ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בי.די.אנגדאס השקעות נגד מוחמד חמ :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

א 003719/05

בפני:

כב' השופטת שירלי רנר

27/08/2008

בעניין:

בי.די.אנ.אס השקעות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד רוזנבלט אלעד

התובעת

נ ג ד

מוחמד חמד

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד עצמון מתתיהו

הנתבע

פסק דין

כתבי הטענות

1. התביעה עניינה לפינויו של דייר מוגן מחנות.

על פי כתב התביעה בת.א. 6952/98 שנדון בבית משפט השלום בירושלים תבע בעליו הקודם של הנכס את הנתבע תביעה כספית בגין אי תשלום של סכום השכירות הנכון והמעודכן. בית המשפט דחה את התביעה ובערעור על פסק הדין הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין ולפיה ישלם הנתבע את כל דמי השכירות שהוא חייב לשלמם לרבות תוספות ושערוך. היה ולא ישולם התשלום במלואו תקום עילת פנוי כנגד הנתבע בשל אי תשלום דמי השכירות. למרות זאת לא שילם הנתבע את דמי השכירות שהיה חייב לשלמם. בעקבות פנייה לב"כ התובעת צירף האחרון חשבון עדכני של דמי השכירות על סך 108,774 ₪. הנתבע שלח מכתב ולפיו סכום החוב עומד על סך 40,275 ₪ וצירף שיק בנקאי על סכום זה. מעמדת הנתבע עולה כאילו בעבר קיבלה התובעת שיקים בנקאיים ולא השיבה אותם ומכאן החישוב. לטענת התובעת לא קיבלה כל תשלום. כך נפסק בבית משפט השלום ונוצר מעשה בית דין וכך גם נפסק בבית המשפט המחוזי. גם ל"גופו" – השיקים נשלחו בחזרה לנתבע, הודע לו מראש שלא יתקבלו שיקים כאלו שאינם על הסכום הנכון, והוסכם ונפסק שהם לא נגבו כלל. על פי כתב התביעה הנתבע הינו דייר מוגן מסחרי ששנים אינם משלם כראוי ואף לאחר שנתבע אינם משלם. עוד נאמר בכתב התביעה כי הנתבע תפס חזקה בניגוד לדין/הסכם בקומה שמעל החנות שהושכרה לו. גם בשל כך זכאית התובעת לתבוע פינוי הנתבע מהחדר שתפס/מהחנות.

על פי כתב ההגנה היה הנתבע שולח במשך שנים על חשבון דמי השכירות שיק בנקאי על סך 1045₪. הנתבע לא תפס חזקה שלא כדין בחדר בקומה שמעל החנות אלא החזיק בחדר מאז שכר את המושכר. מאחר והנתבע שלח שיקים בנקאיים אין הוא יודע אלו נפרעו ואלו לא. דרישת התשלום של התובע מתעלמת מהשיקים הבנקאיים וכוללת הצמדה וריבית על כל סכום דמי השכירות כולל הקרן, חישוב שאינו נכון.

2. מטעם התובעת הוגש תצהירו של חיים חבר, גיסו של מיכאל יעקובי ז"ל אשר טיפל בגביית דמי השכירות עבור הנכס מאת הנתבע במהלך השנים. כמו כן הגישה התובעת מתיק בית משפט השלום בת.א. 6952/98 את תצהירו של מיכאל יעקובי ז"ל ואת חקירתו הנגדית. מטעם הנתבע הוגש תצהירו של הנתבע.

לאחר סיור במקום חזרה בה התובעת מטענתה לגבי החדר שמעל החנות נשוא התביעה. (ר' פרוטוקול מיום 5.2.07).

המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הטענות בסיכומים

3. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו יצר פסק דינו של בית משפט השלום בת.א. 6952/98 מעשה בית דין במחלוקת האם שילם הנתבע את דמי השכירות במהלך השנים אם לאו. טענת הנתבע גם מאיינת את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור שקבע במפורש כי יש לשלם את הקרן. לחילופין טוען ב"כ התובעת כי הנתבע לא הוכיח כי השיקים ששלח במהלך השנים היו שיקים בנקאיים, ועד עתה גם לא ניתן כל תחשיב שיסביר את התשלום השרירותי אותו כן ביצע הנתבע.

לטענת ב"כ הנתבע בסיכומיו קיים הנתבע את פסק דינו של בית המשפט המחוזי כלשונו. מחומר הראיות עולה כי הנתבע שלח מדי שנה למשכיר שיקים בנקאיים. פרט לשני שיקים שהוחזרו לו כל יתר השיקים או שהם מצויים בידי התובעת או שנפדו. בשני המקרים יש להתייחס אליהם כאל כסף מזומן אשר שולם לתובעת בגין דמי השכירות. לטענת ב"כ הנתבע לא יעלה על הדעת כי הנתבע ישלם דמי שכירות פעמיים ובית המשפט המחוזי גם לא התכוון לכך. אף על פי כן בדרישת התשלום עליה הוא מסתמך בתביעתו דרש התובע תשלום, לרבות הפרשי הצמדה וריבית, בגין סכומי הקרן נשוא השיקים הבנקאיים. התובעת, על אף קיומה של מחלוקת, לא היתה נכונה ליישב את המחלוקת, והעובדה שהנתבע שילם את התשלומים המגיעים לשיטתו לתובעת מכח פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שומטת את הטענה של אי תשלום דמי שכירות במועד. בנסיבות אלו לא קמה לתובעת עילת פנוי. לחילופין, בנסיבות של מחלוקת בתום לב ככל הנוגע לתשלום דמי השכירות יש מקום ליתן סעד מן הצדק.

דיון

4. בתיק א. 6952/98 הוגשה תביעה על ידי מי שהיו אז בעליו של הנכס נשוא התביעה לפנויו של הנתבע בין היתר מחמת שאינו ממשיך בתשלום דמי השכירות. בפסק הדין נקבע כי לא עומדת לבעלי הנכס עילת פנוי בעניין זה. בפסק הדין קבעה כב' השופטת שלו-גרטל כי "אין בעצם מחלוקת כי הנתבע שולח מאז (שנת 1989 – ש.ר.) ועד היום את דמי השכירות השנתיים בסך 1045₪ והתובעים מסרבים לקבלם" (עמ' 37, פיסקה 6 לפסק הדין). ובהמשך: "התובעים לא הוכיחו שהם נמנעו בצדק מגביית דמי השכירות...העובדה שהנתבע שילם את הקרן "ללא הצמדה", כלשונו, היא כשלעצמה אינה מספיקה, כדי לבסס סירוב קבלת דמי השכירות" (עמ' 38, פיסקה 6 לפסק הדין). לנוכח האמור ומאחר והתובעים לא הגישו לנתבע חישוב תוספת כדין על אף שבתום לב ביקש לקבלה, נקבע בפסק הדין כי לא קמה בעניינו של הנתבע עילת פנוי.

בערעור שהוגש על ידי התובעים בגין פסק הדין, ניתן בפרוטוקול תוקף של פסק דין להסכמה כדלקמן, בהמלצת בית המשפט:

"חברת בי.די.אנ.אס. השקעות בע"מ, תצורף כבעלת דין נוספת למערערים וזאת לאחר שלטענתה רכשה את הזכויות בנכס. הערעור יידחה ללא צו להוצאות. המשיב מתחייב לשלם תוך 45 יום מהיום את כל דמי השכירות שהוא חייב לשלמם בהתאם להסכם שבין הצדדים, לרבות כל התוספות כדין ושערוכם כראוי, וזאת עד להיום. התשלום יבוצע במשרדו של עורך הדין רוזנבלט ובכך ייחשב מלוא התשלום לבעלים כדין. היה ולא ישולם התשלום במלואו ואף לא לאחר דרישה של הבעלים, כי אז תקום עילת פנוי כלפי המשיב בשל אי תשלום דמי שכירות, והבעלים יוכלו לממש את זכויותיהם כדין".

5. אין בידי לקבל את טענת התובע ולפיה קבע בית המשפט השלום בת.א. 6952/98 כי הנתבע לא שילם את דמי השכירות, וכי ממצא זה יוצר השתק פלוגתא המחייב את הצדדים להליך הנוכחי. מהמשך הדברים שנאמרו בפסק הדין כפי שצוטטו לעיל "...הנתבע שילם את הקרן..." עולה כי אין לתלות בבטוי "מסרבים לקבלם" את הממצא אותו מבקש ב"כ התובעת למצוא. קרי, כי הנתבע לא שילם את דמי השכירות, אלא את עמדת התובעים דאז ככל הנוגע לתשלום שהועבר להם. ביטוי זה עשוי בהחלט להתיישב עם משמעות פרשנית ולפיה סירבו התובעים דאז לממש את התשלום שהועבר להם. יתירה מזאת. השאלה שהיתה דרושה להכרעה במסגרת אותו הליך היא האם הועבר התשלום ולא האם מומש באמצעות פנייה לבנק. העולה מן האמור הוא כי פסק הדין לא קבע כטענת ב"כ התובעת ממצא ולפיו לא שילם הנתבע את דמי השכירות.

עם זאת, כן נקבע באותו פסק דין וזאת על יסוד הצהרות הצדדים לאותו הליך כי הנתבע שלח בכל העת הרלוונטית את דמי השכירות השנתיים והתובעים דאז סירבו לקבלם. עולה מכך כי ההמחאות שנשלחו לא נפדו.

6. האם השיקים שהועברו היו שיקים בנקאיים כגרסת הנתבע? אין מחלוקת כי לפחות שני השיקים שאכן הוחזרו לנתבע על ידי התובע ושצורפו לתצהירים, האחד מיום 29.12.99 (נספח ב' לתצהיר התובע) והשני מיום 30.12.2003 (נספח ג' לתצהיר הנתבע) היו שיקים בנקאיים. על פי האמור בתצהירו של הנתבע שלח מדי שנה את דמי השכירות באמצעות שיק בנקאי (ר' סעיף 3 לתצהיר. ר' גם עדותו בעמ' 10, שורה 25 – עמ' 11, שורה 4). לנוכח עדותו של התובע בעניין זה ובשים לב לכך ששני השיקים שהוחזרו אכן היו שיקים בנקאיים שוכנעתי במידה מספקת כי השיקים שהועברו היו אכן שיקים בנקאיים. נכון אמנם כי מר חיים חבר העיד כי למיטב ידיעתו השיקים אותם ראה אצל גיסו היו שיקים רגילים ולא בנקאיים (עמ' 11, שורות 17-23). עם זאת, יתכן כי טעה בעניין זה, מה גם שעדותו לא היתה נחרצת בהקשר זה.

השאלה העיקרית היא האם יתרת השיקים שהועברו הוחזרו על ידי בעלי הנכס דאז. עו"ד מיכאל יעקובי ז"ל שטיפל בנושא דמי השכירות מטעם בעלי הנכס הקודמים נפטר, ומר חיים חבר שהגיש תצהיר מטעם התובעת העיד כי הוא זוכר ב"וודאות מוחלטת" כי השיקים נשארו אצל גיסו, שטיפל בנושא גביית דמי השכירות מאת הנתבע (ר עמ' 11, שורות 17-18; שורה 28 – עמ' 12, שורה 1). הנתבע העיד כי למעט אותם שני שיקים שהוחזרו מעולם לא קיבל בחזרה את השיקים שהועברו על ידו (ר' עמ' 10, שורות 18-19).

לנוכח האמור סבורה אני כי אכן מרבית השיקים לא הוחזרו לנתבע. בנסיבות אלו, משהועבר התשלום לבעלי הנכס ואלו לא החזירוהו, גם אם לא מימשו את התשלום יש לראות את הנתבע כמי ששילם את חוב הקרן.

7. אשר לפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בפסק הדין נקבע כי הנתבע ישלם את כל דמי השכירות שהוא "חייב לשלמם בהתאם להסכם שבין הצדדים". מדובר בהסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים בהמלצת בית המשפט. נכון אמנם כי מפסק הדין משתמע כי לפחות חלק מדמי השכירות טרם שולמו, ואולם השאלה האם הוחזרו ההמחאות אם לאו, לא נדונה לא בבית משפט השלום ולא בבית המשפט המחוזי. אין להניח כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי שניתן כאמור על יסוד הסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים נתכוון להכריע בשאלה זו או להטיל על הנתבע תשלום כפל במידה וכבר שילם את דמי השכירות.

8. בעקבות פסק הדין בערעור העביר הנתבע לתובעת שיק על סך 40,275 ₪ המשקף על פי האמור בתצהירו של הנתבע את סכום דמי השכירות המגיע לתובעת לפי המסמך שנשלח על ידי ב"כ התובעת למעט דמי השכירות הבסיסיים אשר נשלחו מדי שנה. תביעת התובעת מבוססת על ההנחה ולפיה השיקים הבנקאיים שהועברו במהלך השנים אינם בבחינת תשלום. משנשמטת הנחה זו, על התובעת הנטל להראות מהו סכום החוב, וכי התשלום שהועבר על ידי הנתבע אינו משקף חוב זה.

לנוכח האמור לא עומדת לתובעת עילת פנוי בגין אי תשלום דמי השכירות והתביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע שכר טירחת עו"ד בסך של 5000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן היום כ"ו באב, תשס"ח (27 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

שירלי רנר, שופטת