ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בן חמו נגד עירית ירושלים-שירותי :

1

בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בירושלים

ת"א 7063/05

לפני:

כב' השופט משה רביד

27/08/2008

בעניין:

1. מאיר בן חמו

2. מרים בן חמו

3. שמעון בן חמו

ע"י ב"כ

עו"ד אשר שרביט

התובעים

נ ג ד

1. עיריית ירושלים

2. הסתדרות מדיצינית הדסה

3. פרופ' אמנון בז'ז'ינסקי

ע"י ב"כ

1. עו"ד תמר קרניאל

2-3. עו"ד חיים זליכוב

הנתבעים

פסק דין

מבוא

1. תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעים, לטענתם, כתוצאה ממעשים וממחדלים רשלניים שנעשו על-ידי הנתבעים, עובדיהם ושלוחיהם. ביום 16.6.90 ילדה התובעת 2 (להלן - "מרים") את התובע 1 (להלן - "מאיר" או "העובר") בניתוח קיסרי בבית החולים "ביקור חולים" בירושלים (להלן - "ביקור חולים"). מאיר נולד במצב של אפגר 1, כשהוא סובל משיתוק מוחין קשה, התקפים של אפילפסיה, קונטרקטורות קשות במפרקי הברכיים ואי שליטה על הסוגרים. התובע 3 הוא בעלה של מרים ואביו של מאיר (להלן - "שמעון").

2. הנתבעת 1 (להלן - "העירייה") היא המנהלת של שירותי בריאות הציבור בירושלים, אשר מפעילים את התחנות לטיפול באם ובילד, וביניהן את התחנה נשוא תביעה זו, הממוקמת בסנהדריה המורחבת (להלן - "התחנה" או "טיפת חלב"). הנתבע 3 (להלן - "פרופ' בז'זינסקי" או "הרופא") הוא רופא נשים, אשר טיפל במרים בתקופת הריונה הרלוונטית לתביעה זו (בטרם קיבל דרגת פרופסורה), במסגרת עבודתו אצל הנתבעת 2 (להלן - "הדסה").

העובדות שאינן במחלוקת

3. בגיל 33 נכנסה מרים להריון והרתה את מאיר. זה היה ההריון השישי שלה. ביום 17.12.89 נרשמה מרים למעקב הריון בתחנת טיפת חלב סנהדריה, הנמצאת במרחק קצר מביתה. עד לידתו של מאיר, ילדה מרים 5 ילדים. למעט הלידה הראשונה, בוצעו כל הלידות בניתוח קיסרי, בין היתר עקב גורמי סיכון ומצבים של מצוקת עובר. לאחר לידתו של מאיר הרתה התובעת עוד פעמיים וילדה שני ילדים נוספים.

עד שבוע 34 להריון לא נראה כל ממצא חריג בבדיקות שנערכו לה ולעובר. ביום 27.5.90, בשבוע 34 להריון, אושפזה מרים במחלקת יולדות בבית החולים "הדסה" בשל כאבים בבטן התחתונה. ביום 28.5.90, במסגרת האשפוז, בוצעו למרים בדיקת אולטרה סאונד וסקירת מערכות. מרים שוחררה מבית החולים ביום 29.5.90. בגיליון סיכום המחלה צוין, כי "הערכת משקל 2,500 גרם. סקירת מערכות תקינה. לציין שהמשקל מעט מעל הגבול העליון של הנורמה". בעקבות הבדיקות הוזמנה מרים לניתוח קיסרי ביום 21.6.90 ונקבעה לה "ביקורת מרפאת רופא מטפל בעוד שבועיים".

ביום 16.6.90, הגיעה מרים לבית החולים "ביקור חולים" והתלוננה על כך שהיא מרגישה ירידה בתנועות העובר מזה שלושה ימים. בבדיקה שנערכה לה אובחנה מצוקה עוברית חריפה, דופק עובר מעל 250 פעימות לדקה ואי ספיקת לב עוברי על רקע טכיקרדיה (דופק גבוה) קיצונית. בעקבות הממצאים יולדה מרים מיד בניתוח קיסרי.

כתבי הטענות

כתב התביעה

4. בכתב התביעה נטען, כי הנתבעים ברשלנותם גרמו למאיר להיוולד כשהוא סובל משיתוק מוחין. טענות התובעים, בקצירת האומר, הן כדלקמן: מרים היתה במעקב בתקופת ההריון עם מאיר בטיפת חלב, שם עברה את כל הבדיקות על-ידי האחיות. אחד הרופאים שטיפל בה בתקופה זו בתחנה היה פרופ' בז'ז'ינסקי מטעם הדסה. העירייה הפעילה את התחנה בשיתוף פעולה עם הדסה. פרופ' בז'ז'ינסקי בדק אותה ביום 7.6.90, לאחר שאושפזה בהדסה. ביום 13.6.90 פנתה מרים בבהלה לטיפת חלב, לאחר שלא חשה, לדבריה, בתנועות העובר. פרופ' בז'ז'ינסקי בדק את מרים בדיקה חיצונית כללית, לא עשה ניטור לעובר או כל בדיקה אחרת, לרבות הפנייתה לבדיקת אולטרה-סאונד ולמרות הממצא החריג של גודל העובר, לטענת התובעים, שיחרר את מרים לביתה ללא הנחיות. כנטען, מאחר שמרים המשיכה שלא לחוש תנועות העובר, היא הגיעה ביום 16.6.90 לבית החולים "ביקור חולים", שם אובחנה מצוקה עוברית קשה, כאמור.

כתב ההגנה של העירייה

5. העירייה הכחישה כי הפעילה את התחנה בשיתוף פעולה עם הדסה. הרופא לא עבד בתחנה ולכן לא בדק את מרים בטיפת חלב. יתרה מזאת, בתקופה הנטענת בכתב התביעה לא הועסקו בתחנה רופאים גניקולוגיים אלא רק רופאות גניקולוגיות. מרים פתחה בתחנה "כרטיס אשה הרה" (להלן - "הכרטיס") למעקב אחר ההריון של מאיר (נ/2). מרים נבדקה בבדיקה שגרתית על-ידי אחות בתחנה ביום
17.12.89. באותו מעמד קיבלה מרים את הכרטיס, אשר בו ממלאים את הבדיקות הנעשות על-ידי אחיות ורופאים במקביל לרישומים בתיק המכונה "כרטיס מטופל" הנשאר בתחנה (נ/1). ביום 31.12.89 נבדקה מרים בתחנה על-ידי רופאה גניקולוגית, דר' זיניוק. לאחר בדיקה זו חדלה מרים לבוא לבדיקות בתחנה ופנתה להמשך המעקב בהדסה. בתיק "כרטיס מטופל" במסמך הנושא כותרת "הדרכה לאשה הרה" (נ/1א) ישנו רישום שלפיו מרים עברה לטיפול ולהשגחה בהדסה עקב דימומים בחודש השלישי להריונה והפסיקה הטיפול בתחנה. מרים גם ביקשה וקיבלה ביום 8.8.90 החזר התשלום הכספי ששילמה בגין הבדיקות והמעקב שהיתה אמורה לעשות בתחנה בתקופת ההריון. בכרטיס נרשמו תוצאות הבדיקות שנעשו לאחר מכן בהדסה, מאחר שהכרטיס נשאר ברשותה של מרים.

העירייה הכחישה טענת מרים, לפיה היא פנתה לתחנה ביום 13.6.90, טענה כי אינה חשה בתנועות העובר ונבדקה שם על-ידי פרופ' בז'ז'ינסקי, אשר הרגיע אותה ושלח אותה לביתה. בנסיבות אלה גם לא נאמר למרים על-ידי העובדים בתחנה כיצד לנהוג. בתיק "כרטיס מטופל" של מרים ישנו רישום כי מרים קיבלה החזר אגרה מאחר שחדלה לבקר בתחנה ועברה לטיפול בהדסה. על קבלת ההחזר הכספי בסך 72 ₪ חתומה מרים.

כתב ההגנה של הדסה ופרופ' בז'ז'ינסקי

6. הדסה והרופא מאשרים את טענת העירייה, כי מרים טופלה בתקופת ההריון של מאיר בהדסה ובין היתר על-ידי פרופ' בז'זינסקי, אשר מילא את תוצאות הבדיקות שעשה בכרטיס. הדסה ופרופ' בז'זינסקי הכחישו טענת התובעים בדבר רשלנותם בטיפול במרים. לטענתם, הבדיקה שנערכה למרים ביום 13.6.90 היתה בדיקה שגרתית, אליה הופנתה מרים עם שחרורה מהאשפוז בהדסה. מרים לא התלוננה בפני הרופא כי אינה חשה בתנועות העובר. היפוכו של דבר: במסמכים הרפואיים צוין שתנועות העובר היו תקינות. כנטען, אילו מרים היתה מתלוננת בפני הרופא בדבר העדר תלונות העובר, אין ספק כי הוא לא היה מסתפק בבדיקה חיצונית, בשים לב למומחיותו בהריונות בסיכון. בבדיקה גם לא עלה חשד ולא נדרשה פעולה מיוחדת כלשהי, שכן הפער בגודלו של העובר אינו בעיה הדורשת התערבות והדבר נחשב לנורמאלי.

דיון

המתווה הדיוני

7. בהחלטה שנתתי ביום 23.11.05 קבעתי כי הדיון יפוצל. תחילה ידונו השאלות הבאות: (1) היכן טופלה מרים - האם מרים טופלה בתחנה או בהדסה או בשני המקומות; (2) האם מרים התלוננה ביום 13.6.90 בפני פרופ' בז'ז'ינסקי כי אינה חשה בתנועות העובר או שלא חשה בתנועות העובר רק שלושה ימים לאחר מכן;
(3) האם נעשתה למרים בדיקת אולטרה סאונד.

על הזיכרון האנושי

8. חלוף הזמן משפיע על זכרונו של עד. הזמן גורם לכך שאירועים שנחקקו בזיכרונו דוהים. אין הוא זוכר את האירוע על כל פרטיו. לעיתים מערבבים את שאירע עם אירוע אחר ולא פעם אדם זוכר את האירוע לא כמו שאירע, אלא כמו שחפץ שיראה. כדברי השופט ברנזון בע"א 322/74 ג'בור נ' סעד, פ"ד כט(1) 223, 224
(1974) לאמור:נ

"... ומטבעו של אדם שככל שירחק הזמן עלולים הדברים שהתרחשו לעיניו בעבר להשתבש או להיטשטש בזכרונו".

גם השופט חיים כהן (כתארו אז) נדרש לעניין זה בע"פ 421/71 מימרן נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(1) 281, 287 (1972), באמרו:ב

"מן המפורסמות הוא שזכרונו של אדם נחלש עם חלוף הזמן; ומה שמועד מתן העדות קרוב יותר למועד המאורע אשר עליו נסבה העדות, הדעת נותנת שתהא העדות מהימנה יותר. ומקום שהעד רשם, בזמן המעשה או סמוך לו, במסמך משלו את פרטי אותו המאורע שהוא נקרא, שנים רבות לאחר מכן, להעיד עליו, כבר פסקו שהמסמך שיש בו משום 'הקפאת הזכירה שבעבר' עדיף, לשם קביעת האמת, על העדות המאוחרת".

(ראו גם, ע"פ 232/55 היועץ המשפטי נ' גרינוולד, פ"ד יב 2017, 2085-2086
(1958); אך ראו דברים שאמר בית המשפט העליון בע"פ 347/88 דמיאניוק נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(4) 221, 584-585 (1993)).

9. על רקע הדברים דלעיל, מאחר שעלי לדון באירועים שהיו לפני כשמונה עשרה שנה והעדויות נשמעו לאחר כשש עשרה שנה, עלי להיזהר, כדברי הנשיא שמגר, למנוע את "הסיכון הנובע מתעתועי הזיכרון" (ד"נ 23/85 מדינת ישראל נ' טובול, פ"ד מב(4) 309, 348 (1988)). במקרה דנא יש בידי רישומים מזמן אמת. אינני מקבל את טענתו של בא-כוח התובעים, עו"ד אשר שרביט, כי הרישומים אינם משקפים את האירועים המתייחסים לתקופה שבה היתה מרים בהריון עם מאיר. טענותיו של בא-כוח התובעים בהקשר דנא הינן השערות בעלמא והוא אף מצא שלא לאמץ חלקים מעדותה של מרים, כאשר לא התאימו לגרסתו בסיכומים. על כך בהמשך.

הערכת עדויות העדים שהעידו בפני

עדות מרים

10. מרים לא הותירה רושם מהימן בעיניי. לא מפני ששיקרה, אלא מפני שעדותה הייתה מבולבלת, וניכר שאינה זוכרת את העובדות לאשורן. אבאר עמדתי:

מרים טענה בעדותה, כי "בהיריון הזה לא זכור לי שעשיתי בדיקת אולטרה סאונד" (עמוד 8 שורות 20 ו-25 ועמוד 7 שורות 5-6, לפרוטוקול דיון מיום
24.5.06). מנגד, בא-כוחה שלל טענה זו, אישר כי עשו לה בתקופת ההריון בדיקות אולטרה סאונד, אך חלק על כך שבדיקת האולטרה סאונד האחרונה נעשתה למרים ביום 13.6.90 (עמוד 75 לפרוטוקול דיון מיום 25.3.08).

אשר למועד שנקבע לניתוח הקיסרי מסרה מרים מספר גרסאות: האחת, כי הרופא קבע לה מועד לניתוח קיסרי אלקטיבי (עמוד 8 לפרוטוקול דיון מיום 24.5.06). השניה, משהופנתה מרים לאמור בסעיף 8(ב) לתצהירה - לפיו סיפרה לרופא, בעת שביקרה אצלו ביום 7.6.90, כי נקבע לה מועד לניתוח קיסרי ליום 21.6.90 - טענה מרים כי לא הוזמנה לניתוח קיסרי וכי את המועד המשוער נתנה לה אחות טיפת חלב והרופא נתן לה את התאריך הסופי. טענה זו סותרת את גיליון סיכום המחלה של הדסה מיום 31.5.90, שם נאמר כי לאחר שאושפזה בשל כאבים בבטן התחתונה, נקבע לה מועד לניתוח קיסרי ביום 21.6.90, כפי שגם נטען בסעיף 5 לכתב התביעה.

מרים גם לא זכרה שקיבלה החזר אגרה, ואין לה הסבר מדוע חתמה על מסמך שבו נאמר כי קיבלה את ההחזר הכספי (עמודים 6 ו-7 לפרוטוקול דיון מיום 24.5.06), אף כאן בניגוד לעמדת בא-כוחה, שהודה בקבלת ההחזר.

כמו כן, בסעיף 8(ה) לתצהיר של מרים, נטען כי בחלוף יומיים לאחר שביקרה אצל הרופא והתלוננה, לכאורה, על כך שאינה חשה בתנועות העובר, התעוררה לבוקר נוסף ושוב לא חשה בתנועות העובר ואז, בעצת שמעון, הלכו לחדר מיון של בית החולים ביקור חולים. עדות זו סותרת את גיליון סיכום מחלה שצירפה מרים לתיק בית המשפט מבית החולים ביקור חולים, שם נאמר כי מרים פנתה לביקור חולים "עקב חוסר תחושת תנועות עובר במשך שלושה ימים אחרונים", ומבלי שציינה שפנתה קודם לכן פרופ' בז'ז'ינסקי בתלונה דומה.

גם עדותה באשר לאירוע הטראומטי, לטענתה, רחוק מלעורר אמון. כעולה מעדותה בבית המשפט, את התאריך של ה-13.6.90 היא זוכרת: "13.6.90, זה התאריך שאני כן זוכרת כי הייתי במצב קריטי" (עמוד 8 לפרוטוקול דיון מיום 24.5.06). "את התאריך 13.6.90 לא אשכח לעולם ועד. ירדתי מפוחדת, מבוהלת, עם חלוק, מטפחת ונעלי בית שלא כדרכי... לא יודעת איך אני זוכרת את התאריך 13.6.90, משום מה את התאריך הזה אני זוכרת." (עמוד 9 לפרוטוקול דיון מיום 24.5.06). מרים טענה, כי "הייתי במצב שאני לא זוכרת מה היה לו על השולחן, מה הוא רשם וכו'. אני באתי לבעיה שלי, אם תשאלי אותי אם היה לו על השולחן, אני לא זוכרת. בכרטיס שלי, הוא רשם את מה שרשם. לא זוכרת אם היו לו מסמכים" (עמוד 8 לפרוטוקול דיון מיום 24.5.06), מנגד, בסעיף 9(ה) לתצהירה היא טוענת, כי "כשנכנסתי לרופא היה איתי אך ורק כרטיס האישה ההרה ומסרתי אותו לרופא. פרט לכך לא היו לפני הרופא כל מסמכים רפואיים הנוגעים אלי, והוא לא רשם דבר פרט לרישום בכרטיס האישה ההרה".

ועוד. בכרטיס רשם פרופ' בז'ז'ינסקי "אזהרות". לא יעלה על הדעת כי בכרטיס ירשום פרופ' בז'ז'ינסקי אזהרות ובד בבד יאמר למרים כי הכל כשורה (סעיף 7 לכתב התביעה, סעיף 9(ה) לתצהיר של מרים).

חוסר האמון בתוכן עדותה של מרים נעוץ בכך, כי דבריה סותרים את תוכן המסמכים מזמן אמת, מסמכים שהגישו מרים והנתבעים. אעמוד על כך בסמוך, להלן. עוד יש להוסיף, כי עדותה של מרים היא עדות יחידה, שאין לה סיוע. איני רואה נימוק מדוע לאור האמור, ניתן להסתפק בעדותה היחידה המלאה סתירות (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971).

עדות נורית סרי

11. נורית סרי (להלן - "נורית") היתה בזמן הרלוונטי אחות ראשית ומנהלת התחנה. עדותה קלחה ונמצאה אמינה בעיניי. נורית גמלאית ואין לה אינטרס לשאת פנים למי מהצדדים. נורית העידה, כי היא זוכרת את מרים ואת נסיבות הפסקת הטיפול על-ידה בתחנה. עדותה מתאשרת בתוכן המסמכים הרפואיים שהוגשו. לדבריה, מרים ביקרה בתחנה פעם אחת, ביום 31.12.89, בשבוע ה-13 להריונה (בחודש שלישי) אצל דר' זיניוק. לאחר מכן חדלה מרים לבוא לתחנה, ביקשה החזר אגרה והבקשה אושרה. עוד העידה נורית, כי אם אישה הרה מטופלת בתחנה נעשה רישום הן בתיק "כרטיס מטופל" הנשאר בתחנה והן בכרטיס שנשאר בידי המטופלת. לטענתה, לא נעשו רישומים בכרטיסים אחרים שנשאו כותרת של מוסד רפואי אחר או של הדסה. עיון בתיק "כרטיס מטופל" מראה, כי נעשו בו שני רישומים: הבדיקה של האחות ביום 17.12.89 והבדיקה של דר' זיניוק ביום 31.12.90. מאז אין יותר רישומים בכרטיס מטופל. ברישום נוסף בכרטיס מטופל, בעמוד הראשון למטה, מימין, נאמר, כי מרים ילדה בן בשבוע ה-37 להריונה.

נורית הכחישה, כי הרופא עבד בתחנה או כי התרחש האירוע שבו פנתה מרים ביום 13.6.90 לתחנה בטענה, כי אינה חשה בתנועות העובר. עוד הוסיפה נורית, כי באותה עת עבדו בתחנה רק רופאות גניקולוגיות. אם אישה בהריון פונה לתחנה וטוענת שאינה חשה בתנועות העובר מפנים אותה לבית חולים (עמוד 16 לפרוטוקול דיון מיום 24.5.06).

בחקירתה הנגדית הוסיפה נורית וטענה, כי התובעת לא הגיעה לביקור נוסף אצל רופא שאליו זומנה ביום 11.2.90. מהתחנה טלפנו אל מרים והיא ענתה כי בגלל בעיות שיש לה היא עברה להשגחה יסודית יותר (עמוד 13 לפרוטוקול דיון מיום 24.5.06). נורית ערכה תרשומת בדף שכותרתו "הדרכה לאשה הרה", שבה נאמר, כי מאחר שהיה למרים דימום בחודש השלישי להריונה היא עברה לטיפול ולהשגחה בהדסה. האגרה הוחזרה למרים, הואיל והיא היתה רק פעם אחת אצל רופאה (עמוד 18 לפרוטוקול דיון מיום 24.5.06).

נורית העידה, כי הרישומים בכרטיס שנעשו לאחר שמרים עזבה אינם רישומי התחנה ואין היא מכירה את הרופאים החתומים על הבדיקות שנעשו למרים, זולת דר' זיניוק (עמודים 16 ו-17 לפרוטוקול דיון מיום 24.5.06). בכרטיס, בחלק העוסק בבדיקות של האחיות, ישנה חתימה של "שושי", בשורה המתייחסת לבדיקה מיום 29.4.90. נורית שנתבקשה להתייחס לרישום זה העידה, כי אינה יודעת מי זו שושי. לטענתה, היתה אחות שעבדה בתחנה בשם שושנה שכינתה עצמה רוז ולא שושי (עמודים 15 ו-17 לפרוטוקול דיון מיום 24.5.06). כאשר נחקרה נורית על זיכרונה השיבה כי זיכרונה מתבסס על הרישומים בתיק של מרים (עמוד 17 לפרוטוקול דיון מיום 24.5.06).

עדות שושנה אלקנה

12. שושנה אלקנה (להלן - "שושנה") הצהירה, כי היא לא טיפלה בתחנה במרים ואינה זוכרת אותה. שושנה הכחישה כי החתימה "שושי" על גבי הכרטיס הינה חתימתה. גם שושנה הצהירה, כי אינה מכירה את פרופ' בז'ז'ינסקי מעבודתה בטיפת חלב ולמיטב ידיעתה עבדו בתחנה רק רופאות נשים.

בחקירתה הנגדית שינתה שושנה את גרסתה והודתה, כי היא מכירה את מרים מביקוריה בתחנה (עמוד 21 לפרוטוקול דיון מיום 8.6.06). גם לשיטתה, אם אישה מגיעה לתחנה ומתלוננת על כך שאינה חשה בתנועות העובר שולחים אותה מיד לבית חולים (שם).

שושנה הכחישה, כי כינו אותה בתחנה בשם "שושי" (עמוד 22 לפרוטוקול דיון מיום 8.6.06). בדרכונה של שושנה מופיע השם רוז, לכן היא חותמת בשם הזה על גבי מסמכים רשמיים כמו שיקים. בעבודה היא חותמת שושנה (עמודים 23-22 לפרוטוקול דיון מיום 8.6.06). הדבר מתאשר גם בחתימות המופיעות על גבי כרטיס החיסונים שצורף לחוות הדעת של הגרפולוג מטעם התובעים, יצחק חגג (להלן - "המומחה יצחק").

עדות שרה בנימין

13. שרה בנימין (להלן - "שרה") היא אחות מפקחת ראשית בעירייה. שרה מסרה תצהיר עדות ראשית וכן תצהיר תשובות לשאלון המתייחס להסכמים שנעשו בין העירייה להדסה למתן שירותים רפואיים על-ידי האחרונה. ההסכמים עצמם לא הוגשו לתיק בית המשפט. הן מתצהיריה והן מחקירתה הנגדית עולה, כי אין לה קשר לאירוע. עוד עולה מחקירתה הנגדית, כי ההסכמים של העירייה היו מול הדסה ולא עם הרופאים שנתנו שירותים לעירייה (עמוד 42 לפרוטוקול דיון מיום 4.7.06).

עדות פרופ' בז'ז'ינסקי

14. פרופ' בז'ז'ינסקי הגיש שני תצהירים - תצהיר תשובות לשאלון ותצהיר עדות ראשית. כעולה מתצהיר עדותו הראשית, הוא אינו זוכר את המקרה ולכן את האמור בתצהירו הוא מבסס על המסמכים שעמדו לנגד עיניו. לדבריו, מרים היתה אצלו במרפאה בהדסה פעמיים - ביום 7.6.90 וביום 13.6.90. ביום 7.6.90 לא היה ברשותו של פרופ' בז'ז'ינסקי התיק הרפואי של מרים ולכן נעשו הרישומים של הבדיקות על גבי הכרטיס, ולא בתיק של הדסה. בכרטיס נרשם FMF, ראשי תיבות של fetal movement felt (תחושת תנועות העובר). הרחם היה רך והגודל 38.

בביקור ביום 13.6.90 מופיע בגליון הרפואי של הדסה הרישום "תנועות+". לדברי הרופא משמעו שמרים דיווחה כי היא מרגישה את תנועות העובר. כמו כן, בכרטיס נרשם כי גודל העובר התאים לשבוע 38 להריונה. בכרטיס נרשמה גם המילה "אזהרות". פרופ' בז'ז'ינסקי הסביר כי משמעות התיבה "אזהרות" היא לשים לב אם יהיה בהמשך שינוי בתנועות. ב"גליון המרפאה לגניקולוגיה" של הדסה (להלן - "הגליון") נוספו התרשומות הבאות: "U/S - שבוע 36, מתאים לשבוע 36; הערכת משקל 2600; תנועות +; רחם רך; גודל 8-37". הרופא הודה בתצהירו, כי תיקן את רישום התאריך במועד זה שנרשם בתחילה באופן שגוי.

פרופ' בז'ז'ינסקי דחה את טענת מרים, כי התלוננה בפניו במועד זה כי אינה חשה בתנועות העובר. לו היה כדבר הזה היה מפנה אותה לבירור מתאים. באף אחד מהרישומים בגליון של הדסה לא נאמר כי מרים התלוננה על כך שאינה חשה בתנועות העובר. לטענתו, גם הבטן של מרים היתה רכה, משמע היא לא היתה במצוקה, אחרת הרחם היה קשה (עמוד 33 לפרוטוקול דיון מיום 8.6.06). אלה היו הממצאים בשתי הבדיקות שביצע לה כאמור.

בחקירתו הנגדית, הדגיש פרופ' בז'ז'ינסקי, כי התיקון בתאריך בגליון משקף את המועד שמרים ביקרה במרפאה שלו. הרישום בגליון "שבוע 36" הוא שבוע שמתאים לתאריך הבדיקה (עמוד 24 לפרוטוקול דיון מיום 8.6.06). כאשר אשה בהריון טוענת כי אינה חשה בתנועות העובר יש לבצע ניטור לשמיעת הדופק (עמוד 25 לפרוטוקול דיון מיום 8.6.06). פרופ' בז'ז'ינסקי הוסיף וטען, כי ככל שמרים היתה מגיעה לתחנה ומתלוננת על כך שאינה חשה בתנועות העובר היה צריך לשלוח אותה מיד לבית חולים (עמודים 27-29 לפרוטוקול דיון מיום 8.6.06).

למרים נעשתה בדיקת אולטרה סאונד בשבוע ה-36 להריונה. לטענת פרופ' בז'ז'ינסקי, לא הוא שיזם את הבדיקה, אך הוא ראה את התשובה של הבדיקה. אין בתיק את התוצאה של הבדיקה (עמוד 29 לפרוטוקול דיון מיום 8.6.06), והוא אינו יודע המועד המדויק בו היא בוצעה (עמוד 31 לפרוטוקול דיון מיום 8.6.06).

בכרטיס כתב פרופ' בז'ז'ינסקי ביום 13.6.90 כי הגודל מתאים לשבוע 38, ואילו בגליון רשם שהגודל מתאים לשבוע 8-37, אך לטענתו אין לכך משמעות (עמוד 35 לפרוטוקול דיון מיום 8.6.06). גם נכון שבכרטיס ביום 13.6.90 כתובה המילה "אזהרות" ותיבה זו חסרה בגליון ואין את המילים "בטן רכה", שמופיעים בגליון. לדברי הרופא, השינויים בנוסח בין שתי התרשומות נובעים מחוסר מקום בכרטיס לעשיית רישומים מפורטים (עמוד 34 לפרוטוקול דיון מיום 8.6.06). גרסה זו מקובלת עלי.

פרופ' בז'ז'ינסקי נשאל האם יש שוני בין הרישום "+" לבין הרישום "FMF". לדבריו, לשני הסימונים יש אותה משמעות (עמוד 35 לפרוטוקול דיון מיום 8.6.06).

לטענת פרופ' בז'ז'ינסקי, כאשר מרים באה למרפאה בהדסה ביום 7.6.90, לא היה בפניו גיליון המרפאה לגניקולוגיה ולכן עשה את הרישומים בכרטיס ועל דף שתויק באוגדן ולאחר מכן היו צריכים לתייק אותו בתיקה של מרים. אלא שהדבר לא נעשה והדף אבד (עמודים 37-36 לפרוטוקול דיון מיום 8.6.06).

חוות דעת המומחים בתחום הגרפולוגיה

15. יצחק, מומחה בתחום הגרפולוגיה מטעם התובעים, הגיש לתיק בית המשפט שתי חוות דעת. האחת מתייחס