ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פרוספר אלבז ואח' נגד יהודה גולדברג ואח' :

1

בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

בשא002231/08

בפני:

כבוד הרשם אבי זמיר

תאריך:

27/08/2008

בעניין:

1. פרוספר אלבז

2. ז'ק אלבז

ע"י ב"כ עו"ד ברק

המבקשים

נ ג ד

1. יהודה גולדברג

2. נועה (גולדברג) ערבות

3. עמית גולדברג

ע"י ב"כ עו"ד שטמר

המשיבים

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינה מיום 21/4/04 של כב' השופטת ערקובי. בכותרת הבקשה מופיעים שני מבקשים, הנתבעים 1 ו-3 בהליך העיקרי, אך התצהיר ניתן רק מטעם המבקש 1.

פסק הדין האמור הוא למעשה פסיקתא, שניתנה בעקבות החלטתה של כב' השופטת ערקובי, בדיון מיום 14/4/04, לפיה מאחר שהמבקשים לא הגישו תצהירי עדות ראשית, והמבקש 1 לא שילם את סכום ההוצאות (כפי הנראה, הכוונה להוצאות בהן חוייב בשלב מוקדם יותר של ההליך), הרי שהמשיבים יהיו זכאים לקבלת פסק דין על מלוא סכום התביעה בצירוף הוצאות ושכר טירחה מינימלי על פי התקנות.

המבקש 1 טוען, כי רק ביום 27/11/07 "התגלה" לו קיומה של הפסיקתא, וזאת לאחר שצילם את תיק ההוצאה לפועל, לשם התגוננותו בטענת "פרעתי" (המבקש 1 מציין כי תיק ההוצל"פ נפתח רק ביום 19/8/07). המבקשים טוענים, כי בנסיבות אלה, קיימת הצדקה להארכת מועד, וזאת בייחוד בהתחשב בכך שחיוב הריבית בפסק הדין הוא גבוה ביותר ובלתי סביר.

בתגובתם, טוענים המשיבים כי התנהלותם הדיונית של המבקשים אינה תקינה, וכי הם היו מודעים לפסק הדין עצמו, שניתן בנוכחותם. לאחר מכן, הגישו המשיבים בקשה להתיר לצרף לתגובתם מכתב מסויים, שנשלח מאת ב"כ של המבקשים (ככל הנראה בא כוחם הקודם), ובו הציע פשרה דיונית מסויימת (שמהותה "נמחקה" ולכן היא בלתי ידועה) "על מנת למנוע הליכים של בקשות לביטול פסק הדין והתדיינות ממושכת". המשיבים הגישו את בקשתם לאחר שפנו לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין בשאלה האם קיימת מניעה אתית להציג את המסמך, בהיותו כולל הצעה לפשרה, והציע למחוק את האמירות המתייחסות להצעת הפשרה. עו"ד אפרים נוה, יו"ר ועדת האתיקה, השיב כי אין מניעה להציג את המכתב, והצעת המשיבים למחוק את תוכן הפשרה היא ראויה.

המבקשים מתנגדים להגשת המסמך, בין היתר, מאחר שלא ברור מהאמור בו האם הם היו מודעים לפסק הדין הלא אופרטיבי שניתן לפני הפסיקתא, או שמא לפסיקתא.

אני מתיר את הגשת המסמך כמבוקש, אך מכל מקום, איני סבור כי קיימת לו חשיבות בלעדית.

אין מחלוקת שהמבקשים היו מודעים לפסק הדין מיום 14/4/04, במסגרתו חוייבו המבקשים על פי התביעה.

נפקותה המעשית של פסיקתא, לעניין הארכת מועד להגשת ערעור, נדונה בבש"א (י-ם) 10652/07, בש"א 10742/07 פרבדה נ' דראי (9/1/08)-

"כאשר ההליך התלוי ועומד הוא בקשה למתן פסיקתא, הגשת בקשה למתן פסיקתא אינה מביאה באופן אוטומטי להארכת מועד. לעניין זה יש להבחין בין פסיקתא המשקפת במדויק את שנפסק בפסק הדין לבין פסיקתא המשמשת מכשיר לפירושו של פסק הדין. רק במקרה האחרון קיימת הצדקה להאריך את המועד להגשת ההליך הערעורי על ההחלטה המקורית".

בהחלטתה בדיון מיום 14/4/04 הורתה כב' השופטת ערקובי על מתן פסק דין כנגד הנתבעים 1 ו-3 על מלוא סכום התביעה, כך שהפסיקתא משקפת את סכום התביעה, בתוספת הוצאות ושכר טירחת עו"ד, ואינה מפרשת את פסק הדין (שכן אין גם כל צורך בפירוש נוסף).

מכאן, כי פסק הדין בדיון, ולא הפסיקתא שנחתמה לאחר מכן, הוא פסק הדין המחייב, בין היתר, לעניין פרק הזמן להגשת ערעור.

המבקשים לא טענו, כי הם לא היו מודעים לתוכנו של פסק הדין, ולמעשה, עצם ההתגוננות בטענת "פרעתי" בהליך ההוצל"פ, מעידה על כך שהם היו מודעים לחיובם בתביעה, גם אם לא היו מודעים לקיומה של הפסיקתא. כלומר, הנסיבות מעידות על כך שמבחינת המבקשים, חיובם בהליך היה אופרטיבי, גם ללא התגלמותה של הפסיקתא, המשקפת אך ורק את החיוב המשוקלל.

המכתב שנשלח בפקס לב"כ המשיבים מעיד על כך שייתכן, כי המבקשים היו מודעים גם לקיומה של הפסיקתא, אך אני מסכים עם המבקשים בכך שלאור נוסח המכתב, לא ניתן לקבוע זאת באופן חד משמעי. מכל מקום, כאמור, אין לכך נפקות לענייננו, שכן מניין הימים להגשת ערעור מתחיל ממועד מתן פסק הדין בדיון.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום כ"ו באב, תשס"ח (27 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אבי זמיר, שופט

רשם בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו