ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מייק ואן קול נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק בר"מ 2315/15 בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופטת ע' ברון

המבקשים:
1. מייק ואן קול

2. אמילדה פט מונגקל

נ ג ד

המשיבות:
1. מדינת ישראל

2. כבוד השופטת נ' בן אור

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כבוד השופטת נ' בן אור), בתיק עמ"נ 51125-02-15, מיום 25.3.2015

בשם המבקשים: המבקש 1 בעצמו

פסק דין

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מנהליים בירושלים (כבוד השופטת נ' בן אור בעמ"נ 51125-02-15) מיום 25.3.15 (להלן: בקשת רשות הערעור), שבמסגרתה נדחתה בקשה למתן צו ביניים שימנע את הרחקתה של המבקשת מן הארץ עד לסיום ההליכים בעניינה. בד בבד עם פתיחתו של הליך זה הגישו המבקשים גם בקשה למתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון – שבו ביום נדחתה על ידי בית המשפט (כבוד הרשמת ל' בנמלך) אשר מצא כי היא משוללת יסוד. עתה מונחת לפניי בקשה שהוגשה היום, 5.4.15, שהוכתרה כ"בקשה דחופה למתן סעד ביניים על אתר", והוגשה על רקע המועד שנקבע לעזיבתה של המבקשת את הארץ – יום 6.4.15.

בקשת רשות הערעור

2. בקשת רשות הערעור דלה ביותר מבחינת הטיעונים העובדתיים והמשפטיים המפורטים בה, עד כי לא ניתן לדלות ממנה את הרקע העובדתי הדרוש לעניין. עם זאת מהחלטת בית משפט קמא עולה כי המבקשת היא נתינת הפיליפינים, שביום 11.2.14 נכנסה לישראל באשרת תייר מסוג ב/2 (ומאז הוארכה האשרה מעת לעת); המבקש הוא אזרח ישראל, ובן זוגה של המבקשת לטענתו. ביום 11.8.14 פנו המבקשים למשיב בבקשה להסדרת מעמדה של המבקשת בארץ לפי "נוהל ידועים בציבור" (להלן: הבקשה להסדרת מעמד); ויצוין בנקודה זו כי כך למרות שהמבקשת נשואה לאדם אחר במדינת מוצאה. עוד עולה מהחלטת בית משפט קמא, כי המסמכים שצורפו לבקשה להסדרת מעמד לא אומתו כדין וכנדרש על פי הנוהל; וכך גם לאחר שניתנה למבקשים ארכה על מנת לעשות כן. עם זאת, המבקשים פנו למשיב בבקשות אחרות – במטרה שיונפק למבקשת רישיון עבודה בישראל. במצב דברים זה, ומחמת שלא המציאו המבקשים את המסמכים הדרושים לפי הנוהל, דחה המשיב את הבקשה להסדרת מעמד על הסף והתיק נסגר. יצוין כי חרף חשיבותה של החלטת המשיב, זו לא צורפה לבקשת רשות הערעור.

המבקשים הגישו ערר על החלטת המשיב לבית הדין לעררים בירושלים (ערר (י-ם) 2301-14; להלן: הערר). הערר נדחה, והמבקשים הגישו ערעור על החלטת בית הדין לעררים לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (להלן: הערעור המנהלי) – מסמך שאף הוא לא צורף לבקשת רשות הערעור. במסגרת הערעור המנהלי עתרו המבקשים גם לצו ביניים – שלפיו תינתן למבקשת אשרת שהייה זמנית "בתוקף עד 30 ימים שלאחר סיום כל ההליכים בהם נקט התובע". החלטת בית משפט קמא בבקשה למתן צו ביניים בגדר הערעור המנהלי היא שעומדת במוקד בקשת רשות הערעור.

3. בית משפט קמא דחה את הבקשה לצו ביניים. כך, בראש ובראשונה, משום שהצו התבקש לתקופה בלתי מוגדרת:

"מתן צו ביניים כמבוקש 'עד לסיום כל ההליכים שנקט התובע' לרבות ההליך הנדון משמעה צו ביניים בלתי מסוים ובלתי תחום בזמן, המתייחס להליכים שונים ומשונים שבית משפט זה אינו אמור להידרש אליהם כלל ועיקר, ואשר טיבם אינו מפורט."

בהתייחס לסיכויי הערעור ציין בית משפט קמא כי על פניו אלה אינם גבוהים. בתוך כך נאמר כי טרם שדחה המשיב את הבקשה להסדרת מעמד, ניתנו למבקשים מספר הזדמנויות להשלים את המסמכים החסרים על פי הנוהל – ובין היתר באמצעות גורם שלישי, שיבצע את ההמצאה דרך הקונסוליה הישראלית במנילה; אלא שהמבקשים מטעמיהם לא ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם. לעניין מאזן הנוחות, בית משפט קמא ראה לנכון לציין כי הנזק שעלול להיגרם כתוצאה מדחיית הבקשה לצו ביניים איננו בלתי הפיך, משום שגם לאחר שתחזור המבקשת לארצה (וככל שיהיו בידה המסמכים הנדרשים) ניתן לשוב ולפנות למשיב להסדרת מעמדה. סופו של דבר, קבע בית המשפט קמא כי על המבקשת לעזוב את ישראל עד ליום 6.4.15.

4. ביום 1.4.15 הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור, אשר כבר צוין כי היא נעדרת כל תשתית עובדתית ומשפטית. במסגרת הבקשה, שאותה כתב המבקש בעצמו, נטען על ידו בעיקר לפגיעה בכללי הצדק הטבעי, ולכך שההחלטה ניתנה תוך התעלמות מעובדות רלוונטיות ומטענות חשובות. עוד נטען כי משמעות הדחייה של הבקשה לצו ביניים היא סיכולו של הערעור המנהלי בכללותו, וכן כי בינתיים נגרמו למבקשים נזקי גוף ונפש כתוצאה מהטיפול בעניינם. ואולם הדברים נטענו על ידי המבקשים כסיסמאות בעלמא, וללא פירוט. מכל מקום ובסופו של דבר, עתרו המבקשים בבקשת רשות הערעור לסעדים כדלקמן:

"א. לבטל לאלתר את גזירת הגירוש של אמי (המבקשת- ע'ב'), הבלתי מתקבלת על הדעת.
ב. להורות לבית משפט קמא לקבוע מועד לדיון פרונטאלי בערעור (הערעור המנהלי-ע'ב'), דהיינו בנוכחות הצדדים.
ג. לזמן לדיון הנ"ל מתרגם מוסמך משפת עברית לשפת Tagalog, בה שולטת אמי.
ד. לזמן לדיון את כל המשיבים (ראה הערר) בכדי לאפשר למערער את חקירתם על דוכן העדים.
ה. לחייב את המדינה להמציא למערערים, בטרם הדיון, דיווח מפורט על מספר המקרים ב-7 שנים אחרונות, בהם סירבו לאשר את שהייתה בארץ של ידועה בציבור (תושבת פיליפינים) של אזרח ישראלי ותיק, חולה ונכה כמו מייק (המבקש- ע'ב')."

ועוד ייאמר, כי בקשת רשות הערעור נוסחה על ידי המבקש בלשון בוטה ומשתלחת כלפי בית משפט קמא, כאשר המותב שנתן את ההחלטה שביסוד הבקשה אף צורף על ידי המבקשים כמשיב לבקשה. המבקש הוסיף וחתם את הבקשה לרשות ערעור באיום מפורש, כי אם מותב זה לא ייעתר לבקשה תוגש נגדו תביעה אישית בשל פגיעה קשה בגופם ובנפשם של המבקשים, וכן תישקל הגשת תלונה למוסדות האו"ם לזכויות אדם. עיון בהחלטות שניתנו בהליכים אחרים שהגיש המבקש לבית המשפט העליון, מגלה שזה מכבר צוין על ידי הנשיא א' גרוניס כי המבקש הוא "מתדיין סדרתי" הנוהג לנסח "את בקשותיו ואת 'דרישותיו' בלשון בוטה, לעיתים אף תוך ניסיון להלך אימים על בית המשפט. התנהלות זו יש לראות בחומרה רבה" (בג"ץ 668/14 ואן קול נ' מדינת ישראל (14.8.2014)). באותה החלטה אף חויב המבקש בהוצאות לאוצר המדינה בגין התנהלותו האמורה.

5. כפי שכבר צוין, בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים גם בקשה לפטור מאגרה ומהפקדת עירבון – אשר בו ביום (1.4.15) נדחתה על ידי הרשמת. היום, 5.4.15, הגישו המבקשים "בקשה דחופה למתן סעד ביניים על אתר", ובה הם טוענים כי רק עתה התקבלה אצלם החלטת הרשמת וכי בכוונתם לערער עליה; ואולם מפאת המועד שנקבע לעזיבתה של המבקשת את הארץ (מחר) מתבקש בית המשפט להורות בצו ביניים למדינה כי תימנע מגירושה של המבקשת מן הארץ עד לסיום ההליך בבקשת רשות הערעור או בערעור המנהלי, לפי המאוחר ביניהם.

דיון והכרעה

6. לנוכח סד הזמנים שנקבע לעזיבתה של המערערת את הארץ, אדון בבקשה לצו ביניים שהובאה לפניי יחד עם בקשת רשות הערעור. דינן של שתי הבקשות להידחות; ואבאר.

כידוע, כאשר עומדת על הפרק בקשה למתן צו ביניים שומה על בית משפט הדן בבקשה לתת דעתו לשני שיקולים רלוונטיים: סיכויי העתירה להתקבל, ומאזן הנוחות בנסיבות העניין (בר"מ 2904/12 אסדי נ' מדינת ישראל (12.4.2012), בפסקה 8; בר"מ 6338/07 עיד נ' שר הפנים (19.7.2007)). היחס בין שני השיקולים הללו הוא של "מקבילית כוחות": ככל שסיכויי הערעור נמוכים כך למאזן הנוחות משקל גדול יותר, ולהיפך (עע"מ 5399/14 מור חברה לשיווק מוצרי בניה (1992) בע"מ נ' א.פ. פורמייקה סנטר (1998) בע"מ (27.11.2014)). ואולם בהקשר זה, ההלכה היא כי "ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לסעדים זמניים, להוציא מקרים חריגים בלבד" (ההדגשה שלי- ע'ב') (רע"א 2676/13 ישי נ' שלום (9.9.2013), בפסקה 8; רע"א 5711/12 נ. מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ (25.2.13), בפסקה 10). בענייננו, לא ראיתי כי נפל דופי כלשהו בהחלטת בית משפט קמא בבקשה לצו ביניים. ממילא לא עלה בידם של המבקשים להצביע בבקשת רשות הערעור על טעם כלשהו לכך שסיכויי הערעור ומאזן הנוחות אינם כמפורט בהחלטת בית משפט קמא וכמצוין לעיל. כאמור, בקשת רשות הערעור היא כוללנית וסתמית וכבר מטעם זה יש לדחותה.

נוסף על כך, בקשת רשות הערעור תוקפת למעשה את החלטת המשיב לסיים את שהייתה של המבקשת בארץ – החלטה אשר נבחנה כבר הן על ידי בית הדין לעררים (במסגרת הערר), והן על ידי בית משפט לעניינים מנהליים (במסגרת הבקשה לצו ביניים). בקשת רשות הערעור מהווה אפוא במהותה "מעין גלגול שלישי" בעניין זה – ואולם בקשה זו אינה מגלה שאלה משפטית כללית כלשהי החורגת מעניינם הפרטי של המבקשים – וגם מטעם זה דינה להידחות (ראו והשוו: בר"מ 4907/12 גדיר נ' הלשכה למינהל האוכלוסין (5.7.2012)).

7. סופו של דבר, הבקשה לרשות ערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. עם זאת, ניתנת ארכה לעזיבת המבקשת את הארץ עד ליום 12.4.15. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏ט"ז בניסן התשע"ה (‏5.4.2015).

ת


מעורבים
תובע: מייק ואן קול
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: