ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ברזלן בע"מ נגד אמיר השקעות ונכס :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

א 011029/04

בפני:

כב' השופטת שירלי רנר

27/08/2008

בעניין:

ברזלן בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד להב אסנת

התובעת

נ ג ד

אמיר השקעות ונכסים עפרה בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד מזור דוד

הנתבעת

פסק דין

כתבי הטענות

1. על פי כתב התביעה חברה בשם עוטר גבעות עולם בע"מ (להלן – עוטר) שמר נסים ארז הוא מנהלה רכשה מהתובעת גדרות ומוצרי גידור. במאי 2003 הגישה התובעת תביעה כספית כנגד עוטר ונסים ארז וביוני 2003 ניתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה, ובעקבותיו מסרו עוטר וארז שיקים לתובעת. ביוני 2004 הודיע ארז לתובעת כי חשבונה של עוטר בבנק הוגבל וכי הפסיקה את פעילותה. התובעת פתחה בהליכי הוצל"פ בגין יתרת החוב ובגין שיק נוסף שחולל לאחר שהסכימה לספק סחורה נוספת. יתרת חובם של עוטר וארז בתיקי הוצל"פ הוא סכום התביעה. על פי כתב התביעה ביולי 2004 התאגדה עוטר כחברה בשם אחר היא הנתבעת ולמעשה זו אותה חברה המנהלת אותה פעילות עיסקית, באותה כתובת, עם אותם עובדים, אותם ספקים ואותו שירות לאותם לקוחות, כאשר ארז הוא הבעלים והמנהל האמיתי. מתבקשת הרמת מסך של הנתבעת וחיובה בחיובי עוטר.

על פי כתב ההגנה הנתבעת נוסדה ביולי 2004 על ידי בנו של נסים ארז, בעקבות קריסת עוטר. נסים ארז עובד כיום כשכיר בנתבעת ואין לראות בשתי החברות אישיות משפטית אחת. לא רק המדובר בבעלים שונים ובחברה אחרת, גם אין קשר בין הנכסים. הנתבעת אינה חבה לתובעת דבר ואין קשר ביניהן. על פי כתב ההגנה הבן מתגורר בכתובת העסק ומשקרסה "עוטר" החל לעבוד באותו תחום ובאופן טבעי פנה לספקים הקיימים בתחום זה. רק חלק מהעובדים שעבדו עם עוטר עובדים עם הנתבעת וגם אין ממש זהות לגבי הספקים.

2. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של עדי הררי מנהל מכירות בתובעת ושל מר הרצל דגן, חשב העובד בחברה אחרת השייכת לבעלי התובעת. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של ארז אמיר, בנו של נסים ארז. המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הטענות בסיכומים

3. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו הוכח כי מר נסים ארז היה פותח חברות חדשות לבקרים על מנת להתחמק מנושיו. החברה הנתבעת הוקמה כחודש לפני שהגיש נסים ארז בקשה לפשיטת רגל, ולכן לאור התנהגותו של נסים ארז בעבר והנוהג שלו לפתוח חברה בכל פעם שחברה קודמת נקלעה לקשיים יש יסוד סביר להניח כי מדובר בתהליך מתוכנן מראש בו העביר נסים ארז את כל הפעילות של עוטר לנתבעת. ראיה לכך שעוטר והנתבעת הן אותה חברה היא עיסוקן באותו תחום, העובדה כי הנתבעת מצויה באותה כתובת בה ישבה עוטר, נותנת שירות לאותם לקוחות של עוטר, עובדת עם אותם ספקים, מעסיקה את אותם עובדים וקיבלה את נכסיה העיקריים של עוטר שהם חוזי עבודה. לטענת ב"כ התובעת בנסיבות אלו ההלכה היא כי יש מקום להרים מסך ולייחס את חובות החברה האחת לאחרת.

לטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיה מעדויותיה של התובעת עצמה לא ברור מהי העיסקה נשוא התביעה, באיזה סכום מדובר, כמה כספים קיבלה התובעת על חשבון העיסקה וכיצד הגיעה התובעת לסכום הנתבע בכתב התביעה. לטענת ב"כ הנתבעת לא ניתן לחייב את הנתבעת בגין עיסקה שנעשתה קודם להקמתה ובהיעדר קשר עסקי בינה לבין התובעת. עוד טוענת ב"כ הנתבעת כי מהעדויות עולה כי לעוטר ולנתבעת תחומי עיסוק שונים וכי עדי התובעת כלל אינם יודעים במה עוסקת הנתבעת. העובדה שהנתבעת יושבת בכתובתה של עוטר אינה מוכיחה דבר, מה גם שהטלפונים של שתי החברות שונים, הלקוחות שונים, וקיימים עובדים רבים שעובדים אצל הנתבעת ושלא עבדו אצל עוטר. לטענת ב"כ הנתבעת התובעת אינה יכולה לייחס לנתבעת חובות של חברה אחרת שכן על פי חוק החברות לא ניתן להרים מסך אלא בין חברה לבין בעל מניות בה. משאין קשר עיסקי בין התובעת לנתבעת או כל קשר אחר, לא ניתן לחייב את הנתבעת בחוב כלפי התובעת שכן זו לא קיבלה ממנה דבר ואינה חבה לה דבר. יחוס חובות בין חברות באשכול חברות אינו רלוונטי לענייננו שכן על פי הפסיקה מדובר במקרה של חברה וחברות בנות הקשורות זו בזו ולא זה המקרה שלפנינו.

בסיכומי התגובה שהגיש טוען ב"כ התובעת כי העיסקה הנטענת ומהות החוב ברורה. הנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי העסיקה עובדים שלא עבדו בעוטר. הנתבעת גם לא התייחסה לטענות שהעלה ב"כ התובעת בדבר הקשר בין החברות.

דיון
4. אין מחלוקת כי בתביעת התובעת כנגד חברת עוטר ונסים ארז שהוגשה במאי 2003 הגיעו הצדדים להסדר פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין ביוני 2003 (ר' נספח ד' לכתב התביעה). בעקבות פסק הדין הועברו שיקים על ידי עוטר ונסים ארז לתובעת. כעולה מסכום פסק הדין ומסכום התביעה הנוכחית, חלקם נפרעו. ביום 22.6.04 הגיש נסים ארז "בקשה להצעת הסדר נושים על פי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל" ממנה עולה כי חברת עוטר קרסה (ר' נספח י' לתצהירו של עדי הררי). ביום 27.7.04 הוכרז נסים ארז כפושט רגל על ידי בית המשפט המחוזי. ביום 6.7.04 הוקמה הנתבעת. כעולה מתדפיסי רשם החברות שהוגשו, הבעלים ובעל המניות של עוטר היה נסים ארז. הבעלים ובעל המניות של הנתבעת הוא בנו, אמיר ארז (ר' נספחים א-ב לתצהירו של עדי הררי). התובעת מבקשת להרים מסך ולייחס את חובותיה של עוטר לנתבעת.

5. על פי סעיף 6 לחוק החברות התוצאה של הרמת מסך היא יחוס חובותיה של חברה לבעל מניות בה. מקרים של הקמת חברות סדרתית, כמיוחסת בענייננו לנסים ארז, הוכרו בפסיקה ובספרות כמצדיקים הרמת מסך ויחוס חובות החברה לבעל המניות בה שעשה שמוש לרעה בעקרון מסך ההתאגדות (ר' א. חביב-סגל, דיני חברות לאחר חוק החברות החדש (כרך ב', 2004), בעמ' 10-11), ואף המחוקק של חוק החברות צפה זאת בחוקקו את סעיף 7 לחוק החברות (ר' חביב-סגל, דיני חברות לאחר חוק החברות החדש (כרך א'), בעמ' 259-260).

אשר ליחוס חובותיה של חברה פלונית לחברה אלמונית נאמרו ברע"א 8472/96 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י ואח' נ. מושב שיתופי מולדת ואח' פ"ד נא(1) 61 הדברים הבאים: "...בית משפט זה טרם קבע הלכה סדורה לגבי הנסיבות בהן ניתן להתעלם מקיומן הנפרד לכאורה של חברות שונות באשכול חברות, ולגבי המודל המשפטי המאפשר התעלמות כזו. לענין זה קיימים מודלים משפטיים אחדים, ובהם מודל של הרמת מסך בין החברות באשכול החברות, ומודל של שליחות בין החברות.... אך תהא העמדה הנורמטיבית אשר תהא - ואין צורך שאנקוט עמדה בשאלה זו בענין שבפני - אין חולק כי בית המשפט יוכל להפעיל דוקטרינות משפטיות אלה רק בהתקיים תנאים עובדתיים מסויימים....".

הגם שהאפשרות לייחס חובותיה של חברה אחת לאחרת ככל הנראה קיימת (לפני חקיקתו של חוק החברות, ר' ע"א 478/74, 479, 480 "נהר" השקעות בע"מ נ. מדינת ישראל ואח' פ"ד ל(3) 706; המ' (נצרת) 621/98, 622/98 ריג'ינט פאלאס הוטל ואח' נ. ק.א. אופקי בניה בע"מ תק-מח 98(1) 3809; המ' (חיפה) 28227/97 אי. סי. ג'י. אס 2000 (1997) בע"מ תק-מח 98(1) 771. לאחר חקיקתו של חוק החברות ר' ה"פ 1081/04 רחמים רחמים ובניו – שותפות רשומה נ. ר. רחמים ובניו תשתיות בע"מ ואח', דינים מחוזי, כרך לד(8) 548 ; תיק א. 41891/01 ישראלוקס בע"מ נ. מ. מזוז (1990) בע"מ), עיקרה מצבים בהם מדובר באשכול חברות או קבוצת חברות הפועלת ביחד כיחידה כלכלית אחת, כאשר ההפרדה בנכסים, בפעילות ובמטרות אינה נשמרת באופן שהשימוש באישיות המשפטית הנפרדת למעשה מלאכותי. אין המדובר במצב בו מסתיימת פעילותה של חברה אחת ובמקומה מוקמת חברה אחרת, כפי שנטען בענייננו, מה גם שאין טענה כי הנתבעת מחזיקה או החזיקה אי פעם במניות עוטר (ר' בעניין זה ה"מ (תל-אביב) 1264/98 אסם תעשיות מזון בע"מ ואח' נ. פיקנטי תעשיות מזון (ישראל) בע"מ תק-מח 98(2), 2326, פיסקה 9).

6. עם זאת, בלא לבחון את השאלה האם ראוי להתייחס אל הקמת חברות סדרתית "אנכית" באותו אופן בו בוחנת הפסיקה הקמת חברות "אופקית" והאם יש לראות כחברה הבאה בנעליה של חברה קודמת כאותה חברה עצמה, לצורך יחוס חובותיה של חברה אחת למשנה, סבורה אני כי נסיבותיו של המקרה הנוכחי אינן מצדיקות זאת.

כעולה מחומר הראיות, נסים ארז, בעליה של עוטר, נהג אכן להקים חברה חדשה כל עת שחברה קודמת בבעלותו נקלעה לקשיים (ר' עדותו של אמיר ארז בעמ' 8, שורות 1-7; 15-17; ת/1). עם זאת, בעל המניות והמנהל של הנתבעת הוא בנו, אמיר ארז. אמיר ארז העיד כי משקרסה עוטר והוא נותר ללא תעסוקה החליט להקים את הנתבעת (ר' סעיף 6 לתצהיר). מדובר בחברה רווחית הפועלת כבר מאז שנת 2004 (ר' עמ' 12, שורות 27-30). כעולה מתצהירו של אמיר ארז מרבית העובדים בנתבעת כלל לא עבדו בעוטר. למעשה להוציא את אמיר נסים, אביו ואחיו ככל הנוגע לחלק מהתקופה, כל העובדים בנתבעת לא עבדו בעוטר (ר' סעיף 11 לתצהירו של אמיר ארז; עדותו בעמ' 9, שורות 1-9). אכן הנתבעת פועלת מאותה הכתובת שעבדה בה עוטר ואולם אמיר ארז העיד בעניין זה כי החברה ממוקמת בישוב קטן, עופרה, ומשפנה למזכיר הישוב על מנת לשכור מקום, היפנה אותו האחרון לאותו מקום עצמו בו שכנה עוטר (ר' עמ' 10, שורות 11-24). כשנשאל בעניין זה השיב כי מספרי הטלפון של הנתבעת ושל עוטר שונים (ר' עמ' 11, שורות 1-6). מעדותו של אמיר ארז עולה כי חלק מהתחומים בהם עוסקת הנתבעת, לא עסקה בהם עוטר (ר' סעיפים 7-8 לתצהירו של אמיר ארז; עדותו בעמ' 11, שורות 14-18). אמנם הנתבעת המשיכה פרוייקטים של עוטר, אך קיבלה תשלום רק עבור עבודות שהיא ביצעה (עמ' 12, שורות 7-16). יתירה מזאת. לרוב הלקוחות הגיע, כך לעדותו של אמיר ארז, לאחר השתתפות במכרזים (עמ' 12, שורות 2-6). בעדויות מטעם התובעת לא היה כדי לסתור את עדותו של אמיר ארז. מעדותו של הרצל דגן עולה כי כלל אינו מכיר את הנתבעת או את אמיר ארז, ולמעשה עדותו היתה רלוונטית אך להוכחת התנהלותו של מר נסים ארז (ר' עדותו בעמ' 6, שורות 6-11 וסעיף 3 לסיכומי התגובה של התובעת). גם מר עדי הררי אמר בחקירתו כי ידיעתו ככל הנוגע לנתבעת נשענת על דברים שאמרו לו ספקים של הנתבעת, ולמעשה מידיעה אישית אינו יודע דבר (ר' עדותו בעמ' 2,שורה 24 – עמ' 3, שורה 10; שורות 25-27).

לנוכח כל האמור לא שוכנעתי במידה מספקת כי אפילו ניתן ליחס חובות של חברה אחת לחברה הבאה בנעליה לאחר קריסתה, כי אכן מוצדק לעשות כן במקרה הנוכחי.

התוצאה היא שהתביעה נדחית. בנסיבות העניין לא ראיתי מקום ליתן צו להוצאות.

ניתן היום כ"ו באב, תשס"ח (27 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

שירלי רנר, שופטת