ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלמה מזרחי נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק רע"פ 2167/15

לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:
שלמה מזרחי

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 11.3.2015 בע"פ 39034-12-14 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' צלקובניק, נ' נצר וי' עדן

בשם המבקש:
עו"ד עמיחי אסנפי

בבית המשפט העליון

החלטה

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים י' צלקובניק, נ' נצר וי' עדן) בע"פ 39034-12-14 מיום 11.3.2015, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע בת"פ 14890-08-13, לפיו הורשע המערער והושתו עליו ששה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה לפי סימן ו' לפרק יא' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); קנס בסך של 30,000 ש"ח; וחתימה על התחייבות כספית על סך של 10,000 ש"ח להימנע מביצוע עבירות לפי סימן ו' לפרק יא' לחוק העונשין במשך שלוש שנים.
רקע והליכים קודמים
2. המבקש הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירות של זיוף, לפי סעיף 418 לחוק העונשין ושל שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המבקש הינו שותף בחברת "סביון-משא-כרמל" אשר הוקמה לצורך הקמת בתי ספר ללימוד נהיגה על מכונות ניידות, ובהם בית הספר בקיבוץ כרמים. בבית הספר כרמים עבד אייל קולת (להלן: המתלונן) כמדריך ובוחן מוסמך לציוד. ביום 1.12.2011, התקבל טופס בקשה לקבלת רישיון נהיגה על מכונה ניידת בבית הספר, והגברת מירי לוי (להלן: מירי), אשר שמשה כרב בוחנת ראשית ומפקחת בבית הספר, זיהתה כי החותמת של הבוחן על הטופס, היא של המתלונן, לא זהה לחתימתו וחותמתו המקוריות. משכך, מירי הותירה את הטופס המזויף עם פתק בו צוין כי מדובר בזיוף למורן שוקר (להלן: הנאשמת 2), אשר שימשה כפקידה בבית הספר. ביום 2.12.2011 סיפרה הנאשמת 2 למתלונן על הבעיה שהתעוררה עם הטופס, ואמרה לו כי עליו ללמוד את חתימתו המזויפת. המתלונן סרב לעשות כן ואף ציין כי מדובר במעשה פלילי. בתגובה, אמרה הנאשמת 2 כי המבקש יטפל בכך. ביום 4.11.2011 פנה המבקש למתלונן ושאל אם הנאשמת 2 שוחחה עמו על הטופס והאם הוא למד את החתימה. המתלונן השיב שאין בכוונתו לעשות כן, וביקש מהמבקש שידאג שלא יאלץ להגיע למירי בעניין זה. המבקש השיב כי הוא יטפל בכך. בהמשך, המבקש והנאשמת 2 זייפו מכתב שכותרות "אישור חתימה", הנחזה להיות מטעם המתלונן וממוען למירי, ובתוכנו צוין כי החתימה על הטופס אכן הייתה של המתלונן. כמו כן, הנאשמת 2 חתמה על גבי המכתב חתימה מזויפת. המבקש הורה לאדם נוסף העובד בבית הספר למסור את המכתב המזויף למירי. בעקבות האירועים המפורטים, הגיש המתלונן את התפטרותו.
3. בגזר הדין מיום 4.12.2014, התייחס בית משפט השלום לתסקיר שרות מבחן שהוגש בעניין המבקש, לפיו הוא בן 57, נשוי ואב לשלושה. הוא סיים 12 שנות לימוד, שירת בשירות קרבי, ובעל תואר ראשון במדעי החברה ובמשפטים. כמו כן, המבקש משמש כמדריך וכמנהל חברה שבבעלות אשתו העוסקת בתחום הייעוץ וההדרכה בתחום הבטיחות. בנוסף נמצא, כי המבקש לוקה בליבו. אשר לעבירות, המבקש מסר כי פעל מחוסר תשומת לב לפרטים וכי מדובר בכשל טכני של דיווח שגוי. שירות המבחן התרשם כי המבקש מנסה להקטין את אחריותו, וכי הוא מתקשה לקבל עזרה מהסביבה. המבקש הציג לשירות המבחן תיעוד לנזק הצפוי לו במישור התעסוקתי, בתחום עריכת הדין והן בתחום הייעוץ וההדרכה בנושאי בטיחות. שירות המבחן המליץ לבטל את הרשעת המבקש ולהטיל עליו צו מבחן וצו שירות לתועלת הציבור.
4. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר מותנה ועונשים נלווים לבין עונש של 12 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט התייחס לערכים המוגנים שנפגעו: חיי מסחר תקינים; אותנטיות מסמכים; הגינות וחופש הפעולה של האדם; וכן מניעת הטעיה אפקטיבית של הזולת. בית המשפט עמד על כך שהפגיעה הייתה בלתי מבוטלת. בנסיבות הקשורות לביצוע העבירה ציין בית המשפט את התכנון המוקדם ואת חלקו של המבקש בביצוע. אשר לטענת המבקש כי אין להרשיעו, התייחס בית המשפט ל-ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פד,י נב(3) 337 (1997) (להלן: הלכת כתב), וקבע כי לא הוכח שהרשעת המבקש תוביל לפגיעה חמורה בשיקומו וכי אין מקום לבכר שיקולי שיקום על פני האינטרס הציבורי. בית המשפט התייחס לכך שהמבקש ניסה להמעיט בחומרת מעשיו, וציין כי כמי שעומד בראש המערכת ולו אחריות גם על מעשי הכפופים לו, וכמי שעוסק בין היתר גם כמדריך וכמנהל חברה בתחום הבטיחות, עליו להכיר בחשיבות השמירה על נהלים אף אם הם נחזים בירוקרטים בלבד. בית המשפט ציין כי נקיטת גישה מקלה ביחס לזיוף עלולה לעודד זיוף נתונים אחרים שבנקל עשוי להוביל לסיכון חיי אדם, דוגמת זיוף שעות עבודה של נהגים, מד ק"מ וכדומה. בית המשפט קבע כי חומרת מעשי המבקש מתעצמת לנוכח תפקידיו של המבקש, וכי אין הכרח שהרשעתו תוביל לשלילת רישיון עריכת הדין שלו.
5. בקביעת העונש בתוך המתחם, התייחס בית משפט השלום להודאת המבקש וחיסכון בזמן שיפוטי; לפגיעה בו ובמשפחתו; ללקיחת האחריות על מעשיו; לעברו הפלילי הנקי; לאמור בתסקיר שירות המבחן; לגילו של המבקש; למצבו הרפואי; ולחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות. על כן, גזר בית המשפט את דינו של המבקש כאמור לעיל.
6. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 11.3.2015, בדעת הרוב של השופטים נ' נצר וי' עדן, אל מול דעת המיעוט של השופט י' צלקובניק. בדעת הרוב נקבע כי בית משפט השלום לא טעה כאשר ייחס למבקש את היותו מנהל חברה, לצד הטענה כי הוא שותף בלבד. צוין כי המבקש אכן מנהל בטיחות בחברה אחרת. כמו כן צוין, כי השתלשלות העניינים מעידה כי אין מדובר באך שותף, אלא בפועל, היה המבקש המוציא והמביא. עוד נקבע, כי נסיבות ביצוע העבירה מעידות על חומרה, תחכום והפעלת אנשים אחרים, וכי למבקש היה חלק מרכזי ומוביל בביצוען. אשר לשאלת ההרשעה, קבע בית המשפט המחוזי כי תנאי ראשון ומרכזי בהימנעות מהרשעה הוא קבלת אחריות מלאה, פעולה שהמבקש לא עשה באופן חד משמעי. בית המשפט ציין כי הוא תמים דעים עם המשמעות אשר ייחס בית משפט השלום לעיסוקיו של המבקש, המעצימים את חומרת מעשיו. כן צוין, כי אף אם לא היה סיכון פוטנציאל בנסיבות המקרה לחיי אדם, הרי שנקיטת גישה מקלה הייתה יכולה לעודד זיופים שיהיו בהם סכנות לחיי אדם. נקבע כי ביטול הרשעת המבקש ישדר מסר פייסני מדי ומקל, זאת בשעה שהמבקש ממילא המעיט בחומרת התנהגותו.
7. בדעת המיעוט נקבע, כי מעשיו של המבקש אינם מצויים במדרג חומרה כה גבוה וכי יש להימנע מהרשעתו. השופט י' צלקובניק קבע כי חלקו של המבקש מתמקד במקרה אחד ויחיד בפרק זמן תחום וקצר. כן נקבע, כי לא ניתן ללמוד מהעובדות המוסכמות כי המבקש עסק בניהול השוטף של בית הספר או שהיה אחראי על הבטיחות במקום. עוד נקבע כי לא היה משום סיכון פוטנציאלי לחיי אדם, כפי שיוחס למבקש בגזר הדין. בנוסף לכל זאת, התייחס השופט לזכויות שהמבקש צבר לעצמו בשנות עשייה ארוכות, כאשר תרם לחברה מכישוריו ומניסיונו, פעמים רבות בדרך של התנדבות. על כל האמור, הציע השופט לבטל את הרשעת המבקש ולהטיל עליו צו מבחן וצו שירות לתועלת הציבור.
הבקשה למתן רשות ערעור
8. לעמדת המבקש, מאחר שבית משפט השלום הסתמך על טעויות עובדתיות בוטות, המחמירות את נסיבות ביצוע העבירה, מדובר בשאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות רבה. לשיטתו, בכך גם מתקיימים שיקולי צדק המצדיקים התערבות ב"גלגול שלישי". המבקש מציין כי הוא לא משמש כמנהל בית הספר וכי הוא לא זייף יותר ממסמך אחד, כפי שטענה המשיבה. לשיטתו, יש בכך חריגה מהעובדות בהן הוא הודה במסגרת כתב האישום המתוקן. עוד טוען המבקש, כי נפלה טעות יסודית בפסק דינו של בית המשפט המחוזי המחייבת מתן רשות ערעור. שכן, בעוד שבבית משפט השלום נקבע כי הזיוף נעשה על ידי מנהל בטיחות בחברה שהוא בעלים משותף של אותה חברה, בית המשפט המחוזי פירש זאת כך שהמבקש הוא מנהל בטיחות בחברה אחרת מזו בה בוצעו העבירות. לעמדת המבקש, מהלך פרשני זה מאולץ. המבקש מפנה לדעת המיעוט של השופט י' צלקובניק על כל קביעותיה. לבסוף טוען המבקש, כי נוכח נסיבותיו האישיות יוצאות הדופן, מתעוררת סוגיה אנושית מצפונית. המבקש חוזר על פרטיו האישיים, לרבות היותו תורם לחברה משך שנים רבות. המבקש מפנה גם לתסקיר שירות המבחן החיובי שהוגש בעניינו. לעמדתו, הקביעה כי פועלו הרב בחברה עומד לו לרועץ, היא קביעה פרדוקסלית של הערכאות הקודמות. המבקש עומד על כך שמדובר באירוע בודד אשר לא עורר פגיעה בציבור כלל, בעוד שהנזק שייגרם לו כתוצאה מהרשעה הוא יוצא דופן.
דיון והכרעה
9. אין בידי לקבל את הערעור. הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיה) (13.7.1982) (להלן: חניון חיפה)). בענייננו, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בהתאם להלכת חניון חיפה.
10. ניכר כי לב טענותיו של המבקש מצויות בכך שהערכאות הקודמות פסקו על סמך עובדות שגויות לכאורה. המבקש מציין כי הוא אינו משמש כמנהל בטיחות בבית הספר, עובדה אשר לשיטתו קיבלה משקל מרכזי בהרשעתו. אולם, סבורני כי ההתמקדות בנתון זה מיותרת היא. שכן, אף אם המבקש משמש כמנהל בטיחות בחברה אחרת, ואף אם הוא לא משמש כמנהל אלא רק עוסק בתחום הבטיחות, הרי שעדיין נסיבות ביצוע העבירה לצד תפקידיו השונים בחברה, ובלשונו: "המבקש מחזיק בשורה ארוכה של הסמכות ורישיונות כגון: קצין בטיחות בתעבורה, ממונה בטיחות מטעם מנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד הכלכלה ועוד שלל הסמכות ותארים בתחום הבטיחות", וכן היותו עורך דין מוסמך, מצדיקים את הרשעתו.
11. ראשית, אף שמדובר במקרה אחד, הרי שהוא לא הסתיים בפעולה אחת בודדת, אלא בהתמשכות מקרים להם המבקש נתן יד: תחילה בניסיון לשכנע את המתלונן ללמוד את חתימתו המזויפת, ממשיך בזיוף המסמך יחד עם הנאשמת 2, וכלה בהפעלת אדם נוסף שישלח את המסמך למפקחת מירי. בכל שלב יכול היה המבקש לבחור שלא להמשיך עם ביצוע העבירה, אך הוא לא עשה כן, וכל זאת בהיותו, לכל הפחות, שותף בחברה. שנית, לנסיבות אלה מצטרפים כאמור תפקידיו השונים של המבקש, אשר בגינם מצופה ממנו להתנהל ברמה נורמטיבית גבוהה יותר. איני סבור כי שאלת הרשעתו קמה ונופלת על ההכרעה האם הוא היה בתפקיד בכיר בחברה אם לאו. כאדם בעל תארים רבים במשרות ציבוריות, שביניהן גם עריכת דין, מן הראוי הוא לשמור על מצוות המחוקק ואף במצוותיו הקלות ביותר, שלכאורה, לא מסבות נזק.
12. אשר לטענות המבקש בדבר נסיבותיו האישיות יוצאות הדופן, לרבות התסקיר החיובי שנערך בעניינו, הרי שאלו קיבלו את מקומם עוד בהסדר הטיעון בין הצדדים, וכן בענישה המקלה שהוטלה עליו. לא מצאתי כי נפל פגם בקביעות הערכאות הקודמות אשר סברו כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק אי הרשעה בהתאם להלכת כתב. קל וחומר כאשר על פי התסקיר ידוע, כי המבקש רואה במעשיו כ"זיוף בירוקרטי בלבד", ואינו מפנים לעומק את חומרת מעשיו.
13. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה, והיא נדחית בזה.
ניתנה היום, כ"א באייר התשע"ה (10.5.2015).


מעורבים
תובע: שלמה מזרחי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: