ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זיצר אלה נגד דני בורוביצקי :

1


בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות קרית גת

תק 000546/08

בפני:

כבוד השופט אלון אינפלד

תאריך:

04/06/2009

בעניין:

זיצר אלה

התובע

נ ג ד

דני בורוביצקי

הנתבע

פסק דין

הצדדים ותביעותיהם ההדדיות

1. לפני תביעה ותביעה שכנגד, בין שכנים בבניין אחד, אשר האהבה, האחווה ושכנות הטובה אינה שוררת ביניהם. התובעת מתגוררת בקומה נמוכה יותר מאשר דירת הנתבעים (קטין ואמו). בין שני הצדדים טענות רבות ומגוונות, אשר עיקרן טענות אודות הבעות שונות של שנאה הדדית. יוער כי הקטין השתתף באופן אקטיבי בדיון, אם כי היה מיוצג פורמאלית על ידי אמו.

2. כפי שיפורט להלן, מרבית המעשים המיוחסים לצדדים, אף לו היו מוכחים, אינם מגיעים כדי עוולה אזרחית, ובוודאי קשה לראות קשר סיבתי לנזק מוחשי המחייב פיצוי. למרבה הצער, נגרם לשני הצדדים כאב לב לא מועט, וזאת בעצם הנוכחות של הצד האחר בקרבתו. שני הצדדים מביעים בוז, איבה וכעס. איני סבור שתרופתם של אלה היא בתביעות כספיות הדדיות בבית המשפט לתביעות קטנות, וספק אם התרופה לכאבם היא מתחום המשפט בכלל.

3. כתב התביעה מייחס לנתבעים מספר עוולות. יש טענה כללית כי הנתבע מטריד את התובעת, מלכלך את דלת הכניסה, מדביק בדבק את המנעול עד כדי הריסתו ועוד. נטען כי עקב אירוע מסוים בשנת 2005, גרם הנתבע בכוונה לכך שכלבו יעשה את צרכיו על שטיח הכניסה לדירת התובעת. נטען כי באירוע מסוים ירק הנתבע על דלת הדירה ועל פניה של התובעת. עוד נטען כי הנתבעים ובני משפחתם עשו שימוש ברכוש המשותף בכך שהשתמשו במקלט, ניצלו החשמל של הבניין לצורך השימוש במקלט, הורו למנקה של הבניין לנקות את המקלט לצרכיהם, וכו'.

4. בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד נטען כי כל טענות התובעת הן שקר. צוין כי תלונות שהוגשו נגד הנתבע במשטרה נסגרו. נטען כי הנתבע מעולם "לא דיבר ולא הזיק" לתובעת וכי דווקא בעלה של התובעת הוא אשר איים על הנתבע. לגבי הטענות ביחס לכלב נטען כי הנתבע "אף פעם לא מטייל עם הכלב". נטען כי התנהגותה של התובעת פגעה בבריאות של הנתבעת, עד כדי כך שהיא חולה בטרשת נפוצה, נכה בשיעור 75%, בקושי הולכת ונעזרת בהליכון.

5. הצדדים הופיעו לבית המשפט וטענו טענות שונות ומגוונות. בין השאר הוצג סרט צילום, לא רציף, ובו מקטעים שונים בהם מצולמים לכאורה הנתבעים ובני משפחתם בחדר המדרגות בבית, עולים או יורדים בו. לדברי התובעת אלה קטעים שצולמו מתוך מצלמת הביטחון שהתקינה בגלוי מעל דלת דירתה.

6. התובעת הביאה עדים. הרלוונטיות שלהם הייתה מוגבלת ואחד נשלח עם צו להוצאותיו בטרם העיד כלל. גברת מינה אקילוב מספרת כי טיפלה בבניין זה מטעם "תרבות הדיור", והסכסוך הזה זכור לה עוד משנת 1995. לדבריה הסכסוך פרץ אז על רקע התנכלות בעלת גוון אנטישמי של משפחת הנתבעים כלפי התובעת. לא מצאתי שיש בעדות זו כדי לתרום רבות, שכן אין מחלוקת כי מדובר בסכסוך ישן והאיבה ההדדית עמוקה.

7. העידה גם אחותה של התובעת, לדבריה היא זוכרת במדויק את האירוע בו הנתבע גרם לכלב לעשות צרכיו על השטיח. לדבריה היה מדובר ביום 1.9.05, יום עליית נכד מסוים לכיתה א'. היא העידה על כך שאחותה סובלת שנים רבות מהתנכלות הנתבעים.

8. הנתבעים הביאו מסמכים בכתב מגורמים שונים, כגון בית הספר, המלמדים על כך שהנתבע הוא נער נורמטיבי וחיובי בדרך כלל.

9. העידה גם שכנה נוספת. זו העידה מצד אחד על כך שהנתבע בחור טוב ואין היא מכירה בעיות התנהגות מצדו. אולם, מצד שני, העידה כי לא חתמה על מסמכים בעלי תוכן בעברית נגד התובעת, אשר היא לכאורה חתומה עליהם, דבר המחזק את טענת התובעת כי הנתבעים הטעו אותה בהחתימם אותה על מסמכים שלא ידעה את תוכנן. נראה היה שהעדה נעה בין שני הצדדים ומחפשת דרך שלא לומר דבר נגד איש, וקשה לייחס משקל משמעותי לדבריה.

10. יצוין כבר עתה כי מבחינת ממצאי מהימנות, אין ספק שידם של הנתבעים על התחתונה. סרט הוידאו שהוצג סתר ישירות טענות של הנתבעים. כך, הסתירה הבולטת ביותר הייתה טענתם של הנתבעת והנתבע עצמו כי הנתבע אף פעם, או כמעט אף פעם, לא יוצא עם הכלב. זאת, כדי לדחות את הטענה כי גרם לכלב לעשות את צרכיו על שטיח הכניסה לדירתה של התובעת. דא עקא שהנתבע הוסרט פעמים מספר כאשר הוא יוצא עם הכלב (ואף הוצגו תמונות נוספות בהן נראה עם הכלב מחוץ לחלון). הנתבע, כבר בהתייחסות ראשונה לצילומים, שינה גרסתו וטען כי אכן מדי פעם הוא יוצא עם הכלב.

11. הנתבעת ובמיוחד הנתבע, נצפו בסרט כאשר הם עושים תנועות מגונות. נראה כי חלקם עולים כדי הטרדה מינית של ממש, כלפי המצלמה, כאשר ניכר בעליל שידוע כי המצלמה מצלמת אותם. זאת, למרות הכחשה ברורה של הנתבע אודות מעשים כאלה.

12. טענות הנתבע בדיון כי הוא סבור שהסרט נערך ופוברק, אינן משכנעות. אף אין מקום בבית משפט לתביעות קטנות לדחות את הדיון על מנת להביא מומחים שיעידו בשאלה אם הסרט פוברק אם לאו. התובעת העידה כי מדובר בסרט אותנטי, ושכנעה בכך. הנתבע, כאשר הבין שיש תמונה שהוא יוצא עם הכלב, אמר כי לעיתים הוא באמת יוצא עם הכלב, וכך שינה את גרסתו. אולם, רק כאשר ראה את המעשים המגונים לכאורה, החל לטעון כי הסרט מפוברק.

13. עלי לציין כי אין אני נוהג בדרך כלל לייחס משקל מכריע להתרשמות בלבד מאופן מתן עדות ללא חיזוק. אולם, התנהגות הנתבע בבית המשפט שידרה בבירור שחצנות וחוצפה כלפי התובעת, המבוגרת ממנו בשנים רבות מאוד. תגובותיו האינטואיטיביות של הנתבע, בעת הצפייה בסרט עשו רושם של אשמה, ולא של טענה כנה אודות סרט מפוברק, כך שאפילו ללא חיזוקים הייתה ידם של הנתבעים על התחתונה. כל שכן שנוכח החיזוקים בתוארו.

ניתוח רכיבי התביעה שכנגד

14. אין ספק שהתובעים שכנגד, הם הנתבעים, לא הצליחו להוכיח כי נגרם להם נזק כלשהו על ידי התובעת. הטענה כי התנהגות התובעת גרמה לנתבעת לחלות בטרשת נפוצה היא טענה תמוהה, ובודאי שלא ניתן לקבלה, אפילו בבית משפט לתביעות קטנות, ללא עדות מומחה.

15. לא הוכח פוזיטיבית כי התובעת "שיקרה" ביחס לנתבע במקום כלשהו, או גרמה לאיזשהו נזק. אין בעצם העובדה שהוגשה תלונה במשטרה, אשר נסגרה מחוסר עניין לציבור, כדי להוות עילת תביעה במשפט האזרחי. מכל מקום לא הוגשו מסמכים המלמדים כי התובעת פתחה בהליך שלא היה לו כל בסיס, המחייב פסיקת פיצוי.

16. לפיכך התביעה שכנגד נדחית.

רכיבי התביעה העיקרית

  1. ראשית, יש לדחות על הסף את התביעות הנוגעות לשימוש בחשמל או ביתר הרכוש של הבית המשותף. הצדדים מסרו כי מדובר בכניסה ובה 18 דירות. הנזק שנגרם, אם נגרם, הוא לוועד הבית. אין לתובעת זכות תביעה ישירה בהקשר זה, בודאי לא מבלי לקבל את אישרו וועד הבית. בנסיבות אלה, כל רכיבי התביעה הנוגעים לעניינו שימוש ברכוש המשותף – נדחים. זאת, מבלי לגרוע מזכות וועד הבית ככזה לתבוע את זכויותיו בערכאה המתאימה.
  2. לעניין טענת התובעת כי הנתבע הוא אשר שפך את הדבק בדלתה, הרי שלכך אין ראייה ישירה. האינדיקציה של התובעת היא אינדיקציה סטטיסטית, כל פעם שהגישה תלונה נגד המשפחה - מצאה שמנעול דלתה הודבק. לדבריה, מצאה פעם אחת את הנתבע כורע ברך ליד דלתה. כאמור לעיל, לא מצאתי סיבה שלא ליתן אמון בדברי התובעת, במיוחד נוכח ממצאי המהימנות השליליים ביחס לנתבעים.
  3. למרות דברים אלה, איני סבור כי הוכח מי הגורם לנזק. כפי שעלה מדברי הצדדים, הסכסוך של התובעת אינו רק הנתבעת והנתבע, אלא גם עם בני משפחה נוספים, המתגוררים אף הם באותה דירה עם הנתבעים. קיימת אפשרות שבן משפחה אחר, שאינו נתבע, גרם לנזק. אפשרות זו אף מסבירה את הקשר הסטטיסטי. אין טענה כי התובעת תפסה את הנתבע כאשר בידו שפופרת דבק.
  4. בהקשר זה יש לציין כי הנתבע הכחיש את הדברים בבית המשפט. הכחשתו הייתה ש"אין ראיות" שהוא עשה את הדבר. סגנון הדיבור היה מאוד לא משכנע. כפי שצוין לעיל, אמינותו לא הייתה רבה. אין ספק שלו הייתה ראייה ישירה כלשהי, לא הייתי מקבל את גרסתו המכחישה. אולם, אין בחוסר מהימנות כדי להוות ראייה פוזיטיבית, ויש לקבוע כי לא הוכח שהנתבע גרם לנזק לדלת.
  5. ניתן בהחלט לקבוע כי הנתבע גרם לכלבו לעשות צרכיו על שטיח הכניסה של הנתבעת. זאת, על יסוד עדות התובעת ועדותה המחזקת של אחותה, אשר מקמה היטב את האירוע בזמן, ולא הרחיבה וטענה לעדות ראייה לכל אירוע מסוים אחר. דא עקא, שמדובר באירוע שהיה לפני כשנתיים. הנתבע הוא בגיל 14 לערך, משמע שהוא היה אז כבן 12. לא נמסרו נתונים ישירים אודות גילו המדויק של הנתבע. כידוע, מי שאינו בן 12 שנים אינו אחראי למעשיו בנזיקין (סעיף 9 לפקודת הנזיקין). בהעדר אינדיקציה לכך שהנתבע היה בגיל האחריות הנזיקית, אף התביעה בגין אירוע זה – נדחית.
הטרדה כללית והטרדה מינית

22. הטענה הכללית אודות הטרדת התובעת, אינה בהירה מספיק ואינה עולה כדי עוולה. זאת, למעט התנועות המגונות אשר נראה הנתבע, מבצע כלפי המצלמה של התובעת. נראה לכאורה שגם הנתבעת מבצעת תנועות מגונות, אולם, לא ניתן לקבוע בוודאות, כי מדובר בתנועות אשר נלווית להן כוונה כלפי המצלמה. זאת, בניגוד למעשי הנתבע. מדובר בחדר מדרגות, שהוא מקום פומבי. המעשים שעושה הנתבע כלפי המצלמה, בין השאר על ידי הסרת מכנסיו באופן מופגן בעת עלייתו במדרגות כאשר אחוריו אל המצלמה, נועדו לכאורה להשיג את השפלתה של התובעת על ידי ביטוי מיני. לפיכך יש לראות במעשים אלה "מעשים מיניים בפומבי" – בהתאם לסעיף 349 לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

23. מכיוון שהדברים כוונו למצלמה הפרטית של התובעת, המוצבת דרך קבע במקום, אשר רק היא אמורה לצפות בו, יש לראות במעשים כמעשים שנעשו בפניה. מעשים אלה עולים כדי הטרדה מינית לפי סעיף 3(א)(2) לחוק איסור הטרדה מינית, התשנ"ח – 1988, ואפשר שגם לפי סעיף 3(א)(4) לאותו חוק. הטרדה מינית היא עוולה אזרחית לפי סעיף 6 לחוק, אשר בגינה ניתן לפסוק פיצוי אף ללא הוכחת נזק.

24. לעניין גובה הפיצוי אתחשב בכך שמדובר בקטין ובכך שרוב עילות התביעה נדחו. כן אתחשב בכך שהמעשים נעשו כלפי המצלמה ולא ישירות כלפי התובעת. עם זאת, התנהגות זאת בעייתית, ואין לפסוק סכום סמלי בלבד אלא סכום שיש בו כדי להוות הרתעה בגין התנהגות דומה בעתיד.

סיכום

25. נוכח האמור לעיל, אני מקבל את תביעתה של התובעת, אך ורק בעילה הצרה של אותה הטרדה אשר עולה כדי הטרדה מינית, על ידי הנתבע. התביעה נגד הנתבעת נדחית מחוסר ראיות. התביעה שכנגד נדחית על כל רכיביה.

26. נוכח קביעת המהימנות החד משמעיות ונוכח יתר השיקולים שנמנו לעיל, אין מקום לפסוק הוצאות לטובת הנתבעת בגין דחיית תביעתה, מה גם שהתביעה שכנגד שהיא הגישה נדחתה.

27. הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בגין ההטרדה המתוארת לעיל, סכום של 3000 ₪. סכום זה כולל את הוצאות המשפט וישולם תוך 30 יום. לאחר מכן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום י"ב בסיון, תשס"ט (4 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

אלון אינפלד, שופט