ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד חנה מקייטן :

בפני כבוד השופטת תרצה שחם קינן

המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשמת
חנה מקייטן


נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד יצחק אמיר
ב"כ הנאשמת עו"ד ליאור שטדלר
הנאשמת התייצבה

פרוטוקול

ב"כ המאשימה: הגענו להסדר, אגיש כתב אישום מתוקן. הנאשמת תחזור מהכפירה, תודה בכתב האישום המתוקן, תורשע בו והצדדים יטענו לעונש באופן חופשי.

הנאשמת: כשבית המשפט מקריא לי את כתב האישום המתוקן – אני מודה באמור בו.

ב"כ הנאשמת: אני מאשר את דברי חברי.


הכרעת דין
אני מתירה לנאשמת לחזור בה מהכפירה ומרשיעה אותה, על פי הודאתה, בעבירות של הסגת גבול לפי סעיף 447 (א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, וכן בעבירה של גרימת נזק במזיד, עבירה על סעיף 452 לחוק.

ניתנה והודעה היום כ"ג אייר תשע"ה, 12/05/2015 במעמד הנוכחים.

תרצה שחם קינן , שופטת

ב"כ המאשימה:
הנאשמת נעדרת הרשעות קודמות, הודתה בכתב אישום מתוקן לפיו בקצרה גרמה נזק לרכבה של עדת תביעה 3, בת זוגו הנוכחית של בן זוגה לשעבר, נכון לתקופה הרלבנטית, ולאחר מכן הסיגה גבול לדירתו והחלה לחטט בארונות המשרד על מנת לאתר מסמך אותו דרשה ממנו לפני כן. אין מדובר במעשים קלים, אלא לטעם המאשימה התנהגות בריונית, ובוטה, שפוגעת מלבד ברכושה של עדת תביעה 3 גם ברכושו ובקניינו של המתלונן ואף בתחושת בטחונם האישי של שניהם. צריך לציין גם כי הנאשמת לא הודתה ואני מתייחס לגרימת הנזק ברכב בפתח המשפט ,אלא גרמה לכך שיגיע לכאן עד כבן 80 שיעיד על מה שראה ורק לאחר מכן הודתה באותה התנהגות. המאשימה חושבת שהמתחם הראוי הינו בין מאסר צופה פני עתיד ל- 8 חודשי מאסר בפועל. אגיש לבימ"ש תמונת רכבה של עדת תביעה 3 והנזק שנגרם לה. לאור העדר עבר נסתפק במאסר צופה פני עתיד אך נבקש הן כפרמטר עונשי והן כפרמטר של פיצוי ממש ובדגש על כך שאת הנזק הממשי ספגה עדת תביעה 3 שאינה למעשה בלב הסכסוך לקבוע פיצוי של 2000 שח שהנאשמת תשלם לאותה עדת תביעה ולבקש שהמאסר על תנאי יהיה מרתיע. הנזק לא תוקן. אני מציג לבית המשפט תמונת הרכב כשעל קצה המנוע נראית השריטה – ת/2.
לשאלת בימ"ש שוחחתי עם העדה הנמצאת כאן ואמרה כי לא תיקנה את הרכב שכן ההליך המשפטי שריר וקיים, ולפי מה שאני הבנתי אין לה הצעת מחיר.

גב' סגלוב:
לשאלת ביהמ"ש הרכב משנת 2001.

ב"כ המאשימה: אבקש מבימ"ש לתת המשקל הראוי לעובדה שהרכב אינו ח דש, כאשר ברור שהיא עדיין תצטרך לתקן אותו. כפי שביקשתי בטיעון לעונש מדובר במתלוננת אשר לא היתה בלב הסכסוך. הפיצוי המבוקש הינו עבור עוגמת הנפש.

ב"כ הנאשמת:
אני לא נתקלתי במקרה שביהמ"ש או התביעה אומרת שהעבירה לא חמורה. עבירה פלילית היא חמורה מעצם טבעה, יש חמור יותר וחמור פחות. אני לא מקל ראש במעשים. חייבים להסתכל על המכלול של האירוע. אי אפשר לראותו בוואקום ככתוב בכתב האישום וזהו. ביהמ"ש נחשף לרקע ויושב בתוך עמו ומבין שמעשים כאלה על ידי אשה בת 50 שמעולם לא נחקרה ולא הורשעה הם לא מעשים ש.....(הופסק). צריך להביא ראיות לגובה הנזק. אי אפשר לטעון לגובה הנזק בלי להביא ראיות לכך. יכול והסימן שעל האוטו הוא גיר של האבן. האבן משאירה את השכבה הראשונית שלה ובגלל זה אני אומר שאפשר לנקות. גם אם יש שריטה קלה ואיני מקל ראש, זה רכב משנת 2001, שמענו את העד אומר "רכב ישן מימי מתושלח" , לפני ביהמ"ש יש ראיות שהנזק מינורי בן כמה מאות שקלים, זה שהמתלוננת לא טרחה לתקן את הנזק מזה 3 שנים מראה על המינוריות של הנזק. צריך להיות פיצוי פרופורציונלי. אני סבור שדי בהטלת פיצוי בסך של 500 ש"ח. הנאשמת גם לא עובדת. כמובן שיש להטיל עליה התחייבות להמנע מעבירה. אנו לא סבורים שיש מקום למאסר מותנה וגם אם כן אז שלא יהיה לא מידתי. מדובר במעשים שנמצאים ברף התחתון. לא נופצה שמשה ולא עוקם פח. צריך לקחת את הדברים בפרופורציה. מדובר באשה שאחרי מערכת זוגית ארוכה ולא נעימה ושמענו כמה דברים שקרו לה ולא בכדי עבירות אחרות נמחקו, היתה בסערת רגשות והדבר מובן ופעלה באופן אימפולסיבי בריוני ולא בוגר, עברו 3 שנים מאז האירוע ואנו רואים אשה נורמטיבית שהתנהגות זו לא מאפיינת אותה. בנסיבות אנו סבורים שעצם ההרשעה ועונשים צופי פני עתיד כמו התחייבות ומאסר על תנאי קצר בצירוף הפיצוי המינימלי המגלם את הנזק המינימלי ייענו על צרכי הענישה.
מזה כשנתיים היא לא עובדת. היא נשואה כשנה. לדאבון הלב הנאשמת מתמודדת מזה כעשור עם אובדן של בתה, כמובן שזה השפיע על מצבה לאורך השנים, לפני הטרגדיה הזו היא עבדה במשהב"ט, רואים אשה נורמטיבית שהאירוע הזה לא מאפיין אותה.
אנו לא מקלים ראש במעשים ומבקשים לקחת אותם בקונספט המתאים. הנאשמת גם לא מקלה ראש. אבל לאור הדברים שחוותה לפני ואחרי האירוע היא כמובן מתקשה לראות את האירוע הזה בוואקום ולא לזכור מה שחוותה ומתחרטת עליו.

הנאשמת:
אני מתנצלת שהגעתי לשם. אני מתנצלת שהיא נפלה קורבן לאירוע (פונה למתלוננת). לא חשבתי שזה האוטו שלו, כל לילה היה מתרברב שיש לו מישהי, אז לא ידעתי מי היא. אני לא קשורה לעולם של העבירות. הגעתי למצבים שאני לא חשבתי שאגיע לשם. אני מצטערת שהתנהגתי בצורה שלא מתאימה לי ולאורח החיים.


גזר דין

הנאשמת הודתה והורשעה בכתב אישום מתוקן, ולפיו הסיגה גבולו של המתלונן, עמו ניהלה מערכת יחסים זוגית במשך ארבע עשרה שנים, וכן בכך שגרמה נזק לרכבה של בת זוגו החדשה של המתלונן , באותה עת.
הנאשמת הודתה היום לאחר שבדיון הקודם נשמע עד תביעה.
ב"כ המאשימה סבור כי מתחם הענישה נע בין הטלת עונש צופה פני עתיד, לבין הטלת עונש מאסר בפועל לתקופה של שמונה חודשים.
בנסיבותיה של הנאשמת ובנסיבות המקרה, עתר להטלת מאסר מותנה וכן להטלת פיצוי למתלוננת בסך של 2,000 ₪.
ב"כ הנאשמת סבור כי אין מקום להטלת פיצוי בסך של 2,000 ₪, שכן מדובר ברכב משנת 2001, כן משום שבמהלך כמעט שלוש השנים, שחלפו מאז ביצוע העבירה, לא תיקנה המתלוננת את הרכב, ואף לא הציגה הצעת מחיר לתיקון כאמור.
הנאשמת עצמה התנצלה על המקרה והסבירה כי אינו מאפיין את התנהגותה.

הנאשמת, כבת חמישים, הייתה בת זוגו של המתלונן במשך שנים רבות. מדברי הצדדים, לרבות דברי ו של עד התביעה בדיון הקודם, ניתן להבין כי לאחר שהסתיימה מערכת היחסים, ביקשה הנאשמת לקבל מהמתלונן מסמך, אך הוא סירב למסור לה. בנסיבות אלה הגיעה לביתו, ואף הסיגה, כאמור, את גבולו, וכפי הנראה, מתוך כעס, חרטה את האות "X " על מכסה המנוע של רכב בת הזוג של המתלונן, וגרמה לרכב נזק.

בבואי לגזור את עונשה של הנאשמת, עמדו לנגד עיניי, מתחם העונש ההולם לעבירות, נסיבות ביצוען וכן הערך המוגן. עוד אקח בגדר שיקולי את הודאתה של הנאשמת, החיסכון בזמן השיפוטי, חלוף הזמן, עברה הנקי של הנאשמת נסיבותיה האישיות, כפי שתיאר בא כוחה וכן את העובדה כי הנאשמת הביעה צער על מעשיה .

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ואת מכלול השיקולים, לא מצאתי לנכון להטיל על הנאשמת קנס, ואני גוזרת עליה את העונשים הבאים:

עונש מאסר על-תנאי לתקופה של 30 יום, והתנאי הוא שלא תעבור, במשך שנתיים, עבירה של היזק בזדון.
הנאשמת תשלם למתלוננת גב' אנה סגלוב, עדת תביעה 3 , פיצוי בסך של 1,000 ש"ח, ב-3 תשלומים כשהראשון על סך 400 ש"ח ישולם לא יאוחר מיום 21.6.15 וכן 2 תשלומים נוספים בסך של 300 ש"ח כל אחד כשהראשון בהם ישולם לא יאוחר מיום 21.7.2015 ובכל 21 לחודש שלאחריו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ניתן והודע היום כ"ג אייר תשע"ה, 12/05/2015 במעמד הנוכחים.

תרצה שחם קינן , שופטת


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: חנה מקייטן
שופט :
עורכי דין: