ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נדרה עובדיה נגד רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ :

בפני כבוד השופטת שרה ברוינר ישרזדה

תובעים

נדרה עובדיה

נגד

נתבעים

רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ

החלטה

המבקשת עותרת לתיקון בקשתה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: הבקשה לתיקון), תיקונים אשר לדידה נובעים אך מתגובת המשיבה, כשלטעמה "המחלוקת היסודית נותרה כפי שהוצבה בכתבי הטענות המקוריים" התיקונים המבוקשים נוגעים הן להוספת סעד והן לשינוי בעילות התביעה הקיימות ובגרסה העובדתית המועלית לצורך ביסוסן.

רקע עובדתי ודיוני
ביום 8.9.13 הגישה המבקשת כתב תביעה. כן הגישה בקש ה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית ביחס לחלק מעילות התביעה כמפורט להלן (להלן: בקשת האישור). על פי הנטען בבקשה, המשיבה הפרה את סעיף 25 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958,(להלן: חוק הגנת השכר ו- סעיף 25) בכך שניכתה משכרם של עובדיה סכומי כסף המכונים "השלמת קופה" ו"פיקדון ביגוד".
בבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית , פורשת המבקשת את העובדות המקימות, לדידה, את עילת התביעה. ל טענתה, בתלוש המשכורת הראשון, הפחיתה לה המשיבה סכום של 150 ₪ כ"פיקדון לבוש" וכן הפחיתה לה מעת לעת סכום נוסף של "השלמת קופה" ובסה"כ כ-4 פעמים בשנה בממוצע, בסכום ממוצע של 50 ₪.
בכתב התביעה ובבקשת האישור נטען כי "התובעת לא חתמה על הסכם עבודה אישי ו/או על התחייבות לתשלום "פקדון ביגוד" ו/או סכומים ע"ח "השלמת קופה".
עוד טענה המבקשת כי למיטב ידיעתה, המשיבה ניכתה סכומים שונים על חשבון "פיקדון ביגוד" או "השלמת קופה" גם מקופאיות אחרות. טענה זו, אשר לניכוי "השלמת קופה" הועלתה בעלמ א מבלי לתמוך אותה באסמכתאות כלשהן. החישוב הכספי שנעשה לגובה הניכוי בגין רכיב זה, הינו חישוב המתבסס על נתוניה האישיים של המבקשת.
אשר לניכוי רכיב "פיקדון ביגוד" הניחה המבקשת כי המדובר בפיקדון שהוא בסכום שווה לכל העובדים.
המבקשת טענה כי התנאים הקבועים בחוק לצורך אישור תובענה ייצוגית מתקיימים במקרה דנן וביניהם הצורך בהכרעה בסוגיות בדרך של תובענה ייצוגית שכן המדובר באינטרס של אלפי נפגעים המשתייכים לקבוצת אוכלוסייה חלשה, אשר רק בדרך זו יקבלו את יומם בבית המשפט.
המשיבה בתשובתה , פירטה וניתחה את טענותיה העובדתיות והמשפטיות של ה מבקשת וביניהן הוראות החוק וכן את נהלי החברה באשר לשתי עילות התביעה, קרי- "פיקדון ביגוד" ו"השלמת קופה", תוך שתמכה אותן באסמכתאות רבות.
נטען כי העובדים הוחתמו על כל ניכוי ממשכורתם בין אם המדובר בפיקדון ובין אם בחוב . כמו כן נטען כי "פיקדון הביגוד" שנגבה מהמבקשת הוחזר עם סיום העסקתה , וכי סכום זה גם הוא אינו סכום קבוע לכלל העובדים. בהמשך פרטה המשיבה את הנתונים המספריים הרלוונטיים, אשר לכאורה שונים בין עובד לעובד, באשר לניכוי בגין "השלמת קופה".
באשר לעילות התביעה האישיות טענה המשיבה כי למ בקשת אין עילה אישית שכן אף היא חתמה על טופס המאשר לנכות "השלמת קופה" וכן כי "פיקדון ביגוד" הוחזר לה, וכי בכך בלבד די כדי לחייב את דחיית הבקשה.
לבסוף, פרטה המשיבה מדוע לא מתקיימים בענייננו תנאי הסף לאישור התובענה כייצוגית ובינ יהם העלתה את הזהות הברורה של התובעים, את הסכומים השונים העומדים על הפרק מצד כל תובע והיעדר עילות תביעה אישיות כמפורט לעיל.
רק במסגרת הדיון המקדמי בבקשה לאישור, ומשעומת ב"כ התובעת עם העולה מן התשובה לבקשת האישור, לפיו אין הנתונים העובדתיים הכלולים בה תואמים את המצב לאשורו, הודיע ב"כ המבקשת, כי בכוונתו להגיש בקשה לתיקון התביעה והבקשה לאישור. בהמשך לכך ניתנה החלטה המאפשרת לצדדים להגיש כתבי בי דין לעניין זה.

הבקשה לתיקון בקשת האישור
על רקע האמור לעיל הגישה המבקשת את בקשת התיקון דנן, לפיה מבוקש להתיר לה את תיקון הבקשה באופן שתכלול את תיקון עילות התביעה שהתבקשו והעובדות המקימות אותן וכן הוספת סעד הצהרתי. לטעמה, הטעמים הקבועים בפסיקה מצדיקים העתרות לבקשת התיקון.
כמו כן, מבקשת המשיבה כי בשל מצבה הכלכלי והבריאותי לא יחייבה בית הדין בהוצאות בקשת התיקון או לחלופין, יביא אותן בחשבון בבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית.
לא למותר לציין כי המבקשת כלל אינה טורחת לציין בבקשתה מהי מהות התיקונים המבוקשים אלא מציינת רק מהם הטעמים שהביאוה להגשת הבקשה , ומצרפת עותקים של נוסחים מתוקנים של הבקשה לאישור וכתב התביעה בלבד.
זוהי אם כן תמצית התיקונים המבוקשים כפי העולה מנוסחי הבקשה לאישור וכתב התביעה :
ראשית – בכל הנוגע לניכוי "פקדון ביגוד"- משהובהר לתובעת כי הוחזר לה הפקדון ביחד עם המשכורת האחרונה, מבקשת היא לתקן את הבקשה לאישור וכתב התביעה בדרך של הוספת תביעה להפרשי הצמדה ורבית בגין סכום הפיקדון. מתוך עיון בנוסח התיקון עולה כי המבקשת מבקשת להוסיף לענין זה כי בהעדר הוראות חוק שהתירו ניכוי פקדון הביגוד, ומשנוכה על אף זאת, זכאית היא מכח הוראות סעיף 11(ב) ל חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1979 לפיצוי מכח חוק פסיקת ריבית התשכ"א-1961. לענין זה במסגרת הפן הייצוגי היא מבקשת להפריד בין תתי קבוצות של עובדי המשיבה: אלה שכבר סיימו עבודתם אצלה, ובקשר אליהם היא טוענת לזכאות, כפי שטוענת ביחס לעצמה, לתשלום הפרשי ההצמדה והרבית. תת הקבוצה השניה היא עובדים שטרם סיימו עבודתם אצל הנתבעת- לגביהם היא מבקשת כי יקבע שהם זכאים מ ידית להחזר הפקדון בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
שנית- בכל הנוגע לניכויי השלמת הקופה (וגם לניכוי פקדון הביגוד), טוענת המבקשת כי "במועד תחילת העבודה, נדרשה המבקשת לחתום על שלל מסמכים, בזה אחרי זה, מבלי שניתנה לה ההזדמנות לעיין בהם ו/או להבין את תוכנם ומשמעותם. העתקי המסמכים האלה לא נמסרו לידי המבקשת והיא אינה זוכרת מהם המסמכים שחתמה עליהם" (ר' סעיף 6 לנוסח המתוקן של הבקשה לאישור) באופן ספציפי היא מציינת כי "למיטב זכרונה" היא לא נתנה הסכמתה לניכויי קופה שבוצעו אצלה , בין באופן ספציפי ובין בהסכמה מלכתחילה. מן הפן המשפטי היא טוענת כעת כי אין כל חיקוק המתיר את הניכוי, כי למיטב ידיעתה לעתים נוהגת המשיבה להחתים את הקופאיות על טפסי הסכמה לניכוי- האחד עקרוני מראש, והאחר – כנגד כל ניכוי וניכוי, וזאת כאשר המשיבה אינה מבררת את טעמי הניכוי. טפסי ההסכמה הם לדידה של המבקשת "תנאים מקפחים" בהסכם עבודה שדינם להתבטל (לא נמסר כל פירוט מעבר לצמד מילים אלה ואף לא טיעון משפטי משלים כמתחייב) . כן מוסיפה כעת כי הניכויים אינם חוקיים, אינם מוסריים ונוגדים את תקנת הציבור.
שלישית- מבקשת התובעת להכליל בתביעה ובבקשה לאישור סעד נוסף- סעד המוגדר על ידה כסעד הצהרתי "האוסר על המשיבה לנכות משכר עובדיה את התשלומים נשוא בקשת האישור".
המשיבה התנגדה לבקשה וטענ ה, כי יישום אמות המידה שנקבעו בעניין בפסיקה תומך בהתנגדותה.

דיון והכרעה
המאטריה הרלבנטית
על פי הוראות סעיף 8 לחוק תובענות יצוגיות תשס"ו 2006 (להלן: החוק):
(א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:
(1)התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.

בניגוד לכתב התביעה עצמו אשר, כמצוות תקנה 9(4) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1992, עליו לכלול " העובדות המהוות עילת התובענה ואימתי נולדה", ואינו מצריך הזקקות מפורשת לעילות התביעה, הרי שביחס לבקשה לאישור, נדרש לא רק פירוט עובדתי אלא אף פירוט משפטי כאמור בתקנה 2 לתקנות תובענות יצוגיות תש"ע -2010 (להלן: התקנות):
(א) בבקשה לאישור יפרט בעל הדין את טיעוניו, כולל אסמכתאות, לרבות בעניינים האלה:
(1)..
(2)... העובדות המקימות את עילת התביעה האישית של המבקש והוראות הדין המקימות לו את עילת התביעה ..
(5) העובדות המקימות את עילת התביעה של הקבוצה, הוראות הדין המקימות את עילת התביעה לקבוצה והנימוקים שעל פיהם באה עילת התביעה בגדרו של הפרט בתוספת השניה המפורט בפסקה (1)"
על פי הוראות תקנה 19 (א) "בכל ענין של סדר דין בבקשה לאישור או בתובענה יצוגית, יחולו תקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המחיבים, והכל אם אין בחוק או בתקנות אלה הוראה אחרת לענין הנדון."
משכך, מוחלות על הבקשה לתיקון הוראות תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.
אמות המידה למתן היתר לתיקונן של בקשות אישור הותוו בהלכת אינסלר ( בר"ם 4303/12 תמר אינסלר- המועצה האיזורית עמק חפר, מיום 22.11.12) לאחרונה ממש חזר בית המשפט העליון על עקרי הלכה זו בענין יוניון מוטורס (רעא 1200/15 יוניון מוטורס בע"מ - דן ברליצהיימר (30.3.15)). אמות המידה נגזרו מחד מתוך הפס יקה באשר לתיקון כתבי טענות, ומאידך- מתוך מאפייניו היחודיים של הליך התובענה הייצוגית והשלכתם על האינטרסים המתחרים. (ר' תצ ( ת"א) 55296-12-11 שמחה רוטמן - פלאפון תקשורת בע"מ (ניתן ביום 6.2.13).
על פי הלכת אינסלר, ארבעה הם השיקולים שעל בית הדין לשקול ולשקלל בבחנו בקשה לתיקון בקשה לאישור:
"האחד, האם התיקון אכן דרוש לשם בירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת. ככל שהתיקון נראה ככזה שעשוי לסייע בהכרעה במחלוקת שבין הצדדים, כך יטה בית המשפט להתירו. מנגד, ככל שהמידע שהוספתו או מחיקתו מתבקשת בתיקון נראה ככזה שלא גלומה בו תועלת לליבון אי-ההסכמות שבין הצדדים – כך גובר משקלם של האינטרסים המתחרים. בבסיסו של שיקול זה עומדת השאיפה להעמיד לדיון את הפלוגתה האמיתית שבין הצדדים ולחתור לבירור האמת . יצוין כי עשוי להתעורר קושי להעריך את תרומתו של התיקון לבירור השאלה השנויה במחלוקת לפני שהותר התיקון ולפני שנערך בירור מקיף של בקשת האישור (השוו: רע"א 8761/09 סלקום ישראל בע"מ נ' פתאל, פסקה 5 ([פורסם בנבו], 6.5.2010)). כאשר בקשת התיקון מוגשת בשלב מקדמי של ההליך, קושי זה מצדיק לאמץ אמת-מידה ליברלית. על כן, ככלל, די בכך שבגדרי שיקול זה ייווכח בית המשפט כי על-פני הדברים בקשת האישור אינה בקשת סרק וכי יש יסוד סביר להניח שהתיקון המבוקש יתרום להכרעה בשאלה השנויה במחלוקת"

לענין זה הוסף כי כאשר המדובר בתובענה יצוגית יש להביא בחשבון גם את האינטרס הקבוצה והאינטרס הציבורי " בבקשה לאישור תובענה ייצוגית המבקש ובא כוחו מייצגים את אינטרס חברי הקבוצה (שקולם הישיר נפקד מן ההליך) ובנוסף את אינטרס הציבור במימוש תכליותיו החשובות של מוסד התובענה הייצוגית. לכן, בעוד שבהליך רגיל דחיית בקשה לתיקון פוגעת בעיקר באינטרס מבקש התיקון, כשמדובר בתובענה ייצוגית דחייה של בקשת תיקון פוגעת הן באינטרס חברי הקבוצה הן באינטרס הציבור. הואיל ולמוסד התובענה הייצוגית תכליות חברתיות חשובות, שומה על בית המשפט להקנות משקל רב יותר לאינטרס הציבור בבירור ובהכרעה בתובענות ייצוגיות המגלות עילה"

שיקול שני נוגע לאיחור בהעלאת הטענה – סיבתו ומידתו.
העדר הסבר מניח את הדעת לאיחור מקים חזקה – הניתנת לסתירה – כי התיקון אינו דרוש לבירור השאלות שאמנם שנויות במחלוקת; שכן אם מדובר בעובדה מהותית, מדוע היא לא הועלתה מלכתחילה? כמו כן יתייחס בית המשפט למועד הגשת בקשת התיקון: ככל שהבקשה מוגשת בשלב מוקדם יותר של ההליך, כך תגבר נטייתו של בית המשפט להתיר את התיקון; וככל שבקשת התיקון מוגשת בשיהוי ובשלב מאוחר של ההליך, כך תגבר הנטייה שלא להיעתר לה. בסוגיה זו חידד ביהמ"ש העליון בהלכת אינסלר כי :
" מאפייניו המיוחדים של הליך התובענה הייצוגית משליכים על האיזון הראוי גם ביחס לשיקול זה: מאפיין ראשון נוגע לפער המידע האינהרנטי בין התובע לבין הגורם הנתבע; מאפיין שני נוגע לחובה לפרוש את התשתית העובדתית והראייתית המלאה כבר בשלב בקשת האישור." שני מאפיינים אלה מחזקים את הטעם להתרת תיקון כתב התביעה במקרים הראויים.
ואולם לענין זה נאמר, והדבר נוגע לסוגיה שלפתחנו, כדלהלן:
ויודגש: אין באמור לעיל כדי לגרוע מחובתו של התובע הייצוגי להגיש את בקשת האישור לאחר בדיקה מעמיקה של התשתית העובדתית והמשפטית הרלוונטית ( עניין שאבי, בפסקה 1). אין להשלים עם הגשת תובענות ייצוגיות על בסיס תשתית עובדתית רעועה ובלתי-מבוססת ( עניין פופיק, פסקה 8; עניין תנובה, פסקה 7; רע"א 9421/10 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' ברוט, פסקה 2 ([פורסם בנבו], 13.2.2011)). ברם, שלילה קטגורית של האפשרות לתקן בקשה לאישור לשם הוספת עובדות וראיות שניתן היה לגלותן בשקידה סבירה לפני הגשת בקשת האישור – אך הן דרושות להכרעה בשאלה האמיתית השנויה במחלוקת – עלולה לפגוע באינטרס הקבוצה ובאינטרס הציבור פגיעה שאינה מידתית.

שיקול שלישי הוא אם התיקון עלול לפגוע בבעל הדין היריב.
בית המשפט לא יתיר את התיקון אם לצד שכנגד יש אינטרס ממשי להתנגד לתיקון, כגון כשהתיקון ימנע ממנו להעלות טענת התיישנות ( ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214, 218 (1992) (להלן: עניין אגמון); רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427, 431 (1998)) או יקנה למבקשו יתרון דיוני לאחר שוויתר עליו קודם לכן מטעמי נוחות והצד שכנגד הסתמך על כך ( רע"א 3385/08 מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ, פסקה ט"ז ([פורסם בנבו], 25.9.2008)). בכלל זה עשוי בית המשפט לשקול אם דחיית בקשת התיקון חוסמת את הדרך להעלות את הטענה בפורום אחר, ואם אינטרס היריב בהכרעה מהירה בסכסוך מטה את הכף לדחות את בקשת התיקון.
לענין זה הוסף כי ככל שהתיקון נרחב יותר ומצריך תיקון נרחב יותר מצד הנתבעת, כך ישפיע הדבר על היקף ההוצאות שיפסקו, ואולם מנגד על בית המשפט להזהיר עצמו מפני יצירת אפקט מצנן כנגד הגשת בקשות תיקון.

שיקול רביעי הוא תום הלב בהגשת ב קשת התיקון .
לענין זה מוסיף בית המשפט בענין אינסלר את הדגש המתחייב מהיות ההליך הליך של תובענה יצוגית וכדבריו :
אחד התנאים לניהול תובענה ייצוגית בידי התובע המייצג ובא כוחו הוא שהתובענה תנוהל בתום לב (סעיף 8(א)(4) לחוק). תום הלב הדיוני משמיע, בין היתר, כי התובע נדרש מלכתחילה לבסס את בקשת האישור על בדיקה יסודית ומעמיקה של התשתית העובדתית והמשפטית הצריכה לעניין (עניין שופרסל, פסקה 9(א)). בהתאם לכך, הגשת בקשה לאישור מבלי לערוך בדיקה מעמיקה של התשתית העובדתית והמשפטית הרלוונטית עלולה כשלעצמה להוליך למסקנה כי יש יסוד סביר להניח שהתובע הייצוגי ובא כוחו לא ייצגו את הקבוצה בתום לב. משהוגשה בקשה שחסרה תשתית מספקת, יש להבחין בין שני מצבים עיקריים: האחד, כשמדובר בבקשת אישור חסרת יסוד על-פני הדברים, ותיקונה לא ישנה זאת. במצב כזה ברי כי אין טעם להתיר את התיקון. במצב השני מוגשת בקשת אישור שנעדרת תשתית מספיקה, אך אין לומר עליה שהיא חסרת כל יסוד. במצב כזה בית המשפט עשוי לבחון אפשרות להחליף את מבקש האישור ובא כוחו תוך מתן אפשרות לתקן את בקשת האישור.

מוצאת אני להתיחס כבר עתה ,נוכח טענות הצדדים, לפרשנות שיש ליתן ל"תום הלב" בהקשר זה . כפי שצויין מפורשות בענין אינסלר, המדובר ב"תום לב דיוני", קרי התנהלות תמת לב למיצוי הבירור העובדתי האפשרי ועריכת בדיקה משפטית ראויה ומעמיקה. אלה נועדו להבטיח מניעת הגשת תובענות יצוגיות בפזיזות ומתוך מרוצה "שמא יקדימני אחר", וכי אלו יוגשו רק כאשר נערך בירור ממצה של העובדות, בחינת התאמת התובע לייצג את הקבוצה , וקיומן של עילות משפטיות. עמידה על תום לב דיוני נועדה למנוע הסכנה הטמונה בניצול שאינו נאות של מוסד התובענות היצוגיות : החשש מתובענות סרק שאינן מגלות עילה והחשש לשימוש בתובענה הייצוגית לצורך יצירת לחץ בלתי הוגן על הנתבע.
על הגשת תביעות יצוגיות בלתי "בשלות" עמד בית הדין הארצי בענין תורג'מן ( עע ( ארצי) 58039-11-11 רונן תורג'מן - שחק אבטחה שמירה ושירותי משרד בע"מ:
בעע425/09 אבישי גולדברגר - אגודת השומרים בע"מ (ניתן ביום 03.02.2010), נאמרו הדברים הבאים:
"אין להכשיר מצב דברים בו בעל הדין מגיש לבית הדין בקשה לאישור הכוללת עילות שונות ומרובות, מתוך הנחה כי ראוי ולגיטימי כי מלאכת הכנת ההליך הייצוגי תעשה על ידי בית הדין, תוך הכבדה על בית הדין ועל בעל הדין שכנגד".
התרשמותנו היא, כי גם במקרה דנא, היה מקום לנהל את ההליך בצורה כזו שבה מלאכת הבירור בדבר התאמת ההליך לתובענה ייצוגית לא תיפול על כתפי בית הדין, כפי שאכן קרה."

אם כן, המבחן אינו הקשיים הטכניים העומדים בפני תובע ספציפי זה או אחר- שכן קשיים אלה, ככל שקיימים, דורשים הפעלת שיקול דעת מצד בא כוחו בדבר מידת התאמתו לשמש כתובע יצוגי. "תום הלב" הנבחן אם כן, אינו רק של התובע , אלא של המייצג, אשר חובתו בנטלו על עצמו את נטל הגשת התביעה והגשת הבקשה לאשרה כייצוגית, לבחון בעצמו, לאחר מיצוי הבירור העובדתי המתחייב, הן קיומה של עילת תביעה המבוססת על תשתית רחבה ונכונה של עובדות ככל הניתן, והן התאמתו של התובע הספציפי לייצג את הקבוצה.

להלן נבחן יישומן של אמות המידה המתוארות לעיל ביחס לכל אחד מהתיקונים המהותיים המתבקשים על ידי המבקשת , כפי שתוארו לעיל.

האם התיקונים יועילו לבירור השאלות האמיתיות שבמחלוקת?
בשלב זה, יש לבחון האם התיקון יועיל, הן לבירור השאלות האמיתיות שבמחלוקת הנוגעות לבקשה לאישור והן לתביעה עצמה.
אשר לתיקונים המבוקשים ביחס לתביעה בקשר לפקדון הביגוד- דומה כי הוספת התביעה להפרשי הצמדה וריבית אינה אלא נסיון להקנות למבקשת, אשר בדיעבד התברר כי אין לה עילת תביעה להשבת הפקדון עצמו- עילת תביעה אחרת וחדשה. נסיון זה הוא מלאכותי.
הפרשי הצמדה וריבית אינם עומדים ברגיל, ובוודאי לא לענין התביעה דנן, שבה מבקשת המבקשת לייצג קבוצה- כשלעצמם. הסמכות לפסוק הפרשי הצמדה ורבית נתונה לבית הדין מכח הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961, בהתאם לשיקול דעתו, ביחס לכל סכום פסוק שקבע.
משכך, ככל שטענותיה המקוריות של המבקשת להשבת פקדון הביגוד היו עומדות בעינן , הרי שבית הדין מוסמך בלאו הכי להורות על השבתו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין. לכן, ה חלפת עילת התביעה של המבקשת עצמה – מעילה של החזר פקדון לתביעה להצמדה ור יבית- לא תתרום לבירור השאלות האמיתיות שבמחלוקת הנוגעות לעצם גביית פקדון הביגוד .
כך גם – באם נתיחס לב קשה לאישור כשלעצמה, תיקון זה לא יביא לבירור השאלות האמיתיות שבמחלוקת, והן האם ראוי לאשר התביעה דנן כתביעה יצוגית בגדר הוראות סעיף 8(1) לחוק.
המשיבה טוענת כי התיקון המבוקש מעלה עילות חדשות, תוך ויתור על הטענה המרכזית עליה התבססה המבקשת במסגרת הבקשה המקורית- הטענה להפרת הוראות סעיף 25. גם בכך יש ממש . בהקשר זה לא למותר לציין כי על אף ציטוט הוראות סעיף זה, בחרה המבקשת לטעון במסגרת הנוסח המתוקן של הבקשה לאישור, רק לענין העדרו של חיקוק או הסכם קיבוצי המתיר ניכוי פקדון הביגוד ותוך התעלמות מיתר הוראות ס'25(א)(4). ואולם לטעמי עיקר העניין , ככל שנוגע לפקדון הביגוד, הוא, כי התיקון לא יועיל לברור השאלה האמיתית שבבקשה לאישור התביעה ואף לא לברור המחלוקת ה אמיתית שביסוד התביעה והבקשה לאישור - הנוגעת לפקדון הב יגוד עצמו ולא לנגזרת הפיצוי הקשורה בו, אלא ההפך מ כך.
אשר לבקשת תיקון הטיעון בדבר "השלמת קופה": המבקשת מבקשת לתקן גם את הטיעון העובדתי וגם להוסיף עילות תביעה חדשות בקשר לכך .
התיקונים המתבקשים מבחינה עובדתית אין בהם משום הבהרה אלא משום שינוי מהותי של גרסת התובעת: בעוד בכתבי בי הדין המקוריים נטען כי התובעת לא חתמה על כל מסמך המתיר הניכויים (ר' סעיף 19 לכתב התביעה) הרי שכעת נטען כי היא חתמה על בליל מסמכים שאינה זוכרת , ולא ידעה על תוכנם וכי אינה זוכרת אם חתמה על הסכמות ספציפיות לניכויים . מכאן שהעובדות המתוקנות מעורפלות לכאורה אף הן (ר' למשל סעיף 6 לבקשה לאישור ובמקביל סעיף 3(ב) לנוסח כתב התביעה המתוקן.) ואולם לענין זה יפה אמת המידה הזהירה שנקבעה בענין אינסלר , לפיה יתכן שישנו קושי, בשלב הדיון בבקשה לתיקון בקשה לאישור , להעריך את תרומתו של התיקון לבירור השאלות שבמחלוקת, ובמקרים כגון אלה יש לאמץ, בשלב זה , אמת מידה גמישה. לפיכך תבחן שאלת התיקון העובדתי בראש פרק זה גם בראי המבחנים האחרים שנקבעו בענין אינסלר, בהמשך.
אשר לטיעון המשפטי שבבקשת התיקון : מששונה הבסיס העובדתי הרי שהמבקשת טוענת כעת טענות משפטיות חדשות ובכלל זה הטענה ההיולית לקיומם של "תנאים מקפחים" שבסעיף 30 לבקשה. גם הוספת הטיעון בדבר היות הניכוי בלתי חוקי ונוגד את תקנת הציבור (סעיף 31) הוא הוספה של עילה משפטית חדשה אשר זכרה לא בא, ללא כל טעם שהוא, בבקשה המקורית בטיעוני המבקשת וכאשר לא יכולה להיות מחלוקת כי טענה כזו לא היתה כל מניעה להעלות קודם לכן. (זאת מעבר ל ספק בדבר התאמת עילה כאמור להליך ייצוגי). לענין זה מקובלת עלי ההפניה של המשיבה להחלטת ביהמ"ש המחוזי (כבוד השופטת רות רונן) בת"צ 12935-02-13 שביט- ב. יאיר חברה לבניה בע"מ ( החלטה מיום 27.11.13). כשמדובר בתיקון שבמהותו שינוי עילות התביעה, הרי שאינו יכול, מיניה וביה, להוות תיקון שנועד להבהיר ולהעמיד על כנן את השאלות השנויות במחלוקת במסגרת התביעה הקיימת על עילותיה הקיימות. משכך, איני מוצאת מקום להתיר התיקונים הנוגעים ל"תניה מקפחת" והיות הניכוי נוגד את תקנת הציבור. מעבר לכך כוללים התיקונים המבוקשים אף תאוריות שונות, ביחס למשיבה והתנהלותה בסוגיית הניכויים, כל אלה ספק אם יש בהם כדי להבהיר הנקודות שבמחלוקת ואולם אין חולק כי לא היתה כל מניעה להעלותם קודם לכן.
אשר לסעד ההצהרתי שמבקשת התובעת להוסיף - כמו התיקון המוצע ל"פיקדון הביגוד" גם תוספת זו אין בה לקדם ולהבהיר את גדרי המחלוקת אלא רק להוסיף סעד. יוער כי גם ביחס לסעד זה, כמו לגבי האחרים נעדר הסבר ראוי מדוע לא התבקש כבר בבקשת האישור. יותר מכך, ככל שהדבר נוגע לעניינה של התובעת, בין בגוף התביעה ובין בבקשה לאישור, הרי משהתובעת כבר סיימה עבודתה אצל הנתבעת, הרי שסעד הצהרתי לא יוכל להועיל לה. מכאן שאין מקום להוספתו "כדי להביא לברור הסוגיות שבמחלוקת". מטעם זה כשלעצמו ובלא צורך בהזקקות לטעמים נוספים, דין הבקשה לענין זה להדחות.
בנסיבות המובאות לעיל נראה אם כן, כי אין התיקון המבוקש בעניין "פיקדון הביגוד" ובענין הסעד ההצהרתי מקדם את אינטרס הציבור בבירור המחלוקת ובהשגת תוצאה יעילה ויתכן שא ף ההפך הוא הנכון – קרי, אף אם יש ממש בעילות המהותיות בסוגיות אלה, הרי שברי כי הבקשה לאישור דנן כולל תיקונה, לא תשרת את אינטרס הקבוצה או אינטרס הציבור – ככל שיתבררו במסגרתה . את התיקון בעניין "השלמת קופה" יש לבחון בהתאם לשיקול השני.

עיתוי הגשת הבקשה
כל שלושת התיקונים המבוקשים הם תיקונים אשר בדיקה ראויה ורצינית של טענותיה של המבקשת (כפי הנדרש טרם הגשתה של בקשה לאישור של תובענה ייצוגית), הייתה מייתרת את הצורך ב הם.
אשר לבקשה להוספת סעד הצהרתי- לא ניתן כל טעם של ממש שיבהיר מדוע לא ניתן היה לכלול אותו מראש בכתב התביעה. הטענה כי מתוך תגובת המשיבה למדה המבקשת כי המשיבה דבקה בעמדתה, (באופן מפתיע...) וכביכול בכך יש להצדיק העלאת בקשה לסעד זה, אין בה כל ממש.
אשר לתיקונים העובדתיים וכנגזרת מכך, התיקונים של עילות התביעה ביחס לשני הניכויים- מחדליה של המבקשת חמורים בכמה אופנים:
ראשית- בכל הנוגע לפקדון הביגוד- אין כל הסבר מניח את הדעת להתעלמות המבקשת ובא כוחה מהעולה מתלוש השכר האחרון שקיבלה, ואשר מכל מקום נשלח במסגרת תשובת ב"כ המשיבה לפניית ב"כ המבקשת עובר להגשת ההליכים דנן (נספח ג' לכתב התביעה - להלן נספח ג'). הטענה כי מצבה הבריאותי של המבקשת מנע ממנה לגלות את עובדת השבת הפקדון, יתכן שיש לה השלכות לעניינים אחרים, בחלקם הועלו לעיל - וככל הנדרש ידונו לגוף הבקשה לאישור, ואולם ודאי אינה מהווה נימוק ענייני להתעלמות מתלוש השכר האחרון בעת עריכת כתב התביעה והבקשה לאישור על ידי ב"כ המבקשת.
אציין כי הטענה לפיה "מתלוש שכר שהונפק על ידי המשיבה לא היה ניתן להבין כי פקדון הביגוד הוחזר למבקשת שכן תשלום זה נכלל בשורה של "ניכויים" (סעיף 10 ל"תשובה לתגובה בקשה לתיקן כתב תביעה ולתיקון הבקשה לאישור התובענה כייצוגית") מוטב היה כי לא הי יתה נטענת.

שנית- וביחס ל"עובדות החדשות" בקשר לחתימת התובעת על הסכמות לכל ניכוי שהוא. ברי כי מבחינה אובייקטיבית, אין התיקונים נובעים מפערי מידע בין הצדדים. המבקשת אמורה היתה לדעת כי חתמה על הסכמה לביצוע הניכויים (גם אם נניח לטובתה ש לא היתה מודעת לפרטי הסכם ה"מסגרת" בסוגיה זו שנחתם בתחילת העבודה, הרי שוודאי כנגד ניכויי השלמת קופה ספציפיים) .
אכן, מסכימה אני כי תשובת המשיבה לפנייתה של המבקשת (נספח ג' לכתב התביעה ), התעלמה לחלוטין מ שאלה זו ואולם בכך, מבחינה אובייקטיבית, אין כדי להצדיק הטענה להעדר מידע, מה גם שבדיעבד נתברר כי המבקשת "נזכרה" שיתכן שחתמה על מסמכים שונים.
המבקשת מעלה טענות בדבר מצבה הסובייקטיבי הרפואי המיוחד. טענות אלה יתכן ויצדיקו בנסיבות הסוביקטיביות, את האיחור ב"גילוי העובדות" , אך הבחינה שצריכה להערך היא אובייקטיבית בלבד.
שלישית- גם אם נניח כי את העובדות "גילתה" המבקשת באיחור, הרי שלפחות שתים מהטענות המשפטיות שמבוקש להוסיף בקשר לכך- הטענה לזכאות להפרשי הצמדה ורבית בענין פקדון הביגוד, ו הטענה ל"תנאים מקפחים" ו"פגיעה בתקנת הציבור" ביחס ל"השלמת הקופה" – לא היתה כל מניעה עניינית מהעלאתן מלכתחילה.
רביעית- המשיבה העלתה טענותיה הרלוונטיות עוד בתשובתה לבקשת האישור, ואין הסבר מדוע רק בעקבות הדיון שנערך, החליטה המבקשת להגיש בקשה לתיקון זו. לא היתה כל מניעה להגשת הבקשה מיד בסמוך להגשת תשובת המשיבה, וקודם לקדם המשפט שנתקיים בתיק זה. זהו שיהוי שאין לו כל הסבר.
טוענת המבקשת כי הבקשה הוגשה בשלב ראשוני ומקדמי של ההליך. ככל שהדבר נוגע לתיקון המשפטי, יפים לכך דברי כבוד השופט ק ענבר בעניין רוטמן בשינויים המחויבים- ביחס לנושאים דלעיל :
"אין בידי לקבל טענה זו: ראשית, המאפיינים הייחודיים, העשויים להגביר מראש את הסתברות הגשתן של בקשות לתיקון בקשות אישור, אינם חלים בענייננו, שכן עסקינן בתיקון הנוגע לתשתית המשפטית הלקויה שבבסיס בקשת האישור. תיקון מסוג זה אינו נובע מפערי מידע שבין הצדדים, אלא יסודו בסיבות התלויות כולן במבקשים ובבא כוחם"
וכך גם בעניינינו.
ואולם, כאמור, השיהוי בהגשת הבקשה , כשלעצמו אין די בו כדי לדחות בקשה לתיקון כגון זו . לפיכך יובא האמור מעלה בשקלול שאר היבטי הבחינה הנדרשים.

האם היעתרות לבקשה תגרום למשיבה נזק לאו בר תיקון?
לטעמי אין בהיעתרות ל בקשה משום גרימת נזק למשיבה- נזק אשר איננו ניתן לתיקון בהשתת הוצאות.
לא מצאנו כי נזק מסוג זה אשר אינו ניתן לתיקון בפסיקת הוצאות, קיים. יחד עם זאת יש לזכור כי ה תובעת מבקשת שבית הדין יתחשב ביכולתה הכלכלית לעניין זה. ברי כי התחשבות כאמור תהא מוגבלת שכן משמעותה היא כי מבקש קשה יום יהא רשאי להגיש בקשר לאישור ותובענה ייצוגית – על כל הפגמים המהותיים שצוינו מעלה, תוך שדינו יהא שונה מבעל אמצעים אשר הגיש בקשה הלוקה באותם פגמים. כאשר תובע מבקש כי יוכר כתובע ייצוגי, מאליו לוקח הוא על עצמו השלכות נרחבות יותר של ליקויים בהתנהלותו, מאלה שאותן נוטל על עצמו התובע בתביעה האישית.

תום הלב
לעיל עמדתי על מאפיינה של בחינת תום הלב של התובע הייצוגי ובא כוחו.
גם בעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט יצחק ענבר בעניין רוטמן:
"מן העבר האחר, השיקול הרביעי, הבוחן את תום ליבם הדיוני של המבקשים ושל בא כוחם, פועל במובהק לחובתם של המבקשים: דברי כבוד השופט פוגלמן בנושא זה בפרשת אינסלר (פסקה 9ד לעיל) כרכו בכפיפה אחת בקשות שרדידותן עובדתית עם בקשות שרדידותן משפטית אך נראה, בכל הכבוד הראוי, כי כוחם יפה במשנה תוקף לגבי בקשות מהסוג האחרון. טעמו של דבר הוא, שבעוד שרדידות עובדתית עשויה לנבוע בחלק מהמקרים מפער המידע האינהרנטי שבין הצדדים, רדידות משפטית תנבע בדרך כלל מהתרשלות גרידא של בא כוח התובע המייצג, או מזלזול, או מחיפזון הנובע מרצונו להיות המגיש של בקשת האישור הראשונה באותו עניין, או מסיבה אחרת כלשהי שאינה תלויה בנתבע. חוסר תום הלב הדיוני של מי שהגיש בקשת אישור נבובה מבחינה משפטית, כפי שהדבר במקרה שלפנינו, עשוי אפוא להיות חמור יותר מחוסר תום הלב של מי שבקשתו לוקה ברדידות עובדתית."
המבקשת טוענת כי פעלה בתום לב בכך שפנתה למשיבה וזו לא השיבה לה בדבר חוקיות הניכויים. על ענין זה עמדתי לעיל: הפגמים המשפטיים שנפלו בכתב התביעה ובבקשת האישור אינם נוגעים כולם לבירור העובדתי בשאלת החתימה על הסכמה לניכויים ולא ניתן הסבר מניח את הדעת לליקויים בטיעון העובדתי והמשפטי בעניינים האחרים. כמו כן, העדר הזיכרון של המבקשת הספציפית, אף אם יכול ברמה הסובייקטיבית להסביר התנהלות ב"תום לב דיוני", מעורר קשיים אחרים, אשר כאמור מעלה , לא זו השעה לדון בהם.
כמו כן אין בכך כל הסבר לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה לתיקון, מעת שנתקבלה אצל התובעת תגובת הנתבעת לבקשה לאישור.

איזונם של השיקולים דלעיל בנסיבות הענין
נוכח האמור מעלה , באתי לכלל מסקנה כי אין כל טעם שהוא בהתרת תיקון הבקשה לאישור וכתב התביעה בכל הנוגע לסוגיית פקדון הביגוד וכן בכל הנוגע להוספת הסעד ההצהרתי. הבקשה לענין זה נדחית איפוא.
אשר לתיקונים המבוקשים שעניינם "השלמות הקופה"- בכל הנוגע לתיקונים העובדתיים, אף שהם בגדר שינוי מהגרסה המקורית, מצאתי כי יש מקום להתיר אותם בשלב זה במגבלה דלהלן :
כאמור, יוצאת אני מנקודת הנחה שהתובעת (ואף כל עובד אחר) לא נתן דעתו בראשית דרכו אצל המשיבה על שלל המסמכים שעליהם חתם. קשה יותר לקבל כי התובעת לא היתה מודעת לחתימה על הסכמות ספצפיות לניכויים (ר' נספח 6 לתשובה לתגובה) . עם זאת, כאשר פנתה המבקשת באמצעות ב"כ בנספח ג'- הרי שבתשובה לכך (נספח ד' לכתב התביעה) נמנעה המשיבה מלהתיחס כלל לטענה בדבר ניכויי השלמת קופה . בנסיבות אלה תיושם אמת המידה המקלה לתיקון התביעה בפן העובדתי הנוגע לחתימת המסמכים הקשורים להשלמת הקופה.
אשר לפן המשפטי בענין השלמת הקופה – חלק מן התיקונים אינם אלא שינוי עילות התביעה ולפיכך לא יותרו. חלקם האחר הואו כללי ואין כל טעם מדוע לא הוכללו בבקשה המקורית. אשר לתיקונים המשפטיים המתחייבים מהשינוי העובדתי והנוגעים לסעיף 25, מצאתי כי יש מקום לאפשר אותם שכן הם יועילו לבירור השאלות אשר אכן שנויות במחלוקת בתיק זה בסוגיית ניכויי השלמת הקופה. לפיכך יותרו אך התיקונים הנוגעים לטענות הנוגעות לסעיף 25, כפי שיפורט להלן.
משכך, יותר לתובעת לתקן את הבקשה לאישור ואת כתב התביעה בכל הנוגע לרכיב "השלמות קופה" בפן של חתימת המסמכים בלבד .
התיקונים המאושרים הם לפיכך בסעיפים הבאים לבקשה לאישור:6,10,13,22-24,27,33 (בסעיף 33- המשפט הראשון בלבד)
התיקונים המאושרים בכתב התביעה הם בסעיפים כדלקמן: 3ב,19 א, 19 ב(עד המלים "ונאלצו לעשות כן"), 20 28-31, 34, 40 (המשפט הראשון בלבד)
נוכח ההיתר המוגבל לתיקון , תודיע המבקשת האם עודנה עומדת על בקשתה. זאת תעשה בתוך 21 יום.
ככל שעומדת על הבקשה תגיש כתבי בי דין מתוקנים כאמור , בתוך אותו מועד.
תשובת הנתבעת לבקשה לתיקון וכתב הגנה מתוקן יוגשו עד ליום 15.7.15.
בהתחשב במכלול האמור מעלה תשלם התובעת לנתבעת הוצאותיה בסך 3,000 ₪.
התיק יובא לעיוני ב10.6.15 בכדי לבחון הצורך בקיום קד"מ נוסף נוכח עמדת המבקשת.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ה, 12 מאי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נדרה עובדיה
נתבע: רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ
שופט :
עורכי דין: