ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף שחם נגד מרסלו איינהורן :

לפני

כבוד השופטת תמר בר-אשר צבן

התובעים

  1. יוסף שחם
  2. נאוה אנוש

נגד

הנתבע
מרסלו איינהורן

בא-כוח התובעים: עו"ד אמיר אבני
בא-כוח הנתבע: עו"ד לירון ליברמן

החלטה

עניינה של החלטה זו הוא בקשה משותפת של שני הצדדים לתובענה, לביטול החלטות מיום 26.4.2015 ומיום 27.4.2015 שלפיהן פסק הדין מיום 12.8.2014, הדוחה את התביעה, יעמוד כל כנו.

עיקרי העובדות הדרושות להחלטה זו ונימוקי הבקשה

2. התביעה הנדונה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר ביום 21.1.2014. ביום 18.3.2014 עתר הנתבע לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה. כן ביקש, שאם בקשתו זו תידחה, תינתן לו ארכה מתאימה להגשת בקשת רשות להתגונן מפני התביעה. תגובת התובעים הוגשה ביום 7.5.2014 והנתבע השיב לתגובה זו ביום 18.6.2014.

ביום 12.8.2014 ניתן פסק-דין מנומק, הדוחה את התביעה מחמת התיישנותה (להלן גם – פסק הדין).

הטעם לדחיית התביעה, שעניינה הסכם הלוואה שנחתם עוד בשנת 17.6.1995 היה, שהמועד שבו התגבשה עילת התביעה היה האירוע הראשון שבו על-פי ההסכם, חלה על הנתבע החובה לפרוע את ההלוואה. אירוע זה התקיים כבר בשנת 2000, בעת שקמה זכאות הנתבע לקבל כספים מרווחי חברת "אשבל טכנולוגיות בע"מ", שהתובע 1 הוא בעל השליטה בה והתובעת 2, בת-זוגו, הייתה מנהלת הכספים שלה. לפיכך נקבע, כי משהוגשה התביעה רק כאמור, ביום 21.1.2014, בחלוף כארבע-עשרה שנה, הרי שהתביעה התיישנה.

3. התובעים ערערו על פסק הדין אל בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 28161-10-14) והדיון בערעור התקיים ביום 15.2.2015. בדיון זה הודיעו באי-כוחם של הצדדים כלהלן:

"הגענו להסכמה לפיה, מבלי לפגוע ולגרוע מכל טענה שיש למי מהצדדים בנוגע לתביעה ומבלי שיהיה בכך משום ויתור על איזה מטענות הצדדים, לרבות בסוגיית ההתיישנות, מוסכם פי פסק הדין יבוטל. תינתן למשיב רשות להתגונן וכתב הגנה יוגש תוך 60 מיום מהיום. כל זאת ללא צו להוצאות. מבקשים ליתן להסכמה תוקף של פסק-דין".

בהתאם להסכמתם האמורה של הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים א' כהן, מ' י' הכהן ומ' בר-עם), "נותנים למוסכם לעיל תוקף של פסק-דין. יש להחזיר הפיקדון לב"כ המערערים" (להלן – 'הערעור', 'הסכמת הצדדים בערעור' וכן 'פסק הדין בערעור', לפי העניין).

4. משלא הוגש כתב הגנה עד יום 26.1.2015, ניתנה במועד זה, בשעה 18:03, החלטה, אשר ניתנה על גבי הפרוטוקול ופסק הדין מהדיון בערעור, שבה נאמר כך (יוער, כי בהחלטה נפלה טעות סופר בתאריך פסק הדין, שתוקנה בהחלטה נוספת שניתנה בשעה 18:05, ולהלן הנוסח המתוקן):

"המועד להגשת כתב הגנה, שנקבע בהסכמת הצדדים ואושר בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, חלף לפני עשרה ימים.
איש מהצדדים לא ביקש ארכה ולא הוגשה הודעה אחרת.
בנסיבות אלו, פסק הדין מיום 12.8.2014 הדוחה את התביעה, יעמוד בעינו".

באותו יום (26.4.2015) בשעה 18:13 הגיש בא-כוח הנתבע בקשת ארכה, בהסכמת התובעים, להגשת כתב ההגנה עד יום 3.5.2015. בבקשה נטען, כי המועד שעד אליו היה על הנתבע להגיש את כתב ההגנה הוא 26.4.2015, אך בשל עומס עבודה במשרדי בא-כוח הנתבע, דרושה ארכה כפי שהתבקשה.

על-פי נהלי הגשת מסמכים באמצעות מערכת 'נט המשפט', כפי שפורסמו באתר בתי המשפט, בקשות המוגשות לאחר השעה 17:00 מוצגות בסל העבודה של השופט רק למחרת, לאחר השעה 7:00. בהתאם לכך, בקשת הארכה שהגיש הנתבע הובאה לעיוני למחרת הגשתה, ביום 27.4.2015, ובמועד זה ניתנה החלטה שהפנתה אל ההחלטה הנזכרת, מיום 26.4.2015 (ההחלטות מיום 26.4.2015 ומיום 27.4.2015 יכונו להלן גם – ההחלטות).

למרות ההחלטות שניתנו כאמור, הגיש הנתבע את כתב ההגנה מטעמו עוד באותו יום, 27.4.2015, בשעה 19:47. כתב ההגנה הוגש באמצעות מערכת 'נט המשפט', כך שחזקה היא, שמגיש כתב ההגנה ראה את החלטות טרם הגשת כתב ההגנה.

5. ביום 11.5.2015 הגישו הצדדים בקשה משותפת לביטול ההחלטות וכן ביקשו להורות על המשך שמיעת התובענה הנדונה. זו אפוא, הבקשה הנדונה בהחלטה זו.

תחילה נאמר בבקשה כי "ביום 15.2.2015 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרת הדיון בערעור... כי פסק הדין יבוטל, וכי כתב הגנה יוגש תוך 60 יום". את הבקשה נימקו שני הצדדים בכך שלטענתם, "בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בע"א 28161-10-14. המועד האחרון להגשת כתב ההגנה היה ביום 26.4.2015, זאת בהתחשב בימי פגרת הפסח ובימי סוף השבוע (שישי ושבת)". עוד הוסיפו, כי הגיעו ביניהם להסכמה שמועד הגשת כתב ההגנה יידחה ליום 3.5.2015 ומטעם זה וכאמור, הוגשה בקשת ארכה עוד ביום 26.4.2015. למרות זאת, ניתנו שתי ההחלטות הנזכרות, מיום 26.4.2015 ומיום 27.4.2015, אולם "בין לבין ... כתב ההגנה הוגש ... ביום 27.4.2015". לנוכח האמור ביקשו את ביטול ההחלטות, וזאת "בין היתר בהתחשב בכך שהמועד להגשת כתב ההגנה כלל לא חלף ואף הוגשה בקשה מוסכמת להארכת המועד להגשתו, מבקשים הצדדים כי בית המשפט הנכבד יורה על ביטול ההחלטות שניתנו בשגגה ועל המשך שמיעת התיק, בהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.2.2015".

דיון והחלטה

6. תחילה ובטרם נפנה לדון בבקשת הצדדים, ראוי להעמיד שתי עובדות על דיוקן, כלהלן:

ראשית, פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים נתן תוקף להסכמת הצדדים לבטל את פסק הדין שניתן בתביעה הנדונה ביום 12.8.2014, אך זאת בכפוף להודעת הצדדים כי ביטול פסק הדין הוא "מבלי לפגוע ולגרוע מכל טענה שיש למי מהצדדים בנוגע לתביעה ומבלי שיהיה בכך משום ויתור על איזה מטענות הצדדים, לרבות בסוגיית ההתיישנות".

בנסיבות אלו, אמירה כי בית המשפט המחוזי "קבע ... כי פסק הדין יבוטל" אינה מדויקת, בלשון המעטה. לכך חשיבות רבה לדברים שעוד יובאו להלן.

שנית, האמירה כי נקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי "כי כתב ההגנה יוגש תוך 60 יום" וכי "בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי ... המועד האחרון להגשת כתב ההגנה היה ביום 26.4.2015, זאת בהתחשב בימי פגרת הפסח ובימי סוף השבוע (שישי ושבת)", אינה נכונה.

כאמור, בהתאם להסכמת הצדדים שאושרה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, המועד להגשת כתב ההגנה מטעם הנתבע נקבע להיות "תוך 60 מיום מהיום", קרי: תוך שישים יום מיום 15.2.2015, שהוא יום מתן פסק הדין. מועד זה חל בדיוק ביום 16.4.2015 ולא מאוחר ממועד זה.

סעיף 10 בחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 (להלן – חוק הפרשנות), שעניינו "תקופות" קובע כלהלן:

(א) מקום שנקבעה תקופה קצובה במספר ימים או שבועות מיום פלוני, אותו יום לא יבוא במניין.
(ב) תקופה קצובה במספר חדשים או שנים לאחר אירוע פלוני תסתיים בחדשה האחרון ביום שמספרו בחודש כמספר יום האירוע, ואם היה החודש חסר אותו יום - ביום האחרון של החודש.
(ג) במניין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה.

בהתאם לתקנה 1(2) בתקנות בתי המשפט (פגרות), התשמ"ג-1983 (להלן – תקנות הפגרות), התקופה שבה חלה פגרת הפסח, היא מיום י"ד בניסן עד יום כ"א בניסן". השנה היה זה מיום שישי 3.4.2015 ועד יום שישי 10.4.2015. עוד נקבע בתקנה 4 בתקנות הפגרות, שעניינה "ימי ו' כפגרה", כי "במניין ימי תקופה שנקבעה בחיקוק, או שנקבעה בידי בית המשפט, בידי רשם, יראו את יום ו' בשבוע כיום פגרה, אם הוא היום האחרון לפתיחת הליך או לביצועה של פעולה במהלך הליך בבית משפט".

העולה מהוראות אלו הוא אפוא, שפרק הזמן של שישים הימים שהוקצב להגשת כתב ההגנה חל כאמור, ביום 16.4.2015 ולא כטענת הצדדים בבקשה הנדונה.

בהתאם להוראת סעיף 10(ג) בחוק הפרשנות, "במניין תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל-פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה". מכאן אפוא, שאין כל בסיס לטענה המופרכת, כי אין למנות את ימי פגרת הפסח ואת ימי סוף השבוע (שישי ושבת) במניין שישים הימים שהוקצבו להגשת כתב ההגנה, כפי שטענו הצדדים בבקשתם. ממילא שגם אין בסיס לנטען, כי בעת מתן ההחלטה מיום 26.4.2015 טרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה.

כפי שכבר נאמר, שישים הימים הסתיימו ביום 16.4.2015 שחל ביום חמישי בשבוע, שאינו יום שישי, הנחשב לפגרה רק אם זה "היום האחרון ... לביצועה של פעולה במהלך הליך בבית משפט" (תקנה 4 בתקנות הפגרות). יום חמישי 16.4.2015 גם לא היה יום מנוחה או שבתון וימי פגרת הפסח הסתיימו כאמור, עוד ביום 10.4.2015, כך שהמועד להגשת כתב ההגנה לא נדחה בשל יום מנוחה או פגרה (זאת כאמור, בהתאם להוראת סעיף 10 לחוק הפרשנות).

7. המסקנה העולה היא אפוא, כי לא נפל כל פגם בהחלטה שניתנה ביום 26.4.2015, שכאמור ניתנה עשרה ימים לאחר חלוף המועד שנקבע להגשת כתב ההגנה ושעל-פיה פסק הדין יעמוד בעינו, כך שלא התאפשר לנתבע להגיש את כתב ההגנה, לאחר שחלף המועד להגשתו.

8. אשר לטענה כי הצדדים הגישו בקשה מוסכמת לארכה להגשת כתב ההגנה, כך שיוגש עד יום 3.5.2015, הרי שגם טענה זו אין לקבל. שכן כידוע, "בעל-דין אינו זכאי לצאת מן ההנחה כי מועדים שנקבעו ידחו לבקשתו. הזמן השיפוטי הינו משאב מוגבל והוא שייך לא רק לכל אחד ואחד מבעלי הדין, אלא גם לציבור בכללותו (ע"א 3725/04 מערוף דיבה נ' יוסף עדווין, ניתן ביום 31.8.2006))" (רע"א 6905/11 פסי גולדנברג בפש"ר נ' זהבה רובנר (31.12.2012). החלטת המשנָה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור, פסקה 20). הצדדים אינם יכולים להוסיף ולנהל את זמנו של בית המשפט כרצונם, ולבטל כלאחר-יד החלטות ופסק-דין שניתן על סמך טענותיהם, רק כי כך הסכימו.

גם הנימוק לאי הגשת כתב ההגנה במועד מחמת "עומס עבודה", אינו מצדיק היעתרות לבקשה להגשת כתב ההגנה באיחור ובוודאי שאינו מצדיק הגשת בקשת הארכה בדיעבד, לאחר חלוף המועד שנקבע. רק לאחרונה חזר בית המשפט העליון על כך ש"עומס עבודה" אינו בגדר נימוק למחדל (רע"א 706/15 המועצה המקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו - המנהל המיוחד של העמותה (22.4.2015), כבוד השופטת א' חיות, פסקה 8).

9. עוד יוער, כי בהחלטה מיום 26.4.2015 נקבע כי משלא הוגש כתב הגנה, יעמוד פסק הדין שניתן עוד ביום 12.8.2014 על כנו, שלפיו וכאמור לעיל, התביעה נדחתה מחמת התיישנותה.

לכאורה יכולים היו התובעים לטעון – אך הם לא טענו זאת – כי בהתאם לתקנה 97(א) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, היה מקום דווקא לקבל את התביעה. שכן הוראה זו, שעניינה נתבע שלא הגיש כתב הגנה, קובעת במפורש כי "נתבע שלא הגיש כתב הגנה תוך המועד שנקבע לכך, יתן בית המשפט או הרשם פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד".

אולם כאן חוזרים אנו להסכמת הצדדים בערעור שאושרה בפסק הדין בערעור. כאמור לעיל, בניגוד לאופן שבו הוצגו הדברים בבקשה, בית המשפט המחוזי לא "קבע ... כי פסק הדין יבוטל". בית המשפט אישר את הסכמת הצדדים שלפיה, פסק הדין יבוטל בכפוף לכך שאין בכך כדי לגרוע מהטענות הצדדים, לרבות בעניין התיישנות התביעה, ובכפוף לכך שהנתבע יגיש כתב הגנה תוך המועד שנקבע לכך. משלא התקיימו מלוא התנאים שנקבעו בהסכמת הצדדים שאושרה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ולא הוגש כתב הגנה, ממילא שעל-פסק הדין שניתן לעמוד על כנו.

10. לבסוף וזה העיקר: כל האמור לעיל נאמר במידה רבה, מעבר לנדרש. שכן, ניתן היה לכאורה, להיעתר לבקשת הצדדים וחרף מחדליהם לבטל את ההחלטות ולהמשיך בבירור התביעה. אך אילו כך הוחלט, לא היה בכך כדי להועיל.

במסגרת כתב ההגנה שהגיש הנתבע ביום 27.4.2015 חזר הוא על בקשתו המפורטת לדחיית התביעה על הסף בין השאר, מחמת התיישנותה (ראו שם, פסקאות 106-81). זאת כאמור לעיל, בהתאם להסכמת הצדדים בערעור כי ביטול פסק הדין נעשה מבלי לגרוע מטענותיהם, לרבות בסוגיית ההתיישנות.

משמעות הדברים היא פשוטה. הסכמת הצדדים לביטול פסק הדין לא הייתה תוך הסכמה על כך שהנתבע יוותר על טענת ההתיישנות שטען ואשר התקבלה בפסק הדין. להפך, הסכמתם הייתה בכפוף לכך שהנתבע עדיין עומד על טענת ההתיישנות שטען וכך גם כל אחד מהצדדים עומד על מלוא טענותיו.

בנסיבות אלו, דומה כי אין עוד טעם בביטול פסק הדין שניתן ביום 12.8.2014 ותוקפו חודש בהחלטה מיום 26.4.2015, וכל זאת רק כדי שתחילה תשוב ותתברר טענת ההתיישנות. כך בעוד שחזקה היא שטענה זו תתקבל מהנימוקים שהובאו בפסק הדין.

11. אם התובעים חולקים על מסקנת פסק הדין המקבלת את טענות הנתבע, כי התביעה התיישנה זמן רב בטרם הוגשה, ראוי היה שיביאו את פסק הדין שניתן עוד ביום 12.8.2014 לבחינת ערכאת הערעור. אם הנתבע מוכן לברר את התביעה לגופה, תוך ויתור על טענת ההתיישנות שטען, הוא גם יוכל לוותר על טענת מעשה בית-דין שהקים פסק הדין ובכך לאפשר, במסגרת הסכמות הצדדים, הגשת תביעה חדשה. מכל מקום, התביעה הנדונה הסתיימה, כפי שנקבע.

12. מכל הטעמים שעליהם עמדנו ובעיקר מהנימוק האחרון (המפורט בפסקה 10), הבקשה הנדונה נדחית. משהוגשה הבקשה בהסכמה, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ה, 12 מאי 2015, בהיעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף שחם
נתבע: מרסלו איינהורן
שופט :
עורכי דין: