ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סימון סגל מבנים וגשרים בע"מ נגד רגד עבודות בניה הובלות ומסחר כללי בע"מ :


בפני כבוד השופט יוסף סוהיל – סגן נשיא

מבקשת

סימון סגל מבנים וגשרים בע"מ ח.פ 512517517

ע"י ב"כ עו"ד חוסאם סבית ואח'

נגד

משיבים

  1. רגד עבודות בניה הובלות ומסחר כללי בע"מ ח.פ 514455377
  2. איאד סוב לבן ת.ז XXXXXX262
  3. אדם לעבודות אזרחיות ומסחר בע"מ ח.פ 514646439
  4. ראיד לאפי ת.ז XXXXXX045

ע"י ב"כ עו"ד רמי עותמאן ואח'

החלטה

1. ענייננו בבקשת התובעת למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים, ו/או מי מהם, ביצוע כל עבודה עבור חברת מנרב וחברת פנסטון אינק, באתר העבודה המוגדר כאתר J, ברח' כי"ח בירושלים (להלן: "הפרויקט").
יוער, כי בבקשה נרשם בטעות, כי הצו מכוון לאסור על המשיבים ביצוע עבודות עבור חברת "רגד" וחברת "אדם", שהן המשיבות 1 ו-3, אך טעות זו תוקנה בפתח הדיון במעמד הצדדים שהתקיים ב-28/04/2015.

2. בתביעתה עתרה המבקשת לחייב את המשיבים לשלם לה סכום של 1,218,749 ₪, וכן לאסור עליהם ביצוע כל עבודה בפרויקט הנ"ל.

3. בתאריך 22/01/2014 (ולא 22/01/2015, כפי שצוין בטעות בבקשה ובתביעה), התקשרה המבקשת, שהינה חברה קבלנית, עם חברת מנרב פרויקטים בע"מ וחברת פנסטון אינק בע"מ (להלן: "המזמין") בהסכם לביצוע עבודות בניה בפרויקט.
בעקבות ההסכם הנ"ל התקשרה המבקשת עם המשיבה מס' 1 ומנהלה, המשיב מס' 2, לביצוע העבודה הנ"ל, בתור קבלני משנה.
המשיבה 3 אף היא חברה העוסקת בעבודות בניה; היא ומנהלה המשיב מס' 4, ביחסים עסקיים הדוקים עם המשיבים 1 ו-2, ואף קיימת ביניהם שותפות בביצוע עבודות שונות, כך לטענת המבקשת.

4. בשלב מסוים, פרץ, בחודש 09/2014, סכסוך עסקי בין המבקשת למזמין, בקשר עם העבודות נשוא הפרויקט. המבקשת אף הגישה תביעה כספית על סך כ-6,000,000 ₪ כנגד המזמין. בסופו של דבר הסתלק ה המבקשת מאתר העבודה וה ופסקו עבודותיה בפרויקט, בהתאם להסכמה בין המבקשת למזמין.
כפי שהוברר בדיון, גם המזמין הגיש תביעה נגד המבקשת, אשר הסתיימה במתן פסיקתא בתאריך 25/03/2015.

5. עוד לטענת המבקשת, הופתעה היא לגלות, כי בין המשיבים למזמין נרקמה קנוניה שבמסגרתה הוסכם, כי המשיבים ימשיכו בביצוע העבודות בפרויקט, במקום המבקשת, דבר המנוגד להוראת סעיף 22 להסכם הקבלנות שנחתם בין המבקשת למשיבים 1 ו-2, האוסר עליהם להתקשר עם המזמין, בכל צורה שהיא, אם באופן ישיר, ואם באופן עקיף. יותר מזאת, במטרה לחמוק מהאיסור הנ"ל, המשיבים התקשרו בהסכם להמשך ביצוע העבודות בפרויקט עם המזמין, באמצעות המשיבים 3 ו-4, שהם כאמור ביחסים עסקיים הדוקים עם המשיבים 1 ו-2.

6. תביעתה הכספית של המבקשת נגד המשיבה 1 מורכבת מ: א' – סך 570,000 ₪ תשלומי יתר ששילמה, לטענתה , למשיבה 1; ב' – סך 328,749 ₪ ששולמו ישירות ע"י המזמין למשיבה 1, בהסכמת המבקשת; ג' – סך 300,000 ₪ בגין אובדן רווחים שנגרמו למבקשת עקב ההתקשרות הישי רה בין המשיבים למזמין.

7. הדיון במעמד הצדדים התקיים ב-28/04/2015, מבלי שהמשיבים הגישו תגובה לבקשה, ומן הסתם גם לא תצהיר נגדי.
בהסכמת הצדדים, נשמעו טיעוני הצדדים בעל-פה ללא חקירת המצהיר מטעם המבקשים.

8. ב"כ המבקשים חזר על טענותיו בבקשה, הדגיש את סיכויי התביעה הטובים, ובין היתר את העובדה שבו ביום שהגיעה המבקשת להסדר עם המזמין לסיום עבודתה בפרויקט, נחתם בין המזמין למשיבים, שפעלו, לטענתו, במסווה של התקשרות עם המשיבה 3 בלבד, הסכם על-פיו המשיכו המשיבים בביצוע העבודה בפרויקט.
ב"כ המבקשים טען, כי מטרתו של הצו הזמני המבוקש הי א גם העברת מסר חינוכי, נוכח מעשה הרמייה והקנוניה שבוצעו ע"י המשיבים והמזמין.
עוד ציין ב"כ המבקשים את דבר קיומה של התביעה הכספית בגובה כ-6 מיליון ₪ נגד המזמין וטענותיו בדבר תשלומי היתר ששולמו למשיבה 1.

9. ב"כ המשיבים טען, שכל שהיה בפי המבקשת הוא טענות במישור הכספי, ומשכך צו המניעה אינו נחוץ; לא היה מקום להגיש תביעה אישית נגד המשיב מס' 2, שאין הוא אלא בעל מניות של המשיבה מס' 1; לא הוכחה יריבות בין המבקשת למשיבים 3 ו-4; האיסור שבסעיף 22 להסכם בין המבקשת למשיבה 1 אינו חל יותר משההתקשרות בין השתיים באה לסיומה , והראיה לכך אותו נספח ה' שצורף לבקשה, ובפרט סעיף 5 שבו , ומשההתקשרות בין המבקשת למזמין אף היא באה לסיומה; המבקשת השתהתה בהגשת בקשתה מסוף דצמבר 2014 עד תחילת אפריל 2015.

10. עוד נטען ע"י ב"כ המשיבים, מתן הסעד המבוקש יגרום נזק ניכר למזמין דווקא, מאחר ומשמעותו המעשית היא עצירת העבודה בשטח.
משכך, היה מקום לצרף את המזמין כצד להליך כאן.

11. ב"כ המשיבים הציג פסיקתא מאושרת, מיום 25/03/2015, שניתנה במסגרת תביעה כספית שהוגשה ע"י המזמין נגד המבקשת (ושניים נוספים, שהם ככל הנראה מנהליה ובעלי מניותיה), שתכליתה איסור מוחלט, חד-משמעי וגורף, על המבקשת, והשניים הנוספים, להתקרב לאתר העבודה, או להפריע להמשך ביצוע העבודות, או לגרום להפסקת ביצוע העבודות בדרך כלשהי, או ליצור קשר או מגע עם גורם כלשהו הפועל באתר הבניה, או לאיים, או להסית או להפחיד קבלנים או פועלים בשטח.

12. בתשובה לטענת השיהוי, השיב ב"כ המבקשת, כי נודע למבקשת על הקנוניה רק במהלך ההתדיינות בינה לבין המזמין.

דיון והכרעה:
כללי:
13. מטרתו של הסעד הזמני היא הבטחת קיומו של ההליך המשפטי, או הבטחת ביצועו של פסק-הדין. משכך, על הסעד הזמני להלום את נושא התובענה העיקרית. הסעד הזמני מיועד להקפאת המצב הקיים, ערב הגשת התובענה, כאשר המטרה היא הבטחת ביצועו של פסק-הדין לכשיינתן.
מכאן גם הכלל, כי ברגיל לא יינתן סעד זמני הזהה במהותו לסעד הסופי.
תנאי ראשון למתן הסעד הזמני הוא הנחת דעתו של בית-המשפט בדבר קיומה של עילת תובענה על בסיס ראיות מהימנות לכאורה (תק' 362 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי – התשמ"ד – 1984), זאת בנוסף לקיומם של שאר התנאים שנקבעו בתקנות ובפסיקה.

14. אניח, לטובת המבקשת, כי עלה בידה לשכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה , דבר קיומה של עילת תביעה . אלא שלאחר שבחנתי נסיבות המקרה, ושקלתי את כלל השיקולים הרלוונטיים, מצאתי, כי לא יהא זה צודק ונכון ליתן את הצו המבוקש.

15. אקדים ואומר, כי צודק ב"כ המשיבים בטענתו, שלא צורף צד רלוונטי להליך כאן, הוא המזמין.
יותר מזאת, לטעמי, אי-צירוף המזמין, כשלעצמו, מהווה שיקול לדחיית הבקשה.
כעולה מטענות הצדדים, צו המניעה הזמני מיועד להפסיק עבודתם של המשיבים בפרויקט המבוצע על ידי המזמין. נראה על-פניו, כי המזמין הינו צד נחוץ להליך כאן, ודומה, כי הנזק העלול להיגרם לו במידה והצו יינתן עולה אף על הנזק שעלול להיגרם למשיבים עצמם. בית-המשפט לא יתן סעד מן היושר נגד מי שלא ניתנה לו ההזדמנות לומר את דברו ולהשמיע טענותיו.

16. במסגרת נימוקי הבקשה, שכולם פורטו רק בתצהיר התומך בה, כל שנטען ע"י המבקשת לטובת מתן הסעד הזמני המבוקש הוא:
א. "מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת התובעת".
ב. "ייגרם למבקשת נזק בלתי הפיך באם לא יינתן הסעד המבוקש".
(סעיפים 21 ו-22 לתצהיר מטעם המבקשת).

מאזן הנוחות והטענה בדבר נזק בלתי הפיך:
17. כמצוות תקנה 362 (ב) (1), על בית-המשפט לשקול, בין היתר, את הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הצו הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני. שאלת מאזן הנוחות נתונה אף היא לשיקול דעתו של בית-המשפט.
מלבד הנזקים, הקש יים, וההכבדה, שעלולים להיגרם במתן הצו הזמני או באי-מתן הצו הזמני, תישקל גם התנהגות המבקש והמשיב, כגון שיהוי, חוסר ניקיון כפיים וכיו"ב.
על המבקש הנטל לשכנע בית-המשפט, כי אי-הנוחות שתגרם לו עולה על אי-הנוחות שתגרם למשיב.
גם השתהות המבקש בהגשת בקשתו לסעד זמני עלולה להצביע, בדרך כלל, על היעדר דחיפות של הסעד המבוקש, ויכול והשיהוי יתפרש כהסכמה שבשתיקה, או השלמה עם המצב שנוצר.

18. לא מחמת השתהותה של המבקשת ראיתי לדחות בקשתה, אלא מחמת שמדובר למעשה בתביעה כספית בעיקרה, כאשר לא הוכח בפניי קיומו של נזק כספי שלא יהא ניתן לשפות בגינו.
יתרה מזאת, הסעד המבוקש למתן צו מניעה קבוע, הינו למעשה סעד של צו עשה, ולא צו מניעה, מאחר ומיועד הוא להדיר רגליהם של המשיבים מאתר העבודה, משאלה כבר נמצאים ופועלים שם מזה כחודשיים לפחות. משכך, אינו מכוון לשרת את התכלית הראויה של מתן סעד דחוף. ב"כ המבקשת אף טען זאת מפורשות, כי מטרת הסעד הזמני אותו מבקש הינה לאלץ את המזמין "להסתדר" עם המבקשת (עמ' 3, ש' 3). לא לצורך זה נועד הסעד הזמני שהינו סעד מן היושר.
"כדי לבסס זכות לצו-מניעה, על התובע להצביע על נזק בלתי-הפיך שייגרם לו. מקובל לפרש 'נזק בלתי הפיך' כנזק ממשי ששום פיצויים כספיים לא יהיה די בהם כדי לתקנו, או שלא ניתן לאמוד את הפגיעה בכסף. אי-הפיכותו של נזק יכול שתהא בשל חומרתו של הנזק או בשל טיבה של הזכות הנפגעת. בשקלו, איפוא, מתן צו, יבחן בית-המשפט, בין שאר שיקוליו, את השאלה אם פיצויים יכולים לבוא בחשבון במקום מתן צו מניעה, במיוחד כאשר ההכבדה שתיגרם לנתבע היא רבה".
(ד"ר אליהו וינוגרד, צווי מניעה, חלק כללי, מהדורה שניה, 2008, עמ' 104).

19. שקלתי את הדברים שוב ושוב, ולא שוכנעתי, כי מתן הסעד הזמני יכול "לשרת" בדרך כלשהי את הסעד העיקרי המבוקש. אין חולק, כי המבקשת סיימה את ההתקשרות שלה עם המזמין, וכן סיימה את ההתקשרות שלה עם המשיבה 1. משכך, כל שנותר לה הוא תרופה כספית, במידה ותביעותיה הכספיות נגד המזמין, או נגד המשיבים, יצלחו. גם לטענה, כי אי-מתן הצו עלול לגרום לקריסתה הכלכלית של המבקשת, לא מצאתי תימוכין. כל שעלול הצו לגרום, בנסיבות, הוא נזק כספי למזמין, ולמשיבים, מבלי להטיב עם המבקשת, ותו לא.

20. לכל הנימוקים הנ"ל יש להוסיף את השיקול בדבר הזהות המלאה בין הסעד הזמני המבוקש לבין הסעד העיקרי המבוקש בתביעה.
הלכה פסוקה היא, כי בית-המשפט לא ייעתר לסעד זמני במידה וקיימת זהות סעדים בין הבקשה לבין הת יק העיקרי, שכן בהיעתרות בית המשפט לסעד הזמני יהיה בכך כדי לרוקן מתוכן את התביעה העיקרית .
עוד לעניין זה נפסק:
"...צריכות להיות נסיבות יוצאות מן הכלל כדי להביא את בית-המשפט להיעתר לבקשה כזו וצריכות להיות בפניו הוכחות חותכות על זכותו המוחלטת של המבקש ולא רק הוכחות על זכות לכאורה".
(דב"ע (ארצי) לג/3-3 מדינת ישראל נ' מרדכי גנץ).

בענייננו, לא מצאתי טעמים מיוחדים המצדיקים מתן סעד זמני הזהה לסעד העיקרי המבוקש.

21. בטרם סיום, למותר לציין, כי אין זה המקרה המצדיק מתן הסעד הזמני משיקולי "מסר חינוכי", כפי שטען ב"כ המבקשת.
מדובר בסכסוך כספי רגיל, ושגור במחוזותינו, בין פרטים, שאין לו השלכה ציבורית, ואין זה המקרה שמצדיק לשקול שיקולי מדיניות משפטית, ובוודאי לא עד כדי להצדיק מתן הסעד הזמני המבוקש. לא האינטרס הציבורי, ולא זכות הציבור, הם שעומדים על הפרק.

22. לאור המקובץ, הנני דוחה את הבקשה.
המבקשת תשא בהוצאות המשיבים בסך של 5,500 ₪ (כולל מע"מ), וזאת תוך 30 ימים מיום המצאת ההחלטה.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, י' אייר תשע"ה, 29 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סימון סגל מבנים וגשרים בע"מ
נתבע: רגד עבודות בניה הובלות ומסחר כללי בע"מ
שופט :
עורכי דין: