ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סמי דרורי נגד מינהל מקרקעי ישראל נצרת עלית :

בפני כבוד הנשיא ד"ר אברהם אברהם
כבוד השופט יונתן אברהם
כבוד השופט עאטף עילבוני

מערערים

סמי דרורי

נגד

משיבים

1.מינהל מקרקעי ישראל נצרת עלית
2.משרד השיכון והבינוי סניף נצרת עלית

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בצפת (כבוד השופטת ר' אייזנברג) בת.א. 6113-10-11

פסק דין

כבוד הנשיא ד"ר אברהם אברהם
התביעה
1. בחודש יולי 2007 זכה המערער במכרז שפרסמו המשיבים לרכישת מגרש לבניה. בגדרם של תנאי המכרז שילם המערער למשיב 1 (המינהל) סך 15,722 ₪, ולמשיב 2 (משרד השיכון) סך 70,980 ₪. נוסף על כך הפקיד המערער ערבות בנקאית על סך של 6,000 ₪, לפי מצוות תנאי המכרז. בחודש נובמבר אותה שנה נדרש המערער להוסיף על הסכום ששילם סך 2,522 ₪, כיוון שלפי תנאי המכרז היה הסכום צמוד למדד הבניה. הוא לא עשה כן. לפיכך הודע לו, בחודש נובמבר 2007, על ביטול זכייתו במכרז. כארבע שנים אחר כך הגיש המערער תביעה נגד המשיבים, ובה דרש להחזיר לו את הכספים ששילם להם כאמור מעלה, בצירוף ריבית בנקאית בשיעור של 17% לשנה (88,681 ₪), פיצויים על הנזק שנגרם לו בדמות הפער בין שווי המגרש בעת שזכה במכרז לבין שוויו במועד הגשת התביעה (74,357 ₪), פער בעלויות הבניה בין מועד הזכיה לבין מועד הגשת התביעה (50,000 ₪), עלות הערבות הבנקאית משך השנים שהחזיקו בה המשיבים (3,600 ₪), "שכר ראוי עבור הטיפול" (5,000 ₪), ופיצויים על "סבל, צער ועגמת נפש" (10,000 ₪). סך כל הסכום הנתבע עמד על 318,600 ₪.
ההגנה
2. להגנתם טענו המשיבים, כי המערער לא קיים אחר תנאי המכרז, בכך שלא שילם את מלוא הסכום שנדרש לו על פי תנאי המכרז, ולכן ביטול זכייתו נעשה כדין. כיוון שכך, אין הוא זכאי לפיצויים להם הוא טען. כל שהוא זכאי לו – השבת הכספים בהם הם מחזיקים, וכספים אלה הם החזירו (לאחר הגשת התביעה).
פסק הדין קמא
3. בפסק דינו קיבל בית המשפט קמא את עמדת המשיבים, לפיה המערער לא קיים אחר תנאי המכרז, בכך שלא שילם את שנדרש לשלמו (סך 2,522 ₪ כאמור). משלא עשה כן, דין זכייתו היה להתבטל, וכך אמנם הודיעו לו המשיבים. הואיל וכך, אין הוא זכאי לכל פיצוי על נזק הנובע מן הביטול.
4. נוסף על כך קבע בית המשפט קמא, כי הערבות הבנקאית בסך של 6,000 ₪, חולטה בדין, הואיל וזו ניתנה להבטחת קיום התחייבויותיו של המערער על פי המכרז, התחייבויות אותן הוא לא קיים, בכך שלא שילם את שנדרש הימנו.
אגב כך נתן בית המשפט קמא את דעתו לעובדה, שעד לשנת 2012 המשיך משרד השיכון להאריך, מידי שנה בשנה, את תוקפה של הערבות, ובכך הוא טעה, כיוון שמעת שהזכיה בוטלה, לא היה עוד להאריך את תוקף הערבות, כי אם לחלטה, כפי שנעשה לבסוף. יחד עם זאת קבעה השופטת קמא הנכבדה, כי עלות החזקתה של הערבות הבנקאית (אותה העריך המערער בסך של 600 ₪ לכל שנה) – לא הוכחה בכל ראיה מכל סוג שהוא, ולכן לא זיכתה את המערער בעלות זו.
5. אשר לכספים שהושבו למערער לאחר הגשת התביעה קבעה השופטת קמא הנכבדה, כי ככל הנוגע למינהל – לאחר שנשלחה למערער הודעה על ביטול זכייתו, ביקש ממנו המינהל למסור פרטים על מנת שידע המינהל כיצד להעביר לידיו את הכספים. הוא לא עשה כן, כי אם בחר בשב־ואל־תעשה, עד שהגיש את תביעתו. למערער אין, על כן, להלין כי אם על עצמו, כך כבוד השופטת קמא.
6. ככל הנוגע לכספים שעל משרד השיכון היה להשיב לידי המערער קבעה השופטת קמא, כי משרד השיכון לא סיפק כל הסבר מדוע לא הוחזרו הכספים בשעתם. על מחדל זה של משרד השיכון זכאי המערער להפרשי הצמדה וריבית כחוק, שיתוספו לכספים משך כל התקופה שלא הוחזרו לידי המערער (הפרשים המגיעים כדי 2,685 ₪), ובנוסף – פיצויים על עגמת נפש (שהועמדו על סך של 3,000 ₪). בתוך כך דחתה השופטת קמא את דרישת המערער לתשלום ריבית בנקאית, כמו גם הפרשי שווי של המגרש שיכול היה המערער לרכוש אילו קיבל את הכסף במועדו, והפרש עלויות הבניה.
7. בערבו של יום דחתה השופטת קמא את התביעה נגד המינהל, וקיבלה אותה באופן חלקי מאוד ביחס למשרד השיכון, כשהיא מחייבת את משרד השיכון לשלם למערער סך 5,685 ₪. נוסף על כך חייבה השופטת קמא את המערער בהוצאותיו של המינהל בסך של 1,500 ₪, ואת משרד השיכון חייבה לשלם למערער הוצאות בסך של 4,000 ₪.
הערעור
8. על פסק דין זה מלין המערער, ובערעורו הוא שב על כלל הטענות ששטח לפני בית המשפט קמא, שהוכרעו כפי שתואר מעלה. נוסף על כך הוא טוען, כי פסיקת ההוצאות קיפחה אותו, שכן הוא זכה במשפטו, וההוצאות אינן משקפות את הוצאותיו, מה גם שבמהלך המשפט הבטיחה השופטת קמא כי תבוא חשבון עם המשיבים בעת פסיקת ההוצאות בעת מתן פסק הדין, בשל התנהלותם הקלוקלת.
9. המשיבים, אין צריך לומר, מבקשים להותיר את פסיקת בית המשפט קמא על כנה.
דיון והכרעה
10. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים דעתי הינה, כי דין הערעור להידחות. אלה טעמיי:
11. על פי מסמכי המכרז, על המערער היה לשלם, תוך 60 יום מיום שהודע לו על הזכיה, את הוצאות הפיתוח כשהן צמודות למדד הבניה. בתוך מועד זה לא שילם המערער את הסכום, ולכן פקעה זכייתו במכרז.
אגב כך אציין, כי טענת המערער כאילו לא הוכח כי היה עליו לשלם את סך 2,522 ₪, מבקשת את התערבותנו בממצא עובדתי, ולכך לא מצאתי כל הצדקה, משאין ערכאת הערעור מתערבת בקביעת ממצאים שבעובדה, מה גם שנהיר על פני הדברים, כי הסכום המלא לא שולם, כיון שבין המועד הקובע שבמכרז לבין מועד התשלום בפועל חלף זמן והמדד השתנה, ומכאן שהיה על המערער להשלים את ההפרש, ואין זה מעלה או מוריד מה שיעורו של ההפרש. מכל מקום, המשיבים ציינו כי ההפרש עמד על סך 2,522 ₪, והמערער לא הציג חשבון נגדי, דבר שבנקל יכול היה לעשותו.
12. במאמר מוסגר אציין, כי המשיבים נתנו למערער, "לפנים משורת הדין", ארכה לתשלום ההפרש. לטעמי – בכך שגו המשיבים, כיוון שלא היה בידיהם, כמפרסמים של מכרז, ליתן למערער ארכה לתשלום, כיוון שבכך הם פגעו בעקרון השוויון, והפלו את המערער לטובה ביחס למציעים אחרים. משחלפו 60 הימים שנקבעו במכרז לתשלום, זכייתו של המערער פקעה, ולא היה בידי המשיבים ליתן בידו כל ארכה. מכל מקום, גם לאחר שניתנה ארכה ועוד ארכה, לא שילם המערער את שנדרש לו. הטענה לפיה ההפרש שולם בשלב מאוחר יותר (השופטת קמא קבעה כי הדבר נעשה לאחר שהודע למערער על ביטול זכייתו), הרי שבכך אין כדי לרפא את הפגם שבאי תשלום הסכום בתוך התקופה שקבע במכרז.
13. כיוון שהמערער לא קיים אחר התחייבותו שלפי המכרז, בדין חולטה הערבות הבנקאית אותה הפקיד לפי שנקבע במכרז, שהרי לשם כך היא ניתנה, כך פסקה השופטת קמא, ולפסיקתה זו הנני מסכים.
השופטת קמא ציינה עוד, ובצדק ציינה, כי משפקעה הזכיה, לא היה עוד מקום להארכתה של הערבות מעת לעת, ובטעות זו הודה גם נציג המשיבים בעדותו. כיוון שכך, זכאי היה המערער לפיצויים על החזקתה לשווא של הערבות, וזוהי המסקנה אליה הגיעה השופטת קמא. דא עקא, המערער לא הוכיח, בראיות, את עלות החזקתה של הערבות הבנקאית, וגם במסקנה זו של השופטת קמא אינני רואה שגגה, כיוון שעניין לנו בנזק מיוחד, שעול הוכחתו רובץ על כתפי המערער. עלות החזקתה של ערבות איננו מצוי בידיעתו השיפוטית של בית המשפט, ומשאין הוכחה לפניו, אין הוא יכול לפסוק למערער פיצויים לפי הערכה שהעריך המערער (600 ₪ בכל שנה) בלא שלא באה עליה כל ראיה.
14. משהגענו עד הלום, אנו נותרים עם השבתם של הכספים ששילם בשעתו המערער למשיבים, כספים שהושבו לו רק לאחר שהוגשה תביעתו. כפי שתואר מעלה, לעניין זה פיצלה השופטת קמא את הדיון בין הכספים שנותרו בידי המינהל, לבין אלו בהם החזיק משרד השיכון.
15. ככל הנוגע למינהל, לא ראיתי שגגה במסקנתה, כיוון שהמערער נתבקש על ידי המינהל ליתן פרטים להעברת הכספים, ולא שעה לפניית המינהל. על כן אין לו, למערער, כי אם להלין על עצמו.
16. ככל הנוגע להשבת הכספים מאת משרד השיכון, כאן מצאה השופטת קמא כי האחרון סיפק הסבר מדוע לא השיב את הכספים לאחר פקיעת הזכיה במכרז. שאלה היא, עם זאת, מה השלכותיו של מחדל זה. המערער ביקש לפצותו בגין המחדל בריבית בנקאית, בהפרש שווי המגרש, הפרשי עלויות הבניה ועוד כיו"ב. השופטת קמא סברה, כי את המערער יש לפצות בדמות הפרשי הצמדה וריבית כחוק, נוסף על פיצויים על עגמת נפש, ודעתי כדעתה. שווי הכסף שנותר בידי משרד השיכון משתקף בהפרשי הצמדה וריבית, ולהפרשים אלה, ואלה בלבד, זכאי המערער. אין בידו כל עילה המבססת את זכותו לפיצויים בדמות ריבית בנקאית, לא כל שכן הפרשי שווי המגרש, עלויות בניה וכד' (שאגב לא הוכחו). לכך הוסיפה השופטת קמא פיצויים בגין עגמת נפש, ונראה בעיניי, כי בכך היא הלכה לקראת המערער אף מעבר לדרוש, שכן בהשבת שווי הכסף (קרי ריבית והצמדה) היא יכולה היתה להסתפק. מכל מקום, משנפסקו הפיצויים, אין מקום להתערבות בפסיקתם.
17. טענה אחרת שפורש המערער בפנינו עניינה פסיקת ההוצאות, שלטעמו היא נמוכה מכפי המידה, ואינה מביאה, לשיטתו, את התנהלות המשיבים במהלך המשפט, ועומדת בניגוד להחלטה שניתנה במהלך המשפט, לפיה התנהלותם של המשיבים תובא בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בסופו של הליך.
לטענה זו של המערער אינני רואה לשעות. הלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בפסיקתן של הוצאות משפט, כי אם במקרים יוצאי דופן, שהמקרה שלפנינו איננו נמנה עליהם. המערער טוען כי השופטת קמא לא הביאה בחשבון את התנהלות המשיבים כאמור, אלא שאת זאת אין הוא יודע. פשיטא, שהיא הביאה בחשבון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין. חשוב לראות, כי תביעת המערער עמדה על סך של למעלה מ-300,000 ₪, והוא לא זכה כי אם בסך של 5,685 ₪ בלבד. מלים אחרות, תביעתו נדחתה כמעט במלואה, ולכך השלכה בעלת משמעות בפסיקת ההוצאות.
18. סוף דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאותיהם של המשיבים בסך 10,000 ₪ (5,000 ₪ לכל אחד).

ד"ר אברהם אברהם, נשיא

כבוד השופט יונתן אברהם: אני מסכים.

יונתן אברהם, שופט

כבוד השופט עאטף עילבוני: אני מסכים.

עאטף עיילבוני, שופט

הוחלט אפוא, פה אחד, כאמור בחוות דעתו של אב בית הדין.

ניתן היום, ט"ז אייר תשע"ה, 05 מאי 2015, בהעדר הצדדים.

ד"ר אברהם אברהם, נשיא

יונתן אברהם, שופט

עאטף עילבוני, שופט


מעורבים
תובע: סמי דרורי
נתבע: מינהל מקרקעי ישראל נצרת עלית
שופט :
עורכי דין: