ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלמוגית חזוט נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופט משה טוינה
המערערת:
אלמוגית חזוט, ( ת.ז.-XXXXX063)
ע"י ב"כ: עו"ד ד"ר אמיר קמינצקי

-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אורי רייך

פסק דין

1. פסק דין זה ענינו ערעור שהגישה הגב' אלמוגית חזוט (להלן:"המערערת") , על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 6.8.2014 (להלן: ה - "החלטה" ו- "הוועדה", בהתאמה).

2. הרקע להגשת הערעור, הוא כדלקמן:

א. ביום 27.11.2011 נפגעה המערערת בתאונת דרכים (להלן:" התאונה") אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן:"המשיב"), כתאונה בעבודה.

ב. ביום 4.6.2013 הכירה וועדה מדרג ראשון למערערת בנכות זמנית וצמיתה , בשל התאונה.

ג. על החלטת הוועדה מדרג ראשון הגישה המערערת ערר לוועדה הרפואית לעררים – היא הוועדה נשוא הערעור .

ד. בהחלטה מיום 19.2.2014, הכירה הוועדה למערערת בנכות זמנית של 30% לתקופה שמיום 27.2.12 ועד ליום 30.6.12, ובנכות צמיתה שהיא תוצאה מהתאונה, כלהלן:

10% נכות לפי פריט ליקווי 37(5)א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: "התוספת") ; 10% נכות לפי פריט ליקויי 31(1)אI לתוספת, במחצית; ו- 5% נכות לפי פריט ליקוי 37 (7)א' לתוספת , במחצית.

ה. על החלטת הוועדה מיום 19.2.2014 הגישה המערערת ערעור לבית הדין. בדיון שהתקיים בפני כבוד הרשם אדרת ביום 23.6.2014 ניתן תוקף של פסק דין (להלן: "פסק הדין מיוני 2014") להסכמת הצדדים לפיה :

"... עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), אשר תפעל כדלקמן:

1. תתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לחוות דעתו של ד"ר ולן מיום 04/09/2013.

2. תתייחס לטענת המערערת בדבר הטנטון, כפי שמופיע בתיק הרפואי וכפי שהתלוננה בפני המומחה א. א. ג. מיום 20/01/2014 וכפי שעולה ממכתבו של ניב אלכסנדר מיום 22/01/2013 ובדיקת שמיעה מיום 17/01/2013 ומיום 27/10/2013.

3. תתייחס לאמור בחוות דעתו של ד"ר אבי כהן מיום 16/09/2013 ולתסמונת WAD שאבחן בחוות דעתו ואשר העניק בגינם נכות מתואמת לפי סעיף ליקוי 37(5)(ב' - ג'). תשומת לב הוועדה כי תסמונת זו אינה מופיעה ברשימת הליקויים והוועדה תשקול לאחר בחינתה בהנמקה, האם יש להעניק נכות מתואמת בגינה לפי סעיף הליקוי אותו קבע ד"ר כהן.

4. בפן הנפשי הוועדה תתייחס למכתבו של ד"ר בן ציון מיום 29/08/2013 בהתחשב ברצף פניות המערערת בתחום הנפשי ולאור קביעתה כי המערערת פנתה יום אחר יום לפסיכיאטרים בימים 29/08/2013 ויום 30/08/2013 וכן לתלונות בגין תסמונת הפיברומיאליגה שהחלו לטענת המערערת ביום 10/06/2013.

5. הוועדה תתייחס לאבחנה של הפסיכיאטריים המטפלים בגין הפרת הסתגלות והקשר הסיבתי לתאונה.

6. הוועדה תזמן את המערערת ובא כוחה לדיון בפניה, ותאפשר להם לטעון טענותיהם בנושאים הנ"ל" ב"ל 42857-03-14 עמ' 2 לפרוטוקול מיום 23.6.2014.

ו. מכוח פסק הדין מיוני 2014 התכונה הוועדה באוגוסט 2014 לישיבה בעניינה של המערערת, ובסיומה ניתנה ההחלטה נשוא הערעור.

3. בתמצית טענה המערערת כי הוועדה "הייתה נעולה בצורה קיצונית" באופן המחייב את ביטול ההחלטה והחזרת הדיון בעניינה לוועדה בהרכב אחר. כך טענה המערערת בסעיף 16 לנימוקי הערעור כי:

"הוועדה כל כך נעולה עד שהיא אפילו לא מתכנסת בהרכב רופא א.א.ג לדון בחלק מפסק הדין שעניינו הטנטון";

ובהמשך:

"הוועדה מגלה נעילות מלאה ומוחלטת בנדון, שכן היא עוסקת ומחליטה בתחום שאינו במומחיותה, ומשכך מגלה נעילות וזלזול בפסק הדין ובמערערת" סעיף 22 לנימוקי הערעור.

4. עוד טענה המערערת כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין מיוני 2014, ולענין זה טענה כי:

א. הוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין, משאין היא מקבלת את חוות הדעת של ד"ר אבי כהן אשר אבחן את התובעת כמי שסובלת מתסמונת WAD, ובהתאם לא קבעה למערערת סעיף נכות מתואם, כמתחייב מאבחנה זו (ראה: סעיפים 23-32 לנימוקי הערעור).

ב. התייחסות הוועדה לחוות הדעת של ד"ר אבי כהן, איננה עניינית ומנומקת כפי שמורה פסק הדין (סעיפים 33 ו-34 לנימוקי הערעור).

ג. הוועדה לא התייחסה באופן מנומק וענייני לחוות הדעת של ד"ר ולן, כפי שנדרשה בפסק הדין (ראה: סעיפים 40-47 לנימוקי הערעור). בהקשר זה טענה המערערת, כי היה על הוועדה להתייחס לחוות הדעת של ד"ר ולן, אשר בבדיקה קלינית שערך למערערת נמצא כוח גס ירוד במישרי כף יד ומכופפי אצבעות מימין; ולא להסתפק בציון הטענה כי "לא מצאנו" את הממצאים שמצא ד"ר ולן בחוות דעתו.

ד. הוועדה לא התייחסה לאבחנה נפשית מיום 10.6.2013 ולמסמכים רפואיים הקושרים את הפגיעה הנפשית לתאונה.

ה. הוועדה סתרה עצמה, שעה שבהחלטה מחודש פברואר 2014 נשלל קשר סיבתי לפגיעה הנפשית ונקבע כי אין למערערת פגיעה נפשית, בעוד שבהחלטה נשוא הערעור נקבעה אבחנה חדשה להסבר הפגיעה הנפשית, פיברומיאלגיה (ראה: סעיף 51 לנימוקי הערעור).

ו. לטענת המערערת, הוועדה התעלמה מסמיכות הזמנים בין הפגיעה הנפשית לתאונה, ובהקשר זה נטען כי:

"הרי משנקבע כי הליקוי הנפשי הוא בתר חבלתי, המשמעות הפשוטה הינה שהוא מתפתח לאחר חבלה. שנתיים זה זמן סביר רפואית לכל הדעות שבו מתמודדת המערערת עם מכלול גדול של ליקויים רבים לאחר התאונה, הך סביר ומקובל כי התסימינים הנפשיים יטופלו כעת, משמצאה מסגרות טיפול לשאר הליקויים הגופניים.

התסמונת בתר חבלתי יכולה להופיע אף לא חר יותר משנתיים לאחר האירוע הגורם..." סעיפים 53 ו-54 לנימוקי הערעור.

5. בהודעה שהגיש המשיב לבית הדין ביום 18.3.2014 נתן המשיב את "הסכמתו להצעת כבוד הרשם אדרת, על פיה עניינה של המערערת יוחזר לוועדה לעררים על מנת שזו תדון בטענת המערערת לגבי הטנטון בשנית, שכן הוועדה התכנסה ללא מומחה בתחום א.א.ג. ואף לא נועצה במומחה – יועץ חיצוני לוועדה בתחום א.א.ג"

המשיב התנגד להחזרת ענינה של המערערת לוועדה בהרכב אחר.

6. בתגובה שהגישה המערערת לבית הדין באפריל 2015, עמד ב"כ המערערת על הערעור, כפי שהוגש.

7. למען הסדר הטוב אציין כאן כי ממקרא נימוקי הערעור ומתגובת המערערת להודעת המשיב מיום 1.4.2015, המחלוקת בין הצדדים בערעור איננה מצומצמת לבחינת תלונות המערערת על טינטון על ידי וועדה בהרכב אחר אלא להבדיל; בין גישת המערערת לפייה יש להחזיר את ענינה של המערערת לבחינה מחדש בפני וועדה רפואית לעררים בהרכב אחר; לבין עמדת המשיב האומרת כי יש להחזיר את הדיון לוועדה נשוא הערעור על מנת שתידון בתלונות המערערת על טינטון ותי וועץ עם מומחה א.א.ג בטרם תחליט בסוגיה. על רקע זה אפנה עתה לבחינת טענות המערערת בערעור.

8. את טענות המערערת בערעור יש לבחון מנקודת המוצא הקבועה בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995, הקובעת את היקף סמכותו של בית הדין היושב בערעור על החלטה של וועדה רפואית לעררים. לעניין זה קובע הסעיף, כי "החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד"; ובהתאם רשאי בית הדין לבחון במסגרת הערעור, אם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת וכיוצ"ב פגמים. ולהבדיל, אין בית הדין היושב בערעור על החלטה של וועדה רפואית לעררים, רשאי ומוסמך לבקר את שיקול הדעת הרפואי של הוועדה (ראה: עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע לד, 213; ב"ל (ת"א) 21522-04-14 בני אהרוני – המוסד לביטוח לאומי ).

אזכיר עוד כי וועדה רפואית לערערים ה מתכנסת מכוח פסק דין סמכויתה מוגבלות להנחיות שנתינו לה בפסק הדין מכוחו התכנסה (ראה: דיון נא/29-1 (ארצי) פרנקל – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע כד 160; עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי , ניתן ביום 8.1.08). לפיכך בעיניננו נידרש בית הדין לבחון אם הועדה נשוא הערעור מילאה אחר הוראות פסק הדין מיוני 2014 בעקבותיו ישבה וניתנה ההחלטה נשוא הערעור.

9. בהתאם לעיל, יש לבחון אם פעלה הוועדה בהתאם להוראות פסק הדין מיוני 2014, ואם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה נשוא הערעור.

10. פסק הדין מיוני 2014 ביקש את התייחסות הוועדה לסוגיות הבאות:

התייחסות מנומקת ועניינית לחוות דעת של ד"ר ולן; התייחסות לתלונות המערערת לטינטון; התייחסות לחוות הדעת של ד"ר כהן תוך "תשומת הלב הוועדה כי תסמונת זו אינה מופיעה ברשימת הליקויים והוועדה תשקול לאחר בחינתה בהנמקה האם יש להעניק נכות מתואמת"; ולתלונות במישור הנפשי תוך התייחסות לאבחנה של הפסיכאטרים המטפלים בגין הפרעת ההסתגלות והקשר הסיבתי לתאונה.

אקדים ואומר, כי מפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה התייחסת לסוגיות הדורושות את ההתיחסותה בפסק הדין למען הסדר הטוב, אעבור להלן על חוות הדעת אליהן נדרשה הוועדה להתייחס והתייחסות הוועדה לאותן חוות הדעת בהחלטה נשוא הערעור – בסדר הצגתן בפסק הדין מיוני 2014 .

11. חוות דעתו של ד"ר ולן מיום 4.9.2013 קובעת כי המערערת סובלת מהגבלה בינונית בתנועות הצוואר בגינה יש להכיר לה בנכות בשיעור של 20% במסגרת פריט ליקוי 37(5)(ב); בשיתוק חלקי בצורה קלה בשורש כף יד ימין בגינ ו זכאית המערערת להכרה בנכות של 10% לפי פריט ליקוי 31(1)(א)( I); מהגבלה בינונית בטווחי תנועה בגב התחתון בשלה זכאית המערערת ל הכרה בנכות בגובה 20% מכוח סעיף 37(7)(א) ; ולבסוף לנכות בשיעור של 10% כאמור בפריט ליקוי 32(1)(א)(I) בעקבות שיתוק חלקי של העצב הסכיאטי מימין המתבטא בתוצאות בדיקת ה- EMG.

חוות הדעת של ד"ר ולן מבוססת על ממצאים שהוא מצא בבדיקה גופנית שערך למערערת, ובכלל זה "כוח גס ירוד 4/5 במיישרי כף יד ומכופפי אצבעות מימין...".

12. בהחלטה נשוא הערעור מציינת הוועדה כי אין היא מקבלת את חוות הדעת של ד"ר ולן מהנימוקים הבאים:

"הוועדה לא מצאה ירידה בכוח הגס, ירידה בהחזרים. לעניין טווחי התנועות הוועדה בדקה את התובעת כשלושה חודשים לאחר ד"ר ולן ומצאה טווחי תנועה טובים יותר, כפי שמפורט בפרוטוקול, מאלו שמצא ד"ר ולן, ולכן נכותה בגין עמוד השדרה הצווארי נקבעה על סמך בדיקת הוועדה" עמ' 4 לפרוטוקול הוועדה, פסקה 10.

13. הנימוק שנותנת הוועדה בפרוטוקול מאוגוסט 2014 על בסיסו נדחתה חוות הדעת של ד"ר ולן, מתייחס לבדיקת הוועדה מחודש דצמבר 2013. פרוטוקול הוועדה מדצמבר 2013, מפרט את תוצאות הבדיקה שערכה הוועדה למערערת; ותוצאותיה – כאמור בהחלטה - אינן תואמות את ממצאי ד"ר ולן.

כך לדוגמא, מצא ד"ר ולן כי טווחי תנועות הצוואר סיבוב 45 מעלות לימין ו-30 מעלות לשמאל, בעוד שהוועדה מצאה "ע.ש צווארי צידוד 60 מעלות לכל צד". על פי חוות הדעת, מצא ד"ר ולן כי המערערת סובלת ממגבלה בגב הת חתון ומוגבלת לכיפוף של 45 מעלות; ולהבדיל מצאה הוועדה "כיפוף קדמי מגיעה עם האצבעות עד ל-20 ס"מ מהרצפה". בשונה מד"ר ולן, בדיקת המערערת בפני הוועדה מצביעה על כך ש"כוח גס שמור טונוס תקין ... תחושה שמורה" (למען הסדר הטוב אציין כי הציטוטים לעיל הם מתוך פרוטוקול הוועדה מחודש דצמבר 2013).

14. כבר נפסק, כי אין לייחס לוועדה רפואית לעררים טעות משפטית שעה שהיא קובעת את הנכות שיש להכיר למבוטח, על פי ממצאים שמצאה בבדיקה שערכה למבוטח, אשר אינם תואמים את הממצאים שמצא המומחה מטעם המבוטח ובלבד שהתייחסה לחוות הדעת שהובאה בפניה (ראה: עב"ל 10051/98 חיים חתואל – המוסד לביטוח לאומי ; בר"ע 14588-05-14 אליהו לוי – המוסד לביטוח לאומי ; בר"ע 31758-12-14 המוסד לביטוח לאומי – סלאח אבו עראר ).

15. יוצא מכאן כי למצוא טעות משפטית בהחלטת הוועדה בהתייחסות לחוות הדעת של ד"ר ולן, משהיא מתייחסת לאותה חוות דעת, כמתחייב בפסק הדין מתוכו התכנסה, ומנמקת כי אין בידיה לקבל את חוות הדעת מטעם המבוטחת, בשל העובדה כי ממצאי הבדיקה הגופנית שערכה היא למערערת, שונים ממצאיו של ד"ר ולן .

16. משמקובל על המשיב כי יש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה לדיון בתלונת הטנטון ו למתן החלטה בסוגיה זו לאחר היוועצות עם מומחה ולחילופין בהרכב הכולל מומחה בתחום א.א.ג אין בדעתי להאריך בטענות המערערת לסוגיה זו.

17. אומר רק. טוענת המערערת התייחסות הוועדה לסוגיית הטנטון שאיננה במומחיותה מעידה על המצב התודעתי של הוועדה במתן ההחלטה באוגוסט 2014; היותה של הוועדה נעולה בדעתה. טענה זו אין בידי לקבל בשל העובדה כי החלטת הוועדה לעניין הטנטון, מסתמכת על חוות דעת מומחה, שהתבקשה על ידי הוועדה וניתנה על ידי ד"ר קפלן מומחה בתחום א.א.ג. ביום 20.1.2014. על רקע זה, גם אם סברה הוועדה בטעות כי לאור חוות הדעת של ד"ר קפלן אין היא נדרשת לקבלת חוות דעת נוספת לצורך הדיון בטענת המערערת לטנטון, אין בכך כדי ללמד כי הוועדה הייתה "נעולה בדעתה" – כטענת המערערת.

18. חוות הדעת של ד"ר אבי כהן מאבחנת את המערערת כמי שסובלת מתסמונת WAD. על פי חוות הדעת לתסמונת WAD תסמינים שונים, ובין היתר, חולשה, כאבים טורדניים והיבטים נפשיים. על פי חוות הדעת:

"בנכותה של הגב' חזוט יש לדון בקטגוריה בודדת הכוללת את כל מאפייני התסמין וכיוון שהמל"ל אינו מציע סעיף כזה, לפיכך הנני קובע נכותה:

לגבי הקיפוח הצווארי, 25% ... לפי סעיף מתואם 5-37 בין ב ל-ג מותאם לספר תקנות המל"ל נכות זו כוללת את כל תסמיני "תסמונת WAD.

נכויות אלה צמיתות."

במאמר מוסגר אציין, כי הסעיף המתואם אליו מפנה ד"ר אבי כהן, מתייחס להגבלת תנועה בעמוד שדרה צווארי בין בינונית לקשה.

19. בהחלטה נשוא הערעור נדרשה הוועדה לחוות הדעת של ד"ר אבי כהן. הוועדה מציינת (בדומה לד"ר אבי כהן), כי התסמונת איננה מוכרת בתוספת. הוועדה מציינת כי אין היא מקבלת את קביעתו של ד"ר אבי כהן בשאלת הנכות שיש להכיר למערערת בשל התסמונת, ומסבירה:

"מחוות הדעת שלו לא ברורים המשקלים השונים של הליקויים במצא בהערכת הנכות שמצא, שכן הערכה זו איננה מונחית על ידי אמות הלידה של ספר הליקויים של הביטוח הלאומי, שעל פיהם נקבעות נכויות על סמך הגבלות תפקודיות באברי גוף שונים.

הוועדה לא מצאה בבדיקתה ליקויים או ממצאים שמצא ד"ר כהן בבדיקתו, כמו ניד עיניים בולט לימין, ירידה בכוח הגס והבדלים והחזרים. כיוון שמסקנותיו על הרכיב הנוירולוגי בתסמונת צליפת השוט עליה ממליץ ד"ר כהן, שונות ממסקנות הוועדה, המעריכה את הליקויים הללו, כפי שפרטה בשני הפרוטוקולים מיום 18.2.2013 ומ-19.2.2014 - 10% בתחום הנוירולוגי ו-5% בגין הגבלות התנועה בצוואר. בוודאי ממגבלת התנועה המשתמעת מהסעיף אותו קבע ד"ר כהן, לא נמצאה על ידי הוועדה, ולכן לא יכולה לקבוע נכות לפי סעיף זה".

20. החלטת הוועדה נשוא הערעור כמצוטט לעיל, מדברת בעד עצמה ועונה לדרישות פסק הדין מכוחו התכנסה - להתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לחוות הדעת של ד"ר אבי כהן. כך מסבירה הוועדה, כי אין לקבל את קביעת הנכות של ד"ר כהן, משסעיף הנכות המתואם לפיו קבע ד"ר כהן את נכותה של המערערת, מתייחס למגבלה בין בינונית לקשה בתנועות עמוד שדרה צווארי - ממצא שלא נמצא אצל המערערת. כן מוסיפה הוועדה, כי הממצאים הנוירולוגיים שהם ביטוי לתסמונת על פי חוות הדעת של ד"ר אבי כהן, באים לביטוי בקביעת הנכות על פי הממצאים שמצאה היא עצמה בתחום הנוירולוגי ובגינם נקבעה למערערת נכות בשיעור של 10% (לפי פריט ליקוי 31(1) המתייחס לקבוצת השורשים העליונה, שיתוק חלקי בצורה קלה במחצית).

21. אוסיף עוד. אין לייחס לוועדה טעות משפטית שעה שקבעה את נכות המערערת על בסיס המגבלות הרפואיות שהם הביטוי לתסמינים של תסמונת WAD. בקצרה יאמר, כי אחוזי הנכות על פי התוספת נקבעים בהתאמה למגבלה התפקודית שהיא תוצאת הליקוי. במצב דברים זה, מבוטח הסובל מתסמונת אשר איננה מופיעה בתוספת ולה תסמינים שונים המתבטאים במגבלות תפקודיות שונות, זכאי להכרה באחוזי הנכות בהתאם למגבלה התפקודית הבאה לביטוי בבדיקה ובממצאים רפואיים - בכל אחד מתסמיני התסמונת. מנגד, אין לקבל את עמדת המערערת כי על אותה מגבלה תפקודית (מגבלה בתנועות הצוואר, לדוגמא), היא זכאית לאחוזי נכות הן בשל המגבלה עצמה והן בשל התסמונת.

22. לגישת הוועדה לא קיים קשר סיבתי רפואי בין התלונות של המערערת במישור הנפשי לתאונה מנובמבר 2011. ב נושא זה מסבירה הוועדה כי:

"מבחינה פסיכיאטרית הוועדה עיינה בפסק הדין וחזרה ועיינה במכתבו של ד"ר בן ציון... ובשתי הפניות לפסיכיאטריים... (יום לאחר יום). זאת לאחר ששנתיים לאחר התאונה לא פנתה כלל לפסיכיאטריים וגם בתיקה הרפואי בקופ"ח אין כלל רישומים על תלונות בתחום הנפשי בסמוך לתאונה ועד לשנת 2013. הבדיקה הקלינית של הוועדה ללא סימני PTSD (בהקשר זה מתייחסת הוועדה בין היתר לדיון שהתקיים ביום 19.2.2014 ואני מצטט "ללא סימני PTSD בכללם היעדר הימנעות מנהיגה ומעורבות בתאונת דרכים נוספת באותו מנגנון ב-10/13" עמ' 3 לפרוטוקול הוועדה מיום 19.2.2014, הוספה שלי-ט.מ.) ומדובר בעוררת הסובלת מפיברומאלגיה. לכן הוועדה חוזרת וקובעת כי אין קשר סיבתי בין התלונות שהחלו זמן רב לאחר התאונה לבין התאונה הנדונה. והוועדה איננה מקבלת את האבחנה כי מדובר בהפרעה הסתגלותית עם תגובה פוסט טראומתית חלקית ממושכת אשר הופיעה לאחר התאונה משנת 2011, מאחר ורצף הפניות היה בשנת 2013 ולא בסמוך לתאונה. ד"ר בן ציון וד"ר אלקרינאוי במכתביהם מציינים כי הפרעה הסתגלותית הינה ממושכת והופיעה לאחר התאונה משנת 2011, אך ברישומים בקופ"ח אין כל תיעוד על כך והמכתבים על ידי הפסיכיאטריים מבוססים על דברי העוררת" סעיף 10, עמ' 4 לפרוטוקול הוועדה נשוא הערעור.

23. יודגש כי לא נטען ולא הוצג תיעוד רפואי המתייחס לתלונות במישור הנפשי, לפני שנת 2013 כטענת הוועדה. על רקע זה קביעת הוועדה לעניין העדר קיומו של קשר סיבתי רפואי בין התלונות במישור הנפשי לתאונה, הן קביעות שברפואה. בהקשר זה יצוין, כי טענות המערערת לפיהן תסמונת בתר חבלתית יכולה להתבטא גם שנתיים ויותר לאחר התאונה, גם הן מתחום הרפואה ואין מקום להעלותן במסגרת ערעור על החלטה של וועדה רפואית לעררים.

24. טוענת המערערת לטעות משפטית מצד הוועדה בהתייחסות לשאלת הפגיעה הנפשית ממנה סובלת המערערת (שהיא לטענתה כתוצאה מהתאונה), מהנימוק הבא:

"האבחנה החדשה אודות פיברומיאלגיה, בעוד שבוועדה הראשונה נשלל הקשר הסיבתית לפגיעה נפשית, ונקבע כי למערערת פגיעה נפשית בוועדה השניה "פתאום" נקבע כי המערערת סובלת מפיברומיאלגיה" סעיף 51 לנימוקי הערעור.

25. לעניין זה יש לציין, כי החלטת "הוועדה הראשונה" (הדיון בפני הוועדה נשוא הערעור מדצמבר 2013), נשלל הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגיעה הנפשית – איננה עומדת בסתירה לקביעה שהמערערת סובלת וסבלה נכון למועד הבדיקה בפני הוועדה בדצמבר 2013, מפגיעה נפשית.

כך מפרוטוקול הוועדה מדצמבר 2013 (הוועדה הראשונה) עולה כי הוועדה הייתה ערה לפגיעה ממנה סובלת המערערת בתחום הנפשי, לרבות האבחנה של פיברומיאלגיה (ראה: החלטת הוועדה מדצבמר 2013 בעמ' 3, שם נאמר: "רק ב-18.8.13 הופיע רישום ראשון של תלונות נפשיות בבדיקה רפואית, אז נרשם כי הופיעה הפרעה רגשית עם נדודי שינה, כאבי ראש, קשיי ריכוז ותפקוד בבית ובעבודה וניתנה אבחנה של הפרעת הסתגלות דיכאונית, חרדתית ופיברומיאלגיה עם תאריך 8/13 לצין כי קיימת חפיפה בין תלונות נפשיות לתסמונת פיברומיאלגיה").

על רקע האמור, אין בסיס לטענה כי הוועדה בהחלטה נשוא הערעור, "'פתאום' נקבע כי המערערת סובלת מפיברומיאלגיה"

26. מהמקובץ עולה כי דין הערעור להידחות, למעט בהחזרת הדיון בתלונת המערערת לטנטון לוועדה נשוא הערעור, אשר תתבקש להתייחס לתלונות המערערת לטנטון, כמפורט בפסק הדין מיום 23.6.2014; לאחר קבלת חוות דעת מומחה מטעמה ולחילופין, לאחר שיצורף מומחה רפואי בתחום א.א.ג להרכב הוועדה.

למען הסר ספק, המערערת תוזמן לדיון בפני הוועדה.

משנדחו טענות המערערת לפיהן הוועדה "נעולה" בעמדתה, ומשהתקבל הערעור לצורך החזרת הדיון בוועדה על מנת שתדון בתלונות המערערת לטנטון כמפורט לעיל, אין מקום לשנות מדרך המלך הקובעת כי הדיון יוחזר לוועדה באותו ההרכב (ראה: עב"ל 778/08 מיכאל דהן – המוסד לביטו ח לאומי ; בר"ע 43116-06-12 ציון ביטון – המוסד לביטוח לאומי ; בר"ע 31758-12-14 המוסד לביטוח לאומי – סלאח אבו עראר .

27. סוף דבר. הערעור מתקבל כאמור בסעיפים 16 ו-26 לעיל.

אין צו להוצאות, משהתקבל הערעור בסוגיה אחת עליה נתן המשיב את הסכמתו.

הערעור על פסק הדין הוא ברשות. בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, י"א אייר תשע"ה, (30 אפריל 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.


מעורבים
תובע: אלמוגית חזוט
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: