ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אברהם רותם אברהם :

בפני כבוד השופט שמאי בקר

המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשמים
אברהם רותם אברהם


נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד זמנסקי
ב"כ הנאשם עו"ד שפקמן
הנאשם - בעצמו

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:
אתחיל בזה שאני אחזור לדיון הקודם ב 22.10, באותו דיון הודענו על ההסכמה, על כך שיתוקו כתב אישום, הנאשם יודה ויורשע, יופנה לקבלת תסקיר. כאשר כל צד טוען באופן חופשי לעונש. היום התקבל תסקיר שירות המבחן.
אני אחזור לגביו קצת יותר מאוחר, ואני רוצה לעצור על כתב האישום המתוקן והעבירות.
התיקון הוא מינורי, נמחקה המילה בסוף בס' 4, מילה אחת נמחקה וזה התיקון, כאשר באופן כללי כתב האישום מדבר על כך שמדובר באלימות מילולית כלפי בן זוג חדש של גרושת הנאשם, כפי שהתבטא במילים גסות ולא אחזור על המשפטים האלה נוכח הקהל שנמצא באולם (ילדים). בנוסף לכך שאיים על אותו חבר הוא תקף את גרושתו, שנסתה לחצוץ ביניהם, תקף אותה בכך שמשך בשערה.
מדובר בעבירות שלכאורה אולי במבט ראשון אולי מינוריות, אבל במקרה של הנאשם שלנו אי אפשר להגיד את זה נוכח גיליון העבר הפלילי שלו. אני מגיש ר"פ. אני רוצה להצביע על הרשעתו האחרונה לפני כחצי שנה בבית משפט שלום כפר סבא בגין עבירת איומים אלימות מילולית כלפי אותה חברה שמדוברת בתסקיר בעמוד 2 באמצע. היא לא החברה הנוכחית, היא האמצעית. המתלוננת היא האישה הראשונה, אחכ האישה שנגדה היתה אלימות ונדון בגינה ב 2014 והרשעה יותר קודמת ב 2006 היתה נגד אותה המתלוננת כפי שאנו יודעים בכתב האישום הנוכחי קרן, אנו רואים בן אדם שלפחות שלוש עבירות בעברו ושלוש הרשעות נעברו כלפי בנות הזוג שלו, פעמיים כלפי בת זוג הנוכחית המתלוננת קרן, ופעם אחת כלפי בת זוג אחרת וכעת הנאשם נשוי לבת זוג שלישית.
אנו רואים שבתי משפט בעבר הטילו על הנאשם עונשים שונים. בהרשעה האחרונה קיבל מאסר על תנאי, וגם לפני האחרונה קיבל מאסר על תנאי, יחד עם זאת רואים שבעברו יותר הרחוק יש הרשעה בעבירות סמים בגינן נדון למאסר בפועל לתקופה ארוכה, כאשר אנו מתבוננים על עברו רואים שילוב של שימוש בסמים ואלימות שילוב מאוד מסוכן שמביא בסופו של דבר לאלימות מתפרצת.
שירות המבחן בתסקיר מנסה לבדוק את בעית ההתמכרות של הנאשם, מבקשים ממנו למסור בדיקות שתן. מה עושה הנאשם בתגובה, ואני מפנה לעמוד 2, פסקה אחרונה, שם מפורט תקופת השימוש בסמים, מגיל צעיר, הוא באופן מילולי אומר שלא משתמש בסמים אבל לגבי הבדיקות שתן הסתייג וניתק כל קשר עם השירות, לא ביצע אפילו בדיקה אחת ולדעתי זה אומר דרשני. כל אדם שבעברו יש בעיה מסוימת והוא מודע לה, כאשר מבקשים לטפל בו ובבעיה והוא לא רוצה והוא מסתייג ולא משתף פעולה, פה צריכים להדלק נורות אדומות בבית המשפט, כאשר הסכנה הפוטנציאלית מאדם כזה היא באמת ממשית. לא אתאר מצבים וירטואלים אך מכיון שאנו יודעים שעם קרן היה כבר אירוע אלים בעבר, אירוע אלים בכתב האישום הנוכחי ויש להם ילדים משותפים, שמספיק ניצוץ קטן אחד ושוב תלונה ושוב הליכים משפטיים. זה באופן וירטואלי יכול להיות אך כאשר אנו יודעים שהנאשם הזה אולי ממשיך להשתמש בסמים והוא מסרב לטיפול והשירות בתסקיר אומר שקיים סיכון להישנות התנהגות אלימה ובעייתית. התרשמות של השירות שנראה שעונש מרתיע וקונקרטי ומציב גבולות, התביעה סבורה שהעונש הקונקרטי המציב גבולות, המוחשי, היחיד שיכול להיות זה מאסר בפועל.
כאשר אנו בוחנים את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, הודיית הנאשם, לקיחת אחריות, אפשר להסתפק במקרה כזה אולי בעונש של מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות אבל יש פה הסתייגויות. הנאשם גם פה יכול להסתייג ולא לבצע בדיקות נדרשות, לכן התביעה סבורה שענישה קונקרטית כפי המומלץ על ידי השירות, וענישה מרתיעה זה עונש מאסר בפועל, לאור העבר הפלילי שלו עונש זה מוצדק בהחלט, לאור העבירות החמורות כלפי שני אנשים, גם אלימות מילולית וגם פיזית בהחלט מצדיק מאסר בפועל. מתחם הענישה בעבירות מסוג זה נע בין עונש של מספר חודשי מאסר בפועל יתכן בעבודות שירות עד ל 8 חודשים, הערכים המוגנים – שלוותו ושלמותו של אזרח, אשר נפגעו פה במידה בינונית, ולאור כל זאת אני מבקש מביהמ"ש בהתחשב בחומרת המעשה, בחומרת העבר הפלילי, בנתונים השליליים שעולים מהתסקיר אני מבקש להשית מאסר בפועל, מאסר על תנאי , קנס ופיצוי לשני המתלוננים.

ב"כ הנאשם:
אני אומר כך, בסופו של דבר תיקון 113 מדבר על עקרון ההלימה. אנו צריכים לראות מה העונש ההולם לכל מקרה ספציפי. מספיק להפנות לעובדות כתב האישום, שם מדובר שהילד הקטין מרים טלפון אומר אבא, האבא החדש שלי היכה אותי. זו התחלת התיק ומפה התגלגלו כל האירועים.
אומר, כי אני לא יודע איך אני אישית הייתי מתנהג או איך חברי או איך ביהמ"ש היה מתנהג. זה מסוג התיקים המיוחדים שכל אחד שהיה נקלע לסיטואציה כזו היה יכול לפעול בצורה כזו או אחרת, שאדוני לא יגיד שאני מפרש זאת כהצדקה אבל אני חושב שכן אפשר להבין אותו ואת סערת הרגשות שהיה נתון בה. בסופו של דבר אני לא מזלזל בעובדות כתב האישום אבל מדובר על תקיפה המיוחסת לנאשם בכך שמשך בשערה של המתלוננת ולגבי האיומים הם לא הרף הגבוה. אחרי שהוא שמע שאותו אדם היכה לכאורה את הבן שלו, אמר לו בוא נרד למטה ואני לא אפרט את השאר.

לבוא עכשיו בתנאי מעבדה לבדוק את הענין הזה אי אפשר. נכון שהיה יכול לנהוג אחרת אבל באותו רגע היה בסערת רגשות ושמע מה ששמע ועשה מה שעשה.

לענין התסקיר- אמנם במבט ראשון הוא לא שלאגר גדול אבל אני מפנה לעמוד 3 לשתי הפסקאות הראשונות, כאשר מדובר על בני זוג גרושים שאין ביניהם קשר נכון לעכשיו, מה שעולה זה ההודיה ולקיחת האחריות של הנאשם והוא מסביר למה עשה זאת. מפנה לשורה 2, אומר הייתי בלי שיקול דעת. הוא מבין שלא היה בסדר. מהפסקה השניה אני לוקח את זה שהמתלוננת אומרת לאחר שיחה עם קצינת המבחן, אומרת שהיא נכון להיום לא מפחדת ממנו, יש קשר ביניהם רק לגבי הילדים. סה"כ הכל בסדר. אין לו שום כוונה לחזור אליה והיא לא תחזור אליו. צריך להסתכל במבט צופה פני עתיד. הילדים בני 13,11, הוא משלם מזונות ורואה אותם. בסופו של דבר הם גרושים אבל נשואים לענין הילדים וכל החיים יראו אחד את השני. שאלתי – האם בתיק הספציפי הזה ובנסיבות הספציפיות האלה האם הענישה שחברי מציע היא נכונה? התשובה לא. אם הוא הבין את המסר והוא הודה הוא מבין שפעל לא נכון, אם נוכל להשאיר את המצב רגוע כמו עכשיו אני חושב שהענישה צריכה להיות צופה פני עתיד.
מלבד ההודיה שלו, חלק מההודיה שלו, הוא לא רצה שהבת הגדולה שלו תבוא להעיד. ולא רק זה, אחרי שהעניינים נרגעו, והאירוע הוא מלפני שנתיים וחצי, לא רצה להעיד את הגרושה שלו.
נכון שיש עבר פלילי אבל מדובר על אירוע נשוא כתב האישום הזה שאני באופן אישי מנתק אותו מעברו הפלילי. זה לא אירוע מתוכנן שבא ספציפית לאותה מתלוננת להכות אותה. הוא בא להגיד מילים לאבא החדש, היא עמדה באמצע וקרה מה שקרה. הוא לא חיפש אותה ספציפית. וקרה מה שקרה.
לגבי הנאשם, מצבו הכלכלי לא מזהיר זו תהיה מחמאה. בתיק זה אפשר להסתפק בענישה צופה פני עתיד.

הנאשם:
אני מתנצל על האיחור. באותה סיטואציה באמת לא נהגתי נכון, פעלתי מדחפים ועברתי מערכת גירושים מהאישה השניה שהיתה מאוד מכוערת. בנוסף הילד בכה לי בטלפון ואולי באמת הגבתי בצורה נסערת וצעקתי, אני חושב על זה היום זו היתה התפרצות של רגע. יש לי אחלה מערכת יחסים עם הגרושה, אני יכול לברים לה טלפון בכל רגע, והיא מדברת איתי. יש לי ילד מהגרושה השניה. אני באמת מנסה להיות אבא לדוגמה. פגעתי בילדים שלי במהלך מערכות הגירושין שלי, כאשר אני חי למענם. כמו שהעו"ד אמר הם גדולים וניסיתי להרחיק אותם מבתי משפט ומשטרה ואני בטוח שזה לא עושה להם טוב. אני מכה על חטא ומתנצל, אני נורמטיבי עובד בלילה והשעות שלי שונות מהסדר יום. אני מחלק לחם אצל בחור פרטי. יש לו קו של לחם ואני עובד אצלו. אני עובד בלילות וביום משתדל להיות אבא נפלא, אם זה חוגים וכולי. הגדול שלי בכדורגל, הקטנה זה יותר קניונים, והקטן בחוג קראטה ויש לו מנוי בקנטרי. אנו עושים חיים משוגעים. אני באמת לוקח אחריות ונהגתי בצורה לא נכונה, הייתי באמת בסערת רגשות. עשר דקות אחרי המקרה כבר חשבתי שאולי עשיתי טעות והתנהגתי בצורה לא נכונה. אני בסה"כ בן אדם, החיים הובילו אותי למקומות שלא הייתי צריך להיות בהם, עשיתי דרך בבית סוהר, הייתי אסיר במבחן, עברתי דרך די ארוכה בחיים. זו טלטלה שדי קשה , היא מכניסה אותי ללחצים ואני בטוח שיש עוד אנשים כמוני. התבגרתי. יש לי אולי עבר גרוע ו 3 ילדים שזה דברים לא פשוטים בחיים. אני עצמאי ומנסה להיות הכי נורמטיבי שאפשר.


גזר דין

הנאשם הודה בעובדות כתב אישום מתוקן, לפיהן ביום 23.1.13, בשעת ערב, קיבל שיחת טלפון מבנו בן ה-9, אשר גר יחד עם אחותו הגדולה אצל אמם, גרושתו הראשונה של הנאשם, ובשיחה אמר הילד כי ה"אבא החדש", בן זוגה של גרושתו, היכה אותו.

הנאשם הגיע מיד לבית גרושתו, המתלוננת, הלם על הדלת, לא נענה ובתגובה ניתק את זרם החשמל.

המתלוננת יצאה אז מפתח הדלת, אז ניסה הנאשם להתנפל על בן זוגה, אביב מועלם, תוך שהוא צועק ומאיים עליו, וקורא לו לרדת למטה, אם הוא גבר, וכולי.

המתלוננת ניסתה לחצוץ בין הנאשם לבין מועלם, ובתגובה תקף אותה הנאשם בכך שמשך בשערה.

התביעה עתרה היום למאסר בפועל.

על פני הדברים, מדובר בעתירה מרחיקת לכת, בוודאי למקרא כתב האישום, על נסיבותיו המיוחדות, אולם התובע הסביר כי עתירתו קשורה לעברו של הנאשם, שזו לו הפעם השלישית שהוא נותן את הדין בגין עבירות אלימות נגד בנות זוג.

אכן, העובדה שהנאשם נראה לכאורה כמי שמאבד את עשתונותיו וממהר לנהוג באלימות, אם מילולית ואם פיזית, נגד בנות זוגו, היא מטרידה, ובשני מקרים קודמים הסתפקו בתי משפט בענישה צופה פני עתיד, והנה לפתחי השאלה שמניח התובע – "עד מתי?".

השאלה טובה. לא נוח לבית המשפט לשדר מסר פייסני וסלחני כלפי מי שמאבד את שיקול דעתו בזמן אמת, כפי שמודה הנאשם בפני בית המשפט ובפני שירות המבחן, ולגזור שוב עונש צופה פני עתיד.

על כן, צללתי, ככל הניתן, גם לנסיבות המקרה כאן, וגם לעברו של הנאשם.

באדיבות נט המשפט שלפתי את כתב האישום המתוקן בגינו הורשע הנאשם אך בשנת 2014, והנה מדובר בכתב אישום המתוקן באופן דרמטי, לקולא, כאשר כתב האישום שם מספר כיצד ביום בהיר אחד הגיע הנאשם לבית שם שהה בנה של בת זוגו מנישואים קודמים, אלכסנדר, בגיר (כתב האישום לא מפרט כי המתלונן היה קטין), והוא איים על אותו אלכסנדר כי אם לא ישמור על פיו הוא יפגע בו, ויוציא את כולם מן הבית.

מדובר בעבירה שאינה מן החמורות, ואך מלמדת את שראינו בעבירה כאן, כי הנאשם הוא אדם אמפולסיבי, הממהר להגיב, בעיקר באופן מילולי, אולם קשה לומר עליו כי הוא אלים או מסוכן ממש.

אדרבא, אינני מסכים עם שירות המבחן, אשר מדבר על ענישה קונקרטית ומציבת גבולות, ועל התנהגות בלתי צפויה המלווה בעמדות נוקשות, ונראה לי כי הגישה המחמירה של השירות נובעת מכך שהנאשם לא אווה לשתף פעולה בפן השיקומי והטיפולי. חבל שכך אמנם, וטוב היה אם הנאשם כן היה מוסר בדיקות שתן, כן היה מהרהר בסדנת אלימות וכעס, אולם סירובו לעשות כן לא צריך היה, לעניות דעתי, להביאו כדי המלצתו המחמירה של שירות המבחן.

ודוק: הנאשם לקח אחריות על מעשיו, כך בפני שירות המבחן, כך גם בפני בית המשפט, הבין את הפסול במעשיו, והאמירה של השירות כי מדובר ב"התנהגות בלתי צפויה" היא מחמירה מדי בנסיבות פרשה זו, שכן ספק בעיני כמה אבות היו נשארים שווי נפש מול שיחת טלפון כפי שקיבל הנאשם, מבנו המוכה לכאורה.

אני יכול לדמיין כי אבות רבים היו חשים ל"זירת הפשע", ובכך אין בעיה, וברי שהבעיה היא באיך שהתנהג הנאשם במקום. אולם, מכאן ועד לאמירה כי התנהגותו בלתי צפויה, הדרך ארוכה לדעתי, ואדרבא, יש שיאמרו דווקא הגעה לסיוע לבנך המוכה – היא ההתנהגות הצפויה.

אני מדגיש, לבל יחשוב הקורא אחרת, כי ההתנהלות של הנאשם במקום, האיומים והמשיכה בשערות גרושתו – כל אלה פליליים ולא עולים על הדעת, אולם מדובר, בכל זאת, בהתנהגות אלימה ברף התחתון, כאשר הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את שביצע – מפורטות לעיל, אפילו אומר – ניתן להבין אותן, אך כמובן לא להצדיק – אדגיש שוב – את המשך דרך הפעולה בה בחר הנאשם.

יתרה מזאת, על פי כתב האישום, לא זו בלבד שאין המדובר באירוע מתוכנן (לדוגמה – הגעה לבית גרושה על מנת לפגוע בה ובבן זוגה החדש מטעמי קנאה וכיוצא כאלה), אלא שגם הפגיעה הפ יזית במתלוננת לא היתה מתוכננת, והיא באה רק על רקע העובדה שהיא נסתה לחצוץ בין הנאשם לבין בן זוגה. אין שמץ של ביקורת על התנהלות המתלוננת, וכל הכבוד על האומץ ועל הניסיון להשכין שלום, אולם לגבי דידי חשוב לראות כי הנאשם לא בא למקום בכוונה לתקוף אותה, את בת זוגו לשעבר, והוא עשה כן באופן אגבי רק כאשר חצצה בינו לבין אביב מועלם.

סוף דבר אפוא, שהנאשם אמנם חמום מוח ואמפולסיבי, אולם גם התיק הקודם (באדיבות נט המשפט) וגם התיק הזה מלמדים שהוא אלים בעיקר מילולית, והרבה פחות פיזית. גם דברי גרושתו כעולה מתסקיר שירות המבחן, כי אינה חוששת ממנו, וכי ההתנהלות היום על מי מנוחות על רקע הטיפול הילדים – מחזקת אותי בדעה זו.

המתחם העונשי המתאים לעבירות אותן ביצע ובהן הודה הנאשם עומד על מאסר על תנאי ועד מספר חודשי מאסר בפועל, שיכול וירוצו בעבודות שירות, ויכול שלא.

הנסיבות המיוחדות של מה שגרם לנאשם לצאת מגדרו, מדעתו ולגלוש לפלילים, כאשר על נסיבות התקיפה של הגרושה עמדתי לעיל, מביאות אותי למסקנה כי אין להחמיר כאן עם הנאשם, ויש לגזור עונשו על הצד התחתון.
אולם, חזרתי למשבצת הראשונה, והנה זו היא כבר הפעם השלישית שבה עומד הנאשם ונותן את הדין על מזגו החם, והבעיה היא שלא זו בלבד שכבר נגזר דינו – פעמיים – באופן צופה פני עתיד, אלא שהנאשם גם לא רוצה בטיפול בבעיתו זו, המביאה אותו שוב ושוב אל ספסל הנאשמים.

הבעיה עם הנאשם היא לא כאשר הכל שפיר, שהרי שמעתיו היום והתרשמתי מאוד מיכולתו המילולית, ואני מאמין כי אין זו "הצגה", אולם השאלה היא מה קורה, ומה יקרה, כאשר העניינים יוצאים משליטה והנאשם מתרגז.

אשר על כן, אאמץ את המלצת שירות המבחן בדבר ענישה קונקרטית, אולם לא באופן שאליו כוונה התביעה, שהוא מרחיק לכת לדעתי בנסיבות הענין, ואגזור על הנאשם את העונשים הבאים, בתקווה שיפנים כי למעשיו יש מחיר:

א. מאסר למשך 3 חודשים, אולם הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם תוך 36 חודשים מהיום יעבור עבירות בהן הורשע כאן.

ב. צו של"צ בן 80 שעות, כענישה קונקרטית שתבהיר לנאשם כי פטור בלא כלום אי אפשר. שירות המבחן יכין תוכנית של"צ כאמור, תוך התחשבות בעבודת הלילה של הנאשם, ככל הניתן, ואאשר אותה ללא צורך בהתייצבות.

אני מזהיר את הנאשם כי אם לא יבצע את צו השל"צ כדת וכדין, מא' ועד ת', לשביעות רצון המעביד, אזי הוא ישלח אל הממונה על עבודות השירות, על כל המשתמע מכך.

עוד אני מזהיר את הנאשם, ולו למעלה מן הצורך, נוכח האמור בתסקיר שירות המבחן, כי אם חלילה יעשה שימוש בסמים או באלכוהול בעת ביצוע צו השל"צ- יבוטל הצו, ופסילה זו תחול גם על הממונה על עבודות השירות, מטעמים ברורים.

ג. הנאשם יפצה את המתלוננת, עדת תביעה מספר 2, בסך


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: אברהם רותם אברהם
שופט :
עורכי דין: