ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אולגה ניאזוב נגד פאני אהרונוב :

12 מאי 2015
לפני:

כבוד השופטת רוית צדיק
נציג ציבור (מעסיקים) גב' שטיינבך ערד הילנה

התובעת
אולגה ניאזוב
ע"י ב"כ עו"ד שמלה אהרן
-
הנתבעת
פאני אהרונוב
ע"י ב"כ עו"ד שלמה בכור

פסק דין

1. התביעה אשר בפנינו עניינה בתביעת התובעת כנגד הנתבעת במסגרת עתרה לקבלת זכויות סוציאליות שונות בגין תקופה עבודתה וסיומה. מנגד הגישה הנתבעת תביעה שכנגד בגין הפגיעה במוניטין ועלויות נוספות בהן לטענתה , יש לחייב את התובעת.

רקע עובדתי וטענות הצדדים-
2. התובעת הועסקה במספרה בבעלות הנתבעת כספרית וכן עסקה בבניית ציפורניים וטיפולי ציפורניים שונים.

3. יחסי העבודה בין הצדדים נמשכו מיום 1.9.05 ועד ליום 3.11.12.

4. התובעת עבדה שישה ימים בשבוע. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת לעניין לשעות עבודת התובעת. לטענת התובעת עבדה בימים א, ג, ד, ה בין השעות 8.30-16.30 (8 שעות), ביום ב' מהשעה 9.00-14.00 (5 שעות) וביום ו' מהשעה 8.30-14.30 (6 שעות) בסה"כ 43 שעות שבועיות . מנגד טענה הנתבעת כי התובעת עבדה במשרה חלקית כאשר בכל יום עבודה יצאה להפסקה אשר נמשכה שעה ויותר במהלכה הייתה חופשיה לחלוטין לעיסוקיה. עוד טענה הנתבעת כי התובעת הגיעה לעבודה בשעה 9.00 – 9.30 וסיימה לעבוד לפני השעה 16.00 מידי יום. כן נטען כי התובעת מעולם לא עבדה שמונה שעות אלא שש עד שש וחצי שעות.
5. תקופה קצרה טרם סיום יחסי העבודה בין הצדדים נשלחה התובעת לקורס בנייית ציפורניים (ג'ל) , אשר עלותו עמדה על סך 2,600 ₪ ( כולל חומרים) ומומנה על ידי הנתבעת . בעקבות יציאתה לקורס , התובעת היתה העובדת היחידה במספרה אשר הוכשרה לעסוק בנושא זה.

6. ביום 4.11.12 טסה התובעת לארה"ב במטרה לבקר את אחותה החולה. התובעת והנתבעת חלוקות ביחס לנסיבות בגינן נאלצת התובעת לטוס לבקר את אחותה. בעוד הנתבעת טוענת כי עובר לנסיעה התובעת מסרה כי אחותה זקוקה ל ניתוח לב על כן עליה לטוס באופן מידי, טענה התובעת כי לא היו דברים מעולם, ומדובר בעניין נפשי כפי שציינה בפני הנתבעת בזמן אמת.

7. כמו כן חלוקים הצדדים בסוגיה האם התובעת הודיעה מבעוד מועד כי בכוונתה לטוס לחו"ל, או שמא כטענת הנתבעת ההודעה בדבר נסיעת התובעת לארה"ב הובאה לידיעתה סמוך למועד הטיסה.

8. כפועל יוצא ממחלוקת זו נפלה במחלוקת בשאלה האם התובעת דאגה למחליפה אשר תמלא את מקומה בתקופת היעדרותה מהעבודה אם לאו.

9. במהלך שהותה בארה"ב, התקשרה התובעת אל הנתבעת במטרה לברר האם הכל מתנהל כשורה במספרה. לטענת התובעת, התקיימה שיחה " קשה" בין הצדדים במהלכה פוטרה. מנגד טענה הנתבעת כי התובעת לא פוטרה באותה שיחה.

10. עם שובה מארה"ב, המתין לתובעת בביתה, מכתב הנתבעת אשר כותרתו " הודעה על הפסקת עבודתך במספרה". לטענת התובעת מדובר במכתב פיטורים בעוד לטענת הנתבעת אין מדובר במכתב פיטורים, שעה שלא פיטרה את התובעת, אלא מדובר במכתב המביע את תחושותיה.

11. סמוך לאחר נסיעת התובעת לארה"ב גייסה הנתבעת עובדת מחליפה ( להלן- ג'נט) המועסקת אצל הנתבעת ( כעצמאית) עד היום.
השאלות השנויות במחלוקת-
12. שכר התובעת וזכאות התובעת להשלמת שכר מינימום?
13. האם התובעת פוטרה או התפטרה וכפועל יוצא מקביעתנו זכאות התובעת לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת?
14. זכאות התובעת ליתרת דמי הבראה?
15. זכאות התובעת לפיצוי בגין אי הפרשות פנסיוניות?
16. זכאות התובעת לפדיון ימי חופשה?
17. זכאות התובעת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין?
18. זכאות הנתבעת לקיזוז עלות הקורס ואובדן מוניטין ?

העדים-
19. מטעם התובעת העידה התובעת עצמה. כן הוגש תצהיר מטעם גב' זינה אברמקין. מטעם הנתבעת העידו הנתבעת עצמה, הגב' טובה פוטרמן והגב' אילנה אביעם – לקוחות הנתבעת. כמו כן העידו הגב' ג'נט כהן גודייה וגב' רינה בן יקר – עובדות הנתבעת.

שכר התובעת וזכאות התובעת לשכר מינימום-
20. לטענת התובעת, במרבית תקופת עבודתה לא שולם שכרה כדין. הנתבעת שילמה את שכרה במהלך השנים כאשר חלקו העיקרי בתלוש וחלקו ( בסך 700-800 ₪) במזומן. לשיטתה, עבדה 186 שעות חודשיות, 6 ימים בשבוע באופן קבוע. התובעת עתרה ל קבל סכום של 26,303 ₪ בגין רכיב זה.
מנגד טענה הנתבעת כי התובעת לא עבדה במשרה מלאה ולא שולם שכר הנמוך משכר מינימום. התובעת מעולם לא העלתה טענה בדבר קיפוח בשכר מינימום. כעולה מתלושי השכר , שעות עבודת התובעת היו כמפורט בתלושי השכר בניכוי שעת הפסקה ביום.

21. השאלה האם לתובעת שולם שכר מינימום כדין הינה פועל יוצא של השאלה, האם התובעת עבדה במשרה מלאה ( כטענת התובעת) או שמא עבדה במשרה חלקית ( כטענת הנתבעת)?

22. סעיף 1 לחוק הודעה לעובד ( תנאי עבודה) תשס"ב- 2002 , מטיל חובה על מעסיק למסור לעובדו, לא יאוחר משלושים יום ממועד תחילת העבודה הודעה בכתב בה יפרט את תנאי העבודה המנויים בסעיף 2 לחוק, וכן יפרט את " אורכו של יום העבודה הרגיל או שבוע העבודה הרגיל , לפי העניין " ( ראו סעיף 2( א)(6) לחוק).
סעיף 5 א' לחוק מוסיף וקובע כי ככל שמתעוררת מחלוקת לגבי תנאי עבודתו של העובד, לגביהם חייב המעסיק ליתן הודעה לעובד, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק.
אין מחלוקת כי במקרה דנן הנתבעת לא מסרה לתובעת הודעה בכתב בה מפורטים תנאי העבודה לרבות שעות עבודתה.

הנתבעת נשאלה לשעות עבודת התובעת אולם ספקה גרסאות שונות כך שמתקשות אנו לקבוע כי הרימה את הנטל הרובץ לפתחה בעניינים אלו ונפרט.

23. בתצהירה העידה הנתבעת כי - "העובדת עבדה אצלי במשרה חלקית כאשר בכל יום עבודה יצאה להפסקה של שעה אחת לפחות" וכן " התובעת מעולם לא עבדה משרה מלאה" (סעיפים 3- 4 לתצהיר הנתבעת). הנתבעת טענה כי התובעת עבדה במשרה חלקית מבלי שהובהר היקף המשרה החלקית ולא נותן ללמוד מתלושי השכר שהוצגו מהו היקף המשרה החלקי לו טוענת הנתבעת.

24. משנשאלה הנתבעת האם הרשום בתלוש משקף את שעות עבודת התובעת השיבה – "אני יודעת מה היא עשתה לי. לא יודעת מה כתוב בתלוש. היא היתה גם באה לנהל לי את העניינים מה שהיא ביקשה זה מה שהייתי צריכה לעשות". בהמשך העידה כי לא מילאה את השעות הנקובות בתלוש ( עמ' 13 לפר' שורות 22-29) . כאשר עומתה עם רישומים שונים בתלושים העידה-"היא לא עבדה יותר מחמש וחצי שעות ביום. אף פחות"..(עמ' 14 לפר' שורות 12-13).

25. הנתונים העולים מתלושי השכר הם כדלקמן - החל מחודש 10/05 ועד לחודש 10/08 צוין בסעיף " שעות ליום" - 8 שעות. יצוין כי תלושים לחודש 11/08 ולחודש 12/08 לא צורפו.

החל מתלוש 1/09 ( בד בבד עם תיקון 24 לחוק הגנת השכר) ועד לחודש 10/09 צוין כי התובעת עבדה 7 שעות ליום * 16 ימי עבודה וכי סך שעות העבודה בחודש עמד על 112 שעות. תלושים לחודשים 11/09-1/10 לא הוצגו.

החל מחודש 2/10 ועד סיום העסקתה צוין 22 ימי עבודה וסך שעות עבודה – 154 ( בתלוש חודש 2/10 בלבד צוין כי התובעת עבדה 7 שעות ליום).

26. כמפורט לעיל, תחילה הוצג כי התובעת עבדה מידי יום 8 שעות, בהמשך הוצג כי התובעת עבדה 7 שעות מידי יום כאשר בתקופה מסוימת נטען ל 16 ימי עבודה בחודש ובהמשך נטען ל 22 ימי עבודה בחודש , כל זאת שעה שלא נטען וממילא אף לא הוכח , כי חל שינוי בהיקף משרת התובעת במהלך תקופת עבודתה.
כמו כן תלושי השכר נוקבים בשעות וימים באופן סיסטמטי ומדויק , ללא כל פירוט בדבר מאזן ימי חופשה או מחלה, שעה שהדעת נותנת כי התובעת נעדרה מפעם לפעם מחמת חופשה או מחלה, כעולה מעדות הנתבעת עצמה ומהנספחים אשר צורפו לתצהיר ( ראו סעיף 16 לתצהיר הנתבעת ונספח ג' לתצהיר).

27. ויוסף; הנתבעת נשאלה במסגרת חקירתה הנגדית בנוגע לתלושי השכר והרישומים העולים מהם, אולם לא היה בתשובותיה כדי להבהיר את העמימות השזורה בגרסתה. תשובותיה בעניין זה היו מעורפלות ומתחמקות, והנתבעת אף טענה, פעם אחר פעם, כי אינה הכתובת לבירור העניין - אלא רואה החשבון (ראו עמ' 13- 14 לפר' שורות 22 ואילך).

מקום בו הנטל בעניין שעות העבודה ותשלום שכר מינימום, רובץ לפתחה של הנתבעת , וככל שלטענתה אינה הכתובת המתאימה לבירור סוגיות אלה, היה מקום לזמן לעדות את רואה החשבון מטעמה אשר ערך את התלושים, על מנת שישפוך אור על השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. העדר עדות רואה החשבון במקרה דנן, פועלת לחובת הנתבעת.
28. בנסיבות אלה ובהעדר הוכחה בדבר היקף המשרה בו הועסקה התובעת במספרה, ומשהנטל בעניין זה רובץ לפתחה, מקבלים אנו את גרסת התובעת לפיה עבדה במשרה מלאה.

תשלום שכר מינימום-
29. סעיף 2 לחוק שכר מינימום תשמ"ז- 1987, קובע כדלקמן –
"(א) עובד שמלאו לו 18 שנים (להלן – עובד) המועסק במשרה מלאה, כנהוג במקום עבודתו, זכאי לקבל ממעסיקו שכר עבודה שלא יפחת משכר המינימום לחודש, שכר המינימום היומי או שכר המינימום לשעה, הכל לפי הענין.
(ב) עובד המועסק במשרה חלקית זכאי לשכר מינימום חלקי שיחושב יחסית לחלקיות משרתו"..

30. מתלושי השכר שהוגשו לתיק עולה כי לתובעת שולם שכר בשיעור הנקוב בתלוש. יחד עם זאת מצאנו לאמץ בעניין זה את גרסת התובעת כי מידי חודש שולמה תוספת בסכום של כ- 800 ₪ במזומן ונבהיר כדלקמן-
טענה זו נטענה בתצהיר התובעת בפרק " השלמת שכר מינימום" – סעיף 41 לתצהיר. כמו כן במהלך חקירתה הנגדית, נשאלה התובעת האם קיבלה כל חודש תלוש שכר והשיבה בשלילה ואף הוסיפה " לא קבלתי כזה מסמך כל חודש. קיבלתי שיק כל חודש ב – 1 לחודש ו 700- 800 ₪ במזומן.." ( עמ' 8 לפר' שורות 19-25) .

טענות אלה לא נסתרו במפורש על ידי הנתבעת וכל שנטען הוא כי התובעת השתכרה שכר מינימום כעולה מתלושי השכר. נציין כי טענה זו הועלתה על ידי התובעת בכתב התביעה וכן בתצהירה וחרף זאת לא נסתרה על ידי הנתבעת.

31. חרף טענות הנתבעת כי התלושים משקפים את שכר תובעת מצאנו להוסיף לשכר הנקוב בתלושים סכום של 800 ₪ אשר שולם במזומן . לא מצאנו סיבה המניחה את הדעת שלא לאמץ את גרסת התובעת בדבר תשלום נוסף במזומן בסך של 800 ₪, שעה שהתובעת עותרת בד בבד להשלמה לשכר מינימום ( אשר מטבע הדברים יעמוד על שיעור נמוך יותר נוכח קבלת גרסתה בעניין תשלום שכר מעבר לנזכר בתלוש ) , על כן בוחרות אנו להעדיף את גרסת התובעת כמשקפת את השכר האמיתי אשר שולם, על פני גרסת הנתבעת.

32. משתחשיב התובעת בנוגע להשלמה לשכר מינימום כפי שנפרש בתצהירה ( ראו סעיפים 40-41 לתצהיר התובעת) לא נסתר, מאמצות אנו את התחשיב האמור ומחייבות את הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר מינימום בסכום של 26,303 ₪.

האם התובעת פוטרה או התפטרה ?
33. לטענת התובעת – בתחילת חודש 10/12 פנתה לנתבעת בבקשה לצאת לחופשה בת 3 שבועות, נוכח מצבה הבריאותי של אחותה, אשר היתה מאושפזת בביה"ח באותה עת. הנתבעת הסכימה וגיבתה את התובעת לפיכך התובעת רכשה כרטיס טיסה. עוד נטען כי בתאריך 2.11.12 ערכה הנתבעת לתובעת הרמת כוסית לכבוד נסיעתה ביום 4.11.12.
בנוסף נטען כי מצב האחות התדרדר כתוצאה מהמשבר הכלכלי הגדול אשר פקד את ארה"ב, כך שהנסיעה היתה במטרה לעודד את רוחה של האחות (לאחר אשפוז בבי"ח פסיכאטרי עקב חשש להתאבדות) ולהעביר לידיה סכום כסף אשר נתרם על ידי המשפחה וקרובים נוספים.

34. מספר ימים לאחר שהתובעת הגיעה לחו"ל יצרה קשר עם הנתבעת על מנת לברר האם המספרה מתנהלת כשורה בהעדרה והאם מחליפתה, ג'נט כהן מבצעת את עבודתה כהלכה. עוד הוסיפה וטענה כי טרם נסיעתה לחו"ל דאגה למצוא מחליפה מתוך לויאליות לנתבעת, בדיעבד התברר כי לויאליות זו עלתה לתובעת במשרתה מאחר וג'נט נותרה לעבוד במספרה במקומה.
באותה שיחה הנתבעת הטיחה לעבר התובעת גידופים וטענה כי היא נעדרת זמן רב מידי על כן החליטה לפטרה לאלתר. ביום 24.11.12 התובעת שבה ארצה ומצאה בביתה מכתב פיטורים.
התובעת יצרה מידית קשר עם הנתבעת על מנת להבין את פשר פיטוריה, אך לשווא.

35. מנגד טענה הנתבעת, כי ביום 24.10.11 הודיעה התובעת במפתיע כי החל מיום 3.11.12 היא נוסעת לארה"ב לטפל באחותה הנמצאת במצב בריאותי קשה ועומדת לעבור ניתוח לב סבוך.
הנתבעת הבהירה לתובעת כי אינה ל יכולה להציב בפניה עובדה מוגמרת כי הינה נוסעת לחו"ל ואינה מאשרת את החופש שכן פרק הזמן הקצר לא אפשר מציאת מחליפה מומחית בתחומה.
עוד טענה הנתבעת כי מומחחיות בניית ציפורניים בג'ל כפי שהוכשרה התובעת מחייבת טיפול מתמיד של הלקוחות שעה שכל 3 שבועות לערך מורידים את הג'ל ומחדשים אותו. הנתבעת הבהירה לתובעת כי הלקוחות אשר עברו את הטיפול יחזרו לשם הסרת הג'ל ובנייתו מחדש. בהעדר התובעת ולאור העובדה כי הנתבעת עצמה לא עברה את הקורס ואינה יכולה לטפל בלקוחות, היה ברור כי הלקוחות יינטשו את הנתבעת והדבר יפגע קשות במוניטין אשר צברה.
על אף התנגדות הנתבעת, התובעת נטשה את העבודה ביום 3.11.13 תוך זניחת העבודה וגרימת נזק עצום.

36. בהמשך נוכחה הנתבעת לדעת כי כל סיפורי התובעת לא היו דברי אמת עת התברר כי אחותה אינה חולה, אלא סובלת מבעיות פסיכולוגיות. הנתבעת סברה כי סיפורי התובעת נולדו לאחר זכייתה בהגרלה לגרין קארד על כן היה עליה לטוס לארה"ב כדי לממשו או לחדשו.
בנסיבות אלה התובעת זנחה עבודתה ואינה זכאית לפיצויים. חרף זאת הנתבעת העבירה לתובעת המחאה על סך של 27,550 ₪ בגין פיצויי פיטורים.
עוד נטען כי הנתבעת מעולם לא ערכה לתובעת משתה לרגל נסיעתה. התובעת מצרפת תמונות שצולמו זמן רב לפני כן, ביום הולדתה, ללא כל קשר לנסיעתה.

37. עוד נטען כי בניגוד לטענת התובעת, התובעת לא דאגה לעובדת מחליפה. לאחר העלמות התובעת התקשרה ג'נט אל הנתבעת על מנת לקבוע תור למספרה, במועד זה הנתבעת סיפרה לג'נט כי התובעת עזבה את עבודתה והיא זקוקה לעובדת. ג'נט אמרה כי תשתדל למצוא עובדת ולאחר מכן התקשרה והציעה את עצמה, על אף שלא היה לה ידע בנושא בו התמחתה התובעת.
כן טענה הנתבעת כי מעולם לא פיטרה את התובעת אלא כתבה מכתב המשקף את תחושותיה בגין התנהגותה, וחרף זאת הסכימה לשלם את פיצויי פיטורים.

38. עם שובה של התובעת מארה"ב המתין לה בביתה מכתב ( ללא תאריך) מאת הנתבעת, בזו הלשון-

"אל הגב' אולגה ניאזוב
...
הודעה על הפסקת עבודתך במספרה
בהמשך לשיחתנו ב 24.10.12, שהודעת לי כי בתאריך 3.11.12 את נוסעת לארה"ב וחוזרת כעבור שלוש שבועות ב 24.11.12, מבלי להיוועץ אתי כדי לתאם יציאה מהעבודה לזמן ארוך, כנדרש בחוק ומבלי לאפשר לי למצוא מניקורסטית , פדיקורסטית מומחית שתחליף אותך עד לחזרתך מחו"ל.
גרמת לי נזק , גרמת ללקוחותיי עוגמת נפש.
לקוחותי שהתרגלו לבוא, להסתרק ולקבל טיפול פדיקור ומניקור ג'ל, לא מוכנות לבא ולבזבז זמן ונסיעות מיותרות הן פשוט הולכות למספרה אחרת ואני מפסידה לקוחות , כסף ומשלמת משכורות בחינם.
שלחתי אותך לקורס ללמוד על חשבוני, כיצד לעבוד עם מניקור ג'ל ואת מחליטה לעזוב לפתע את העבודה על דעת עצמך לשלושה שבועות.
זה לא אחראי, כך לא מפקירים עסק.
אני מבקשת ממך כשתחזרי ארצה, תצרי איתי קשר ונסכם פיצויי פיטורים המגיעים לך לפי החוק.

אהרונוב פאני".
העתק למשרד רואי חשבון ברכה.

39. אשר לשאלת סיום יחסי העבודה יפים לענייננו הדברים אשר נאמר ו בדב"ע ל/3-18 נח בנצילוביץ – אתא , פד"ע ב' 41, וכך נקבע:
"בית-דין זה כבר פסק וחזר ופסק שדברים המעידים על פיטורים או התפטרות חייבים להיות חד-משמעיים ואין שומעים לצד אחד ליחסי עבודה כאשר הוא מנסה להכתיב לצד שכנגד את עמדתו בעניין סיים יחסי העבודה.
"הן הפיטורים והן ההתפטרות הם סיים חד-צדדי של יחסי עובד ומעביד. השניים הם פעולה סובייקטיבית שתנאי לה הוא מתן ביטוי שלא משתמע לשתי פנים לכוונה להביא את יחסי העובד והמעביד לידי גמר. כוונה זאת צריך שתהיה של המביא את היחסים לידי גמר. מעצם היות כל כוונה עניין סובייקטיבי, לא יוכל אדם לכפות כוונה על הזולת. מלים כגון, אם תנהג כך ולא אחרת - אראה בך מתפטר' או, אם לא יובטחו לי תנאי עבודה אלה ואלה - אראה עצמי כמפוטר' אין בהם כלל וכלל כדי להעיד על כוונתו של הצד השני להביא את היחסים בין השניים לידי גמר." (בית-הדין הארצי לעבודה, דיון מס' ל/6-3, [1]).

40. מכתב הנתבעת לא מוכיח אפוא מעשה התפטרות מצד התובעת אלא מבטא את החלטת הנתבעת להביא לידי סיום את יחסי העבודה בין הצדדים, מחמת התנהגות התובעת עובר לנסיעתה לארה"ב.

41. אמנם כעולה מהמכתב, התובעת לא התייעצה עם הנתבעת עובר לנסיעתה והיעדרותה מהמספרה לזמן ארוך ואף לא אפשרה היערכות בהתאם. עם זאת וחרף האמור איננו סבורות כי התנהלות התובעת עולה כדי זניחת עבודה מצידה, לא נטען וממילא לא הוכח כי לתובעת היו כוונות שלא לשוב לעבודה בנתבעת עם שובה מארה"ב.

כמו כן הנתבעת לא ציינה במכתב כי יש לראות בתובעת כמי שזנחה את עבודתה אלא כתבה כך- " אני מבקשת ממך, כשתחזרי ארצה, תצרי איתי קשר ונסכם פיצויי הפיטורים המגיעים לך לפי החוק". על סמך דברים אלו ניתן לכל היותר לטעון כי התובעת פוטרה בשל הפרת משמעת מצידה, אך לא שוכנענו ברמה הנדרשת כי מדובר במצב דברים בו התובעת זנחה את עבודתה.
אמנם התפטרות עובד יכול שתמצא את ביטויה בכך שהעובד זנח את עבודתו אולם זניחת העבודה לפרק זמן קצר אינה בגדר היעדרות המלמדת על התפטרות . כך, לדוגמה איחור של ארבעה ימים בחזרה מחופשה, חרף התראת המעביד שלא לאחר , אינו מגלה כוונה להתפטר מהעבודה ולסיים את יחסי העבודה. הוא הדין בעובד אשר נטל על דעת עצמו כמה ימי חופשה חרף התנגדות מעבידו. (ראו – י' לובצקי סיום יחסי עבודה ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, מהדורת 2013- פרק 2 והאסמכתאות שם).

42. אשר לטענת הנתבעת כי הנסיעה לא אושרה על ידה - גרסת הנתבעת בעניין זה לא נמצאה קוהרנטית בעיניינוומשכך לא מצאנו ליתן בה אמון. גרסת הנתבעת זכתה " להתפתחויות" במהלך ההליך, וגם באמור יש כדי לחזק את קביעתנו כי התובעת פוטרה. ונפרט-
בתצהירה העידה הנתבעת כי הבהירה לתובעת שאינה יכולה להעמידה בפני עובדה מוגמרת על כן אינה מאשרת את החופשה אולם, על אף התנגדותה נטשה התובעת את עבודתה ביום 3.11.12 ( סעיף 6 לתצהיר הנתבעת).
עם זאת בחקירתה הנגדית העידה הנתבעת כי-"אמרתי שתיסע לשישה ימים- לא שלושה שבועות כי לאחותה יש משפחה". לשאלה – זאת אומרת שלשבוע הסכמת? השיבה הנתבעת –" כי היא כל כך בכתה וסיפרה לי כל מיני דברים מזעזעים". כאשר נשאלה שוב האם הסכימה לנסיעה אשר תמשך שישה ימים השיבה -"כי לא הייתה לי ברירה" (עמ' 15 לפר' שורות 25-33) .

43. הנה כי כן, הנתבעת נסוגה במהלך חקירתה הנגדית מגרסתה כי החופש כלל לא אושר על ידה וחרף התנגדותה התובעת נטשה את העבודה.לפיכך הוכח כי הנתבעת אישרה לתובעת לצאת לחופשה בת שישה ימים.
בנסיבות אלה ונוכח עדות הנתבעת לא הוכח כי התובעת זנחה את עבודתה בנתבעת.

44. להשלמת התמונה יצוין כי לא מצאנו להידרש למחלוקת אשר נפלה בין הצדדים ועניינה בנסיבות בעטין נדרשה התובעת לנסוע לארה"ב. מכל מקום, אין באמור כדי להשליך על הקביעה כי התובעת פוטרה.

45. איננו סבורות כי המועד בו הודיעה התובעת דבר הנסיעה עשוי להשליך על התוצאה בעניין זה, שעה שאין מחלוקת כי לכל המאוחר יידעה התובעת את הנתבעת בדבר נסיעתה בתאריך 24.10.11 – שבועיים טרם נסיעתה.

46. זאת ועוד. בניגוד לנטען על ידי הנתבעת שוכנענו כי התובעת פעלה למציאת מחליפה לתקופה בה תעדר מהארץ. כאשר נשאלה הנתבעת האם התובעת ניסתה לבקש מגב' אינה לעבוד בתקופת העדרותה השיבה תחילה בשלילה ולאחר מכן הוסיפה- "זה הכל שטויות היא ניסתה אבל אינה היא לא דובר עברית והיא תלמידה בקורס ג'ל ולא עושה ג'ל רק מניקור ופדיקור" (עמ' 17 לפר' שורות 24-25) . מדברים אלה עולה כי התובעת אכן ניסתה לדאוג למחליפה והדברים מחזקים את גרסת התובעת בדבר מתן אישור עקרוני לנסיעה, אחרת לא היתה פונה לאיתור עובדת מחליפה בתקופה בה יצאה לחופשה.

47. מששוכנענו כי התובעת פוטרה ושעה שעבדה במשרה מלאה היתה זכאית היא לתשלום שכר מינימום בסך 4,300 ₪. בהתאם לכך התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסכום של 30,816 ₪ (4,300*86/12) . הואיל ולתובעת שולם סכום של 27,500 ₪ ע"ח פיצויי פיטורים הננו מורות לנתבעת לשלם לתובעת יתרת פיצויי פיטורים בסכום של 3,316 ₪.

פדיון ימי חופשה-
48. לטענת התובעת, מעולם לא שולמו דמי חופשה או פדיונם למעט שישה ימים בשנה עת המספרה היתה סגורה בתקופת תשעה באב.
התובעת תבעה בגין רכיב זה סכום של 4,647 ₪ עבור שלושת השנים האחרונות להעסקתה ( כפוף לתקופת התיישנות).
עוד טענה התובעת בתצהירה כי הנתבעת גילתה מסמכים בהם מצוינת חתימתה לצד צילום המחאה ואישור לפיו שולמו ימי חופשה ודמי הבראה עד לשנת 2011. אולם, מדובר בתרמית בה נקטה הנתבעת כלפי התובעת שעה שדרשה ממנה לחתום שאם לא כן תפוטר.
כמו כן, התשלומים אותם לכאורה אישרה התובעת בחתימתה, מהווים תשלומים עבור דמי הבראה בלבד. חישוב מתמטי מעלה כי אכן הסכומים שולמו רק בגין דמי הבראה.

49. מנגד טענה הנתבעת כי התובעת יצאה לחופשות כמפורט בפנקס החופשה אשר צורף כנספח ג' לתצהיר. עוד נטען כי התובעת אישרה בחתימתה תשלום דמי חופשה ודמי הבראה כמפורט באישורים אשר צורפו על כן, לא ברורה הטענה כי " אוימה בפיטורים" שעה שלחתימותיה מצורפים צילומי ההמחאות.

50. כלל פסוק הוא כי נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה מוטל על שכמי המעביד ( ראו:דב"ע לא/22 - 3 ציק ליפוט - קסטנר, [פורסם בנבו] פד"ע ג' 215). כמו כן, הרמת הנטל אינה מותנית דווקא, בהצגת פנקס חופשה שנתית, וניתן להגיע למסקנה כי המעביד שילם את מלוא ימי החופשה המגיעים לעובד גם על יסוד ראיות אחרות כגון תלושי שכר ( ראו: ע"ע ( ארצי) 1415/04 גולדה - גולדה שטיחים, [פורסם בנבו] כרך לג (28), 64; עד"מ ( ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ – סלוצקי, [פורסם בנבו], 25.11.2008).

51. הנתבעת אמנם הציגה מסמך אשר כותרתו " פנקס חופשה" (נספח ג' לתצהיר הנתבעת) עם זאת, לא התרשמנו כי מדובר בפנקס חופשה העונה על דרישות הדין. ראשית, מדובר ברישום חלקי בלבד המתייחס לשנת עבודתה האחרונה של התובעת. כמו כן הפנקס כולל ימים בהם נעדרה התובעת מפאת מחלה שלה או של בני משפחתה. בנוסף תלושי השכר של התובעת נעדרים מאזן ימי מחלה וימי חופשה . לפיכך, לא ניתן ללמד כי התובעת יצאה בפועל לחופשה במהלך תקופת עבודתה ו אין באפשרותנו להגיע למסקנה כי הנתבעת שילמה לתובעת את מלוא ימי החופשה, על סמך הרישום בתלושי השכר .

52. לתצהיר הנתבעת צורפו בין היתר , במסגרת נספח ד' אישורים עליהם חתומה התובעת, מהם ניתן לטענת הנתבעת ללמוד כי שולמו כספים בגין ימי חופשה. להלן המסמכים הרלבנטיים לענייננו –

*המחאה ע"ס 2,457 ₪ מיום 8.2.12 על גבה צוין- "דמי הבראה" ובתחתית צוין – אני גב' אולגה ניאזוב .... קבלתי מגב' פאני צ'ק על סך 2,457 ₪ עבור דמי הבראה המגיעים לי ואת כל ימי החופשה לשנת 2011" . המסמך נחתם בחתימת התובעת ( אשר לטענתה הוצאה בתרמית).

*המחאה ע"ס 2,860 ₪ מיום 4.11.08 על גבה צוין " אני ניאזוב אולגה .. קיבלתי בגב' פאני אהרונוב צ'ק בסך 2,860 ₪ מאשרת שקיבלתי את כל ימי החופשה שמגיעים לי מתאריך התחלת עבודה 9.2005 עד תאריך 9.2008 " המסמך נחתם בחתימת התובעת.
עוד צוין בתחתית המסמך" לשנת 2009 לקחתי ע"ח ימי החופשה 4 ימי חופש" גם דברים אלו נחתמו בחתימת התובעת.

*שלוש המחאות בסך כולל של 5,175 ₪ ( לתאריכים 10.12.08, 20.12.08 8.12.08) כאשר לצדן צוין כך - "אני ניאזוב אולגה ... קיבלתי מגב' פאני ציקים בסכום 5,175 ₪. מאשרת שקיבלתי את כל ימי ההבראה לשלוש השנים מתאריך 9.2005-9.2008" המסמך נחתם בחתימת התובעת.

*המחאה מיום 31.12.09 בסכום של 2,515 ₪ ובתחתיתה צוין " אני ניאזוב אולגה... קבלתי מגב' פאני צ'ק על סך 2,515 ₪ עבור דמי ההבראה שמגיעים לי ואת ימי החופשה לשנת 2009".
*המחאה מיום 13.1.11 בסכום של 2,457 ₪ ובתחתיתה צוין " אני ניאזוב אולגה.. קיבלתי מגב' פאני צ'ק על סך 2,457 ₪ עבור דמי הבראה שמגיעים לי ואת כל ימי החופשה לשנת 2010". המסמך נחתם בחתימת התובעת.

53. לא מצאנו לקבל מסמכים אלה כראיה לתשלום בגין ימי חופשה כנדרש על פי הדין ונבהיר:
בהעדר " מאזן חופשה" בתלושי השכר לא ניתן ללמוד כי לתובעת אכן ניתנה חופשה בפועל במהלך תקופת עבודתה. לעניין זה קבעה ההלכה הפסוקה כי אין לשלם לעובד סכום עבור פדיון ימי חופשה כתחליף לחופשה בפועל לחופשה לה הוא זכאי מכח חוק חופשה שנתית, ומכל מקום, בנסיבות אלה אין מקום לקזז את הסכומים ששולמו לעובד במסגרת " פדיון ימי חופשה" גם ככל שהיה מוכח כי סכומים אלה אכן שולמו לתובעת.
מעבר לאמור הנתבעת לא ידעה להבהיר כיצד יתכן כי הסכום כולל תשלום בגין דמי הבראה וימי חופשה שעה ששווי דמי הבראה בלבד (לשנת 2010) , עמד על סכום של 2,457 ₪ (7*351 ליום). הנתבעת לא ידעה להשיב על השאלה והפנתה לרואה החשבון מטעמה ( עמ' 17 לפר' שורות 26-28).
כמו כן , חישוב אריתמטי ביחס ליתר השנים לגביהן טענה הנתבעת לתשלום דמי חופשה, מוביל למסקנה כי הסכום ששולם הינו סכום הקרוב לשיעור דמי ההבראה בתקופה הרלבנטית ( במכפלת הימים). נציין כי על גבי ההמחאה מיום 8.2.12 נרשם - "דמי הבראה".

54. בנסיבות אלה, ומשהנטל בעניין זה מוטל לפתחה של הנתבעת, לא מצאנו לקבל את טענות הנתבעת כי שולמו לתובעת כספים בגין פדיון ימי חופשה. משתחשיב התובעת ברכיב זה לא נסתר הננו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 4,647 ₪ בגין רכיב זה.

הפרשות לקרן הפנסיה-
55. לטענת התובעת, לא הופרשו כספים עבור הפרשות פנסיניות. עוד נטען כי הנתבעת ניכתה משכרה סכומים בגין הפרשות פנסיוניות אולם סכומים אלו לא הועברו לקופות. בנוסף נטען כי מאחר והנתבעת נמנעה מלהפריש לתובעת הפרשות פנסיוניות, נזקה בגין רכיב זה נמשך גם במקום העבודה החדש עת הפסידה תשלום פנסיה משך 6 חודשים במקום העבודה החדש. על כן עותרת התובעת לתשלום בסך של 10,243 ₪ בגין רכיב זה. (4,975 פיצוי בגין אי הפרשות; 1,218 ₪ בגין נזק שנגרם במקום העבודה החדש; 4,050 ₪ בגין סכומים אשר נוכו ולא הועברו).

56. לטענת הנתבעת על אף שהתובעת סירבה לניכוי משכרה עבור הפרשה פנסיונית, שולם סכום של 7,898 ₪ נטו בגין הפרשות לפנסיה . עוד נטען כי הזכאות לפנסיה חובה חלה רק לאחר 9 חודשים ובהתאם לשיעורי ההפרשות לפנסיה חובה כפי שהיו באותו המועד.

57. כעולה מנספח ב' לתצהיר הנתבעת, לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים, שולם לתובעת סכום של 7,898 ₪ " בגין הפרשי פנסיה". אכן אין חולק כי במהלך עבוד תה הכספים לא הועבר באופן סד יר. על כן, יש לקבל טענות התובעת בעניין זה.

אשר לסכום הנתבע בגין הנזק שנגרם לכאורה במקום העבודה החדש-התובעת לא הוכיחה כי אכן הועסקה במקום עבודה חדש לאחר סיום יחסי העבודה, וממילא לא הוכח כי שכרה במקום העבודה החדש עמד על סכום של 4,300 ₪ ממנו גזרה את הסכום הנתבע בגין נזק במקום העבודה החדש.

אשר לפיצוי בגין אי הפרשות לביטוח פנסיוני- יש לקבל את תביעת התובעת בעניין זה. כאשר יובהר כי סירוב עובד להפרשות כאמור, אין בו כדי לשנות. בהתאמה יש לקבל את טענת התובעת בדבר ניכוי משכרה ואי העברה לקופות. כעולה מתלושי השכר שהוצגו, מידי חודש נוכו משכר התובעת סכומים בגין ביטוח פנסיוני. טענות התובעת כי סכומים אלה לא הועברו לקופות לא נסתרה וממילא לא הובאה ולו ראשיתה ראיה לסתור את הטענה. כך גם תחשיב התובעת בנוגע לכך, לא נסתר.

58. על יסוד כל האמור אנו פוסקות כי על הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 9,025 ₪ ( פיצוי בגין אי הפרשות וכן החזרת סכומים שנוכו ולא הועברו לקופות). משלתובעת שולם סכום של 7,898 ₪ בגין הפרשי פנסיה כעולה מנספח ב' לתצהיר הנתבעת, עליה לשלם לתובעת סכום של 1,127 ₪ בגין רכיב זה.

תמורת הודעה מוקדמת-
59. לטענת התובעת, מש פוטרה ממקום עבודתה, זכאית היא לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסכום של 4,300 ₪.
מנגד טענה הנתבעת כי הואיל והתובעת זנחה עבודתה והתפטרה אינה זכאית לדמי הודעה מוקדמת. עם זאת שולם לתובעת שכר בגין כל חודש נובמבר 2011 וזאת על אף שבחודש זה לא עבדה כלל.

60. משקבענו כי התובעת פוטרה מעבודתה זכאית היא לתשלום בגין ימי הודעה מוקדמת. עם זאת הנתבעת צירפה לכתב ההגנה ולתצהירה מסמך אשר כותרתו "גמר חשבון" הנושא תאריך 9.12.12. מהמסמך עולה כי במסגרת גמר חשבון נתנה לתובעת המחאה על סך 6,087 ₪ בגין משכורת חודש 11/12 וגמר חשבון ( הבראה).

61. דמי הבראה לשנת 2012 ( שנת עבודתה השביעית של התובעת ) עומדים על סכום של 2,597 ₪ (371*7) . סכום זה יש לדידנו להפחית מהסכום הכולל ששולם לתובעת " בגין משכורת חודש 11/12 וגמר חשבון הבראה" וזאת שעה שאין מחלוקת כי לתובעת שולם שכר בגין חודש 11/12 בעוד התובעת לא עבדה בפועל בחודש זה. כמו כן משלא ראינו לראות בימים אלה כימי חופשה שעה שקבענו כי על הנתבעת לשלם לתובעת דמי חופשה בהתאם לתחשיב התובעת, מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי יש לראות בסכום העודף בסך 3,490 ₪ כתמורת הודעה מוקדמת.

בשים לב לקביעתנו כי שכרה החודשי של התובעת עמד על שכר מינימום בתקופה הרלבנטית (4,300 ₪) על הנתבעת להשלים סך של 810 ₪ בגין יתרת ימי הודעה מוקדמת.

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין-
62. לטענת התובעת, פיטוריה היו ללא כל נימוק ענייני, משיקולים זרים בניגוד לדרישת הדין ובהעדר שימוע. עוד הוסיפה התובעת וטענה כי פוטרה במהלך שיחת טלפון עת טפלה באחותה החולה במהלך ביקורה בארה"ב. לפיכך עתרה התובעת לתשלום 6 משכורות ((4,300 ₪ * 6) = 25,800 ₪ בגין רכיב זה.

63. מנגד טענה הנתבעת, כי התובעת לא פוטרה ואינה זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. בנוסף, התנהגות התובעת מהווה התפטרות או זניחת עבודה או הפרת משמעת השוללת זכאות לפיצויי פיטורים ואין כל בסיס לטענה בדבר " פיטורים שלא כדין".

64. אין חולק כי לתובעת לא נערך שימוע. כמו כן גרסת התובעת כי פוטרה במהלך שיחת טלפון לא נסתרה על ידי הנתבעת. מהמכתב הנחזה להיות מכתב פיטורים עולה כי התובעת התבקשה על ידי הנתבעת ליצור עימה קשר לאחר שובה ארצה לסיכום פיצויי הפיטורים המגיעים לה על פי החוק. מכאן עולה מפורשות כי התובעת פוטרה ללא עריכת שימוע, מבלי שנתנה לה הזדמנות להשמיע טענותיה.

65. כלל פסוק הוא כי יש לתת לעובד הזדמנות הוגנת וראויה להשמיע טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע גורלו, ויוחלט על פיטוריו. זכות זו הוכרה הן אצל המעסיק הציבורי והן אצל המעסיק הפרטי ( ראו : ע"ע 415/06 דני מלכה - שופרסל בע"מ ( ניתן ביום 15.7.07).

כן נפסק כי – "מטרתו העיקרית של השימוע היא לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, להביא תימוכין לגרסתו ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו שלטענות אין בסיס, או לפחות אינן " כצעקתה" (השוו: דב"ע נו/31-3 מדינת ישראל - ד"ר ארנון בונה, עבודה ארצי כרך כט (1) 282)". הדברים מתאימים לענייננו בפרט שעה שלטענת הנתבעת התנהלות התובעת היתה בגדר הפרת משמעת. היה על הנתבעת לקיים ישיבת שימוע ובמסגרתה להעלות טענותיה כלפי התובעת תוך מתן הזדמנות כנה וממשית לתובעת להשמיע גרסתה בענין זה.
עם זאת, לא בכל מקרה בו מופרת זכות השימוע די בהפרה זו כשלעצמה כדי לזכות את העובד בפיצוי כספי עקב הפרת הסכם העבודה.
בעניין ע"ע 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ - שלומי תורג'מן מיום 3.3.2009, נפסק כי:
"אי מתן זכות שימוע לעובד לפני פיטוריו הינו פגם במעשה הפיטורים עצמו. עם זאת, פגם זה אינו מוחלט ואינו חייב להביא בהכרח לביטול הפיטורים או להענקת פיצוי כספי לעובד. סוג הסעד ושיעורו תלוי במידה רבה בנסיבות כל עניין, בטיבה של ההעסקה, בציפיותיו של העובד להתקשרות לאורך זמן, בצידוק מעשה הפיטורים, בהסדרים המיוחדים לכל מעסיק ובשיקולים אחרים כיוצאים באלה ובכל מקרה עניין זה נתון לשקול דעתה של הערכאה השיפוטית".

66. לאחר ששקלנו את נסיבות המקרה אשר בפנינו , בשם לב לתקופת העבודה ואופי העבודה דהיינו, התפקיד אותו בצעה התובעת באופן בלעדי עבור הנתבעת, סבורות אנו כי יש להעמיד את הפיצוי בגין רכיב זה בשיעור ארבע משכורות בסכום של 17,200 ₪.

התביעה שכנגד-
67. במסגרת התביעה שכנגד טענה הנתבעת כי התובעת נשלחה על ידה לקורס לבנית ציפורניים בעלות של 2,600 ₪. כן נטען כי הנתבעת נשאה בעלות נוספת לקנית חומרים. הנתבעת עתרה לחיוב התובעת בתשלום עלות הקורס ועלות החומרים בסכום של 3,500 ₪.
עוד נטען כי עם זניחת העבודה על ידי התובעת, איבדה הנתבעת לקוחות רבים אשר זעמו על כי לא יכלו להמשיך את הטיפול המבוצע אחת לשלושה שבועות ( הורדת הג'ל וחידושו). לקוחות אלו עזבו את הנתבעת תוך פגיעה במוניטין שנבנה משך 48 שנים.
לפיכך עתרה הנתבעת לפיצוי בגין הקורס ואובדן לקוחות בסכום כולל של 50,000 ₪. בנוסף עתרה הנתבעת לתמורת הודעה מוקדמת בסכום של 3,000 ₪ והחזר פיצויי פיטורים בסכום של 27,880 ₪.

68. מנגד טענה התובעת כי חויבה לעבור את הקורס על חשבון זמנה הפרטי ללא כל תשלום , לאחר שעות העבודה , בשעות הערב המאוחרות. עוד צוין כי מיד לאחר הקורס ולמען קידום עסקה של הנתבעת, התובעת הביאה מביתה שולחן מניקור אשר שימש את מקום העבודה וזאת ללא כל עלות. הנתבעת נמנעה מלשכור שולחן מניקור בעלות המוערכת בסך של 350 ₪ לחודש. לפיכך יש לקזז מכל סכום שיפסק לטובת הנתבעת, ככל שיפסק , סכום של 12,600 ₪ בגין הסכום החודשי במכפלת 36 התקופה בה שימש השולחן את עסקה של הנתבעת.

החזר עלות הקורס-
69. השאלה האם ניתן לחייב עובד בהחזר תשלום בגין קורס אליו נשלח במסגרת העבודה ככל שאינו מקיים התחייבות כלפי המעסיק, נדונה בע"ע 292/99 עדי עמיחי – חברת יוסי גולדהמר בע"מ , פ"ד לה (2000) 204, שם נאמרו מפי הנשיא דאז כבוד השופט אדלר הדברים הבאים :
"במצב דברים בו עובד נשלח לקורס על חשבון המעסיק והעובד עוזב את מקום העבודה במהלך הקורס או פרק זמן קצר לאחר מכן, בידי המעסיק ישנן כמה דרכים להבטיח את עצמו: (1) המעסיק רשאי מלכתחילה להתנות את השתתפות העובד בקורס בכך, שבמצב הנ"ל העובד ישיב למעסיק את עלות הקורס ואת שכר העבודה אשר שולם לו בשעות שבהן השתתף בקורס; זאת בכפוף למבחן הסבירות....".

בענייננו, לא נטען ובוודאי לא הוכח כי הנתבעת התנתה את השתתפות התובעת בקורס כך שבעת סיום יחסי העבודה בין הצדדים, תידרש התובעת להשיב לנתבעת את עלות הקורס.
אכן, מדובר בהכשרה כללית שהתובעת יכולה לעשות בה שימוש במקומות עבודה נוספים. עם זאת , משלא נטען להתניה במקרה זה, ולא הוברר כמה זמן נהנתה הנתבעת משירותי התובעת כפועל יוצא מהקורס הספציפי אליו נשלחה ושעה שטענת התובעת כי היציאה לקורס היתה על חשבון זמנה הפרטי, לא נסתרה, אנו קובעות כי דין הטענה להידחות ואין כל בסיס לחיוב התובעת בעלות הקורס והחומרים אשר נרכשו על ידי הנתבעת.

פיצוי בגין אובדן לקוחות -
70. הנתבעת טענה באופן כללי ובעלמא, ללא כל כימות מתאים כי היא זכאית לפיצוי בגין אובדן הכנסות ולקוחות.
אין די בעדויות לקוחות הנתבעת (הגב' פוטרמן טובה והגב' ליאורה אביעם- עמ' 18- 19 לפר' שורות 22 ואילך) כדי להוכיח את שיעור הנזק הנטען והנתבע.
לפיכך, משהנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה הרובץ על כתפיה להוכחת הנזקים הנטענים, אין להיעתר לתביעתה ברכיב זה.

הודעה מוקדמת והחזר פיצויי פיטורים -
71. משקבענו כי התובעת פוטרה, דין התביעה שכנגד בין רכיבים אלה להדחות.

סוף דבר-
72. התביעה העיקרית מתקבלת ברובה.

73. הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים:
הפרשי שכר מינימום בסך 26,303 ₪.
יתרת פיצויי פיטורים בסך 3,316 ₪.
יתרת הודעה מוקדמת בסך 810 ₪.
פדיון חופשה בסך 4,647 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה בסך 1,127 ₪ .
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין סך של 17,200₪.
הסכומים הנזכרים לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

74. התביעה שכנגד נדחית.

75. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלתו.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ה, (12 מאי 2015), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

נציג ציבור (מעסיקים)
גב' שטיינבך ערד הילנה

רוית צדיק, שופטת
אב"ד


מעורבים
תובע: אולגה ניאזוב
נתבע: פאני אהרונוב
שופט :
עורכי דין: