ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין תומר יוסף נגד מדינת ישראל :

לפני כבוד הנשיא אברהם טל, אב"ד
כבוד השופט ד"ר שמואל בורנשטין
כבוד השופטת מיכל ברק נבו

המערער
תומר יוסף

נגד

המשיבה
מדינת ישראל


נוכחים:
המערער ובא כוחו עו"ד ששי גז
ב"כ המשיבה עו"ד רוני שוהם - עידן

פרוטוקול

ב"כ המערער: חוזר על הודעת הערעור.
אפתח במשהו שלא כתוב בערעור כי זה קרה לפני חמישה ימים, משהו משמעותי. הנאשם השלישי שהוא מואשם בדיוק בכתב האישום באופן זהה, הוא קיבל רק שישה חודשי עבודות שירות, זה דבר שקרה לפני חמישה ימים ואי אפשר היה לכתוב את זה בערעור.
הייתי בטוח שחברתי תסכים היום לערעור מהסיבה הפשוטה, שהנאשם הנוסף הוא בן 23 ויש לו שישה חודשי עבודות שירות על עבירת התפרצות ותוך כדי העבירה הזו הוא ביצע את העבירה בתיק. מסעיף 6 מתחיל סיפור העבירה עצמה. הוא הודה בכתב אישום זהה למערער.
יוסף אדר מבחינת השתתפות בתגרה, יש בדיוק את אותו דבר, כתב האישום הוא מילה במילה.
ההבחנות ביניהם שאדיר בוגר בן 23 והוא מבצע את העבירה הזו תוך כדי שיש לו שישה חודשי עבודות שירות בעבירת התפרצות, הוא עשה את זה תוך כדי והיום הוא עושה שישה חודשים על התפרצות ושישה חודשים על העבירה הזו. בסך הכל 12 חודשי עבודות שירות.
מדובר בעבירה עבריינית של התפרצות. הוא מוכר 5 שנים לשירות המבחן, יש לו עוד עבירת תעבורה רצינית שהוא עומד בה לדין.
אני רוצה להשוות: המערער יש לו עבירה אחת ללא הרשעה מגיל 13.
לבוגדן יש עבר פלילי עשיר ומאסר על תנאי של 10 חודשים, ואני לא רואה איך אדם עבריין ובוגר יותר מקבל את אותו עונש. כבר על פניו ההשוואה של בית המשפט לא טובה.
במסמכים כתוב שהיה לו חפץ שהוא זרק באותו רגע. כתוב בכתב האישום שלא יודעים מי הדוקר, היום אני יכול לטעון שהמערער הוא לא הדוקר כי יש יותר רמז שאדם אחר הוא היה הדוקר.
יש מסמך שבו נכתב בתחתית המסך שנצפה יוסף אדר עם חפץ ארוך בידיו שהוא זורק אותו ובורח, וזה יותר מרמז. (מצטט)
יש אירוע של תקרית והמערער בתוך הרכב, ומי שמתחיל את האירוע הוא המתלונן, יורד למטה ודופק לו על החלון, המערער פוחד ומעלה את החלון על פי כתב האישום ונועל את עצמו.
למתלונן יש אלה באוטו. אני הייתי במקום וצילמתי את המקום. הייתה לו אפשרות אם הוא היה יוצא הוא היה מקבל מכות כי הוא בא אליו בצורה מאיימת. הוא לא יכול היה לברוח מהמקום כי יש שם מדרכה. הוא התקשר לאלו שבאו איתו, הם תוך דקה הגיעו ובאו ביחד. בדוחות הפעולה יש דקה מהטלפון לבין זה שהם באו, הוא מתקשר אליהם שיבואו והוא בסך הכל נכנס למצוקה, השני היה בריון עם אלה ברכב, מה שקרה בהמשך הדרך כשבאו האחרים והתגלגל האירוע השני מוציא את האלה. צילמתי את המקום ובית המשפט צריך להבין, יש שם מן חנייה ומכוניות לפניך ואחריך, יש לך דקה לחשוב ואתה לא יודע מה לעשות כשמישהו מאיים עליך.
מדו"חות המשטרה נכתב הפוך (מצטט) המערער היה במצוקה הוא צלצל לאלו שבאו איתו לסרט, קרובי משפחה שלו, וכך הסיפור מתגלגל.
מה יותר חמור בעיני בית המשפט, אדם שבמצוקה או אדם שמגיע ומרביץ באותו רגע?
הוא סגר את החלון מהפחד. ההוא שמרביץ בפועל הוא צריך לקבל פחות מהמערער?
השופטת טעתה לדעתי בכמה דברים, הרי היא השוותה אותו לבוגדן. היום יש סיטואציה מאוד פשוטה, לפני בית המשפט אדם שעשה כמונו עם עבר של התפרצות והוא קיבל עבודות שירות.
דבר נוסף שבית המשפט לא ידע שהמערער מתחתן ב – 18.6.15, מציג לבית המשפט את ההזמנות.
הוא הזעיק עזרה לאנשים שבאו תוך דקה, אנשים שבאו איתו לסרט.
הוא במצב עצירה, מישהו דופק לו בדלת והוא מעלה את החלון מהפחד.
קצינת המבחן ממליצה על עבודות שירות בעניינו של המערער, היא אומרת שהסיכון ממנו בינוני נמוך. המערער הלך להתחלה חדשה, קיבל שם טיפול ממושך והוא ממשיך את הטיפול. מציג לבית המשפט את המסמכים. זה משהו שלא היה בפני בית המשפט אז. זה דבר שקרה מאז.
הוא היה שם בשמונה טיפולים ויש חוות דעת שהוא מצליח. זה בן אדם שהוא מאוד לא אלים באופי שלו ובטבע שלו. הוא נכנס לדקה של פאניקה וכל השאר לא קשור אליו. אדם בן 18 בגיל של חובת תסקיר. התסקיר דיי חיובי. מצטט.
יש לפני בית המשפט בחור צעיר שעומד לדין פעם ראשונה, חוץ מאותה פעם, הוא לקח אחריות מיידית והודה, צמצם נזקים ועשה הכל. גם בעונש של הקנס הוא קיבל יותר מהנאשם האחר שקיבל 3,000 ₪. אם צריך להוסיף את הקנס נסכים שזה יהיה במקום מאסר. יש לפניו חתונה ובית שהוא הולך להתחיל איתו ושיקום שהוא מתחיל, הוא עובד למחייתו ועשה ניתוח כרגע. הוא חוזר בתשובה, הרב יושב לידו, לא הוא הדוקר בפועל והוא צעיר.
מה שהפריע לשופטת זה הסיפור של בוגדן. אם היה בפניה ברור לי שהדברים היו אחרת.
לטענת האפליה, ביום יום טוענים טענת אפליה אבל אין הפעם דבר יותר מקומם מזה. איך אפשר יהיה להסביר לנאשם שהוא יותר צעיר, שאין לו עבר, יהיה מאוד קשה להסביר את הדבר הזה.

ב"כ המשיבה: יש משפט שאני חייבת לומר אותו בתחילת הדברים שקומם אותו עוד בהודעת הערעור, כל הדברים שחברי אומר זה לעניין ההשוואה בין האחרים אתייחס אבל להפוך את הקורבן לחשוד ולהטיל בו דופי, זה מסוג הטיעונים שמוטב ולא יטענו. הם לא מוסיפים. הקו של להפוך את הקורבן לאשם מוטב שלא ייעשה מלכתחילה.
השופטת קמא בעצמה קבעה כשהתייחסה לאותו בוגדן, באופן שונה מכפי שחברי אומר, שענין השוואה בין נאשמים זה אחד השיקולים ולא שיקול בלעדי.
לעניין ההבדלים – הבחנה עובדתית הנאשם בפנינו הוא מחולל האירוע, הוא הפך אירוע של מריבה על אוטו, על חנייה להזיז או לא להזיז, אירוע שכולנו נתקלים בו לעיתים קרובות לאירוע בו מוזעקים אנשים נוספים לזירה אותם הוא מזעיק. למרות העובדות החדשות שחברי הוסיף, אין לזה שום בסיס בכתב האישום, הוא לא היה מאוים בשום צורה ואופן. גם אם היו חוסמים אותי לא הייתה לי ברירה לצאת ולפנות לאותו אדם ולהגיד לו מה המצב. הקריאה לאנשים נוספים זו קריאה לאלימות וזה הבדל מהותי.
חברי הביא איזה מזכר ששוב לא היווה בסיס עובדתי שמישהו נראה זורק איזה חפץ. כתב האישום וגזרי הדין בפרשה הבסיס העובדתי שאנחנו לא יודעים מי דקר, המערער שלפנינו הוא הנאשם המרכזי.
לעניין ההבחנה השיקומית, בגזר דין של יוסף אדיר (מצטטת מעמ' 49 פסקה שנייה).
בסופו של דבר הוא עובר טיפול של 5 שנים, נכון שהיו לו מעידות לטיפול אבל זה אדם ששירות המבחן ממליץ עליו לא כלאחר יד על העונש הזה, לעומת זאת במקרה שלפנינו אני חולקת על פרשנות חברי לתסקיר. שירות המבחן בעצם אומר (מצטטת מפסקה שנייה בעמוד 2).
זה נכון שבסוף אומר שירות המבחן אם בית המשפט שוקל להטיל מאסר, אז עבודות שירות. כששירות המבחן רואה בחור בעת ביצוע העבירה היה בן 18 ואין לו עבר פלילי לא נתקלתי כמעט באף מקרה שממליצים על מאסר. חוסר ההלימה בין תוכן לסופו של התסקיר, זה מעיד על קצת אוטומטיות על ההמלצה אבל הרבה יותר חשיבה במלל. אין סיבה כשאדם נדקר שתי דקירות משמעויות להמליץ על עבודות שירות.
גם בפן השיקומי יש הבדל משמעותי. כבוד השופט אומר בעניינו של אדיר שיש את הענישה מחד ואלמנט שיקומי מאידך. אני חושבת שיש שתי הבחנות מהותיות, במישור העובדתי ובמישור השיקומי.
אני כן אתייחס לעובדה כשקוראים את כל הפרשייה מקבלת דירוג, רואים שבוגדן הוא בראש הנענשים, הנאשם שלפנינו על נסיבותיו המורכבות באיזו עמדת ביניים, ואותו אדיר באמת קיבל את העונש הנמוך ביותר בשל הליך שיקומי שעבר.
לעניין הטיפול, זה קצת מזכיר את העתירות שרש"א אומרים שאין נזקקות טיפולית ואז מקבליים מסמך שמעיד על נזקקות טיפולית. הנאשם חשב כנראה שבשל גילו הצעיר לא יקבל מאסר, ואז החל בהליך טיפולי ופתאום יש מוטיבציה ונזקקות טיפולית. כל טיפול הוא טוב, אבל הטיפול הפרטי של יום בשבוע לא יודעת אם זה טיפול ששווה לטיפול של שירות המבחן שהוא יסודי ומעמיק.
לגופו של עניין העונש לא מחמיר בכלל לטעמנו.

ב"כ המערער: מקומם אותי לשמוע היום ואני קורא מה הם טענו אז אצל כבוד השופט היימן ופתאום פה אדיר נהיה בחור טוב. אם יש חוסר הלימה בין התסקיר להמלצה זה שם ולא פה. ההתפרצות קמה בחמש שנים האלה, ויש לו שישה חודשים.
ההבדל בין אחד שיש לו ניסיון וממזריות לבין אדם שלא צריך קצין מבחן כי הוא פעם ראשונה עומד לדין. מצטט מהתסקיר. לא עשו טיפול כי לא היה צורך בטיפול, איך אפשר בכלל להשוות בין שני הדברים? יש בחור צעיר שהודה ביום הראשון, עם תסקיר חיובי, המקרה הזה ראשון ואחרון בניגוד לאחר, לכן אנחנו מבקשים מבית המשפט לקבל את הערעור.


פסק דין

המערער, נאשם בת"פ 32330-06-12 ( בית משפט השלום בראשל"צ) הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בגרימת חבלה חמורה בצוותא ובפציעה בנסיבות מחמירות ונידון לשנת מאסר בפועל, לשישה חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לתשלום קנס בסך 5,000 ₪ ולתשלום פיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪.
הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל וב"כ המערער עותר בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו לקבל את המלצת שירות המבחן ולהטיל על המערער מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות כפי שהוטל לאחרונה, לאחר מתן גזר הדין נושא הערעור, על יוסף אדיר – נאשם 1 בת"פ 32355-06-12 ( בית משפט השלום בראשל"צ) ביום 5.5.15.
ב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא התחשב בעברו הנקי של המערער, בכך שהמערער לא דקר את המתלונן ובכך שהמתלונן הוא זה שגרם לתקרית שבסופה נדקר על ידי האחר, שאינו המתלונן.
בפתח הדיון בפנינו טען ב"כ המערער כי נוצרה אפליה בין המערער לבין יוסף אדיר, שביצע את העבירה נושא הרשעתו כאשר ריצה 6 חודשי מאסר בעבודות שירות בגין התפרצות.
כמו כן טוען ב"כ המערער כי מן הראוי להתחשב בהליך השיקומי שבו החל המערער במרכז " התחלה חדשה" לאחר מתן גזר הדין נושא הערעור, כפי שהדבר עולה מחוות הדעת של המרכז מיום 5.5.15 המתייחסת לפנייתו של המערער בתחילת שנה זו.
ב"כ המשיבה מתנגדת להקלה בעונש המאסר שהוטל על המערער ומצביעה על כך שהוא זה שגרם לתקרית שהסתיימה בפציעתו של המתלונן, שכן הוא זה שסירב לפנות את רכבו על מנת לאפשר למתלונן להיכנס למקום חנייה והוא זה שהזעיק את התוקפים, לרבות אדיר ובוגדן, אשר תקפו את המתלונן יחד עם המערער.
ב"כ המשיבה מסבירה את השוני בגזרי הדין של המערער ושל אדיר בהמלצה הטיפולית החיובית שהייתה לגבי אדיר כפי שהדבר עולה מגזר הדין בעניינו והעדר המלצה טיפולית לגבי המערער כפי שעולה מסיפא תסקיר קצין המבחן שהוגש לבית המשפט קמא ואשר הוצג גם לפנינו.
עיון בגזר הדין של בית המשפט קמא מעלה כי הוא התייחס בחומרה הראויה להתנהגותו של המערער אשר פגע בזכותו של המתלונן לחיים, לכבוד ולשלמות גופו, בכך שהוא זה שגרם לתקרית שבסופה נפצע המתלונן כאשר סירב להזיז את רכבו על מנת לאפשר לרכבו של המתלונן להיכנס למקום חניה ואין לראות בהתנהגותו של המתלונן, כפי שמתוארת בכתב האישום המתוקן שבו הודה המערער, משום התנהגות מתגרה אשר הצדיקה את הזעקת התוקפים על ידי המערער.
משכך צדק בית המשפט קמא כאשר דחה את טענות ההגנה שהפנה המערער כלפי המתלונן, אשר התנהג באופן מידתי וסביר בנסיבות המקרה והתנהגותו לא הצדיקה את התנהגותו של המערער.
גם אם המערער לא דקר את המתלונן, כפי שטוען בא כוחו, הרי הוא זה שהזעיק את התוקפים והוא זה שהשתתף יחד איתם בתקיפתו של המתלונן.
משכך הם פני הדברים, הרי ההבחנה שעשה בית המשפט קמא בין המערער, גם בהתחשב בנסיבותיו האישיות כפי שעלו בתסקיר שירות המבחן ונטענו מפי בא כוחו בפניו ובפנינו, לבין בוגדן, היא הבחנה ראויה, וצדק בית המשפט כאשר לא הקל בעונשו מעבר לעונש שהטיל עליו בהתחשב בעונש שהוטל על בוגדן, גם בהתחשב בכך שכנגד בוגדן עמד עונש מאסר על תנאי שהופעל בחלקו בחופף ובחלקו במצטבר.
מה שלא עמד בפני בית המשפט קמא, ועומד בפנינו, הוא העונש שהוטל על יוסף אדיר, אחד מתוקפיו של המתלונן שהוזעק על ידי המערער ואשר נידון בת"פ 32355-06-12 ( בית משפט השלום בראשל"צ) לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות במצטבר לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות שריצה בעקבות התפרצות שבה הורשע קודם לכן.
מגזר הדין של אדיר עולה כי בית המשפט שקל לזכותו במיוחד את מה שנכתב בתסקיר שירות המבחן בכל הקשור להליך טיפולי שיסוכל אם יוטל עליו עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, המלצה שאינה קיימת לגבי המערער שבפנינו.
בסיפא תסקיר שירות המבחן שהיה בפני בית המשפט קמא והוצג בפנינו העריך שירות המבחן כי המערער יתקשה להפיק תועלת מפחיתת סיכון מתהליך טיפול משמעותי במסגרת שירות המבחן, שמצריך הכרה בדפוסים אלימים ורצון לבחינתם באופן ביקורתי ומעמיק. להערכת שירות המבחן, המוטיבציה שמגלה המערער להשתלב בטיפול היא חיצונית לנוכח הסנקציה העונשית העומדת בפניו, ואינה משקפת הכרה בדפוסים שעומדים בבסיס התנהגותו האלימה.
הערכה זו באה לידי ביטוי ממשי בעובדה שלאחר מתן גזר הדין נושא הערעור, פנה המערער למרכז "התחלה חדשה" והחל בתהליך טיפולי פרטני, והדבר אומר דרשני.
לאור כל האמור לעיל, גזר הדין של בית המשפט קמא היה נכון למועד נתינתו, אך איננו יכולים להתעלם מעונש המאסר לריצוי בעבודות שירות שהוטל על יוסף אדיר, לפני מספר ימים, ואשר מטבע הדברים לא היה בפני בית המשפט קמא. עם זאת אין בגזר הדין של יוסף אדיר כדי להביא את המערער למה שמבקש בא כוחו להביא, דהיינו, לריצוי מאסר בעבודות שירות אך יש בו כדי להפחית מתקופת המאסר שהוטלה על המערער על ידי בית משפט קמא.
לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור ומחליטים כי המערער ירצה 9 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח בניכוי ימי מעצרו.
המערער יתייצב למאסרו בבית סוהר הדרים, ביום 19.7.15 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות ופסק דין זה.
על ב"כ המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-XXXX377, 08-XXXX336.
התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע עונש המאסר יעמדו בתוקפם עד להתייצבות המערער לריצוי עונשו.


ניתן והודע היום כ"א אייר תשע"ה, 10/05/2015 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.

אברהם טל, נשיא
אב"ד

ד"ר שמואל בורנשטין, שופט

מיכל ברק נבו,
שופטת


מעורבים
תובע: תומר יוסף
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: