ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאג'ד ג'מל נגד מועצה מקומית כאבול :

בפני כבוד השופט יגאל גריל, שופט בכיר

המבקש:

מאג'ד ג'מל
ע"י ב"כ עו"ד מוחמד ספורי

נגד

המשיבה:
מועצה מקומית כאבול
ע"י ב"כ עו"ד איימן עיאשה

החלטה

א. בפניי בקשתה של המשיבה לחייב את המבקש בהפקדת ערובה לצורך הבטחת הוצאותיה של המשיבה לפי תקנה 519 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

ב. המבקש הגיש בתאריך 5.1.15 תובענה כנגד המשיבה ובקשה לאישורה כייצוגית.

טוען המבקש שבכל ימות השבוע, בין השעות 00:00 ל- 05:00 לפנות בוקר, מגיעה משאית האשפה לפנות את מיכלי האשפה. רעשי מנוע המשאית והדחסנית המורכבת עליו, רעשי הפריקה והטעינה של פחי האשפה, הפועלים, ועוד רעשים הנגרמים במהלך פינוי האשפה הינם רעשים מוגזמים, בלתי נסבלים, אשר מעירים ומטרידים באמצע הלילה באופן קבוע את המבקש ובני משפחתו, כנ"ל לגבי יתר תושבי השכונות ובזה הופכים את חייהם וחיי בני משפחותיהם למטרד.

ג. המשיבה ממשיכה לפעול כפי שהיא פועלת, כך טוען המבקש, למרות שהיו אליה פניות בנושא הבקשה ולמרות ידיעתה כי עליה לחדול מפינוי האשפה בשעות הלילה, אך המשיבה בחרה להתעלם מהוראות החוק והתקנות.

ד. המבקש מסתמך על תקנה 6 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש) התשנ"ג-1992, החוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961, וכן החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התש נ"ב-1992, ולרבות פקודת הנזיקין.

ה. את הסעד הכספי מעריך המבקש בתשלום פיצוי לכל משק בית בתחום שיפוטה של המשיבה בסך של 1,000 ₪ לכל משק בית, וכן עותר המבקש גם למתן צווי מניעה למשיבה להימנע מפינוי אשפה ברחבי הכפר בין השעה 22:00 ל- 06:00 בבוקר.

ו. המשיבה הגישה בקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערבון והבטחת הוצאותיה. במקביל הגישה המשיבה בקשה כזו גם בבקשת אישור אחרת שהגיש המבקש לבית משפט זה כנגד המשיבה, דהיינו, ת"צ 54717-01-15 בנוגע לטענת המבקש לפיה חורגת המשיבה מסמכותה וממשיכה להטיל ולגבות תשלומי חובה מתושביה, למרות שהתחילה פעילותו של תאגיד המים, ולפי סעיף 139 של חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001, ניטלו סמכויותיה של המשיבה בכל הנוגע לאספקת שירותי מים ושירותי ביוב, וכן בכל הנוגע לגביית תשלומי חובה בקשר אליהם ולכן אין המשיבה אמורה לפעול לענין אספקת שירותי מים ושירותי ביוב.

ז. לטענת המשיבה המבקש הוא תובע סדרתי אשר מגיש חדשות לבקרים תביעות ייצוגיות כנגד המשיבה, ובעבר הגיש שתי בקשות נוספות לאישור תובענות כייצוגיות: ת"צ 52612-09-14, ות"צ 23549-07-14.

טוענת המשיבה שניהול הגנתה בכל ההליכים, כמו גם בהליך דנן, עולים לה הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכומי עתק ולכן מבקשת היא להבטיח את הוצאותיה למקרה ובקשת האישור תידחה.

ח. המשיבה סבורה, שקיים חשש סביר שאם תידחה בקשת האישור והמשיב יחוייב בהוצאות לטובתה לא יוכל הוא למלא אחר חיוב זה ולא יוכל לשלם את הוצאות המשיבה שכן ידוע למשיבה כי המבקש הוא אדם דל אמצעים הסובל מקשיים כלכליים וקיים חשש כבד ואמיתי שלא יוכל לשלם את הוצאות המשפט שייפסקו נגדו אם תידחה בקשת האישור.

ט. המשיבה מציינת שבת"צ 23549-07-14 שם נדחתה על הסף בקשת אישור שהוגשה על ידי המבקש , חוייב הוא בהוצאות משפט בסכום של 7,500 ₪ ביום 30.11.14 . הגם שחלפו מאז שלושה חודשים, טרם כיבד המבקש את החלטת בית המשפט וטרם שילם את ההוצאות שנפסקו נגדו למרות פניותיה הרבות של המשיבה בענין זה . בשיחת טלפון עם ב"כ המבקש טען הלה שלמבקש יש תיק איחוד בלשכת ההוצל"פ.

י. כמו כן טוענת המשיבה, שהמבקש חייב לה כ-25,000 ₪ בגין חובות ארנונה והיטל ביוב והוא לא שילם את הארנונה השנתית למ שיבה לשנים 2012-2015 וחלק משנת 2010.

לבקשה מצורף תצהיר מנהל מחלקת הגבייה של המשיבה מר וליד סאלח.

י"א. המבקש מתנגד לבקשה ומציין , שהמחוקק פטר תובע ייצוגי מתשלום אגרה במטרה לעודד את התובעים להגיש תובענות ייצוגיות כנגד מעשים חמורים של הרשויות ולכן אין לחייבו בהפקדת ערובה.

י"ב. כמו כן טוען המבקש, שסיכוייו לזכות בבקשה ובתביעה גבוהים מאד . לענין זה מפנה המבקש לת"צ 25857-06-12 סער נגד עיריית נהריה, וטוען שהבקשה לחייבו בהפקדת ערובה אינה אלא נסיון לחסום את דרכו לבירור התובענה בפני בית המשפט.

כמו כן טוען המבקש, שטענות ה משיבה הינן סתמיות והסיכוי לדחיית תביעתו קלוש . חיובו בהפקדת ערובה יהווה פגיעה קשה בזכויותיו, לרבות בזכות הגישה שלו לבית המשפט.

י"ג. עוד טוען המבקש, שהפסיקה צמצמה את מתחם שיקול הדעת של בית המשפט בחיובו של תובע בהפקדת ערובה, וקבעה שאין לחייב תובע בהפקדה כזו אלא במקרים חריגים בלבד, ויש ליתן את הדעת על מבחן סיכויי הצלחתה של התביעה.

מוסיף המבקש שהוא אדם מן השורה, מנכבדי כפר כאבול, המבקר במשרדי המבקשת רואה את הנעשה, ומבקר את מה שהוא רואה. דבר זה הוא שמציק ופוגע בנציגי המשיבה.

י"ד. המבקש הפנה לכך, שהוא הגיש תובענה ייצוגית בהליך קודם לגבי אי עדכון השינוי במדד השלילי אצל המשיבה וזו הגישה הודעת חדילה . מכאן שהמשיבה הודתה במעשה ובכך הביא המבקש לתיקון מערכת המחשוב של המשב.

ט"ו. עוד מפנה המבקש לשני הליכים בהם הוא נקט: ת"צ 52612-09-14 על כך שהמשיבה לא הציבה מתקני מים לרשות הקהל במגרש הכדורגל, הליך שנמחק הואיל והענין אמור היה להיות מוגש בעתירה מינהלית או בתביעת נזיקין, וכך גם ת"צ 23549-07-14, בענין הצבת מצלמות נסתרות במשרדי המשיבה ללא הצבת אמצעי שילוט תוך פגיעה בפרטיות תושבי המקום. גם הליך זה נמחק מחמת שאמור היה לעלות לדיון כעתירה מינהלית או תביעת נזיקין, אך לטענת המבקש אין במחיקת ההליך כדי לפטור את המבקשת מן האחריות המוטלת עליה (ובעקבות בקשת האישור לגבי אי הצבת שילוט אזהרה ביחס למצלמות , דאגה המשיבה להציב שילוט כאמור כמתחייב בחוק).
המבקש מעיר, שהמשיבה לא הזכירה את ההליך שהוא הגיש בענין אי-עדכון שינוי המדד ואשר בו כאמור, הגישה המשיבה הודעת חדילה.

ט"ז. לענין אי תשלום הוצאות המשפט בסכום של 7,500 ₪ טוען המבקש, שהוא הציע למשיבה לשלמו בארבעה תשלומים . המשיבה הבטיחה לשקול את הצעתו ולתת לו מענה , אך לא נתקבלה תשובתה , כך שההוצאות לא שולמו, לטענת המבקש , עקב מחדלה של המשיבה, והמבקש מעולם לא התחמק מתשלום חוב.

י"ז. המבקש מוסיף שהוא בעל עסק עצמאי, עובד כסוכן ביטוח, וידוע כאדם מן השורה ומעולם לא היה לו תיק איחוד בלשכת ההוצל"פ.

לגבי חוב הארנונה, מציין המבקש, שהוא הגיש ערר שטרם נדון, ולכן סכום הארנונה הנדרש ממנו איננו סופי.

התגובה נתמכת בתצהירו של המשיב.

י"ח. המשיבה הגישה תשובה לתגובתו של המבקש, וטוענת, כי מדובר במקרה חריג ה מצדיק חיוב המבקש בהפקדת ערובה, שכן המבקש לא שילם את הוצאות המשפט בסך 7,500 ₪ שחוייב בהם בהליך קודם, וביום 15.3.15 נפתח כנגדו תיק הוצל"פ.

י"ט. המבקש לא שילם, כך מציינת המשיבה, ארנונה מזה מספר שנים, ומדובר בחוב שהינו בבחינת מס שהמבקש חב למשיבה. לטענתה , מתחמק המבקש מתשלום הארנונה, כשם שהוא לא נענה להחלטת בית המשפט שחייבו בתשלום הוצאות המשפט ולכן יש לחייבו בהפקדת ערובה, ומה גם שמדובר בתובע סדרתי שבעברו הגיש שלוש תביעות בנוסף לשתיים התלויות ועומדות נגד המועצה.

כ. לענין הערר על חיובו בארנונה, מציינת המשיבה, שמדובר בערר על החלטת וועדת ההנחות מארנונה . האמור באותו מכתב עומד לרועץ למערער שכן האמור בערר מבסס את טענות המשיבה בדבר מצבו הכלכלי הקשה של המערער, שלטענתו מצדיק קבלת הנחה בשיעור של 90% מן הארנונה. המשיבה מוסיפה, שבקשה להנחה מארנונה יש להגיש עד 30 במרץ של כל שנה, והמבקש לא עמד בכך. מכל מקום הערר שהגיש המבקש, נעדר כל יסוד עובדתי ומשפטי , כך לטענת המשיבה.

כ"א. לטענת המשיבה דווקא בתובענה ייצוגית יש לנהוג בגישת בית שמאי בכל הנוגע לבקשות לחיוב מבקש בהפקדת ערובה. אחת הנקודות הנבחנות היא מסוגלותו של התובע הייצוגי לעמוד בהוצאות הדרושות לניהול התביעה הייצוגית.

כ"ב. בהתייחס לטענה של המבקש לפיה מאחר והמחוקק העניק פטור מאגרה לתובענות ייצוגיות, יש להסיק מכך שאין מקום לחייב את המבקש בערובה להוצאות, מפנה ב"כ המשיבה לדבריו של בית המשפט העליון, ברע"א 2795/10 פיטוסי נגד מדינת ישראל, (מיום 17.3.11), שם נקבע , שאין ללמוד מכך שהמחוקק פטר תובע מתשלום אגרה בהליך של תובענה ייצוגית, לענין דחיית בקשה לחייב תובע ייצוגי במתן ערובה להוצאות.
אדרבא, הרציונל שהביא את המחוקק לפטור תובע מאגרה בהגשת תובענה ייצוגית הוא שמחזק את הצורך, בנסיבות מסויימות, בקביעת ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד.

כ"ג. בנוסף טוענת המשיבה, שבכל הבקשות הדומות שנדונו על ידי בית המשפט, כשמדובר היה בתביעה ייצוגית, לא נזקק בית המשפט כלל לסיכוייה של התביעה הואיל וההתייחסות לנקודה זו, מצריכה מאמצים ומשאבים וגורמת למשיבה הוצאות עתק.

עד כאן תמצית טענותיהם של שני הצדדים.

כ"ד. לאחר שעיינתי בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, בבקשתה של המשיבה לחייב את המבקש בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המשפט, בתגובתו של המבקש, ובתשובתה של המשיבה, מסקנתי היא שדין הבקשה להידחות.

כ"ה. אתמול, 18.3.15, ניתנה החלטתי בבקשתה של המשיבה לחייב את המבקש בהפקדת ערובה בת"צ 54717-01-15, דהיינו, בקשת האישור שהגיש המבקש כנגד המשיבה על כך שהמשיבה ממשיכה לגבות מתושביה תשלומי חובה בענין אספקת שירותי מים ושירותי ביוב.

הואיל ועסקינן בשני המקרים בבקשתה של המשיבה לחייב את המבקש בהפקדת ערובה, ומכיוון שמדובר באותם צדדים, אני מפנה לנימוקים שפירטתי בהחלטה שנתתי ב-18.3.15 בת"צ 54717-01-15, החלטה שבה דחיתי את בקשתה של המשיבה בדבר חיוב המבקש בהפקדת ערובה להוצאות, ויש לראות את נימוקיה של ההחלטה מיום 18.3.15, כחלק בלתי נפרד מהחלטתי בהליך זה.

כ"ו. אציין בקצרה, שהשימוש שעושה בית המשפט בסמכותו לפי תקנה 519 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בדבר חיוב תובע במתן ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, הוא שימוש הנעשה על דרך הצמצום. על כך יש להוסיף שהואיל ובענייננו עסקנין בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, חלה תקנה 2 (ו) של תקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, לפיה:
"בית המשפט לא יתנה הגשת בקשה לאישור בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו".

כ"ז. האמור בתקנה הנ"ל מתיישב עם סעיף 1 של חוק תובענות ייצוגיות הקובע, בין היתר, שמטרת החוק לקבוע כללים אחידים לענין הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות לצורך שיפור ההגנה על זכויות ובכך לקדם, בין היתר, גם את מימוש זכות הגישה לבית המשפט לרבות לסוגי אוכלוסייה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים (ס"ק 1 שבסעיף 1 לחוק הנ"ל).

כ"ח. יחד עם זאת, וכעולה מרע"א 2795/10, פיטוסי נגד מדינת ישראל (מיום 17.3.11), זכות הגישה לערכאות איננה זכות מוחלטת, וכנגד זכות זו על בית המשפט להביא בחשבון שיקולים נוספים ובהם סיכויי התובענה, הבטחת תשלום הוצאות הנתבע אם תידחה התובענה, ומניעת בזבוז משאבים משפטיים.

כ"ט. יצוין, שכעולה מההחלטה הנ"ל בענין פיטוסי עצם העובדה שהמחוקק פטר תובע בתובענה ייצוגית מתשלום אגרה, אין בה כדי להוליך למסקנה שיש בהכרח לדחות בקשה לחייב תובע ייצוגי במתן ערובה להוצאות, אלא אדרבא, הרציונל שהביא את המחוקק לקבוע פטור מאגרה בהגשת תובענה ייצוגית, מחזק את הצורך בנסיבות מסויימות, בקביעת ערובה להבטחת הוצאות.

ל. בענין פיטוסי (רע"א 2795/10), הגיע בית המשפט למסקנה שהתובענה והבקשה לאישורה כייצוגית: "מעוררות ספק רב לגבי סיכוייהן. רואה אני לנכון להימנע מביטויים מרחיקי לכת אף יותר לגבי אופיו ומהותו של ההליך אותו נקט המבקש" (שם, בסעיף 3).

אציין עוד שהמבקש ברע"א 2795/10 הנ"ל, היה תושב חוץ המתגורר בצרפת.

ל"א. מהתם להכא:
במקרה שבפנינו לא ניתן לקבוע, על פני הדברים, שבקשת האישור מעוררת ספק רב לגבי סיכוייה. נכון לעת הזו, אין בפניי תגובתה של המשיבה לבקשת האישור, וכל שניתן לומר בשלב הנוכחי, אינו אלא שבקשת האישור מחייבת בירור, לרבות שמיעת טיעונים ונימוקים משפטיים של שני הצדדים שלאחריהם יהא צורך להכריע בשאלה האם יש מקום לאשר את התובענה כייצוגית, אם לאו.

ל"ב. תקנה 2 (ו) של תקנות תובענות ייצוגיות קובעת, שיש צורך בטעמים מיוחדים שיירשמו כדי לה תנות הגשת בקשת אישור בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע.

בענייננו, אינני סבור, שזהו מקרה שבו הונחה תשתי ת לקיומם של אותם טעמים מיוחדים הנדרשים כדי להורות על הפקדת ערובה, ולא ניתן לומר, נכון לעת הזו ועל פני הדברים, שסיכויי בקשת האישור הם כה נמוכים עד שראוי לצוות על המבקש להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיבה.

ל"ג. המשיבה ציינה, בין היתר , כי המבקש הוא "תובע סדרתי" ואולם, סבורני שיש לבחון כל אחד מן ההליכים בפני עצמו. כשם שיש בקשות אישור של המבקש שנמחקו, כך גם יש בקשת אישור (בנוגע לאי עדכון השינוי במדד השלילי) שבו הגישה המשיבה הודעת חדילה.

כאמור, כל בקשת אישור נבחנת בפני עצמה ולא ניתן להגיע בשלב הנוכחי למסקנה שהבקשה שבפניי היא בקשת סרק.

ל"ד. המשיבה הצביעה על כך שמצבו הכלכלי של המבקש איננו שפיר, אך אין די בכך כדי לחייב את המבקש בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבה, שהרי מטרת חוק תובענות ייצוגיות (סעיף 1) היא, בין היתר, לאפשר מימוש זכות גישה לבית המשפט " לרבות לסוגי אוכלוסייה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים".

ל"ה. מסקנתי מכל האמור היא, שיש לדחות את בקשתה של המשיבה בדבר חיוב המבקש בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיה של המשיבה, וכך אני מחליט.

ל"ו. כפי שכבר ציינתי לעיל, יש לראות, בנוסף לאמור לעיל, את כל הנימוקים שפירטתי בהחלטתי מיום 18.3.15 בת"צ 54717-01-15, כחלק בלתי נפרד מנימוקי החלטתי זו.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את ההחלטה לבאי כוחם של שני הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ה, 19 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.

ר.ס.


מעורבים
תובע: מאג'ד ג'מל
נתבע: מועצה מקומית כאבול
שופט :
עורכי דין: