ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שושנה בן ג'ויה נגד שרית עמית :

בפני כבוד הרשמת הבכירה מרי יפעתי

תובעת

שושנה בן ג'ויה

נגד

נתבעת

שרית עמית

פסק דין

1. תביעה כספית שעניינה נזק שנגרם לרכב התובעת.

2. לטענת התובעת, הגיעה למקום עבודתה, באזור התעשייה בנתניה, בשעות הבוקר והחנתה את רכבה בסמוך לחנות פרפקט לי ין. עת שחזרה אל הרכב בשעות הצהריים הבחינה כי מכוניתה ניזוקה בחלקה האחורי ימני.
התובעת ביררה עם עובדי חנות פרפקט ליין למי שייך הרכב ונאמר לה כי הרכב שייך לנתבעת, מנהלת חנות פרפקט ליין. התובעת נכנסה לחנות וטענה בפני הנתבעת כי היא זו שפגעה ברכבה וביקשה ממנה פרטים. לטענתה, הנתבעת הביעה את הפתעתה והצדדים יצאו לבחון את הרכבים. על אף שהנתבעת הבטיחה למסור את פרטי הביטוח לתובעת למחרת היום, חזרה בה בטענה כי אינה צריכה למסור הפרטים מקום בו לא פגעה ברכבה.

טוענת התובעת, כי מיקום הפגיעות בשני הרכבים ואופי הפגיעות, כמו גם התנהלות הנתבעת, מעידים כי הנזק לרכב התובעת נגרם על ידי הנתבעת.

3. מנגד, טוענת הנתבעת כי לא פגעה ברכב התובעת. לטענתה, התובעת האשימה אותה בפגיעה, היא נלחצה ויצאה לראות במה מדובר אך חזרה וטענה כי לא ייתכן שפגעה ברכב התובעת מבלי לשים לב.

דיון והכרעה:

4. הנטל להוכחת התביעה מוטל על כתפי התובעת מכח הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". על מנת לקבל התביעה, על בית המשפט להשתכנע כי מאזן ההסתברויות נוטה לטובת התובעת, קרי כי גרסתה עדיפה על פני גרסת הנתבעת. גם מקום בו משתכנע ביהמ"ש כי לאחר שמיעת הראיות נותרו גרסאות הצדדים מעויינות, הרי שלא הורם הנטל ודין התביעה להידחות.
5. בענייננו, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוצגו, ולאחר ששמעתי טיעוני הצדדים בפני, ועיינתי אף בהבהרת התובעת לאחר הדיון ביחס לטעויות הסופר שנפלו, לטענתה, בכתב התביעה, לא שוכנעתי כי התובעת הרימה הנטל המוטל עליה ומשכך, יש לדחות התביעה.

6. אין מחלוקת כי התובעת לא היתה עדה לתאונה. התובעת אף אינה סומכת טענתה כי הנתבעת היא שפגעה ברכב על עד ראיה שראה את הפגיעה.
למעשה, התובעת מנסה לבסס התביעה על ראיות נסיבתיות מהן עולה, לטענתה, כי הנתבעת היא שפגעה ברכבה וגרמה לו נזקים.

לטענת התובעת, רכבה עמד בכל במקום החניה משעות הבוקר ועד לשעות אחר הצהריים. אמנם, בעת שחזרה התובעת לרכב חנה בסמוך לרכבה רכב הנתבעת ואולם, לא הוכח האם רכב הנתבעת חנה במקום בכל אותן שעות או שמא חנו במקום באותו היום רכבים נוספים שיכלו לגרום לפגיעה.

מחד, עלה מעדות התובעת כי לא זיהתה את הרכב שחנה לצד רכבה כרכב הנתבעת שכן נדרשה לברר עם עובדי החנות למי שייך הרכב בטרם פנתה לנתבעת. מאידך, העידה כי היא נוהגת לחנות במקום לכל היום, וכך גם רכב הנתבעת, וכי מאחר ומדובר בחנייה ממול לחנות הנתבעת הדבר הוא "למורת רוחה" של הנתבעת.

מאחר והתובעת יכולה על נקלה לזהות את הנתבעת כבעלת הרכב אשר חונה במקום, כאשר הנתבעת עובדת בסמוך וחונה במקום מידי יום, אין זה סביר כי תפגע ברכב התובעת ותותיר את רכבה במקום.
התובעת מצביעה על התנהלותה של הנתבעת ככזו המעידה על אשמה. כך למשל באשר לאי מסירת פרטי הביטוח וכך באשר לטענתה כי הנתבעת נתנה לה במכוון באותו היום מספר טלפון שגוי.

אלא שהנתבעת העידה והתרשמתי כי עדותה היתה אמינה לעניין זה כי הופתעה מהאשמות התובעת וכי לא ידעה כיצד להתנהל. מאחר ולא היו בידיה פרטי הביטוח הבטיחה למסור אותן למחרת. לאחר שהתייעצה עם בעלה וסיפרה לו את פרטי האירוע הוא אמר לה שמאחר ולא פגעה אין מחובתה ליתן את הפרטים.
יתרה מכך, התובעת ידעה כי היא יכולה לאתר את הנתבעת במקום עבודתה בחנות, וכך אף עשתה. משכך, הטענה כי מספר הטלפון שנמסר לה ע"י הנתבעת נמסר כשגוי במכוון, אינה סבירה בנסיבות העניין.

7. לא שוכנעתי כי הנתבעת אף פגעה ברכב מבלי ששמה לב לכך. מיקום הפגיעה ברכב התובעת, כפי העולה מהתמונות והצעת המחיר שצורפה, מלמדים כי אין מדובר בפגיעה נקודתית אלא פגיעה נמשכת. התובעת טוענת כי הפגוש ברכב הנתבעת היה קרוע ומייחסת זאת לפגיעה ברכבה.

מיקום הפגיעה ברכב התובעת, מהחלק האחורי של הרכב עד לדלת האחורית, והנזק לפגוש הנתבעת אותו מייחסת התובעת לתאונה, מלמדים על פגיעה שספק אם נהג הרכב הפוגע לא יחוש בה.

מעבר לכך, ספק בעיניי אם מנגנון הפגיעה, כפי שתואר על ידי התובעת, ולפיו התאונה אירעה עת נכנס רכב הנתבעת לחניה משמאל לרכב התובעת, יוביל לפגיעה המתוארת בפגוש רכב הנתבעת.

הנתבעת העידה כי אמנם לא שמה לב לפגיעה הקיימת בפגוש וכי התובעת הפנתה את תשומת ליבה, ואולם, העידה כי היתה שריטה קודמת על הרכב וכי גם בעלה משתמש ברכב.

8. התובעת אף הציגה בדיקות גבהים בין שני רכבים הזהים לרכבי הצדדים. יחד עם זאת, לא מצאתי שיש בבדיקה זו כדי לקבוע כי הפגיעה אכן אירעה על ידי רכב הנתבעת דווקא. מעבר לכך כי לא נטען כי בדיקת הגבהים בוצעה במקום בו אירעה התאונה ומשכך, יכול ונערכה בתנאי דרך שאינם זהים, בהכרח, לתנאי מקום התאונה.

כך גם ביחס לטענה כי נמצאו סימני צבע מובהקים של רכב התובעת על רכב הנתבעת. מהתמונות שצורפו ניתן לראות סימני צבע לבן בפינה הימנית קדמית של רכב הנתבעת. לא ניתן לקבוע כי מדובר בסימני צבע מובהקים, כדברי התובעת, שעה שרכבה הוא בצבע אפור בהיר.
חשוב מכך, סימני הצבע ברכב הנתבעת נמצאים במקום אחד בלבד בעוד שניתן היה לצפות, לאור הפגיעה הנמשכת ברכב התובעת, כי סימני הצבע יופיעו גם לאורך צדו הימני של רכב הנתבעת.

9. נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

מאחר ונפסקו לחובת הנתבעת הוצאות, בגין ביטול פסק דין שניתן בהעדרה, והסכום שנפסק הופקד על ידה בקופת בית המשפט, איני עושה צו להוצאות בגין דחיית התביעה.
ההוצאות שהפקידה הנתבעת בקופת בית המשפט יושבו לידי הנתבעת.

המזכירות תעביר לנתבעת הכספים שהפקידה בקופת בית המשפט.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן לבקש רשות ערעור מבית משפט מחוזי מרכז בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ה, 12 מאי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שושנה בן ג'ויה
נתבע: שרית עמית
שופט :
עורכי דין: