ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף סייג נגד מנהל הארנונה עיריית תל אביב יפו :

בפני כבוד השופטת צילה צפת

מערערים

יוסף סייג

נגד

משיבים

1.מנהל הארנונה עיריית תל אביב יפו
2.גלף בניה אנטרפרייזס (א.ב.אי.) בע"מ

פסק דין

1. ערעור מנהלי על החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו- 1976 (להלן: "החוק"), מיום 26/3/14 (להלן: "החלטת ועדת הערר"). עיקרה של המחלוקת בין הצדדים נסובה על החלטת ועדת הערר לדחות את הערר על הסף מחמת הגשת ההשגה באיחור המועדים הקבועים בדין.

2. המערער הינו המחזיק הרשום בנכס בשטח של 35 מ"ר ברח' לבלוב 27 בתל אביב, המחויב בארנונה על פי סיווג "מגורים". ביום 27/3/12 הגיש המערער השגה על חיובו בארנו נה בגין השנים 1998 – 2011 באשר לטענתו מכר את הנכס בשנת 1998 ומאז אינו מחזיק בדירה. ביום 1/4/12 דחה המשיב 1 (להלן: "המשיב") את ההשגה תוך שצוין, כי לא התקבלה מן המערער או באי כוחו פנייה בצירוף חוזה מכר המהווה תימוכין לטענותיו. לפיכך, הת בקש המערער להמציא את חוזה המכר של הנכס ועד לקבלת המבוקש ומחמת הזהירות נדחתה ההשגה. על החלטה זו הוגש ערר. למערער מונה נאמן במסגרת הליכי פשיטת רגל שהתייצב לדיון בערר כן זומנה רוכשת הנכס, משיבה 2, (להלן" "המשיבה"). בעת הדיון בערר ביקש המשיב, כי בטרם יקבע התיק להוכחות לגופו של עניין , ת דון וועדת הערר בטענותיו המקדמיות שעניינן דחיה על הסף של הערר בגין האיחור בהגשת ההשגה וכן בטענתו לחוסר סמכותה של ועדת הערר לדון בעניין הגביה מהטעם שאין מדובר בעניין טכני. בסופו של יום קיבלה וועדת הערר את טענת ו המקדמית של המשיב בדבר האיחור בהגשת ההשגה והערר נדחה מטעם זה.
מכאן הערעור המנהלי.

החלטת ועדת הערר:

3. ועדת הערר קבעה כי העורר לא הוכיח את טענתו לפיה הוא לא קיבל הודעות חיוב במהלך שנות החזקה הנטענות על ידי המשיב. עוד נקבע, כי ההשגה הוגשה על ידי העורר ביום 28/3/12, בחלוף המועד, אף אם דרישות התשלום הועברו לעורר רק במהלך שנת 2011, על פי האמור במכתבו של המשיב מיום 1/4/12. בנסיבות אלו סברה ועדת הערר כי יש לדחות את הערר על הסף מחמת הגשת ההשגה באיחור המועדים הקבועים בדין.

4. עוד העירה ועדת הערר כי טענת ההתיישנות שהועלתה על ידי המערער איננה בגדר סמכותה ויש להעלותה בערכאות המוסמכות ובהליכים המתאימים ככל שיינקטו. נוסף על כך, העירה ועדת הערר כי בסיכומיו של המערער עלתה טענה חלופית לגופו של הערר, לפיה בשנת 1998 החזיקו בנכס קרן שמש אברהם, שלומי אברהם ויצחק אברהם. בהקשר זה ציינה ועדת הערר, כי לאור התוצאה אליה הגיעה אין היא נדרשת לדון בטענה זו שממילא לא הונחה התשתית העובדתית להכרעה בה ולא צורפו הצדדים הנטענים להליך.

טענות הצדדים בערעור:

5. בערעור שבפניי, טוען המערער, כי שגתה ועדת הערר בהחלטתה. לטענתו, לא הונחה תשתית ראייתית מספקת להחלטה לפיה ההשגה הוגשה באיחור. זאת ועוד, נטען כי על פי ההלכה הפסוקה משהחליט מנהל הארנונה לקבל את ההשגה ולא העלה טענה בדבר האיחור בהגשתה, נחשב הוא כמי שוויתר על לוח הזמנים הקבוע בחוק להגשת ההשגה.

6. נוסף על כך, העלה המערער טענות בדבר התיישנות ושיהוי מצד המשיב בגביית החוב. כן נטען, כי המשיב ידע עוד בשנת 2000 על כך שנכס איננו נכלל במצבת נכסי הנאמן, שהרי תביעת החוב שהגיש נדחתה מהטעם כי המערער אינו מחזיק בנכס. לפיכך, טוען המערער, כי המשיב אינו יכול להמשיך ולטעון כי הוא המחזיק בנכס. עוד נטען, כי אין מחלוקת על כך שהנכס נמכר למשיבה 2 עוד בשנת 1998.

7. לבסוף, נטען, כי טעתה ועדת הערר שעה שלא השלימה את מלאכתה ועמדה על המצאתן של מדידות חדשות המצביעות על השטח הנתון במחלוקת (35 מ"ר לגרסת המשיב לעומת 12 מ"ר לגרסת המערער) כפי שסוכם בדיון שהתנהל בפניה.

8. מנגד, טוען המשיב, כי החלטת ועדת הערר הנה נכונה וסבירה המבוססת על הסמכויות שניתנו לה בחוק, ואין מקום להתערב בה. ראשית נטען, כי צדקה ועדת הערר כאשר קבעה כי ההשגה לא הוגשה במסגרת המועדים הקבועים בחוק. המערער עצמו טוען כי קיבל בשנת 2011 דרישת תשלום ואולם הגיש השגה רק ביום 28/3/12 (היינו, מעבר למגבלת 90 הימים). משכך, סבור המשיב, כי מדובר בשומה חלוטה לאור עקרון סופיות השומה. בהקשר זה נטען, כי תשובת המשיב להשגה איננה מכשירה את העובדה כי ההשגה הוגשה בחלוף המועד.

9. זאת ועוד, טוען המשיב כי טענות בעניין פשיטת רגל, שיהוי והתיישנות אינן בגדר סמכות ועדת הערר ויש להעלותן בהליכים המתאימים. לגופן של הטענות בנושא ההחזקה בנכס, טוען המשיב, כי לא קיבל הודעה על חדילת חזקה או כל מסמך אחר המאשר כי החזקה הועברה לצד ג' ולפיכך, ברור שאינו יכול להעביר את החזקה, בעיקר מקום בו התברר בדיעבד כי צד ג' טוען כי קיבל את החזקה אך בשנת 2007 ולא בשנת 1998, כפי שטוען המערער. מכל מקום, נטען כי מדובר בסכסוך בין מחזיקים שהמשיב אינו צד לו. באשר לטענות המערער לפיהן לא קיבל הודעות תשלום, נטען כי חובת תשלום הארנונה נגזרת מצו הארנונה ולא מהודעות התשלום שהינן דקלרטיביות בלבד.

10. המשיבה 2 טוענת, כי קיבלה את החזקה בנכס בחודש פברואר 2007, וכך הסכימה במסגרת הדיון בפניי ועדת הערר. נטען, כי הואיל והמשיבה כלל לא קיבלה לידיה את החזקה בנכס במועד רכישת הדירה, על המערער היה להסדיר את הליך החלפת המחזיק בנכס ולדאוג לרישום הזכויות, ומשעה שלא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו.

הכרעה:

11. לאחר בחינת מכלול טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל במובן של ביטול החלטת ועדת הערר הדוחה את הערר על הסף, והחזרת התיק לדיון בפניה על מנת שתבחן את טענות הצדדים לגופו של עניין. להלן אבאר מסקנתי זו.

12. אין חולק כי המשיב, מנהל הארנונה, רשאי לדחות השגה על הסף מקום שלא הוגשה בסד הזמנים הקבוע בחוק. ואולם, המשיב בחר בתשובתו להשגה להתייחס לאמור בה לגופו של עניין, עת בחן את הטענות אודות אי החזקה בנכס. ודוק! עניין המועדים להגשת השגה כלל לא עלה בהחלטתו . טענת המשיב בדבר חלוף המועד להגשת השגה עלתה לראשונה במסגרת הערר ולפיכך, לא היה מקום להידרש לה בגדרו של הערר, אלא לדון בטענות לגוף ההשגה ככל שאלו מצויות בסמכותה של וועדת הערר.

13. לעניין זה יפים דבריה של כבוד השופטת ברק-ארז בבר"מ 901/14 ויקטור נ' עיריית חיפה (6.7.14) שניתן לאחרונה:

"על כך ניתן להוסיף, כי בנסיבות העניין שבפנינו, החלטתה של ועדת הערר מעוררת קושי מטעם נוסף: אני סבורה כי משעה שמנהל הארנונה נמנע מדחיית ההשגה על הסף (בהתאם לסמכות הנתונה לו כאמור להארכת מועד להגשת ההשגה), המשיבה הייתה מנועה מלהעלות בפני ועדת הערר טענה זו, מכוח חובת ההגינות שבה היא חייבת (ראו: ארנונה עירונית ב, ע"ש (מחוזי חיפה) 5245/99 חוולס נ' ועדת הערר ארנונה- עיריית חיפה [פורסם בנבו] (5.5.1999)). בהתאמה, גם ועדת הערר לא הייתה רשאית לדחות את הערר רק בשל האיחור בהגשת ההשגה בנסיבות אלה".

וכן דבריו של כבוד השופט פוגלמן באותו פסק דין:

"אני מסכים לתוצאת חוות הדעת של חברתי השופטת ד' ברק-ארז ומצטרף גם למסקנתה כי משעה שמנהל הארנונה לא ראה לדחות את ההשגה על הסף, אלא דן והכריע בה לגופה, המשיבה הייתה מנועה מלטעון בפני ועד הערר כי יש לדחות את הערר בשל איחור בהגשת ההשגה".

סוף דבר:

14. הערעור מתקבל במובן של החזרת הדיון לוועדת הערר על מנת שזו תכריע בו לגופו.

15. בנסיבות העניין לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ה, 12 מאי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף סייג
נתבע: מנהל הארנונה עיריית תל אביב יפו
שופט :
עורכי דין: