ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חכם עדוי נגד הראל חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד השופטת עירית הוד

תובע

חכם עדוי ת.ז. XXXXXX298
ע"י ב"כ עו"ד ח. זועבי

נגד

נתבעת
הראל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מ. כהן - יונתן

פסק דין

מבוא

התובע, יליד 5.7.81, עותר לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו, לטענתו, בשל מעורבותו בתאונת דרכים מיום 7.9.10. התביעה הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק").

תמצית טענות הצדדים

במסגרת כתב התביעה נטען, כי במועדים הרלוונטיים התובע היה הנהג במשאית מסוג וולבו בעל מ.ר 61-564-70 (להלן: "הרכב"). הנתבעת הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את השימוש ברכב במועדים הרלוונטיים.

התובע טוען, כי ביום 7.9.10 בעת עבודתו כנהג משאית ולאחר ביצוע ההובלה האחרונה באותו יום וכדי לחזור לביתו, הוא החל לנקות את הלכלוך שהיה מסביב לדלת ארגז המשאית. בעודו מנקה נטרקה דלת הארגז בעוצמה על כף ידו הימנית.

התובע טוען, כי בעקבות התאונה, הוא נחבל בכף ידו הימנית ובעיקר באצבע 2. לתובע נגרם שבר עם עיוות וקיצור במבנה האצבע. בעקבות התאונה, פנה התובע לבית חולים פוריה שם נבדק וטופל. פגיעת התובע הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי נקבעו לו נכויות זמניות עד ליום 31.7.11 ונכות צמיתה בשיעור 12% החל מיום 1.8.11.

לטענתו, ממועד התאונה הוא סובל מהגבלה ניכרת בתנועות כף יד ימין ובעיקר בתנועות אצבע 2. הוא מתקשה באחיזה, בהרמה ובביצוע פעולות יומיומית. לטענתו, נכותו התפקודית גבוהה מנכותו הרפואית ובעקבות הפגיעה נפגע כושר השתכרותו.

עוד טוען התובע, כי בעקבות התאונה נגרמו לו הוצאות רבות וכי הוא נזקק לעזרת צד שלישי. לטענתו, על אף הטיפולים שקיבל מצבו לא השתפר באופן משמעותי והוא עודנו סובל מכאבים חזקים, נימול ורגישות.

התובע עותר לפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעבר ועתיד, הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים, הוצאות רפואיות ונלוות לעבר ועתיד, עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד וכאב וסבל.

לטענת הנתבעת, דין התביעה נגדה להידחות. הנתבעת מכחישה את עצם התרחשות התאונה, את נסיבות התאונה, את הנזקים הנטענים וקיומו של קשר סיבתי בינם לבין התאונה. הנתבעת טוענת, כי הנזקים הנטענים מוגזמים ואין להם אחיזה במציאות וככל שייקבע לתובע פיצוי הרי שיש לנכות ממנו סכומים המגיעים לו על פי דין.

בהתאם להחלטה מיום, 10.7.14 נקבעה ישיבת הוכחות בשאלת הנסיבות, האחריות וסיווג התאונה כתאונת דרכים אם לאו.

הראיות

התובע העיד בדיון שנערך לפני. הצדדים הגישו ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו. המחלוקת נסובה סביב השאלה, האם התובע נפגע בתאונת דרכים כהגדרת המונח בחוק אם לאו.

לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפני מצאתי, כי דין התובענה להידחות, מהנימוקים שיפורטו.

סעיף 1 לחוק מגדיר תאונת דרכים כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". עוד נקבע בסעיף, כי שימוש ברכב מנועי הוא "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".

במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי לאחר סיום ההובלה האחרונה ובכדי לחזור לביתו החל לנקות בידיו את המשאית, בעוד המשאית מונעת. בעודו עושה כן נטרקה דלת הארגז על ידו הימנית. זו גרסתו העובדתית של התובע ועל כתפיו מוטל הנטל להוכיח גרסה זו.

התובע העיד, כי עבד בצומת המוביל ולקראת סוף היום בהובלה האחרונה אחרי שהוא נסע בערך 150-200 מטר ראה במראה שהדלת לא סגורה. לטענתו, הוא עצר וירד מהאוטו בכדי לסגור את הדלת בשביל שאבנים וחומרי מילוי לא יפלו במהלך הנסיעה. התובע טען, כי סגר את הדלת על האצבע שלו (עמ' 4 ש' 15-18). בהמשך שב והעיד, כי לאחר נסיעה של 150-200 מטר , הבחין שהדלת לא יושבת טוב ושיוצא לכלוך מהארגז (עמ' 4 ש' 27-28). לטענתו, החליט לרדת מהמשאית לאחר שהתחיל לנסוע משום שראה שהדלת לא יושבת במקום שלה וזורקת מילוי וזה מפריע לציבור (עמ' 5 ש' 10-11). הוא העיד, כי ירד מהמשאית בכדי לסגור את הדלת וקרה מה שקרה (עמ' 5 ש' 11-12). התובע טען, כי לא היה בידו להמשיך לנסוע ביום התאונה מבלי להדק את הדלת וכי אם נופלות אבנים מהדלת הוא יכול לקבל דו"ח (עמ' 5 ש' 16-17). התובע העיד, כי דלת הארגז היא דלת שנמצאת בסוף המשאית מאחורה והיא נפתחת כלפי מעלה (עמ' 5 ש' 30-33). הוא העיד, כי אם מורידים את הדלת ויש שם מילוי זה לא נסגר עד שמנקים שם. התובע אישר, כי הדלת לא נשארת פתוחה לגמרי אלא לא נטרקת טוב (עמ' 6 ש 3-6).

כאמור לעיל, בגרסה המופיעה בכתב התביעה נטען, כי לאחר סיום ההובלה האחרונה ובכדי לחזור לביתו, החל התובע לנקות את המשאית ואז דלת המשאית נטרקה על ידו. בעדותו מסר גרסה שונה ולפיה לאחר סיום ההובלה האחרונה, הוא החל לנסוע ורק אז הבחין שהדלת לא יושבת היטב ולכן ירד מהאוטו בכדי לסגור את דלת המשאית ואז ארעה התאונה. התובע טען, כי הוא לא ידע שצריך לכתוב כל דבר ולכן לא ציין שהוא נסע מרחק מה לפני התאונה (עמ' 5 ש' 13-15).

התובע העיד, כי מסר הודעה על התאונה במשטרה (עמ' 6 ש' 30-31) ומסר הודעה בביטוח לאומי וחקרו אותו לגבי התאונה (עמ' 6 ש' 32-33). במסגרת ההודעה במשטרה (נ/1) פורטה גרסה זהה לגרסה המופיעה בכתב התביעה. בהודעה לביטוח לאומי (נ/2) נטען, כי לאחר סיום ההובלה האחרונה התובע רצה לנקות את הדלת האחורית של הארגז וסגר את הדלת על היד שלו.

הנה כי כן, אף בגרסאות אשר מסר התובע במשטרה ובביטוח הלאומי לא נטען, כי לאחר סיום ההובלה התובע החל לנסוע ואז גילה שהדלת אינה סגורה, עצר, ירד מהאוטו, ניקה ונפגע. הגרסאות האמורות עולות בקנה אחד עם הגרסה המופיעה בכתב התביעה לפיה הפגיעה התרחשה בעת ניקיון החלק האחורי לאחר הפריקה.

אציין, כי בטופס ב"ל 250 (נ/5) צוין, כי בעת עבודתו נסגרה על ידו דלת המשאית ובטופס חדר מיון (נספח ב' לכתב התביעה) צוין, כי הדלת של אוטו נסגרה על כף יד ימין. בשני המסמכים לא פורטה גרסה התומכת בטענת התובע לפיה החל בנסיעה בטרם נפגע.

הטענה לפיה התובע החל לנסוע בטרם נפגע בתאונה נטענה לראשונה בתצהיר תשובות לשאלון (נ/4) שם טען, כי לאחר שסיים את הפריקה האחרונה הוא נסע לכיוון הבית, שם לב שהדלת לא נהדקה על הארגז, עצר ובעודו מנקה את הלכלוך בין הדלת לארגז הדלת נטרקה על היד שלו (נ/4 תשובה 27(ב)). אציין, כי בנ/4 מופיעה גרסה נוספת בה נטען, כי לאחר סיום ההובלה האחרונה הוא השאיר את המשאית מונעת, ירד ממנה והחל לנקות את הלכלוך מסביב לדלת הארגז ובמהלך הניקיון הדלת נטרקה על ידו (נ/4 תשובה 60).

התובע נשאל, האם דיבר עם עורך דינו בשלב כלשהו על כך שהוא החל בנסיעה בטרם התאונה והשיב בשלילה. הוא נשאל, האם היום נזכר לראשונה שיש לציין טענה זו והשיב, כי זה מה שקרה לו וכי זו פעם ראשונה שהוא בבית משפט (עמ' 7 ש' 16-22). בהמשך טען, כי אף אחד לא שאל אותו כמה הוא נסע (עמ' 7 ש' 25). התובע טען, כי כיום, בבית המשפט, הוא רוצה להגיד בדיוק מה קרה (עמ' 7 ש' 28).

לא עלה בידי התובע להסביר מדוע בעת שמסר גרסה במשטרה ובביטוח לאומי הוא מסר גרסה שונה מזו אשר מסר בעדותו. טענתו, כי כיום בבית המשפט ברצונו להגיד בדיוק מה קרה אין בה בכדי להסביר את הפער בין גרסאותיו. אין מחלוקת, כי להבדלים בין הגרסאות השונות אשר מסר התובע ישנה חשיבות מכרעת לאור המחלוקת אשר נתגלעה בין הצדדים בשאלה, האם מדובר בתאונת דרכים אם לאו. שכן, בהתאם לגרסה המופיעה בכתב התביעה, בנ/1 ובנ/2 הרי שאין מדובר בתאונת דרכים מאחר ומדובר בחלק מהליך פריקתו של הרכב לאחר שהסתיימה הנסיעה ברכב ובטרם החלה נסיעה נוספת. מאידך, ככל שתתקבל גרסתו של התובע לפיה החל בנסיעה, הבחין, כי דלת הרכב אינה סגורה, עצר בכדי לתקן את הליקוי האמור בכדי שיהיה בידו להמשיך בנסיעה בטוחה ואז נפגע הרי שניתן לקבל טענתו של התובע לפיה מדובר בתאונת דרכים בהתאם להגדרת המונח בחוק שכן מדובר בטיפול דרך או תיקון דרך.

כאמור, לא עלה בידי התובע להסביר את הפער בין גרסאותיו השונות. עדותו לא הותירה עליי רושם אמין ומהימן. אף אם תתקבל טענתו, לפיה הוא לא נשאל כמה נסע לפני התאונה, הרי שאין בכך בכדי להסביר מדוע לא טרח לציין, כי נסע מרחק מה טרם התאונה ומדוע מסר גרסה ממנה עולה, כי התאונה ארעה מיד לאחר שפרק את ההובלה.

במסגרת סיכומיו התייחס בא כוחו של התובע לגרסאות הקודמות אשר מסר התובע. בא כוחו של התובע שב וטען, כי התובע אינו בקיא בתחום המשפט ולא הבין את המשמעות של ציון המרחק אשר הוא נסע לאחר הפריקה ועד שעצר בשולי הדרך. מצאתי, כי אין בכך בכדי להסביר מדוע מסר התובע תחילה גרסה לפיה לאחר שסיים את ההובלה הוא ניקה את הרכב ולא ציין כלל, כי החל בנסיעה.

אף אם התובע לא הבין את ההשלכות המשפטיות הרי שסביר בעיניי, כי בעת שמסר את גרסתו באשר להשתלשלות העניינים הוא יציין, כי החל בנסיעה ועצר כשהבחין שהדלת אינה סגורה כראוי. אציין, כי בעת עדותו התבקש התובע לספר מה אירע ואז מסר את הגרסה לפיה הוא החל בנסיעה ונסע מרחק של כ- 150-200 מטר. התובע מסר את הגרסה האמורה מבלי שנשאל האם נסע או לאיזה מרחק נסע. לא עלה בידו להסביר מדוע בעת עדותו הוא סבר, כי יש למסור את המידע האמור. כאמור, הוא העיד, כי לא שוחח על כך עם בא כוחו. לפיכך, לא ברור מדוע בעת עדותו ראה לנכון למסור פרטים אשר קודם לכן לא סבר, כי חשוב לפרטם. העובדה שאף במסגרת כתב התביעה מופיעה גרסה בה לא צוין, כי התובע החל בנסיעה בטרם עצר ונפגע מחזקת את עמדתי בנדון.

עדיפות בעיניי הגרסאות הראשונות אשר מסר התובע, כמפורט לעיל. כמו כן, כפי שציינתי, אף במסגרת כתב התביעה לא פירט התובע גרסה ממנה ניתן ללמוד, כי התאונה ארעה במסגרת טיפול דרך אשר הוא ביצע לאחר שהחל בנסיעתו. תחת זאת, מכתב התביעה עולה, כי התובע נפגע במסגרת ניקיון המשאית לאחר שסיים לפרוק אותה. אינני מקבלת את ניסיונו של התובע לשנות את גרסתו כך שיהיה בה בכדי לתמוך בטענתו לפיה עסקינן בתאונת דרכים כהגדרת המונח בחוק.

התובע העיד, כי באותו יום הוא עבד בצומת המוביל וכי הוא היה בדרכו הביתה מצומת המוביל לכיוון צומת גולני (עמ' 4 ש' 22-26). התובע העיד, כי שפך את ההובלה ונסע 150-200 מטר והשתלב בכביש הראשי. הוא העיד, כי בנסיעה מהכביש הראשי הוא רצה להסתובב כדי לנסוע לכיוון הבית (עמ' 5 ש' 2-3). התובע העיד, כי הוא כבר היה בכביש הראשי. הוא טען, כי יצא מהכביש הראשי לכיוון יקנעם (עמ' 6 ש' 28-29). מאידך, בנ/2 צוין, כי התובע ניקה את ארגז המשאית ונפגע כאשר עדיין היה בצומת המוביל (נ/2 שורה 18). הנה כי כן, קיימת סתירה בגרסאות התובע באשר למקום בו היה בעת התאונה. אין ממש בטענת התובע בסיכומיו לפיה גרסתו היא, כי הוא היה לקראת יציאה מאתר העבודה מצומת המוביל ולקראת השתלבות עם הכביש הראשי. אף הסתירה האמורה בגרסאותיו של התובע תומכת בקביעתי, לפיה אין לקבל את גרסתו של התובע אשר טען, כי הוא החל בנסיעה ורק לאחר מכן עצר בכדי לסדר את דלת הרכב ואז נפגע.

אוסיף ואומר, כי בין גרסאותיו של התובע קיימת סתירה נוספת כאשר מחד גיסא טען, כי תוך כדי שניקה את הרכב הדלת נטרקה על ידו ומאידך גיסא טען, כי בטעות סגר את הדלת על ידו. אף אם אין מדובר בסתירה היורדת לשורשו של עניין אשר יש בה בכדי להכריע בשאלה האם עסקינן בתאונת דרכים אם לאו הרי שהשוני בין גרסאותיו של התובע יש בו בכדי ללמד על אמינותו.

כאמור, בעדותו טען התובע, כי החל בנסיעה ואז הבחין שהדלת אינה סגורה כראוי וירד מהרכב בכדי לסדר את זה. התובע העיד, כי במראה השמאלית הוא ראה שנשאר רווח קטן למטה ושהדלת לא נסגרה טוב (עמ' 6 ש' 9-12). בהמשך העיד, כי אחרי שנסע 150-200 מטר הוא ראה במראה שהדלת לא נסגרה ושיורד חומר מאחורה (עמ' 6 ש' 25-27). עוד העיד התובע, כי הוא ידע שהדלת לא יושבת כמו שצריך משום שראה שהיא זזה. לטענתו, הוא ראה שהיא לא יושבת במקום וזזה ושחומר נזרק (עמ' 7 ש' 31-32, עמ' 8 ש' 1).

טענתו של התובע, לפיה ראה במראה השמאלית של הרכב שנשאר רווח קטן ושהדלת לא נסגרה היטב, אינה סבירה בעיניי בלשון המעטה. כאמור, התובע העיד, כי דלת הארגז היא דלת שנמצאת בסוף המשאית מאחורה ונפתחת כלפי מעלה (עמ' 5 ש' 30-33). אין זה סביר, כי היה בידי התובע לראות במראה, כי נותר רווח קטן וכי הדלת האמורה לא נסגרה עד הסוף. התרשמתי, כי בהמשך ניסה התובע לשפר את גרסתו שעה שטען שהוא ראה שחומר נזרק מהמשאית. עדותו בעניין זה לא הותירה עליי רושם אמין.

התובע העיד, כי לא היה אף עד לתאונה (עמ' 5 ש' 22-23). הוא העיד, כי לא היה במקום אף אחד בשביל לעזור לו והוא נסע הביתה. לטענתו, הוא סיפר למשפחתו מה קרה ובן דודו לקח אותו לבית חולים (עמ' 4 ש' 19-21).

הנה כי כן, עדות התובע היא עדות יחידה של בעל דין על כל המשתמע מכך. כאמור, עדותו לא הותירה עליי רושם אמין ולא עלה בידו להסביר את גרסאותיו השונות לנסיבות התאונה. אציין עוד, כי אף אם לא היו עדים לתאונה הרי שהתובע העיד, כי סיפר לקרובי משפחתו מה קרה כאשר הגיע לביתו לאחר התאונה. אף אחד מבני משפחתו של התובע לא נכח במקום בעת התאונה אולם היה בידם להעיד באשר לגרסה הראשונית אשר מסר להם התובע מיד לאחר התאונה.

אין ממש בטענת התובע בסיכומיו לפיה הוכח בראיותיו, כי פעולת סגירה והידוק הדלת נעשתה לאחר סיום הפריקה ומהווה פעולה תעבורתית של תיקון דרך אשר באה בכדי להבטיח המשך נסיעה בטוחה. טענת התובע לפיה היה עליו לעצור ולסדר את סגירת הדלת בכדי להמשיך בנסיעה בטוחה לא נתמכה בראיה כלשהי וכאמור היא אינה עולה בקנה אחד עם גרסאות קודמות אשר הוא מסר. גרסתו בעניין זה לא הותירה עליי רושם אמין ומהימן.

בסיכומיו טען התובע, כי קיימת בין הצדדים מחלוקת בשאלה מה המרחק אשר הוא נסע ממקום פריקת החומר ועד שעצר בכדי לסגור את הדלת ונפגע. אין ממש בטענה זו. המחלוקת אשר נתגלעה בין הצדדים אינה בנוגע למרחק אשר נסע התובע טרם התאונה אלא סביב השאלה האם הוא החל בנסיעה או שמא נפגע במסגרת פריקת הרכב.

ככל שהייתה מתקבלת גרסת התובע, לפיה הוא החל בנסיעה ואז עצר לסדר את דלת הארגז בכדי להמשיך בנסיעה בטוחה, ניתן היה לכאורה לקבוע, כי מדובר בתיקון דרך וכי פעולתו אשר קדמה לתאונה אינה חלק מפעולת פריקת הרכב ומשכך הרי שעסקינן בתאונת דרכים. אלא, שכאמור, במקרה שלפניי לא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו לפיה הוא החל בנסיעה. משכך, הרי שלא הוכחה טענתו לפיה פעולת הפריקה הסתיימה, הוא החל בנסיעה ואז עצר לשם ביצוע תיקון דרך במסגרתו נפגע. פסקי הדין אליהם התייחס התובע בסיכומיו, בהם נקבע, כי מדובר בתאונות דרכים מאחר ופעולת הפריקה הסתיימה שעה שהנהג החל שוב בנסיעה ורק אז נפגע, אינם רלוונטיים לענייננו. בסיכומיו טען התובע, כי אלמלא סבר, כי פעולת הפריקה הסתיימה הוא לא היה מתחיל בנסיעה וכי עצירת המשאית בכדי להטיב את הסגירה מהווה פעולה חדשה שאינה חלק מפעולת הטעינה. אולם, כמפורט לעיל, כלל לא עלה בידו להוכיח, כי הוא החל בנסיעה. משכך אין בכך בכדי ללמד, כי הוא סבר שפעולת הפריקה הסתיימה ויתרה מזאת אין בכך בכדי להוכיח, כי פעולת הפריקה אכן הסתיימה. לא הוכחה טענתו של התובע, לפיה סגירת הדלת, אשר במהלכה הוא נפגע, לא הייתה חלק מפעולת הפריקה.

עדיפה בעיניי הגרסה הראשונה שמסר התובע לפיה לאחר הפריקה, התובע ניקה את הארגז בסמוך לדלת, בכדי שיהיה ניתן לסגור את הדלת, ואז נפגע בידו. גרסתו של התובע לפיה לאחר שהוא החל בנסיעה הוא הבחין שדלת הארגז אינה סגורה, ירד מהמשאית בכדי לסגור את הארגז ואז נפגע, לא הותירה עליי רושם אמין. בעדות זו נתגלו סתירות ולא עלה בידי התובע להוכיח את העדות האמורה. כאמור, עסקינן בעדות יחידה של בעל דין מעוניין שלאור הסתירות בין גרסאותיו מצאתי בנסיבות העניין, כי איני יכולה להסתפק בעדותו היחידה להוכחת תביעתו. בנוסף, מדובר בגרסה חדשה שאין לה זכר בכתב התביעה שהגיש התובע, משכך, עסקינן בעדות כבושה על כל המשמעות הכרוכה בכך.

הנה כי כן השתכנעתי, כי פעולותיו של התובע, אשר במסגרת ביצוען הוא נפגע, מהוות חלק מפעולת הפריקה אשר הוחרגה בחוק. משכך, אין מדובר בשימוש ברכב מנועי. לאור המפורט לעיל, הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו לפיה נפגע בתאונת דרכים כהגדרת המונח בחוק. מצאתי בנסיבות העניין להעדיף את הגרסאות הראשונות שמסר התובע, כמו כן את גרסתו המפורטת בכתב התביעה מאשר את הגרסה המאוחרת, אשר מהווה עדות כבושה ושינוי חזית.

בנסיבות אלו, התביעה נדחית. אני מחייבת את התובע בסכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך 7,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, ה' ניסן תשע"ה, 25 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חכם עדוי
נתבע: הראל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: