ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עזבון המנוח דוד רוזן ז" ואח' נגד קורל רוניתי ואח' :

1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

בשא3570/09

בתיק עיקרי: ה פ 941/08

בפני:

כבוד הרשם אבי זמיר

תאריך:

05/06/2009

בעניין:

1. עזבון המנוח דוד רוזן ז"ל

2. יעקב רוזן

3. רינת רוזנבלום

ע"י ב"כ

עו"ד טמיר

המבקשים (המשיבים בה"פ)

נ ג ד

1. קורל רוניתי

2. מלכי-אור שירלי פז אסתר

ע"י ב"כ

עו"ד דוידוב

המשיבות (המבקשים בה"פ)

החלטה

המבקשים (המשיבים להמרצת הפתיחה) עותרים לביטול פסק הדין שניתן ביום 22/12/08, במסגרתו אישרתי את פסק הבוררות, שניתן ביום 9/1/80 (כב' הבוררת עו"ד רינה בלזנשטיין).

המבקשים טוענים, כי פסק הבוררות אושר כבר ביום 30/3/80, במסגרת אז' 123/80, ובעקבותיו ננקטו הליכי הוצל"פ, ומכאן שהמרצת הפתיחה הוגשה שלא כדין.

לטענת המבקשים, המרצת הפתיחה הנוכחית נועדה למנוע העלאת טענת התיישנות מצד המבקשים, שכן חלפו כ-28 שנים ממועד פסק הדין הראשון, ולכן פסק הדין התיישן זה מכבר. המבקשים מציינים, כי סוגיית יתרת החוב נדונה והוכרעה על ידי כב' השופט שינבוים בפסק דין מיום 22/6/83 , אשר גם הוא התיישן.

בתגובתן מיום 2/3/09 טוענות המשיבות כי ככל שההחלטה תבוטל, לא תהיה למבקשים כל הגנה מפני הבקשה העיקרית, וגם לגבי טענת ההתיישנות אין כל אחיזה במציאות, שכן בעת אישור פסק הבוררות היו המשיבות קטינות, והמועד להתיישנות חל רק במועד שבו הן הגיעו לגיל 18.

כפי שטוענות המשיבות בתגובתן, הבקשה אינה מגלה כל עילה לביטול ההחלטה, והיא אינה כוללת כל הסבר לאי הגשת תגובה להמרצת הפתיחה, במועד הקבוע לכך.

על פי סעיף 21 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 תקופת ההתיישנות על פסק דין היא עשרים וחמש שנים, אלא שכפי שטוענות המשיבות, היותן קטינות במועד הקודם שבו אושר פסק הבוררות, "עוצר" את מירוץ ההתיישנות לגביהן, בהתאם לסעיף 10 לחוק.

כך או אחרת, איני סבור שתוצאת הבקשה הנוכחית קשורה באופן כלשהו לסוגיית ההתיישנות או לכל טענת הגנה אחרת, וזאת מאחר שנראה שאין מחלוקת כי פסק הבוררות אושר ביום 30/3/80 , ולכן אין שום סיבה, לטעמי, לאשרו בשנית.

אמנם, על פי סעיף 23(ב) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, לא ייזדקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא על דרך בקשה לביטולו, אך כפי הנראה, אין המדובר בהתנגדות מהותית לפסק הבוררות, אלא הגשת הבקשה הנוכחית נובעת מכך שפסק הבוררות אושר זה מכבר (סיבה דיונית לחלוטין), ולכן אין מניעה לדון בבקשה במתכונת שבה הוגשה (ראו והשוו, בנוגע לאפשרות לעתור להצהרה נפרדת כנגד מסמך, בטענה שאינו מהווה כלל פסק בוררות, שלא על דרך בקשה לביטול פסק: רע"א 11036/08 קנפלר נ' קרמר; 16.3.09).

טענת ההתיישנות שהעלו המשיבות בתגובתן, אינה גורעת ממסקנה זו.

לפיכך, פסק הדין מיום 22/12/08 מבוטל.

המבקשים מבקשים בנוסף לבטל את העיקול שהוטל על נכס המנוח דוד רוזן ז"ל בלשכת רישום המקרקעין. מעיון בנסח הרישום שצורף לבקשה, נראה כי עיקול זה הוטל על הנכס האמור ביום 14/1/85, ולכן לא לגמרי ברור כיצד עיקול זה מתקשר לענייננו. בתשובתם לתגובה, מסבירים המבקשים כי במסגרת פסק הדין מיום 30/3/80, שאישר את פסק הבוררות, לא אושר צו העיקול שגלום בפסק הדין, ולכן צו העיקול בטל.

לרכיב בקשה זה אין באפשרותי להיעתר.

בפסק הדין מיום 22/12/08 אישרתי את פסק הבוררות כפי שהוא, ללא תוספות, וללא הוראה אופרטיבית בדבר תוקפם של עיקולים קודמים.

פסק הבוררות מיום 9/1/80 כולל חיוב כספי של 100,000 ל"י, ואין בו כל הוראה אופרטיבית לגבי עיקול, ולכן לא ברור היכן גלום צו העיקול נשוא בקשת הביטול.

ככל שמדובר בצו עיקול המאוחר לפסק הבוררות, שהוטל במסגרת הליכי הביצוע, הרי שלא ניתן לבטלו במסגרת זו.

למעשה, לטעמי, ללא קשר למתכונת שבו הוטל צו העיקול, מן הראוי לעתור לביטולו במסגרת הליך נפרד.

הבקשה מתקבלת חלקית, בהתאם לאמור. התובענה נמחקת. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום י"ג בסיון, תשס"ט (5 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אבי זמיר, שופט

רשם בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו