ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב סמדזה נגד דקל מחסני ערובה בע"מ :

בפני כבוד השופט עידו כפכפי

תובע

יעקב סמדזה
ע"י ב"כ עו"ד חיים ויקי שמעוני

נגד

נתבעת
דקל מחסני ערובה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דורון אלחריזי

פסק דין

חברה נכנסה לקשיים כלכליים ופנתה לגורמים שונים כדי להגיע להסדרי חוב עם נושיה. האם חייבת החברה לפרוע שיקים שמסרה לאדם ש קישר בינה לבין צדדי ג', כאשר השיקים יועדו לתשלום שכר טרחתם של הצדדים השלישיים והגיעו לידיו של התובע?

רקע, טענות הצדדים והנפשות הפועלות
1. התובע הגיש לביצוע חמישה שיקים בסך 47,000 ₪ כל אחד, סכום קרן של 235,000 ₪, אשר משכה הנתבעת בסדרה של 14 שיקים ללא שם נפרע. השיקים הוגשו בשלושה תיקי הוצל"פ נפרדים. בשני תיקים שבכותרת הוגשה התנגדות, אשר התקבלה בהחלטה מיום 29.1.13. לגבי תיק הוצל"פ נוסף הסכימו הצדדים כי גורלו ייקבע בהתאם להכרעה בהליך זה.

בתיק הוצל"פ 22-01661-12-7 הוגש לביצוע ביום 15.3.12 שיק בסך 47,000 ₪, מועד פרעון ליום 25.2.12 , משוך לפקודת אודל טקס בע"מ ומוסב על ידה על החלק. השיק הופקד ביום 26. 2.12 וחולל. שיק זה נדו ן בת א"מ 57248-05-12.

בתיק הוצל"פ 22-02494-12-6 הוגשו לביצוע ביום 17.5.12 שני שיקים: שיק בסך 47,000 ₪, מועד פרעון ליום 25. 3.12 , משוך לפקודת שלום בראל ומוסב על ידו על החלק. השיק הופקד ביום 26.3.12 וחולל. שיק נוסף בסך 47,000 ₪, מועד פרעון ליום 25. 4.12 , משוך לפקודת יערית שאבי (בתו של התובע) ומוסב על ידה על החלק. השיק הופקד ביום 25.4.12 וחולל. שיקים אלו נדונים בת"א 11705-06-12.

בתיק ההוצל"פ הנוסף, 22-08389-12-7, הוגשו לביצוע ביום 19.12.12 שני שיקים: שיק בסך 47,000 ₪, מועד פרעון ליום 25.5.12 , משוך לפקודת התובע . השיק הופקד ביום 31.5.12 וחולל. שיק נוסף בסך 47,000 ₪, מועד פרעון ליום 25.6.12 , משוך לפקודת התובע הופקד ביום 26.6.12 וחולל.

2. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיקים , אשר מהווה כתב הגנתה. ההתנגדות נתמכה בתצהירו של מר יוסף גולדמן אשר רשם את השיקים ובתצהירו של מנהל הנתבעת, מר שמעון גרינבאום (להלן: שמעון) . הנתבעת טענה כי מסרה סדרה של 14 שיקים בסך של 47,000 ₪ כל אחד לידי אחד בשם, דב אייזדורפר, (להלן: דב ), אשר אמור היה למסור אותם לצד ג'. אותו דב, כך נטען, מעל בשליחותו, נטל את השיקים לידיו והעבירם לאחרים. נטען כי אותו צד ג' אישר לנתבעת לבטל את השיקים שיועדו עבורו. עוד נטען כי השיקים סוחרו למשיב כאשר ידע על ביטולם ולאחר חילול השיקים. נטען כי הנפרעים בשיקים עשו יד אחת עם אותו דב והמשיב הינו בפועל ידו הארוכה.

בחקירת מנהל הנתבעת בהתנגדות הורחבה היריעה העובדתית והתבררה הסיבה בגינה בחרה הנתבעת בתצהיר התומך בהתנגדות לטעון טענות עמומות ביחס לזהותו של אותו צד ג'. מדובר בפרשה עגומה, בה מעורבים גורמי פשיעה אשר נשכרו על ידי הנתבעת, בתיווכו של דב, לבוא במשא ומתן, תמורת עמלה נאה, עם גורמים אשר להם היתה חייבת הנתבעת כספים נוכח תרמית שטוענת שנעשתה כנגדה. אותם גורמים הצהירו בפני הנתבעת כי יכולים הם לגרום להפחתת חובותיה או פריסתם כלפי הנושים ובתמורה שילמה הנתבעת כספים כשכר עבורם. נטען כי 14 השיקים, נמסרו לידי דב תמורת פעולות עתידיות שיבצעו אותם האנשים עבור הנתבעת. בפי הנתבעת שתי טענות שיטריות בנוגע לעסקת היסוד, האחת כשלון תמורה מלא שכן לטענתה לא ניתנה כל תמורה בגין השיקים. הטענה השניה, תנאי במסירה, השיקים נמסרו לדב כדי שיעבירם לצד ג' ודב מעל בשליחותו.
כלפי התובע נטען כי לא נתן תמורה ואינו בגדר אוחז כשורה.

בתצהירי העדות הראשית נסמכה הנתבעת על תצהירי ההתנגדות והוסיפה טענה מפיו של יוסף גולדמן כי השיקים הוצאו בגין לחץ שהופעל על שמעון . כן צורף תצהיר מטעם אביו של שמעון, יוליוס (ג'יל) גרינבאום, לצורך הפרכת טענת התובע כי שוחח עימו לאחר שהשיקים הגיעו לידיו ואישר כי יכובדו. לא מצאתי כי ניתן להעלות טענות להרחבת חזית שעה שב"כ התובע לא התנגד בדיון להרחבת החזית ושאל על כל האמור בתצהירים.

3. לאור טיבו של ההליך, גרסת התובע פורטה לראשונה בתצהיר העדות הראשית. יוער כי עיון בבקשות הביצוע מלמד כי אף אלו לא מולאו כנדרש שכן לא צויין בהן מי הסב את השיקים וכיצד אוחז התובע בהם. די בפגם זה כדי לדחות את התביעה.
בתצהיר התובע נטען כי בינואר 2011 קיבל לידיו את חמשת השיקים הנדונים. עם קבלתם התקשר לג'יל אשר נטען כי אישר שהשיקים נמסרו לדב שעובד עם הנתבעת ויפרעו כסדרם. נטען כי מייד הועבר מלוא סכום השיקים, 235,000 ₪, במזומן לדב חברו. עוד טען כי לאחר שהתברר כי לא ניתן למשוך את השיקים במזומן, פנה לחבר וביקש לפרוע את שני השיקים הראשונים. לאחר שהשיקים חוללו הושבו על ידי אותו חבר לידי התובע. לגבי יתר השיקים נטען כי הופקדו בחשבון בתו, יערית סמדזה, וגם הם חוללו. נטען כי לתובע אין עניין עסקי משותף עם דב ו"פרט" עבורו את השיקים, נתן לו את ערכם הנקוב במזומן וקיבל השיקים לידיו.

מעבר לתצהיר התובע, נסמך הוא על תצהיר קצר של בתו יערית, אשר הדגישה כי קיבלה שיק אחד, ללא שם מוטב, והפקידה אותו בחשבונה "על מנת להימנע מחשיפה לביקורת מיותרת של רשויות המס".

4. התשתית העובדתית העיקרית מטעמו של התובע מפורטת בתצהירו של דב, המוציא והמביא, בכל הפרשה העגומה. דב טען בתצהירו כי לבקשת אחיינו, יוסף גולדמן , אשר עבד אצל חברה אחרת בשליטת מנהלי הנתבעת, פעל באוקטובר 2011 לדחיית החוב כלפי מר חסון אבי. נטן כי סוכם שיקבל 5% מסכום השיקים שמועדם נדחה ובהתאם קיבל 25,000 ₪. לאחר מכן נטע ן כי נשכרו שירותיו של דב לטפל בכל חובות הנתבעת כלפי הנושים ולהגיע עימם להסדרי חוב ופריסתו. נטען כי התקיימה פגישה בביתו של שמעון בה סוכם כי יקבל שכר בסך של מיליון ₪ עבור פעולתו, גם אם תופסק. לטענת דב, לאחר שפנה לנושים שונים גילה כי ישנם נושים העוסקים בפרעון שיקים ועלולים להפעיל לחץ, ולכן הציע לפנות לבן כהן (להלן: בן) אשר לו כישורים לפרוס חובות מול אותם גורמים. נטען כי התקיימה פגישה משותפת אצל בן, בנוכחות אדם מטעמו ושמו איתי ניב , ובה סוכם כי תמורת סיועו של בן ישולם לו סך של 250,000 ₪ במזומן אשר יופחתו משכרו של דב. סכום זה שולם במעמד הפגישה, אולם בן משך את המשך טיפולו לאחר שנושים התכוונו להתלונן למשטרה על איומים.

לטענת דב, המשיך לטפל בחוב בעצמו כיועץ עסקי של הנתבעת ועלה בידו להגיע להסדרים עם עורכי הדין של הנושים. לשיטתו, לאחר שעלה בידו להביא לפריסת החוב וביטול הליכים שננקטו כנגד הנתבעת הסכים לבקשת הנתבעת לקבל את שכרו ב- 14 שיקים בסכום כולל של 658,000 ₪, (לטענתו סכום זה לאחר קיזוז שכר טרחה ששילמה הנתבעת לעורך דין של נושה בשם חברת אשאל). לטענת דב, מאחר ועז ב את מקום עבודתו והיה צריך את שכרו בהקדם, פנה לתובע כדי שיפרע עבורו חלק מהשיקים שקיבל. עוד מפרט דב כי לאחר שחולל השיק הראשון נקרא לפגישה אצל בן אשר נטל ממנו את יתרת 9 השיקים ואסר עליו לפנות לנתבעת ו אמר כי יפעל לגבות את השיקים ולעביר לו את שכרו.

דיון והכרעה
"עיסקת היסוד" – מסירת השיקים לדב
בחינת גרסת הנתבעת
5. מהעדויות עלה כי הנתבעת נקלעה לחובות של כעשרה מיליון ₪ בעקבות מימון פעילות ייבוא של חברה אחרת. לטענת הנתבעת , אותה חברה ביצעה כלפיה תרגיל עוקץ ולכן שיקים רבים שמסרה הנתבעת חוללו והגיעו לגורמים שונים, לרבות מלווים ב"שוק אפור".

מר יוליוס גרינבאום העיד כי באוקטובר- נובמבר 2011 לערך הופיעו בעסקה של הנתבעת גורמים עבריינים והחלו לאיים. יוסף גולדמן הציע להתקשר לדודו, דב, אשר הגיע וסייע בהוצאת אותם גורמים עלומים. תמורת שירות זה שילמה הנתבעת לדב 25,000 ₪.

לגבי מסירת 14 השיקים טען כי דב סייע בתיווך הסדר בין הנתבעת ללקוחות אחרים של ב"כ התובע (עו"ד שמעוני, במאמר מוסגר יוער כי שמו של מר שמעוני נקשר בכל מיני הקשרים עסקיים, הן כב"כ נושים שונים כנגד הנתבעת והן כשותפה ולכן לא היה זה ראוי כי ייצג את התובע בתיק זה). העד ציין כי דב החזיק בידיו את השיקים של ההסדר אשר יועדו לעו "ד שמעוני אולם דרש לקבל את 14 השיקים אחרת לא יעביר את ההסדר מול עו"ד שמעוני ויגרום לשפעול הליכי ההוצל"פ.

6. גם העד יוסף גולדמן מסר גרסה דומה. העד הסביר, בצורה עקיפה, כי פנה לדודו, דב, אשר יודע לתקשר עם הגורמים העבריינים שניסו להשתלט על עסקה של הנתבעת. מר גולדמן הכחיש כי סוכם מראש על שכרו של דב והבהיר כי בפועל פעל כמעין מתווך להגעה להסדרי חוב בין הנושים לנתבעת באמצעות בן ואיתי. להבנתו של גולדמן, 14 השיקים היו מיועדים להגיע לאיתי כשכר טרחה עבור טיפולו בהסדרי הפשרה. אותם שיקים נרשמו מספר חודשים לאחר שהוזעק דב להוציא את העבריינים שנכנסו לעסקה של הנתבעת. העד לא ידע האם לדב היתה זכות לחלק משכר הטרחה המגולם באותם שיקים. עם זאת חזר על הגרסה שמסר ג'יל כי דב התנה את קידום הפשרה עם הלקוחות של עו"ד שמעוני בכך שימסרו לו 14 השיקים. מר גולדמן אישר כי שולמו לאיתי , נציגו של בן, בפגישה הראשונה 250,000 ₪ במזומן, סכום שהוגדר כמקדמה עבור התחלת הטיפול. כן אישר כי בפגישה נוספת עם איתי הבטיח הוא להשיב את השיקים לנתבעת. להבנתו, איתי או בן קידמו מספר הסדרי פשרה, אולם מאחר והפסיקו את הטיפול הבטיחו להחזיר את השיקים. עדות זו, למרות שהעד לא בקיא בתוכן הסדרי החוב השונים, מחזקת את גרסת הנתבעת באשר לנסיבות מסירת השיקים וייעודם.

7. העד המרכזי מטעם הנתבעת הינו שמעון אשר הבהיר את גרסתה. לטענתו דב סחט את הנתבעת בכך שהגיע ביום 9.1.12, סמוך לאחר שהנתבעת הגיעה להסדר עם שני לקוחות של עו"ד שמעוני (קובי בר וג'וליאנה), ודרש את 14 השיקים. הסחיטה התבטאה בכך ששיקים שהוציאה הנתבעת עבור הסדרי החוב היו בידיו של דב אשר איים כי לא יעבירם לעו"ד שמעוני, יגרום לפיצוץ הסדר הפשרה, וכפועל יוצא ישופעלו הליכי הוצל"פ שיגרמו לאבדן ביתו של שמעון. העד הבהיר כי מאחר ומדובר היה בסחיטה, נהג גם הוא בתחבולה ומסר שיקים מעותדים בידיעה כי יפעל לבטלם. בפועל ביטל את השיק הראשון ביום 22.2.12, ש לושה שיקים נוספים ביום 22.3.12 ויתר השיקים בוטלו ביום 8.5.12. למרות שלא צורפו אסמכתאות להודעות הביטול לא נסתרה גרסה זו ואף ניתן הסבר להדרגתיות בביטול השיקים, שנמנע מביטולם נוכח ההבטחות של בן ואיתי כי ישיבו את השיקים ולאחר שנודע לשמעון כי השיק הראשון הוגש לביצוע ביטל את כל השיקים. להבנתו, מסר את השיקים בידיעה כי יגיעו לידי בן ואיתי , ולאחר שיגיעו לידיהם יוכל לשכנעם להשיב את השיקים לידיו שכן הם לא פעלו לקידום הסדרי החוב.

שמעון אישר כי היה מוכן לשלם לבן עד למיליון ₪, במידה והיה פועל להגעה להסדרי חוב מול כל הנושים. לטענתו בפברואר 2012 התקיימה פגישה עם איתי בה הורה לנתבעת לבטל את השיקים והבטיח להשיבם. בפועל לא קויימה ההבטחה ו- 9 השיקים הנוספים סוחרו על ידו, באופן שהנתבעת נתבעה בהליך אחר מחלפן שיקים בשם א.א. איתמר בגין 6 שיקים. שמעון הכחיש את הטענה כי 14 השיקים נרשמו בספרי הנתבעת וחזר והדגיש כי ידע שלא ייפרעו. לגבי עבודתו של דב טען שמעון כי בפועל רק תיווך את הגעתו של בן כהן שפעל במשך תקופה מסויימת מול הנתבעת באמצעות איתי. לאחר שבן משך ידיו מהמשך הטיפול, נטען כי דב לא סייע עוד להגעה להסדרים. נטען כי לאחר משא ומתן מולו שולם לו סך כולל של 25,000 ₪ בגין טרחתו.

8. עדי הנתבעת העידו באופן בהיר ועקבי וגרסתם לא נסתרה. אמנם ניתן לתהות על התנהגות הנתבעת שהסכימה לשלם לגורמים עלומים, בן ואיתי, שהשתמע מהדיון כי הינם גורמים עברייניים, כדי לסייע לה בפריסת חובות. עם זאת גרסתה העקבית היתה כי השיקים נמסרו לידי דב כדי שיעבירם, ולא יועדו הם כשכר טרחה עבורו. אמנם עלה מעדות יוסף גולדמן, כי יתכן ולדב היה מגיע חלק מהשכר שיועד לבן, אולם עמד על טענתו כי לא סוכם עמו מראש את שיעור שכרו. כל עדי הנתבעת העידו כי שולמו לדב 25,000 ₪ בגין טרחתו ולמרות אי דיוקים בשאלה עבור אילו פעולות שולם סכום זה, מאמץ אני את גרסת שמעון כי התשלום יועד לכסות את כלל פעולותיו של דב.

אין חולק כי לאחר שנמסרו השיקים פנו נציגי הנתבעת לבן או איתי אשר קיימו פגישה במהלכה נטלו מדב את השיקים שלא מסר לתובע. מהתנהלות זו עולה כי דב היה מודע לכך כי הסכום שהיה מגולם באותם שיקים לא נועד לתשלום עבור שכר טרחתו. אכן יש לקבל טענת דב כי מדובר היה בבקשה מגורם עברייני שלא ניתן לסרב לה, אולם העובדה כי דב לא פנה לנתבעת לקבל את יתרת שכרו הנטען, מחזקת את גרסת הנתבעת. אמנם עלה כי בן פעל בניגוד להצהרתו ולא השיב את השיקים לנתבעת, אשר הוגשה כנגדה תביעה בגין 6 שיקים מהסדרה שגולגלו למוסד לנכיון שיקים, אולם עובדה זו לא סותרת הטענה כי ניתנה הבטחה שהשיקים יושבו. נסיבות העניין מחייבות את המסקנה כי לא בוצעה עבודה בגינה קמה לנתבעת חובה חוזית או אחרת לשלם לבן או דב סך של 658,000 ₪. הנתבעת טענה כי בן ודב לא סייעו בפועל להגעה להסדרים, גרסתה לא נסתרה, ו לכן עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כשלון תמורה בגין השיקים מושא התובענות. ממילא העסקה היתה פגומה מיסודה, עם חשש כי מדובר בעסקה לא חוקית, אשר בית המשפט לא יתן סעד לאכיפתה. בנסיבות אלו עמדה הנתבעת בנטל להוכיח כי לא הייתה לה חובה לפרוע את 14 השיקים שנמסרו.

אשר לתנאי במסירה, הנתבעת הוכיחה כי מבחינתה דב היה מתווך עבור פעילותם של בן ואיתי, ולכן עת הוציאה את השיקים סברה כי יועדו לידיהם. גרסתה לא נסתרה וכנגדה יש לבחון את עדותו של דב.

9. התובע "אוחז שטר" ומכאן עומדת לזכותו החזקה הקבועה ברישא סעיף 29(ב) ל פקודת השטרות: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה". אולם, על פי הסיפא של סעיף 29(ב) ל פקודת השטרות, אם הוכיחה הנתבעת שהקיבול או הוצאת השטרות היתה פגועה ברמאות בכפיה או באלימות ופחד או באי חוקיות, אז חובת הראיה מוחלפת עד שיוכיח התובע כי לאחר אותה רמאות או אי חוקיות, ניתנו השטרות בתום לב ובערך בעד השטרות. הפסיקה הרחיבה את הפגמים בשטר לכל פגם בזכות הקניין לרבות כשלון תמורה מלא ואי קיום תנאי. (ראה, ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לג(1) 304 (1979)).

"...הפירוש הנכון של הסעיף הוא, שאם הנתבע הביא עדות לכאורה בדבר רמאות, עוברת חובת הראיה לתובע, כלומר – מוטלת עתה חובת הביניים להמשיך מצידו בהבאת עדות על מתן תמורה בתום לב. אם אין הוא עושה כן, הוא צפוי לכך, שבית המשפט יפסוק נגדו על יסוד העדות לכאורה. אולם חובת ההוכחה העיקרית בדבר רמאות או פגם אחר בזכות הקניין מוטלת על הנתבע עד סוף המשפט... ואם ההוכחה מטעם הנתבע נמצאת בלתי מהימנה עדיין זוכה התובע האוחז בשטר, על סמך החזקות הנובעות מן השטר, אף אם הוא – התובע – לא הצליח להוכיח שנתן תמורה בתום לב. לכן לא בכדי מדבר סעיף 29(ב) על החלפת חובת הראיה דווקא". (ראה ע"א 160/63, טופרובר נ' סטולר, פ"ד יז' 2525, 2527-2528 (1967)).

בחינת גרסת הנתבעת
10. אל מול עדי הנתבעת אשר הבהירו את פעולותיו של דב ונסיבות מסירת השיקים, נסמך התובע על עדות חברו, דב. לאחר בחינת גרסתו בתצהיר אל מול חקירתו הנגדית עולה כי מדובר בגרסה שנתפרה בתפרים גסים, אשר נפרמו בחקירה הנגדית.

בתצהירו נטען כי קיבל את 25,000 ₪ כעמלה בשיעור של 5% מסכום שיקים של הנושה אבי חסון, בתמורה לדחיית התשלום לאותו נושה. לפי תחשיב זה פעל דב לדחיית גביית חוב בסך של 500,000 ₪ בתמורה לשכרו. גם ללא חקירה נגדית הגרסה נעדרת פירוט מספיק, לא נטען מה היו פעולותיו של דב ולא הובאו ראיות אחרות בדבר היקף החובות של הנתבעת לנושה אבי חסון והאם אמנם סייע דב בהגעה להסדר מולו. יוער כי למרות שב"כ התובע ייצג גם נושים אחרים של הנתבעת, לא טרח התובע לצרף ראיות אודות הסדרי החוב שערכה הנתבעת ולא דרש לעיין במסמכים מטעמה, (הנתבעת הפנתה בסיכומיה לנספחים שונים בתצהירה לרבות הסדרי החוב ומכתבים, אולם אלו לא צורפו לתיק בית המשפט ומאחר ולא מצאתי בהם צורך לצורך הכרעה, לא התייחסתי לתוכנם הנטען). מאחר והנתבעת הכחישה כי ניתנה תמורה בגין השיקים, עבר הנטל לתובע לסתור טענה זו, ובהעדר מסמכים לעדותו של דב, לא עמד בנטל זה. אשר על כן מעדיף אני את גרסת הנתבעת כי דב זומן כדי לסייע להוצאת העבריינים מבית עסקה של הנתבעת ובתום תהליך פריסת החובות, שנעשה בעיקרו ללא סיוע מצידו, שולם לו הסך של 25,000 ₪ כסכום כולל בגין טרחתו.

11. גרסת דב בתצהירו באשר לשכרו מתמצית בתיאור סתמי בסעיף 7 לתצהירו. לטענתו:
"סוכם כי תמורת פריסת החובות אקבל סך של מיליון ₪ ובנוסף סוכם כי בכול שלב אשר יבחר הנתבע לוותר על שרותיי תשלם לי דקל בכול מקרה את שכר הטרחה שסוכם בסך מיליון ₪"
בהמשך נטען כי בפגישה עם בן קוזזו משכרו של דב 250,000 ₪ אשר שולמו במזומן לבן. לפי גרסה זו עמד שכרו של דב על סך של 750,000 ₪. כדי ליישב את הפער בין סכום זה לסכום השיקים (658,000 ₪), נטען בסעיף 23 לתצהיר כי קוזז מהפער סכום ששולם כשכר טרחת עו"ד של נושה אחר בשם חברת אשאל, (למותר לציין כי לא הוצגה כל אסמכתא בדבר שכר הטרחה ששולם לכאורה).

מדובר בגרסה תמוהה אשר רק במידה והיתה נתמכת בראיות חיצוניות ועד מהימן במיוחד ניתן היה להתחיל לתת בה אמון. מאחר והגרסה לא נתמכה בכל מסמך ונשענת על הבל פיו של העד, שלא מצאתי כי ניתן לתת בו אמון, לא הוכחה גרסה זו.

גם הגרסה בתצהיר בנוגע לפעולות שביצע דב כדי לזכות לשיטתו בשכר של 658,000 ₪ נעדרת כל פירוט. נטען כי הצליח להגיע להסדרים עם "עורכי הדין של הנושים", היה מעורב באופן ישיר בניסוחם, וסייע להגעה להסדר מול הלקוחות של עו"ד שמעוני (כאן מודגשת הבעייתיות בכך שעו"ד שמעוני ייצג את התובע). לשיטתו של דב התפטר מעבודתו כדי לעבוד עבור הנתבע בפריסת החובות ולכן נאלץ לפנות לחברו התובע, כדי ש"יפרע עבורי חלק מהשיקים שקיבלתי". גם טענות אלו נטענו ללא כל תיעוד חיצוני לאמרתו של העד, ועל פניו ניתן להבחין מהגרסה החסרה כי בפועל פועלו של דב היה מצומצם מאד.

12. בחקירתו הנגדית של דב שכח הוא את תחשיבו המורכב בדבר זכאותו למיליון ₪ והעיד כי בן רצה שכר של 500,000 ₪ וקיבל מקדמה של 250,000 ₪. ובהמשך השיב: "אצה חצי מיליון אז מתוך המיליון חצי שלו" (עמ' 24, ש' 7). העד המשיך להסתבך בגרסאותיו והתאים אותן לשאלות וטען כי בן קיבל את שכרו בכך שהועברו לידיו 9 שיקים. (אולם גם תשובה זו אינה מתיישבת מבחינה חשבונאית עם גרסאות העד). תשובות העד מספקות גרסה חדשה לפיה לא כל 14 השיקים היו מיועדים כשכרו של דב ומעידה כי אין לתת כל אמון לגרסה בתצהיר העד או לעדותו.

גם באשר להיקף פעולותיו סיפק העד תשובות עמומות והבהיר כי כל פועלו התמצה בהגעה להסדרים מול עו"ד שמעוני. "הנושים" בתצהירו הפכו להסכם אחד שנחתם לטענתו עם שני נושים שייצג עו"ד שמעוני, ולשיטת העד סייע בעריכת תיקונים בהסכם ששלח עו"ד שמעוני למשרדי הנתבעת. לשיטתו התייצב יום יום לעבודה על "ההסכמים" במהלך של כחודשיים ונתן הצעת מחיר מראש של מיליון ₪ לה הסכימה הנתבעת.

מבחינת מכלול גרסאות העד בתצהיר ותשובותיו בחקירה הנגדית עולה כי מדובר בגרסה מופרכת, חסרת יסוד עובדתי או הגיוני שלא ניתן לתת בה אמון. דב עשה רושם של אדם מניפולטיבי, הנותן תשובות לפי צרכיו, ולא מצאתי כי ניתן לתת אמון בגרסתו. אדם שהוזעק כדי לתווך בין גורמים עבריינים, לא פירט פעולה מהותית אחת שעשה כדי להגיע להסכם מול נושי הנתבעת, אינו זכאי לשכר כלל. ודאי שלא ניתן לתת אמון בגרסתו כי הנתבעת הסכימה לשלם לו שכר של מיליון ₪, או 500,000 ₪ לפי גרסה שניה, או 658,000 ₪ לפי גרסה שלישית, בגין סיועו בהגעה להסדר מול לקוחות של עו"ד שמעוני.

אשר על כן, לא נסתרה גרסת הנתבעת כי לא ניתנה תמורה בגין 14 השיקים וכי דב לא היה זכאי לפרוע את השיקים שהופקדו בידיו. לפיכך הוכח כשלון תמורה בעסקת היסוד. בנסיבות האמורות הוכח גם כי היה תנאי במסירת השיקים שכן לא יועדו מראש להפרע על ידי דב. נוכח קביעה זו ייבחן להלן מעמדו של התובע כאוחז השיקים.

האם התובע אוחז כשורה או אוחז בעד ערך בשיקים?
13. הנפקות של היות אדם אוחז כשורה של שטר מצויה בסעיף 37(2) לפקודה הקובע, כי "היה אוחז כשורה, הריהו אוחז השטר כשהוא נקי מכל פגם בזכות קניינם של צדדים קודמים לו, וכן מכל טענות הגנה אישיות גרידא שהיו להם בינם לבין עצמם, ויכול הוא לאכוף תשלומו על כל צד החב על פי השטר", ובכך מקבל האוחז כשורה זכות שהיא טובה יותר מזו שהיתה למי שהעביר לו את השטר. הנתבע חייב לפרט מה היא טענתו כלפי השטר, ומהו הפגם שבזכות הקניין שהוא טוען לו, ועליו החובה להוכיח טענותיו אלה. הוכיח הנתבע את טענותיו עובר הנטל אל התובע להוכיח כי לאחר שנפל אותו פגם בזכות הקניין הוא נתן בתום לב ערך בעד השטר. הוכיח התובע – זוכה הוא על אף שהוכח פגם בזכות הקניין (י' זוסמן דיני שטרות מהדורה שישית, תשמ"ג, בעמ' 262). כל עוד לא הוכיחה הנתבעת התרמית, התובע חוסה בצל החזקה שהוא אוחז כשורה, ואינו חייב להוכיח דבר.

על התובע להוכיח כי קיבל את השטר בטרם ידע על כשלון התמורה ונתן ערך בתום לב. ככל והתובע לא אוחז כשורה, יוכל להתגבר על כשלון התמורה במידה ונתן תמורה בטרם כשלון התמורה.

14. מעדויות שני הצדדים עולה כי אין מחלוקת כי השיקים נמסרו לדב ללא שם הנפרע וכך הועברו לידי התובע. כך עולה מתצהירה של בתו של התובע ומעיון בשיקים אשר לפי עדות התובע העבירם לגורמים שיפורטו להלן תוך שמילא הוא או צדדי ג' את שמם כנפרע.
כאשר אוחז מקבל שטר לא שלם וממלא את שם הנפרע הוא אינו יכול לזכות במעמד של אוחז כשורה ( ההלכה הובהרה בע"א (מחוזי ת"א) 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' פלדמן, 1.2.06). במקרה הנדון, התובע הודה כי קיבל שיקים ללא שם נפרע ולפיכך, גם מטעם זה אינו יכול לזכות במעמד של אוחז כשורה.

15. הטעם הנוסף בגינו לא מתגבר התובע על הפגמים שנפלו בשיקים הינו העדר הוכחה כי נתן תמורה בעד השיקים. אכן עומדת לתובע חזקת התמורה שבפקודת השטרות, אולם מעבר לחזקה זו ולעדותו לא תמך טענתו כי נתן 235,000 ₪ לדב במזומן בראיות חיצוניות. (השווה לעניין העדר הוכחות מצד האוחז בשטר בדבר גובה ההלוואה שנתן, רע"א 1417/07 נרקיס נ' מאי – י.ד. שירותים בע"מ, 8.7.07)

לפי גרסת התובע בתצהירו קיבל את השיקים בינואר 2011, קיבל אישור ממר ג'יל גרינבאום כי ייפרעו ונתן את הסכום המגולם בשיקים לדב מאחר ולא היה זקוק לכסף שהיה לו זמין באותו מועד. לשיטתו מדובר בהלוואה חברית ללא כוונת רווח. ביחס לאישור הנטען של ג'יל, לא מצאתי כי ניתן להסתפק בגרסת התובע. ג'יל הכחיש כי נתן אישור מעין זה והתנהגות הנתבעת סמוך לאחר משיכת השיקים מלמדת כי אין יסוד לטענה כי ניתן אישור בעל פה כי השיקים ייפרעו.

למרות שמדובר בתשלום סכום גדול של 235,000 ₪ במזומן, בחקירתו לא ידע התובע למסור פרטים בסיסיים אודות מועד ונסיבות העברת התשלום הנטען לדב. עדות שמעון כי מסר את השיקים לדב ביום 9.1.12 לא נסתרה. השיק הראשון הינו לפרעון ליום 25.2.12 . התובע לא ידע לפרט את היום בו נמסרו לו השיקים, פעם אמר כי היה זה חודש לאחר שנמסרו לדב ובהמשך מיד לאחר מכן או שבועיים. לא ניתן גם הסבר מספק לעובדה כי אין ברשות התובע כל מסמך בו מאשר דב כי קיבל תשלום במזומן ומתחייב להשיבו.

למרות העולה מגרסת התובע כי בסוף ינואר 2012 היה ברשותו סכום זמין של 235,000 ₪ אשר לא היה לו שימוש, טען כי הכסף דרש לו להשקעתו בחוות תוכים וניסה לפרוע את שני השיקים הראשונים בחברות לנכיון שיקים. מעדות התובע עולה כי מסר את השיקים לחברות נכיון אשר לא נתנו לו תמורה עד שיתברר אם השיקים ייפרעו. לאחר שהשיקים חוללו הושבו השיקים לידי התובע אשר הגישם לביצוע. אין כל הגיון עסקי בהתנהלות התובע, זולת ניסיון, שלא יצלח, ליצור יש מאין מעמד של אוחז כשורה. לטענת התובע נתן לחברו דב 235,000 ₪ במזומן רק כדי לקחת את השיקים שקיבל בתמורה ולנסות לנכות אותם בחברות לנכיון שיקים. פעולת נכיון דומה יכל דב לנסות לבצע בעצמו וגרסת התובע כי חברות הנכיון סרבו לתת לו כסף עד שיתברר אם השיקים נפרעים מלמדת כי התובע ידע היטב כי השיקים לא ייפרעו. בהמשך ניסה התובע להפקיד שיק נוסף בחשבון בתו ואת שני השיקים האחרונים שקיבל הפקיד לחשבונו. יוער כי גם את העובדה שהשיקים הופקדו לחשבונו לא זכר התובע.
לתמיכה בטענתו כי היה ברשותו סכום מזומן בשיעור הנטען צירף התובע דפי בנק משנת 2008. כאשר נשאל על פער הזמנים השיב באופן מתמם כי אין זה משנה. אין בידי לקבל את גרסת התובע אשר חסרה פירוט עובדתי וראיות חיצוניות. אין די בצירוף תדפיסי בנק משנת 2008 כדי לתמוך בטענה להעברת כספים במזומן בשנת 2012. כך גם אין אסמכתא נגדית כי דב קיבל את הכספים ופרע בהם חובות שהיו לו. לפיכך אין כל תימוכין לגרסת התובע, שנותרה כעדות יחידה של בעל דין שלא מצאתי כי ניתן להסתפק בה. גם תשובותיו של התובע בנוגע לעובדה כי לא פנה לדב שישיב את ההלוואה החברית שקיבל מעלות תמיהות. ככלל, צד ג' אשר הינו אוחז כשורה אדיש בדבר זהות הגורם שישיב לו את כספו. דרך המלך הינה לפנות לצד הקרוב לשיק שמסר אותו כנגד קבלת התמורה ורק אם הוא אינו בנמצא או חדל פרעון, יש לפנות למושך או לצד הרחוק. תשובות התובע הרואה בדב כ"קורבן" בפרשה מעידות על עשיית יד אחת עם דב כדי להעמיד את התובע במצב בו ייחזה להיות כאוחז כשורה. מאחר ודב, השלוח, חרג מההרשאה, ניתן ל חייב רק אותו ולא את השולחת, הנתבעת. רק במידה והיה התובע אוחז כשורה יכול היה להתגבר על פגם זה.

אשר על כן, התובע לא הוכיח כי נתן תמורה בגין השיקים שמסר לו דב.

16. מעבר להעדר תמורה לתובע קושי להתגבר על הפגם שנפל בשטר שכן בפועל הפך להיות אוחז השטרות לאחר כשלון התמורה. לפי עדות התובע, קיבל חזרה לידיו את שלושת השיקים הראשונים לאחר שהופקדו בחשבונות צדדי ג' אשר השיבו לידיו את השיקים. עסקאות ה"נכיון על תנאי" שביצע התובע מעידות על עסקה לא אמיתי וחוסר תום לב. כך או אחרת, לא ניתן לייחס את מועד אחיזתו של התובע לאחור למועד בו קיבל במקור את השיקים. שעה שבוצעה הפקדה על ידי צד ג', חזר התובע להיות אוחז רק עת קיבל את השיקים חזרה לידיו. עובדה זו מהווה טעם נוסף השולל את מעמדו של התובע כאוחז כשורה.

סוף דבר
17. הנתבעת הוכיחה כי לא ניתנה תמורה בגין השיקים שמסרה לדב. התובע אינו אוחז כשורה מאחר וקיבל שיקים לא שלמים ולא נתן ערך בעדם. התביעות נדחות. אני מורה על סגירת תיקי ההוצאה לפועל שמספרם : 22-01661-12-7 , 22-02494-12-6 , 22-08389-12-7.
התובע ישא בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ₪.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ה, 12 מאי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יעקב סמדזה
נתבע: דקל מחסני ערובה בע"מ
שופט :
עורכי דין: