ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סופר אבי בע"מ נגד עיריית נצרת עילית :

בפני כבוד השופטת נחמה מוניץ

המבקשת
סופר אבי בע"מ

נ ג ד

המשיבה
עיריית נצרת עילית

החלטה

פתח דבר:
המבקשת הגישה בקשה לאשר תובענה מנהלית ייצוגית, כנגד המשיבה, בטענה כי המשיבה מחייבת את המבקשת ושאר חברי הקבוצה, באגרת פינוי אשפה, בגין כל כמות האשפה שהם מפנים למיכלי האצירה הסמוכים למקום נכסם.

תמצית בקשת האישור:

המבקשת, חברה בע"מ, מחזיקה רשת חנויות למכירת מוצרי חשמל בשם "אבי סופר". המבקשת מפעילה חנות אחת בתחום שיפוטה של המשיבה.

המשיבה מחייבת את המבקשת ושאר חברי הקבוצה באגרת פינוי פסולת מכוח הוראת סעיף 183(ב) לחוק העזר אשר קובע כך: "בעל מפעל ישלם בעד פינוי פסולת מפעל על ידי העירייה אגרה כמפורט בתוספת השלש עשרה".
בהתאם לתוספת השלוש עשרה לחוק העזר, חיוב אגרת האשפה נעשה בהתאם לנפח מיכל האצירה ללא תלות בכמות האשפה המצויה בו. הווה אומר: כל עסק אשר מפנה אשפה למיכל האצירה מחויב באגרת פינוי אשפה החל מליטר האשפה הראשון, ללא תלות בכמות האשפה המיוצרת על ידי העסק.

לטענת המבקשת, המשיבה חייבת, תמורת תשלומי הארנונה, לפנות אשפה בכמות סבירה, ללא חיוב בתוספת תשלום. כמות אשפה סבירה הוגדרה בפסיקה ככמות אשפה השווה לכל הפחות לכמות האשפה המפונה מנכס המשמש למגורים.

לפיכך, הטלת "אגרת אשפה" על מחזיקי נכסים שלא למגורים, עבור כל כמות האשפה שהם מייצרים, החל מהמ"ק הראשון, מהווה הטלת מס, שהמשיבה אינה מוסמכת להטילו. ככל שהמשיבה רשאית לגבות אגרת אשפה, היא רשאית לעשות כן אך ורק בגין כמות חריגה של אשפה העולה על כמות האשפה הסבירה כפי הגדרתה.

לצורך קביעת כמות האשפה החריגה, היה על המשיבה לקבוע בחוק העזר קריטריונים ברורים וסבירים לקיומה של אשפה חריגה, ולחייב את חברי הקבוצה אך ורק בגין הכמות החריגה העולה על כמות האשפה הסבירה.

בקשה לאישור תביעה ייצוגית בעילה זהה, שעניינה חיוב באגרת אשפה שלא כדין הוגשה נגד עיריית רמלה בת"צ 33482-08-13, והסתיימה במתן הודעת חדילה על ידי העירייה לאחר שבית המשפט קבע כי מדובר בבקשה ראויה ופסק גמול ושכר טרחה בסכומים ניכרים.

חוק העזר בטל בשל אפליה פסולה בין שווים. מחזיקי נכסים למגורים פטורים מתשלום אגרת אשפה בגין כמות אשפה סבירה שהם מייצרים. לעומת זאת, מחזיקי נכסים שאינם למגורים מחויבים לשלם עבור כל כמות האשפה שהם מייצרים, החל מהליטר הראשון.

התעריפים שנקבעו בחוק העזר אינם מעודכנים, משום שהם נקבעו לאחרונה בשנת 2000 ומאז לא עודכנו. על פי הנחיות משרד הפנים לעניין חוקי עזר (חוזר מנכ"ל 3/2006), על העירייה לבחון בכל חמש שנים את תעריפי האגרות וההיטלים בחוקי העזר שלה, ולהתאים את התעריפים בחוק העזר לעלויות הפינוי בפועל.

הטלת האגרה מהווה, הלכה למעשה , העלאה חריגה של שיעורי הארנונה בניגוד לחקיקת ההקפאה, ומבלי שהתקבל אישור מנכ"ל משרד הפנים והאוצר.

תמצית טענות המשיבה:
התובענה הוגשה בשיהוי ניכר. בג"ץ 1756/10 עיריית חולון נ' שר הפנים (02/01/13) בו נקבע כי גביית אגרת אשפה תותר כאשר מדובר בפינוי פסולת הקשורה לתהליכי הייצור של המפעל מעבר לרמת "בסיס" מסוימת שתיקבע, ניתן 19 חודשים לפני הגשת בקשת האישור. בנסיבות אלה יש לסלק הבקשה על הסף מחמת שיהוי.

עוד נטען, כי יש לדחות את בקשת האישור בשל אינטרס ההסתמכות של העירייה, חוסר תום לב של המבקשת בהגשת הבקשה עתה, אי מיצוי הליכים מצד המבקשת, שכן לא פנתה למשיבה עובר להגשת הבקשה.

בהתאם לחוות הדעת המצורפת לתגובת המשיבה , עולה כי תעריפי חוק העזר שנקבעו בעשור הקודם, יש כדי לממן שיעור שבין 68-55% % בלבד מעלויות שירותי פינוי פסולת מפעלית שהעירייה נושאת בם בפועל, נכון למועד מתן שירותי הפינוי. בנסיבות אלה, המשיבה לא הפיקה כל רווח, אלא הוציאה את כל כספי הגבייה לשם אספקת השירותים בפועל, ואף הוסיפה מקופתה כ-40% לצורך מימון אספקת השירותים.

הלכת חולון לא קיבלה כל תרגום או התייחסות של משרד הפנים, מאז מועד מתן פסק הדין ועד היום. למעשה, ההנחיה שנתן בית המשפט למשרד הפנים בפסק הדין, לפיה משרד הפנים יקבע אמות מידה מנחות להערכת חוקי עזר חדשים לא יושמה. משכך, ללא אמות מידה שכאלה, לא ניתן לקדם חוק עזר חדש.

עוד נטען, כי אין להחיל את הלכת חולון למפרע אלא באופן פרוספקטיבי.

לא מתקיימים התנאים הקבועים בחוק לאישור התביעה כייצוגית.

תמצית תשובת המבקשת לטענות המשיבה:

המשיבה מבקשת לתלות את מחדלה באי תיקון הוראות חוק העזר, בכך שמשרד הפנים "לא קבע לרשויות אמות מידה או קריטריונים ליישום ההלכה שנקבעה בבג"צ חולון". המשיבה מוסמכת לתקן את חוק העזר לאשפה, ללא קבלת אישורו המוקדם של משרד הפנים (סעיף 258 לפקודת העיריות). אין היא מוסמכת להמשיך לגבות אגרת פינוי פסולת שלא כדין, עד אשר יפרסם משרד הפנים קריטריונים ליישום הלכת חולון.

בהתאם להלכה שנקבעה בבג"צ חולון ובפסקי דין קודמים שניתנו בסוגיה, על המשיבה לפנות פסולת תעשייתית בכמות בסיסית ללא תמורה ולא רק פסולת המוגדרת כ"ביתית". המשיבה איננה מפנה כמות אשפה בסיסית של פסולת מפעל ללא תשלום, אלא כל כמות האשפה התעשייתית מחויבת באגרת אשפה.

ניתן לחייב המשיבה בהשבת הכספים שגבתה מכוח עילת השבה עצמאית, מחמת גבייה בחוסר סמכות.

המשיבה התעשרה על חשבון חברי הקבוצה. התחשיב שהוצג בחוות דעת מטעם המשיבה לוקה בפגמים חמורים, ולמעשה מסד הנתונים שהוצג בו מבסס את טענות המבקשת.

דיון והכרעה:

בפתח הדברים, יוער כי במסגרת ישיבה מקדמית שהתקיימה ביום 29.3.15, המלצתי לצדדים להסכים להארכת המועד לצורך הגשת הודעת חדילה, כדי למנוע פגיעה בקופה הציבורית, שלא לצורך. עוד הצעתי לצדדים, ככל שהמשיבה תחליט שלא להגיש הודעת חדילה, להכריע בבקשה על סמך כתבי הטענות והנספחים שצורפו להם, מאחר שהשאלה שבמחלוקת היא שאלה משפטית. ב"כ המבקשת הביע הסכמתו לשתי ההצעות שהציע בית המשפט. המשיבה ביקשה שהות להגשת עמדתה לשתי הצעות בית המשפט.

ביום 12.4.15 מסרה המשיבה עמדתה לפיה היא, נכונה לקבל את הצעת בית המשפט להארכת המועד להגשת הודעת חדילה, אם כי סייגה הסכמתה בתנאים. בין היתר, הודיעה על כוונתה להפסיק לספק למבקשת ושאר חברי הקבוצה שירותי פינוי אשפה תעשייתית בכלל. המבקשת הגישה תגובתה לעמדת המשיבה וטענה כי כוונת המשיבה להפסיק לחלוטין את פינויה של אשפת המפעל התעשייתית מכלל חברי הקבוצה, עומדת בניגוד לפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 1756/10 עיריית חולון נ' שר הפנים ואח' (2.1.13) (להלן: "הלכת חולון").
ביום 3.5.15 התקיים בפניי דיון נוסף, במהלכו טענה ב"כ המשיבה כי אינה יכולה להודיע כל עמדה לגופו של עניין, משום שראש העיר מר שמעון גפסו שב לכס הרשות, ונדרשת עמדתו בעניין.
ב"כ המשיבה הודיעה כי אינה מסכימה להצעת בית המשפט לפיה הבקשה תוכרע על סמך החומר המצוי בתיק, שכן לטענתה, יש מקום לשמוע ראיות.

לאחר שמיעת עמדת המשיבה סברתי כי יש להכריע בבקשה לגופה על סמך כתבי הטענות והנספחים שצורפו להם. המחלוקת שבין הצדדים הינה מחלוקת משפטית גרידא, האם המשיבה מוסמכת לגבות אגרת פינוי אשפה מהמבקשת ושאר חברי הקבוצה, על פי חוק העזר לנצרת עילית (שמירת איכות הסביבה), התשס"א-2001, במתכונתו הנוכחית. לצורך הכרעה בשאלה זו, אינני נדרשת לשמוע ראיות. אשר לשאלת הנזק, הרי שזו שאלה שצריכה להידון במסגרת התביעה לגופה, ולא במסגרת בקשת האישור.

לאור האמור, שוכנעתי כי יש מקום להכריע בבקשה לאישור התביעה כייצוגית על סמך החומר המצוי בפניי, ללא צורך בשמיעת ראיות, בהתאם לתקנה 2(ה) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010.

לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים על כל נספחיהם, לרבות שמיעת טענותיהם בדיונים שהתקיימו בפניי ביום 29.3.15 וביום 3.5.15, באתי לכלל מסקנה כי יש לאשר את הבקשה לאישור התביעה כייצוגית, מן הנימוקים שיפורטו להלן.

המסגרת הנורמטיבית
סעיף 242(2) לפקודת העיריות (להלן: "הפקודה") מסדיר את חובתה של רשות מקומית לדאוג לפינוי פסולת ואשפה, זו לשון הסעיף:
"בענין תברואה, בריאות הציבור ונוחותו, תעשה העיריה פעולות אלה:
...
(2) תורה בדבר פינוי סחי ואשפה מכל בית ותקבע את האגרות בעד פינוי כאמור;".

סעיף 250 לפקודה מסמיך את מועצת העירייה להתקין חוקי עזר עירוניים שיסייעו בידי העירייה לבצע חובותיה, וכלשון הסעיף:
"מועצה רשאית להתקין חוקי עזר כדי לאפשר לעיריה ביצוע הדברים שהיא נדרשת או מוסמכת לעשותם על פי הפקודה או כל דין אחר או לעזור לה בביצועם, או כדי לדרוש מבעל נכס או מחזיקו לבצע באותו נכס עבודה הנחוצה למטרה האמורה".

בענייננו, התקינה המשיבה את חוק חוק העזר לנצרת עילית (שמירת איכות הסביבה), התשס"א-2001 (להלן: "חוק העזר"), אשר קובע בסעיף 183(ב) כדלקמן:
"פינוי פסולת מפעל
בעל מפעל ישלם בעד פינוי פסולת מפעל על ידי העירייה אגרה כמפורט בתוספת השלש עשרה".

בפרק ההגדרות שמבוא לחוק העזר הוגדר מפעל, כך:
"מפעל- מקום שבו מייצרים, מאחסנים, מעבדים, משווקים או מוכרים טובין, עושים מלאכה או מספקים שירות, או מבצעים שירות לרבות משרד, אתר שאינו משמש למגורים, חנות. בית מלאכה, מחסן, בית חרושת, בית חולים, מעבדה, סופר מרקט, מחסן, מקום עינוג, בית מלון, מרפאה וכל נכס, משרד וכן עסק אחר" (ההדגשה שלי- נ"מ).

המבקשת מנהלת רשת חנויות למכירת מוצרי חשמל ומפעילה חנות בתחום המשיבה. על כן, נכללת בהגדרת מפעל לפי חוק העזר.

על פי התוספת השלש עשרה לחוק העזר, חיוב אגרת אשפה נעשה בהתאם לנפח מיכל האצירה.

השאלה שבמחלוקת היא האם המשיבה רשאית לגבות מהמבקשת אגרת פינוי אשפה על פי חוק העזר, במתכונתו הנוכחית, אם לאו?
לטענת המבקשת, המשיבה איננה מוסמכת לגבות אגרת פינוי אשפה עבור כמות אשפה בסיסית - נורמטיבית שהיא מפנה, אלא רק בגין כמות אשפה חריגה. המשיבה חולקת על כך.

לטעמי, הדין עם המבקשת. חובתה של המשיבה לספק לתושביה שירותים, כנגד תשלום הארנונה שהיא גובה, כוללת את חובתה של המשיבה לפנות אשפה בכמות בסיסית, מבלי לחייב את התושבים בתשלום כלשהו נוסף בגין כך.
יפים לכאן דבריו של כבוד השופט ר' שפירא בעת"מ 7784-04-09 קריון-מרכז קניות בע"מ נ' עיריית קרית ביאליק (28.06.09) (להלן: "הלכת קריון") לפיהם:
"אין ספק כי חובותיה של העירייה כוללות גם פינוי אשפה לתושביה וכי הארנונה המשולמת על ידי התושבים לעירייה כוללת בחובה גם תשלום בגין פינוי אשפה, אשר נמנה על תפקידיה וחובותיה הבסיסיים של הרשות המקומית במתן שירותים לתושביה. עם זאת, המדובר בפינוי אשפה של תושב רגיל ולא בפינוי אשפה בהיקף חריג. על כן כאשר מדובר בשירותים החורגים מגדר השירות הרגיל של פינוי אשפה, העירייה מוסמכת להטיל אגרה בגין פינוי אשפה חריגה מעבר לאשפה הרגילה של תושב מן השורה... עם זאת, סבורני כי יש לקבוע בחוק העזר קריטריונים ברורים לצורך בדיקת קיומה של אשפה חריגה בנכסים בתחומה ולחייב באגרת פינוי אשפה אך ורק למימון הוצאות החורגות מהשירות הרגיל לתושב בגין פינוי אשפה" (ההדגשה שלי-נ"מ).
ובהמשך;
"... לאור כל המפורט לעיל, אני קובע כי במצב דברים זה, כאשר נוסחו הקיים של חוק העזר שבנדון אינו מבהיר וקובע די הצורך את היקף החובה לשלם אגרה בגין פינוי אשפה חריגה וכן איננו נוקט בסכומי אגרות שהינם מעודכנים ורלוונטיים, לא ניתן לחייב את העותרת באגרת פינוי אשפת מפעל וזאת על פי חוק העזר של המשיבה" (שם, בעמ' 11 לפסק הדין).

בענייננו, המשיבה מחייבת את המבקשת ושאר חברי הקבוצה באגרת פינוי אשפה, החל מליטר האשפה הראשון ועבור כל פינוי ופינוי של מיכלי האצירה בידי המשיבה. כפועל יוצא, המשיבה איננה מספקת למבקשת ולשאר חברי הקבוצה שירותי פינוי אשפה בכמות בסיסית או בכלל, ללא תשלום. אין להותיר מצב זה על כנו.

בהלכת חולון נדרש בית המשפט העליון לשאלה אם עירייה רשאית לגבות אגרת פינוי פסולת תעשייתית- מסחרית בכמויות גדולות בנפרד מתשלום ארנונה כללית, וכך קבע כבוד השופטת ד' ברק-ארז: "...אין מניעה במישור העקרוני לכך שרשות מקומית תגבה אגרת פינוי פסולת מחוץ לארנונה הכללית; ובלבד שמדובר בפינוי פסולת הקשורה לתהליכי הייצור של המפעל מעבר לרמת 'בסיס' מסוימת שתיקבע" (שם, בפסקה 36 לפסק הדין, ההדגשה שלי-נ"מ).
ובהמשך הוסיפה כבוד השופטת ברק- ארז, באשר לחוק העזר של עיריית חולון שהובא בפני בית המשפט כי: "לכאורה, חוק העזר החדש בנוסחו הנוכחי אינו בהיר דיו באשר להבחנה הנורמטיבית שצריכה להיות מונחת ביסודו- ההבחנה בין עלויות הפינוי הבסיסיות המכוסות על-ידי הארנונה הכללית לבין עלויות הפינוי של פסולת נוספת חריגה" (שם, בפסקה 46 לפסק הדין).

גם בענייננו, חוק העזר של עיריית נצרת עילית אינו מבחין בין פינוי פסולת "בסיסי" אשר כלול בגדר השירותים המוניציפאליים שנדרשת המשיבה לספק למפעלים בתחומה, לבין פינוי פסולת החורג מעבר לכך. לפיכך, המסקנה המתבקשת היא כי המשיבה אינה מוסמכת לגבות אגרת פינוי אשפה בהתאם לחוק העזר, במתכונתו הנוכחית. משכך, המשיבה פועלת ללא סמכות, בכך שמחייבת את המפעלים בתחומה (המבקשת ושאר חברי הקבוצה), באגרת פינוי אשפה בגין מלוא האשפה שהם מייצרים, ללא כל הבחנה.

אין ממש בטענת המשיבה, לפיה לא ניתן לקדם חוק עזר חדש, עד אשר יקבע משרד הפנים אמות מידה להערכת חוקי עזר חדשים, כפי שקבע בית המשפט בהלכת חולון.
אמנם בהלכת חולון נקבע כי רצוי שמשרד הפנים "יקיים דיון עקרוני בנושא ויקבע לעצמו אמות- מידה מנחות שיקלו עליו להעריך הצעות לחוקי עזר חדשים בנושא. זאת על מנת שחוקי עזר של רשויות שונות יוערכו לפי אותן אמות מידה", אלא שאין בעמדה זו של בית המשפט העליון כדי לפתור את המשיבה מחובתה לפעול על פי הדין ולספק לתושביה ולמפעלים שבתחומה שירותים, כגון שירות פינוי אשפה, שרות אשר נכלל בסל השירותים שהרשות מספקת, כנגד תשלומי הארנונה שהיא גובה.
העובדה כי טרם נקבעו אמות מידה על ידי משרד הפנים, אין בה כדי לאפשר למשיבה לגבות מהמבקשת ומשאר חברי הקבוצה, אגרת פינוי אשפה החל מהליטר הראשון, ללא כל הבחנה בין כמות אשפה בסיסית לכמות אשפה חריגה.
המשיבה הייתה יכולה לפנות למשרד הפנים ולבקש כי יקבע אמות מידה להערכת חוקי עזר חדשים בעניין, ובהתאם לכך לנסח חוק עזר חדש, ולהביאו לאישור משרד הפנים.
נוסף על כך, המשיבה יכולה הייתה לנסח חוק עזר חדש ולקבוע קריטריונים לגביית אגרת פינוי אשפה, ברוח הדברים שנאמרו בהלכת חולון. כך למשל המשיבה הייתה יכולה לנסח חוק עזר חדש ובמסגרתו לקבוע קריטריון של מספר פינויי אשפה בשבוע ימים שהם במסגרת השירות הבסיסי שמעניקה העירייה וכאשר ישנו מספר פינויים החורג מהמספר שנקבע בחוק העזר, יש לשלם את עלות הפינויים החורגים מהמספר שנקבע בחוק העזר (כך נעשה בחוק העזר של העיר אילת).
המשיבה לא הביאה בתשובתה כל ראיה כי נקטה בפעולה כלשהיא.

המשיבה אינה מוסמכת לגבות אגרה בגין פינוי אשפה בכמות הבסיסית, וכפועל יוצא אינה יכולה לגבות אגרה בהתאם לחוק העזר הקיים, אשר אינו מבחין בין פסולת בסיסית שצריכה להיות מפונה ללא חיוב נוסף, לבין פסולת חריגה בגינה ניתן לחייב בתשלום נוסף. לפיכך, המסקנה היא אחת, הגביה אינה כדין.
יפים לכאן דבריה של כבוד השופטת ברק ארז בהלכת חולון, לפיהם:
"ההבחנה צריכה להיות ברורה בנוסחו של חוק העזר, ולא להיות גלויה ל"יודעי ח"ן" בלבד, מה גם שללא אמירה מפורשת היא עלולה להשתכח מהלב במהלך השנים שבהם ייושם חוק העזר ויעודכנו תעריפיו. על ההבחנה למצוא ביטויה בעקרון נורמטיבי, ולא אך בקביעת שיעור האגרה. קודם העיקרון, אחר כך יישומו" (שם, בפסקה 46 לפסק הדין).

לאור האמור לעיל, בהעדר קריטריון ברור המבחין בין פינוי כמות בסיסית של אשפה ללא תשלום נוסף, לבין פינוי כמות חריגה של אשפה בגינו ניתן לחייב בתשלום נוסף, לא ניתן לגבות אגרה בגין פינוי אשפה, מהמבקשת או מי מחברי הקבוצה.
(ראה גם עת"מ 29255-03-13 מלונות דן בע"מ נ' עיריית חיפה (2.1.14)).

אשר לטענת המשיבה לפיה יש לדחות את הבקשה מחמת שיהוי, מוטב שלא הייתה נטענת כלל. העובדה כי הלכת חולון ניתנה כ-19 חודשים לפני הגשת בקשת האישור וכן העובדה כי המשיבה גובה אגרת פינוי אשפה בהתאם לחוק העזר משך שנים ארוכות, אין בהן כדי להביא לדחיית הבקשה מחמת שיהוי.

תחילה יובהר, כי עוסקים אנו בבקשה לאישור תביעה כייצוגית להשבת כספים שנגבו שלא כדין, ולא בעתירה מנהלית, שהסעד הנתבע בה על פי רוב הוא בעל אופי הצהרתי.
נוסף על כך, בע"א 1761/02 רשות העתיקות נ' מפעלי תחנות בע"מ, פ"ד ס(4) 545 (2006), בפסקה 68, נאמר ביחס לטענת השיהוי כך:
"הלכה היא כי טענת שיהוי אין בה, כשהיא לעצמה, כדי להוות הגנה בפני תביעת השבה. ראו: פרידמן, 1199-1198. אם כך על דרך הכלל, לא-כל-שכן במקום שהמדובר הוא בהשבת כספים שנגבו על ידי רשות שלא כדין. וכפי שנאמר בפרשת אסולין, שם, 695: 'אין זה ראוי לאפשר לרשות שלטונית לגבות מס ללא הרשאה בחוק אך בשל טענת שיהוי'". (ראו גם בע"א 7156/10 חברת הירקון בע"מ נ' מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל (11.10.12), בפסקה 13 לפסק דינה של כבוד השופטת חיות).
בענייננו, בקשת אישור זו כנגד המשיבה מוגבלת להשבת סכומים שנגבו במהלך 24 חודשים האחרונים. בשל התקופה הקצרה שנקבעה בסעיף 21 ל חוק תובענות ייצוגיות ולאור אשר נקבע בפסיקה שהובאה מעלה, אני סבורה כי דין טענת השיהוי להידחות.
בבחינת למעלה מן הדרוש, יובהר כי גם עובר להלכת חולון, הגבייה נעשתה שלא כדין. אין מקום לקביעה כי רק ממועד שניתנה הלכת חולון ואילך, ניתן לראות בגביית אגרת פינוי אשפה, כפי במקרה דנן, כגבייה בלתי חוקית. גם לפני פסק הדין בהלכת חולון, לא הייתה המשיבה מוסמכת לגבות אגרה בגין פינוי אשפה בסיסי, שכן פינוי זה נכלל בגדר השירותים אותם מחויבת המשיבה לספק כנגד תשלום הארנונה המשולם לה. משכך, הגבייה מאז ומתמיד נעשתה בניגוד לדין. חוק העזר אינו קובע קריטריון להבחנה בין פינוי אשפה בסיסי ללא תשלום נוסף, לפינוי אשפה חריגה בגינו רשאית רשות מקומית לגבות תשלום נוסף, כמפורט בהרחבה מעלה.
מכלל המקובץ לעיל, הטענה לפיה יש להחיל את הלכת חולון באופן פרוספקטיבי בלבד, נדחית בזה.
עוד טענה המשיבה כי יש לדחות את בקשת האישור משום שהמבקשת לא מיצתה הליכים, שכן לא פנתה למשיבה עובר להגשת הבקשה. טענה זו מוטב שלא הייתה נטענת.
פניה למשיבה עובר להגשת בקשת האישור לא היה בה כדי לייתר את ההליך. המשיבה לא הגישה הודעת חדילה, לרבות לאחר המלצת בית המשפט לעשות כן. המשיבה עומדת על דעתה לפיה היא מוסמכת לגבות אגרת פינוי אשפה, לפי חוק העזר הקיים. משכך, ברור לכל כי, פניה למשיבה לא הייתה נושאת פרי ולא הייתה מייתרת הליך זה. על כן אין ממש בטענה לאי מיצוי הליכים מצד המבקשת, ודינה להידחות.
אשר לטענת המשיבה בדבר אינטרס ההסתמכות, גם טענה זו מוטב שלא הייתה נטענת. סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות מאפשר לעירייה להודיע על חדילה מהגביה הבלתי חוקית. ככל שהייתה המשיבה בוחרת לעשות כך, לא הייתה חלה עליה חובת השבה של הסכומים שגבתה שלא כדין. די בכך כדי למנוע פגיעה באינטרס ההסתמכות של העירייה. המשיבה בענייננו, בחרה שלא להגיש הודעת חדילה, גם לאחר המלצת בית המשפט לעשות כן. על כן, אין לה אלא להלין על עצמה בלבד.
עוד טוענת המשיבה, כי על פי חוות הדעת שצירפה לתגובתה, עולה כי תעריפי חוק העזר שנקבעו בעשור הקודם אינם ממנים את עלויות פינוי האשפה שהעירייה נושאת בם בפועל, משום שלא עודכנו שנים ארוכות. משכך, לטענתה, המבקשת לא הוכיחה כי נגרם לה לכאורה נזק כלשהו, על כן יש לדחות את הבקשה.
אומר כבר כאן, כי דין טענה זו להידחות.
על המשיבה חלה החובה לעדכן את חוק העזר כל חמש שנים. העובדה שלא עשתה כן, אין בה כדי להצדיק גביית אגרת פינוי אשפה, במתכונת הנוכחית. על המשיבה לקבוע בחוק העזר תעריפים מעודכנים, בהתאם לעלויות פינוי אשפה בפועל. המשיבה אינה יכולה לחייב בעלויות פינוי כאשר התעריפים אינם מעודכנים.
טענה דומה נטענה בהלכת קריון וכך קבע כבוד השופט ר' שפירא:
"יש לבדוק את תעריפי הפינוי בפועל ולעדכן את הסכומים הנקובים בחוק העזר, זאת טרם להטלת אגרה כלשהי על נכסים כלשהם בתחומיה של המשיבה.
המשיבה טענה במהלך הדיון כי יש בהפחתת האגרה מסכום של 684,000 ₪, שנדרש מהעותרת בתחילה, לסכום של כ- 400,000 ₪, לאחר שנבדקו עלויות הפינוי על ידי המשיבה, כדי לחסוך את הדיון בכך שיש להפחית מעלויות הפינוי הנדרשות מהעותרת את מעטפת השירות הבסיסית לה היא זכאית כנגד תשלום הארנונה, זאת מאחר שעלויות הפינוי בפועל הן כ- 500,000 ₪ ולכן ההפרש מהווה שירות בסיסי שניתן כנגד תשלום הארנונה. אין בכך די. החישוב המופיע בחוק העזר צריך להיות חישוב מדויק ומעודכן, אשר מתעדכן לכל הפחות אחת לחמש שנים, זאת על מנת שהגביה תיעשה באופן הוגן ובהתאם לעלויות הפינוי בפועל.
מחישוב זה יש, כאמור, להפחית את עלות מעטפת השירות הבסיסית שממילא מגיעה לעותרת בגין תשלום הארנונה ורק אז ניתן יהיה להגיע לסכום המדויק שיש לגבות מהעותרת בגין פינוי האשפה החריגה" (ההדגשה שלי נ"מ).
צא ולמד: המשיבה רשאית לגבות אגרת פינוי אשפה בהתאם לחוק עזר מעודכן בלבד, לאחר קביעת קריטריון ברור להבחנה בין כמות אשפה בסיסית אשר צריכה להיות מפונה ללא תוספת תשלום, לבין כמות אשפה חריגה, אשר בגין פינויה רשאית המשיבה לגבות אגרת פינוי.
העובדה כי חוק העזר של המשיבה לא עודכן משך שנים רבות, אין בה כדי להכשיר את הגבייה הבלתי חוקית בענייננו. לפיכך, אין בחוות הדעת שצורפה לתגובת המשיבה כדי לסייע לה בטענתה לפיה למבקשת ושאר חברי הקבוצה לא נגרם נזק בפועל, בשל כך שחוק העזר לא עודכן משך שנים וגבייה חלקית של עלויות הפינוי בפועל. המשיבה רשאית לגבות אגרת פינוי אשפה בהתאם לחוק העזר בלבד. העובדה כי לא עדכנה את תעריפי הפינוי, אינה יכולה לסייע לה בטענתה לעניין הנזק, ואין לה אלא להלין על עצמה בעניין זה. כל עוד התעריפים בחוק העזר אינם מעודכנים ולא נקבעו קריטריונים להבחנה בין פינוי אשפה בסיסי לפינוי אשפה חריג, המשיבה אינה רשאית לגבות אגרת פינוי אשפה כלל, על פי חוק העזר הקיים.

כלל המקובץ לעיל מביאני למסקנה כי המבקשת הוכיחה קיומה של עילת תביעה אישית, וכן כי הבקשה מעלה שאלות משותפות של עובדה ומשפט הראויות להתברר במסגרת תביעה ייצוגית, והן: "האם המשיבה רשאית לגבות מחברי הקבוצה אגרת פינוי אשפה, בגין פינוי אשפה בכמות בסיסית, בנוסף לתשלומי הארנונה המשולמים על ידם לקופת העירייה? האם גביית אגרת פינוי אשפה מבלי שנקבעו קריטריונים ברורים בחוק העזר להגדרת כמות "אשפה חריגה" הינה כדין?" (סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות).

המבקשת הוכיחה כי נגרם לה ולשאר חברי הקבוצה נזק לכאורה בגין גביית אגרת פינוי אשפה עבור כל האשפה שהם מייצרים, גם עבור פינוי אשפה בכמות נורמטיבית-בסיסית (סעיף 4(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות).

סעיף 8(א)(2) ל חוק תובענות ייצוגיות קובע כי על בית המשפט להשתכנע כי "תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין". בענייננו, המשיבה גובה מכל המפעלים בתחומה אגרת פינוי אשפה בגין כל האשפה שהם מייצרים, החל מהליטר הראשון. משכך תובענה ייצוגית היא בהחלט הדרך היעילה והנכונה להכרעה במחלוקת שבין הצדדים.
טעם נוסף לפיו ראוי לנהל את ההליך במסגרת תובענה ייצוגית הוא הצורך למנוע ריבוי התדיינויות בסוגיה שמעלה תובענה זו ואת החשש למתן פסקי דין סותרים.

תנאי נוסף לאישור התובענה כייצוגית הוא כי בית המשפט ישתכנע כי "קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת" ( סעיף 8(א)(3) ל חוק תובענות ייצוגיות) וכי "קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב" ( סעיף 8(א)(4) ל חוק תובענות ייצוגיות). איני רואה סיבה להטיל ספק ביכולתה של המבקשת ובא כוחה לנהל תובענה זו בדרך הולמת ובתום לב, לטובת כלל חברי הקבוצה.

סוף דבר

לאור כלל האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, ומאשרת אותה.

הגדרת הקבוצה התובעת היא כדלקמן:

כלל הנישומים-המפעלים כהגדרתם בחוק העזר, בתחום המשיבה, מהם גבתה המשיבה, שלא כדין, אגרת פינוי אשפה מכוח חוק העזר לנצרת עילית (שמירת איכות הסביבה), התשס"א-2001, במהלך 24 חודשים עובר לבקשת האישור.

זהות התובעת המייצגת ובא כוחה הם כמפורט בבקשת האישור.

עילות התביעה של התובעת מבוססות על חוק עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובה חקוקה ורשלנות, בגין גביית אגרת פינוי אשפה בניגוד לדין, ומבלי שנקבעו קריטריונים להגדרת כמות "אשפה חריגה".

הסעד הנתבע הוא השבת כל הסכומים שנגבו מהנישומים בגין פינוי אשפה לפי חוק העזר לנצרת עילית.

בהתאם להוראת סעיף 14(ב) ל חוק תובענות ייצוגיות, הודעה על החלטה זו תימסר למנהל בתי המשפט, בצירוף העתק של ההחלטה, לשם רישומה בפנקס.

ב"כ המבקשת ידאג לפרסום הודעה על אישור התובענה הייצוגית, כאמור בסעיף 25 ל חוק תובענות ייצוגיות. הודעה זו תכלול את הפרטים הנדרשים על פי סעיף 14(א) לחוק, בהתאם להחלטה זו. טיוטת ההודעה תוגש לבית המשפט לאישור בתוך 30 יום. לאחר אישור ההודעה על ידי בית המשפט, תפורסם ההודעה בשני עיתונים יומיים בעברית, במשך שבועיים רצופים, שבוע אחד באמצע השבוע, ובשבוע השני ביום שישי. כן תפורסם הודעה כאמור בעיתון בשפה הערבית ובעיתון בשפה הרוסית במשך שבועיים רצופים. עוד תפורסם הודעה כאמור באתר האינטרנט של המשיבה. המשיבה תישא בהוצאות הפרסום.

המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בגין בקשה זו בסכום כולל של 30,000 ₪.

5129371התיק יועבר לכבוד הנשיא לקביעת מותב אשר ידון בתביעה לגופה.
54678313

מיום 15.7.2009
תיקון מס' 118
ס"ח תשס"ט מס' 2203 מיום 23.7.2009 עמ' 219 ( ה"ח 436)
ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ה, 11 מאי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סופר אבי בע"מ
נתבע: עיריית נצרת עילית
שופט :
עורכי דין: