ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קומסקו בע"מ נגד מדינת ישראל - רשות המיסים :

בפני כבוד השופט כרמי מוסק

המערערת
קומסקו בע"מ

נגד

המשיבה
מדינת ישראל - רשות המיסים- ירושלים

פסק דין

1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבית שמש (כבוד השופטת חגית מאק-קלמנוביץ', סגנית נשיאה) בת"א 1201/08, שניתן ביום 22.4.14.

2. בית משפט השלום התבקש במסגרת התביעה שהוגשה לקבוע, כי על המשיבה להכיר ב"תעודת המקור" שהוגשה באיחור קל, שמקורו בטענות אנוש, ולכבד את התחייבויותיה בהסכם אזור הסחר החופשי שנחתם בין ארה"ב לישראל. נטען, כי התעודה מעידה ללא עוררין, כי ה יותם של הטובין שיובאו על ידי המערערת, טובין שמקורם בארה"ב המקנים למערערת פטור בתשלום מכס.

3. בית משפט השלום דחה בפסק דינו את טענת המערערת וחייב את המערערת בהוצאות משפט.

4. פסק דינו של בית משפט השלום – במישור העובדתי קבע בית משפט השלום כי המערערת ייבאה מארה"ב שתי מכונות לגריסת אבן ושילמה בגין כך מכס בסכום של 291,652 ₪. המערערת טענה כי הייבוא פטור ממכס וביקשה להשיב את הסכום ששילמה. המשיבה סירבה לכך בטענה כי בהתאם להסכם הסחר החופשי, היה על המערערת להמציא "תעודת מקור". טענת המשיבה היא, כי המערערת לא קיימה אחר תנאי זה. בית המשפט קבע כי המגרסות יובאו מארה"ב ושוחררו מהמכס ללא התערבות מעריך מכס. סוכן המכס מטעם התובעת "שידר" במערכת המחשוב את הנתונים הנדרשים, לרבות מסמכים שונים, אך לא המציא "תעודת מקור". ביום 1.11.07 הועבר הרשימון הפיזי לבית המכס 20 יום לאחר מועד שחרור הטובין, ואליו צורפה תעודת המקור. הטובין (המגרסות) סווגו כ"סוג 1 – רגיל". דבר המטיל חובת תשלום מכס.

5. בית המשפט קבע, כי היה על המערערת להמציא "תעודת מקור" המונפקת על ידי היבואן בארה"ב. כמו כן, נקבע כי במועד שחרור הטובין מהמכס לא הוצגה "תעודת מקור" ולמעשה, מתבקשת המשיבה בדיעבד להכיר בתעודת המקור ולהשיב את סכום המכס ששולם.

6. באשר למועד המצאת "תעודת המקור", שמע בית המשפט ראיות בעניין זה הואיל והצדדים היו חלוקים באשר למועד המצאת התעודה למשיבה. בית המשפט קבע, כי אין מחלוקת שבעת שחרור הטובין, לא הומצאה "תעודת מקור", אלא הדבר נעשה לאחר מכן. הצדדים חלוקים באשר למועד.

7. לאחר שבית המשפט בחן את הראיות שהוצגו לפניו, קבע כי התעודה הומצאה למשיבה ביום 1.11.07, היינו 20 יום לאחר "התרת הטובין", זאת יחד עם מסירת הרשימון הפיזי.

8. בית המשפט קבע, כי הוכח לפניו שתעודת המקור הונפקה במועד מסוים , והמקור נמסר למכס יחד עם שאר המסמכים ביום 1.11.07, ועל כן לא יתכן שנמסר קודם לכן. בית המשפט דחה את גרסת המערערת, לפיה עוד קודם לכן הונחה "תעודת המקור" בתיבה המיועדת למסירת מסמכים, מבלי שמי מטעם המערערת דאג למסור באופן פיזי תעודה זו, שהיא בעלת חשיבות למי מאנשי המכס. בית המשפט קבע עוד, כי טענת המערערת בעניין מועד המצאת תעודת המקור לא נטענו "בזמן אמת", וזאת לאחר שניתח את הראיות וההתכתבויות שעמדו לפניו. לאור זאת קבע בית המשפט, כי המערערת לא הוכיחה שמסרה את תעודת המקור ביום 15.10.07.

9. בית משפט השלום עמד על תוכן ההסכם בדבר כינון אזור סחר חופשי, הסכם שנחתם בין ישראל לארה"ב.

10. כמו כן, הפנה בית המשפט לצו תעריף המכס, המיישם את הסכם הסחר החופשי, ולהוראות הרלבנטיות מהן עולה כי קיימת חובה להמציא "תעודת מקור", דבר המהווה תנאי הכרחי לקבלת הפטור מתשלום מכס (ההדגשה שלי – כ.מ.).

11. החובה היא לצרף את "תעודת המקור" לא יאוחר משעת "התרת הרשימון". מטעם המכס נמסר, כי קיים נוהל לפיו ניתן למסור את "תעודת המקור" גם עד ליום המחרת, בסוף יום העבודה. יש צורך לצרף את "תעודת המקור" המקורית ולא עותק ממנה.

12. בית המשפט בחן את עדותו של מר חורי מטעם המכס, בכל נושא הגשת המסמכים, ההקפדה על מועד ההגשה, חשיבות נושאים אלה, ועדות החריגים שקיימות במכס, שיקולי ועדות החריגים, וכדומה.

13. בית המשפט דחה את טענת המערערת, כי ניתן לוותר על "תעודת המקור" בהתאם לסעיף 9 להסכם הסחר החופשי, וקבע כי טענה זו לא הוכחה על ידי המערערת ואין היא עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם צו שהוצא מכוחו, והוראות פנימיות של המכס.

14. בית המשפט פסק, כי קיימת חשיבות רבה להמצאת המסמכים המקוריים המאמתים את מקום היצור וייצוא הטובין, וזאת כדי לייתר צורך מכביד על אנשי המכס לברר בכל פעם את מקור הטובין, ארץ הייצור והייצוא, וכדומה. לפיכך, שעה שמסמך מהותי אינו קיים, אין דרך אחרת אלא לפעול בהתאם להסכם ולצו . בית המשפט קבע, כי מדובר במסמך קונסטיטוטיבי, ובמידה שלא הומצא, יש להטיל מכס.

15. בעניין זה של חשיבות המסמכים המהותיים, הפנה בית המשפט לעובדה כי התעודה הוצאה בארה"ב ביום 11.10.07, היינו יום אחד לאחר שחרור המשלוח מהמכס, דבר המעמיד בספק את אמיתות התעודה, וכך גם העובדה שלכל אורך הדרך סווגה העסקה על ידי עמיל המכס מטעם המשיבה, כ"סוג רגיל – 1", היינו עסקה המחייבת הטלת מכס (ההדגשה שלי – כ.מ.).

16. מכאן קבע בית המשפט, כי אין מדובר במקרה של איחור קל בהמצאת "תעודת המקור", אלא במספר ליקויים ותקלות, שלא תוקנו אלא לאחר פרק זמן ניכר.

17. בית המשפט הזהיר מהנהגת מדיניות גמישה כלפי יבואנים, שכן מדובר בהסכם סחר חופשי עם מדינה אחרת, וליישומו יש השלכה בינלאומית, ולכן חובה על המשיבה לקיים את הוראות ההסכם בקפידה.

18. בית המשפט דחה את טענת המערערת, כי התנהלות ועדת החריגים ושיקול דעתה היו לקויים.

19. עוד העיר בית המשפט, כי הטובין הובלו מארה"ב לגרמניה ומשם לישראל. על המערערת היה לעמוד בנטל, בהתאם להוראות הסכם הסחר, ולהמציא שטרי מטען המלמדים מה נעשה בטובין "בארץ הביניים", וכי ניתן לקבוע שמדובר באותם הטובין. בית המשפט קבע, כי המערערת לא עמדה בנטל זה, בפרט לאחר שלא הציגה את שטרי המטען.

20. בית המשפט דחה את טענת המערערת, כי היא זכאית להחזר המכס ששולם מכוח הוראות חוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), התשכ"ח-1968, זאת משום שאין מדובר במס ששולם ביתר, אלא במס ששולם לאחר שהמערערת לא קיימה אחר תנאי הפטור, שעה שבשיעור המס לא נפלה טעות כלשהי.
21. לאור כל האמור דחה בית המשפט את התביעה.

22. טענות המערערת בערעור – המערערת טוענת, כי תעודת המקור הוגשה למכס כבר ביום 15.10.07, על ידי פי הנחה בתיבה המיועדת לכך, וכי ביום 1.11.07 התקיימה פגישה עם סגנית הגובה בבית המכס והמסמכים נמסרו לה (פעם נוספת).

23. המערערת טוענת, כי מדובר במקרה בו הנסיבות חריגות ומיוחדות, כך שהייתה חובה להשיב את סכום המכס.

24. המערערת טוענת עוד, כי בית המשפט עצמו חש אי נוחות, והבהיר זאת באופן מפורש בפסק דינו, שכן בית משפט סבר למעשה שאין מחלוקת שהטובין יוצרו בארה"ב ויובאו מארה"ב, והמערערת הייתה זוכה בפטור אילו עמדה בתנאים.

25. המערערת סברה, כי מדובר בחקיקה המטילה מסים ויש לפרשה פרשנות תכליתית על פי המשמעות המשפטית של התכלית המונחת ביסוד החוק. יש ליתן פרשנות בהתאם ללשון החוק, ההיסטוריה של החוק וערכי היסוד. כאשר ממקורות אלה לא ניתן לקבל תכלית סופית, יש לפרש את החוק באופן המקל עם מי שאמור לשאת במס.

26. לטענת המערערת, יש להבחין בעניין זה בין המהות לבין הפרוצדורה. המהות היא העובדה שהטובין יוצרו בארה"ב ויובאו מארה"ב, ואילו המסמכים השונים שיש להמציא, לרבות תעודת המקור, אינם עוסקים במהות, אלא מהווים את המסגרת הראייתית להוכחת הזכות.

27. עוד מפנה המערערת לנספחים להסכם הסחר ולהוראות הסכם הסחר עצמו, מהם עולה, לדעתה , כי המהות שנ קבעה היא ארץ הייצור והייצוא, ואילו אופן ההוכחה, כגון תעודת מקור, הן הוראות דיספוזיטיביות, שאי נן מהותיות, עליהן יכול צד להסכם לוותר, אם יוכח שהטובין יובאו מארה"ב.

28. בהקשר זה מפנה המערערת לע"א 655/99 יורוקום תקשורת סלולרית בע"מ נ' מדינת ישראל (פ"ד נה(5) 577; להלן: " פס"ד יורוקום"). המערערת מדגישה, כי בענייננו אין מחלוקת שהטובין יוצרו בארה"ב ויובאו משם, ועל כן לא היה מקום ללמוד גזרה שונה מפסיקה שעסקה במקרים בהם הייתה מחלוקת בנושא ארץ המקור.

29. המערערת סבורה, כי ניתן ליתן תוקף לתעודת המקור כפי שהיא, גם אם הוגשה באיחור מסוים.

30. המערערת טוענת, כי העובדה שהטובין שוחררו מבלי שניתנה "העדפת סחר", רק מתוך טעות, אינה משנה את העובדה שארץ המקור היא ארה"ב והסכם הסחר החופשי חל במקרה זה.

31. המערערת טוענת, כי בכל מקרה התעודה הוגשה באיחור קל ומדובר בפגם שניתן לריפוי, ולכן יש להעדיף את רוח ההסכם, כי טובין הזכאים לפטור ייהנו מכך. המערערת טוענת כי יש להעדיף את הפרשנות המקיימת את רוח ההסכם על פני פרשנות צרה ודווקנית, שתשלול מהמערערת את הפטור ממכס.

32. המערערת מפנה לנהלים פנימיים של המשיבה עצמה, שמכירה במקרים מסוימים בהגשה מאוחרת של מסמכים, שמטרתם ראייתית להוכחת הפטור.

33. המערערת מדגישה, כי יש להעדיף את עמדתה התומכת בעקרונות יסוד של גביית מס אמת, הגינות ועשיית צדק, תוך העדפת מהותו של הסכם הסחר, היינו הענקת פטור למי שזכאי לכך ועל פי אותו הסכם.

34. המערערת טוענת עוד, כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר למקור הטובין, וכי אלה הובלו במישרין לישראל.

35. לשיטת המערערת, מדובר במס ששולם מתוך טעות, ועל פי הדין זכאית המערערת להחזר המס.

36. טענות המשיבה בערעור – קיימת חשיבות לעמוד בהוראות הסכם הסחר ובצו תעריף המכס, ואין מקום לחרוג מהוראות אלה.

37. לפיכך, מקום בו לא הוגשה תעודת מקור בעת שחרור הטובין, הטובין אינם זכאים להעדפת מס.

38. על הטובין למלא אחר כל התנאים שנקבעו באופן מצטבר:

א. הטובין עומדים בכללי המקום.
ב. הטובין הובלו במישרין ממדינת הייצוא למדינת הייבוא שהן צדדים להסכם.
ג. הונפקה תעודת מקור על ידי היצואן. במקרה זה תעודה אמריקאית מקורית.
ד. תעודת המקור מוגשת בהתאם לתקנות הפנימיות של מדינת הייבוא.
39. תעודת המקור מהווה תנאי הכרחי לקבלת העדפת מכס. תעודת המקור מכילה פרטים מהותיים. לפיכך, תעודת המקור הינה מסמך מהותי (ראה ת.א. (חיפה) 960/02 קליאופטרה נ' מדינת ישראל).

40. על פי צו תעריף המכס והפטורים נקבע מפורשות, כי יש להמציא תעודת מקור עד למועד התרת רשימון הייבוא, לא היה מקום ליתן העדפה לטובין שיובאו. הוכח, כי תעודת המקור הומצאה רק ביום 1.11.07, היינו 20 יום לאחר התרת הטובין. מדובר בממצא עובדתי שנקבע על ידי בית משפט קמא, ועל פי הפסיקה הנוהגת, בית משפט שלערעור לא ייטה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, מה עוד שהמערערת לא הציגה ראיה כלשהי לפיה תעודת המקור הומצאה קודם לכן.

41. אין כל ראיה שהטובין יוצרו בארה"ב, אולם גם אם כך הם פני הדברים, משלא הומצאה תעודת המקור, דבר המהווה תנאי לקבלת העדפת המכס, מדובר בתנאי מהותי, שבלעדיו אין.

42. המשיבה קבעה בצו, באופן מפורש כי המצאת תעודת מקור הוא תנאי בל יעבור, ועל כן אין כל רלבנטיות לאמור בהסכם הסחר, כי קיימת סמכות לכל אחת מהמדינות שהן צד להסכם לקבוע לעצמה אך יש צורך בתעודת מקור, אם לאו.

43. בת"א 960/02 הנ"ל נקבע באופן מפורש כי תעודת מקור הוא מסמך קונסטיטוטיבי.

44. תעודת המקור נוצרה והונפקה רק לאחר שחרור הטובין מהמכס, דבר המחזק את העובדה בדבר חשיבות תעודת המקור, היינו הגשתה בעת שחרור הטובין.

45. לא הוכח למי מאנשי המכס שנמסרה תעודת המקור ביום 15.10.07, כפי שטוענת המערערת, דבר המחזק את קביעת בית משפט קמא, כי התעודה נמסרה ביום 1.11.07 ולא קודם לכן.

46. לאור כל האמור, אין מדובר באיחור קל אלא ביצירת תעודת המקור לאחר שחרור הטובין (ההדגשה שלי – כ.מ.).

47. אין מדובר במקרה בו לעתים מוגש העתק מתעודת המקור, והתעודה המקורית מוגשת כעבור מספר ימים. בענייננו מדובר במקרה בו תעודת המקור נוצרה לאחר שחרור הטובין, ובעת שחרורם לא הייתה קיימת (ההדגשה שלי – כ.מ.).

48. אין מקום להנהיג מדיניות גמישה העלולה לפגוע ולכרסם במנגנון שנקבע לצורך מתן הפטור ממכס, או העדפת טובין.

49. הנוהל אליו הפנתה המערערת בטענותיה עוסק בעניין שונה לחלוטין של ייבוא במקרה של "פטור מותנה".

50. אין מקום לקבל את הטענה, כי יש ליתן פטור לאור תכלית הסכם הסחר, שכן קיימת חשיבות לכך שכל הוראות הסכם הסחר והצו יקוימו, כאשר הוראות אלה הן חלק בלתי נפרד מהסכם הסחר.

51. המערערת לא הוכיחה כי ההובלה הייתה במישרין מארה"ב לישראל. לא הוצג שטר מטען ועל כן גם תנאי זה לא התקיים.

52. אין מקום לתחולת חוק המסים העקיפים מהטעם שמדובר ב"הרחבת חזית", והן מהטעם שלא מדובר במס ששולם ביתר, אלא במס ששולם כדין.

53. קיימים מקרים בהם ניתן להמציא מסמכי העדפה לאחר "התרת הרשימון ", אולם מדובר במקרים מוגדרים שנקבעו בצו. קיימים גם מקרים אחרים בהם הומצא מסמך העדפה טרם התרת הרשימון, התעוררה מחלוקת בין הייבוא למכס באשר למסמך, והיבואן הפקיד פקדון כספי עד לבירור המחלוקת. טוענת המשיבה כי אלה אינם חלים בענייננו.

דיון והכרעה
54. השאלה המרכזית העומדת להכרעה במקרה זה היא, מהו מעמדה של "תעודת המקור"; האם מדובר בתעודה בעלת מעמד קונסטיטוטיבי, היינו ללא הצגתה בעת שחרור הטובין מהנכס לא ניתן לקבל את הפטור, או שלתעודה מעמד פרוצדוראלי-ראייתי בלבד, וניתן להמציאה גם במועד מאוחר יותר ולזכות בפטור.

55. במחלוקת זו שנפלה בין הצדדים סבורני, כי ניתן ללמוד מהסכם הסחר החופשי וכן מהוראות הצו, כי לתעודת המקור מעמד קונסטיטוטיבי, ויש להגישה בעת שמבקשים לשחרר את הטובין.

56. ברור, כי הנטל לעשות כן, היינו להמציא תעודה זו, יחד עם כל יתר המסמכים הנדרשים, מוטל על היבואן, מבקש הפטור. מטרת המצאת התעודה ויתר המסמכים נועדה, בין היתר, למנוע את הצורך שרשויות המס יבחנו האם הטובין עומדים בהוראות הסכם הסחר החופשי. המטרה היא ליצור שקיפות ויציבות בעניין זה מבלי להכביד על רשויות המכס בבדיקות שונות נוספות.

57. בת"א 960/02 הנ"ל, נדונה שאלה זהה ובית המשפט קבע, כי: "לשון אחר, תעודות התנועה הן מעין מסמך 'קוסטיטוטיבי' המקים את זכותה של התובעת לקבלת פטור ממכס. משנפסלו התעודות, הדרך העומדת בפני התובעת היא לשכנע את רשויות המכס באיטליה להחזיר את חותם 'הכשרות' לתעודת אלו. כל עוד הדבר לא נעשה, הראיות שהביאה התובעת להוכחות מקור הסחורה אינן מעלות ואינן מורידות".

58. אמנם בת"א 960/02 הנ"ל היה מדובר במקרה בו ארץ המוצא פסלה את תעודת התנועה, ולא במקרה היה איחור בהגשת התעודה, אולם דומה כי ניתן להסיק מקביעת בית המשפט המחוזי בחיפה, כי מעמד התעודה המעניקה את הפטור הוא קונסטיטוטיבי, היינו ללא הצגת התעודה לא יינתן הפטור.

59. באשר למועד הגשת התעודה, בית משפט קמא בחן את הראיות בחינה מעמיקה והגיע למסקנה כי התעודה נמסרה רק ביום 1.11.07. מדובר בקביעה עובדתית שאין מקום להתערב בה.

60. עוד יודגש, כי עולה שתעודת המקור נוצרה והונפקה רק לאחר שחרור הטובין, וכי לכל אורך הדרך עמיל המכס מטעם המערערת סיווג את הטובין כחייבים במכס. עולה עוד, כי בוצעה חניית ביניים של הטובין בגרמניה ולא הוצגו בעניין זה שטרי מטען כנדרש, מהם ניתן ללמוד באופן חד-משמעי כי מדובר בטובין שהגיעו מארה"ב. כל אלה מטילים צל על טענות המערערת, כי מדובר אך ורק באיחור כזה או אחר בהגשת התעודה. אמנם המערערת טוענת כי על פי ההסכם (סעיף 8, נספח ד) המסמכים הראו כי היעד הסופי היה ישראל ועל כן לא היה צורך בשטרי מטען או ראיות נוספות, אולם סבורני כי עצם חניית הטובין בארץ ביניים, והוצאת תעודת מקור באיחור רב, מעצימה את הספק כאמור.

61. עוד אומר, כי בחינת פס"ד יורוקום אליו הפנתה המערערת מעלה, כי בעניין זה עמדה מחלוקת באשר למקום ייצור הסוללות לטלפון סלולארי של חברת "נוקיה", והאם מדובר בסוללה שהיא חלק מהטלפון הסלולארי או פריט שונה נוסף. לא היה מדובר בהסכם סחר חופשי או בדרישה להמצאת תעודת פטור.

62. באשר לטענה כי מדובר במס ששולם בעודף ועל כך זכאית המערערת להשבת המס מכוח חוק המיסים העקיפים, אין מקום לקבל טענה זו, שכן משלא הומצאה תעודת המקור, הדרישה לתשלום המס הייתה דרישה על פי דין, ובהתאם שולם המס.

63. עוד ראוי להדגיש, כי הדרישה לתשלום המכס אינה עומדת בניגוד לעקרון יסוד כלשהו. הוא תואם את רוח הסכם הסחר החופשי והוראות הצו. רוח ההסכם ברורה, היינו הפטור יינתן למי שזכאי לכך. נמצא, כי המערערת, שלא קיימה אחר ההוראות והכללים שנקבעו, חויבה במכס, שחל על כל מי שמייבא סחורות ואינו זכאי לפטור מתשלום מכס.

64. סופו של דבר, המערערת היא "שביקשה" לשחרר את הטובין ולשלם בעבור כך מכס, ללא הוצאת תעודת מקור. תעודה זו הוצאה באיחור, לאחר שחרור הטובין והוגשה לרשויות המכס באיחור רב. מאחר שלתעודת המקור מעמד מהותי וקונסטיטוטיבי בהתאם להוראות ההסכם, ומאחר שאין מקום להטיל על רשויות המכס חובה לערוך חקירות ובירורים שעה שיבואן אינו ממלא אחר הוראות ההסכם, לא ראיתי מקום לקבל את הערעור, ועל כן הערעור נדחה.

65. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסכום כולל של 15,000 ₪.

ניתנה והודעה היום כ"ג אייר תשע"ה, 12/05/2015 במעמד הנוכחים.

כרמי מוסק, שופט


מעורבים
תובע: קומסקו בע"מ
נתבע: מדינת ישראל - רשות המיסים
שופט :
עורכי דין: