ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרדכי זיזה נגד אילנה סייג :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

בש"א 166683/08

ת.א. 28534/08

בפני:

כב' השופטת אביגיל כהן

תאריך:

27/08/2008

בעניין:

מרדכי זיזה

המבקש

נ ג ד

אילנה סייג

המשיבה

החלטה

1. המבקש הגיש בקשה לדחיית התובענה על הסף הן מחמת התיישנות והן בשל הפטר שניתן לו על פי פקודת פשיטת הרגל.

2. המבקש טען, כי התובענה מבוססת על טענות המייחסות לו חוב כלפי התובעת שמקורו בחוזה מכר משנת 1985 ובהלוואה לכאורה שניתנה בשנת 1988.

המבקש טען, כי בשנות ה- 90' הוא הוכרז כפושט רגל ומונה נאמן על נכסיו. ביום 1/3/04 ניתן צו הפטר על פי סעיף 62 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם – 1980 ולפיכך, לא ניתן לתובע אותו בגין חובות שנוצרו לכאורה בשנים שקדמו להליך פשיטת הרגל.

עוד טען המבקש, כי יש לדחות את התובענה מחמת התיישנות.

התובעת "ישנה" ולא ניצלה את המועדים הקבועים בחוק כדי להעלות טענותיה ובחלוף למעלה מ- 20 שנה מחתימת החוזה ומתן ההלוואה לכאורה, הוגשה התביעה.

3. המשיבה טענה, כי יש לדחות את הבקשה (אשר לא נתמכה בתצהיר).

באשר לצו ההפטר:

המשיבה טענה, כי על פי סעיף 69 (א) (2) לפקודת פשיטת הרגל אין צו ההפטר פוטר חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה.

בכתב התביעה פורטה מסכת של מרמה והונאה מצד המבקש ועל כן אין מקום להחיל את ההפטר במקרה דנן.

באשר לטענת ההתיישנות:

המשיבה טענה, כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה.

בענייננו, עילת התביעה נולדה רק במועד בו התכחש המבקש לראשונה לקיום התחייבויותיו כלפי המשיבה וזאת ארע רק באוגוסט 2001 (13/8/01) ולפיכך כאשר הוגשה התביעה, טרם חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק.

עוד טענה המשיבה, כי יש לראות בהפרת החוזה על ידי המבקש משום אירוע נמשך ולפיכך גם מטעם זה לא התיישנה עילת התביעה.

המשיבה טענה, כי בהתאם לסעיף 7 לחוק ההתיישנות אין מקום לקבוע כי קיימת התיישנות במקרה דנן, שכן בין עילות התביעה גם קמה עילת תביעה בגין תרמית ההונאה.

4. המבקש בתשובתו לתגובה טען, כי הוא מכחיש קיומו של חוב כלפי המשיבה וממילא מכחיש כי רימה אותה. האשמות המועלות על ידי המשיבה בדבר מרמה והונאה הן חסרות שחר וחזר על טיעוניו בנוגע לצו ההפטר ולחלוף תקופת התיישנות.

הבקשה והתשובה לא נתמכו בתצהיר.

5. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות:

על מנת לבדוק, אם במקרה דנן קיים החריג בפקודת פשיטת הרגל אשר מונע את תחולת צו ההפטר במקרה דנן, יש צורך לערוך בירור עובדתי ולבדוק, אם יש ממש בטענות העובדתיות הנטענות על ידי התובעת בנוגע למעשה תרמית/מרמה.

כך גם באשר לטענת ההתיישנות.

על מנת לבדוק, אם במקרה דנן חלפה תקופת התיישנות ואם לאו, יש צורך לערוך בירור עובדתי.

6. המבקש נמנע מצירוף תצהיר לבקשה ולתשובה כך שאין אפשרות במסגרת הבקשה דנן לערוך בירור עובדתי וגם אין זה ראוי לערוך בירור עובדתי במסגרת מקדמית זו.

טענותיו הן טענות ההגנה לגופו של עניין והן תישקלנה בבוא היום לאחר שייערך הבירור העובדתי המתאים.

7. עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בימ"ש לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן.

כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 מיועדת "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת".

וראה לענין זה: ע"א 316/56 קרמש נ' דבי פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478.

מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני. ראה לעניין זה: ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד ל"ו (2) 151, 155 - 156.

סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראה לענין זה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח', פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' זאב יוליס, פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו, פ"ד מ(2) 668).

כל עוד לא נערך הבירור העובדתי, אין מקום לנקוט בסעד הקיצוני של סילוק על הסף ולפיכך הבקשה נדחית.

8. אינני מחייבת את המבקש בהוצאות הבקשה, וכאשר יינתן פסק דין לגופו של עניין, ניתן יהיה לקחת בחשבון גם את הוצאות הבקשה דנן וזאת בהתחשב בתוצאות ההליך.

9. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו באב, תשס"ח (27 באוגוסט 2008), בהעדר הצדדים.

אביגיל כהן, שופטת