ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד שמואל דוח-א י-ם ת-61200666099 :

1


בתי המשפט

בית משפט לתעבורה ירושלים

ת 012472/08

לפני:

כב' השופטת שרון לארי-בבלי

תאריך:

04/06/2009

בעניין:

מדינת ישראל – לשכת תביעות ירושלים

ע"י

ענת לוי - מתמחה

המאשימה

נ ג ד

שמואל שאול

ע"י ב"כ עו"ד

ברק כהן

הנאשם

נוכחים:

הצדדים וב"כ

הכרעת דין

האישום: המדינה מאשימה את הנאשם כי ביום 6.6.08 נהג ברכבו מ.ר. 4669017 במקום ציבורי בהיותו שיכור, שבדוגמת אוויר נשוף שלו נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר נשוף הינו 465 מיקרוגרם, ובכך הפר את הוראות ס' 62(3), 64(ב)(א) ו-39א לפקודת התעבורה התשכ"א –1961 ותקנה 169ב' לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.

פרשת התביעה:

ע"ת מס' 1, מר יעקב ארגמן, הוא המתנדב אשר עצר את רכב הנאשם בשעה 04:10, ולאחר מכן, בשעה 04:30, ערך לו את בדיקת הינשוף (להלן: "המפעיל").

המפעיל ערך והגיש את המסמכים ת/1 עד ת/6. לדבריו עצר את הנאשם, ובקש כי יבצע בדיקת אינדיקציה (נשיפון). משבדיקה זו היתה חיובית והצביעה על חשד של נהיגה בשכרות הוא הועבר "לטיפול שגרתי בנהג החשוד בשכרות" (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 19.2.09, להלן: "הפרוטוקול הראשון", בשורה 12). המפעיל ערך לנאשם את בדיקת הינשוף אשר תוצאתה 465 מ

יקרוגרם בליטר אויר נשוף.

ע"ת מס' 2, רס"ל טוני ונגר, היא השוטרת אשר קיבלה את הנאשם לטיפול מידי המפעיל. (להלן: "השוטרת").

השוטרת ערכה והגישה את המסמכים ת/7 עד ת/10.

לדבריה, הנאשם לא שיתף עמה פעולה, צעק, כעס והטיח בה עלבונות. השוטרת ערכה לנאשם בדיקת מאפיינים (ת/7) אשר הביאה אותה למסקנה שהוא מצוי תחת השפעת אלכוהול בינונית.

ע"ת מס' 3, פקד אורי ניסן, הוא סגן ראש המעבדה המטפלת במכשירי האכיפה, לרבות הינשוף (להלן: "סגן ראש המעבדה").

סגן ראש המעבדה ערך והגיש את המסמכים ת/11 עד ת/14. לדבריו, מכשיר הינשוף בו נבדק הנאשם (מס' 034) נבדק במעבדתו מספר פעמים כפי שיפורט להלן, וביום הארוע הוא היה תקין.

פרשת ההגנה:

ע"ה מס' 1 הוא הנאשם בתיק זה. (להלן: הנאשם).

הנאשם העיד כי בליל הארוע היה עייף ולכן לא יצא לבילוי עם חבריו. בסביבות השעה 3:00 שוחח עם חבריו ואלה אמרו לו שנשארו בלי כסף ובקשו כי יבוא לקחת אותם. הנאשם נסע לתלפיות, אסף את שלושת חבריו, ואז נעצר ע"י המשטרה. לדבריו לא שתה כלל. בתום בדיקת הינשוף העיד הנאשם כי נאמר לו שהוא יכול לנהוג לביתו, וכך עשה.

ע"ה מס' 2, רס"מ אליהו שטרית, הוא השוטר אשר נטל מן הנאשם את רשיון הנהיגה ורשיון הרכב וזימנו לשימוע (להלן: "השוטר"). השוטר ערך והגיש את המסמכים ת/15 ות/16.

טענות ההגנה הן למעשה אלה:

1. בטופס ת/3 לא מילא המפעיל את הסעיף בדבר החלפת פיה, ולכן יש לזכות את הנאשם ולו מחמת הספק.

2. מכשיר הינשוף מס' 034 סבל מתקלות חוזרות ונשנות, ולא היה מקום להפעילו ולקבל תוצאותיו.

3. הנאשם לא היה שיכור – הוא ניהל שיחות ענייניות עם השוטרים והמפעיל.

4. הנאשם עישן בסמוך לבדיקת הינשוף.

5. בתום העיכוב הורשה הנאשם לנהוג הביתה ברכבו, עובדה המצביעה על כך שגם השוטרים לא ראו בו שיכור.

אתייחס להלן אל טענותיה של ההגנה.

1. בטופס ת/3 לא מילא המפעיל את הסעיף בדבר החלפת פיה, ולכן יש לזכות את הנאשם ולו מחמת הספק.

עיון בת/3 – דו"ח בדיקת שכרות באמצעות ינשוף – מעלה כי אכן לא צויין שהוחלפה פיה בין בדיקה לבדיקה. ואולם, בת/1 – אשר נערך גם הוא ע"י המפעיל – נכתב שנעשה שימוש בפיית נשיפה חדשה עבור כל נשיפה.

האם די בליקוי בת/3 על מנת להביא לזיכויו של הנאשם? אני סבורה שלא. להלן נימוקיי.

המפעיל נשאל על ליקוי זה בעדותו, והוא העיד כי הוא מקפיד להחליף פיות (הפרוטוקול הראשון, עמ' 3, שורה 18). המדובר במפעיל ותיק, המוסמך להפעיל את הינשוף למעלה משנתיים. גם אם נשמט מעיניו סעיף מסויים בטופס מסויים, הרי שליקוי זה תוקן בטופס ת/1. לדברי המפעיל שני המסמכים מתייחסים לשאלת הפיה והם משלימים זה את זה (הפרוטוקול הראשון, עמ' 3, שורה 25).

גם העובדה שע"ג מסמך ת/3 מופיעה שעה ואילו ע"ג ת/1 אין ציון של שעת עריכת המסמך אינה מעלה ואינה מורידה. הדעת נותנת כי מסמך זה נערך עובר לבדיקת הינשוף (שהרי מצויין בו כי המפעיל וידא כי הנהג לא שתה, לא הקיא ולא עישן עובר לבדיקה). בדיקת הינשוף החלה בשעה 4:30. מסמך ת/3 נערך בעשה 4:30. לא מן הנמנע שמסמך ת/1 נערך לפני מסמך ת/3, ולא כפי שטען ב"כ הנאשם.

ב"כ הנאשם טען בסיכומיו כי יתכן שטופס ת/1 מולא על סמך זכרון של המפעיל, אשר יתכן והושפע מבדיקות אחרות שנערכו על ידו לנהגים אחרים, לאחר בדיקתו של הנאשם. ב"כ הנאשם הפנה בסיכומיו למחקרים בדבר הכושר הקוגנטיבי של האדם, מחקרים אותם אף בקש לצרף במועד מאוחר יותר. מעבר לעובדה שאין מקום להביא ראיות נוספות (בדמות מחקרים מדעיים) משנסתיים שלב ההוכחות, הרי שאם רצה ב"כ להסתמך על חוות דעת אלה היה עליו להביא לעדות מומחה בתחום.

ב"כ הנאשם טען כי ניתן להפנות למחקרים אלה כפי שניתן להפנות למאמריו של יעקב קדמי. אין המשל דומה לנמשל. בעוד שספריו של קדמי מהווים פרשנות וניתוח של חוק, המאמרים אותם בקש ב"כ הנאשם לצרף הם חלק מן המסכת הראייתית בתיק, אותה רשאית המאשימה לתקוף.

נוכח האמור לעיל השתכנעתי כי המפעיל אכן עשה שימוש בפיית נשיפה חדשה עבור כל נשיפה.

2. מכשיר הינשוף מס' 034 סבל מתקלות חוזרות ונשנות, ולא היה מקום להפעילו ולקבל תוצאותיו.

ב"כ הנאשם טען כי מכשיר ינשוף מס' 034 הוא מכשיר תקול אשר לא נערכו לו בדיקות תקופתיות כפי שנדרש היה לעשות, וממילא לא היה מקום לעשות בו שימוש ולהפיק באמצעותו תוצאות.

הטענה נדחית.

העיד בפניי פקד אורי ניסן, אשר הגיש לבית המשפט תעודת עובד ציבור (ת/11), טופס ביקורת תקופתית (ת/12), קובץ נהלים בדבר תחזוק וביקורת לינשוף (ת/13), וכרטיס מכשיר (ת/14). העד, שהוא מומחה בתחום הבדיקות התקופתיות, העיד כי ביום 1.4.08 היתה תקלה במכשיר, אולם תקלה זו טופלה, והמכשיר תוקן. העובדה שבין מועד זה לבין מועד הארוע היו שלוש תקלות במכשיר אינה פוסלת אותו. התקלות טופלו והמכשיר נמצא תקין. לדבריו, דווקא העובדה כי במועדים 7.4.08 ו- 5.5.08 היו בדיקות כיול פסולות מוכיחה כי המכשיר יודע לחסום עצמו בעת תקלה (הפרוטוקול הראשון, עמ' 13, שורות 14-18). מכל מקום, אם נעשתה בדיקת כיול כפולה – המכשיר תקין (שם, שורות 4-5).

בדיקת כיול כפולה אכן בוצעה ע"י המפעיל (ת/1), ומשכך אני קובעת כי במועד הארוע היה מכשיר הינשוף תקין.

3. הנאשם לא היה שיכור – הוא ניהל שיחות ענייניות עם השוטרים והמפעיל.

לגירסתו של ב"כ הנאשם, הנאשם ניהל שיחה קוהרנטית עם השוטרים ודי בכך כדי להביאני למסקנה שלא היה שיכור. טענה זו אין בה ולא כלום.

ראשית - משמצאתי לדחות את טענותיו של הנאשם בדבר ליקויים במכשיר הינשוף ובהפעלתו, הרי שדי בתוצאות בדיקת הינשוף כדי להביא להרשעתו של הנאשם.

אולם מצאתי להתייחס לטענה זו גם לגופה.

מדו"ח הפעולה ת/7 עולה כי הנאשם נהג בשכרות. מפיו של הנאשם נדף ריח אלכוהול חזק. התנהגותו היתה פרועה. מכשיר האינדיקציה (נשיפון) הראה תוצאה חיובית. הנאשם התנדנד. הנאשם נכשל בחלקים מבדיקת המאפיינים: במבחני הליכה על קו לא הצמיד הנאשם עקב לאגודל, חרג מהקו, התנדנד, הסתייע בהרמת ידיו לצדדים לשם שמירה על יציבות. במבחני הבאת אצבע לאף התנדנד. די במאפיינים אלה כדי להביא להרשעת הנאשם בשכרות וניתן להתייחס לתוצאות בדיקת הינשוף כאל ראייה מסייעת וכאינדיקטור לרמת השכרות בה היה מצוי. ליתר חידוד, הגישה המקובלת בפסיקה היא כי ניתן להרשיע בגין נהיגה בשכרות גם ללא תוצאות בדיקה מדעית. ברע"פ 10284/07 קדוש נגד מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 22.1.2008), קבע כב' השופט ג'ובראן:

"לא אחת קבע בית-משפט זה, כי אין ללמוד, כי קיומה של דרך הוכחה מדעית בדבר קיומו של אחוז אלכוהול אסור בעת הנהיגה ברכב היא תנאי בל יעבור להרשעה בעבירה לפי סעיף 62 לפקודת התעבורה. נקבע, כי ניתן להוכיח נהיגה בשכרות אף ללא הסתמכות על בדיקה מדעית. כך למשל נקבע בר"ע 666/86 סאמי סודקי עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד מ (4) 463, בעמ' 467:

"העיון בהוראותיו של החוק ושל התקנות מלמד, כי המחוקק אכן קבע דרכי בדיקה מיוחדות, אשר להן חייב נוהג רכב להכפיף את עצמו בתנאים הקבועים בחוק ובתקנות שהותקנו מכוחו, והוא גם קבע אמות מידה לגבי אחוז האלכוהול, אשר אם התקיים אסורה נהיגת רכב אותה שעה. אולם, מנוסחו של הסעיף אין ללמוד, כי נקיטת דרך ההוכחה בדבר קיומו של אחוז אלכוהול אסור בעת הנהיגה ברכב (נשיפה, בדיקת דם או בדיקת שתן) היא תנאי-בל-יעבור להרשעה בעבירה על סעיף 62 לפקודה או על תקנה 26 לתקנות, וכי אין להרשיע אדם בנהיגה אסורה כאמור בסעיף 62(3) או בתקנה 26 על-פי ראיות אחרות המוכיחות את שיכרותו." [ההדגשה הוספה – ס.ג'.]

משמע, ניתן להוכיח שכרות בדרך שאינה מדעית על-פי מאפייני שכרות, אולם ברי, אפוא, כי ככל הרשעה בפלילים, על הרשעה כזו להישען על ראיות המוכיחות את השכרות מעל לכל ספק סביר".

בע"פ 140/98 אליהו חוג'ה נ' מדינת ישראל, (פ"ד נב(3), 225), נפסק כי:

"הוכחתה של "שכרות" בזמן נהיגה אינה חייבת להיעשות - גם כאשר מדובר בעבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה - בדרך הקבועה בתקנות התעבורה; וניתן להוכיחה בראיות אחרות. בין היתר ניתן לבסס קיומה של שכרות, על המסקנה המתחייבת מהתנהגותו של הנהג או מריח אלכוהול חריף הנודף מפיו".

יפים דברים אלה גם לענייננו.

ב"כ הנאשם טען בסיכומיו כי דבריו של הנאשם אכן היו בלתי מכובדים (עמ' 18 לפרוטוקול מיום 17.5.09, להלן: "הפרוטוקול השני", בשורה 24), אולם הוא מוצא בהם אינדיקציה להיותו צלול ובהיר. אני אינני שותפה לפרשנות זו. צודק ב"כ הנאשם כי הנאשם לא הואשם בהכשלת עובד ציבור או באיומים. אולם אינני בטוחה כי התנהגותו הבוטה (וה"בלתי מכובדת", כדברי בא כוחו) לא היתה מנת חלקה של השכרות בה מצוי היה הנאשם בליל האירוע. כמי שמגדיר עצמו כשוטר ולוחם ביחידה מובחרת, מצפה הייתי מהנאשם כי ינהג באחריות, באיפוק, תוך שיתוף פעולה מלא עם עמיתיו השוטרים. וכחנות ורגזנות אינן תכונות המתאימות לתפקיד בו נושא הנאשם, ולפיכך נוטה אני להסיק כי התנהגותו זו נבעה ממצב שכרותו. על כך אעיר עוד כי גם עדותו של הנאשם, לפיה אם אכן היה שיכור היה מסרב לבצע את הבדיקה, שכן הוא אינו מאמין במכשיר (עמ' 5 לפרוטוקול השני, שורות 7-8) אינה מכבדת את תפקידו כשוטר. החוק מקים את החובה להבדק, ולא מצאתי כי ראוי ששוטר יצהיר בריש גלי כי היה מפר חובה חקוקה.

נוכח האמור לעיל אני דוחה את טענת הנאשם כי לא היה שיכור.

4. הנאשם עישן בסמוך לבדיקת הינשוף.

הנאשם נעצר בשעה 04:10. בדיקת הינשוף החלה בשעה 04:30. הנאשם עצמו טוען כי מיד עם עצירתו השליך את הסיגריה שהיתה בפיו. מן המסמך ת/7 עולה כי עישן בשעה 04:10. המדובר, אם כן, בפער של 20 דקות.

לא זו אף זו – מת/1 עולה כי הנאשם לא שתה ולא הקיא במשך 15 דקות עובר לבדיקה, ולא עשן במשך 5 דקות עובר לה. ראיה זו לא נסתרה. בס' 5 למדריך להפעלת ינשוף של אגף התנועה נכתב כדלקמן:

"5. דרישות מקדימות מהנבדק

1. במידה והנבדק שתה אלכוהול זמן קצר לפני המדידה – עליו להמתין 15 דקות לפחות לפני תחילת ביצוע הנשיפה.

2. במידה והנבדק הקיא לפני המדידה – עליו להמתין 15 דקות לפחות לפני תחילת ביצוע הנשיפה.

3. במידה והנבדק עישן זמן קצר לפני המדידה – יש להמתין לפחות 5 דקות לפני תחילת ביצוע הנשיפה."

כלומר – די בהמתנה של חמש דקות בין עישון הסיגריה לבין הנשיפה בינשוף. אין מחלוקת כי חמש דקות אלה אכן חלפו – וזאת גם לשיטתו של הנאשם.

נוכח האמור לעיל אני דוחה את טענת הנאשם לעניין זה.

5. בתום העיכוב הורשה הנאשם לנהוג הביתה ברכבו, עובדה המצביעה על כך שגם השוטרים לא ראו בו שיכור.

לגירסתו של הנאשם, לאחר שחתם על המסמכים ת/15, ת/16, הוא הורשה לנהוג לביתו (עמ' 1 לפרוטוקול השני, שורה 2, עמ' 6 לפרוטוקול השני, שורות 2-3, וכן שורה 6).

המפעיל – אשר נשאל על כך – העיד שלא יכול להיות שהותר לנאשם לנסוע הביתה לאחר שנמצא שיכור (עמ' 5 לפרוטוקול הראשון, שורה 16).

השוטרת העידה כי הוסבר לנאשם שאינו יכול לנהוג ע"י מי שנטל את רשיונו (עמ' 9 לפרוטוקול הראשון, שורות 13, 19).

השוטר – אשר הוזמן כעד הגנה – החתים את הנאשם על המסמכים ת/15 ות/16. הנאשם אישר כי זו אכן חתימתו (עמ' 6 לפרוטוקול השני, שורה 15). השוטר העיד כי מסר המסמכים לנאשם והודיע לו כי אינו רשאי לנהוג עד שיתפכח, ומבחינתו המדובר בשמונה שעות ומעלה (עמ' 7 לפרוטוקול השני, שורה 13). הוא אף מחק את המודפס ע"ג טופס ת/15 ("עד להחלטה בעניין, ניתן בזה אישור לבעל רשיון הנהיגה לנהוג עד יום....") והוסיף בכתב ידו כי הנ"ל לא רשאי לנהוג עד שיתפכח (ר' ת/15, וכן פרוטוקול שני, עמ' 8, שורה 6). השוטר העיד כי בניגוד לדברי הנאשם, אם היה מבחין בו נוהג הוא היה נעצר (עמ' 10 לפרוטוקול השני, שורה 11).

מצאתי לדחות את גירסת הנאשם לעניין זה ולהעדיף את גירסת השוטר, ואני מקבלת את עדותו לפיה הורה לנאשם שלא לנהוג עד שיתפכח. אם אכן נטל הנאשם, בסופו של הליך, את מפתחות רכבו ונהג, הרי שעשה כן על דעת עצמו, בניגוד להוראות ובניגוד לחוק.

עדי התביעה היו אמינים ומקצועיים, כמו גם השוטר (אשר הובא, כאמור, מטעם ההגנה).

הנאשם לעומת זאת מסר גירסה העומדת בסתירה לתוצאות מכשיר הינשוף, בסתירה לתוצאות מכשיר האינדיקציה (נשיפון) ובסתירה לבדיקת המאפיינים. הנאשם לא ידע לנמק כיצד נכשל בשלושת הבדיקות אם אכן, כדבריו, לא שתה כלל.

הנאשם נמנע מלהביא לעדות את שלושת חבריו אשר היו עמו ברכב ואשר יכלו לתמוך בגירסתו לפיה לא יצא עמם לבלות בליל הארוע כלל.

ב"כ הנאשם טען שהעדים לא הוזמנו מאחר וסבר שמועד ההוכחות יידחה לבקשת השוטר. טענה זו אני דוחה מכל וכל.

בהחלטתי מיום 19.2.09 הוריתי כי במועד ההוכחות הבא – 17.5.09 – יישמעו כל עדי ההגנה וכי דחייה נוספת לא תינתן.

ביום 12.5.09 ובתגובה לבקשת דחייה מטעם השוטר, הוריתי כי ההוכחות יתקיימו במועדן, ובמידת הצורך ייקבע מועד נוסף לעדותו של מר אליהו שטרית. הפרשנות היחידה של החלטה זו היא כי יתר עדי ההגנה יישמעו ביום 17.5.09. חרף זאת – לא הוזמנו חבריו של הנאשם לעדות. בעמ' 11 לפרוטוקול השני, שורות 15-16 הצהיר ב"כ הנאשם שהוא לא הודיע לשלושת העדים שלא להגיע לעדות. משמע – או שלא הוזמנו כלל, או שהוזמנו אך בחרו שלא להתייצב.

מכל מקום,

"כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהשג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו."

(ע"א 548/78 פד"י ל"ה 736 (1) בעמ' 760 מול ה').

לא מצאתי בהסבריו של ב"כ הנאשם משום הסבר סביר להיעדרם של העדים, ואני מסיקה שאם היו חבריו של הנאשם מתייצבים לעדות היתה עדותם פועלת נגד הנאשם.

לאחר ששקלתי את העדויות, עיינתי בראיות ושמעתי את טיעוני הצדדים, מצאתי כי התביעה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה והוכיחה במידה הנדרשת ומעבר לכל ספק את עובדות כתב האישום. משכך הנני קובעת כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום ומרשיעה אותו בעבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד להוראות ס' 62(3), 64(ב)(א) ו-39א לפקודת התעבורה התשכ"א –1961 ותקנה 169ב' לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

לסיום מצאתי להתייחס לטענת ב"כ הנאשם (אשר אמנם הושמעה בחצי פה ובלשון רפה), על קיום שיח פסול בין ב"כ המאשימה לעד ההגנה 2, רס"מ אליהו שטרית. טענה זו חמורה מאין כמותה, ומטילה דופי ביושרה ובהגינותה של באת כח המאשימה. הטענה לא הוכחה בפניי, ובאת כח המאשימה הצהירה כי שוחחה עם העד רק לצורך זימונו לעדות (וזאת בהנחיית בית המשפט). משלא נשאל על כך העד ומשלא היו בידי ב"כ הנאשם כל ראיות לכך שבאת כח המאשימה שוחחה עם העד לגופו של תיק, מן הראוי היה שלא להעלות האשמות בעלמא.

ניתנה היום י"ב בסיון, תשס"ט (4 ביוני 2009) במעמד הצדדים.

שרון לארי-בבלי, שופטת

טיעונים לעונש:

ב"כ המאשימה: לקולא אציין את העובדה כי הנאשם צעיר יליד 1988. לחומרא הנאשם בעל רשיון זמן מועט משנת 2005. חומרת העבירה והסכנה הרבה שטמונה בה מחייבת ענישה החמרת תוך העדפת שיקולי הענשה גמול והרתעה על פני נסיבותיו האישיות של האדם שביצע. הנאשם נהג בשיכרות ונתפס על 465 מיקרוגרם שזו כמות שהיא פי שניים בערך מהמותר בחוק. הנאשם נהג במכונית כאשר היו עוד אנשים ברכב, שלושה חברים. הוא סיכן את חבריו את עצמו ואת כל הנקרא בדרך בסיכון בלתי סביר לאפשרות תאונת דרכים קטלנית. הנאשם כשוטר בעל תפקיד ציבורי מחוייב לחוק וצריך לשמש דוגמא בכל הנוגע לשמירה על החוק ותחת זאת הפר אותו. לנאשם שלוש הרשעות קודמות בתעבורה, זאת למרות שיש לו רשיון נהיגה זמן מועט. אבקש להגיש את גליון ההרשעות. בע"פ שניתן בשבועות האחרונות בבית משפט המחוזי אמר כב' השופט חבש כי עבירות של נהיגה בשיכרות נמצאו גורם מרכזי לגרימתן של תאונות דרכים המסכנות ואף מסכלות את זכותן של עוברי אורח ובטחונם האישי וכן את זכותם להגנה על שימור גופם ורכושם. במצב זה, האיזון יטה לאינטרס הציבורי המבקר את זכויותיו של הכלל על פני נסיבותיו האישיות של הפרט. חברי יטען כי הנאשם הינו צעיר בעל גליון הרשעות אינו מכביד, גם אם יטען כי מדובר באדם התורם לחברה ומסייע לבני משפחתו, נסיבות אלו לא נחשבות כנסיבות מיוחדות לעניין עונש המינימום.

בית המשפט העליון חזר והדגיש כי על בתי המשפט מטה להשית את עונשי המינימום. סטיה מעונש המינימום פוגעת בתדמית בתי המשפט ואמון הציבור בה. גם ערכת הערעור לרוב מקבלת את עמדתינו.

עלינו לדאוג למגר את התופעה כי צעירים היוצאים לבלות נוהגים כאשר הינם שיכורים. אף נבקש כי הדבר יהווה הרתעה לחברי הנאשם בהשתת עונש מכביד על הנאשם כדי שלא יאפשרו שחבריהם ינהגו שיכורים ויעזרו למנוע מצב כזה.

יש לציין כי הנאשם בחר שלא לקחת אחריות על מעשיו וכפר בעובדות כתב האישום, דבר שהוביל את המערכת לנהל הוכחות ולבזבז את זמנו היקר ואת משאבי בית המשפט.

לפיכך נבקש מבית המשפט לגזור על הנאשם פסילה ממשית למשך שלוש שנים, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם:לאור הסייפא בהכרעת הדין כאשר ציינתי דברים הקשורים לשיחה בין התובעת לעד אליהו שטרית, הדברים צויינו אך ורק כדי להדגים מדוע לא ראוי לחשוד בשיחה המקויימת בין התובעת לבין אליהו שטרית כפי שלא ראוי לחשוד בשיחה הנאשם לבין חבריו. בשני המקרים יש משום חשד בכשרים.

חלקים מהנימוקים לקולא ציינה חברתי אשר היותו נורמטיבי המשרת ביחידה מובחרת אף בזה אין מחלוקת.

לעניין שלוש העבירות של הנאשם, חברתי לא ציינה כי מדובר בעבירה אחת של תאורה, עבירה נוספת של חגורת בטיחות של היושב מאחור ועבירה שלישית של תו נהג שלא הונח בשמשה האחורית. לא סבור שעבירות מסוג זה הגם שהן עבירות יש בהן כדי להצדיק ענישה כפי שמבקשת חברתי על רכיב עברו התעבורתי.

אשר לנסיבותיו האישיות, אני יודע כי יש נסיבות משפחתיות מיוחדות, הבעיה היא שאין לי כלים להביא את התמונה במלואה. אבקש כי בית המשפט ישלח את הנאשם לשל"צ.

בכל מקרה למעט ההרשעה עצמה אין ספק שכל יתר הרכיבים שעוטפים את הנאשם הם לקולא. שיקול של גמול רלוונטי במקום בו יש תוצאה, לא במקרה שלפנינו. מדובר בהתנהגות ולא עם מה שיהיה.

לכן אבקש מבית המשפט ליתן משקל לנסיבותיו האישיות שאין ספק שהן חיוביות על פני הרכיבים ההרתעתיים. ככל שהדברים נוגעים לניהול ההוכחות, אני באופן אישי סבור שהכרעת הדין לא עומדת על כנה וניהול ההוכחות בעיני לא זו בלבד שלא מצדיק החמרה בעונש כפי שמבקשת חברתי אלא לפי שיטתי פסה"ד כפי שקראתי צפוי או ראוי לקבל תפנית על ידי הכרעה שיפוטית בבית משפט מחוזי כפי שנפעל.

גזר דין

הנאשם בפני הורשע בנהיגה בשיכרות (465 מיקרוגרם).

שמעתי את הצדדים ומצאתי כי בנסיבות העניין אין מקום לסטות מפסילת המינימום הקבועה בחוק וזאת בין היתר מן הטעם שהנאשם לא לקח כל אחריות על מעשיו, לא חסך זמן שיפוטי, וגם היום אינו נוטל אחריות למעשיו.

בית המשפט המחוזי פסק בעשרות פסקי דין אשר גם אושרו על ידי בית המשפט העליון כי אין מקום לסטות מפסילת המינימום הקבועה בחוק.

אמת נכון הדבר כי לעיתים נוטה בית משפט זה להקל בעניינם של נאשמים המודים בהזדמנות הראשונה ולוקחים אחריות ובפרט כאשר מדובר ברמות השיכרות הנמוכה, אולם לא כן במקרה שלפניי.

גם נסיבותיו האישיות של הנאשם לא פורטו וממילא לא הוכחו.

אני דנה איפוא את הנאשם לעונשים הבאים:

1. לתשלום קנס בסך 2,000 ₪ אשר ישולם ב-8 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך 250 ₪ כל אחד החל מיום 1.8.09.

2. לפסילה מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בניכוי חודש סה"כ 23 חודשים. הנאשם יפקיד רשיונו במזכירות בית המשפט לא יאוחר מתוך שישים ימים מהיום. הנאשם מוזהר בזה כי העונש המקובל על נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל.

3. לפסילה מלקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של שלושה חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום י"ב בסיון, תשס"ט (4 ביוני 2009) במעמד הצדדים.

שרון לארי-בבלי, שופטת