ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גיא חנוני בניה נגד נשר מפעלי מל :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום רמלה

א 001267/06

בפני:

כבוד השופט זכריה ימיני

תאריך:

27/08/2008

בעניין:

גיא חנוני בניה ופיתוח בע"מ

עו"ד הניג יצחק

תובעת

נ ג ד

1. נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ

2. שמי בר (ת.ח.) 1993 בע"מ

עו"ד סופרמן רפאל

נתבעות

פסק-דין

השאלה העומדת לדיון היא האם יש לחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את סכום התביעה.

כללי:

בעלות הדין:

התובעת הינה חברה קבלנית לבנין ופיתוח.

הנתבעות יזמו פרויקט בינוי משותף של מבנה מסחרי באזור התעשיה נשר ברמלה. הנתבעות פרסמו מכרז לביצוע עבודות סלילה ופיתוח, והתובעת זכתה במכרז. בתחילה היה היקף העבודות שביצעה התובעת לנתבעות בסך 2,900,283 ₪. תוך כדי ביצוע העבודות על פי המכר, הוגדל היקף העבודה לסך 4,040,416.40 ₪. הגדלת היקף העבודה כללה ביצוע עבודות נוספות שלא היו כלולות בחוזה שנכרת בין בעלות הדין.

תביעת התובעת:

התובעת ביצעה את העבודה וכן את העבודות הנוספות. בעת שהגישה התובעת את החשבון הסופי, נדרשה על ידי המפקח מטעם הנתבעות לתקן מספר פעמים את החשבון הסופי, ולאחר מכן נדרשה לחתום על לא פחות משלושה כתבי ויתור, שכן ללא החתימה על כתב הויתור, לא היו הנתבעות משלמות לתובעת כל סכום שהוא שהיה מגיע לה על פי החשבון הסופי, גם לא סכום שלא היה שנוי במחלוקת. יש לציין שהסכום שהיה נקוב בחשבון הסופי היה כ-30% מכלל היקף העבודות שביצעה התובעת לנתבעות, כולל העבודות הנוספות.

לאחר שהתובעת קיבלה את הסכום שאישר לה המפקח לתשלום בחשבון הסופי, הגישה את תביעתה זו. בתביעה תובעת התובעת את הסכומים כדלקמן:

1) את הסך 50,243 ₪ מע"מ עבור ביצוע עבודות גיברית;

2) את הסך 12,125 ₪ עבור התקנת מחסום זרוע, שכן התובעת ביצעה 3 מחסומי זרוע ואושר לה לתשלום אך ורק שני מחסומי זרוע בלבד;

3) הפרש תשלום עבור ראש מערכת השקיה בסך 3,259 ₪;

4) הפרש בגין ראש ארגז מערכת השקיה בסך 2,328 ₪;

5) הותקנו שני מחשבים להשקיה, אך הנתבעת שילמה אך ורק עבור אחד. היתרה לתשלום הינה 2,910 ₪;

6) הפרש בסך 3,232 ₪ עבור ראש מערכת נוסף להשקיה;

7) הפרש בסך 2,680 ₪ עבור התקנת ראש ארגז מערכת השקיה;

8) תשלום עבור 11.22 טון ברזל בסך 33,662 ₪;

9) תשלום לצוות מדידה בסך 3,360 ₪;

10) החזר קיזוז שקיזזו הנתבעות מהתובעת בסך 9,099 ₪;

11) החזר הפחתת הסך 7,149 ₪ מהחשבון הסופי שהופחת ללא סיבה;

12) פיצוי בסך 106,037 ₪ בגין ניהול מתמשך של העבודה מצד הנתבעות.

התובעת טענה שאין כל ערך לכתבי הויתור שכן החתימה עליהם נגועה בעושק.

הגנת הנתבעות:

טענותיהן העיקריות של הנתבעות שטענו בכתב ההגנה הינן כדלקמן:

1) מאחר והתובעת חתמה על כתבי הויתור, יש לדחות את תביעתה;

2) החתימה על כתבי הויתור אינה נגועה בעושק;

3) התובעת קיבלה את מלוא התמורה עבור העבודה שביצעה.

העדויות:

מטעם התובעת העידו מר ניסן ירדני, מי שביצע את עבודות הגיברית, ומנהל התובעת, מר גיא חנוני.

מטעם הנתבעת העיד אך ורק מר נטע ברמן, שהוא שותף בחברת מסד עוז – הנדסה בע"מ (להלן-"החברה המפקחת"), שהיתה המפקח מטעם הנתבעות להקמת הפרויקט. אלא שמר ברמן לא היה המפקח בפועל בפרויקט, אלא הוא ישב במשרדי החברה המפקחת. המפקח שביצע את הפיקוח בשטח מטעם החברה המפקחת היה המהנדס יניב מחלי, ודווקא את מר מחלי לא הביאו הנתבעות לעדות מטעמן. אמנם מר מחלי אינו עובד יותר בחברה המפקחת, אך הנתבעות יכלו להזמינו למתן עדות בבית המשפט בלי שיחתום על תצהיר עדות ראשית. אי הזמנתו של מר מחלי לעדות מטעם הנתבעות פועל לרעת הנתבעות. לענין אי הבאת עד ע"י בעל דין ראה את ע"א 4226/05 בנק איגוד לישראל בע"מ נ. סאטא אטיאס (פורסם בנבו) שם אמר בית המשפט העליון בסעיף 7 לפסה"ד כדלקמן:

"עניין נוסף שיש לתת עליו את הדעת, הוא הימנעותה של המשיבה מלהעיד את בנה, אשר הינו דמות מרכזית בפרשיה, וודאי יכול היה לתרום תרומה מכרעת לחשיפת האמת ולהבהרת העובדות שבמחלוקת. בית משפט זה עמד במספר הזדמנויות בעבר על כך ש"אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד" (ראו למשל, ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 והאסמכתאות המופיעות שם)."

כל העדים נחקרו על תצהיריהם, ולאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים.

דיון ומסקנות:

כללי:

מסיכומי התובעת עולה שלגרסתה יש לדון תחילה במקור לחיוב הנתבעות לתשלום כל סכום וסכום, ורק לאחר מכן לדון בתוקפם של כתבי הויתור. לגרסת הנתבעות, יש לדון תחילה בתוקפו של כתב הויתור , ורק לאחר מכן במקור לחיוב הנתבעות לתשלום כל סכום וסכום.

סבור אני שסדר הדיון צריך להיות שתחילה אדון במקור לחיוב הנתבעות לתשלום כל סכום וסכום, ורק לאחר מכן בתוקפו של כתב הויתור. זאת מכיוון שעל פי סעיף 79(א) לחוזה עליו חתמו בעלי הדין אחד התנאים לכך שהנתבעות תשלמנה את החשבון הסופי הוא שהתובעת תחתום על כתב ויתור. הוראה חוזית כפופה להוראות סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 הקובע כי:

"בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה."

בע"א 467/04 חיים יתח נ. מפעל הפיס (פורסם בנבו), התייחסה כב' השופטת ארבל בסעיפים 11 עד 13 לפסק דינה לחובה הכלולה בסעיף 39 הנ"ל, וכתבה בפסק דינה כדלקמן:

"11. עיקרון תום הלב מורכב על כלל הוראות החוזה וממלא בהן תוכן (מ' מאוטנר, "תום לב ותנאים מכללא", בתוך ד' פרידמן, נ' כהן, חוזים (כרך ג') 313, 330). הגדרתו של מונח זה אינה קלה בשל אופיו המיוחד של עיקרון תום הלב אשר אינו תחום ומוגדר על ידי המחוקק ואין הוא כולל פירוט המבחין בין אורחות התנהגות מותרות ואסורות (ג' שלו דיני חוזים – החלק הכללי (תשס"ה-2005) 103). מטיבו, עיקרון תום הלב הנו עיקרון המגלם עקרונות מוסריים המוחלים מכוח הדין על יחסי הצדדים (שלו, שם בעמ' 97), כלל משפטי שאין בו תוכן מוגדר וברור, אלא בידי בית המשפט לצקת בו תוכן ולקבוע האם נקיטת פעולה מסוימת מהווה חריגה מהכלל, או שמא אינה עומדת בניגוד אליו. כך בכל הנוגע ליישומו בענפי המשפט השונים בכלל וכך בכל הנוגע לדיני החוזים בפרט.

החלת עיקרון תום הלב על ידי בית משפט זה באה לידי ביטוי במגוון הקשרים, כאשר ענייננו נוגע לסוגיית עמידתו של צד לחוזה על זכויות המוקנות לו מכוחו של החוזה. בהקשר זה, נטען על ידי בא כוח המערער, תוך הפנייתנו לנוסח סעיף 31 לתוכנית ההגרלה, כי בנסיבות המקרה דנן, היאחזותו של המשיב בהוראות החוזיות, המאפשרות שלא להעביר את כספי הזכייה למשתתף שאינו מחזיק בכרטיס השתתפות, מהווה שימוש בזכות שלא בתום לב.

12. אכן, לא בנקל יתערב בית המשפט בבחירת צד לחוזה לעמוד על זכותו החוזית. החוזה הנו מכשיר משפטי המאפשר לצדדים לחלק ביניהם סיכונים כלכליים, וזאת על בסיס רצונם החופשי. התערבותו של בית המשפט במערכת הזכויות הקבועות בחוזה עומדת, במידת מה, בניגוד לעיקרון חופש החוזים ועלולה לכרסם בוודאות המשפטית עליה מסתמכים הצדדים לאור סעיפי החוזה שכמוהו כיצירת מערכת דינים "פרטית". אשר על כן, ראוי כי בית המשפט יידרש לשימוש בעיקרון תום הלב בכלל, ובפן הרלוונטי לעניין הנדון בפרט, במשורה ובריסון. השימוש בכלי משפטי רב עוצמה זה ראוי לו שיישמר "לפתרון מצבים קשים" (מ' דויטש, "תום לב בשימוש בזכויות – "קווים אדומים" לתחולת העיקרון? עיוני משפט יח (התשנ"ד-1993) 261, 263) ו"ראוי כי איש המשפט יידרש לעילת-תשתית זו רק בהיעדרן של עילות ספציפיות ולאחר בחינה מדוקדקת של עילות חלופיות מוכרות. לו אחרת אמרנו, חוששני שהיינו גולשים חיש-קל לפסיקה "מן הצדק" בלבד, ותחזית זו לא תרנין לב" (ע"א 2299/99 אברהם שפייר נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה(4) 213).ב

עמדתי היא כי בפנינו אחד מאותם מקרים קשים המצדיקים את התערבותנו מכוח עיקרון תום הלב.

13. בעבר הובעה העמדה, שביטוי לה ניתן למצוא גם בפסק דינו של בית המשפט בפרשת מנחם שלום, כי עמידתו של צד לחוזה על זכות המוקנית לו מכוח הדין אינה מהווה הפרה של עיקרון תום הלב אם לא נילווה לה דבר מה נוסף בדמות הכשלתו של הצד השני לחוזה באמצעות תחבולה או נקיטה בדרך עורמה:

"אבן הבוחן בכגון דא היא, אם עשה [צד לחוזה – ע.א.] מעשה כלשהו או נהג בדרך שיש בה משום העדר תום-לב, יהיה זה על-ידי תחבולה, הכשלה או פעולות כיוצא באלה. עמידה על זכות מפורשת המוסכמת בין הצדדים, ומה גם כאשר מדובר על זכות שאיננה חבויה בין השיטין או על פרשנות מלאכותית של מלה זו או אחרת בחוזה, אינה כשלעצמה בגדר פעולה נעדרת תום-לב" (ע"א 158/80 מנחם שלום נ' מנחם מוטה, פ"ד לו(4) 793, 812).ו

בית משפט זה חזר על אמת מידה זו, אותה יש המכנים "הכלל האקטיבי" היות ולפיה על הטוען להפרתה של חובת תום הלב להצביע על מעשה אקטיבי פסול בו נקט הצד השני לחוזה (כלשונו של פרופ' מ' דויטש, שם בעמ' 269), במקרים נוספים (ע"א 18/89 חשל נ' פרידמן, פ"ד מו(5) 257, 268; ע"א 2825/97 מוחמד אבו זייד נ' ברוך מקל, פ"ד נג(1) 402, 413; ע"א 189/89 קופת חולים מכבי נ' קופת החולים של ההסתדרות, פ"ד מה(4), 817; שלו, שם בעמ' 110; מאוטנר, שם בעמ' 351 והאסמכתאות המובאות שם). יחד עם זאת, יאמר כבר עתה, אמת מידה זו שתכליתה הבחנה בין עמידה לגיטימית על זכות חוזית ובין כזו שאינה לגיטימית, לא נשמרה בפסיקת בית משפט זה בכל המקרים בהם עלתה סוגיה זו על הפרק (ראו: רע"א 1233/91 ג'רבי נ' בן-דוד, פ"ד מה(5) 661; ע"א 6276/95 הנ"ל בעמ' 568; מ' דויטש, שם בעמ' 261; מאוטנר, שם בעמ' 351).

מכל מקום, אין חולק כי "אחד מתפקידיו של עקרון תום הלב הוא לרכך את נוקשותו של הקשר החוזי, על רקע הנסיבות המיוחדות שנוצרו לגבי קשר זה" (ע"א 2054/98 אחים רויכמן שומרון בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(2) 433, 453) והדברים אינם שונים במהותם מקום ש"הנוקשות החוזית" אינה באה לידי ביטוי דרך נקיטת מעשה אקטיבי על ידי אחד הצדדים לחוזה. ברוח זו, השאלה העומדת בפנינו הנה, האם מערכת הנסיבות במקרה דנן מצדיקה את "ריכוך נוקשותו" של ההסדר החוזי בו התקשרו הצדדים. על שאלה זו אני סבורה שיש לענות בחיוב.

...... בכל אחד מהמקרים כפופה התניה החוזית להוראת סעיף 39 המחילה את עיקרון תום הלב ובחינת הדברים תיעשה על פי המהות שבבסיס העניין ולא ניסוחה הלשוני של הוראת הסעיף, וזאת לאור היקף התפרשותו של עיקרון תום הלב:

"הוראה זו [הוראת סעיף 12 לחוק – א.ע.] – יחד עם אחותה הבכירה בדבר קיום בתום לב של חיוב הנובע מחוזה (ראו סעיף 39 לחוק, והרחבת החובה בסעיף 61(ב) לחוק) – מהווה הוראת יסוד במשפט הישראלי בכלל, ובמשפט הפרטי בפרט. היא משקפת דוקטרינה "מלכותית" (ראו בג"ץ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ "ד מז(702 (4, 708). היא מהווה את ה"נשמה" של מערכת המשפט (ע"א 391/80 לסרסון נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד לח(264 ,237 (2). היא מציבה בפני הפרט את החובה לנהוג ביושר ובהגינות (בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לה(834 ,828 (1). היא אינה מעמידה דרישת "חסידות" גבוהה; היא אינה דורשת כי הצדדים יהיו מלאכים זה לזה. היא באה למנוע מצב שבו אדם לאדם זאב. היא מבקשת להנהיג מסגרת נורמטיבית שבה אדם לאדם – אדם" (כב' הנשיא א' ברק בע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה, פ"ד נו(3) 289).נ

אכן, חובת תום הלב מחייבת כל אחד מהצדדים לחוזה לנהוג ביושר, הגינות ומוסר, תוך הגשמת ציפיותיו הסבירות של הצד השני לחוזה אשר ניצב מולו. מידת תום הלב אינה מידה של חסד ולא של "חסידות" (כלשונו של כב' הנשיא). אין עניינה באלטרואיזם או בביטול חשיבות מאוויו של האחד על חשבון אלה של השני. כל תכליתה, אם נבקש למצות בקצרה, הנה ליצור בסיס משפטי-נורמטיבי המחייב את הצדדים לנהוג אחד בשני באותו האופן בו היו מצפים ורוצים שאחרים ינהגו כלפיהם.

אמנם סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), לא קבע מהי הסנקציה על הפרת החובות הכלולות בו, אך בית המשפט העליון התייחס לשאלה זו. על עניין זה עומד כב' השופט דנציגר בפסק דינו בע"א 9447/06 דניאל פוקס ואח' נ. משה אלבס ואח' (פורסם בנבו), שם כתב כדלקמן:

"27. בית משפט זה השמיע זה מכבר את הדעה כי הפרת חובת תום הלב עשויה לפעול "במישור הסעדים", כלומר להביא לכך שאף אם פלוני זכאי לכאורה לסעד מסוים, הרי הפרת חובת תום הלב מטעמו, עשויה לשלול את זכותו זו או לגרוע ממנה. בפסק הדין הידוע בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה(1) 828 (1980) ציין כבוד השופט ברק (כתוארו אז), בעמ' 838:

"היעדר הוראה באשר לתוצאות הנובעות מאי-קיום החובה האמורה בסעיף 39 לחוק החוזים, מקורו בעובדה, שתוצאות אלה אינן אחידות, אלא הן משתנות על-פי ההקשר בו מתעוררת השאלה. לעתים תוצאת אי-קיום החובה היא בתשלום פיצויים או במתן אכיפה. לעתים התוצאה היא בשלילת פיצויים או אכיפה מהצד המפר. לעתים תוצאת ההפרה היא במתן כוח לבעל החוזה האחר לפעול פעולות מסוימות בתחום החוזה, שאחרת היו נחשבות להפרה, או שלילת כוח, הנתון לבעל החוזה המפר על-פי הוראות החוזה. לעתים התוצאה אינה אלא זו, שהפעולה, שבוצעה תוך הפרת החובה, אינה משתכללת ואינה תופסת."

יפים לעניין זה גם הדברים שנאמרו על ידי כבוד השופט ברק (כתוארו אז) בבג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(4) 702, 708 (1993):

"אכן, הוראת סעיף 39 לחוק החוזים היא הוראה 'מלכותית' רבת פנים. יש שהיא מטילה חובות שזכרן לא בא במפורש בחוזה שבין הצדדים יש שהיא מעניקה סעדים חדשים הדרושים להגשמתה... יש שהיא פועלת כחרב, יש והיא מהווה אך מגן, יש שהיא פועלת במישור הזכויות, יש שהיא פועלת במישור הסעדים."

וראו גם דברי כבוד הנשיא שמגר, בעניין EXIMIN, עמ' 80:

"אמנם, בית המשפט נוטה לייחס נפקויות חד-משמעיות ומוחלטות להיעדר תום-לב. כך יש בהיעדר תום-לב של צד לחוזה כדי לשלול ממנו תרופה או כדי להעניק תרופה לצד שכנגד."

28. בית המשפט הלך צעד נוסף בעניין EXIMIN, וקבע כי כאשר שני הצדדים אחראים, במעשיהם או במחדליהם, להפרת חוזה או הפרת חובת תום הלב, הרי שהתוצאה הצודקת, במקרים מסוימים, תהא חלוקת האחריות ביניהם. שם, עמ' 82:

"ככל חוזה או התקשרות, גם בבסיס עיסקת המכר עומד רצון לשיתוף פעולה של הצדדים, מתוך הנחה, כמובן, ששיתוף הפעולה יועיל לכל אחד מהם, ולשניהם במשולב... "שיתוף הפעולה" במקרה כזה יתבטא בחלוקת האחריות לנזק בין השניים - חלוקה בדיעבד, שיהיה בה למעשה לעודד שיתוף פעולה מבראשית." [ההדגשה אינה במקור - י.ד.]

ובהמשך (עמ' 85):

"בסיטואציה כמו זו שלפנינו, שבה מדובר, למעשה, בשני צדדים שתרמו לנזק בהתנהגותם, חלוקת האחריות היא התוצאה המתבקשת. התובע, שוב, אינו יכול לטעון, כי זכאי הוא להסתמך על הביצוע של הצד שכנגד, שכן לנתבע זכות לומר זאת באותה מידה. כך גם אין התובע יכול להיבנות מטענות שעניינן הפן המוסרי של קיום הבטחות... המוצא הנאות בנסיבות כגון אלה הוא חלוקת האחריות בין הצדדים." [ההדגשות אינן במקור - י.ד.]

על דברים דומים חזר כבוד השופט טירקל ברע"א 9488/02 חן שחר נ' עטיה גד ([פורסם בנבו], 23.3.2005), בסעיף 14 לפסק דינו:

"במצבים הראויים לכך, מביאה חלוקת האחריות לתוצאה צודקת ומוסרית יותר מהכרעה המטילה את מלוא האחריות על צד אחד, ופוטרת את הצד האחר מכל וכל. יש לזכור כי בחינת התנהגותם של בעלי הדין במערכת היחסים הספציפית, מגלה לא פעם כי זהויות ה'מפר' וה'נפגע' אינן חד משמעיות, וכי יישום הולם של עקרון תום הלב הוא מוצדק במקרים שבהם תרמה התנהגותו של הניזוק לאי קיום החוזה על ידי המזיק."

תשלום עבור התארכות זמן העבודה:

התובעת תובעת מאת הנתבעות את הסך 106,037 בגין התארכות העבודה.

סבור אני שיש לדחות תביעתה זו של התובעת, מהסיבות שיפורטו להלן.

בחוזה שנחתם בין הצדדים לא רשמו הצדדים את מועד בו נחתם החוזה. מנספח נ/1 שצורף לתצהירו של מר ברמן עולה שהצעת המחיר של התובעת לנתבעות נכתבה ביום 9.5.03. בסעיף 2 לכתב התביעה טוענת התובעת שהחוזה בין בעלות הדין נחתם ביום 12.5.03. ביום זה (12.5.03) גם קיבלה התובעת מאת הנתבעות צו התחלת עבודה, בו נכתב שמועד סיום העבודה הינו חודש ינואר 2004. כפי שצויין לעיל, היקף הפרויקט גדל מהסך 2.9 מליון ₪ ל-4.04 מליון ₪, והגדלת היקף העבודה מטבע הדברים גם מגדילה את זמן הביצוע. מחומר הראיות עולה שהעבודה הסתיימה בחודש מאי 2004, שהוא בהחלט זמן סביר לביצוע עבודה בהיקף של למעלה מ-4 מליון ₪. הגדלת היקף העבודה, גם אם היה כרוך בהארכת מועד ביצוע העבודה, היה שכרו בצידו.

טוענת התובעת כי בהתאם לנספח א' לתצהיר מר חנוני (שתוקן בהודעה מיום 20.9.07) מועד תחילת העבודה הינו חודש מרץ 2003 ולא חודש מאי 2003.

סבור אני שאין להסתמך על התאריך הנקוב בנספח א'. אם נעיין בחוזה שנחתם בין בעלות הדין ניווכח לדעת שמעל החתימה של התובעת ישנה חתימה מחוקה של יכימוביץ-סוויסה בע"מ חברה לעבודות הנדסה אזרחית. דבר זה מלמד שבתחילה חתמו הנתבעות על חוזה לביצוע העבודות שביצעה התובעת עם חב' יכימוביץ-סוויסה. כנראה שמערכת היחסים בין חב' יכימוביץ-סוויסה לבין הנתבעות עלתה על שרטון, והנתבעות חיפשו קבלן אחר שיבצע עבורן את העבודות הנקובות בחוזה ובהצעת המחיר. כנראה שהנתבעות חיפשו קבלן שייכנס לנעלי חב' יכימוביץ-סוויסה מהר ככל שניתן, ודבר זה מסביר את הזמן הקצר (3 ימים) שעבר מיום שהתובעת הגישה את הצעת המחיר ועד שהנתבעות חתמו איתה על החוזה.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת לתשלום הסך 106,037 ₪.

עבודות הגיברית:

"גיברית" הינם צינורות ביוב שחורים העשויים מחומר פלסטי איכותי ויקר. חיבור יחידת צינור אחת לחברתה נעשה בריתוך.

בחוזה שנחתם על פי המכרז, לא נדרשה התובעת לבצע עבודות גיברית כלשהן. הדרישה לביצוע עבודות הגיברית הגיעה מהפיקוח לאחר תחילת העבודה, ולכן עבודות הגיברית נחשבות ל"עבודות נוספות".

כיוון שלתובעת לא היה נסיון בעבודות גיברית, המליץ המפקח, מר יניב מחלי, למנהל התובעת להתקשר עם קבלן משנה בשם ירדני עבודות ביוב וניקוז בע"מ (להלן-"חב' ירדני"). מנהל חב' ירדני, מר ניסן ירדני (להלן-"מר ירדני") ומנהל התובעת העידו על ההסכמות שהיו להם עם מר מחלי אודות עבודה זו. מהעדויות עולה שהוסכם עם מר מחלי שחב' ירדני תבצע את עבודת הגיברית כקבלן משנה של התובעת, והתשלום שאישר להן מר מחלי היה על בסיס תשומות בעבודה, בתוספת רווח קבלני של חב' ירדני בשיעור 17% על התשומות ובתוספת רווח קבלני של התובעת בשיעור 17% מהסכום שישולם לחב' ירדני.

ניתוח המחירים הוא נספח ב' לתצהיר מר חנוני. התוצאה של ניתוח המחירים היא "מחיר ליחידה". חשבון הביניים שהוכן בהתאם לניתוח המחירים הוא נספח ג' לתצהיר מר חנוני. סעיפי הגיברית ממוספרים מ-90.06.010 ועד 90.06.130. הסכום שנדרש בחשבון הביניים בגין עבודות הגיברית הוא 79,824 ₪ לא כולל מע"מ. באותו חשבון ביניים אושר לתובעת תשלום של 90% מהסכום הנ"ל. דהיינו, הסך 79,824 ₪ הינו למעשה המחיר החוזי המוסכם על פי ניתוח המחירים. בהתאם לעדותו של מר ירדני, בעת שאושר החשבון החלקי, גם הוא היה נוכח בעת בדיקת החשבון החלקי לגבי עבודות הגיברית ואישורו. לדברי מר ירדני בחשבון הסופי לא אישר מר מחלי תשלום עבור עבודות הגיברית לפי מחיר תשומות ורווח קבלני, אלא לפי מחירון "דקל".

את ההסכמה לתמחור עבודות הגיברית לפי תשומות ורווח קבלני לקבלן משנה וקבלן ראשי, ולאחר מכן תמחור עבודות אלו בחשבון הסופי לפי מחירון דקל, אישר מר מחלי בעדותו מיום 25.10.06 בבית המשפט בתיק אז' 3902/05. אמנם פרוטוקול זה התקבל לראיה שהדברים נאמרו אך לא לנכונות תוכנם, אך די בתוכן הדברים שאמר מחלי בעדותו הנ"ל, כדי להוות סיוע לעדויות מר ירדני ומר חנוני בכל הקשור לעבודות הגיברית.

בסעיף 70 לחוזה נקבעו הוראות להערכת שינויים בעבודות נשוא החוזה. מאחר ועבודת הגיברית הינה עבודה נוספת, הרי שהיא בכלל שינוי לחוזה העיקרי. וכך קובע סעיף 70 לחוזה:

"ערך של כל שינוי שבוצע בהתאם לפקודת השינויים יקבע לפי מחירי היחידות הנקובים בכתב הכמויות, ובהעדר