ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אבי בן עמי נגד יעל תמיר :

בפני כבוד הרשמת הבכירה דליה אסטרייכר

תובע (נתבע כנגד)

אבי בן עמי

נגד

נתבעים (תובעת שכנגד)

1.יעל תמיר
2.שומרה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

מונחת לפני תביעה ותביעה שכנגד שמקורן בתאונת דרכים מיום 29.6.2014.

התובע בתביעה העיקרית בתיק זה הוא הבעלים של הרכב הנפגע נשוא תאונה זו, אולם בפועל מי שנהג ברכב, בעת התאונה, הוא בנו של התובע.
הן בנו של התובע (להלן: "נהג התובע") והן הנתבעת 1 העידו בדיון שהתקיים בפני.

לגרסת נהג התובע, הוא נסע בכביש חד סיטרי בו שני נתיבי נסיעה. כאשר התקרב למעבר חצייה עצר בכדי לתת זכות קדימה להולכי רגל לחצות את הכביש. בעודו עומד לפני מעבר החציה פגעה הנתבעת 1 ברכבו, בצדו השמאלי אחורי.

התובע צירף חוות דעת שמאי לתביעתו להוכחת נזקיו.

הנתבעת 1 מצידה הכחישה את המיוחס לה בכתב התביעה וטענה כי האחריות לקרות התאונה עומדת לפתחו של התובע ובהתאם, כאמור, הגישה כתב תביעה שכנגד.
לטענת הנתבעת 1, היא נסעה בנתיב השמאלי מבין השניים והחלה לעצור בעקבות רכב שעצר לפניה במעבר חציה, כאשר לפתע הגיח התובע מהנתיב הימני תוך סטיה לנתיב נסיעתה ומבלי שאפשר לה מרחק בלימה, תוך שהוא פוגע ברכבה בדופן ימין קדמי.

לכתב התביעה שכנגד, צירפה התובעת שכנגד "אישור הפסדים" מאת המבטחת.

הנתבע שכנגד לא הגיש כתב הגנה מטעמו, ולבקשת בנו בדיון, יש לראות את כתב תביעתו בתבי עה העיקרית ככתב הגנתו בתביעה שכנגד שכן גרסתו היא אותה הגרסה .

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, שמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בראיות ובחוות דעת השמאים שהוצגו בפני, הגעתי למסקנה כי דין התביעה העיקרית להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל.

מצאתי את גרסתה של הנתבעת 1 כנה, אמינה, סדורה, קוהרנטית ומתיישבת עם השכל הישר, ככל שנוגע לנסיבות קרות התאונה. גרסת הנתבעת 1 לפיה נהג התובע סטה מנתיבו לתוך נתיב נסיעתה אושרה על ידי עדותו של נהג התובע עצמו שהעיד כי אכן עבר לנתיבה של התובעת אולם, בניגוד לטענתה הוא אותת לפני המעבר וממילא "כבר הייתי לפניה" כאשר ארעה התאונה. בעניין זה אני קובעת כי התובע סטה לתוך נתיבה של הנתבעת 1 בסמוך למעבר החצייה שלפניו, תוך שהוא מעמיד אותה בפני עובדה מוגמרת כי עליה לבלום במיידי וממילא לא מאפשר לה זמן תגובה זה. אני דוחה בהקשר זה את טענתו כי כל אירוע המעבר לנתיב נסיעתה של הנתבעת 1 היה קודם לתאונה וממילא אינו קשור לה. הנתבעת 1 הוסיפה והעידה כי אכן זיהתה את הולכי הרגל חוצים את מעבר החצייה והסיבה לסטייתו של נהג התובע מנתיבו היה בשל כך שהולכי הרגל סיימו לחצות את הנתיב השמאלי והחלו בחציית הנתיב הימני וממילא "הפריעו" לו להתקדם ישר. נהג התובע לא סיפק כל הסבר מדוע בחר לעבור לנתיב השמאלי מיד בסמוך לפני מעבר החצייה.

אני דוחה את גרסת נהג התובע לפיה עמד לפני מעבר החצייה כאשר הנתבעת 1 פגעה בו מאחור. נהג התובע אישר בעדותו כי רכבו נפגע בצדו השמאלי האחורי ואילו רכבה של הנתבעת 1 נפגע בצידה הימני הקדמי. הדעת נותנת כי אם היה במצב עצירה לפני מעבר החציה והנתבעת 1 פגעה בו מאחור הרי שלא די היה שרק צדו השמאלי היה נפגע וממילא רק צדו הימני של רכב הנתבעת נפגע 1, אלא כי הנזקים ברכבים היו בחלקם האחורי והקדמי לאורכם בהתאמה.

התובע בעדותו אישר כי עבר לנתיב נסיעתה של הנתבעת 1 וגדר המחלוקת לשיטתו, הוא בשאלה האם מעבר הנתיב נעשה עם או בלי איתות. בין אם אותת התובע לפני שבטה מנתיבו לנתיב נסיעתה של הנתבעת 1 ובים אם לאו הרי שאחריותו של הנוהג בכביש, בטרם הוא עובר מנתיבו לנתיב אחר , לבחון שאין בכך כדי להפריע לשאר המשתמשים בדרך. אלמלא עבר התובע לנתיבה של הנתבעת1 תאונה זו לא היתה מתרחש ת.

12. בפתח הדיון העיד נהג התובע כי חברו היה עד לתאונה. עד זה לא הובא לעדות. כלל ידוע הוא בדיני הראיות, והוא משקף את ניסיון החיים, כי אם לצד בהליך כלשהו יש עד אשר יכול לשפוך אור על הפרשה, ואותו צד בוחר שלא להעידו, ניתן להסיק שמא יש לו מה להסתיר, או שמא חושש הוא שאותו עד בחקירה נגדית ימסור דברים לרעתו של אותו צד. הימנעות הנתבעת , ללא כל הסבר, מלזמן לעדות עד רלוונטי פועלת לחובת הנהג התובע והיא בעלת משמעות ראייתית לטובת הנתבעת 1. המסקנה המתחייבת מהתנהלות זו של הנהג התובע היא שאילו העיד חברו היה בעדותו כדי לתמוך בגרסת הנתבעת 1.

"יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו הייתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד... התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה באשר על פניה מתחייבת ממנה המסקנה שאילו הובאה הראיה או הושמע העד... היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב."
ראה כבוד השופט י. קדמי בספרו "על הראיות– הדין בראי הפסיקה" (דיונון, חלק ב') 917.

בעניין אחרון זה יפים בעניין דברי בית המשפט בע"א 548/78, שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760, ובע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ פד"י מ"ד(4) 595 602:

"כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר – ניתן להניח שאילו הובאה ראיה, היתה פועלת נגדו".

(ראה גם ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, בעמ' 603-602; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, בעמ' 658; ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז(2), 605, בעמ' 615-614; ע"א 27/91 קבלו נ' שמעון עבודות מתכת בע"מ, פ"ד מט(1) 450, בעמ' 457; ע"א 3694/99 ארדמן נ' חברת פרוייקט אורנים בע"מ, פ"ד נה(2) 385, בעמ' 392 וכן ע"א 4226/05 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אטיאס (פורסם במאגרי המחשב).

13. משבחר התובע שלא להביאו להעיד אודות קרות התאונה יש מקום לזקוף זאת לרעתו.

14. אשר על כן, ובהתבסס על האמור לעיל אני קובעת כי נהג התובע אחראי לקרות התאונה ותוצאותיה. נהג התובע סטה באופן פתאומי מנתיבו הימני לתוך נתיב נסיעתה של הנתבעת 1, תוך שאינו מאפשר לה להגיב בהתאם ולבלום. בהתאם לכך התביעה העיקרית נדחית.

15. באשר לתביעה שכנגד –
התובעת שכנגד עותרת לנזקיה העקיפים בגין: השתתפות עצמית בתיקון, כינון, והפסד הנחת היעדר תביעות, שכן הנתבעת 2 נשאה בעלויות תיקון רכב הנתבעות בהתאם לחוות דעת השמאי מטעמן ובסך כולל של 5,341 ₪.

לאור האמור, ולאחר שקבעתי כי התובע בתביעה העיקרית (הוא הנתבע שכנגד) אחראי לקרות התאונה, אני מחייבת את הנתבע שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סך של 5,341 ₪ בצירוף רבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה שכנגד ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבע שכנגד לשלם לתובעת שכנגד הוצאות משפט בסך של 500₪ שיישאו רבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש תוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז- לוד.

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ה, 11 מאי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אבי בן עמי
נתבע: יעל תמיר
שופט :
עורכי דין: