ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סיני ליבל נגד מרדכי כהן :

מספר בקשות: 3, 18
בפני כבוד השופטת אסתר נחליאלי חיאט

מבקש

סיני ליבל
ע"י ב"כ עו"ד בני עיון

נגד

משיבים

  1. מרדכי כהן - ניסן
  2. גרין דיזיין מרקט בע"מ

שניהם ע"י ב"כ עו"ד נועם קוריס ואח'
3. חברת פרטנר תקשורת בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות'

החלטה

במסגרת החלטה זו אתייחס לשתי בקשות שהוגשו בתיק דנא - האחת בקשה לתיקון בקשת אישור תובענה ייצוגית, והשנייה בקשה לאיחוד הדיון בה עותר המבקש לאחד את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית שהגיש עם בקשה מאוחרת שהגישה מבקשת אחרת.

בקשת תיקון בקשת אישור התובענה הייצוגית (בקשה 3):
המבקש, מר סיני ליבל, עתר לבית המשפט לתקן את בקשת אישור התובענה הייצוגית שהגיש. לדבריו, כפי שעולה מהבקשה, בעקבות הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית נוספת ומאוחרת לבקשתו, שהגישה המועצה הישראלית לצרכנות בתיק ת"צ 29489-07-14, ומאחר שלטענתו אין מחלוקת כי המועצה הישראלית לצרכנות היא המבקשת המייצגת הראויה בעילות הבקשה החופפות (כך בהודעתו מיום 3.9.14) ראה לבקש תיקון הבקשה שלו.

מטרת הבקשה לתיקון כתב הטענות היא מחיקת המשיבה 2 - חברת גרין דיזיין מרקט בע"מ (היא חברת במרום הפקות לטענת המבקש, טענה המוכחשת על ידי המשיבים), תיקון בקשת האישור נגד המשיב 1 - עו"ד מרדכי כהן ניסן ו"תיקון והתאמת" בקשת האישור נגד המשיבה 3- חברת פרטנר (להלן: "פרטנר"). בקשת התיקון הוגשה טרם הגשת תשוב ת המשיבות לבקשת האישור .
בקשת התיקון לא כללה את נוסח כתב הטענות המתוקן שבכוונת המבקש להגיש, כמתחייב על פי הפסיקה כדי שבית המשפט יוכל להכריע בבקשת התיקון, ואף בתשובתו לתגובת המשיבות לבקשה לא הבהיר המבקש מהו התיקון המבוקש.

ענייננו כאמור בבקשה לתיקון של בקשה לאישור תובענה ייצוגית.
תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, מסדירה את סמכות בית המשפט לתקן כתב טענות, וזו לשונה:
"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות."
תקנה זו חלה בשינויים המחויבים גם על בקשה לתקן כתבי טענות בהליך של תובענה ייצוגית, כך על פי תקנה 19 (א) לתקנות תובענות ייצוגיות התש"ע- 2010:
"בכל עניין של סדר דין בבקשה לאישור או בתובענה ייצוגית, יחולו תקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המחויבים, והכל אם אין בחוק או בתקנות אלה הוראה אחרת לעניין הנדון."

בבר"מ 4303/12 אינסלר נ' המועצה האזורית עמק חפר ( 22.11.2012) (פורסם בנבו), נדרש בית המשפט העליון לבקשה לתיקון בקשת אישור תובענה ייצוגית, והתווה את הכללים לבחינת בקשה זו (להלן: "הלכת אינסלר") (אם כי בהלכת אינסלר הוגשה בקשת התיקון בשלב שונה מהעניין דנא קרי, לאחר הגשת תגובת המשיבה לבקשת האישור ואף תשובה לתגובה).

בהתאם להלכת אינסלר תיבחן בקשה לתיקון כתבי טענות על פי אמות המידה שהותוו בפסיקה, תוך מתן משקל למאפייניו הייחודיים של הליך התובענה הייצוגית, כך נדרש בית המשפט לאזן בין האינטרסים השונים ולערוך איזונים מתחייבים בבואו להתיר תיקון כתב טענות. כך התווה בית המשפט את הדרך הראויה בבקשות מהסוג דנא. תחילה מתייחס בית המשפט להנחת המוצא עת מדובר בהליך 'רגיל' וקובע:

"על רקע שיקולים אלה, התגבש בפסיקתנו הכלל שלפיו בעל דין המבקש לתקן את כתב תביעתו בשלב מוקדם של ההליך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין – נעתרים לו ברוחב לב, ומרפאים את הפגיעה ביריב באמצעות פסיקת הוצאות לטובתו".

ואשר לתובענות ייצוגיות, קובע בית המשפט כי שלא כמו אמת המידה הליברלית שיש לנקוט בעניין תיקון כתבי טענות בהליך 'רגיל', לא יתיר בית המשפט בנקל תיקונם של כתבי טענות בתובענה ייצוגית אם הוברר שהתובע לא ערך מלכתחילה את כתב תביעתו ואת בקשתו לאישור תובענה ייצוגית ביסודיות ובכובד ראש, ובין השאר לא כלל בבקשת האישור עובדות או נתונים שניתן היה להשיגם קודם להגשת הבקשה, ועוד שיקולים כמפורט בהחלטת בית המשפט .

בענייננו, נ דרשתי לבקשה ונהגם כי נראה שהבקשה לתיקון כתב הטענות חסרה ואף אינה ערוכה כדין, באופן שאינו מאפשר לבית המשפט להכריע בה לגופה ביחס לכלל המשיבים , הרי שלאור השלב המקדמי בו מצוי ההליך ולאור ההלכה הנוהגת , ראיתי להיעתר לבקשה באופן הבא:
אני מוחקת את הבקשה לאישור התביעה כייצוגית וממילא את התובענה נגד המשיבה 2, כמבוקש בבקשה. המבקש רשאי להגיש בקשה מתוקנת לאישור תובענה כייצוגית וכן את התובענה המתוקנת בהתאם.
ראיתי להעיר כי ראוי שהבקשה והתובענה ינוסחו בבהירות , זאת מצאתי לומר לאור כתבי הטענות המעורפלים והבלתי ברורים שהוגשו עד כה. האמור יוגש תוך 15 ימים מעת המצאת ההחלטה דנא.
מובהר בזאת כי הגשת כתבי הטענות המתוקנים מוגבלת לתיקון שהתבקש בבקשה דנא, קרי, מחיקת המשיבה 2 והסעיפים הרלוונטיים המתייחסים לטענות נגדה.

משנעתרתי לבקשה לתיקון כתבי הטענות, אני מחייבת את המבקש לשלם למשיבים הוצאותיהם בגין הבקשה בסך 5,000 ₪ (מחצית למשיבים 1, 2 ומחצית למשיבה 3).

בקשה לאיחוד הדיון (בקשה 18):
המבקש הגיש בקשה לאיחוד הדיון של הבקשה לאישור התובענה כייצוגית שהגיש בהליך דנא ("בקשת האישור הראשונה "), שהיא הבקשה המוקדמת בסדר הזמנים לבקשת האישור בת"צ 29489-07-14 (להלן: "בקשת האישור המאוחרת" ), שהגישה המועצה הישראלית לצרכנות (להלן: "המועצה"), בהתאם לסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו- 2006 (להלן: "החוק").

וזו לשון סעיף 7 (א) לחוק:
(1) "מצא בית המשפט שאליו הוגשה בקשה לאישור כי תלויה ועומדת בקשה לאישור קודמת או תובענה ייצוגית קודמת אשר מתעוררות בה שאלות משותפות של עובדה או משפט, הזהות או דומות בעיקרן לשאלות המתעוררות בבקשה לאישור, רשאי הוא, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין, להורות על העברת הדיון בבקשה לאישור לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, ואם נקבע השופט או המותב שידון בבקשה הקודמת או בתובענה הקודמת – לאותו שופט או מותב.
(2) מצא בית המשפט כי מתקיים האמור בפסקה (1), והיתה הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור המאוחרת זהה או דומה בעיקרה לקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, יורה בית המשפט על העברת הדיון בבקשת האישור המאוחרת לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, ואם נקבע השופט או המותב שידון בבקשה הקודמת או בתובענה הקודמת – לאותו שופט או מותב."

12. בהתאם לסעיף 7 (א)(1) הסמכות להורות על העברת דיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית מצויה בידי בית המשפט שאליו הוגשה בקשת האישור המאוחרת מבין הבקשות. בענייננו הוגשה הבקשה לאיחוד הדיון דווקא במסגרת הליך בקשת האישור הראשונה, ובה מתבקש בית המשפט לאחד את הבקשה הראשונה עם הבקשה המאוחרת . מכאן שבהתאם להוראת החוק, ובהיות בית משפט זה בית המשפט אליו הוגשה בקשת האישור הראשונה הרי שבית משפט זה מנוע מלדון בבקשת האיחוד וליתן הוראות בהתאם, שהרי למעשה עניינה של הבקשה היא להעביר את הדיון בבקשה המוקדמת לבית המשפט הדן בבקשה המאוחרת.

13. וכך קבע נשיא בית המשפט העליון (בדימוס), כבוד השופט גרוניס בבש"א 8226/12 דיפלומט מפיצים נ' פתחי בשתאוי (30.1.2013) כי:
"אכן, בבואו להפעיל את סמכותו לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי ביחס לתובענות ייצוגיות על נשיא בית המשפט העליון לייחס משקל נכבד לקיום ההסדר הקבוע בסעיף 7( א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות. ככלל אף יש להעדיף את השימוש בסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות על פני השימוש בתקנה 7, שכן הוא מהווה חלק מההסדר הכולל שקבע המחוקק להסדרת נושא התובענות הייצוגיות. עם זאת, הוראת סעיף 7( א)(1) מוגבלת בהיקפה. היא מאפשרת לבית המשפט שאליו הוגשה תובענה ייצוגית מאוחרת להעביר את הדיון בה לבית המשפט אליו הוגשה תובענה ייצוגית קודמת, כאשר מתעוררות שאלות משותפות של עובדה ומשפט. הוראה זו מתאימה במיוחד למצב בו הוגשו שתי תובענות ייצוגיות המעוררות אותן שאלות בשני בתי משפט שונים. בנסיבות אלה אכן דומה כי בדרך כלל לא יהיה מקום להפעלת תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי ( אלא אולי בנסיבות בהן אחד מבעלי הדין בתובענה המוקדמת מבקש ליזום את איחוד הדיון עם התובענה המאוחרת, שבה הוא איננו צד). אולם, כאשר מדובר במספר גדול יותר של תובענות ייצוגיות עלול להיווצר קושי, שכן סעיף 7( א)(1) אינו מאפשר את ריכוז כל התובענות הייצוגיות שהוגשו בנושא מסוים בפני ערכאה שיפוטית אחת. סעיף 7( א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות מקנה לכל שופט, שלפניו מתבררת תובענה ייצוגית, שיקול דעת להעביר את הדיון בהליך שלפניו לבית משפט שבו מתבררת תובענה ייצוגית קודמת באותו עניין." (ההדגשות אינן במקור- א.נ.ח)
ראו גם ההחלטה בת"צ 17683-10-11 וולוביק נ' פריגו ישראל סוכנויות בע"מ (18.04.2012):
"סעיף 7(א) לחוק קובע קריטריון יחיד וברור בדבר המותב אליו יש להעביר את הדיון בבקשות שעניינן דומה- מועד הגשת הבקשה".
ובהמשך:
"לצורך ריכוז הבקשות בפני מותב אחד, ישנו קריטריון אחד וברור- הוא מועד הגשת הבקשה הראשונה.".
קביעה זו התחדדה אף על ידי השופט גרוסקופף בת"צ 3399-04-14 פטשנקו נ' יורוקום תקשורת סלולרית בע"מ (01.05.2014) (פורסם בנבו). ההדגשה במקור:
"להלכה לפיה את בקשות האישור שהוגשו באותו עניין יש לרכז, תוך שימוש בסעיף 7(א)(1) ל חוק תובענות ייצוגיות, לערכאה אליה הוגשה בקשת האישור הראשונה, על פי מבחן טכני (מבחן מספר ההליך), ראו החלטתו של כבוד השופט עמרם בנימיני בת"צ (מחוזי ת"א) 17683-10-11 וולוביק נ' פריגו ישראל סוכנויות בע"מ [פורסם בנבו] (ניתן ב- 18.4.2012): "סעיף 7(א) לחוק קובע קריטריון יחיד וברור בדבר המותב אליו יש להעביר את הדיון בבקשות שעניינן דומה – מועד הגשת הבקשה".

14. המבקש הפנה את בית המשפט בבקשתו לסעיף 7(ב) לחוק, ללא שהתייחס תחילה לסעיף 7 (א) לחוק ; אלא שסעיף 7 (ב) לחוק קובע את ההוראות האופרטיביות החלות על בית המשפט אליו הועבר הדיון לפי סעיף 7(א) וכלשון הרישא של סעיף 7(ב): " על בית משפט שאליו הועבר הדיון כאמור בסעיף קטן (א) יחולו ההוראות כמפורט להלן, לפי העניין...", מכאן שיש לבחון תחילה האם נכנס המקרה בגדרי סעיף 7 (א) לחוק – ובענייננו , לא היא!

15. הגם שהמבקש כלל לא התייחס בבקשתו לסעיף 7(א) לחוק, ראיתי להתייחס לכך למעלה מן הצורך ככל שהתיבה "מצא בית המשפט" בלשון סעיף 7 (א)(1) עשויה בכל זאת ללמד על סמכות רחבה יותר של בית המשפט אליו הוגשה בקשת אישור מאוחרת להעביר דיון אף מיוזמתו ובלי שהוגשה בקשה מתאימה על ידי מי מהצדדים בהליך המתנהל בפניו . שאלה זו מצריכה עיון כשלעצמה, ולא ראיתי לנכון להכריע בשאלה זו, זאת מאחר שבענייננו, וכפי שפרטתי לעיל, ממילא אין מקום להורות על העברת הדיון לפי תנאי סעיף 7 לחוק .

שאלות משותפות של עובדה או משפט
16. כדי לבחון את סוגיית העברת הדיון על פי סעיף 7 (א) לחוק יש לבדוק האם בקשות האישור כוללות שאלות משותפות של עובדה או משפט, הזהות או דומות בעיקרן זו לזו, ו כן האם יהא מוצדק להעביר את הדיון בנסיבות העניין. בענייננו, ומשכך בדקתי, מצאתי כי בקשות אישור התובענות הייצוגיות שונות זו מזו, הן בשאלות שהן מעוררות, הן בעילות התביעה הנטענות במסגרתן, הן בהיקף התביעות , הן ב אינטרסים השונים העומד ים בבסיף מדובר במשיבים שונים שכלפיהן מופנות הטענות .

17. תחילה למשיבים. בעוד שבקשת האישור הראשונה הוגשה נגד שלושה משיבים: עו"ד כהן ניסן, חברת גרין דיזיין מרקט ופרטנר, הוגשה בקשת האישור המאוחרת נגד שנים עשר משיבים, וביניהן חברות סלולר וחברות שירותי תוכן רבות, כשרק שני המשיבים כאן, זהים, (חברת גרין דיזיין ופרטנר, שממילא אחד מהם כבר נמחק לבקשת המבקש ונותר משיב זהה אחד).
18. אשר לעילות התביעה אומר כי אף כי קיים קשר מסוים בין עילות התביעה בבקשות האישור שביקש המבקש לאחד, הרי שהן שונות ומובחנות זו מזו, ומעלות שאלות משפטיות שונות.
תחילה ייאמר כי בקשת האישור של המבקש מנוסחת באופן מסורבל, כדרכו, כפי שניתן ללמוד משלל בקשות והליכי בקשה לאישור תביעה ייצוגית שכבר הגיש ואף נדחו.
בבקשת האישור שהגיש טוען המבקש כי בקשתו מוגשת בגין חיובים שבוצעו במסגרת החשבון החודשי בשל שירותי תוכן שלכאורה ספקה המשיבה 2 ללא כל הסכמה של בעלי המנוי (סעיף 24 לבקשה). במסגרת זו אף טוען המבקש כי יש לקבוע כי פרטנר התקשרה או המשיכה הסכם התקשרות לגבייה שלא בהסכמת הצרכן עבור המשיבה 2 (פסקה 53 לבקשה) (להלן: "העילה הראשונה") . המבקש גם טוען כי הוא מגיש את הבקשה בשם שתי קבוצות נוספות: קבוצת "כל מנוי של חברת סלולאר ו/או אצל המשיבה 2 שקיבל הודעת תשלום חוב מהמשיבה 2 ממאי 2013 (עניין גל ליבל)- ופנה למשיב 1 ו/או למשיבה 2 ואלו סרבו לתת לו אסמכתא לחיוב ו/או הציגו לו מצג חסר לגבי פסה"ד בת"צ 1860/09". קבוצה נוספת היא קבוצת הקטינים שקיבלו הודעות תשלום דרישת חוב מהמשיבה 2, ללא הסכמה להתקשרות מצד הקטינים או הוריהם (סעיף 25 לבקשה ) (להלן: "העילה השניה").

19. אף כי עילת התביעה הנטענת בשם קבוצה זו דומה בנסיבותיה לעילת התביעה בבקשת האישור המאוחרת, הרי שלא בכל מקרה בו מתעוררות שאלות משותפות של עובדה או משפט בין בקשות לאישור תובענה כייצוגית יועבר הדיון לבקשה המוקדמת, וההכרעה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט ולשאלה אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות העניין.
שלא כמו עילת התביעה הראשונה של המבקש, עילת התביעה של המועצה הישראלית לצרכנות בבקשת האישור המאוחרת מתמקדת בחיובים בהם חויבו צרכנים על ידי ספקיות שירותי תוכן - חברות קבוצת איקיוטק. לטענת המועצה, רוב חברי הקבוצה נדרשו לשלם את החוב לספקיות התוכן במכתבים שנשלחו אליהם מטעמה, ומקצתם קיבלו הודעות טקסט או שיחות טלפון למכשיר הטלפון הסלולארי. בנוסף לכך, חברות הסלולר, לרבות פרטנר, נתבעות גם עקב התנהלותן שאפשרה גבייה זו על ידי ספקיות שירותי התוכן, כפי שנטען בבקשת האישור של המועצה.
ודוק: עילת התביעה בבקשת האישור של המועצה מופנית כלפי ספקיות התוכן עצמן בטענה לחיוב מנויי חברות סלולר בגין שירותי תוכן שלא חויבו על ידי חברת הסלולר, אך ההתחייבות הנטענת לתשלום נעשתה בקשר עם מספר הטלפון הסלולרי של הלקוח, ומכאן לטענת המבקשים קמה גם אחריותן של חברות הסלולר (סעיף א' לבקשת המועצה). ב"כ המועצה הדגיש בבקשת האישור שהוגשה, כמו גם בתגובתו לבקשת האיחוד, כי "העילה בקשר עם הכספים שפרטנר גבתה לכיסה כתוצאה מחיוב לקוחותיה בגין שירותי תוכן הוחרגה במפורש מתביעת המועצה לצרכנות כאשר התביעה מתמקדת אך ורק בפניות ישירות שבוצעו על ידי חברות קבוצת איקיוטק ללקוחות" (סעיף 6 לתגובת המועצה לבקשת האיחוד). אלא שבעוד שעילת התביעה הראשונה של המבקש בבקשת האישור שהגיש מופנית כלפי פרטנר בגין התשלומים שהיא עצמה גבתה במסגרת חיוב החשבון החודשי של מנוייה, וכן כלפי חברת גרין דיזיין, אותה ביקש כאמור המבקש למחוק מתביעתו , הרי העילה השנייה, המשותפת במידת מה לבקשות האישור , הושמטה מבקשת האישור שהגיש המבקש בעצם בקשתו לתקן את כתב הטענות בדרך של מחיקת המשיבה 2 מתביעתו, בקשה לה נעתרתי כאמור לעיל. משכך השאלות העומדות בבסיס התובענות שונות, וודאי אינן מצדיקות את העברת הדיון.
בתגובתו לבקשה הדגיש ב"כ המועצה, כמו גם בבקשת האישור המאוחרת, כי קיימות בקשות תלויות ועומדות בעניין חיובים בהם חויבו לקוחות בגין שירותי תוכן ללא הסכמתם על ידי חברות הסלולר. בחלק מבקשות ייצוג אלו משמש ב"כ המועצה ב"כ המבקשים.
זאת ועוד: בבקשת איחוד הדיון טוען המבקש עצמו כי בקשת המועצה לאישור התובענה הייצוגית אינה כוללת את הטענה הנטענת בבקשת ו בעניין ההחזר המגיע למנויי פרטנר (ר' ס' 2 לבקשת האיחוד). זו כאמור, העילה שה מועצה החריגה במפורש ובמכוון מבקשת האישור שהגישה (סעיף א' לבקשתה). על כך גם חוזר המבקש בתשובתו לתגובת פרטנר לבקשה לאיחוד שהוגשה על ידו, וכך ציין : "בקשת הייצוג המוקדמת אינה מכילה את הבקשה המאוחרת כנגד פרטנר (אחריותה לעוולות חברת איקיוטק ובנותיה), והבקשה המאוחרת אינה מכילה את הבקשה המוקדמת (הכספים שפרטנר גבתה בעוולה עבור חברת איקיוטק ובנותיה)". מכאן נלמד בבירור שעילת התביעה של המבקש שונה מעילת התביעה של המועצה.

20. סעיף 7(א) לחוק הנוקט בלשון: "רשאי הוא, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות העניין" , מקנה לבית המשפט שיקול דעת בעניין העברת דיון, אף במקרה בו מתעוררות שאלות משותפות של עובדה או משפט שהן דומות או זהות בעיקרן בבקשות האישור. אומר, למעלה מן הצורך, כי אף אם המבקש לא היה מגיש את הבקשה למחיקת המשיבה 2, לא מצאתי כי העברת הדיון היתה מוצדקת בנסיבות בהן בקשת האישור של המבקש כוללת עילות שהמועצה החריגה מבקשתה במפורש.

21. לציין כי גם לא שוכנעתי כי העברת הדיון המבוקשת תייעל את ההליכים, אלא להפך, ולכך יש להוסיף את דברי המבקש בדבר "היריבות המרה בין ליבל לבא כוח המועצה" כנזכר בבקשת האיחוד שהגיש.

22. בטרם סיום ראיתי לציין כי לא ניתן להתעלם מן ההליכים הרבים ב מסגרת חוק תובענות ייצוגיות בהם היה המבקש מעורב, לרבות בעניינים הקשורים קשר הדוק לבקשת אישור זו, ומכך שרובם נדחו על ידי ערכאות רבות ש אף התייחסו לסגנונו ולאופן הבעייתי של התנהלות המבקש כ"מתדיין סדרתי". די אם אפנה להחלטת נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) כבוד השופט גרוניס ברע"א 4553/14 ליבל נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (22.08.2014), שציין כי המבקש מגיש כתבי בי דין מסורבלים ולא ברורים ובהם הוא נוקט לשון לא ראויה ולא מקובלת, וכי התנהלותו של המבקש עומדת בניגוד לאינטרס הציבורי שבמניעת חזרה על הליכים וניהול התדיינויות סרק, שלא רק גורמת לבזבוז זמן שיפוטי יקר אלא עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. מכאן שבנסיבות שתוארו בהחלטה זו לעיל, לא ראיתי להעביר הדיון.

23. בשולי הדברים אציין כי אפשרית גם הדרך של המנעות מהמשך ההליכים, כפי שמתיישב לכאורה מדברי המבקש בבקשתו לאיחוד בקשות האישור (ס' 1 לבקשה).

24. לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה לאיחוד הדיון, ולא ראיתי להורות על העברת הדיון לבית משפט הדן בת"צ 29489-07-14 .

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ט' אייר תשע"ה, 28 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סיני ליבל
נתבע: מרדכי כהן
שופט :
עורכי דין: