ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עיריית פתח תקווה נגד צדוק אליעזר :

בפני כבוד השופטת עדנה יוסף-קוזין

תובעת

עיריית פתח תקווה

נגד

נתבע

צדוק אליעזר

ב"כ התובעת – עו"ד אבינועם פרץ
ב"כ הנתבע – עו"ד דן פרטוש

פסק דין

א. פתח דבר

1. התובעת הינה רשות מקומית ועניינה של תביעתה הוא פינוי וסילוק יד ממקרקעין המצויים ברחוב אנדרסן 5 בפתח תקווה. על המקרקעין שבמחלוקת מצוי דוכן לא פעיל לממכר מזון, אשר הופעל בעבר על ידי הנתבע ואמו.

ב. כתב התביעה

2. לטענת התובעת בכתב התביעה, במשך מספר שנים היא אפשרה לנתבע להפעיל דוכן ברחוב אנדרסן 5, פתח תקווה ( להלן: "הדוכן"). לטענתה, החל משנת 1995 הנתבע אינו מחזיק ברישיון רוכלות כדין. כמו כן, החל מ- 02.01.07, הדוכן סגור, אינו מאויש ומהווה מפגע תברואתי, בטיחותי וחזותי. (סעיפים 4-5 לכתב התביעה).

3. לטענת התובעת, הנתבע הינו פולש ומסיג גבול במקרקעין ובהשארת הדוכן הסגור במקרקעין, גורם הנתבע להפרעה וסיכון לציבור העוברים והשבים. (סעיף 6 לכתב התביעה).

4. התובעת עתרה לצו לפינוי המקרקעין, סילוק ידו של הנתבע ו/או מי מטעמו מהם ולהשבת החזקה במקרקעין לידי התובעת. (סעיף 11.1 לכתב התביעה).

ג. כתב ההגנה

5. הנתבע טען בכתב ההגנה כי בשנות ה- 60, משפחתו הייתה בעלת עסק לממכר פלאפל באזור מעברות העולים, בשכונה הידועה כיום כשכונת עמישב. כאשר פונו המעברות בשלהי שנות ה- 60, התובעת פינתה את הורי הנתבע מחנותם בשכונת המעברות והבטיחה להעניק להם נכס חלופי, בו יוכלו להמשיך את עיסוקם ולהתפרנס מניהול דוכן. סמוך למועד בו פונתה מחנותה בשכונת עמישב, ניתן לאמו של הנתבע המבנה נשוא התביעה, ברחוב אנדרסן 5 בפתח תקווה, בו ניהלו הנתבע ואמו עסק לממכר פלאפל, בסמוך לבית הספר, חטיבת ביניים אחד העם. לאחר פטירת אמו, בתחילת שנות ה- 80, הנתבע החל להפעיל את המבנה כדוכן לממכר פלאפל באישורה של התובעת, אשר העניקה לו רישיון כדין.

6. לטענת הנתבע, במהלך שנת 2001 או בסמוך לכך, החל לפעול דוכן נוסף לממכר מזון בתוך בית הספר. הדוכן הנוסף פגע באופן קשה בפרנסתו של הנתבע ובמשך מספר שנים עמד דוכנו של הנתבע כמעט מיותם מכל לקוח, כאשר הנתבע פוקד את עסקו מידי יום ובקושי מצליח להתפרנס. לטענת הנתבע, ככל הנראה, התובעת העניקה את רישיון העסק לדוכן האחר במטרה לפגוע בפרנסתו ובעסקו של הנתבע ולגרום לו לעזוב. לאחר מספר שנים הנתבע חלה וכיום מצבו הבריאותי אינו מאפשר לו להפעיל את הדוכן.

7. הנתבע טען עוד בכתב הגנתו כדלקמן:
א. הנתבע מחזיק בדוכן מאז פטירת אמו והוא קיבל את רשות השימוש בו תחת התנאים בהם ישבה אמו בנכס כדייר מוגן.
ב. התובעת לא פעלה כדי לשנות את מעמדו של הנתבע כדייר מוגן.
ג. הדוכן מוחזק על ידי הנתבע מעל ל- 30 שנים ברמת ניקיון ותחזוקה מעולים, המבנה אינו מהווה מטרד ו/או סכנה ו/או כל הפרעה אחרת למי מדיירי הרחוב ו/או העוברים והשבים ו ומעולם לא נטען כנגד הנתבע כי הוא מחזיק את המקום בתנאי לכלוך ו/או באופן הגורם מטרד לציבור.
ד. התובעת אינה בעלת מעמד לדרוש מהנתבע לפנות את הנכס ו/או למסור את הנכס לידי מי מטעמה.
ה. לחלופין, התובעת אינה רשאית לפנות את הנתבע מאחר שלא עמדה בתנאי הפינוי הקבועים בחוק הגנת הדייר ( נוסח משולב) התשל"ב – 1972.

ד. תצהיר התובעת

8. מטעם התובעת הוגש תצהיר מר יצחק שרעבי, מ"מ מנהל מחלקת רישוי רוכלות בעיריית פתח תקווה.

9. לדברי מר שרעבי בתצהירו, הדוכן נמצא במחציתו בחלקה 681 ובמחציתו בחלקה 691, בגוש 6373. חלקה 681 הינה בשלמותה בבעלות התובעת והיא משמשת ככביש/מדרכה וחלקה 691 הינה בשלמותה בבעלות קק"ל.

10. בתצהיר נאמר כי במשך מספר שנים אפשרה התובעת לנתבע להפעיל את הדוכן. החל משנת 1995 הנתבע אינו מחזיק ברישיון רוכלות כדין והחל מתחילת שנת 2007 הדוכן סגור ואינו מאויש.

11. לדברי מר שרעבי, הנתבע הינו פולש ומסיג גבול במקרקעין שאינם שייכים לו. עוד לדבריו, הדוכן מצוי במקום ציבורי, בו נוהגים לחלוף עוברים ושבים באופן תדיר ובכל ימות השבוע ובהשארת הדוכן הסגור, הנתבע גורם הפרעה וסיכון לביטחונם ובריאותם של ציבור העוברים והשבים. לדבריו, מעצם העובדה שהדוכן עומד כאבן שאין לה הופכין במקום שבו רגיל הציבור לעבור, ומעצם העובדה שמדובר בדוכן ששימש לממכר מזון ואין לו רישיון עסק/רוכלות בתוקף, על מנת לשמור על ביטחון ובריאות העוברים והשבים, יש לסלק את הדוכן מהמקרקעין.

ה. תצהיר הנתבע

12. בתצהירו, הנתבע חזר על טענותיו בכתב ההגנה והוסיף כי כיום מצבו הבריאותי אינו מאפשר לו להפעיל את הדוכן, אולם הוא מקבל טיפולים ויש בכוונתו לחזור ולהפעיל את הדוכן, כאשר מצבו הבריאותי יאפשר זאת. לדבריו, מצבו הכלכלי קשה מאוד ועל כן, כאשר בריאותו תאפשר זאת, בכוונתו לחזור ולהפעיל את הדוכן.

13. הנתבע טען עוד בתצהירו כי כיום הדוכן עומד ריק מאדם, סגור במנעול ובריח מכל צדדיו, ואינו מהווה סכנה או מפגע לעוברי אורח.

ו. דיון

14. התובעת עתרה בכתב תביעתה לצו לפינוי המקרקעין ולסילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין שעליהם נמצא הדוכן.

15. המקור המשפטי לתביעת בעל מקרקעין לסילוק יד, הינו סעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), הקובע: "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין".

16. כדי שלתובעת תהיה הזכות לדרוש את סילוק ידו של הנתבע כאמור, עליה להיות, אפוא, בעלים או מי " שזכאי להחזיק" במקרקעין.

17. לצורך בירור הזכויות במקרקעין, עליהם ניצב הדוכן, בית המשפט מינה מודד מומחה, מר דרור בן נתן, אשר נתן חוות דעת מיום 30.04.14.

18. בחוות הדעת נקבע כדלקמן:
א. הדוכן, אורכו 2 מ' ורוחבו 1.75 מ'. לדוכן גגון מפח שאורכו 2.5 מ' ורוחבו 2.4 מ'.
ב. הדוכן מונח על משטח בטון.
ג. הדוכן, כולל גגון הפח, נמצא בחלקה 681. חלק ממשטח הבטון, באורך 3.1 מ' ורוחב 75 ס"מ, חורג אל חלקה 691.
ד. חלקה 691 הינה חלקת דרך בבעלות התובעת וחלקה 681 הינה חלקת מגורים בבעלות קק"ל ועליה 36 חוכרים.
ה. הנתבע אינו אחד החוכרים בחלקה 681.
ו. המקרקעין שעליהם ניצב הדוכן, הינם רכוש משותף לחוכרים בחלקה 681 בחלקים שווים (1/36).
ז. על פי תב"ע פת/18/41 הדוכן ממוקם על שטח המיועד לחנייה עבור דיירי הבית המשותף.

19. לאור האמור בחוות הדעת, רק חלק ממשטח הבטון, שעליו ניצב הדוכן, נמצא על המקרקעין השייכים לתובעת, בחלקה 691. הדוכן עצמו נמצא בחלקה 681, אשר אינה בבעלות התובעת. על כן, כבעלת המקרקעין ( חלקה 691), התובעת זכאית לדרוש את סילוק ידו של הנתבע מאותו חלק של הדוכן אשר מצוי במקרקעיה, והוא משטח הבטון כאמור לעיל בסעיף 18( ג)

20. אין טענה בפני הנתבע כי הוא שילם לנתבעת דמי שימוש או תמורה אחרת בגין השימוש במקרקעין. לכן, הנתבע מחזיק במקרקעין מכוח רישיון אשר ניתן לו על ידי התובעת ללא תמורה. במצב דברים זה, התובעת רשאית לבטל את הרישיון, כפי שעשתה, והיא רשאית לדרוש מהנתבע סילוק ידו ממקרקעיה. זאת אפילו הנתבע החזיק במקרקעין אלו תקופה ממושכת. ר' ע"א 96/50 צינקי נ' כיאט, פ"ד ה, 474: "...רשיון הניתן חינם, ללא כל תמורה, איננו " הסכם" במובן החוקי של המילה. רשיון כזה מתפרנס מדי רגע ברגע מרצונו החופשי של המרשה, והוא מתבטל כהרף עין עם גילוי דעתו של זה, כי אין ברצונו להמשיך בהענקת הרישיון". ( בעמ' 479). וכן ע"א ( נצרת) 1042/04 גדי שושן נ' associazione nazionale per soccorrere i missionare italiani [a.n.s.m.i], 07.12.04: "מתי רשות נחשבת הדירה? כאשר היא " רישיון הניתן חינם ללא כל תמורה: רישיון כזה אינו מהווה חוזה במובן החוקי של המילה והוא מתפרנס מדי רגע ברגע מרצונו החופשי של המרשה והוא מתבטל כהרף עין עם גילוי דעתו של זה, כי אין ברצונו להמשיך בהענקת הרישיון" [ע"א 32/77 טבוליצקי נגד בית כנסת ובית מדרש, פ"ד לא[3] 210 בעקבות ע"א 96/50 יעקב צינקי ואח' נגד ויקטור ואח', פ"ד ה' 474]. לעניין זה נכון הכלל האומר כי " בר רשות מכוחה של רשות גרידא צפוי בכל רגע לדרישת סילוק יד של בעל המקרקעין, אפילו נמשכת פעולתו בנכס על פני תקופת זמן ארוכה. לא די בציפייה שנוצרה אצל מקבל הרשות להבטיח את המשך קיומה של הרשות בעתיד" [זלצמן, שם בעמ' 29]." ( פסקה 27). ר' גם ע"א 32/77 טבוליצקי נ' בית כנסת ובית מדרש החסידים, פ"ד לא(3) 210, 218.

21. באשר לחלקה, 681, התובעת אינה בעלת המקרקעין או מי שזכאי להחזיק בהם. זכויות אלה נתונות לבעלי זכויות החכירה בחלקה 681, שאינם התובעת. לכן, התובעת אינה זכאית, מכוח סעיף 16 לחוק המקרקעין, לדרוש מהנתבע את מסירת המקרקעין עליהם נמצא הדוכן בחלקה 681.

22. באשר לטענה לזכויות מכוח דיירות מוגנת, מעבר לכך שהטענה לא הוכחה, בסיכומיו, הנתבע זנח טענתו זו.

23. התובעת טענה כי היא זכאית לסעד הנתבע על ידה גם מכוח סעיף 249(29) לפקודת העיריות. סעיף זה קובע את סמכות העיריה לעשות כל מעשה הדרוש לשם שמירה על תחום העיריה, בריאות הציבור והביטחון בו.

24. לטענת התובעת, הדוכן מהווה מכשול ומפגע בטיחותי, תברואתי וחזותי חמור, המקים סכנה של ממש לעובדים ולשבים. הראיה היחידה, אותה הגישה התובעת לצורך הוכחת טענתה, היא צילום של הדוכן. צילום זה, לבדו, אינו מעיד כי הדוכן מהווה מכשול או מפגע בטיחותי עבור העוברים והשבים או סיכון מבחינה תברואתית. ככל שהתובעת סברה כי הדוכן מהווה מפגע בטיחותי ותברואתי, היה עליה להגיש חוות דעת בטיחות, אשר תבסס טענות אלה כנדרש. משלא הוגשה כל ראיה להוכחת הטענה בדבר סיכון לציבור העוברים והשבים, הטענה נותרה בעלמא ולא ניתן לקבלה.

ז. סוף דבר

25. התביעה מתקבלת חלקית.

26. הנתבע יפנה את משטח הבטון, באורך 3.1 מ' ורוחב 75 ס"מ, החורג אל חלקה 691 בגוש 6373, יסלק ידו ממקרקעין אלה ויחזיר את החזקה בהם לתובעת, תוך 60 יום ממועד פסק הדין.

27. אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ה, 12 מאי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עיריית פתח תקווה
נתבע: צדוק אליעזר
שופט :
עורכי דין: