העובדות

לתובעת, ילידת שנת 1982, אירעה ביום 6.4.10 תאונת דרכים. כתוצאה מהתאונה, נפגעה התובעת בכל חלקי גופה, בעיקר בראשה ובעמוד שדרה צווארי. התובעת פונתה לבית החולים בילינסון, נבדקה ושוחררה עם הוראות למנוחה. אשפוזה של התובעת החל ביום 6.4.10 בשעה 23:46 ועד יום למחרת (7.4.10) בשעה 06:00.

התובעת טוענת בין השאר, כי מאז התאונה, היא סובלת מסחרחורות וכאבי ראש, כאבים בגפיה, רעשים באוזניים ופגיעה בתפקוד. לדבריה, תפקודה נפגע וכתוצאה מכך גם כושר השתכרותה אשר נפגע באופן קשה. עוד נטען על-ידי התובעת כי עובר לתאונה, היא עבדה במשרד החינוך כקלינאית תקשורת. לטענתה, בעקבות התאונה חל עיכוב בתחילת לימודיה לתואר שני. התובעת שבה לעבודה לאחר חופשת מחלה כאשר בתקופה זו שכרה שולם על חשבון ימי המחלה שעמדו לזכותה.

התביעה נתמכה בבקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומי האורתופדיה, נוירולוגיה, פסיכיאטריה ואף-אוזן-גרון.

בהגנתה, בין השאר, הכחישה הנתבעת את כתב התביעה תוך שנטען כי פגיעתה של התובעת הייתה קלה מאוד והיא חזרה לאיתנה ומסוגלת לעבוד ולתפקד כפי שתפקדה עובר לתאונה. בהתאמה, התנגדה הנתבעת למינוי מומחים כמבוקש.

אין פלוגתא בין הצדדים בשאלת החבות. הפלוגתא היא בשאלת הנזק.

מטעם בית המשפט מונו שני מומחים רפואיים: לבדיקת מצבה הרפואי של התובעת בתחום האורתופדיה מונה פרופ' מאיר ליברגל ( להלן: "פרופ' ליברגל" או " האורתופד") ובתחום הנוירולוגיה, מונה פרופ' תמיר בן-חור ( להלן: "פרופ' בן-חור" או " הנוירולוג").

קביעות המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט

בתחום האורתופדיה

כעולה מחוות דעתו של פרופ' ליברגל, בבדיקתה מיום 7.3.13, התלוננה התובעת כי מאז התאונה היא מתקשה בעבודות הבית, סובלת מכאבי גב תחתון, כאבי כתפיים וחגורת צוואר וכן מתקשה במדרגות. בבדיקתה, ציין האורתופד עמידה זקופה ויציבה, הליכה שמורה כולל על בהונות ועקבים, תנועות עמוד שדרה צווארי מלאות בכיפוף/יישור סיבוב והטיה שמורים. תנועות עמוד שדרה מותני מלאות, מגיעה לרצפה ללא קושי בברכיים ישרות, הטיה וסיבוב שמורים. כוח גס שמור באצבעות הגפיים, החזרים תקינים, לא הופקו החזרים פתולוגיים, תנועות כתף שמורות בכיפוף, הרחקה וסיבוב.

בסיכום חוות דעתו, מציין פרופ' ליברגל כי התובעת סבלה מחבלת טלטלה בתאונה ונותרה עם תלונות סובייקטיביות. בבדיקתה לא נמצאה נכות והצילומים העדכניים תקינים. על כן, המומחה סבור כי לא נותרה נכות צמיתה בשלד. עם זאת, הומלץ על קביעת נכות זמנית בשיעור של 100% למשך חודש ימים, נכות בשיעור 50% למשך למעלה מחודש וחצי נוספים ונכות בשיעור 10% למשך שישה חודשים.

בתחום הנוירולוגיה

כעולה מחוות דעתו של פרופ' בן-חור, בבדיקתה מיום 24.2.13, התלוננה התובעת כי מאז התאונה היא סובלת מכאבי ראש בתדירות של פעם-פעמיים בשבוע, בעלי אופי לוחץ דו-צדדי חזק שנמשכים משעה וחצי לשעתיים. בנוסף, לדבריה, היא סובלת מאירועים של תחושת עילפון בהם נזקקת לשכב ולנוח. לא מאבדת הכרה ואף היה אירוע של כאב ראש שהעיר אותה משינה. בחוות הדעת נרשם כי בבדיקתה, התובעת הייתה בהכרה מלאה, נינוחה; ראש, צוואר וסינוסים - ללא רגישות וללא דפורמציות, עצבים קרניאלים תקינים, ללא ניסטגמוס, טונוס תקין, כוח גס תקין.

בסיכום חוות דעתו סבר פרופ' בן-חור כי יש לקבוע נכות נוירולוגית זמנית בגין כאבי ראש פוסט-טראומתיים. המומחה המליץ על נכות זמנית בשיעור 10% למשך ששה חודשים מיום התאונה. המומחה קבע כי לא נותרה לתובעת נכות נוירולוגית צמיתה.

שאלות ההבהרה למומחים

בתשובה לשאלות ההבהרה שב וציין פרופ' ליברגל כי לא נמצאה מגבלה אשר מקנה נכות על-פי התקנה הרלבנטית בתקנות המוסד לביטוח לאומי הדנה בתנועות הכתף. כמו כן, הוא ציין כי על תלונות סובייקטיביות לא נקבעת נכות על-פי התקנות האמורות. האורתופד ציין כי הכוח הגס נמצא תקין בבדיקה והתובעת לא התלוננה על ירידה בתחושה וגם נבדקו החזרים גידיים ופתולוגיים שנמצאו אף הם תקינים. בתשובות לשאלות הבהרה, מיום 11.2.14, השיב האורתופד כי ממצאי בדיקות עזר כשלעצמם אינם מהווים נכות, תחלואה דיסקלית בהדמיה אינה בהכרח נכות וניתן להחלים קלינית למרות שההדמיה לא תשתנה. לדידו, לא נמצאה הגבלה בתנועה או הפרעה נוירולוגית וכי כאב הוא תלונה סובייקטיבית ולא מקנה נכות.

בתשובה לשאלות הבהרה שנשלחו לפרופ' בן-חור, השיב כי מעצם אובדן ההכרה מדובר על זעזוע מוח מסוים. לאור היעדר אמנזיה רטרוגרדית ולאור זאת שהתובעת התמצאה מיד בסיטואציה בהתעוררותה, לדידו, ברור שמדובר בפגיעה קלה. לעניין כאבי הראש אצל התובעת, השיב המומחה כי התובעת סבלה מכאבי ראש לאחר תאונה קודמת בשנת 2006. אין בדיקות עזר לאישור או שלילה של כאבי ראש. לדעתו, האבחנה נשענת למעשה אך ורק על התיאור הסובייקטיבי של המתלוננת.

לבקשת התובעת, שני המומחים מטעם בית המשפט נחקרו בדיון שהתקיים ביום 20.1.15. שני המומחים נותרו במסקנותיהם לפיהן לא נותרה נכות צמיתה בכל תחום שנבדק.

התובעת העידה בבית המשפט בדיון מיום 16.2.15.

דיון והכרעה

הנכות הרפואית והפגיעה התפקודית

לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בכתובים, לאחר ששמעתי את עדויות המומחים מטעם בית המשפט ואת עדות התובעת והתרשמתי מעדויותיהם, נחה דעתי כי אין זה המקרה אשר מצדיק סטייה של בית המשפט מקביעות המומחים הרפואיים מטעמו. על כן, מקובלות עליי מסקנות שני המומחים מטעם בית המשפט, הן בתחום האורתופדיה והן בתחום הנוירולוגיה, לפיהן לא נותרה נכות צמיתה אצל התובעת עקב התאונה.

אמנם חוות דעתו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט אינה מחייבת את בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון, אולם, לפי הכלל שנקבע בהלכה הפסוקה, בית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי מטעמו אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות [רע"א 7301/12 שמעון בן סימון נ' כלל - חברה לביטוח בע"מ, מיום 9.4.13, פסקה 6].

"הלכה פסוקה היא כי חוות דעתו של מומחה רפואי איננה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט ובית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, אם ראה לנכון לעשות כן בנסיבות העניין ( ראו ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170 (1993) (להלן: עניין רז). יחד עם זאת, לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה"

[ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח " המגן" בע"מ ואח', מיום 28.3.07, פסקה 7]

לא רק שהתובעת לא הניחה לפני בית המשפט תשתית ברורה ומשכנעת אשר מצדיקה סטייה ממסקנותיהם של שני המומחים אשר מונו על-ידי בית המשפט, אלא שגם לאחר ששמעתי את עדויות המומחים, והתרשמתי מעדויותיהם, נחה דעתי כי מסקנות שני המומחים, לפיהן לא נותרה נכות צמיתה אצל התובעת, ברורות ומבוססות דיו.

בתצהיר עדות ראשית מטעמה חוזרת התובעת על האמור בכתב תביעתה תוך שהוסיפה כי לאחר התאונה היא איבדה את הכרתה לפחות לפרק זמן של רבע שעה, ובפרק זמן זה פינו את הבן שלה שהיה יחד עמה ברכב בזמן התאונה. לטענתה רק לאחר שפינו את בנה היא התעוררה באופן חלקי. לטענתה, רק לאחר כשעה כאשר הגיעה לבית החולים היא חזרה להכרה מלאה.

באשר למצבה, הצהירה התובעת כי בעקבות התאונה היא סובלת מסחרחורות בתדירות של פעם עד פעמיים בחודש, ומכאבי ראש בתדירות של לפחות פעם עד פעמיים בשבוע הנמשכים כשעה וחצי - שעתיים. בנוסף, פעם בשבוע היא מרגישה תחושה של עילפון ובזמן זה היא חייבת לשכב ולנוח. בתחום האורתופדי טוענת התובעת כי כתוצאה מהתאונה היא סובלת מקושי לעלות במדרגות, לעמוד ולשבת זמן רב, לבצע עבודות ניקיון בבית וקושי רב בטיפול בילדים. התובעת מציינת כי מאז התאונה היא מאוד מוטרדת, פחות שמחה ויותר עצבנית זאת לצד קושי בשינה בלילה.

לדבריה, היא גם מתקשה בביצוע עבודתה אך ממשיכה בחוסר ברירה וכדי לא לסכן את מקום עבודתה. לאחר התאונה, בשל הקושי בתפקוד, היא נזקקה לעזרה מבני המשפחה, ומאז התאונה ועד היום היו לה הוצאות רבות בגין תרופות, טיפול באומנות והוצאות ניידות.

פרופ' בן-חור נשאל בהרחבה על הקשר בין הפגיעה בתאונה ואיבוד ההכרה לבין כאבי הראש מהם סובלת התובעת וכן על הקשר בין כאבי הראש לפריצות הדיסק מהן סובלת התובעת. המומחה השיב בציינו כי מתוך המסמכים הרפואיים עולה כי התובעת התלוננה תקופה מסוימת על כאבי ראש אחר כך הייתה הפסקה ארוכה של למעלה משנתיים ואז שבה להתלונן. לדידו של המומחה, אין לקשר את התלונות הללו לתאונה.

עוד נשאל פרופ' בן-חור לעניין הבדיקות שיש לעשות כאשר אדם מתלונן על כאבי ראש, ועל כך הוא השיב בזו הלשון: "הרוב המוחץ של כאבי הראש האבחנה היא קלינית על סמך התיאור כי לא רואים את זה לא בבדיקה נוירולוגית ולא בבדיקות עזר, התפקיד בבדיקות עזר לזהות מקרים שכאב הראש הוא סימפטום של מחלה כמו גידול או בעיות בכלי דם, לפעמים גם לחץ מוגבר בעיניים סיבה לכאב ראש ולהפנות לבדיקת עיניים. לא רואים כאב ראש לא בסי.טי ולא MRI" [שורות 23-26, עמוד 5 בפרוטוקול].

לעניין הקשר בין אובדן ההכרה וזעזוע המוח לכאבי הראש, הסביר פרופ' בן-חור כי " ... למרות שקיבלתי מעצם עדותה שאיבדה הכרה והיה לה איזה זעזוע מוח אני מסביר שהזעזוע מוח היה מינימלי כי אין בו את האלמנטים הבסיסיים שיש לאדם מזעזוע מוח, לא מרכיב אמנסטי. היא ידעה לספר על האירוע עצמו. אנשים עם זעזוע מוח יש מחיקה של הזיכרון לפחות בדקות לפני התאונה אם לא מעבר לזה וגם מרכיב בלבולי, חוסר התמצאות וחוסר זיכרון אחרי שמתעוררים. היא זוכרת עד התאונה וזוכרת מאותו רגע ששמה לב שהילד לא באוטו היא התמצאה, הבינה, דיברה וניהלה את המצב. אין אלמנט של זעזוע מוח. אני אומר גם אם איבדה באופן רגעי, הרבה אנשים יש להם שוק, הם בהלם, בלקאאוט" [שורות 4-10, עמוד 4 בפרוטוקול].

לעניין הקשר בין פריצת הדיסק לכאבי הראש השיב פרופ' בן-חור כי אינו רואה קשר בין כאבי הראש מהם סובלת התובעת לבין הפריצה בדיסק C2-C3 [ שורות 1-2, עמוד 7 בפרוטוקול]. המומחה שב וטען כי לא שינה את דעתו וקבע כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

תשובות המומחים, לרבות תשובותיהם לפניי וחוות הדעת מטעמם, הן ברורות ומניחות את הדעת. אשר על כן, נקבע בזאת כי לתובעת לא נותרה נכות רפואית צמיתה בתחומי האורתופדיה והנוירולוגיה.

מהנכות הרפואית לפגיעה התפקודית כבר נקבע כי יש לדייק במינוח ולהבחין בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית, ובין אלה לבין הגריעה מכושר ההשתכרות [ רע"א 8532/11 שוש כהן נ' עידו קרקובסקי ואח', מיום 25.3.12, פסקה 7], כאשר אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית ובין אלה לבין הגריעה מכושר ההשתכרות של הניזוק, וייתכנו פערים ביניהן, אם למעלה ואם למטה.

"המלאכה להבחין בין אלה מסורה לערכאה הדיונית השומעת את הראיות ומתרשמת, לעיתים באופן בלתי אמצעי, ממכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על תפקודו ועל השתכרותו וכושר השתכרותו של הנפגע בנסיבותיו הפרטניות, כגון גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה וכן " מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. כן יש לתת את הדעת לנסיבות שונות ונוספות אשר יכולות להשפיע על יכולת התפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי"

[ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, מיום 11.1.15, פסקה 6]

התובעת לא הניחה לפני בית המשפט כל תשתית ברורה, לא כל שכן, תשתית משכנעת שיש בה להעיד על פגיעה ברמת התפקוד שלה; מלבד עדותה, לא הובאו ראיות, לא זומנו עדים שיש בהם להעיד על פגיעה פונקציונלית אצל התובעת. אי לכך, בשים לב להעדר נכות רפואית, בהעדר הוכחה בדבר קיומה של פגיעה תפקודית, נקבע בזאת כי לא נותרה כל פגיעה תפקודית אצל התובעת בעטיה של התאונה.

ראשי הנזק

כאב וסבל

לטענת התובעת יש לפסוק לה, למצער, מלוא הסכום לפי סעיף 2( ב) בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ( חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 (להלן: "תקנות הפיצויים") תוך התחשבות בנכויות הזמניות שנקבעו לה בצירוף יומיים אשפוז. מנגד, טוענת הנתבעת כי יש לפצות את התובעת בסך של 1,500 ₪ במסגרת ראש נזק זה, וכי בכל מקרה, התובעת אושפזה לשבע שעות בלבד ומכאן שאין להידרש לבקשת התובעת להתחשב ביומיים אשפוז.

לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנדון דידן, בשים לב למספר שעות האשפוז ( כ-7 שעות שהחלו בשלהי יום 6.4.10 וכלו בבוקר של יום 7.4.10), נקבע בזאת לעניין זה כי התובעת אושפזה יום אחד בלבד. הגם לא נגרמה נכות צמיתה כלשהי לתובעת עקב התאונה, אולם בשים לב לעוצמת התאונה, האשפוז ליום אחד, ובעיקר, בשים לנכויות הזמניות שנקבעו, כמפורט לעיל, ונמשכו למשך כשמונה חודשים לאחר התאונה, בהתאם להוראת תקנה 2( ב) בתקנות הפיצויים, נקבע גובה הפיצוי בגין ראש נזק זה ומועמד בזאת על סכום משוערך בסך כולל של 12,000 ₪.

הפסד שכר בגין העבר

בתמיכה לתצהיר עדות ראשית מטעמה, צירפה התובעת אישורי מחלה מיום 7.4.10 עד יום 16.4.10 ( סך-הכל 10 ימים), מיום 18.4.10 עד יום 22.4.10 ( סך-הכל 5 ימים), ומיום 25.4.10 עד יום 29.4.10 ( סך-הכל 5 ימים). לפי האישורים האמורים, שהתה התובעת במחלה עקב התאונה למשך 20 יום. נתונים אלה לא נסתרו על-ידי הנתבעת.

עוד צירפה התובעת לתצהירה טופסי 106 לשנים 2009-2013 ותלושי שכר משנת 2010. על-פי טופס 106 לשנת 2009 עמד שכרה החודשי הממוצע עובר לתאונה על כ-5,400 ₪ נטו. התובעת טוענת בתביעתה כי במידה והייתה מסיימת את לימודיה לקראת תואר שני, הייתה מקבלת תוספת חודשית לשכרה בסך 500 ₪. לטענת התובעת, במידה והייתה מתחילה ללמוד לקראת תואר שני בשנת 2010 היא הייתה מקבלת תוספת חודשית בסך של 329 ₪.

בעדותה במשפט, בין השאר, העידה התובעת כי עובר לתאונה עבדה כקלינאית תקשורת וסיימה את לימודיה בשנת 2005. התובעת חזרה על טענתה לפיה שהתה בחופשת מחלה עקב התאונה למשך שלושה שבועות, אולם לא ידעה להגיד אם היא תוכל לפדות את ימי המחלה עם פרישתה מעבודתה.

התובעת טוענת כי בגין אובדן שכר לעבר, לפי הנכויות הזמניות שנקבעו לה יש לפצות אותה פיצוי מלא עבור חודשיים ( סך של 10,800 ₪). בגין הפסד בשל עיכוב בלימודים לקראת תואר שני, לטענתה נגרם לה עיכוב של שלוש שנים ולכן נגרם לה הפסד כספי מצטבר בסך של 11,844 ₪.

מנגד, טוענת הנתבעת כי אין לפצות את התובעת בגין ראש נזק זה. לטענתה, התובעת נפגעה בחופשת האביב ושכרה שולם על חשבון ימי המחלה. על כן, כך לדידה, במידה ובית המשפט מחליט לפצות את התובעת בגין ראש נזק זה, יש להוריד משלושת השבועות בהם שהתה בחופשת מחלה ארבעה ימים בהם הייתה בחופשת אביב, וכן את ימי סוף השבוע בהם בדרך כלל לא עובדים במשרד החינוך. לעניין תביעתה בגין הפרשים בשל העיכוב בלימודי תואר שני, דוחה הנתבעת את טענות התובעת וטוענת כי אין לפצות בגין זאת שכן טענה זו לא הוכחה.

לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים לעניין ראש נזק זה, נבהיר כי עסקינן בראש נזק מיוחד, המחייב את הוכחתו בנתונים מדויקים ובראיות ממשיות. בהתבסס על מסכת הנתונים שהונחה לפני בית המשפט, נקבע בזאת פיצוי לתובעת בגין הפסדה המוכח, לפיו ניצלה התובעת ימי מחלה ממכסת ימי המחלה שהיו זקופים לזכותה במסגרת עבודתה כעובדת במשרד החינוך.

אמנם יש ממש בטענת הנתבעת לפיה התובעת לא הוכיחה כי יום מחלה במסגרת עבודתה הוא בר פדיון בפרישה, אולם יש להניח כי יום מחלה הוא בעל ערך כספי, שכן אם יחלה העובד, הרי יום זה ינוצל, ישולם בעדו וייגרע ממכסת ימי המחלה שנזקפו לעובד, וכל זאת, ללא קשר לשאלה אם בעת פרישה, ימי מחלה נפדים אם לאו. ברם, לא רק שהתובעת לא הוכיחה כי ימי מחלה נפדים בעת פרישה ובאיזה אופן, אלא שגם, לא הרימה את הנטל להוכיח את ערכו הכספי של יום מחלה.

עם זאת, חרף האמור ואף שלא הונחה תשתית ברורה שיכולה לכמת הפסד פדיון ימי מחלה, אולם דרך האומדנא [ ע"א 10508/08 דור זהב חברה לקבלנות בנין והשקעות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה ואח', מיום 4.2.10, פסקה 61] ומתוך נקיטת זהירות שמא בהעדר פיצוי תקופח זכותה של התובעת לפיצוי בגין נזקה [ ע"א 8380/03 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' סאמר עבדאלולי ואח', מיום 8.12.05] נקבע בזאת בהתחשב במכלול האמור לעיל, לרבות מספר ימי המחלה שנוצלו וגובה משכותרה של התובעת עובר לתאונה, פיצוי בסכום גלובאלי בסך של 3,000 ₪.

מלבד האמור, התובעת לא הוכיחה קיומה של גריעה בשכרה עקב התאונה, בכלל זה, לא הוכח כי הנתבעת לא עבדה שעות נוספות בעטיה התאונה. פונקציונאלית, ממכלול החומר הקיים בתיק, ניתן להתרשם כי התובעת שבה לעבודתה שלושה שבועות לאחר התאונה, ללא מגבלות בעלות משמעות, לא כל שכן, מגבלות שגרמו לגריעה בכושר השתכרותה של התובעת, ומכאן, דומה כי הנכויות הזמניות שנקבעו, לא גרמו לגריעה בשכר ולכן אינן מזכות בפיצוי.

באשר לתביעת התובעת בגין הפרשים בשל עיכוב " בקריירה" - כך לדבריה בתצהירה [ סעיף 19( ג)], בפרט, לימודים לקראת תואר שני, גם כאן, מדובר בעתירה לפיצוי בגין נזק מיוחד הטעון הוכחה. מלבד הצהרתה הסובייקטיבית לפיה רצתה להירשם ללימודי תואר שני, אין כל אינדיקציה או הוכחה כי עתיד היה שהתובעת תחל לימודים לקראת תואר שני וזה נקטע בעטיה של התאונה. לא צורפה אסמכתא לרישום [ ראו עדות התובעת, שורות 27-29, עמוד 18], לא צורפה תוכנית לימודים, מה גם שלא הונחה כל תשתית משכנעת שיש בה להסביר את הקשר בין התאונה לבין העדר רישום ללימודי תואר שני בשנת 2010, בשנה לאחריה או שנתיים לאחר מכן. דומה כי טענת התובעת בהקשר זה, הועלתה באופן כוללני ובעלמא, ומטעם זה דינה להידחות.

הפסד השתכרות בגין העתיד וגריעה מכושר השתכרות

לטענת התובעת יש לחשב את הפסד השכר לפי נכות תפקודית בשיעור של 20%. לפי חישוב אקטוארי מלא של התובעת, 5,400 ₪ * 20% * 246.6 ( מקדם היוון ל-32 שנים) = 266,328 ₪. בהתחשב בנסיבות העניין, עותרת התובעת לפיצוי בסך של 150,000 ₪.

לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני התובעת ולטיעוני הנתבעת בסיכומיהן לעניין רכיב זה, בשים לב לכך שלא נותרה נכות רפואית צמיתה אצל התובעת וכן משהגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לקבוע פגיעה תפקודית בנסיבות העניין, נדחית בזאת תביעתה של התובעת ככל שהיא מתייחסת להפסד השתכרות בגין העתיד.

עזרת הזולת

לעניין ראש נזק זה, טוענת התובעת כי אימה ואחיותיה עזרו לה. כאמור, המומחים מטעם בית המשפט קבעו לתובעת נכויות זמניות למשך כשמונה חודשים, בכלל זה, נקבעה נכות אורתופדית זמנית בשיעור 100% בחודש הראשון לאחר התאונה, 50% למשך חודש וחצי, 10% למשך שישה חודשים לאחר מכן, ובמקביל נקבעו 10% נכות נוספים בתחום הנוירולוגי למשך ששה חודשים.

אמנם עסקינן בראש נזק מיוחד הטעון הוכחה באופן ברור, אולם אין זה מופרך כי בהינתן אחוזי הנכות הזמנית האמורים, התובעת הסתייעה בבני משפחתה, מעבר לתחום המקובל והסביר, על מנת שתוכל למלא את מטלותיה כפי יכולותיה שהיו עובר לתאונה. בהקשר זה, אף שהעזרה ניתנה על-ידי בני המשפחה, אולם אין זה אומר כי עזרתם אינה בת פיצוי.

לא הונחה תשתית ברורה שיכולה לכמת ראש נזק זה, אולם דרך ההערכה והאומדנא [ ראו פרשת דור זהב לעיל, פסקה 61] ומתוך נקיטת זהירות שמא בהעדר פיצוי תקופח זכותו של הניזוק באופן ממשי, נקבע בזאת פיצוי לתובעת בסכום גלובאלי בסך של 1,500 ₪.

באשר לעתיד, בהעדר נכות רפואית ופגיעה פונקציונאלית, לא נפסק פיצוי בראש נזק זה.

הוצאות רפואיות וניידות

לטענת התובעת בכתב הסיכומים מטעמה, נגרמו לה הוצאות לדלק ותרופות בסך 3,000 ₪ ולאוכל מחוץ לבית בעת הטיפולים בסך 1,500 ₪ ובסך-הכל הוציאה בעטיה של התאונה סך של 4,500 ₪. מנגד, לטענת הנתבעת, אין לפצות את התובעת בגין ראש נזק זה, וכי לכל היותר, יש לפסוק לתובעת סך של 500 ₪ בהתחשב בקבלות שצירפה ובעובדה כי לא נותרה לה נכות צמיתה.

לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בהקשר זה, ולאחר שעיינתי בכל הקבלות שצירפה התובעת לתצהירה, תוך מתן הדעת לחלק מהחשבוניות שלא ברור הקשר בינן לבין התאונה נשוא התביעה, בפרט, קבלות עבור צריכת דלק שלא מופיע עליהן מספר רכב, שם לקוח או כל פרט מזהה אחר, נפסק בזאת פיצוי לתובעת בראש נזק זה בסכום גלובאלי בסך של 1,000 ₪.

הוצאות עבור חוות דעת רפואיות

לטענת הנתבעת יש לנכות מסכום הפיצוי שמגיע לתובעת סך של 6,000 ₪ עלות שכר טרחת המומחים הרפואיים שמונו על-ידי בית המשפט. בנוסף מבקשת הנתבעת להשית על התובעת את עלות אגרת ההוכחות עקב סירובה המתמשך של התובעת להגיע לפשרה.

מחד גיסא, לא נמצאה נכות רפואית צמיתה אצל התובעת בעטיה של התאונה, אולם מאידך גיסא, נקבעו כאמור אחוזי נכות זמנית בשני התחומים שנבדקו, וזאת לתקופה משמעותית כאמור. על כן, בנסיבות אלו, לאחר עריכת האיזונים המתבקשים בנסיבות העניין, לא מצאתי הצדקה לשנות את החלטת בית המשפט מיום 28.10.12 בדבר מימון הביניים. אפוא, הנתבעת תישא בשכר הטרחה בגין חוות הדעת של האורתופד, ולעניין שכר הטרחה בגין חוות הדעת של הנוירולוג, תישאנה התובעת והנתבעת בחלקים שווים. מובהר כי הנשיאה בשכר הטרחה בגין התייצבות המומחים הרפואיים לעדות בבית המשפט זאת לבקשת התובעת, עדויות שלא הביאו בסופו של יום לשינוי במסקנות, תוטל על התובעת [ ראו החלטה מיום 21.7.14].

סיכום

הנתבעת תפצה את התובעת בגין נזקה בסכומים הבאים:
כאב וסבל - 12,000 ₪
הפסד פדיון ימי מחלה - 3,000 ₪
עזרת הזולת בגין העבר - 1,500 ₪
הוצאות רפואיות וניידות - 1,000 ₪
__________________________
סך-הכל 17,500 ₪

לסך האמור יתווסף שכר טרחת עורך דין בשיעור 15.34% בצירוף מע"מ כדין וכן החזר האגרה ששולמה במעמד הגשת התביעה.

הסכומים האמורים ישולמו לתובעת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.

זכות ערעור כקבוע בדין.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ה, 12 מאי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פידה צרצור
נתבע: אליהו חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: