ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ב"ק נגד קצין התגמולים – משרד הביטחון :

בפני ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959
יו"ר הועדה – כבוד השופט יואב פרידמן
חבר הועדה – דר' אלכס קורת
חבר הועדה – דר' צבי בן-ישי

מערערים

ב"ק

נגד

משיבים

קצין התגמולים – משרד הביטחון – אגף השיקום

פסק דין

ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 30.11.08 לפיה אין קשר סיבתי בין מחלת הטיקים והעוויתות של המערער (תסמונת טורט) לשירותו הצבאי. בתיק מונה מומחה מטעם הועדה – פרופ' רכס, שנחקר על ידי ב"כ המערער. ראינו לדחות הערעור.

1. הערעור הינו גלגול של הליכים שהחלו עוד בשנת 1991. כיום המדובר בבחינה מחודשת של הערעור, לאור חוו"ד מומחה מטעם ביהמ"ש אשר מונה ע"י ביהמ"ש המחוזי ביום 17.07.11. תסמונת טורט היא הפרעה הבאה לידי ביטוי בטיקים מוטוריים ולעתים קוליים. כפי שיבואר האתיולוגיה של המחלה – אינה ידועה.

2. גרסת המערער

המערער התגייס לשירות סדיר ביום 21.01.82 והשתחרר ביום 15.01.85. המערער התנדב לשירות בפרופיל 24, בגין ניתוח לב שעבר קודם לגיוסו. לאחר פרק זמן קצר הועלה הפרופיל הרפואי ל-64.

בשירותו הצבאי שירת המערער במרפאה צבאית, בה היה חשוף יותר לסכנת הדבקה מחולים.

במהלך שירותו, בחודש מרץ 1982, חלה המערער בחצבת ובמחלת חום גבוה. לפיכך אושפז כשבועיים בבי"ח צבאי הוא "בי"ח עשר.
בהמשך ובעקבות המחלה, סבל מדלקת גרון חריפה, שיעולים קשים וקשיי נשימה שאובחנו כאסטמה; כמו גם מעוויתות (טיקים) בלתי רצוניים בכל הגוף, ובהמשך גם השמעת קולות בלתי רצוניים האופייניים לצורה הקשה ביותר של תסמונת טורט.

3. לשם הבהירות נבקש לציין כבר עתה שני נתונים:

א. התיק הרפואי הצבאי מתקופת אשפוזו של המערער בבי"ח עשר – אבד.

ב. כעולה מחוו"ד מומחה הוועדה, פרופ' רכס, הקביעה לפיה נדבק המערער בחצבת דוקא ב 1982 - אינה נקיה מספקות. שכן נדרש תיעוד רפואי שימחיש אבחנה זו. אנו נוסיף, כי גם אם אבד התיק הרפואי מבי"ח עשר , סביר שאבחנה כזו היתה מוצאת ביטויה בתיעוד רפואי אחר. אולם המערער עצמו גורס כאמור שלקה בחצבת , ולא זו אף זו: שאלה זו אינה עומדת כלל לפתחנו. הנחת העבודה אליה יש להיצמד הנה שאכן נדבק המערער בחצבת לעת שירותו, בתקופה בה היתה "מגפת חצבת"; ולא רק במהלך שירותו הצבאי אלא גם עקב השירות. הטעם בעטיו אנו נצמדים להנחה זו של קיום הסבתיות הכפולה שבין השירות הצבאי לבין החצבת, הנו שכך כבר נקבע בפסק דין חלוט בהליך קודם שניהל המערער (ע"נ 233/92 – חלק מנספחי הערעור). באותו הליך תבע המערער הכרת זכות בין מחלת האסטמה בה לקה , ואף בין הטורט, לבין השירות הצבאי. ועדת הערעורים קבעה באותו הליך ראשית - כי יש קשר בין האסטמה לבין החצבת, ושנית - כי אכן לקה בחצבת על רקע תנאי השירות. לפיכך הוכרה מחלת האסטמה כקשורה אף היא לשירות. משוכה זו חצה כבר אפוא המערער, היינו הן שלקה בחצבת, והן הקשר הסבתי בין מחלה זו לבין השירות. זו אפוא הנחת העבודה שתלווה אותנו, וכך בפירוש הניח אף פרופ' רכס בחוות דעתו, חרף הספק שציין בקצרה.

הליכים המשפטיים קודמים (הליכים נוספים יסקרו בהמשך):

3. ביום ה- 04.12.91 הגיש המערער את בקשתו להכרת הנכות לקצין התגמולים, אשר דחה את תביעתו. המערער הגיש ערר לועדת העררים (ע"נ 233/92) אשר קבעה כאמור ביום 26.01.97 כי קיים קשר סיבתי בין מחלת החצבת ובין מחלת האסטמה ממנה הוא סובל, וכי לקה בחצבת במהלך ועקב השירות הצבאי. לפיכך הוכר אף הקשר בין האסטמה לבין השירות. מאידך קבעה ועדת הערר בשים לב למחלוקת בין מומחי הצדדים , כי שוכנעה שתסמונת הטורט אינה קשורה לחצבת . לפיכך היא אינה קשורה בשירותו הצבאי של המערער , וערעורו בענ יין זה נדחה.
ביום 15.05.03 פנה המערער לקצין התגמולים בבקשה לעיון מחדש בגורמים אשר הובילו לעוויתות ולטיקים מהם הוא סובל, וזאת על רקע חוות דעת חדשה שהציג המערער ( מאת ד"ר שוורץ) לפיה קיימת סבירות גבוהה שתסמונת הטורט נבעה ממחלת החום הגבוה (לרבות זיהום סטרפטוקוקלי) שהסתבכה ל- PANDAS, מחלה בה המערכת החיסונית תוקפת את הגוף, ושמידע רפואי חדש מכיר בקשר בינה ובין פרוץ מחלת הטורט.

ביום 26.10.03 דחה קצין התגמולים את הבקשה, בטענה כי חווה"ד אינה ראיה חדשה.

ביום ה- 12.01.04 הגיש המערער ערעור על החלטת המשיב בטענה כי חווה"ד הינה אכן ראיה חדשה שכן בה הועלתה לראשונה הטענה כי הגורם למחלת הטיקים הינו מחלת החום ודלקת הגרון, ובהתאם למידע רפואי חדש הכולל את תסמונת הטורט בקרב מחלות ה- PANDAS.

ביום 11.10.05 דחתה ועדת הערר את הערעור בטענה כי חווה"ד אינה ראיה חדשה.

ביום ה- 24.11.05 הגיש המערער ערעור על החלטת הועדה לבית המשפט המחוזי (ע"א חי' 2041/05) בה ביקש להכיר בחוו"ד של ד"ר שוורץ כראיה חדשה. ביום ה- 09.01.07 הסכימו הצדדים כי חוות הדעת תועבר לעיון נוסף אצל קצין התגמולים על מנת שיחליט האם מדובר בראיה חדשה והאם ראוי להכיר במחלת הטיקים כפגיעה שנוצרה עקב שירותו הצבאי של המערער. ביום ה- 28.05.08 העביר המערער לקצין התגמולים את חוות הדעת.

ביום ה- 04.12.08 הודיע קצין התגמולים כי החליט להכיר בחוות הדעת כראיה חדשה אולם לאור חוות הדעת הנגדית של מומחה המשיב, אין מקום לשנות לגופו של ענין את החלטתו, היינו אין להכיר בתסמונת הטורט כמחלה שנגרמה עקב השירות הצבאי.

4. לטענת המערער, הדעה כי תסמונת הטורט יכולה להיגרם גם כתוצאה ממחלה זיהומית עם חום גבוה ממנה סבל , הפכה לאסכולה רפואית תקפה; והינה הדעה הרווחת בשאלת הגורמים האפשריים לתסמונת הטורט. לטענה זו מצטרפת גם סמיכות הזמנים בין הופעת מחלת החום הגבוה והחצבת והופעת הטיקים. המערער מדגיש כי ועדת ערר קודמת קבעה כי על אף שאין למחלת החום תיעוד, העדר התיעוד נובע ממחדל של קצין התגמולים והעדיפה את גרסת המערער כי הוא סבל ממחלת חום גבוה. במלים אחרות, טענת המערער הנה לנזק ראייתי בשל אובדן התיק הרפואי של בי"ח 10 מתקופת אשפוזו בן השבועיים.

טענות המשיב

5. החלטת קצין התגמולים ניתנה כדין בהסתמך על חווה"ד של פרופ' שדה מיום 18.11.08 וכן חוות הדעת הנוספות שכתב בעניינו של המערער מיום 11.09.94, 28.06.95 ו- 29.09.03.

כמו כן טוען המשיב כי הועדה הראשונה שדנה בעניינו של המשיב (ע"נ 233/92) לא קבעה כי המשיב חדל בכך שאיבד את תיקו הרפואי של המערער. המערער טען כי חלה במחלת החצבת ובמסגרת הטיפול אושפז בבי"ח 10, אולם לטענה זו אין תימוכין בתיקו הרפואי של המערער אשר לא אבד. הועדה קבעה כי המערער הוכיח שחלה במחלת החצבת דרך מקורות אחרים, בין היתר תוך הסתמכות על כך שבשנת 1982 היתה מגפת חצבת בישראל, אולם לא נקבע כי המשיב התרשל או שתיקו הרפואי של המערער אבד.

הערה מקדימה של הועדה: אכן בפסק דינה של הועדה בע"נ 233/92 לא נקבע כי חלה התרשלות של הצבא באובדן תיק האשפוז מבי"ח 10. אולם מדובר אכן במסמכים שהיו אמורים להישמר. בפן הראייתי אובדנם עשוי אפוא שייזקף במקרה המתאים לחובת הצבא והמשיב בתורת נזק ראייתי. אלא מה?: אין מדובר בגזירה אוטומטית, ולטעמנו לא חלה היא במקרה דנן. המערער כבר נהנה באותו הליך קודם מן הנפקות של אובד ן התיק הרפואי, ולטעמנו אין לאפשר לו להיבנות פעם נוספת מאותו ענין עצמו: שכן בשים לב למחלוקת בהליך זה, לא נגרם לו נזק ראייתי מאותו אובדן, וניתן לקבוע בסבירות גם בלא אותו תיק רפואי, כי אין קשר סבתי בין הטורט לבין השירות הצבאי.

לגופו של עניין טוען המשיב כי המערער טען בעבר כי מחלת הטורט נגרמה לו בשל המראות שראה בעת שירותו הצבאי, היינו לחץ פיזי ונפשי. בערעור היום הוא מתיימר לטעון כי המחלה נגרמה לו בשל מחלת החצבת. בנוסף, בכתב הערעור משנה המערער חזית ומתייחס למחלת חום גבוה ו/או לזיהום סטרפטוקוקלי, אינו מבחין בינה למחלת החצבת, וכן טוען כי הוא סובל מתסמונת PANDAS (ולא טורט). היינו בעבר טען המערער לקשר בין מחלת החצבת לתסמונת טורט וכעת הוא טוען לקשר בין זיהום חיידקי לתסמונת PANDAS. לפיכך, דיון כיום במחלת החום הגבוה או הזיהום מהווה סתירה להכרעות העובדתיות הקודמות בעניינו של המערער.

חוו"ד מומחים מטעם הצדדים

6. חוו"ד מטעם המערער- ד"ר מיגל שוורץ (28.05.08)

בבדיקה- (מיום 06.05.03)- כמות הרבה של טיקים מוטוריים ווקאליים (קולות) שבאים בצורת cluster (בקבוצות). אין כמעט רגע של רגיעת טיקים. בשאר הבדיקה הנוירולוגית אין כל ממצא פתולוגי.

המומחה מציין כי במקרה של המערער, לא ניתן לבסס טענה באופן ודאי ומעל לכל ספק, כי אין קשר כלל בין מחלת הטיקים לבין מחלה זיהומית שבה לקה במהלך שירותו בצבא. המחלה התפתחה אצל המערער חודשים מספר לאחר שלקה בחום גבוה שלווה במחלת חצבת ובגין כך אושפז בבי"ח 10. המומחה מרחיב ומציין, כי קיימים מאמרים המדברים על טורט בגין ילדות, אך לא שוללים התפרצות בגיל מאוחר יותר, וכתוצאה ממחלת חום גבוה. גם בהנחה כי במערער היה חבוי הפוטנציאל למחלת טיקים (היינו מחלה רדומה), הרי שההתפרצות הראשונית היתה במהלך השירות הצבאי וכתוצאה ממחלת החום הגבוה בה לקה.

הערתנו: לא ברור על מה מתבסס ד"ר שוורץ בטענה כי המערער לקה בז יהום כלשהו, לבד ממחלת החצבת בגינה אושפז. וביחס לאופן ההתנסחות הזהיר של ד"ר שוורץ שהודגש לעיל, אנו מסכימים כמובן שאין אפשרות לשלול באופן ודאי כל אפשרות רחוקה. אלא שנטל ההוכחה רובץ על המערער, להוכיח קשר סבתי בין הטורט לבין שירותו הצבאי. ולטעמנו, כפי שיפורט בהמשך, הנטל לא עבר זו הפעם למשיב , לא הנטל הראשוני ולא המשני, בשל אובדן התיק מבי"ח 10. ואף אם טעינו במסקנתנו צריך שתשאל השאלה מה תוכן הנטל שעובר , כאשר הוא עובר. האם אכן מוטל על המשיב הנטל לשלול כל אפשרות רפואית , רחוקה והיפותטית ככל שתהיה ואם לא עשה כן (וכיצד יעשה?) יזכה המערער?

חוו"ד מומחה מטעם המשיב- פרופ' מנחם שדה (18.11.08)

7. המאמרים שהביא ד"ר שוורץ בחוות דעתו מתייחסים לתסמונת PANDAS. אין חילוקי דעות כי מחלתו של המערער במהלך השירות לא היתה דלקת סטפרטוקוקלית אלא חצבת, מחלה שונה אשר אינה נגרמת ע"י חיידק אלא נגיף.
בספרות הרפואית לא מצא המומחה כל תימוכין באשר לקשר בין מחלת החצבת ותסמונת טיקים או תסמונת טורט, ואף לא מקרה בודד אחד בו תועד הקשר הנ"ל. הקשר בין PANDAS וזיהום סטרפטוקוקלי נובע מחיקוי מולקולרי שגורם ליצירת נוגדנים כנגד אנטיגנים ספציפיים של החיידק, אשר על פי השערה מעורבים בגרימת PANDAS. כלומר לא מדובר במחלת חום לכשעצמה, ולא עצם החום או הזיהום הוא הגורם ל- PANDAS אלא זיהום ספציפי בסטרפטוקוקים. על כן אין קשר בין תנאי השירות של המערער ומחלתו.

8. חוו"ד המומחה שדה מיום 29.09.03

ד"ר שוורץ אינו מסתמך על תיעוד רפואי בקביעה כי מדובר בתסמונת PANDAS ואינו מביא תימוכין לכך שהמערער לקה בזיהום סטרפטוקוקלי.

חוו"ד פרופ' שדה מיום 28.06.95 (במסגרת ההליך הראשון בעניינו של המערער)

9. גיל ההתחלה השכיח למחלת הטורט הוא לכל המאוחר 15, אך על פי הקריטריונים של קבוצת המחקר לקלסיפיקציה של תסמונת טורט טווח הגילאים לאבחנה מסוג Definite Tourette Syndrome הוא עד 21, כאשר העדר סיפור משפחתי אינו משמעותי לגבי האבחנה . לסיכום קובע המומחה כי אין ספק שמחלתו של המערער ממלאת את הקריטריון של תסמונת טורט. אין תימוכין לכך שהוא חלה בחצבת עם מרכיב אנצפלומיאליטי, וגם אם היתה נגרמת לו מחלה כזו היא אינה גורמת ל- tics disorder. לקביעת המומחה, אין כל קשר של גרימה או החמרה בין שירותו הצבאי ובין תסמונת טורט ממנה סובל המערער.

10. חוו"ד פרופ' שדה מיום 11.09.94

בבדיקה- טיקים מרובים של הטיית הראש והתכווצויות בשרירי הבטן הגורמות לפריצת אויר דרך האף תוך השמעת קול. שאר הבדיקה הנוירולוגית תקינה. להערכת המומחה ממלא המערער את הקריטריונים של תסמונת טורט, אך למעשה גם האבחנה הקודמת שניתנה לו הינה דרגת חומרה שונה על אותו רצף.
גם אם מחלתו החלה בעת השירות, היא אינה קשורה לתנאי השירות או למחלת החצבת שאליה הוא מייחס את תחילת המחלה. לסיכום, אין קשר של גרימה או החמרה בין מחלתו הנוירולוגית ובין תנאי שירותו.

11. פסק הדין הקודם של הועדה

פסק הדין ניתן ביום 30.11.10 ע"י הרכב קודם של הועדה (יו"ר כבוד השופט שר, ד"ר צבי בן ישי ומר דוד לוקוב). הועדה קבעה כי חווה"ד מטעם המשיב עדיפה על פני חווה"ד מטעם המערער. לטענת הועדה, התיאוריה אותה הציג ד"ר שוורץ אינה תואמת את העובדות אשר לכאורה היו אמורות להיות. כך, אין חולק כי המערער לא חלה בזיהום סטרפטוקוקלי אלא בחצבת והיות שהוא חולה בתסמונת טורט ולא בתסמונת PANDAS המדובר במחלות שונות. כמו כן קבעה הועדה כי על אף שב"כ המערער מציין מס' מאמרים אשר לכאורה דנים בקשר שבין המחלות, טרם הוכחה על פי מבחני הפסיקה אסכולה רפואית, וזו דווקא נשללה. בנוסף התייחסה הועדה לטענה של שינוי חזית- מחד טען המערער כי הוא חולה בתסמונת טורט, אך עיון במסמכי העבר מראה התכחשות לקביעה זו, ואף ד"ר שוורץ בחוות דעתו מציין כי אין למערער מחלת טורט אלא מחלת טיקים. לאור כל האמור דחתה הועדה את הערעור.

12. פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי

על החלטה זו ערער המערער לבית המשפט המחוזי (622-02-11). בפסק הדין מיום 17.07.11 קבע ביהמ"ש כי ראוי למנות מומחה רפואי מטעם הועדה. המחלה ממנה סובל המערער הינה נדירה ולכן סבר ביהמ"ש כי יהא בחוו"ד המומחה הרפואי כדי לסייע בידי הועדה להבהיר את שאלת הקשר הסיבתי. כמו כן קבע ביהמ"ש כי אין לקבל את עמדת המשיב לפיה אין מקום לדון בטענת המערער לפיה הוא סובל מתסמונת PANDAS וכך גם אין לדון בטענת המערער בדבר זיהום סטרפטוקוקלי. חווה"ד של ד"ר שוורץ הינה ראיה חדשה, ושם כתב ד"ר שוורץ כי נכתבו מאמרים על התפתחות טיקים לא רק ע"י החיידק סטרפטוקוקוס, אלא שחיידק זה קשור יותר למחלת הטיקים ולתסמונת PANDAS.

משהוגשה חוו"ד זו כראיה חדשה, יש מקום להעמיד לדיון את השאלה האם יש בחוות הדעת כדי לבסס את הקשר הסיבתי הנטען לשירות הצבאי אם לאו, ואין לקבל את עמדת המשיב לפיה מראש אין לדון בטענה שהמערער סובל מתסמונת PANDAS, וכך גם לגבי הזיהום הסטרפטוקוקלי.

התיק הושב אפוא לדיון בפני הועדה לאחר קבלת חוו"ד מומחה מטעם הועדה. בגדרו של פסה"ד בערעור מינה ביהמ"ש המחוזי את פרופ' רכס.

דיון

13. ראשית – להלן עיקרי חווה"ד של פרופ' רכס (09.10.11)

נקדים ונציין כי חווה"ד מקובלת עלינו, לא נסתרה אף לאחר שנחקר המומחה, ולא נמצא לנו שום טעם טוב להתערב במסקנותיה.

בבדיקה הנוירולוגית- נצפו תנועות לא רצוניות (Multiple Simple Motor Tics) המערבים את הראש, הצוואר והגפיים ובנוסף יש במקביל Vocal Tics. אין הפרעה בתפקודי השפה או הדיבור. פונדוס ועצבים קרניאליים בגדר התקין. תנועות העיניים שמורות בכל הכיוונים. האישונים שווים ומגיבים לאור. אין ניסטגמוס. הכוח שמור פרוקסימלית ודיסטלית ב-4 הגפיים. מסת השרירים תקינה. אין פסציקולציות. הטונוס תקין. ההחזרים הגידיים ערים ושווים ב-4 הגפיים. אין החזרים פירמידליים. התחושה שמורה למגע, כאב ורטט ב-4 הגפיים. אין פלס תחושתי. אין הפרעה בתפקודי המוחון. מבחן רומברג, היציבה וההליכה בגדר התקין.

לטענת המומחה, המערער חלה ב- Tic Disorder. הקריטריונים לאבחנת מחלת טורט מחייבים Multiple Motor and Vocal Tics המופיעים יחד מספר רב של פעמים ביום, כמעט כל יום, על פני תקופה של שנה לפחות מבלי שיש בשנה זו תקופת רגיעה רצופה העולה על 3 חודשים. בנוסף מחייבת הגדרה זו את הופעת המחלה לפני גיל 18. אלא שמקור מקובל אחר קובע את גיל ההופעה האפשרי לצרכי אבחנה זו על 21 שנים. לפיכך על פי הנתונים התובע חולה אכן בTourette` Syndrome משנת 1982, עת היה המערער בן 20 .

במקביל קובע המומחה כי המערער לא חלה במחלת PANDAS, שכן זו מחייבת הוכחה לזיהום בחיידק סטרפטוקוק מקבוצה A, אותו מאתרים באמצעות תרבית גרון חיובית או עליה ברמת הנוגדנים בדם לאחר המחלה. שני התנאים לא התקיימו בענייננו. כמו כן, PANDAS הינה מחלה נדירה המופיעה ב-1 ל-3,000 מקרים מוכחים של זיהום בחיידק.
המדובר במחלת ילדים התוקפת לכל המאוחר בגיל 15, וסימפטום שכיח ביותר שלה הינו OCD ( Obsessive Compulsive Disorder ) אשר לא נמצאה אצל המערער. לבסוף קובע המומחה כי מחלת PANDAS יכולה להתבטא בהופעת טיקים, אך אין כל קשר בינה ובין מחלת החצבת.

כמו כן קבע המומחה כי אין קשר בין מחלת החצבת לתסמונת הטורט, שכן אין כל אזכור בספרות הרפואית לקשר בין המחלות. וביחס לקשר בין מחלת ה- PANDAS למחלת הטורט - הספרות הרפואית אינה קובעת מסקנות חד משמעיות בעניין זה.

בהתייחס לחווה"ד של ד"ר שוורץ קובע המומחה כי מחלת החצבת בה לקה המערער הינה מחלה ויראלית. אין לה כל קשר לדלקת הגרון החיידקית הנגרמת ע"י חיידק הסטרפטוקוק, וד"ר שוורץ כלל אינו מציין כי המערער חלה במחלה כזו. כמו כן התייחס ד"ר שוורץ למחלת הPANDAS על אף שהוא לא אבחן מחלה כזו במערער.

14. אם נסכם העולה מחווה"ד:

א. המערער אכן סובל מטורט כטענת המערער (בחקירתו התייחס המומחה לתסמונת כמי שנמצאת על הרצף של הפרעת טיקים).
ב. המערער בפירוש לא סובל ולא לקה ב PANDAS ; וגם אם היה אחרת – אין קשר בינה לבין חצבת. אף לו היה המערער לוקה ב PANDAS המחקרים שניסו לבדוק הקשר בין מחלה זו לבין טורט התרכזו בקבוצת גיל של ילדים שאינה רלבנטית לגיל המערער, ואלו עבודת מחקר אחרת שהתרכזה בקבוצת גלאים 2-25 לא מצאה קשר סטטיסטי מובהק בין הזיהום בסטרפטוקקוס מקבוצת A הגורם לפאנדאס לבין הטורט. אם ננסח בלשוננו - לעת הזו אין אינדיקציה , ב וודאי לא כזו העולה כדי אסכולה רפואית המאפשרת לקשור בין פאנדאס כגורם סיכון לבין טורט. אך מעבר לכך וקודם כל, ניתן לקבוע שהמערער כלל לא לקה בפאנדאס.
ג. אין גם קשר בין מחלת חצבת, בה לקה המערער ב 1982 (לפי קביעת ביהמ"ש), לתסמונת טורט.
ד. אם זה לא מספיק – מחלת החצבת בה לקה המערער הנה מחלה ויראלית ואין לה כל קשר לדלקת הגרון החיידקית שנגרמת על ידי חיידק סטרפטוקוקוס. מה גם שמומחה המערער לא מציין שהמערער לקה בדלקת גרון חיידקית.

15. בחקירתו נשאל המומחה ביחס לקשר בין מחלות זהומיות לבין מחלת הטיקים, תחילה באופן כללי ולאחר מכן ביחס לקבוצת הגיל אליה משתייך התובע. הוא השיב בשלילה ביחס לחצבת. ביחס למחלות זהומיות אחרות בהתייחס לקבוצת הגיל של התובע עת לקה במחלה, השיב, ובצדק, כי יש להציב המחלה שבה מדובר. לדבריו מחלות ויראליות מסוימות יכולות לתקוף המוח באופן ישיר ולגרום לנזק כבד, אולם לא זה מה שאירע במקרה של המערער. כאשר תוקף וירוס את המוח וגורם לאנצאפליטיס הסיטואציה היא מאד סוערת (קלינית) , ולא יתכן שלא היה מתגלה. ואין סבירות שוירוס החצבת בו לקה המערער תקף את המוח, הדבר מאד נדיר, ואף אינו תואם נתוני המקרה.

16. המומחה נשאל, האם בהנחה שהמערער לא חצה בחצבת אלא במחלה זיהומית אחרת, האם לא היתה נדרשת בדיקת מעבדה כדי לאבחנה, השיב המומחה בצדק כי המערער עצמו טוען כי לקה בחצבת, וזו מחלה עם פריחה טיפוסית. ואם צריך היה להעביר את זה לאבחנה אחרת, הרי שיש כמה מחלות המייצרות פריחה, אך לא מחלות בקטריאליות אלא ויראליות (עמ' 7 למטה); אלא שעוד קודם לתשובה זו השיב המומחה שלפני 30 שנה, היינו ב 1982, כאשר אושפז המערער בבי"ח 10 לא היתה לדעתו אפשרות טכנית להוכיח קיום וירוס ספציפי זה או אחר ואבחנות במישור הכימי (עמ' 7 שו' 5-7). וא ילו בדיקת דם כללית שערכו בסבירות למערער באשפוזו בבי"ח 10, חשפה מן הסתם עליה בכדורית הדם הלבנות וזה ממש לא ספציפי - כלומר לאבחון וירוס זה או אחר, לרבות וירוס החצבת (עמ' 9 למטה). ממילא כאמור , לשיטת המומחה , לעת ההיא לא היו בדיקות מעבדתיות שאפשרו לאבחן בסבירות וירוס ספציפי זה או אחר.

17. ביחס לגיל המקובל להופעת הטורט בלא הסבר ידוע אלא כאמור בגין אטיולוגיה לא ידועה (מחלה אדיופטית): הגיל המקובל הוא עד 21 (לפי מקור אחר – עד 18). אלא שבכל מקרה גם 18 וגם 21 הנם קביעות שלצרכי מחקר (עמ' 8 לפר'). ניתן אפוא לקבוע לטעמנו כי התובע לקה במחלה בגיל המקובל להופעתה מסיבה לא ידועה, כמו ברוב מופעיה.

18. לגבי סמים כגורם לטורט – השיב הממחה שיכול להיות, אולם אין חולק כי אין אינדיקציה לשימוש בסמים אצל המערער. ביחס לתורשה – הגורם התורשתי ביחס לטורט לא לגמרי ידוע, אך גם הפעם – אין אינדיקציה לתורשה במשפחת המערער בהקשר לטורט. ביחס לזיהום כגורם אפשרי שלישי – ראה האמור קודם. מחלת הפאנדאס יכולה לגרום לטיקים בילדים אולם היא תוקפת עד גיל 15, כתוצאה מזיהום בחיידק ספציפי. כאמור המערער לא לקה במחלה זו. המומחה שלל התזה שהגורם הסביר ביותר לטיקים הנו זיהום. מדובר במחלה אדיופטית (עמ' 8 למטה).
רוצה לומר: המערער אינו יכול להיבנות מכך שנשללים גורמי סיכון אפשריים אחרים כמו סמים, כאשר המחלה מופיעה אצלו בטווח הגיל המקובל, כמו במרבית המקרים בהם מופיעה היא באטיולוגיה לא ידועה.

19. א. פרופ' רכס שלל אפוא הקשר הסבתי בין חצבת לבין טורט וקביעותיו מקובלות עלינו.

ב. המערער לא הוכיח כלל כי לקה במחלה זיהומית בנוסף לחצבת.

ג. אף לו היינו אומרים כי לקה במחלה זיהומית נוספת – נשאלת השאלה איזו מחלה והאם יש קשר אפשרי בינה לבין הטורט. בעניין זה אין די בכל זיהום. בעניין זה כמו גם בעניין הקודם לא יכול המערער להיבנות פעם נוספת מטענה לנזק ראייתי בשל אובדן התיק מבי"ח 10 מ 1982. שכן מחקירת פרופ' רכס עלה כי לפני 30 שנה אמנם סביר שניטלה מן המערער בדיקת דם כללית כחלק מן הרוטינה, אולם בדיקה כזו אינה ספציפית לאיתור זיהום ספציפי. מצדנו נציין כי לו אובחן אצל המערער זיהום ספציפי במהלך אשפוזו, חזקה שהוא עצמו היה יודע לטעון איזה זיהום אובחן לדברי הרופאים . הוא לא הציע שום תזה עובדתית בענין זה, לבד מזאת שאושפז בשל מחלת החצבת. כעת מנסה הוא לאושש תזה ספקולטיבית שמא ואולי חוץ מהחצבת לקה בזיהום נוסף, עלום. התזה כי לקה בפאנדאס (שמקורו בסטרפטוקוק סוג A) נשללה כאמור על ידי פרופ' רכס.

ד. אובדן תיק רפואי יכול שיקים נזק ראייתי, אך לא כאשר ניתן להגיע למסקנות השוללות או מאששות תזה רפואית בסבירות גם בלי התיעוד החסר. וגם לא כאשר בפועל ניתן להגיע למסקנה שהמסמכים החסרים לא גרמו לכל נזק ראייתי ביחס לטענה הספציפית שעל התובע להוכיח. ואכן המקרה שבפנינו נכנס למקרים בהם לא גרם האובדן לשום נזק ביחס להמחשת הטענה כאילו לקה המערער בזיהום כלשהו לבד מן החצבת, שמקורה ויראלי. זו טענה בלתי סבירה על פניה שנטענה כספקולציה טהורה, תוך ניסיון להיבנות פעם נוספת מאי שמירת התיעוד הרפואי (ענין שנזקף אכן כשלעצמו לחובת הצבא, אך אין לו משמעות ראייתית במקרה שלפנינו). כאמור מעדות פרופ' רכס עולה שבתחילת שנות השמונים לא היתה כנראה בדיקת דם אבחנתית לזיהוי נגיפי חצבת. ואף לו היתה, לא נהוגה היא כבדיקה אבחנתית לחצבת שכן זו מאובחנת בבדיקה קלינית פשוטה על פי טיב הפריחה והחום.

בדיקת דם כללית אינה אבחנתית ביחס לזיהום ספציפי. אם היתה בכלל בראשית שנות השמונים בדיקה כזו ביחס לזיהום ספציפי עלום שהמערער לא יודע לציין מהו, ולו נערכה לו, ולו היו תוצאותיה חיוביים – היתה בידי המערער אבחנה ביחס לזיהום נוסף בו לקה כביכול במקביל לחצבת, ויכול היה לומר איזהו אותו זיהום. אלא שלא הוצבה תשתית ראייתית שמאפשרת לקבוע שהיתה כל סיבה לערוך בדיקות ספיצפיות כאלה , גם לו היו, לאיתור זיהום עלום , כאשר אשפוזו של המערער לגרסתו שלו , נבע מחצבת בה לקה. כפי שציין פרופ' רכס אבחונה של החצבת פשוט בבדיקה קלינית, שכן די בפריחה אופיינית לה בצירוף מחלת חום. לא היתה אפוא סיבה לחפש בבי"ח 10 זיהום אחר; ונוסיף שאין גם שום סיבה להניח שהמערער לקה בזיהום אחר, לבד מוירוס החצבת, כאבחנה שנמסרה לו (לשיטתו שלו). לא היתה סיבה לרופאיו לחפש מקור וטעם אחר למחלתו. מכאן שאף אלמלא אבד התיק הרפואי, לא היה המערער נבנה מכך. ניתן אפוא לקבוע כי נזק ראייתי לא נגרם לו זו הפעם, להבדיל מן הגלגול הדיוני הקודם. מה גם שלפי דברי המומחה הכף נוטה לכך שבראשית שנות השמונים לא היתה בדיקה אבחנתית לוירוסים ספציפיים, וממילא לא נגרם לו למערער נזק ראייתי. כפי שצוין, לו אותר אצל המערער זיהום אחר בין חיידקי ובין נגיפי – חזקה שהיה יודע לצין מהי אותה אבחנה שנמצאה לבד מחצבת.

ה. ברור אפוא לגופו של דברים שמדובר בטענות ספקולטיביות שאף אינן חוצות הרף הראיתי של "מתקבל מאד על הדעת". המערער אושפז בשל מחלת חום בבי"ח עשר. לדבריו היה הדבר בשל מחלת החצבת בה לקה. הוא עצמו הגיש תביעתו בחלוף 6-7 שנים לאחר שחרורו, ואין זה נעלה מספק שהשהוי לא גרם לנזק ראייתי למשיב דוקא, שהקשה על המשיב בהשגת ראיות. דומה שלא נ פריז אם נאמר שכפסע היה המערער מדחיית תביעתו בשל התיישנות. ועדת העררים (בפסק הדין שבע"נ 233/92) אמנם דחתה טענת ההתיישנות לאור אובדן התיק מבי"ח עשר, אך ראה סע' 5.2 לפסק דינה שם ציינה כי גרסת המערער אינה נקיה מספקות, וסע' 9 לפסק דינה שם צינה שאין היא מטילה הוצאות לאור השהוי בהגשת התביעה אשר הקשה על המשיב באיסוף חומר וניהול התיק. המערער כבר "נבנה" אפוא כדבעי מאובדן התיק הן בענ יין טענת ההתיישנות, ונראה שאף בעניין קבלת עמדתו לגופה כי לקה בחצבת. לא מן הנמנע כי המסקנה הייתה שונה לו אותר התיק. באין רישום ישיר על האבחנה קבעה הועדה כגרסתו כי לקה בחצבת לעת שירותו ב 1982 , בשים לב לעובדות התומכות שאותה תקופה הייתה אכן מגיפת חצבת בישראל, וכי כתולדה היתה עליה בתפוצת המחלה בין חיילים, וכי המערער שירת במרפאה צבאית . בטרם ייבנה המערער פעם נוספת מאותו ענין עצמו של אובדן התיק גם בערעור זה, יש כאמור לבדוק היטב האם נגרם לאשורה נזק ראייתי ולכך השבנו בשלילה. ניתן לקבוע בסבירות שלא נערכה לו למערער בדיקה ספציפית שאתרה זיהום ספציפי לבד מהחצבת.
בין כי לא היתה סיבה לחשוד בזיהום כזה מעבר לחצבת, בין כי לא היתה בדיקה זמינה כזו אותן שנים. לו ניתנה אבחנה לזיהום כזה היה המערער עצמו מודע לה, ולבטח גם היתה מוצאת ביטוי במסמכי המשך מעבר לתיק הרפואי של אשפוזו בן השבועיים. בעיקר יש לומר כי אין שום סיבה הגיונית להניח כי המערער לקה בזיהום כזה.

ו. אף לו היה המערער חוצה את המשוכות הקודמות, שלטעמנו לא חצה, ומשכנע אותנו כי לבד מן החצבת נדבק גם בזיהום ספציפי עלום , וכי אותו זיהום ידוע שיכול לגרום ספציפית למחלת הטורט בקבוצת הגיל בה לקה המערער בטורט, עדיין היה עליו להוכיח כי יש קשר בין שירותו הצבאי במרפאה דווקא, לבין אותו זיהום עלום, כפי שנקבע לגבי החצבת. אין די בכך שנדבק בתקופה בה שירת , ואין די בכך ששירת במרפאה צבאית, שם היה חשוף יותר סטטיסיטית למגע עם חולים. האם מדובר בהדבקה ויראלית? חיידקית? מה תקופת החביון עד שמתפרצים תסמינים של אותה הדבקה? (יש למשל וירוסים שיכולים לקנן בגוף שנים ארוכות ואז לגרום (או שלא) להתפרצות מחלה בחלוף שנים, כמו מחלת הנשיקה). היינו יכול שהמערער נשא הוירוס העלום עוד לפני שגויס, וכיוצ"ב אפשרויות. אין די באפשרויות ספקולטיביות רחוקות אלו ואחרות על מנת לאושש התזה הסיבתית לה טען המערער. לגבי הזיהום בחצבת חצה את המשוכה בהליך הקודם לא רק לאור אובדן תיק האשפוז מבי"ח 10, אלא לאור נתונים חיצוניים תומכים כי שירת במרפאה, וכי באותה תקופה היתה מגיפה של חצבת בישראל, לאורה עלתה גם שכיחותה בין החיילים, והלכך עלתה הסבירות הסטטיסטית שהמערער נדבק אכן בחצבת כטענתו. האם הוכיח המערער כי ב 1982 הייתה התפרצות מחלה אחרת בישראל לבד מחצבת, ולפיכך סביר שכחייל במרפאה נדבק אף הוא באותה מחלה , וכי היא ידועה כגורם סיכון לטורט? לא מיני ולא מקצתי.

ז. לטעמנו אפוא לא הוכח כי המערער לקה במחלה זיהומית נוספת כלשהי, לבד ממחלת החצבת. לא זו בלבד, אף אין מדובר בתזה סבירה. אין שום סיבה להניח שכך היה, ואין די באפשרות רחוקה שמא ואולי כך היה, והדבר לא נודע. בפרט כאשר הפרעת הטורט כאמור, מתפרצת לרוב בלא גורמי סיכון ידועים , כמחלה שהאטיולוגיה שלה לא ידועה לעת הזו של התפתחות המחקר המדעי. וכי התפרצה אף אצל המערער בגיל המקובל להתפרצותה, שהנו עד 21 שנה.

20. הערעור נדחה. המערער יחזיר למשיב שכרו של פרופ' רכס בגין חוות דעתו (המשיב נשא בשכר חווה"ד כולו כמימון ביניים, לפי פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי , בגדרו מונה המומחה (סע' כ"ה של פסה"ד בערעור)).
לבד מזאת, אין צו להוצאות נוספות, בשים לב לתכליותיו הסוציאליות של החוק. זאת חרף העובדה שאין המדובר בגלגול דיוני ראשון בו נדחות טענותיו של המערער, וחרף העובדה כי קביעותיו של פרופ' רכס תואמות בעיקרן את אלו של פרופ' שדה.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ה, 12 מאי 2015, בהעדר הצדדים.

יואב פרידמן, שופט
יו"ר הוועדה

דר' אלכס קורת
חבר הוועדה

דר' צבי בן-ישי
חבר הוועדה


מעורבים
תובע: ב"ק
נתבע: קצין התגמולים – משרד הביטחון
שופט :
עורכי דין: