ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ולדר חיים מאיר נגד אברהם סדובסקי :

בפני כבוד הרשמת בכירה אושרית הובר היימן

תובע

ולדר חיים מאיר

נגד

נתבעים

1.אברהם סדובסקי
2.שומרה חברה לביטוח

פסק דין

זוהי תביעה בגין נזקי תאונת דרכים שארעה בין כלי הרכב של הצדדים, ביום 15.11.13.

אין מחלוק, כי התובע נסע ברכבו מלפני רכב הנתבע 1. התאונה אירעה, כאשר התובע החל בביצוע פנייה שמאלה כדי להיכנס לחניון בניין מגורים. באותו זמן סטה רכב הנתבע 1 מנתיב נסיעתו לנתיב השמאלי כדי לעקוף את רכב התובע.

בדיון שהתקיים בפני העידו הצדדים אודות נסיבות התאונה, הציגו תמונות המקום וכלי הרכב והדגימו אופן התרחשותה באמצעות רכבי הדגמה.

לטענת התובע, התאונה התרחשה כאשר הוא פנה בזהירות שמאלה במטרה להיכנס אל החניון, תוך שהוא מאותת, ורכב הנתבע 1 הגיח מאחור במהירות. התובע טען, כי ברגע הפגיעה רכבו היה בניצב לנתיב הנסיעה הנגדי, כאשר חזית הרכב כבר חלפה על פני נתיב הנסיעה הנגדי, ורכב הנתבע 1 פגע עם חזיתו בשתי דלתות הרכב, בזווית של 90%. לשאלת בית המשפט ציין, כי לא הבחין ברכב הנתבע 1 עד ל רגע הפגיעה.

מנגד, טען הנתבע כי נסע בעקבות התובע, וכשהבחין כשהתובע נוסע במהירות איטית , יצא לעקיפה במקום בו העקיפה מותרת. עוד טען הנתבע, כי נסע בנתיב הנגדי כ – 50-60 מטרים, כאשר לפתע ביצע התובע בפתאומיות ומבלי לאותת פניה שמאלה ועקב כך אירעה התאונה.

השאלה בה יש להכריע היא סדר הדברים: האם פניית התובע שמאלה לחניה קדמה ליציאת הנתבע לעקיפה, שאז מוטלת עיקר האחריות על הנתבע, או שמא קדמה יציאת הנתבע לעקיפה לפניית התובע שמאלה, שאז האחריות העיקרית רובצת על התובע.

לדידי, האפשרות השניה שהזכרתי, דהיינו שיציאת הנתבע לעקיפה קדמה לפניית התובע שמאלה, הינה האפשרות הסבירה יותר. ואלו נימוקיי:

לגבי השלב שלפני קרות התאונה, התובע טען כי לא ראה כל רכב מאחוריו לפני שביצע את הפניה וכן טען כי הר חוב הוא "קצת בעיקול מצד ימין" (שורה 15 לפרוטוקול, בעמ' 1). יש להניח, כי הטענה האחרונה נטענה ביחס ל שאלת קיומו או היעדרו של שדה ראיה. אולם, תמונות הרחוב שהוצגו בדיון, מעלות כי המדובר בכביש ישר, רחב שבו אין כל הפרעה לשדה הראיה. אמנם, מתיאורו של התובע את הופעת רכב הנתבע1 בפתאומיות ניתן לכאורה להסיק כי הרכב לא היה בעקבותיו קודם לכן, אולם מדברי התובע עצמו עולה, כי לא שם ליבו למתרחש על הכביש, תוך כדי ביצוע הפניה, וכדבריו: "אחרי שראיתי שאני יכול לפנות הייתי יותר עסוק להיכנס לחנייה" (שם, שורה 22).

הנתבע 1 העיד שנסע בעקבות התובע, שנהג במהירות נמוכה. העובדה שרכב הנתבע 1 נמצא בעת התאונה בנתיב הנסיעה הנגדי תומכת בתיאור זה, שכן סביר להניח שיצא לעקיפה בעקבות אותה נסיעה איטית. כמו כן, מיקום הנזקים (בצדו הימני של רכב הנתבע 1 ובחזית ימין, ובין שתי הדלתות של רכב התובע) מחזקות את הגרסה לפיה רכב הנתבע 1 כבר היה במהלך עקיפה, שאחרת – לו היה יוצא הנתבע 1 לעקיפה לאחר שהחל התובע בביצוע הפניה, ניתן היה לצפות שהפגיעה תהיה בחלקו האחורי של רכב התובע).

מן הנימוקים האמורים, אני מקבלת את עדות הנתבע1 בנוגע לשלב שלפני התאונה כמהימנה, וקובעת כי במשך פרק זמן מסוים נסע הנתבע בעקבות התובע בנסיעה איטית.

לגבי קרות התאונה עצמה, התובע עצמו העיד כי כאשר היה ממוקד בכניסה לחניון, התרכז רק בכך ולא בנעשה על הכביש. העובדה שהתובע לא שם לב לכך שהנתבע 1 נוסע בעקבותיו פרק זמן מסוים, כפי שקבעתי לעיל, מעידה על חוסר תשומת לב כזו. בלתי סבירה בעיני טענת התובע, כי בטרם החל בביצוע הפניה הביט לאחור ולא הבחין ברכב הנתבע 1, שכן לו אכן היה עושה כן, היה רואה את רכב הנתבע 1 . יותר סביר בעיני, שעיניו של התובע היו נשואות למכוניות המגיעות מן הנתיב הנגדי, למולו, ואל הכניסה לחניון, ועל כן לא הבחין ברכב הנתבע 1.

בנוגע לנתבע 1, ניתן להניח שיצא לעקיפה לאחר שווידא כי הנתיב הנגדי פנוי, שאם לא כן לא היה מתחיל בעקיפה. עם זאת, עקיפה היא מצב מסוכן ועל הרכב העוקף לנסוע במהירות שתאפשר להגיב לכל המתרחש, בפרט בכביש עירוני ובסביבת מגורים. אין מחלוקת שבכביש בו נסעו המעורבים מכוניות חונות משני צידיו. הנתבע 1 אף העיד שבניסיון לחמוק מפגיעה ברכב התובע, הסיט את רכבו שמאלה ופגע ברכב חונה. בעת העקיפה היה על הנתבע1 לנסוע במהירות המתאימה לתנאי הדרך. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים במקרה זה, כאשר הנתבע 1 נסע זמן מה מאחורי התובע ויכול היה לצפות גם אפשרות שהתובע יפנה שמאלה לחניון של בנין מגורים.

בהתחשב בנסיבות המפורטות לעיל, אני מחלקת את האחריות בין הצדדים כך שהתובע יישא בשני שליש מהנזק והנתבע בשליש הנותר.

לשאלת הוכחת הנזקים:
אמנם, ישנו ריחוק בין התאונה לבין מתן חוות דעת השמאי. יחד עם זאת, תמונות הנזק שצילם התובע והעביר אל החברה המבטחת מיד בסמוך לתאונה, משקפות את הנזקים העולים מחוות דעת השמאי ועולות בקנה אחד גם עם תמונות הנזק שצולמו ע"י שמאי. על כן, אין לקבוע ניתוק קשר סיבתי בין האירוע לנזק הישיר הנטען.
באשר לקביעת ירידת הערך, נוכח היעדר התייחסות השמאי לעבר התאונתי של הרכב ולאור העובדה שלרכב עבר תאונתי בלתי שנוי במחלוקת, אני קובעת שרכיב זה לא הוכח.

סוף דבר:
אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך 3009 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

כן, ישאו הנתבעים, יחד ולחוד, בהוצאות התובע, בסך 350 ₪.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.
ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ה, 12 מאי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ולדר חיים מאיר
נתבע: אברהם סדובסקי
שופט :
עורכי דין: