ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רן עובד נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק בש"פ 10077/02

בפני: כבוד השופט י' טירקל

העורר:
רן (יורם) עובד

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על מעצר עד תום ההליכים שניתן בבית המשפט המחוזי התל אביב-יפו, כבוד השופט צ' גורפינקל, בתיק ב"ש 92502/02 מיום 25.4.02.

בשם העורר: עו"ד ירום הלוי

בשם המשיבה: עו"ד יוסי קורצברג

בבית המשפט העליון

החלטה

1. על העורר ושנים עשר נאשמים אחרים (להלן – "הנאשמים האחרים") הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לסחר וייצוא סמים, סחר וייצוא סמים, ניסיון לסחר וייצוא סמים, החזקת סם שלא לשימוש עצמי ושידול לסחר וייצוא סמים. דברים אמורים בפרשת סמים מסועפת ומורכבת שבה נטלו חלק מעורבים רבים במדינות שונות במטרה להעביר מיליון ושש מאות אלף כדורי MDMA ("אקסטזי") מהולנד לגרמניה לצורך הפצתם באוסטרליה. לפי הנטען באישום הראשון בכתב האישום – שרק האמור בו מיוחס לעורר – בתמצית, קיבל העורר, מנאשם אחר, מנחם מנדל כהן (להלן – "מנחם מנדל"), סכומי כסף גדולים המסתכמים במאות אלפי דולרים, שיועדו להגיע לידיהם של שני נאשמים נוספים – יעקב אלשייך (להלן – "אלשייך") ודרור פחימה (להלן – "פחימה") – כדי לאפשר את רכישת הסמים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל), בהחלטתו מיום 25.4.02, ציוה לעצור את העורר ואת הנאשמים האחרים עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 15.7.02, נעתר לבקשתו של העורר לעיון חוזר והורה לשחררו בתנאים שימנעו את הימלטותו ויבטיחו את התייצבותו למשפט: הפקדה במזומן או בערבות בנקאית של 600,000 ש"ח; המצאת ארבע ערבויות: של העורר, של אביו מר שלמה עובד, של דוד העורר מר שהרבני ויצמן ושל מר אלון חדרי, בסך של 300,000 ש"ח כל אחת; עיכוב יציאתו מן הארץ והפקדת דרכונו במזכירות בית המשפט; התייצבות פעמיים בשבוע במטה מרחב דן במשטרת ישראל. כמו כן הורה, כי עד שיקוימו כל התנאים, ישאר העורר במעצר עד תום ההליכים.

2. המדינה עררה על ההחלטה. בית המשפט העליון (כבוד השופטת ד' ביניש), בהחלטתו מיום 29.7.02, קיבל את הערר וציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים. יצוין כי כתב האישום תוקן בענינו של העורר ביום 2.9.02. ביום 30.9.03 הגיש העורר בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 25.4.02. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל), בהחלטתו מיום 19.11.02, דחה את הבקשה לעיון חוזר.

העורר ערר על ההחלטה.

3. בערר ובדיון לפני טען בא כוח העורר כי בתחילת חודש יוני 2002 הגיעו לידיו מסמכי בנק המלמדים שהעורר העביר לאלשייך, ביום 25.11.01, שיק בנקאי בסך של 248,000 דולר. לדבריו היתה ההעברה חמישה ימים אחרי רכישת הסמים ומכאן שלא היתה קשורה לרכישה. כמו כן הגיעו לידיו, באותו זמן, ראיות נוספות - שהן שיחות שהוקלטו בהאזנות סתר ותומללו אחרי שבית המשפט המחוזי החליט לעצור את העורר (להלן, כלשונו, – "השיחות הקודמות") – המלמדות אף הן על כך שהעורר לא היה שותף לרכישת הסמים. עוד טען כי הגיעו לידיו ראיות חדשות - שהן שיחות שהוקלטו בהאזנות סתר ותומללו אחרי שבית המשפט העליון החליט לעצור את העורר (להלן, כלשונו, – "השיחות החדשות") – המצדיקות כשלעצמן את שחרורו של העורר מן המעצר.

האם יש בשיחות החדשות כדי לכרסם בתשתית הראיתית שעליה הושתתה ההחלטה לעצור את העורר? תמצית טענותיו של בא כוח העורר היא כי הכספים שהעורר העביר לאלשייך הועברו במסגרת עסקי מלונאות שבהם שותפים השניים וכי אין ראיות – אף לא לכאורה – כי העורר היה מודע לכך שהכספים שהעביר יועדו לרכישת הסמים. חיזוק לטענתו מוצא בא כוח העורר בשיחות החדשות שלדעתו יש לבחון אותן לאור כתב האישום המתוקן, שבו "שודרג", כלשונו, מעמדו של העורר כך שהפך להיות קושר יחד עם אלשייך ופחימה. עוד טען בא כוח העורר, כי החלטתי מיום 11.7.02 שבה הוריתי לשחרר את מנחם מנדל בנימוק שהיה שותף לפעילויות רק ב"מעגל החיצוני" מחזקת אף היא את המסקנה שגם העורר היה רק כלי תמים להעברת כספים. לפיכך יש לשחרר גם אותו.

בתשובתו טען בא כוח המשיבה כי העורר לא העלה בבקשתו לעיון חוזר טיעון חדש המושתת על ראיות חדשות, אלא חזר והצביע על ראיות שכבר נבחנו בהחלטת השופטת ביניש ועל טיעון שהעלה בבקשתו הראשונה לעיון חוזר. לעצם הערר נטען, בתמצית, כי יש לבחון את מכלול הראיות נגד העורר שמהן עולה שעומדת נגדו תשתית ראיתית לכאורית מספקת. לטענתו, עולה מן העיון בראיות שבתיק החקירה של המשטרה – שהן שיחות שהוקלטו בהאזנות סתר והודעות שמסר העורר במשטרה – כי העורר היה מודע לכך שהכספים שהעביר לנאשמים האחרים מיועדים לרכישת סמים. בא כוח המשיבה הוסיף וטען כי נגד העורר עומדות מספר ראיות לכאורה שאינן עומדות נגד מנחם מנדל. לפיכך אין ללמוד מהחלטתי לשחרר את מנחם מנדל שיש לשחרר גם את העורר.

4. בחנתי בזהירות את מכלול הראיות שעליהן הצביע בא כוח העורר ובעיקר את אלה שכינה ה"חדשות". לא מצאתי ממש בטענותיו.

אכן יש בתמלילים דברים התומכים לכאורה בטענה שהעורר ואלשייך היו שותפים בעסקי מלונאות; אולם, אין בדברים כדי לכרסם בראיות שלפיהן היה העורר מודע לכך שמקצת הכספים, לפחות, שמשו לרכישת סמים. דוגמא לכך ניתן למצוא באחת מן השיחות החדשות, בין העורר לבין אלשייך, ביום 9.10.02. בשיחה זאת שוחחו השניים על עסקי המלונאות ובה אמר העורר:

"זה הפתח שלך בשביל להתחיל עם משהו נורמאלי - - -
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
גם בשבילך גם בשביל שלום סופסוף יהיה משהו נורמאלי, נקי, בלי בעיות, בלי סיפורים - - -" [ההדגשות שלי – י' ט'].

סבורני שדברים אלה יש בהם כדי ללמד על מודעותו של העורר לכך שאלשייך עסק בעסקים "לא כשרים".

דוגמא מחשידה נוספת ניתן למצוא בשיחה מיום 29.10.01, בין העורר לבין אלשייך ובתשובותיו של העורר כאשר נחקר על השיחה:

"אלשייך: היום יתקשר אליך הילד אה, תן לו שהוא ישכיר את האוטו לא אתה.
העורר: כן כן, בסדר אין בעייה. רק שיתקשר, אני מחכה לטלפון".

בחקירתו במשטרה על השיחה, אמר העורר, בהודעה מיום 4.12.01, (להלן – "ההודעה"):

"אני זוכר את השיחה, אני לא יודע מי זה הילד, לא נפגשתי איתו כי לא היה לי זמן. אלשייך רצה שאני אייעץ לילד בענייני עסקים, אבל אני לא זוכר בדיוק מה".

יודגש שאין מחלוקת על כך שכינויו של פחימה היה "הילד", ומכאן ניתן להסיק שהעורר שיקר בכך שטען בחקירתו שאינו יודע "מי זה הילד".

דוגמאות נוספות הן שתי שיחות שהתקיימו, ביום 1.11.02, בין העורר לבין אלשייך שבהן סיפר העורר לאלשייך על כתבה שפורסמה בעיתון שבה דווח על מעצרם של שלושה ישראלים בארץ בשל עסקות סמים שביצעו בארצות הברית. העורר פירט באוזני אלשייך את האמור בכתבה, לרבות שמות העצורים, וציין בפניו: "אתה בטוח מכיר. אני אבדוק את השם עוד פעם". לדעתי, קשה לייחס לשיחות אלה משמעות תמימה כפי שהסביר אותן העורר בהודעה: "לפעמים הוא [אלשייך] מתקשר אלי, מדברים והוא שואל אותי מה קורה בארץ מבחינת פיגועים, כלכלה כתבות שונות ואני מקריא לו עיתונים, מאחר ולא מגיע עיתונים להולנד". הספקות לגבי הסבר זה גוברים לאור העובדה כי בשיחות אחרות, שהוקלטו בהאזנות סתר ותומללו, אין סימן לכך שהעורר הקריא לאלשייך כתבות עיתונאיות כלשהן בנושאי פיגועים או כלכלה.

חיזוק להתרשמות כי העורר היה מודע לכך שמקצת הכספים, לפחות, שמשו לרכישת הסמים – מצוי גם ב"משל" שסיפר העורר לאחד מחוקריו במשטרה, כאשר נשאל על פשר הסתבכותו בפרשה. כפי שרשם החוקר סיפר העורר על "אירוע שהיה לו עם חברתו, כשנסע בכביש מעלה אדומים, ולמרות שהיו יריות בכביש הזה הוא לקח את הסיכון, ונסע דרכו שוב". משמעותו של משל זה, שהעורר סירב להסבירו, היא אחת: כי משלב מסוים ואילך המשיך העורר בהעברת כספים תוך נטילת סיכון מחושב שיתפס.

יש, אפוא, ראיות לכאורה די הצורך למודעותו של העורר שלא נתכרסמו.

5. הערה אחרונה, בשולי ההחלטה. לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו - 1996 ניתן לבקש עיון חוזר "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". זכות זאת על סניגור לעשות בה שימוש מתוך שיקול דעת זהיר ואחרי בדיקה; שאם לא כן יימצא – מתוך שאיפתו למלא את חובתו כלפי לקוחו – מטריח את בית המשפט בדיון ובעיון שאין בהם צורך. בוודאי שהוא חייב בזהירות ובהקפדה כאשר מדובר במקרים שבקשות קודמות לעיון חוזר, שענינן היה אותן ראיות, או ראיות דומות, נדחו. זאת ועוד. ראיה חדשה שעל פיה יש מקום לבקש עיון חוזר צריך שתהיה ראיה המשנה, "באופן דרמטי" כמעט, את ההתרשמות מן הראיות או משפיעה על משקלן השפעה ניכרת. ולא כל ראיה שהיא "חדשה" מן הבחינה הטכנית – כגון עדות שלא הושמעה – היא גם "חדשה" מבחינה מהותית; יש וראיה חדשה כזאת אינה אלא חזרה על ראיה שכבר הוגשה. חוששני שבהגשת הבקשה הנדונה לא נשקל מכלול הראיות החדשות כראוי וכך נאלצו הערכאות שדנו בענין להקדיש זמן רב לדיון ולעיון בחומר, שלא היה בו צורך.

6. הערר נדחה.

ניתנה היום ז' בטבת תשס"ג (12.12.02)


_________________
העתק מתאים למקור 02100770_M02.doc
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-XXXX444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected]
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il


מעורבים
תובע: רן עובד
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: