ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רעיה בוטרשוילי נגד שטראוס גרופ בע"מ :


בפני כבוד הרשמת- השופטת עינת רביד

מבקשת

רעיה בוטרשוילי

נגד

משיבה

שטראוס גרופ בע"מ

החלטה

מונחת לפני בקשת המבקשת מיום 29.3.15 להארכת מועד להגשת ערעור על החלטות בית משפט השלום בתל אביב מתאריכים 16.12.14, 9.2.15 ומיום 1.3.15, אשר ניתנו על ידי כבוד השופט עמית יריב בת.א. 2401-07-14.
ההליכים בין הצדדים
המשיבה אוחזת בשטר חוב על סך של 196,185.64 ₪ החתום על ידי המבקשת. המשיבה הגישה השיק ללשכת ההוצאה לפועל והמבקשת הגישה התנגדות לשטר, אשר הועברה לדיון בבית משפט השלום בתל אביב.
ביום 16.12.14 ולאחר שהמבקשת לא התייצבה לדיון בבית משפט קמא נדחתה ההתנגדות, ובית המשפט הורה על חידוש הליכי ההוצאה לפועל נגד המבקשת, וכן חייב אותה בהוצאות המשיבה בסך של 2,000 ₪.
ביום 16.1.15 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין. הבקשה נדחתה בהחלטת בית משפט קמא מיום 16.1.15 מהנימוק כי לא צורף לבקשה תצהיר מאומת כדין.
ביום 18.1.15 הגישה המבקשת בקשה נוספת לביטול פסק הדין. הבקשה הועברה לתגובת המשיבה, אשר הגישה התנגדותה לבקשה. הבקשה נדחתה בהחלטת בית משפט קמא מיום 9.2.15 במסגרתה צוין כי האישור הרפואי, אשר צורף , אינו מפורט כנדרש ואינו ערוך כתעודה רפואית בהתאם לפקודת הראיות וכי "שכחה" אינה עילה להיעדר התייצבות.
ביום 1.3.15 הגישה המבקשת בקשה נוספת להארכת מועד וביטול פסק דין בהעדר הגנה . בית המשפט בהחלטתו מיום 1.3.15 דחה את הבקשה בקבעו את הדברים הבאים: "הבקשה נדחית, זו הפעם השלישית. פסק הדין ניתן ביום 16.12.14, ולא ב- 9.2.15. על כן, היה על המבקשת להגיש בקשה לביטול פסק דין ערוכה כדין לא יאוחר מיום 15.1.15. הבקשות שהוגשו עד כה היו חלקיות, חסרות ולא נתמכו באסמכתאות הנדרשות. הפרקטיקה של הגשת בקשה "לשיעורין", כאשר מקצה שיפורים נערך כל פעם על פי הערות בית משפט- אינה מקובלת. למעלה מן הצורך אוסיף, כי גיל 63 אינו גיל מבוגר עד כדי הצדקה למחדל הדיוני, וכי גם לבקשה זו- השלישית במספר- צורף אישור סתמי, אשר אינו ערוך כנדרש לפי פקודת הראיות, חרף החלטתי בבקשה הקודמת (9.2.15), וממנו עולה כי המבקשת לקתה ב"צינון" ( Common Coldׂ). מן הטעמים הללו – הבקשה נדחית. בקשה נוספת עלולה להביא לחיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה ".
טענות הצדדים
לטענת המבקשת ביום 5.3.15 שלחה את הערעור באמצעות דואר רשום אקספרס, אשר אמור היה להגיע ליעדו תוך 24 שעות מיום המשלוח, אך בפועל הסתבר לה כי זה הגיע רק ביום 15.3.15. עוד מציינת המבקשת כי נמסר לה על ידי מוקד בתי המשפט כי היה עליה לשלוח שיק של עו"ד ולא שיק אישי שלה, ועל כן לא ניתן היה להגיש הערעור.
לטענת המבקשת יש ליתן לה אורכה שכן יש לה טענות טובות נגד שטר החוב וכי חתימתה על השטר זויפה, וכי אי היענות לבקשתה תוביל לחיובה בסך של 200,000 ₪ בגין חתימה מזויפת.
המשיבה הגישה תגובתה לבקשה וטענתה כי יש לדחותה. לטענתה נימוקי המבקשת מצביעים על זלזול בערכאות ובתקנות סדר הדין, וכי טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור עקב אירועים מחוץ לשליטתו של בעל דין.
לטענת המשיבה התביעה הנדונה הוגשה בגין שטר עליו חתמה המבקשת מול נציג המשיבה, א שר אימת את החותמים על השטר לאחר זיהוים על פי תעודת זהות. עוד טוענת המשיבה כי המבקשת מציינת בכתבי הטענות כי היא אינה מיוצגת על ידי עורכי דין כאשר מקריאת טענותיה ותצהיריה ניתן להבין כי הסתייעה בעורך דין.
המבקשת הגישה תשובה לתגובה וטענה כי אכן נפלו מספר כשלים טכניים בחלק מהבקשות הוגשו על ידה אך המדובר בטעויות שנובעות מחוסר ידיעה וייעוץ שגוי ואין המדובר בזלזול.

דיון
המסגרת הנורמטיבית
במקרה הנדון המבקשת מערערת על החלטה מיום 16.12.14, אשר דחתה ההתנגדות לביצוע שטר, החלטה המהווה פסק דין, אשר המועד להגשת ערעור עליה הוא 45 יום. כמו כן מבקשת המערערת לערער על החלטות מימים 9.2.15, 1.3.15 אשר המועד להגשת בקשת רשות ערעור עליהן הוא 30 יום.
ככל שחלף המועד להגשת הערעור על פסק הדין/ההחלטה, על המבקש להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור ולפרט "טעם מיוחד" כמתחייב על פי תקנה 528 לתקנות.
תקנה 528 לתקנות מאזנת בין שתי מגמות: מחד גיסא, הכלל הינו כי על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה; האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית; וכן השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור.
מאידך גיסא, קיימות נסיבות חריגות בהן מוצדק לאפשר את הגשת ההליך באיחור, באופן המונע תוצאה שרירותית ונוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין. בהתאם לכך, מאפשרת תקנה 528 הארכת מועד להגשת הליך באיחור, בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו".
בתי המשפט נוטים להיענות לבקשות להארכת מועד, מקום בו נדרשת הוכחתו של "טעם מיוחד", כאשר האיחור נגרם בגלל נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין. אולם, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא-כוחו, נקבע כי אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.
במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בית המשפט משקל גם למידת האיחור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משך האיחור, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד. ומנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית-המשפט לבקשה ביתר חיוב. יחד עם זאת, אף כאשר מדובר באיחור קל בן ימים ספורים בלבד, לא תינתן הארכת המועד כדבר שבשגרה והנטל הוא על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך. (ראו: דבריו של כבוד השופט ש' לוין בע"א 796/79 מועלם נ' מטא ואח' פ"ד לה(1) 376, 377).
טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו, ולצד מידת האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד, יש לתת הדעת למכלול שיקולים, ובהם:
פרק הזמן של האיחור;
מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור;
מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור;
סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חזקים יותר, כך יטה בית המשפט להאריך את המועד, חרף האיחור בהגשתו, ולהיפך.
כן הובהר כי אין המדובר ברשימה סגורה וכי השאלה תבחן תמיד על פי מכלול נסיבות העניין (ראו בש"א 10225/07 טחנת קמח מפרץ בע"מ נ' מדינת ישראל, 3.1.08).

מן הכלל אל הפרט
בבקשה זו עתרה המבקשת להאריך המועד להגשת ערעור על 3 החלטות.
בהתייחס להחלטה מיום 1.3.15, הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 29.3.15, בטרם חלף המועד הקבוע בדין והוכרה "כטעם מיוחד" במובן הוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 ואשר יש בה משום הודעה של בעל דין לצד שכנגד על כוונתו להגיש ערעור השוללת את התגבשותה של "מעין חסינות" מפני המשך ההליכים (ראו בש"א 3094/01 שמואלי נ' עתים - סוכנות החדשות הישראלית, רע"א 1778/07 יעל עופר נ' רבקה דיין).
בהתייחס להחלטות מיום 9.2.15 ומיום 16.12.14, אזי הנני סבורה כי יש בנסיבות העניין כדי להצדיק מתן אורכה להגשת הערעור.
אין חולק כי המבקשת פנתה מספר פעמים לבית משפט קמא בבקשה לביטול פסק דין, בכך הביעה דעתה בפני המשיבה כי היא עומדת על זכויותיה לגבי המשך ניהול ההליכים, וכי אינה משלימה עם פסק הדין אשר ניתן נגדה בהעדר התייצבות.
כמו כן עולה מתצהירה של המבקשת כי היא לא ויתרה על זכותה להגיש ערעור, ושלחה את הודעת הערעור באמצעות הדואר כבר ביום 5.3.15, כאשר בפועל הודעת הערעור הגיעה לבית המשפט רק ביום 15.3.15 ולא התקבלה על ידי המזכירות בשל אי צירוף שיק של עו"ד. בנסיבות אלו בהן המבקשת גילתה דעתה כי בכוונתה להגיש ערעור ופעלה להגישו, אך בשל תקלה הוא לא התקבל, יש לראות בכך, בנסיבות הבקשה הנדונה, כטעם להארכת המועד להגשת ערעור.
אוסיף, כי אינני מוצאת כי התנהלותה של המבקשת עולה כדי זלזול בהליכי בית המשפט, המצדיקה מניעת הזכות לקיים דיון בערעורה של המבקשת.
עוד אוסיף כי בשים לב כי פסק הדין בעניינה של המבקשת ניתן בהעדר התייצבות, קרי ללא שנשמעו טענות המבקשת לגופן, ושעה שלמבקשת טענה בעלת משקל ביחס לזיוף חתימתה על השיק מושא הדיון בבית המשפט קמא, יש מקום למתן אורכה להגשת ערעור.
על אף האמור ולאור מחדליה של המבקשת, יש מקום בד בבד עם מתן ההארכה, לפס וק הוצאות לטובת המשיבה בסך של 2,000 ₪.
לאור האמור אני מקבלת הבקשה ומאריכה המועד להגשת הערעורים על ההחלטות מימי ם 16.12.14, 9.2.15, 1.3.15.

ההחלטה ניתנה על ידי בשבתי כרשמת.
ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ה, 12 מאי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רעיה בוטרשוילי
נתבע: שטראוס גרופ בע"מ
שופט :
עורכי דין: