ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אשר טננבאום :

לפני כבוד השופטת דבורה עטר

המבקשת
מדינת ישראל

נגד

המשיבים

  1. אשר טננבאום (עציר)
  2. זאב ישראלי (עציר)


נוכחים:
ב"כ המבקשת עו"ד טל שילוני
ב"כ המשיב 1 עו"ד איתי שוחט
ב"כ המשיב 2 עו"ד קונפורטי
המשיבים הובא ו באמצעות שב"ס

פרוטוקול

ב"כ המשיב 1:
נכון שהתסקיר לא ממליץ אפילו לבחון אפשרות של גמילה, בקשתי מבית המשפט זה כן לבקש משירות המבחן או הבהרה בנושא הזה או שכן ישלחו אותו למוסד שהם חושבים שיכול להתאים לצרכיו, שתערך לו בחינה ואז נהיה יותר מגובשים.
אני מפנה לפיסקה ה-2 בעמ' 2, בית המשפט יראה שבתיק הקודם שלו הוא מסר שאיננו מעוניין להשתחרר ממעצר, היום בתיק הזה אנחנו רואים את השינוי שחל בו, ואני מפנה לפסקה ה-3, (מצטט).
תיאר עלייה במינון הסם לאורך השנים... לא מדובר במי שלא מבין את הבעייתיות, אני רוצה להפנות את בית המשפט למכתב שאני שלחתי לשירות המבחן ששם הוא הביע רצון רב להיכנס לקהילה טיפולית, ז"א האמירה שלו והרצון שלו הם כנים ואמיתיים.
אני שואל את בית המשפט מדוע שירות המבחן שולל בכלל את האפשרות, אני די לא מסכים עם מה שקרה, שירות המבחן שוחח איתו ולא גלגל את זה קדימה, ושירות המבחן אומר שהוא לא מתאים נוכח רמת הסיכון במצבו, הקושי להתמודד עם טיפול ואם יהיה בסיטואציה קיים סיכוי אשר יגיב באופן אלים, זה הייתי אומר המעגל שמקיף את העדר ההמלצה אפילו לשלוח אותו או רק למצוא לו מוסד ולשו חח אותו לראיון, נובע מזה, מכאן הבעיה של שירות המבחן ופה אבקש מבית המשפט להתערב.
כל מה ששירות המבחן רושם פה זה דבר שבר טיפול, הקושי שלו, האלימות שעולה מכאן הסיטואציות שהוא יכול להיחשף, יש מוסדות שמטפלים במי שמכור לסמים, יש כאלה שמכורים לסמים והם חולי נפש, ויש מוסדות שמטפלים בזה.
שירות המבחן שהוא לא הגוף האמון על זה, הוא אפילו לא גלגל את זה קדימה. מה שלדעתי היה ראוי לעשות במקרה כי האמירה שלו לא מהפה לחוץ.
כשמגיע אדם ופוגש את שירות המבחן ומספר שהחל להשתמש בסמים מגיל 16, ומתאר עלייה בשימוש הסמים, ותוך כדי בתיקים הקודמים שלו הוא כפר בנושא הזה.
אי מפנה לתסקיר בתיקים הקודמים הוא כפר בנושא של שימוש בסמים של רצון לגמילה מסמים, היום הוא סוף סוף רוצה.
כשאני פגשתי אותו בבית המעצר לראשונה ולאחר מכן הוא היה בקריז, מאז הוא התארגן הוציא את הקריז החוצה, הוא נמצא במצב טוב יותר, הוא מאורגן על עצמו.
אז פה הוא מבקש הזדמנות, אני מבקש גם שתינתן לו ההזדמנות אולי מחר בבוקר שירות המבחן יפנה אותו למוסד שמטפל בהתמכרויות והוא יימצא מתאים, המוסד יפגוש אותו העו"ס, המטפלים וימצאו אותו מתאים.
אז מה שירות המבחן יגיד שהוא לא ממליץ על שחרור?
שמסתכלים על כלל התמונה שגם בעניין הזה עם כל הכבוד לחומרת התיק ואני לא מזלזל על כך שיש לו מאסר על תנאי, זה לא התיק הכי חמור מבחינת עבירות השוד, זה לא תיק שאי אפשר להיות בחלופת גמילה.
זה תיק שבו יש מקום לשלוח לחלופת גמילה, אני אבקש ששירות המבחן ימצא לו מקום ובית המשפט יורה שימצאו לו מקום.
הלכה סויסה שניתנה בשנת 2011, אני לא אומר שכרגע הוא עומד בתנאים, אבל הלכת סויסה אפשר להתגבר עליה, שמגיעים נאשמים שלא עומדים בהלכת סויסה זה לא אומר. הוא עומד בתנאי בזה שהוא מודה שמשתמש בסמים ובזה שהוא מעוניין לעשות הליך גמילה.
התיק הזה זה היה קו המשבר עבורו ופה הוא מוכן לעשות את הצעד הזה קדימה, לגבי סויסה אני אתמודד איתו, נגיע לרגע שמוסד גמילה טיפולית שהוא יתייצב אני אתמודד עם זה. זה לא השלב כרגע, קודם כל אני אבקש תסקיר נוסף ששירות המבחן יעשו ניסיון למצוא לו מוסד שמטפל באלימות ובסמים.

ב"כ המבקשת:
אנחנו חוזרים על טיעוננו מהדיונים הקודמים שבהם התנגדנו לשליחה לתסקיר, והנימוקים ביתה משפט שמע אותם.
לעניין הבקשה של חברי לתסקיר משלים, אנחנו מתנגדים לשליחתו לתסקיר משלים אני סבורה שהוגש היום לבית המשפט תסקיר מאוד מקיף וממצה, שירות המבחן עשה עבודה מאוד רצינית בסופו של יום שירות המבחן מעריך שרמת המסוכנות מהמשיב, היא גבוהה, המשיב לא עומד באף תנאי שנקבע בהלכת סויסה, וכן זה המקום והזמן להתמודד עם הטענות האלה, מדובר במי שלא עבר טיפול קודם, מדובר במי שסיכויי שיקום שלו לפי תסקיר שיורת המבחן, הם נמוכים, ואני מפנה את בית המשפט לתסקיר להתרשמות של שירות המבחן לגבי הכנות של המשיב לערוך שינוי לפסקה ה-3 בעמ' 2. רשמו שהוא מצהיר ברמה מילולית בלבד על נכונות להשתלב בטיפול, אינו מבטא מוטיבציה לשינוי, אינו מכיר בדפוסי התנהגותו הבעייתיים, נעדר ביכולת להתבונן בהשלכות בחירותיו ומצבו, וכן הלאה לאורך כל התסקיר יש בעיתיות מאוד גדולה, ובסופו של יום שירות מבחן סבר שהוא לא מתאים לעבור טיפול.
שירות מבחן צריך לבחון האם עומד מולו אדם שיש לו סיכויי שיקום ושניתן לאיין את מסוכנותו במקום כמו קהילה טיפולית, ורק לאחר מכן הוא שולח אותו לראיון בקהילה טיפולית אם בכלל רוצים לקבלו. שירות המבחן עצר בשלב הראשון וכך הוא עשה כאשר עמד מולו משיב שהקהילה לא יכולה לאיין את מסוכנותו. יש אנשים שלא יכולים לקבל טיפול שעדיין לא הגיעו לשלב, בטח שהם עשו עבירות חמורות ולא עומדים במבחנים שקבעה הפסיקה.
שירות המבחן עמוס לעייפה, אני סבורה שזה לא המקום ולא התיק לקבל תסקיר משלים, אני סבורה שיש פה תסקיר ממצה, ואנחנו עותרים לבית המשפט להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

ב"כ המשיב 1:
לגבי סיכויי הטיפול, אין לנו שום ראיה כרגע, גם לא לגבי התסקיר, מדובר בבחור צעיר וזו הפעם הראשונה שהוא רוצה לעשות שינוי מהותי בחייו. איך סיכוי הטיפול נמוכים, הוא מעולם לא היה בהליך גמילה. האמירה שהסיכוי לטיפול הוא נמוך, זה לא נכון.

ב"כ המשיב 2:
האזנתי בקשב רב לטיעוני חבריי, אנו מכירים את הלכת סוויסה, אנו יודעים שבית המשפט פועל לפי המבחנים המחמירים של הלכת סוויסה, בית המשפט מוצא נתיבים עוקפים להלכת סוויסה. אני מפנה את בית המשפט לבש"פ 4158/14 בעניין גנדי אפולצ'וק, בעניין הזה מדובר במי אשר עמדו כנגדו שבעה אישומים הקשורים בשוד וקשירת קשר לשוד, אלימות חמורה הצריכה טיפול רפואי משמעותי. מיד עם הגשת כתב האישום וקבלת תסקיר, שירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרורו של המשיב שם והוא נעצר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. מיד אחרי חודשיים בלבד, הוגש הליך בקשה לעיון חוזר על ידי הסנגור ושירות המבחן שינה עמדתו ממש לא באופן נחרץ כפי המבחן השני בהלכת סוויסה האפשרי סיכויים ממשים לטיפול, מפנה את בית המשפט לסעיף 3, שירות המבחן שם ציין והעריך שנשקפת מן העורר רמת מסוכנות בינונית, לאחר ששהה במעצר עד תום ההליכים, שירות המבחן מצא "יש מקום למצות איתו ניסיון שיקומו בקהילה". בית המשפט חוזר על התנאים, מפנה לסוויסה, לעמרני ומונה שם את ההלכה שאומרת שנדרש פוטנציאל הצלחה גבוה להליך גמילה ויש בהליך הגמילה כדי לספק מענה מהמסוכנות שנשקפת מהנאשם.
בית המשפט רואה שם ומציין שהאינטרס החברה בשיקום הנאשם והחברה מצדיק מסלול שיקומי כבר בשלב ההליך הפלילי.
עוד מציין שחלופת מעצר בדמות שהליך גמילה זו לא חלופה הרמתית, היא עשויה להתאים רק במקום בו מסוכות הנאשם אינה גבוהה מאוד, כך כתוב. בית המשפט חרף האלימות במקרה הספציפי, אני מקריא כדי להבדיל את עניינו משם. בית המשפט ראה שם בשבעה אישומים, מפנה לסעיף 8 בהחלטה... בית המשפט מורה להחזיר את הדיון בפני כבוד השופטת מרשק מרום להמשך בחינת האפשרות לשלבו בהר דוב. אני לא יכול לעמוד היום בפני בית המשפט ולבקש לשחרר את המשיב 2 ואת משיב 1 לפי עתירתו של עו"ד שוחט לחלופה טיפולית מאחר ואנו יודעים ששירות המבחן על אף כי אנחנו מעריכים מאוד את פועלו וחושבים שיש לו כלים משמעותיים לבחינת היתכנות חלופה טיפולית והצלחה של אותו טיפול. בית המשפט לא כבול להמלצותיו, תהייה שלילית או חיובית. מפנה לבש"פ 3503/10, 8791/10 ואף לבש"פ נוסף שמתייחס לעניין אחר שאעמוד עליו. בבשפ"ים שהצגתי בית המשפט רואה לפעול בניגוד להמלצת שירות המבחן מאחר והוא רואה אפשרות לאיון מסוכנות באמצעים שפגיעתם בחירותו של הנאשם היא פחותה.
לעניין הפסיקה, אסיים עם בש"פ 1421/13 שעניינו שוד של קשישה חברו שם כמה על מנת לשדוד קשישה עם כסף שהייתה אמורה להפקיד בסך 100 אלף ₪, נקטו בה באלימות ובמרמה. בסופו של יום שדדו ממנה 120 אלף ₪, עם עבר פלילי מכביד, מי שהיה בהליכים רבים, בן 21 רק חודשיים לפני ביצוע העבירה דנן, כבוד השופטת ברק ארז רואה לשחרר אותו לחלופת מעצר לא טיפולית.
אני רוצה להציג בפני בית המשפט מצב דברים שאומנם אנו רואים כל עניין לגופו אם בית המשפט יחפוץ הוא יראה קשת של החלטות, כזו שנותן הזדמונויות נוספות וכזו שלא. מרשי התייצב מול שירות המבחן ושוחח איתו. אני לא יודע כיצד לפרש את האמור בפסקה 3 לעמוד הראשון "הסתגלנו ... החלה הטבה במצבו". זהו מקום טוב בו צריך להשאיר את המשיב כי שם מצבו הבריאותי משתפר וכו'. מאז תיקון 113 לחוק העונשין ובנסיבות בהן אדם יכול לטעון בפני בית המשפט בשלב העונש כי עבר דרך שיקומית (מבלי להודות בדבר) יש לבחון את ההליך הטיפולי ככזה שהופך להיות לא זכות מוחלטת אלא עתירה של נאשם שצריך להאזין לה, מאחר והיא נחסמת הדבר חוסם אותו בשלב מאוחר יותר מזכות שיש לו לטעון בפני בית המשפט שהוא הטיב עם דרכיו. האיש הזה, בגיל צעיר מאוד סבוך במעגל הסמים, אשפוזים, לאחרונה כשבועיים לפני המעצר היה מאושפז במצב פסיכוטי, השימוש וסמים והפסיכוזה שזורים זו בזו באופן כזה שהוא משתמש בסמים לטיפול עצמי, זה אומר שמצבו מצריך טיפול. לעיתים האינטרס הציבורי הוא לנתק את החוליה שגורמת לאותו לופ לחזור על עצמו פעם אחר פעם. עם כל הכבוד למוטי סודרי, ראיתי תסקירים שלו בהרבה תיקים, הוא עשה עבודה נפלאה, לא מבין כיצד הוא אומר שמשיב 2 אינו בעל מוטיבציה ואינו מבין ואינו חווה מצוקה ועייפות מאורח החיים שמתנהל. הייתי אצל המשיב 2, האיש מיואש. לא מספיק לצאת מבית הסוהר ונכנס שוב לאותו מעגל. הוא עבר פעמיים הליכים לפני הרבה שנים, ב-2001, לפני 13 שנה, גיל על סף בגיל צעיר, מאז ענייני נזנח, היום בית המשפט יכול להתרשם ממנו, הוא מרוצה מהעובדה שהיום הוא נקי מסמים ועטיה המעצר. בין זאת לבין לומר שהוא מסתגל למעצר בלי שיוכל כמרחק מזרח ומערב. אני אומר לבית המשפט שגם בשלב המעצר אם אדם בטח ובטח שאדם כמוהו עותר לשלוח לגמילה, מיד אכנס לפרויקט שיקום בכלא שמציעים להם אותו כדי לסתום להם את הפה על מנת להראות שלא כנה העתירה להיגמל, אני אומר לבית המשפט שעל אף שקיבלנו בהכרעה את טענת בית המשפט בראיות עדיין הוא בחזקת חף מפשע, לכן שעה שאדם בחזקת חף מפשע, חוק המעצרים לאחר התיקון התכוון שבית המשפט יורה על מעצרו של אדם רק במקרים שהדבר מחויב למציאות. אני לא מורה לשחרר אותו לרחוב. אני שוחחתי עם העו"ס שמועסקת מטעם הסנגוריה הציבורית, הגב' נילי תמיר. אני אומר שהמומחיות שלה במחלופות טיפוליות היא בגדר נס. היא לא נופלת באף קצין מבחן אחד. רק הבעיה שהיא מספרת לי שאם אדם עותר, זועק שהוא מעוניין בחלופה טיפולית לא תמיד קצין המבחן מאתר את אותה זעקה מאחר שבהרבה מקרים הולכים מהסוף להתחלה בכתיבת תסקיר. יש תוצאה מסתברת ואז מנמקים אותה. מפנה את בית המשפט לאותו תסקיר. אותם סיכויי הצלחה, ספקנות, אותו הדבר שירות המבחן ממליץ. אני מבקש מבית המשפט להורות וזוהי החלטתו של בית המשפט ולא של שירות המבחן, לנסות ולאתר חלופה טיפולית עבור המשיב 1 ו-2 שישלחו לראיון. במאמץ הזה אין שום סכנה לציבור והניסיון. אני סנגור שמבקש למצות את הליכי המעצר. אני לא מבקש מבית המשפט לקבל החלטה היום. אני מבקש מבית המשפט להביא לו את מה שאני כסנגור יכול להביא לו וזה: תוצאות ראיון קבלה, נכונות של שניהם לצאת ממעגל שמביא אותם פעם אחר פעם, אבל אם הדבר נחסם בסברה של קצין מבחן, הרי שאני מנוע. ככל שבית המשפט יאפשר זאת, גם הגב' גילי תמיר מטעם הסנגוריה הציבורית תפעל למציאה אפשרות כזו. אני מבקש דחייה, בצידה הוראה להביאו לראיון קבלה. הוא מעוניין ללכת לריטורנו. אני מבקש בפני בית המשפט שעמדתו של המוסד ריטורנו תובא בפניו. מה יקרה אם קהילת ריטורנו, יראיינו אותו והשתכנעו שיש מקום, מה אז? בית המשפט יראה את הדברים באופן שונה. אם הקהילה תראה שהוא עייף אחרי האשפוזים וצריכת סמים... אני אומר שעה שהמדינה בוחרת להחזיק אדם בדרך של שלילת חירות, יש להתחשב רבות בעתירתו באשר לאיזה אופן של שלילת חירות הוא ישהה בו ככל שהדבר לא מסכן את בטחון הציבור. אבקש מבית המשפט לתת הזדמנות. אני שומע בן אדם שמדבר אלי באופן שונה לגמרי ממה שכתוב, עם כל הכבוד לקצין המבחן.
אשר לגמילה שהוצעה בין כותלי המאסר, נכתב שהמשיב לא ביטא רצון להשתלב בפרויקט גמילה תלם שבבית המעצר, בפער לכך בשיחתנו עמו "זאב ביקש להשתלב...". לפחות בהגינותו מר סודרי לא כתב שהוצע לו וסירב למשיב. זה לא נכתב. הוא כתב שהוא לא ביטא רצון להשתלב. מה זה ביטא רצון? שהוא יבקש?
שאני כסנגור היו לי לאחרונה שלושה תיקים שברגע שאדם שולב בהליך מעצר בטיפול גמילה, הדבר הלכה למעשה חסם אותו ולעתור להשתחרר. למה הדבר דומה? מבקשים לעצור אדם, האינטרס הציבורי לפי המאשימה ואומרים לו שיש לנו טיפול גמילה בשבילו, כאילו אין לו זכות יותר לדרוש את שחרורו לחופשי לא בדרך של שחרור ללא תנאי, אלא שחרור בתנאים שלא בית סוהר. אם הוא בגמילה אז מה הוא רוצה לצאת החוצה, כך טוענים. כך נפגע זכותו לחירות. אילו היה מובא בפני אותו פרט, אילו קצין המבחן היה שואל אותי כסנגור לייעץ ללקוח שלי להשתלב בחלופה הטיפולית בין כותלי המעצר, הייתי ממליץ לו להמתין, שיעשה זאת בין כותלי המעצר. אני חוזר על טיעוני, סעיף 113, דינו של אדם שמצוי במעצר שמשוחרר אינו דומה למי ששוחרר. זו עובדה. אם אני יכול כסנגור לקיים את האינטרס הציבורי שמבקש את מעצרו של מרשי בדרך שבית המשפט יורה אפשרות לשלבו בטיפול בחוץ, זו זכותו ככל שבית המשפט ישתכנע כי הדבר אפשרי והאינטרס הציבורי לא נפגע באופן מידיתי, זהו הדין, אני לא מבקש עכשיו החלטה, אני מבקש להביא את הכלים לבית המשפט, אני מבקש שלא אחסם על ידי שירות המבחן. אני מבקש שבית המשפט יורה לשירות המבחן או שיאפשר שאנו נפנה אותו לראיון קבלה באמצעות האמצעים שלנו.
למעלה מהכל, אם ישאל אותי השואל מדוע לא מסכים אדם להשתלב בין כותלי הטיפולים, אני אשאל בחזרה – אם מרשי לשיטת קצין המבחן סודרי סבור שהוא לא מתאים לטיפול מחוץ לכותלי בית המעצר, מה ההבדל בין טיפול לכותלי מעצר. אני אומר לבית המשפט שלא ישקיעו אנרגיה באדם שיודעים שאין לו אנרגיה.
הרציונל בפסק הדין סויסה כך להבנתי הוא איזון בין השקעת משאבים בשלב המעצר באדם שנשקפת ממנו מסוכנות אל מול האינטרס הציבורי כשהמדד הוא האם המסוכנות שנשקפת ממנו, יכולה להיות מאויינת באמצעות אותו טיפול גמילה תוך שהדגש לא ישקיעו טיפול בגמילה באדם כי אין סיכוי טוב כי יצלח אותו.
אני אומר לבית המשפט הנכבד שגם בבית הסוהר לא ישקיעו טיפול גמילה באדם שאין סיכוי או אין טעם בכך.
מנסים לאחוז את המקל בשתי קצותיו, מצד אחד מצפים שישתלבו בהליכי טיפול בתוך כותלי בית הסוהר בעת המעצר ומצד שני טוענם שאינם מתאימים לטיפול שמחוץ לכותלי המאסר.
שהמשתנה היחיד הוא המסוכנות אם כלך מדוע בתסקיר לא כתוב שלא הוצע לו הליך טיפולי בין כותלי המאסר, בגלל שהוא לא מתאים להליך טיפולי, הייתי מצפה.
אני אביא לבית המשפט הנכבד חוות דעת שמלמדת על ידי הגורם המקצועי עצמו המוסד הטיפולי, אם הוא מתאים ואם הוא נכון ואם הוא יכול לצלוח הליך שכזה, ההחלטה היום בדבר מעצר, מונעת ממנו את האפשרות באופן עצמאי בדרכים שיש לנו אנחנו לא מבקשים מהמדינה לעשות דבר, כן מבקשים ששב"ס יוביל אותו לאן שנגיד, לראיון.
אני סבור אחרת משירות המבחן, והעו"ס שעובדת עם הסנגוריה הציבורית שהשיקולים שלא לא נופלים מאף אחד אחר. עד כשיו העו"ס לא דיברה איתו כי עמדנו מול שירות המבחן.
קיבלנו תסקיר ב-10/5 מרחב הזמן שלי עד עכשיו היה אפסי, אני העברתי את החומר של המשיב לעו"ס עם חוות הדעת הפסיכיאטרית שלו עם האשפוזים וכל מה שהיה והיא אמרה שיש מה לעשות.
אין שום מקום בחוק אם בית המשפט שואל אותי אני עונה, אין שום מקום בחוק שבית המשפט הנכבד צריך להעדיף חוות דעת מטעם שירות מבחן, על פני זו או אחרת, וממילא בית המשפט הוא זה שמחליט גם אם לא היה שירות מבחן, אני מבקש להביא בפני בית המשפט להביא נתונים ותו לא.
אינני מבקש מבית המשפט בשלב הזה להורות לשלוח למקומות ספציפי אלא לתת לי שהות על מנת שהגב' גילי תמיר תיפגש איתם תשמע אותם, ותמליץ המלצה בעניינם שאותה נפנה לבית המשפט הנכבד ככל שיהיה בדבר עתירה לשלוח אותם לראיון קבלה כפי ראות עיניה, אני נמצא בדוחק זמנים לא הצלחתי לקבל..
נגיד ואבקש מבית המשפט הנכבד בלי תסקיר, וקרו דברים, שאחד הלקוחות שלי היה לפני שביצע עבירה באיזה מוסד גמילה, ביצע עבירה עתרתי לבית המשפט להורות על שחרורו על סמך זה שהוא היה שם ללא תסקיר. בית משפט מוסמך. לכן אני אומר אין בתסקיר שירות המבחן הצגתי 2 החלטות לבית המשפט.
אני מבקש דחייה בשלב הזה על מנת לבצע פעולות באמצעות העו"ס שלנו. אני מבקש בתקופת הדחייה הזו בהגינות אני אומר, שאנחנו נפעל ונבצע פעולות וייתכן ונעתור לבית המשפט להפנות לראיון קבלה כזה או אחר.

ב"כ המבקשת:
אני אתחיל מהנקודה שלדעתי חברי ענה לבית המשפט אבל בעיני תשובה לא ממצה, בעניין כך שהוצע למשיב להשתלב בהליך טיפולי בבית המעצר.
אני סבורה שקצין המבחן לא היה כותב את השורה הזו אם לא היה מוצע למשיב להשתלב בטיפול מסוג זה, ולא מצפים מהמשיב בעצמו להעלות כל מיני קבוצות טיפול בהם הוא רוצה להשתלב.
אני מבינה מה שחברי אומר שהוא רוצה לנסות להשתלב בטיפול בחוץ, יחד עם זאת בנאדם שבאמת רוצה לערוך שינוי באורחות חייו בגיל 32 להיגמל מסמים צריך להיאחז בכל מה שיש לו, אם באמת מדובר ברצון כנה ואמיתי. והיום המצב העובדתי שבשלב זה הוא נתון במעצר, אני סבורה שמשיב שבאמת היה רוצה להשתקם היה מתחיל תהליך של שב"ס מבחינה האם הוא באמת מתאים, להליך טיפולי. כך שאני סבורה שקצין המבחן מעלה את הסוגיה הזו ממנה הוא למד שמדובר במשיב שהרצון שלו לעבור טיפול הוא לא כן יש בה ממש.
אני מפנה לכל האמור בשירות המבחן לגבי המשיב למסוכנות הגבוהה העולה ממנו, כמו שטענתי לגבי המשיב 2, גם המשיב 1 לא עומד בתנאי הלכת סויסה, בנוסף חברי הפנה לפסיקה מקריאה מהירה שלה אני רוצה לאבחן אותה בכמה נקודות לבש"פ 3503/10, שאומר שבית משפט לא חייב לסמוך החלטתו רק על תסקיר שירות המבחן, מנגד יש את בש"פ 660/15 שקובע שבית משפט יסטה מהמלצה שלילית של שירות המבחן רק במקרים חריגים מאוד ויוצאי דופן.
לגבי פס"ד 1421/13, שם שוחרר משיב בהמלצת שירות המבחן להבדיל מהתיק שלנו שאין המלצה לשחרור, ועוד פסיקה שהוגשה 4158/14, שם דובר במסוכנות בינונית, בענייננו המסוכנות הוערכה כגבוהה, שם קבע שירות המבחן שניתן לאיין מסוכנות במסגרת טיפולית סגורה.
פה בכלל לא מתייחסים לזה כי לא סבורים שהגיעו לשלב שצריכים לבחון את זה.
אנו סבורים ששירות המבחן הוא הגוף המקצועי שמביא חוות דעת לבית המשפט, אני לא נתקלתי בהליך שבו מוגשת חוות דעת פרטית.

ב"כ המשיב 2:
היא עו"ס לכל דבר בדיוק כמו כל קצין מבחן. אני יכול לנסות להציג לבית המשפט פסיקה בנושא.
אבקש להפנות את בית המשפט להליך מ"ת אומנם של בימ"ש השלום אבל הדין ראוי כי יהיה דומה, לפחות בשלב הזה שם במסגרת מ"ת 33282/01/15 ההליך עדיין לא הסתיים, אבל שם בית המשפט הורה על הפניית משיב לראיון קבלה בניגוד לעמדת שירות מבחן.
על סמך הפניה שנוצרה תחת ידה של העו"ס גילי תמיר, הפנה בית המשפט הנכבד לראיון קבלה בניגוד להמלצת שירות מבחן, בניגוד לאי המלצת שירות מבחן.
הסנגוריה ייצגה שם באמצעות עו"ד רן אלון, אדם ששירות המבחן לא המלית לשלוח אותו לחלופה טיפולית, התערבה גילי תמיר אשר איתרה אפשרות לחלופת מעצר טיפולית, בית המשפט הורה על שליחתו לראיון קבלה לפני החלופה האמורה, החלופה הסכימה לקבל את המשיב לשורותיה, עניין הוצאתו בפועל לחלופה האמורה טרם הוכרע סופית.
אני מבקש דחייה של שבועיים.
במסגרת הזמן הזה ככל שתהיה חלופה טיפולית שמומלצת על ידי העו"ס מטעם הסנגוריה הציבורית אני יעתור לבית המשפט הנכבד שיורה על הבאתם לראיון.
אולי בהמשך קציני המבחן ככל שיובאו לראיון קבלה וירשימו את המנהלים של אותם מוסדות אולי קציני המבחן ישנו דעתם.
אני מזכיר לבית המשפט שעל רגליהם שלהם יכולים לעמוד 2 התנאים של סיכוי גדול להצלחה ואיון מסוכנות, בית המשפט ראה פסיקה שבדברים הרבה יותר חמורים ומסוכנים ובטח שביותר מספר מעשים, שחררו גם לא לחלופה טיפולית.
אין עבירה בחוק העונשים שהמחוקק התכוון שאי אפשר לשחרר.
לעניין המסוכנות, חברתי העירה לעניין התנאים שבהלכת סויסה שאנחנו מתמודדים מול שלב המסוכנות, אז אני רוצה להגיד לבית המשפט שבמקרה כאן בתיק הזה לא מיוחס למשיב 2, האקט הפיזי החמור, אלא מכוח דיני השותפות הצוותא, מזכיר לבית המשפט הנכבד מה אמר המתלונן, מי אמר שתקף אותו, וכיוצא באלה, גם אם נקרא את מה שכתוב בכתב האישום ובגרסאותיו השונות של המתלונן, לא המשיב 2 היה זה אשר פעל שם ביתר שאת.

ב"כ המבקשת:
אנחנו נבקש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
המסוכנות שאני ציינתי זה לעניין המסוכנות הגבוהה בתסקיר ולא התייחסתי לעבירה עצמה.


החלטה
1. נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירה של שוד בחבורה.

2. בית המשפט קבע בדבר קיומן של ראיות לכאורה, להוכחת המיוחס למשיבים בכתב האישום, ונענה לבקשות באי כוח המשיבים להורות על קבלת תסקיר מעצר בעניינם שיבחן חלופות מעצר.

3. בעניינו של המשיב 1 התקבל תסקיר מעצר ממנו עלה כי החל במעורבותו עם החוק החל משחר נעוריו ולאורך השנים ביצע עבירות אלימות, ריצה תקופות מאסר, ממאסרו האחרון שוחרר לפני כשנה. עוד עלה כי המשיב 1 מוכר לשירות המבחן מהליכים קודמים ונוכח התרשמותם מרמת סיכון במצבו באותה עת, לא הומלץ לשחרורו ממעצר ובהמשך נדון למאסרו האחרון.
שירות המבחן הביא לידי ביטוי את המפגש שקיימו עם המשיב 1 אשר מסר כי מאז שחרורו מהמאסר מנהל אורח חיים בלתי יציב, משתמש בחומרים פסיכואקטיביים, ותיאר את העלייה במינון הסם לאורך השנים והעדר שליטה על תגובותיו, לצד האמור שלל מעורבות שולית, דיווח כי אורח חייו הולם את צרכיו ולא הצביע על כל בעייתיות. שירות המבחן התרשם מהעדר מצוקה וחוסר מוטיבציה לערוך שינוי. בהתאם לכך מסר המשיב 1 כי טרם מעצרו ואף כיום לא השתלב בטיפול ולמרות האמור מסר שיהיה מוכן להשתלב בטיפול במסגרת סגורה.
שירות המבחן התרשם כי המדובר בהצהרה ברמה המילולית, אולם, המשיב 1 אינו מבטא מוטיבציה לשינוי, אינו מכיר בדפוסי התנהגותו הבעייתיים ונעדר יכולת להתבונן בהשלכות בחירותיו על מצבו.
עוד ציין שירות המבחן בדבר דפוסי התנהגות אימפולסיביים ואלימים, הקושי בקבלת סמכות, עמדות אנטי ממסדיות ואנטי סוציאליות והעריך כי המשיב 1 יתקשה לעמוד בדרישות המסגרת בכלל ובמסגרת טיפולית בפרט ויתקשה לעמוד ברמת הדרישות ומצבי התסכול להם נחשפים בטיפול.
שירות המבחן מצא כי קיימת רמת סיכון גבוהה למעורבות בהתנהלות אלימה וכי מידת החומרה הצפויה של תוצאות האלימות צפויה להיות גבוהה, וכן בדבר סיכון להמשך שימוש בחומרים ממכרים וביצוע עבירות על מנת לממנם.
נוכח רמת הסיכון במצבו וכלל המאפיינים, כמו גם אופן תגובותיו של המשיב במצבי תסכול, התרשם שירות המבחין בנוסף בדבר סיכון לתגובה אלימה כלפי המטופלים או הצוות הטיפולי – ומשכך ונוכח העדר הכרה לבעייתיות במצבו וחוסר בשלות למוטיבציה לטיפול לא המליצו על שחרורו מהמעצר.

4. שירות המבחן הגיש תסקיר מעצר גם אודות המשיב 2 בציינו, בין היתר, את השימוש בסמים שהעמיק, ניסיונות גמילה שנעשו בשתי הזדמנויות במסגרת קהילה טיפולית מהם נשר לאחר תקופות קצרות, נוכח קושי לעמוד בדרישות הטפול והמסגרת.
עוד צוין כי לא שולב במסגרת גמילה במאסר ולאחר שחרורו עשה שימוש אינטנסיבי בסמים ובחומרים פסיכואקטיביים ולצד אשפוזים פסיכיאטרים התקשה להימנע משימוש בסמים ונמנע מלשתף פעולה עם גורמי הטיפול.
שירות המבחן הביא לידי ביטוי את הפגישה שערך עם המשיב 2 והתרשמותו שאינו חווה מצוקה או עייפות מהתנהלותו או מאורח החיים שמנהל. עוד התרשמו מסף תסכול נמוך, קושי להעמיק את הבעייתיות בהתנהלותו וכן התרשמו בדבר קושי להכיר בדפוסי התנהלותו האימפולסיביים והתוקפנים במצבי דחק והעריכו סיכון להמשך התנהלות שולית.
באשר להערכת סיכון להישנות האלימות, העריך שירות המבחן, כי קיימת סיכון גבוהה להישנות התנהלות בעייתית ואלימה שתוצאותיה יהיו בחומרה בינונית גבוהה. כמו כן צויין בתסקיר התרשמות עו"ס המלווה את המשיב במהלך מעצרו, מדפוסי התנהגותו, חוסר גבולות ואף עלה כי לא ביטא רצון להשתלב בפרוייקט גמילה מסמים בבית המעצר.
שירות המבחן ציין בנוסף כי התרשמו מקושי של המשיב להתבונן במצבו באופן מציאותי בדבר היותו נעדר פחות להתמיד ולהשתלב במסגרת ארוכת טווח ובעלת דרישות, כשבפועל אף נמנע מלבצע צעדים בהיבט הגמילה, שכן של צורך להשתלב בפרוייקט גמילה, מרוכז בעמדה קורבנית ומתקשה להכיר בבעייתיות שבמצבו.
נוכח סך כל האמור לעיל, התרשם שירות המבחן כי המשיב 2 אינו בשל להשתלב בהליך גמילה במסגרת אינטנסיבית ודרשנית ומהעדר מוטיבציה ורצון ממשי לשינוי ונוכח האמור והסיכון במצבו, ובהעדר חלופת מעצר שעלולה להפחית סיכון זה, לא באו בכלל המלצה להורות על שחרורו.

5. ב"כ המשיב 1 עתר לבית המשפט לקבל תסקיר מעצר משלים על מנת ששירות המבחן יעשה ניסיון נוסף למצוא למשיב מסגרת גמילה טיפולית שיהא בה כדי לתת מענה לכלל ההיבטים, לרבות האלימות.

6. ב"כ המשיב 2 טען בהסתמך על פסיקה כי ניתן להמשיך ולבחון את שחרורו של המשיב להליך גמילה חרף העדר המלצת שירות המבחן שבית המשפט אינו כבול לה. כמו כן, עתר לבית המשפט לדחות את הדיון על מנת לאפשר בחינת מכלול אופציות לשילובו של המשיב 2 בהליך גמילה וזאת באמצעות גורם העובדת סוציאלית מטעמה של הסנגוריה הציבורית, בציינו כי לא מן הנמנע כי במהלך הדחייה ולאור המלצות גורם זה, יתבקש בית המשפט לאפשר למשיב ליטול חלק בראיונות קבלה, ככל שידרש.

7. ב"כ המבקשת מנגד מתנגדת לכלל המבוקש תוך שהיא מפנה לתסקיר המעצר ולהעדר המלצה לשילוב המשיבים בקהילה טיפולית ובנוסף – לאי התקיימות התנאים עפ"י תסקיר המעצר לשילוב בקהילה טיפולית כאמור.

והכל כמפורט בטיעוני הצדדים בפרוטוקול.

8. הלכה היא כי ככלל העיתוי הראוי לגמילה מסמים הוא בשלב גזירת הדין וריצוי העונש. ואולם – לכלל זה חריגים שנקבעו בבש"פ 1981/11 בעניין סויסה וכן בבש"פ 8806/13 מדינת ישראל נ' יונתן זכאין.
נקבע בעניין זה כי בבוא בית המשפט לבחון שחרורו של משיב לחלופת מעצר לצורך השתלבות בהליך טיפולי עוד בשלב המעצר, יהיו לנגד עיניו התקיימותם של 3 או 2 מהתנאים המצטברים הבאים:
א. כאשר הנאשם החל בגמילה עוד לפני שביצע את העבירה שבגינה נעצר.
ב. כאשר פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הוא גבוה.
ג. כאשר יש בהליך הגמילה כדי ליתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת מן הנאשם.

עוד נקבע כי התנאי הראשון הוא החריג העיקרי ואולם רשאי בית המשפט להורות על שחרור לחלופת גמילה גם במקרים המתאימים גם בהצטברותם של שני התנאים האחרים.

9. אין חולק כי שני המשיבים לא החלו בהליך גמילה טרם ביצוע העבירות ובית המשפט הורה בעניינם על קבלת תסקיר מעצר על מנת שיהיו בפניו כלל הנתונים ואלה הנוגעים ליתר התנאים.

10. באשר לשאלה האם פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הוא גבוה – ניתן מענה בתסקיר המעצר באשר לשני המשיבים כמפורט לעיל, והתשובה לכך אינה חיובית.

11. באשר למסוכנות הנשקפת מן המשיבים זאת נלמדת מנסיבות האירוע נשוא כתב האישום. כמו כן, נלמדת מעברם הפלילי. המשיב 1 זקף לחובתו הרשעות ובכללן בעבירות איומים והפרת הוראה חוקית, תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה לתקופה של 5 חודשים שלא היה בו, כמו גם, בעונשי מאסר שריצה כדי להרתיעו. הוסף לכך את האמור בתסקיר המעצר באשר למידת המסוכנות הנשקפת ממנו ברמה גבוהה ואף למידת החומרה הצפויה של תוצאות האלימות שגבוהה גם היא.

המשיב 2 – זקף גם הוא לחובתו הרשעות קודמות, לרבות, בעבירה של שוד מזוין בגינה ריצה מאסר ממושך, ואף ביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו חרף מאסר מותנה של 8 חודשים התלוי ועומד נגדו, וחרף מאסרים שריצה. הוסף בהקשר למידת המסוכנות הנשקפת מהמשיב 2, הערכת שירות המבחן בדבר רמת סיכון גבוהה להישנות התנהלות בעייתית ואלימות שתוצאותיה יהיו ברמת חומרה בינונית-גבוהה.

12. לאור סך כל האמור לעיל – לא מצאתי כי עניינם של המשיבים בא בגדר החריגים לשחרורם לחלופת מעצר מוסדית, ולא מצאתי לסטות מהמלצת שירות המבחן, ומשכך – דינם להיעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

ניתנה והודעה היום כ"ג אייר תשע"ה, 12/05/2015 במעמד הנוכחים.

דבורה עטר , שופטת


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: אשר טננבאום
שופט :
עורכי דין: