ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם הגיאן נגד עיריית ירושלים :

בפני כבוד הרשם הבכיר אופיר יחזקאל

התובע

אברהם הגיאן

נגד

הנתבעת

עיריית ירושלים

פסק דין

תביעה לתשלום סך של 3,500 ₪.

התובע הוא מיופה כוח של אחיינו ( להלן גם – האחיין), המתגורר מחוץ לישראל, לטיפול בכל הקשור לנכס נשוא התביעה – דירה הממוקמת ברחוב אליהו מרידור בירושלים ( להלן גם – הנכס).

התביעה מתייחסת להשבת סכום של 1,432 ₪ שנגבו על ידי הנתבעת ( להלן גם – העירייה), בגין שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, במסגרת הליכי גבייה של דמי ארנונה עבור הנכס. כמו כן, דורש התובע סכום נוסף, בסך של 2,000 ₪, בגין ביטול זמנו על ידי הנתבעת.

העובדות שלהלן אינן שנויות במחלוקת:
אחיינו של התובע רכש את הנכס בשנת 2011.
עם רכישת הנכס, נמסרה לעירייה הודעה על שינוי מחזיקים בנכס, כך שהאחיין נרשם כמחזיק החל מחודש אפריל 2011. בשלב זה גם הוסדר תשלום הארנונה לכל שנת 2011.

אין חולק גם, כי בחודש מאי 2011 החל האחיין להשכיר את הנכס לשוכר בשם בראל ( להלן – בראל).

על פי הסכם השכירות שנכרת עם בראל ( והוצג בהליך), נדרש בראל לשלם את דמי הארנונה בגין הנכס לידי התובע – ולדברי התובע, כך אכן עשה.

לטענת התובע, כפי שהועלתה בכתב התביעה מטעמו, הוא העביר הסכם שכירות זה לידי העירייה.
התובע הבהיר בדיון שהתקיים, כי בעשותו כן הייתה כוונתו, כי בראל יירשם כמחזיק בנכס לצרכי ארנונה, וכי חשבונו של בראל לשנת 2011 יזוכה על ידי העירייה בסכום הארנונה ששולם על ידו (על ידי התובע) לשנה זו, שכן בראל אמור להעביר, על פי ההסכם ביניהם, את דמי הארנונה לידיו ( ולא ישירות לעירייה).
התובע הוסיף בדיון שהתקיים , כי הוא הסביר דברים אלה לפקידה אצל הנתבעת שלידיה מסר את הסכם השכירות שנכרת עם בראל, וכי הפקידה אישרה לו כי כך אכן ייעשה.
ואולם, לדברי התובע, בסופו של יום, הזיכוי הקיים בחשבון הבעלים בגין התשלום לשנת 2011, לא הועבר לחשבונו של בראל, אלא נותר שם ( והכספים ששילם הבעלים גם לא הוחזרו לידיו על יד העירייה), כאשר במקביל ביקשה העירייה לגבות את דמי הארנונה לשנת 2011 מבראל.
לדבריו, במהלך הליכי הגבייה מבראל, ומשהגיעו מעקלים מטעם ההוצאה לפועל לבית הוריו של בראל, פנה אליו בראל, והוא ( התובע) הסכים לשאת בתשלום לעירייה, שכן בראל כבר העביר לידיו תשלום בגין ארנונה.
התובע פנה לעירייה לשם כך, וזו העבירה, רק בשלב זה, את הזיכוי הקיים בחשבון הבעלים לחשבונו של בראל, וקיזזה מהזיכוי את סכום החוב, אך זאת בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 1,432 ₪.
הוצאת אלה, לדברי התובע, נגבו חרף העובדה שדמי הארנונה לתקופה זו, כאמור, כבר שולמו במלואם, והתובע דורש, במסגרת תביעתו הנוכחית, את השבת הכספים האמורים.

מנגד טענה העירייה, כי בחודש נובמבר 2011 מסר לה התובע הודעה על שינוי מחזיקים בנכס, שאליה צורף חוזה השכירות עם בראל – חוזה אשר מועד תחילתו בחודש מאי 2011. לדבריה, היא הסכימה, לפנים משורת הדין, לרשום את בראל כמחזיק בנכס החל מחודש מאי 2011. כתוצאה מכך, נותר זיכוי בחשבון הבעלים ( שכאמור שילם את הארנונה לשנת 2011 כולה), ואילו חשבונו של בראל חויב בגין החלק היחסי של הארנונה לאותה שנה. חוב זה של בראל לא שולם על ידו ( ובראל עזב את הנכס בסוף שנת 2011). לדברי העירייה, לבראל נשלחו מספר התראות בגין החוב, ובסופו של יום, משלא שילם את החוב, הוגשה נגדו תביעה בלשכת ההוצאה לפועל, וננקטו פעולות לגביית החוב, לרבות הטלת עיקול. עוד נטען, כי חובו של בראל שולם לבסוף, על ידי התובע, רק בעת ביצוע צו העיקול. זאת, באמצעות העברת יתרת הזכות מחשבון הבעלים לחשבון בראל והפחתת סכום החוב – בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך מופחת של 1,432 ₪ – מיתרת הזכות האמורה.

נציג העירייה ( מנהל מחלקת הארנונה) העיד בדיון שהתקיים, כי זיכוי חשבון המחזיק היוצא, ככל שנותרה בו יתרת זכות בעת שינוי מחזיקים בנכס, אינו " אוטומטי", אלא על המחזיק היוצא להבהיר לעירייה מה ברצונו שייעשה עם אותה יתרה – האם ברצונו להעבירה לחשבון המחזיק הנכנס, או לקבלה לידיו. הודעה זו יש למסור, לדברי הנציג, אצל פקידה בעירייה במחלקת שומה, שאינה זו שמטפלת בנושא שינוי רישום החזקה בנכס. לדברי הנציג, התובע הגיש הודעה על שינוי מחזיקים, וביקש לשנות את רישומי העירייה, כך שבראל יירשם כמחזיק הנכס – ולא הגיש בקשה כלשהי לעניין יתרת הזכות שנותרה בחשבונו – והעירייה פעלה בהתאם לבקשתו. עוד ציין, כי רישום החזקה בנכס שונתה לבקשת התובע ואילו העירייה מצדה אינה עוסקת בהסדרים הפנימיים הקיימים בין שוכר לבין משכיר. עוד ציין נציג הנתבעת, כי לצד שליחת התראות לבראל בגין חובו, הודע גם לתובע כי קיימת יתרת זכות בחשבון הבעלים. ואולם, לעניין זה יצוין, כי הודעה זו לא צורפה לכתב ההגנה, וגם לא אותרה על ידי העירייה לאחר שנתבקש צירופה בהחלטה שניתנה עם תום הדיון.

בכתב ההגנה מטעמה טענה העירייה, בנוסף על טענותיה העובדתיות האמורות, גם טענות משפטיות שונות. לטענתה, התובע הנכון הוא האחיין ולא בא כוחו, מה גם שלא ניתן אישור לייצוג על ידי בא כוח. יתרה מכך, לאחיין עצמו אין יריבות מול העירייה, שלא ביקשה לגבות ממנו כספים כלשהם – ועליו להפנות את טענותיו, ככל שישנן, כלפי בראל. בנוסף, לא ניתן לתבוע החזר בגין הוצאות משפט ושכר טרחה שנפסקו בהליכים אחרים, במסגרת הליך זה. גם לגופו של עניין טענה העירייה כי כל פעולותיה שנעשו לעיל – נעשו כדין.

לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

עם הגשת בקשת התובע לשנות את רישומי העירייה בדבר המחזיק בנכס לצרכי ארנונה, כך שבראל יירשם כמחזיק, פעלה העירייה כנדרש על פי דין ( ובמידת מה אף לפנים משורת הדין), נעתרה לבקשה, ורשמה את בראל כמחזיק בנכס, החל ממועד תחילת הסכם השכירות.

התוצאה של פעולה זו הייתה – וגם זאת על פי דין – זיכוי חשבון הבעלים בגין הארנונה ששולמה עבור התקופה שבה החזיק בראל בנכס, וחיוב חשבונו של בראל.

לטעמי, אכן היה על העירייה להודיע לתובע ( נציג המחזיק היוצא של הנכס), בשלב זה, כי חשבון הבעלים זוכה, וכי הכספים ששולמו בגין ארנונה אינם מזכים, כברירת מחדל, את חשבונו של בראל (המחזיק הנכס). הודעה מעין זו נדרשת על מנת שהמחזיק היוצא יוכל לבחור כיצד לנהוג עם זיכוי זה – לרבות הגשת בקשה להעביר את הזיכוי לחשבון המחזיק החדש, מקום בו האחרון נדרש, על פי ההסכם ביניהם, להעביר לידיו תשלומים בגין ארנונה יחד עם תשלום דמי השכירות. הודעה מעין זו, אשר אי שליחתה עלולה הייתה להכשיל את התובע ואת בראל, לא אותרה, כאמור, על ידי העירייה.

ואולם, התובע מצדו לא טען כי לא ידע שחשבונו זוכה על יד העירייה וכי עליו ליידעה כיצד לפעול לעניין זיכוי זה . טענת התובע הייתה כאמור אחרת. לדבריו, הוא ידע שחשבונו זוכה, ביקש בפועל מפקידה בעירייה להעביר זיכוי זה על שם בראל, ואילו זו, חרף בקשתו, לא עשתה כן.

לא ראיתי מקום לקבל טענה זו.

הבקשה שהוצגה לעיוני היא בקשה שעניינה שינוי מחזיקים בנכס, שבה התבקשה העירייה לשנות את רישומיה כך שבראל יירשם כמחזיק לצרכי ארנונה. בבקשה זו לא נאמר דבר לגבי העברת הזיכוי מחשבון הבעלים לחשבונו של בראל.

כמו כן, הבקשה בעניין הזיכוי היא בקשה שעל פי עדות מנהל מחלקת הארנונה בעירייה יש להגיש במקום אחר בעירייה (מחלקת שומה) ולא אצל אותה פקידה המטפלת בנושא שינוי המחזיקים, ולכן אין להניח כי הפקידה שטיפלה בנושא שינוי המחזיקים אישרה לתובע, כי תזכה את חשבונו של בראל, כנטען על ידו.

התרשמותי לעניין זה מעדות התובע הייתה, כי התובע לא הגיש בקשה מפורשת ( בכתב או בעל פה) להעברת הזיכוי האמור לחשבונו של בראל, אלא ציפה, אולי, מאותה פקידה שטיפלה בבקשתו לשינוי מחזיקים, לעיין עיון מעמיק יותר בהסכם השכירות שצורף לה, להבין כי על פי ההסכם נדרש בראל לשלם לו בנוסף לדמי השכירות גם עבור ארנונה, ומכך להבין גם, כי עליה להעביר את הזיכוי בגין הכספים ששולמו על ידו לעירייה עבור ארנונה לחשבונו של בראל. ואולם, לכך, לטעמי, אין לצפות מפקידת העירייה, אשר אינה אמורה לחקור את מערכת היחסים שבין הצדדים להסכם השכירות מעבר לנדרש לצורך שינוי המחזיקים, ולבטח אינה אמורה להעביר זיכויים כספיים מצד אחד לאחר, מבלי שנתקבלה אצלה ( או למעשה במחלקה אחרת בעירייה) בקשה ברורה לעניין זה.

נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית ( מבלי שאדרש לפיכך לדון ביתר טענות העירייה).

בנסיבות העניין, לא ראיתי מקום לפסוק הוצאות לחובת התובע.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ה, 12 מאי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אברהם הגיאן
נתבע: עיריית ירושלים
שופט :
עורכי דין: