ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עזר נגד מ"י א נגב דוח-א נגב-34200579141 :

1

בתי המשפט

בית משפט לתעבורה באר שבע

בש 004271/08

בפני:

כב' השופטת רלי גליקליס

תאריך:

27/08/2008

בעניין:

עזר יהודה – בהעדר

ע"י ב"כ עו"ד

רפי בוקר – בהעדר

המבקש

נגד

מדינת ישראל – בהעדר

ע"י ב"כ הגב'

טלי כהן - בהעדר

המשיבה

החלטה

אני דוחה הבקשה וזאת מהנימוקים להלן:

צו הפסילה המנהלית, ניתן כדין, בהתאם לסעיף 47 לפקודת התעבורה , התשכ"ח-1968 (להלן: "הפקודה"). לקצין המשטרה, שנתן את צו הפסילה, היה יסוד סביר להניח, כי המבקש עבר עבירה של נהיגה בשכרות ואוגש כתב אישום בגין עבירה זו. לפיכך וכאמור, מולאו הדרישות שבסעיף 47 לפקודה.

על פי סעיף 48 לפקודה, עלי לבחון באם יש בהמשך נהיגתו של המבקש, משום פגיעה או סיכון לבטחון הציבור ועל אלה ניתן ללמוד משני מקורות:

  1. התנהגותו של המבקש במקרה הנדון.
  2. התנהגותו של המבקש בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות.

כאמור, השיקול הראשון מתבסס על נסיבות המקרה עצמו, ורק לאחר מכן יש לבחון את עברו של המבקש וזאת לאור הרשעותיו הקודמות.

ביום 15/08/08, במסגרת מבצע אכיפה שערכו מתנדבי התנועה, עצרו רכב מסוג מרצדס וביקשו מנהג הרכב (להלן: "המבקש"), להציג רישיונות, במהלך בדיקת הרישיונות הריחו המתנדבים מפיו של המבקש ריח חזק של אלכוהול. לאור האמור, נתבקש על ידי המתנדבים לערוך שתי בדיקות נשיפה. מהבדיקות עולה כי נמצאה בדמו של המבקש רמת אלכוהול של 320 מיקרוגרם, רמה הגבוהה מהמידה הקבועה בחוק. ועל כך, הוטלה עליו פסילה מנהלית למשך 30 ימים. כמו כן, החליט הקצין הפוסל שלא להשבית את הרכב, שהיה בבעלות מעבידו של המבקש.

לטענת ב"כ המבקש, לא קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה, שכן, לטענתו, בחומר הראיות אין תיעוד לכך שנעשה כיול ולכן לתוצאות הבדיקות שמצורפות אין משקל. מנגד, טענה ב"כ המשיבה, כי למעט בדיקת הכיול, קיימים פלט תוצאות מכשיר הינשוף, דו"ח מאפיינים והודאתו של המבקש ששתה בירה. כל אלה מהווים ביסוס ראייתי לכך שנהג שיכור. יחד עם זאת, הרשעותיו הקודמות הרבות של המבקש, מלמדות על מסוכנותו של המבקש.

לאחר שבחנתי את חומר החקירה, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה, לעניין העבירה המיוחסת למבקש לשם פסילתו המנהלית וזאת כמובא להלן:

1. כאשר נעצר המבקש על ידי המתנדבים, הריחו מפיו ריח חזק של אלכוהול ועיניו היו אדומות, אלה היו סממנים ראשונים לכך ששתה משקה אלכוהולי ועל כן הוחלט לערוך לו שתי בדיקות נשיפה על מנת לבסס חשד זה.

2. בוצעו בהתאם לנהלים שתי בדיקות נשיפה אשר קדמה להן המתנה של למעלה מ-15 דקות כנדרש. כמו כן, המכשיר עבר בדיקת "בלנק".

3. נמצאה רמת אלכוהול מדודה לכאורית של 320 מיקרוגרם, רמה העולה מכמות האלכוהול המותרת לפי החוק.

4. נערך דו"ח מאפיינים, לפיו, המאפיינים שנמצאו ומה שצויין בדו"ח בסעיף – שיחה ראשונית, שם מסר המבקש כי "שתה בירה גולדסטאר". כל אלה מספיקים על מנת להגיע למסקנה כי המבקש נהג בשכרות.

5. לכל האמור לעיל, מתווספים המזכרים ודו"ח הפעולה שערכו המתנדבים וכן נתון נוסף ומשמעותי והוא הודאתו של המבקש בטופס השימוע "שתיתי ½ 2 בירות במסעדה" וכן בדו"ח העיכוב "שתיתי בירה גלדסברג". קרי-המבקש קשר עצמו לעצם שתית האלכוהול.

מכל המקובץ, יוצא איפוא, כי בניגוד לדעת ב"כ המבקש, קיימות מספיק ראיות לכאורה אף ללא התיעוד באשר להוכחת בדיקה הכיול. מעבר לכך, ברצוני להדגיש, כי מאחר ואנו נמצאים בשלב בו נדרשים אנו, אך ורק לראיות לכאורה, שאלת הכיול ותקינות בדיקות הינשוף, הן שאלות שצריכות להיבדק בשלב ההוכחות בתיק העיקרי ולא בשלב זה.

באשר לשיקול הראשון, המתייחס לנסיבות המקרה - אין עוררין, כי לאור הבדיקות שנערכו ביום האירוע ולאור חומר החקירה בכלל, עולה כי יש ביסוס לכך שהמבקש נהג תחת שכרות.

השיקול השני שעליי לקחת בחשבון, הינו עברו התעבורתי של המבקש כפי שבא לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות. למבקש רישיון נהיגה משנת 1966 ולחובת 108 הרשעות קודמות. מדובר בעבר תעבורתי כבד בנוסף לרמת האלכוהול אשר נמצאה בדמו של המבקש, כל אלה מעידים על נהיגה בחוסר זהירות ורמת מסוכנות גבוהה, אשר מצדיקים את פסילתו המנהלית של המבקש.

לסיכום- לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה וחומרת העבירה וכן את הרשעותיו הקודמות של המבקש, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לעניין העבירה ושיש בהמשך נהיגתו של המבקש משום סיכון לביטחון הציבור. לפיכך וכאמור, החלטתי לדחות את הבקשה.

ניתן היום כ"ו באב, תשס"ח (27 באוגוסט 2008) בלשכתי בהעדר הצדדים.

רלי גליקליס - שופטת

ס. נשיא